Remove ads
הספורט בישראל מהווה חלק חשוב מן התרבות הלאומית במדינת ישראל ונתמך על ידי משרד התרבות והספורט. למרות מיקומה הגאוגרפי של ישראל ביבשת אסיה, איגודי הספורט בישראל בענפים השונים משתייכים לאיגודים האירופיים על רקע סירובן של מדינות אסיאתיות ערביות להתחרות מול ספורטאים ישראלים, ועקב כך, גם הופסקה השתתפות ישראל במשחקי אסיה ב-1978. בישראל חמישה מרכזי ספורט גדולים: מכבי, הפועל, בית"ר, אליצור ואס"א. ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל הם הכדורגל והכדורסל.
_-_Windsurfer_Gal_Fridman_and_P.M._Sharon.jpg)
בישראל צמחו מתעמלים, טניסאים, ג'ודוקאים, וספורטאים ימיים אשר זכו להצלחה בינלאומית. בין ההישגים של ספורטאים ישראלים ישנם זכיות ב-20 מדליות אולימפיות ובאליפויות בין-לאומיות, בענפי ההתעמלות, שייט, ג'ודו, אגרוף, היאבקות וקאנו/קיאק[1][2][3]. ישראל היא מרכז בינלאומי לספורט היהודי ברחבי העולם, והחל מהמכביה הראשונה, שנערכה בשנת 1932, עוד לפני קום המדינה, נערכת בישראל המכביה מדי ארבע שנים.
תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב, וזה תורם לכך, שהישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי[4]. לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2% מתקציב המדינה[5]. עם זאת, החל משנות ה-80 של המאה ה-20 חלה התפתחות בספורט התחרותי ובעיקר בספורט היחידני בישראל, עקב כניסתם של ספונסרים, משקיעים פרטיים והקמת היחידה לספורט הישגי. ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל משנת 1952, למעט אולימפיאדת מוסקבה 1980 אך זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה רק באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). ישראל זכתה לפחות במדליה אחת בכל אחד ממשחקי הקיץ האולימפיים מאולימפיאדת ברצלונה 1992 עד אולימפיאדת פריז (2024), למעט אולימפיאדת לונדון 2012.
התעמלות הוא ענף ספורט מצליח בישראל עם ארבע מדליות, מתוכן שתי מדליות זהב אולימפיות: ארטיום דולגופיאט בתרגיל הקרקע ולינוי אשרם בהתעמלות אמנותית בתחרות הקרב רב אישי (טוקיו 2020) לצד מדליות באליפויות עולם. ענפי השיט והג'ודו הם ענפים מצליחים נוספים בישראל עם זכיות במדליות רבות במשחקים האולימפיים ובאליפויות עולם. בענפים האולימפיים הפופולריים לישראל מספר מדליות מאליפויות עולם ואולימפיאדה; באתלטיקה ובשחייה לישראל מספר מדליות מאליפויות עולם ומאליפויות אירופה. ענף השחמט בישראל הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. נבחרת הנשים של ישראל זכתה במדליית זהב אולימפית באולימפיאדת השחמט 1976. נבחרת הגברים של ישראל זכתה בשתי מדליות אולימפיות, מדליית כסף (אולימפיאדת השחמט 2008) ובמדליית ארד (אולימפיאדת השחמט 2010).
כדורגל בישראל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל. הישג השיא של נבחרת ישראל בכדורגל במפעלים האסייתיים היה זכייה בגביע אסיה בכדורגל 1964. בנוסף, זכתה ישראל פעמיים במקום שני בגביע אסיה 1956 ובגביע אסיה 1960, ובמדליית הכסף בטורניר הכדורגל במשחקי אסיה 1974. מלבד זאת, הנבחרת העפילה פעם אחת לטורניר המונדיאל (מקסיקו 1970) ופעמיים לאולימפיאדה (טורנירי הכדורגל באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968), וכדורגל באולימפיאדת מונטריאול (1976)), אך מאז כשלה בהעפלה לטורנירים אלה ולאליפות אירופה בכדורגל[6] עד להעפלה נוספת לטורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז (2024). בין ההצלחות הבולטות של קבוצות הכדורגל הישראליות במפעלים הבין-לאומיים, במפעלים האסייתיים, ניתן לציין את מכבי תל אביב שהיא אחת משבע קבוצות שזכו פעמיים בגביע אסיה לקבוצות, והפועל תל אביב זכתה בטורניר פעם אחת, בטורניר הראשון שנערך ב-1967, והפסידה פעם נוספת בגמר ב-1970. במפעלים האירופיים, ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2001/2002 (אנ')[7] והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2002/2003 בליגת האלופות הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות[8]. חיפה העפילה פעמיים נוספת בעונות עונת 2009/2010 ו-2022/2023. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 ובעונת 2016 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בישראל הוא מכבי תל אביב (25 אליפויות ו-24 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות אחרות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (15 אליפויות ו-6 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-8 גביעים) מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות ו-3 גביעים).
כדורסל בישראל הוא ענף הספורט הקבוצתי השני הכי פופולרי בישראל, שבו זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל, שזכתה פעמיים במשחקי אסיה, בטורנירי כדורסל במשחקי אסיה 1966 וכדורסל במשחקי אסיה 1974. הישג השיא של הנבחרת הוא מדליית כסף באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה (1977, 1981, 2001, 2004, 2005 ו-2014). נוסף לכך, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 57 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-45 גביעי מדינה. קבוצה זו שלטה בליגה שלטון יחיד בין השנים 1970–2007 כאשר זכתה בכל האליפויות בשנים אלה, למעט עונת 1992/1993. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-8 גביעים), הפועל גליל עליון (אליפות ו-2 גביעים), הפועל חולון (2 אליפויות ו-2 גביעים), הפועל גלבוע גליל (אליפות אחת), מכבי חיפה (אליפות אחת) ומכבי ראשון לציון (אליפות אחת).
טניס הוא ענף ספורט פופולרי ביותר בישראל. שחר פאר הייתה הטניסאית המובילה של ישראל עד לפרישתה, ודורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם. טניסאית בולטת נוספת היא אנה סמאשנובה אשר דורגה בשיאה במקום ה-15 בעולם. בין הטניסאים הבולטים נמנים עמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם, שלמה גליקשטיין שדורג 22 בעולם בשיאו ודודי סלע שדורג 29 בעולם בשיאו. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך דורגו בשיאם במקום הראשונן בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008, הם שני הטניסאים הראשונים מישראל שזכו בטורניר גראנד סלאם. נבחרת הגברים של ישראל רשמה את הישג השיא שלה עת העפילה לחצי גמר גביע דייוויס בשנת 2009.
ספורט הנכים בישראל הוא ענף הספורט בעל ההישגים הטובים ביותר באופן משמעותי מכל ענפי הספורט בישראל, והספורטאים הנכים זכו במדליות רבות במסגרת המשחקים הפאראלימפיים. הוועד הפאראלימפי בישראל וההתאחדות הישראלית לספורט נכים מרכזים 19 ענפי ספורט בהם פעילים ספורטאים רבים. ענף השחייה הוא הענף המוביל בספורט הנכים בישראל. נכון ל-2016, ישראל מדורגת במקום 13 בעולם במספר המדליות במשחקים הפאראלימפיים עם 375 מדליות בסך הכול, מהן 123 מדליות זהב, 123 מדליות כסף ו-129 מדליות ארד. ציפי רובין היא הספורטאית הפאראלימפית המעוטרת ביותר בישראל עם 30 מדליות פאראלימפיות בארבעה ענפי ספורט שונים, מהן 15 זהב, 8 כסף ו-7 ארד ומדורגת במקום רביעי בעולם בכל הזמנים בצבירת המדליות בסך הכול ובמקום 10 בעולם בכל הזמנים בצבירת מדליות הזהב.
Remove ads
בשלהי המאה ה-19, תרבות הספורט בחברה היהודית בגלות החלה להתפתח. הוגה הדעות היהודי מקס נורדאו היה תומך נלהב של עיסוק בספורט ובנאומו בקונגרס הציוני השני בשנת 1898 טבע את המונח "יהדות השרירים" וטען שיש צורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות. רעיון זה שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות ברחבי העולם בעשורים הבאים, אשר נשאו שמות מייצגי כוח ועוצמה: "מכבי", "שמשון", "הכוח", "בר כוכבא" ועוד.
בתקופת העלייה השנייה (1904–1914) החל למעשה תהליך הקמת אגודות הספורט הארצישראליות. בשנת 1906, ד"ר ליאו כהן (רופא הגימנסיה העברית) ויחזקאל חנקין (מראשוני "השומר") ייסדו בנווה שלום את מועדון הספורט היהודי הראשון בארץ ישראל, "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", לימים מכבי תל אביב, ובראשיתה פעלו 25 מתעמלים והועמדו לרשותם מתח, מקבילים ומשקולות[9][10]. בשנת 1909 הקימה פועלי ציון אגודת ספורט בשם "שמשון", שפעלה בירושלים זמן קצר ובנובמבר 1911 נוסדה "מכבי ירושלים"[11].
תחרויות הספורט המאורגנות הראשונות בתולדות היישוב הישן התקיימו ברחובות בין השנים 1908 ל-1914, כאשר האירוע הראשון נערך בפסח 1908 תוך תיאום מוקדם עם "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", ונמשך יום אחד[9].
במרוצת שנת 1912 הוקמו אגודות מכבי במספר יישובים ובדצמבר 1912 הוקמה הסתדרות בשם "המכבי". בפסח 1913 נערכה תחרות הספורט הבינלאומית הראשונה בארץ ישראל בהשתתפות מתעמלים יהודים מאוסטריה, גרמניה וטורקיה[9]. בשנת 1921 נוסדה התנועה העולמית של מכבי לאחר שהתקבלה על כך החלטה בקונגרס הציוני ה-12. מאז 1932 התנועה עורכת מדי ארבע שנים את המכביה, בה ספורטאים יהודים מכל העולם באים לישראל ומתחרים בענפי ספורט שונים.
בשנת 1923 קמה אגודת "הפועל תל אביב" ובשנת 1926 הוקמה הסתדרות אגודות "הפועל" כארגון של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, ומטרתה טיפוח תרבות הגוף הבריאות והספורט בקרב הפועלים[11]. בשנת 1924 הוקמה בארץ ישראל "אגודת הנוער הלאומית בית"ר" במסגרתה גם אגודת ספורט. בבית"ר התרכזו תחילה במקצועות האיגרוף והכדורגל, קבוצות בית"ר הראשונות בכדורגל היו מתל אביב, רמלה ובנימינה. בשנת 1985 נרשמה בית"ר כעמותה במשרד הפנים ולאחר מכן הורחבה מסגרת פעילותה לכדורסל, טניס, כדורעף וטניס שולחן[12]. בשנת 1939 נוסדה אגודת הספורט הדתית "אליצור" ובשנת 1952 נוסדה אגודת הספורט אס"א עבור סטודנטים ועל ידי סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
אגודות הספורט בארץ ישראל היו מזוהות עם מפלגות פוליטיות ולתנועות הנוער המזוהות עמן. בארץ ישראל הייתה הפועל קשורה בתנועת הפועלים וההסתדרות, מכבי הייתה קשורה בסקטור האזרחי, בית"ר הייתה חלק מהסקטור הרוויזיוניסטי, ואליצור חלק מהסקטור הדתי-לאומי. בעוד מכבי והפועל נוצרו מלכתחילה כאגודות ספורט, בית"ר הייתה קודם כל תנועת נוער פוליטית שהקימה גם אגודת ספורט.
בתקופת המנדט, הספורט ובעיקר ענף הכדורגל בארץ ישראל התפתח בעידוד הבריטים וליגת הספורט הסדירה הראשונה בארץ ישראל הייתה ליגת הכדורגל אשר הוקמה בשנת 1931, שלוש שנים אחרי שהחל טורניר הגביע. בעשורים הבאים ובעיקר לאחר קום המדינה, הוקמו ליגות סדירות בענפים רבים נוספים.
מקום המדינה השתייכו התאחדויות הספורט בענפים השונים בישראל להתאחדויות הספורט של אסיה והתחרו באליפויות אסיה. בסוף שנות ה-70, בלחץ המדינות הערביות, הוצאה ישראל מהתאחדויות הספורט באסיה והחל משנות ה-90, התאחדויות הספורט בישראל צורפו באופן רשמי להתאחדויות האירופיות והחלו להשתתף באופן סדיר בתחרויות הספורט באירופה.
Remove ads
תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב ובהתאם לכך, הישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי[4]. לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2% מתקציב המדינה[5]. החל משנות ה-90, תקציב הספורט השנתי הגיע ברובו מכספי הימורי הטוטו, שגם החזיק בסמכויות לחלוקת הכספים, ורק חלק קטן הגיע מתקציב המדינה. במרץ 2018 אושרה רפורמה ובמסגרתה הוחלט שתקציב הספורט יגיע כולו מתקציב המדינה[4]. סמכות הטוטו לחלק תקציבים לאגודות הספורט נשללה ונותרה בידיה רק הסמכות לארגן הימורי ספורט. מאז הרפורמה, רווחי הטוטו מועברים לאוצר המדינה[13]. בשנת 1987 הוקם ארגון עצמה, המרכז לאגודות ספורט עצמאיות שתומך בספורטאים ומעניק מלגות.
בדצמבר 2017, פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך שנכתב לבקשתו של חבר הכנסת עודד פורר, יו"ר ועדת המשנה לספורט. במסגרת המחקר נבחנו "נתונים על זכיות במדליות אולימפיות, בהשוואה בין ישראל לבין מדינות הדומות לה מבחינת גדול אוכלוסייתן; השוואת התקציב הציבורי המוקצה לספורט בין ישראל לבין מדינות נוספות." המחקר גילה שגם אם לא ברור מהי ההוצאה הכספית המדויקת על ספורט הישגי, אפשר לקבוע שהיא עדיין נמוכה למדי בהשוואה למדינות מצליחות. עם זאת נמצא שההוצאה הציבורית לספורט בישראל ביחס לתוצר, שעומדת על 0.39%, גבוהה יותר מ־14 מדינות מתוך 28 המדינות באיחוד האירופי, שכולן עולות על ישראל בהישגים הספורטיביים. מכאן נקבע שישראל נחשבת לא יעילה מבחינת התפוקה הצפויה בהתאם לתשומה הכספית בספורט הישגי. ההשקעה בספורט נמצאה לא ברורה, לא מסודרת ולא יעילה[4][14].
פופולריות העיסוק הספורט בישראל נמוכה. בשנת 2012 רק כ-1.01% מהאוכלוסייה בישראל עסקה בספורט תחרותי (80.8 אלף ספורטאים). במדינות אירופה, היבשת אליה מסונף הספורט הישראלי, כמות העוסקים בספורט תחרותי גבוהה יותר במידה ניכרת. אין נתון רשמי לגבי כמות העוסקים בספורט תחרותי ובספורט עממי בישראל באופן סדיר אך ניתן לשער שהיא נמוכה ממדינות אירופה, שם, על פי נתוני מחקרים באותן שנים של נציבות הספורט באיחוד האירופי נמצא כי כמות העוסקים בספורט באופן סדיר בנורווגיה היא 39%, בגרמניה 32%, בדנמרק 29%, בשוודיה 28%, בהולנד 24%, בלוקסמבורג 23.5%, בצרפת 23%, בפינלנד 21%, בצ'כיה 13% ובבלגיה 10%[15]. במרבית מדינות אירופה קיימים מועדוני ספורט בהם ילדים ואזרחים בוגרים יכולים להתאמן ולהשתתף במספר ענפי ספורט שונים בדרך מקצוענית וחובבנית בעלות סמלית. בישראל נפוצים יותר חוגי ספורט נפרדים שלעיתים עשויים להיות פחות מקצועיים ואף יותר יקרים[16].
מספר מתקני ספורט בישראל עומדים בסטנדרטים הבינלאומיים וחלקם אף עומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. על פי דירוג האצטדיונים של אופ"א, 6 אצטדיונים בישראל מוגדרים כאצטדיונים ברמת "קטגוריה 4", הקטגוריה הגבוהה ביותר. בעשור השני של המאה ה-21 נבנו בישראל אצטדיונים ואולמות ספורט רבים. אצטדיון טדי בירושלים הוא האצטדיון הגדול בישראל עם 31,733 מקומות ישיבה, אצטדיון טדי הורחב פעמיים בשנים 1999 ו-2013, משמש כאצטדיונם של בית"ר ירושלים והפועל ירושלים. אצטדיון סמי עופר בחיפה הוא האצטדיון השני בגודלו עם 30,942 מקומות ישיבה ומשמש כאצטדיונם של מכבי חיפה והפועל חיפה. אצטדיון בלומפילד בתל אביב הוא האצטדיון השלישי בגודלו עם 29,400 מקומות ישיבה, אצטדיון בלומפילד הורחב בשנים 2016–2019, משמש כאצטדיונם של מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובני יהודה תל אביב. אצטדיונים בולטים נוספים בישראל: אצטדיון טרנר בבאר שבע (16,126), אצטדיון נתניה (13,610), אצטדיון רמת גן (13,370) ואצטדיון המושבה בפתח תקווה (11,500). בין האצטדיונים הבולטים בעבר: אצטדיון קריית אליעזר בחיפה (14,000), אצטדיון הקופסה בנתניה (7,500) ואצטדיון האורווה בפתח תקווה (6,800). אולם הספורט הגדול בישראל הוא הפיס ארנה בירושלים עם 11,000 מקומות ישיבה, הפיס ארנה משמש את קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. אולם הספורט השני בגודלו בישראל הוא היכל מנורה מבטחים בתל אביב עם 10,383 מקומות ישיבה, אולמה הביתי של מכבי תל אביב. עוד אולמות ספורט בולטים בישראל: היכל טוטו חולון (5,500), היכל הספורט רוממה חיפה (5,000) והיכל קבוצת שלמה בתל אביב (3,504). בישראל קיימים אצטדיוני אתלטיקה מעטים ובראשם אצטדיוני האתלטיקה בהדר יוסף עם 6,000 מקומות ישיבה ואצטדיון גבעת רם בירושלים עם כ-4,000 מקומות ישיבה. מכון וינגייט הוא מכון הספורט הלאומי של ישראל, משמש כמרכז אימונים של ענפי הספורט האולימפיים ומכיל מספר אצטדיונים ואולמות ספורט קטנים.
Remove ads
ערך מורחב – תקשורת הספורט בישראל
תקשורת הספורט בישראל מסקרת במדיות שונות בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים ובראשם הכדורגל והכדורסל. עוד לפני קום המדינה, הקדישה העיתונות העברית בארץ ישראל עמודים לסיקור הספורט המקומי. עם השנים החלו חלק מהעיתונים להפיץ מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור ענפי ספורט. בתקשורת האלקטרונית, הרדיו בישראל מקדיש אף הוא פינות בתוכניות השונות לסיקור חדשותי של הספורט בישראל, ומשנות השבעים של המאה העשרים אף משדר תחרויות ספורט שונות בשידורים חיים. גם ערוצי הטלוויזיה בישראל מקדישים זמן שידור לתחרויות ספורט, חלקם אף נוהגים לרכוש זכויות שידור של תחרויות בולטות ולשדרן בפריים טיים. מ-1990 אף משדר בישראל ערוץ הספורט המקדיש אף הוא את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי.
Remove ads
אופניים
אופני כביש
מרוץ אופני הכביש הראשון בארץ ישראל נערך ב-1932, ברחובות תל אביב וניצח בו שלמה צבי מקבוצת הפועל תל אביב[17]. העלייה מצפון אפריקה בשנות ה-50 הביאה להתקדמות בספורט לאחר שמספר רוכבים בולטים ממרוקו (חלקם היו אף אלופי מרוקו), אשר היו בעלי ניסיון במרוצים במרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ואף צרפת, עלו לישראל. מאותן שנים ועד סוף שנות ה-70, התמקד חלק גדול מהפעילות באזור הדרום: רמלה, אשקלון ובאר שבע, מקום מגוריהם של חלק מאותם רוכבים עולים.
ב-1958 נרשמה ישראל לאיגוד הבינלאומי לאופניים וב-1960 נשלחו בפעם הראשונה רוכבי אופני כביש למשחקים האולימפיים, לאולימפיאדת רומא. במרוץ הכביש האולימפי ל-175 קילומטר, ייצגו את ישראל יצחק בן דוד והנרי אוחיון. שני הרוכבים סבלו מתקלות ולא סיימו את המרוץ. בתחילת שנות ה-70, הגיע לישראל המאמן עקיבא רזניק שהיה מאמן בעל ניסיון רב מברית המועצות. הוא הקים קבוצת רכיבה בנצרת עילית ועפולה והנחיל בה שיטות אימון ממזרח אירופה. רוכבי הקבוצה קצרו הצלחות בשנות ה-70 ובשנות ה-80 והצליחו גם בתחרויות בזירה האירופית. לשיא הגיע עם יהודה גרשוני שרכב בקבוצה מקצוענית.
בעזרת תמיכה כספית של סילבן אדמס, מרוץ הג'ירו ד'איטליה הוזנק בשנת 2018 מירושלים ולראשונה נערך מחוץ לאירופה. במירוץ זה נעשתה היסטוריה כאשר הייתה זו הפעם הראשונה שקבוצת אופניים ישראלית משתתפת במירוץ גרנד טור והפעם הראשונה ששני רוכבים ישראלים השתתפו במירוץ גרנד טור: גיא שגיב הצליח לסיים את המירוץ וגיא ניב פרש בקטע החמישי. בשנת 2020, הרוכב גיא ניב מ-Israel Start-Up Nation הפך לישראלי הראשון שמשתתף ומשלים את המרוץ כאשר סיים במקום ה-139 מתוך 176 רוכבים.
אופני מסלול
בתחום של אופני מסלול, חלה התפתחות בזכות השקעתו של הפילנתרופ סילבן אדמס אשר בשנת 2017 מימן את בנייתו של הולודרום בהדר יוסף, הולודרום הראשון בישראל. בשנת 2022 עלה לישראל מרוסיה רוכב אופני המסלול מיכאל יעקובלב שבאולימפיאדת פריז 2024 היה לנציג הראשון של ישראל בתחרויות הענף במשחקים האולימפיים. בהופעתו באולימפיאדת פריז הוא קבע שיא אולימפי במוקדמות תחרות הספרינט עם זמן של 9.152 שניות, שאמנם נשבר בהמשך המוקדמות אך היה לשיא האולימפי הראשון של נציג ישראלי במשחקים האולימפיים בכל ענף שהוא.[18] באליפות העולם בשנת 2024, זכה יעקובלב במדליית הכסף בתחרות הקיירין, שהייתה למדליה הראשונה עבור ישראל באליפות העולם באופני מסלול.
| רוכבי אופניים בולטים | |
|---|---|
| גיא ניב | התחרה פעמיים בג'ירו ד'איטליה והישראלי הראשון שהתחרה בטור דה פראנס. |
| גיא שגיב | הרוכב הישראלי הראשון שסיים גרנד טור, 3 פעמים אלוף ישראל. |
| הנרי אוחיון | 6 פעמים אלוף ישראל |
| יהודה גרשוני | 6 פעמים אלוף ישראל |
| משה וישגרודסקי | 5 פעמים אלוף ישראל |
| חמי וולוצקי | 5 פעמים אלוף ישראל |
| עמוס גרי | 4 פעמים אלוף ישראל |
| מדליות באליפויות עולם (אופני מסלול) | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות |
 |
מיכאל יעקובלב | באלרופ 2024 | קיירין |
איגרוף
ענף האיגרוף היה פופולרי מאוד בקרב היהודים במחצית הראשונה של המאה ה-20. מספר מתאגרפים יהודים זכו להצלחה עולמית, בהם: סמואל ברגר, אייב אטל, אלפונס חלימי ובני לאונרד שנחשב לאחד מהמתאגרפים הגדולים בהיסטוריה. אמיל רבלסקי הוא מחלוצי הענף בארץ ישראל. בשנת 1926 הוא עלה לארץ ישראל לאחר שלמד איגרוף בגרמניה וארגן באותה שנה מחלקת איגרוף במכבי תל אביב. בשנת 1929 הוא ייסד יחד עם אריה כץ ואהרן אלקינד מועדון איגרוף על שם 'בני לאונרד', מועדון האיגרוף הראשון בארץ ישראל[19]. בתקופת המנדט היה האיגרוף פופולרי בארץ ישראל ונערכו תחרויות איגרוף בין מתאגרפים מהצבא הבריטי למתאגרפים מקומיים וביניהם יפתח זייד[20].
בתחום האיגרוף החובבני, אשר מוגדר כענף אולימפי ומשוחק במשחקים האולימפיים, היו לישראל מספר מתחרים. שלמה ניאזוב (אנ') ויהודה בן-חיים הם המתאגרפים הישראלים הראשונים שהתחרו במשחקים האולימפיים כאשר ייצגו את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. יעקב שמואל השיג את התוצאה הטובה ביותר כאשר הגיע לרבע הגמר וסיים במקום החמישי באולימפיאדת סיאול 1988. כמו כן, לזכות ישראל מדליית כסף ו-3 מדליות ארד מאליפויות אירופה באיגרוף חובבנים (אנ'): תאופיק בסיסי (ארד, 1998), נטליה אוסטרומוב (כסף, 2006), יוסף עבדלגאני (ארד, 2010) ופבלו אישצ'נקו (ארד, 2017)
בתחום האיגרוף המקצועני, היו לישראל מספר הצלחות ובראשם זכייתו של יורי פורמן בתואר אלוף העולם של איגוד ה-WBA במשקל בינוני-קל (עד 70 ק"ג). באוקטובר 2009, הגר פיינר זכתה בתואר אלופת העולם של איגוד ה-WIBF, תואר עליו הגנה 4 פעמים נוספות. באפריל 2011, רן נקש, המתחרה במשקל בינוני-כבד, הפסיד בקרב על תואר אלוף העולם של איגוד ה-WBO. מתאגרפים בולטים נוספים הם: ג'והר אבו לאשין ורומן גרינברג.
אתלטיקה
- ערך מורחב – אתלטיקה בישראל
המוסד האחראי על האתלטיקה בישראל הוא איגוד האתלטיקה בישראל. אחת לשנה מתקיימת אליפות ישראל באתלטיקה באצטדיון הדר יוסף. תחרויות האתלטיקה הסדירות הראשונות בארץ ישראל היו בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 במשחקי כינוס הפועל והמכביה. בשנת 1935 נערכה לראשונה אליפות ארץ ישראל באתלטיקה.
לזכות האתלטיקה בישראל מספר מדליות מאליפויות אירופה ואליפויות עולם. אהובה קריביצקי היא מחלוצות ענף האתלטיקה בישראל, זכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה 1954. אסתר רוט-שחמורוב הייתה לישראלית הראשונה שעולה לגמר אולימפי בענף האתלטיקה כאשר עלתה לגמר 100 מטר משוכות באולימפיאדת מונטריאול 1976 וסיימה במקום השישי. החל משנת 1990, ספורטאים ישראלים מתחרים באליפויות אירופה. עם עליית ספורטאים רוסים כחלק מהעלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, חלה התפתחות בענף ובשנת 1999 זכה אלכס אברבוך במדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם, מדליית ארד בקפיצה במוט. אברבוך זכה גם במדליה הראשונה של ישראל באליפות אירופה כאשר זכה במדליית הזהב במינכן 2002. באליפות אירופה 2014 זכה דונלד סנפורד במדליית ארד בריצת 400 מטר, המדליה הראשונה של ישראל במקצועות המסלול באליפות אירופה. באליפות העולם 2015, חנה קנייזבה-מיננקו זכתה במדליית כסף בקפיצה משולשת. באליפות אירופה 2018, לונה צ'מטאי-סלפטר זכתה במדליית הזהב בריצת 10,000 מטר. באליפות העולם 2022 זכתה צ'מטאי-סלפטר במדליית ארד בריצת מרתון, המדליה הראשונה של ישראל במקצועות המסלול. באליפות העולם 2023 זכה מארו טפרי במדליית הכסף בריצת מרתון.
| מדליות באליפויות עולם | |||
|---|---|---|---|
| אליפות | מדליה | ספורטאי/ת | תחרות |
| סביליה 1999 |  |
אלכסנדר אברבוך | קפיצה במוט |
| אדמונטון 2001 | |
אלכסנדר אברבוך | קפיצה במוט |
| בייג'ינג 2015 | |
חנה קנייזבה-מיננקו | קפיצה משולשת |
| יוג'ין 2022 | |
לונה צ'מטאי-סלפטר | ריצת מרתון |
| בודפשט 2023 | |
מארו טפרי | ריצת מרתון |
| אתלטים בולטים | |
|---|---|
| נשים | |
| חנה קנייזבה-מיננקו |
|
| לונה צ'מטאי-סלפטר |
|
| אסתר רוט-שחמורוב |
|
| חנה שזיפי |
|
| אהובה קריביצקי |
|
| דבורה מרכוס |
|
| אורית אברמוביץ' |
|
| אדווה כהן |
|
| גברים | |
| אלכס אברבוך |
|
| מארו טפרי |
|
| גשאו איילה |
|
| ימר גטהון |
|
| דונלד סנפורד |
|
| קונסטנטין מטוסביץ' |
|
| דני קרסנוב |
|
| רוגל נחום |
|
| ואדים בביקין |
|
בדמינטון
בענף בדמינטון בישראל פעילות נבחרות ייצוגיות לבוגרים ולנוער המייצגות את המדינה באליפויות רשמיות באירופה בעולם ביניהן תחרויות סדירות של הסבב העולמי של ה-BWF (איגוד הבדמינטון העולמי).
מישה זילברמן ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות רצופות: לונדון (2012), ריו דה ז'ניירו (2016) וטוקיו (2020), שבה ישראל יוצגה גם על ידי קסניה פוליקרפובה.
בייסבול
ראשית הבייסבול בישראל מקורה בשנות ה-70[21]. מאות עולים מארצות הברית וקנדה אשר התיישבו בקיבוץ גזר בשנות ה-70 הקימו מגרש בייסבול חובבני עבור הקהילה על מנת להמשיך במסורת הספורטיבית לה היו מורגלים. בשנת 1983, על חולות המגרש החובבני, הוקם בגזר מגרש הבייסבול המקצועי הראשון בישראל[22] אשר מארח את משחקי המכביה. בשנת 1986 הוקם איגוד הבייסבול הישראלי כעמותה ללא כוונת רווח ובשנת 1995 הצטרפה נבחרת ישראל בבייסבול לקונפדרציית הבייסבול האירופית (CEB). בשנת 2007 נוסדה ליגת הבייסבול הישראלית, שעקב בעיות כספיות נמשכה רק עונה אחת, בה זכתה 'בית שמש בלו סוקס' באליפות.
נבחרת ישראל בבייסבול, אשר מורכבת ברובה מיהודים אמריקאים, העפילה לראשונה לאליפות העולם בשנת 2017 וסיימה במקום השישי להפתעת רבים. הנבחרת השתתפה באולימפיאדת טוקיו 2020 וסיימה במקום החמישי, מתוך שש נבחרות, עם ניצחון אחד וארבעה הפסדים. זו הייתה הפעם השלישית שנבחרת כדור ישראלית מעפילה למשחקים האולימפיים והפעם הראשונה מאז מונטריאול 1976, אז השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל. באליפות אירופה בבייסבול 2021 זכתה הנבחרת במדליית הכסף, פחות מחודשיים לאחר השתתפותה באולימפיאדה, כאשר סיימה את האליפות עם 5 ניצחונות מתוך 6 משחקים.
ג'ודו
- ערך מורחב – ג'ודו בישראל
ענף הג'ודו בישראל החל בפריצתו הגדולה עם העלייה הגדולה של שנות ה-50, אז הקימו צעירים שעסקו בג'ודו בארצות מולדתם מועדונים להדרכת ועיסוק בג'ודו[23]. הג'ודו הוכנס למכביה השישית (1961) אך עדיין לא כענף מן המנין. ב-1965 הוקמה ה"התאחדות הישראלית לג'ודו", ונערכו תחרויות לקביעת הייצוג במכביה, שהתפתחו לאליפויות ישראל בג'ודו. ב-1972 מוזגה התאחדות הישראלית לג'ודו אל ההתאחדות לספורט בישראל. במחצית השנייה של שנות השבעים הופיעו הישגים בינלאומיים ראשונים, כולל מדליות באליפויות בריטניה, בלגיה, סקנדינביה וארצות הברית, שהובילו בסופו של דבר לזכייתם של יעל ארד ואורן סמדג'ה בשתי המדליות האולימפיות הראשונות של ישראל (אולימפיאדת ברצלונה 1992). בסך הכול לאורך השנים זכה הג'ודו הישראלי בתשע מדליות אולימפיות (3 כסף ו-6 ארד) ובחמש עשרה מדליות מאליפויות עולם (3 זהב, 4 כסף ו-8 ארד). שלושה אלופי העולם מישראל בג'ודו הם ירדן ג'רבי (ריו דה ז'ניירו 2013), שגיא מוקי (טוקיו 2019) וענבר לניר (דוחה 2023).
| מדליות במשחקים האולימפיים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | משחקים | תחרות | ||||||||
|
יעל ארד | ברצלונה 1992 | עד 61 ק"ג | ||||||||
|
אורן סמדג'ה | ברצלונה 1992 | עד 71 ק"ג | ||||||||
|
אריק זאבי | אתונה 2004 | עד 100 ק"ג | ||||||||
|
ירדן ג'רבי | ריו דה ז'ניירו 2016 | עד 63 ק"ג | ||||||||
|
אורי ששון | ריו דה ז'ניירו 2016 | מעל 100 ק"ג | ||||||||
|
נבחרת ישראל בג'ודו: |
טוקיו 2020 | נבחרת מעורבת | ||||||||
|
ענבר לניר | פריז 2024 | עד 78 ק"ג | ||||||||
|
פיטר פלצ'יק | פריז 2024 | עד 100 ק"ג | ||||||||
|
רז הרשקו | פריז 2024 | מעל 78 ק"ג | ||||||||
| מדליות באליפויות עולם | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות | ||||||||
|
יעל ארד | ברצלונה 1991 | עד 61 ק"ג | ||||||||
|
יעל ארד | המילטון 1993 | עד 61 ק"ג | ||||||||
|
אורן סמדג'ה | צ'יבה 1995 | עד 78 ק"ג | ||||||||
|
אריק זאבי | מינכן 2001 | משקל פתוח | ||||||||
|
אליס שלזינגר | רוטרדם 2009 | עד 63 ק"ג | ||||||||
 |
ירדן ג'רבי | ריו דה ז'ניירו 2013 | עד 63 ק"ג | ||||||||
|
ירדן ג'רבי | צ'ליאבינסק 2014 | עד 63 ק"ג | ||||||||
|
גולן פולק | אסטנה 2015 | עד 66 ק"ג | ||||||||
|
טל פליקר | בודפשט 2017 | עד 66 ק"ג | ||||||||
|
שגיא מוקי | טוקיו 2019 | עד 81 ק"ג | ||||||||
|
גפן פרימו | בודפשט 2021 | עד 52 ק"ג | ||||||||
|
נבחרת ישראל בג'ודו: |
טשקנט 2022 | נבחרת מעורבת | ||||||||
|
ענבר לניר | דוחה 2023 | עד 78 ק"ג | ||||||||
|
פיטר פלצ'יק | דוחה 2023 | עד 100 ק"ג | ||||||||
|
רז הרשקו | דוחה 2023 | מעל 78 ק"ג | ||||||||
היאבקות
ענף ההיאבקות מחולק לשני תחומים: היאבקות ספורטיבית כענף תחרותי אולימפי והיאבקות מקצועית המשמשת כענף בידורי. בתחום ההיאבקות המקצועית, רפאל הלפרין היה מראשוני המתאבקים בארץ ישראל, הוא זכה להצלחה בינלאומית ובשנים 1952 ו־1957 זכה באליפות העולם במסגרת "פדרציית ההיאבקות העולמית" (לימים WWE). בישראל הוקמו מספר ליגות היאבקות. בשנת 2001 הוקמה ליגת ה-IPWA (Israeli Pro Wrestling Association), ליגת ההיאבקות הראשונה בישראל, אשר בשנים 2003–2014 קיימה אירועי היאבקות ובשנת 2005 אף הפיקה בשיתוף ערוץ "ביפ" את תוכנית ההיאבקות הראשונה בישראל, התוכנית הסאטירית "מכת מדינה". ביוני 2012 קמה ליגה נוספת, ה-AWO (All Wrestling Organization) שהחל מאוקטובר 2013 מארגנת אירועי היאבקות. עוד ליגה בולטת היא ליגת ההיאבקות הישראלית (IWL) שקמה גם היא בשנת 2012 ועורכת הופעות מאז מאי 2013. החל משנת 2016, נועם דר הישראלי מתחרה ב-WWE.
בתחום ההיאבקות התחרותית, ישראל זכתה במספר מדליות מאליפויות העולם. ההישגים הראשונים של ישראל הגיעו מעולים מברית המועצות, שתרמו לפיתוח הענף עם עלייתם לארץ בשנות ה-70 ובשנות ה-90[24]. המתאבקים הראשונים שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים היו אליעזר חלפין, מרק סלבין וגד צברי אשר ייצגו את ישראל באולימפיאדת מינכן 1972, חלפין וסלבין היו מ-11 הנרצחים בטבח הספורטאים במינכן. ההישג הגבוה ביותר של מתאבק ישראלי באולימפיאדה שייך ליורי יבסייצ'יק שסיים במקום הרביעי בסידני 2000. באליפויות העולם לזכות ישראל 6 מדליות. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לוויקטור זילברמן שזכה במדליית הארד בשנת 1974 וההישג הגדול ביותר הוא זכייתו של גוצ'ה ציציאשווילי במדליית הזהב באליפות העולם משנת 2003.
| מדליות באליפויות עולם | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי | אליפות | תחרות |
|
גוצ'ה ציציאשווילי | קרטיי 2003 | יוונית-רומית, עד 84 ק"ג |
|
גוצ'ה ציציאשווילי | אטלנטה 1995 | יוונית-רומית, עד 82 ק"ג |
|
ויקטור זילברמן | איסטנבול 1974 | היאבקות חופשית, עד 74 ק"ג |
|
יורי יבסייצ'יק | יבלה 1998 | יוונית-רומית, עד 130 ק"ג |
|
מיכאל ביילין | אתונה 1999 | יוונית-רומית, עד 63 ק"ג |
|
מיכאל ביילין | פטרס 2001 | יוונית-רומית, עד 63 ק"ג |
הרמת משקולות
- ערך מורחב – הרמת משקולות בישראל
נציגי ישראל השתתפו בכמה משחקים אולימפיים בתחרויות הרמת משקולות. באולימפיאדת מונטריאול (1976) הגיע אדוארד וייץ למקום החמישי, וזה היה המקום הכי גבוה בתולדות ישראל בתחרויות הרמת משקולות במשחקים האולימפיים. וייץ גם השתתף באליפות אסיה בהרמת משקולות שנערכה בבנגקוק 1976 וזכה בשתי מדליות זהב בדחיקה ובקרב 2. נציגי ישראל במשחקי אסיה זכו במדליות כסף וארד בהרמת משקולות.
באליפות אירופה לשנת 2019 זכתה ניקול רובנוביץ' במדליית ארד. בסך הכול ספורטאי ישראל זכו באליפויות אירופה ב-3 מדליות (1 כסף ו-2 ארד). באליפויות עולם טרם היו זכיות.
התעמלות
ההתעמלות היא בין ענפי הספורט הראשונים שפעלו בארץ ישראל. בשנת 1906, נוסד מועדון הספורט הראשון בארץ ישראל בשם "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", לימים מכבי תל אביב, ובראשיתו פעלו 25 מתעמלים והועמדו לרשותם מתח, מקבילים ומשקולות[9]. בשנת 1908 נערכה ברחובות תחרות ההתעמלות המאורגנת הראשונה[9] ובסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 נערכו תחרויות התעמלות לראשונה באופן סדיר במסגרת משחקי כינוס הפועל והמכביה. בשנות ה-90, חלה התפתחות משמעותית בענף ההתעמלות בישראל עקב העלייה מברית המועצות שהביאה עמה ספורטאים ומאמנים מקצועיים יותר. בסוף שנות האלפיים הגיעו ההישגים המשמעותיים הראשונים בענף עם זכיות במדליות ראשונות מאליפויות עולם, וזכייה במדליה אולימפית ראשונה בטוקיו 2020 (ארטיום דולגופיאט, מדליית זהב).
התעמלות מכשירים
- ערך מורחב – התעמלות מכשירים#בישראל
הפעם הראשונה בה השתתפו מתעמלים ישראלים במשחקים האולימפיים הייתה באולימפיאדת רומא 1960. שלוש מתעמלות ישראליות השתתפו אז במשחקים, רות אבלס, ראלי בן-יהודה ומרים קארה. באולימפיאדת בייג'ינג 2008 היה אלכס שטילוב למתעמל הראשון שמעפיל לשלב הגמר בתחרות במכשיר בודד, תרגיל הקרקע, וסיים במקום השמיני. בתחום הקרב-רב, המאחד את יכולת המתעמל בכל המכשירים, הישג השיא שייך לאלכס שטילוב שסיים במקום ה-12 באולימפיאדת לונדון 2012.
במשחקים האולימפיים, לזכות ישראל 2 מדליות בהתעמלות מכשירים, ובשתיהן זכה ארטיום דולגופיאט – בתרגיל הקרקע באולימפיאדת טוקיו 2020, זכה במדליית זהב, ובתרגיל הקרקע באולימפיאדת פריז 2024, זכה במדליית כסף. מדליות אלו הן הישג השיא של מתעמל ישראלי במכשיר בודד.
באליפויות העולם, לזכות ישראל 6 מדליות, מתוכם 1 זהב, 2 כסף ו-3 ארד. המתעמל הישראלי הראשון שזכה במדליה באליפות העולם הוא אלכס שטילוב, שזכה במדליית הארד בשנת 2009 בתרגיל הקרקע. הישג השיא של מתעמל ישראלי באליפות העולם שייך לארטיום דולגופיאט שזכה בשנת 2023 במדליית זהב בתרגיל קרקע.
| מדליות במשחקים האולימפיים – התעמלות מכשירים | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | תחרות | משחקים |
|
ארטיום דולגופיאט | טוקיו 2020 | קרקע |
|
ארטיום דולגופיאט | פריז 2024 | קרקע |
| מדליות באליפויות עולם – התעמלות מכשירים | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | תחרות | משחקים |
|
אלכס שטילוב | לונדון 2009 | קרקע |
|
אלכס שטילוב | טוקיו 2011 | קרקע |
|
ארטיום דולגופיאט | מונטריאול 2017 | קרקע |
|
ארטיום דולגופיאט | שטוטגרט 2019 | קרקע |
|
אנדריי מדבדב | קיטקיושו 2021 | קפיצות |
|
ארטיום דולגופיאט | אנטוורפן 2023 | קרקע |
התעמלות אמנותית
- ערך מורחב – התעמלות אמנותית בישראל
המתעמלת האומנותית הראשונה שייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים היא ליאת חנינוביץ שהשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984 וסיימה במקום ה-27 בתחרות הקרב-רב. המתעמלת האומנותית הישראלית הראשונה שהעפילה לגמר האולימפי היא אירה ריסנזון שעשתה זאת בבייג'ינג 2008. הנבחרת הישראלית השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008, העפילה לגמר וסיימה במקום השישי.
במשחקים האולימפיים, לזכות ישראל שתי מדליות בהתעמלות אמנותית: מדליית הזהב בה זכתה לינוי אשרם בתחרות הקרב רב אישי באולימפיאדת טוקיו, הישג השיא של ספורטאית ישראלית. המדליה השנייה הייתה באולימפיאדת פריז אז זכתה הנבחרת במדליית הכסף בתחרות הקרב-רב הקבוצתי.
באליפויות העולם, לזכות ישראל 19 מדליות, מתוכם 2 זהב, 9 כסף ו-8 ארד. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לנטע ריבקין שזכתה בשנת 2011 במדליית הארד בתרגיל החישוק. הישג השיא של מתעמלת יחידה שייך ללינוי אשרם, שזכתה בשנת 2018 במדליית כסף בקרב-רב. המדליה הראשונה של הנבחרת הישראלית הגיעה בשנת 2011, אז זכתה במדליית הארד בתרגיל המשולב של סרטים וחישוקים. הישג השיא של הנבחרת הוא הזכייה במדליית הזהב בקרב רב, בשנת 2023.
| מדליות במשחקים האולימפיים – התעמלות אמנותית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | תחרות | משחקים | ||||||||
|
לינוי אשרם | טוקיו 2020 | קרב-רב אישי | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
פריז 2024 | קרב-רב קבוצתי | ||||||||
| מדליות באליפויות עולם – התעמלות אמנותית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאית | תחרות | משחקים | ||||||||
|
נטע ריבקין | מונפלייה 2011 | חישוק | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
מונפלייה 2011 | סרטים וחישוקים | ||||||||
|
נבחרת ישראל:
|
איזמיר 2014 | אלות | ||||||||
|
לינוי אשרם | פזארו 2017 | סרט | ||||||||
|
לינוי אשרם | פזארו 2017 | קרב-רב | ||||||||
|
לינוי אשרם | סופיה 2018 | חישוק | ||||||||
|
לינוי אשרם | סופיה 2018 | קרב-רב | ||||||||
|
לינוי אשרם | סופיה 2018 | סרט | ||||||||
|
לינוי אשרם | באקו 2019 | חישוק | ||||||||
|
לינוי אשרם | באקו 2019 | אלות | ||||||||
|
לינוי אשרם | באקו 2019 | סרט | ||||||||
|
לינוי אשרם, ניקול זליקמן, ניקול וורנקוב ויוליאנה טלגין | באקו 2019 | קרב-רב (צוות) | ||||||||
|
לינוי אשרם | באקו 2019 | כדור | ||||||||
|
לינוי אשרם | באקו 2019 | קרב-רב | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
סופיה 2022 | קרב-רב קבוצתי | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
סופיה 2022 | 5 חישוקים | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
ולנסיה 2023 | קרב-רב | ||||||||
|
נבחרת ישראל: |
ולנסיה 2023 | סרטים וכדורים | ||||||||
|
דריה אטמנוב | ולנסיה 2023 | קרב-רב | ||||||||
התעמלות אקרובטית
- ערך מורחב – התעמלות אקרובטית בישראל
באליפויות העולם בהתעמלות אקרובטית, לישראל 4 מדליות, 1 זהב, 2 כסף ו-1 ארד. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לדניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' אשר זכו במדליית כסף בשנת 2016 בקטגוריית רביעיית גברים. באליפות העולם שנערכה באנטוורפן 2018 דורגה ישראל במקום השני בטבלת המדליות, הישג חסר תקדים בספורט הישראלי: רביעיית הגברים של ישראל (דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ') זכתה במדליית זהב, נבחרת משולבת של מתעמלות ומתעמלים זכתה במדליית כסף וצמד נשים זכה במדליית ארד (מיקה לבקוביץ', רוני סורזון).
| מדליות באליפויות עולם – התעמלות אקרובטית | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות |
|
דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' | אנטוורפן 2018 | רביעיית גברים |
|
דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' | פוטיין 2016 | רביעיית גברים |
|
דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ', אור ערמוני, צליל הורביץ, יובל ויינגולד, מיקה לבקוביץ', רוני סורזון | אנטוורפן 2018 | נבחרת מעורבת (נשים וגברים) |
|
מיקה לבקוביץ', רוני סורזון | אנטוורפן 2018 | זוג נשים |
טניס
- ערך מורחב – טניס בישראל
תחרויות טניס רשמיות נערכו בארץ ישראל עוד לפני הקמת המדינה. בשנות ה-30 וה-40 נערך טורניר "אליפות ארץ-ישראל בטניס", לימים אליפות ישראל בטניס[25]. בשנת 1946 נוסד איגוד הטניס בישראל[26]. בשנת 1948 התקבלה ישראל למשחקי גביע דייוויס והופעת הבכורה של נבחרת ישראל נערכה בגביע דייוויס 1949 בהפסד לדנמרק.
הטניס הישראלי ייצר מספר טניסאים אשר זכו להצלחה בינלאומית וביניהם: שחר פאר, אנה סמשנובה, עמוס מנסדורף, שלמה גליקשטיין, דודי סלע והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הישגי השיא של טניסאים ישראלים בקטגוריית יחידים הם הגעתם של שחר פאר ועמוס מנסדורף לשלב רבע הגמר בטורנירי גראנד סלאם. בקטגוריית הזוגות הישג השיא הוא זכייתם של אנדי רם ויוני ארליך באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008. הישג השיא של נבחרת הגברים הוא ההגעה לחצי גמר גביע דייוויס בשנת 2009 והישג השיא של נבחרת הנשים הוא הגעה לרבע גמר גביע הפדרציה בשנת 2008. דירוג השיא של טניסאית ישראלית שייך לשחר פאר שדורגה במקום ה-11 בעולם ודירוג השיא של טניסאי ישראלי שייך לעמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם.
טאקוונדו
- ערך מורחב – טאקוונדו בישראל
ראשית ענף הטאקוונדו בישראל מקורו בסוף שנות ה-70. בשנת 1978, הוקם מועדון הטאקוונדו הראשון בישראל על ידי מישל מדר, שופט טאקוונדו ישראלי בינלאומי. בשנת 1980 נוסדה ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו ובשנת 1982 הוכרה ההתאחדות על ידי הוועד האולימפי בישראל, וכן התקבלה כחברה בהתאחדות העולמית לטאקוונדו[27]. מאז שנת 1981, נערכות אליפויות ארציות בטאקוונדו.
בתחילת שנות ה-90 החלו לוחמי טאקוונדו ישראלים להתחרות בתחרויות בינלאומיות ובסוף אותו עשור הופיעו הישגים בינלאומיים ראשונים, כולל מדליות ראשונות באליפויות אירופה. המדליה הראשונה של לוחם טאקוונדו ישראלי באליפות העולם הגיעה בשנת 2005, אז זכה אילן גולדשמיט במדליית הארד.
ענף הטאקוונדו נכנס לראשונה למשחקים האולימפיים באופן סדיר בסידני 2000. מאיה ערוסי הייתה הראשונה שייצגה את ישראל בטורניר הטאקוונדו האולימפי כאשר עשתה זאת באתונה 2004. הישג השיא של לוחם טאקוונדו ישראלי במשחקים האולימפיים שייך לאבישג סמברג שזכתה במדליית הארד בטוקיו 2020.
| מדליות במשחקים האולימפיים | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | המשחקים | תחרות |
|
אבישג סמברג | טוקיו 2020 | עד 49 ק"ג |
| מדליות באליפויות עולם | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | המשחקים | תחרות |
| מדריד 2005 | |
אילן גולדשמיט | עד 62 ק"ג |
| גוודלחרה 2022 | |
דנה אזרן | מעל 73 ק"ג |
כדורגל
- ערך מורחב – כדורגל בישראל
הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל. הכדורגל בישראל מוסדר על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל האחראית על התחרויות השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורגל הבכירה בישראל היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. הקבוצות משתייכות ברובם לאגודות הספורט של מכבי והפועל.
קבוצות הכדורגל הראשונות בארץ ישראל קמו בעשור הראשון ובעשור השני של המאה ה-20. תחילה נערכו משחקי ידידות בין הקבוצות[28] והטורניר הראשון ששוחק באופן סדיר בארץ ישראל היה "גביע פלשתינה הראשון" בשנת 1923, אשר אורגן על ידי הבריטים[29]. בשנת 1928 נוסדה ההתאחדות לכדורגל בישראל בשם 'התאחדות ארץ ישראלית למשחק כדור רגל' ובאותה שנה ארגנה את "גביע ארץ ישראל" הראשון בו התחרו קבוצות עבריות לצידן של קבוצות הצבא הבריטי. בשנת 1931 החלו משחקי הליגה הסדירה הראשונה בארץ ישראל ובסיומם הוכתרה קבוצת המשטרה הבריטית כאלופת הליגה הארצית. נבחרת ארץ ישראל בכדורגל התחילה את דרכה בתחילת שנות ה-30 ואף התחרתה במוקדמות מונדיאל 1934. עם קום המדינה, נוסדה נבחרת ישראל בכדורגל והחלו תחרויות הליגה והגביע ללא קבוצות בריטיות, והתחרו בו קבוצות הקיימות בתוך מדינת ישראל. החל מקום המדינה התאחדות הכדורגל השתייכה לקונפדרציית הכדורגל של אסיה וקבוצות ישראליות התחרו בתחרויות הכדורגל באסיה. בסוף שנות ה-70 התאחדות הכדורגל סולקה מקונפדרציית אסיה ובשנת 1992 צורפה באופן רשמי לאופ"א ומאז משתתפת באופן סדיר בתחרויות הכדורגל ביבשת אירופה.
הישגי השיא של נבחרת ישראל הם הזכייה באליפות אסיה ב-1964 וההעפלה למונדיאל 1970. בנובמבר 2008 דורגה נבחרת ישראל במקום ה-15 בעולם (לפי דירוג פיפ"א), המיקום הגבוה בתולדותיה. דירוג השיא של ליגת העל בכדורגל נקבע בשנת 2003 והיה המקום ה-15 שמשמעותו הייתה 2 נציגות ישראליות במפעל ליגת האלופות היוקרתי ביותר למועדונים בכדורגל האירופי. בין ההצלחות הבולטות של הקבוצות ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002 והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. חיפה העפילה פעמיים נוספת בעונות 2010 ו-2022/2023. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005, ובעונת 2016, והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בישראל הוא מכבי תל אביב (25 אליפויות ו-24 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות נוספות הן מכבי חיפה (15 אליפויות ו-6 גביעים), הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-8 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה), מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות ו-2 גביעים).
הכדורגל הישראלי ייצר מספר שחקנים אשר זכו להצלחה בינלאומית וביניהם: רוני רוזנטל, אלי אוחנה, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', יוסי בניון וטל בן-חיים.
כדורגל נשים
- ערך מורחב – כדורגל נשים בישראל
בשנת 1998 קמה לראשונה ליגת הכדורגל לנשים. הליגה הראשונה הורכבה מ-12 קבוצות, ותחתיה התקיימה ליגה שנייה שהורכבה מ-6 קבוצות. עם זאת, מספר הקבוצות משתנה משנה לשנה. הליגה מתפקדת תחת קשיים רבים, בעיקר בגלל תקצוב נמוך.
שתי הקבוצות בעלות מספר התארים הרב ביותר הן מכבי חולון ואס"א תל אביב. בעבר בטרם התפרקותן בלטו גם הפועל תל אביב ומכבי חיפה.
נבחרת כדורגל הנשים של ישראל משחקת בקביעות במוקדמות אליפות אירופה וגביע העולם לנשים, אך טרם הצליחה להעפיל לתחרויות הגמר. נוסף לנבחרת הבוגרות, קיימות גם נבחרת נערות עד גיל 19 ונבחרת נערות עד גיל 17.
כדוריד
המוסד האחראי על הכדוריד בישראל הוא איגוד הכדוריד בישראל. בארץ ישראל החלו לשחק כדוריד סדיר בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 במשחקי כינוס הפועל והמכביה. נבחרת ישראל בכדוריד קיימה משחקים רשמיים ראשונים ככל הנראה בשנת 1950 במכביה השלישית וערכה את המשחק הבינלאומי הרשמי הראשון נגד נבחרת יפן בשנת 1961. בשנת 1954 הוקמה ליגת הכדוריד ועד 1963 שיחקו בישראל כדוריד במגרשי כדורגל, 11 שחקנים מול 11, כפי שהיה נהוג אז בשאר העולם. בשנת 1964 עברו לשחק בישראל בשיטת 7 שחקנים המקובלת עד היום[30].
הישג השיא של נבחרת ישראל הוא העפלה לאליפות אירופה 2002 והישג השיא של קבוצה ישראלית הוא העפלתה של הפועל ראשון לציון לשלב רבע גמר ליגת האלופות בעונת 1999/2000. בעשורים הראשונים של ליגת הכדוריד שלטו קבוצות הפועל ומכבי מהעיר רחובות כאשר הם זכו ברוב האליפויות. בשנות ה-80, השליטה עברה בעיקרה לעיר ראשון לציון, אז קבוצותיה הפועל ומכבי החלו לזכות באליפויות רבות. הפועל ראשון לציון הוא המועדון המעוטר ביותר בישראל, עם 18 אליפויות ו-16 גביעי מדינה.
בין שחקני הכדוריד הבולטים בישראל לאורך השנים נמנים עקיבא לפלר, עידן מימון, גל אברהם, אבישי סמולר, חן פומרנץ, יעקב סנדלר, יואב נאמן ודודי בלסר.
כדוריד נשים
בשנת 1960 נערך לראשונה בישראל טורניר גביע המדינה בכדוריד נשים ובשנת 1962 קמה לראשונה הליגה הלאומית בכדוריד נשים. קבוצת הפועל כפר מנחם הייתה האלופה ומחזיקת הגביע הראשונה במשך 4 שנים הראשונות ברציפות. הליגה הלאומית בכדוריד נשים, היא הליגה הראשונה בישראל לכדוריד נשים.
שתי הקבוצות בעלות מספר התארים הרב ביותר הן מכבי ארזים רמת גן עם 14 אליפויות, 7 גביעים ו-7 דאבלים והפועל פתח תקווה עם 10 אליפויות, 9 גביעים ו-7 דאבלים.
כדורסל
- ערך מורחב – כדורסל בישראל
הכדורסל בישראל פופולרי מאוד ושני רק לכדורגל. איגוד הכדורסל בישראל אחראי על התחרויות השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורסל הבכירה בישראל היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. בשנת 1930 נוסדה קבוצת הכדורסל הראשונה בארץ ישראל, הפועל חיפה. בהמשך העשור נוסדו קבוצות נוספות והמשחקים הראשונים היו משחקי ידידות. הכדורסל שוחק לראשונה באופן סדיר במשחקי המכביה השלישית והליגה הסדירה הראשונה הוקמה בשנת 1953 בשם 'הליגה הלאומית'. נבחרת ישראל החלה את דרכה בשנת 1952 כ'נבחרת צה"ל' וערכה משחקי הכנה בין היתר מול נבחרת הצבא הצרפתי. בהמשך השנה ערכה נבחרת ישראל את משחקיה הראשונים כשהשתתפה במשחקים המוקדמים של טורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952[31].
נבחרת ישראל זכתה פעמיים באליפות אסיה והגיעה להישג השיא שלה כאשר זכתה במקום השני באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה, הראשונה ב-1977 והאחרונה ב-2014. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 55 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-45 גביעי מדינה. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-7 גביעים), הפועל חולון (2 אליפויות ו-2 גביעים), הפועל גליל עליון (אליפות ו-2 גביעים), הפועל גלבוע גליל (אליפות אחת), מכבי חיפה (אליפות אחת), מכבי ראשון לציון (אליפות אחת) ובני הרצליה (2 גביעים וסגנות).
בין שחקני הכדורסל הבולטים בישראל לאורך השנים נמנים מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, טל ברודי, דורון ג'מצ'י, עודד קטש, עדי גורדון, דורון שפר ועומרי כספי. בין מאמני הכדורסל הבולטים נמנים רלף קליין, פיני גרשון ודייוויד בלאט.
כדורסל נשים
- ערך מורחב – כדורסל נשים בישראל
כדורסל נשים הוא ענף ספורט הנשים הקבוצתי הפופולרי והמצליח בישראל, עם למעלה מ-4,000 מתאמנות – ילדות, נערות ונשים. ליגת העל בכדורסל נשים הוקמה בשנת 1957 והיא ליגת הכדורסל לנשים הבכירה ביותר בישראל.
בתחילה בלטו בה אגודות נשים של מועדוני כדורסל ותיקים, מכבי תל אביב והפועל תל אביב היו לזוכות הכמעט בלעדיות במהלך שני העשורים הראשונים. הדבר השתנה רק בשנת 1976, עת ייסדה אליצור תל אביב, אשר לימים התאחדה עם אגודת הנשים אליצור חולון, שליטה ארוכה בליגה ושרשרת אליפויות שנמשכה 19 שנים באין מפריע. מאמצע שנות ה-90 חל שינוי ומאבקי האליפות ניטשו בעיקר בין קבוצת אלקטרה רמת השרון לאליצור רמלה. גביע המדינה הוא המפעל השני בחשיבותו, ואחריו טורניר אליצור.
הקבוצות הזוכות במקומות העליונים בליגה או בגביע המדינה משתתפות בליגת היורוקאפ, בה מתחרות קבוצות בעלות הישגים דומים מרחבי אירופה. אלקטרה רמת השרון הגיעה לגמר בעונת 1999 ולמקום שלישי בעונת 2005, ואליצור רמלה הצליחה לזכות ב"גביע היורוקאפ" בעונת 2011.
משחקי הליגה משודרים בערוץ הספורט. זוהי ליגת הנשים היחידה בישראל שמשחקיה משודרים בשידור חי. על אף חשיבותה של הליגה לעתיד ענף כדורסל הנשים בישראל, כבר מספר שנים שבכל פתיחת עונה מתקשה מינהלת הליגה להבטיח את קיומה הכלכלי.
עם המאמנות הבולטות לאורך שנות הכדורסל הנשי בישראל נמנות אורנה אוסטפלד וענת דרייגור.
כדורעף
איגוד הכדורעף בישראל אחראי על תחרויות הכדורעף השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורעף הבכירה בישראל היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. לפני קום המדינה, הענף נשלט ברובו על ידי הקיבוצים וקבוצות אגודת הפועל המזוהים עם הסוציאליזם. ראשית הכדורעף בישראל היא בשנות ה-20 של המאה ה-20 אז המשחק שוחק בצורה חובבנית בעיקר בקיבוצים שיושביה הגיעו ממדינות מזרח-אירופה, בהן הענף היה פופולרי. בשנות ה-30 החלו בארץ ישראל תחרויות סדירות בענף בין היתר במשחקי המכביה וב"אליפות הפועל הראשונה" שנערכה בשנת 1939. בשנת 1943 הוקמה "ההתאחדות הארצישראלית בכדורעף" ובשנת 1947 היא הצטרפה להתאחדות הכדורעף הבינלאומית (FIVB) שהוקמה באותה שנה[32]. נבחרת ארץ-ישראל הוקמה בשנת 1947. ליגת הכדורעף הסדירה הראשונה הוקמה בשנת 1956 וטורניר גביע המדינה הראשון התקיים בשנת 1960.
נבחרת ישראל השתתפה 4 פעמים באליפויות העולם ו-3 פעמים באליפויות אירופה. ההישגים הראויים לציון של קבוצות ישראליות הם העלייה של הפועל בת ים לשמינית גמר גביע המחזיקות (אנ') בעונת 1991/1992 ועליית הפועל העמקים/זבולון לליגת האלופות בעונת 1995/1996. הקבוצה המעוטרת ביותר בכדורעף הישראלי היא הפועל מטה אשר עכו עם 16 אליפויות, 13 גביעי מדינה ו-11 דאבלים.
כדורעף נשים
נבחרת הנשים של ישראל בעלת הופעה אחת באליפות העולם בשנת 1956 ושלוש הופעות באליפויות אירופה (1967, 1971 ו-2011).
סיף
תחרויות הסיף הסדירות הראשונות בארץ ישראל נערכו בשנות ה-30 במסגרת משחקי המכביה ובשנות ה-40 בתחרויות מקומיות[33].
הפעם הראשונה בה השתתפו סייפים ישראלים במשחקים האולימפיים הייתה באולימפיאדת רומא 1960, אז ייצגו את ישראל מיכאל רון ודוד ואן-חלדר בענף החרב. ההישג הטוב ביותר של סייף ישראלי במשחקים האולימפיים שייך ללידיה חטואל שסיימה במקום ה-13 בתחרות הרומח האישי באולימפיאדת אטלנטה 1996. באליפות העולם, הישג השיא של סייף ישראלי הוא המקום הרביעי בו סיים אודי כרמי בשנת 1987. באליפות אירופה זכתה ישראל בשתי מדליות; מדליית זהב בה זכה יובל פרייליך בשנת 2019, ומדליית ארד בה זכתה נעם מילס בשנת 2010.
שחייה
- ערך מורחב – שחייה בישראל
תחרויות שחייה ארציות התקיימו לראשונה בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה ה-20[34]. בשנות ה-30, התקיימו תחרויות שחייה סדירות במסגרת משחקי המכביה וכינוס הפועל. לפני קום המדינה נערכו 'אליפות הפועל בשחייה' ו'אליפות מכבי בשחייה'[35] ובשנת 1952 נערכה אליפות ישראל הראשונה בשחייה.
הישג השיא של שחיין ישראלי במשחקים האולימפיים שייך למתן רודיטי שסיים במקום רביעי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים (טוקיו 2020). השחיין הראשון שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים הוא נחום בוך שהשתתף באולימפיאדת הלסינקי (1952). השחיין הישראלי הראשון שהגיע לגמר אולימפי במשחה אישי הוא איתן אורבך, במשחה ל-100 מטר גב (סידני 2000). הפעם הראשונה שהייתה לישראל נציגות במשחה גמר באולימפיאדה הייתה באולימפיאדת אטלנטה (1996), אז הגיעה הרביעייה הישראלית, איתן אורבך, ודים אלכסייב דן קטלר ויואב ברוק במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב לשלב הגמר, בשיא ישראלי חדש.
באליפויות העולם, הישג השיא של השחייה הישראלית הוא מדליית הכסף בה זכתה אנסטסיה גורבנקו בדוחה 2024 במשחה 400 מטר מעורב אישי. השחיין הישראלי הראשון שהשתתף במשחה גמר באליפות העולם הוא יואב ברוק שעשה זאת במשחה ל-50 מטר חופשי (רומא 1994), וסיים במקום השמיני.
באליפויות העולם בבריכות קצרות, לישראל ארבע מדליות; שתיים מזהב ושתיים מארד. מיקי חליקה זכה במדליה הראשונה כאשר זכה בארד באתונה 2000 במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. התארים המכובדים ביותר שבהם זכו שחיינים ישראלים באליפות שייכים לאנסטסיה גורבנקו שזכתה בשתי מדליות זהב (אבו דאבי 2021) במשחה ל-50 מטר חזה ו-100 מטר מעורב אישי.
במסגרת האליפויות היבשתיות, עד אמצע שנות ה-70 השתתפו שחיינים ישראלים במשחקי אסיה. התחרויות הבינלאומיות ששחיינים ישראלים השתתפו בהן משנות ה-70 ועד שנות ה-90 היו המכביה, כינוס הפועל ותחרות שמונה האומות. מאז שנות ה-90 עברו השחיינים להשתתף באליפויות אירופה. במסגרת משחקי אסיה, דן ברנר היה השחיין הישראלי הראשון והיחידי שזכה במדליית זהב, במשחה ל-100 מטר חופשי (טהראן 1974). בסך הכול זכו שחייני ישראל במשחקי אסיה ב-11 מדליות (1 זהב, 4 כסף ו-6 ארד). במסגרת אליפות אירופה, הישג השיא של שחייני ישראל הוא מדליית הזהב בה זכה יונתן קופלב במשחה ל-50 מטר גב (דברצן 2012) ומדליית הזהב בה זכתה אנסטסיה גורבנקו במשחה ל-200 מטר מעורב אישי (בודפשט 2021). יונתן קופלב גם מחזיק בהישג אישי נוסף כאשר השיג את תוצאת השנה בעולם (2016) במשחה ל-50 מטר גב, ובכך היה לשחיין הישראלי הראשון והיחיד שהחזיק בתוצאת השנה בעולם. בסך הכול זכו שחייני ישראל באליפויות אירופה ב-14 מדליות (2 זהב, 4 כסף ו-8 ארד).
| מדליות באליפויות העולם | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות |
|
אנסטסיה גורבנקו | דוחה 2024 | 400 מטר מעורב אישי – נשים |
| מדליות באליפויות עולם (בריכת 25 מטר) | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות |
|
מיקי חליקה | אתונה 2000 | 400 מטר מעורב אישי – גברים |
|
ורד בורוכובסקי | מוסקבה 2002 | 50 מטר פרפר – נשים |
|
אנסטסיה גורבנקו | אבו דאבי 2021 | 50 מטר חזה – נשים |
|
אנסטסיה גורבנקו | אבו דאבי 2021 | 100 מטר מעורב אישי – נשים |
| שחיינים בולטים | |
|---|---|
| נשים | |
| אנסטסיה גורבנקו |
|
| עמית עברי |
|
| ורד בורוכובסקי |
|
| אנדראה מורז |
|
| אניה גוסטומלסקי |
|
| עדי ביכמן |
|
| גברים | |
| יונתן קופלב |
|
| יעקב טומרקין |
|
| איתן אורבך |
|
| מיקי חליקה |
|
| גיא ברנע |
|
| יואב גת |
|
| גל נבו |
|
| מיקי מלול |
|
| שילו איילון |
|
| יואב ברוק |
|
| ודים אלכסייב |
|
שחמט
- ערך מורחב – שחמט בישראל
השחמט בישראל בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. פעילות שחמט בארץ ישראל התקיימה עוד לפני הקמת המדינה. בימי המנדט הבריטי פעל ארגון שאיגד את מועדוני השחמט בארץ ישראל – האגודה השחמטית הארץ ישראלית. בין השנים 1936 ל-1945 נערכו חמש תחרויות אלוף ארץ ישראל בשחמט.
השחמטאים המובילים בשנותיה הראשונות של המדינה היו ד"ר מנחם אורן, משה צ'רניאק, יוסף פורת ויצחק אלוני. בשנת 1964 נערכה אולימפיאדת השחמט ה-16 בתל אביב. ב-1970 נערכה אולימפיאדת הסטודנטים העולמית בחיפה. ב-1976 נערכה בחיפה אולימפיאדת השחמט ה-22. אולימפיאדה זו נערכה בישראל חרף התנגדותן של מדינות רבות ובשל כך נעדרו מדינות רבות מהגוש המזרחי ומדינות ערב. היעדרותן של מדינות אלו סייעה לזכייתה במדליית זהב של נבחרת ישראל באולימפיאדת הנשים.
בשנות השבעים עלו לישראל שחמטאים רבים מברית המועצות ביניהם מספר רבי אמנים ואמנים אשר חיזקו את ישראל, בין הבולטים שבהם נמנים ולדימיר ליברזון, רומן ג'ינג'יחשווילי ואלה קושניר. נוסף אליהם עלו גם מספר מאמני שחמט, בהם אליהו לבנט שאימן את קבוצת השחמט של באר שבע.
בשנת 1980 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט. עם זאת, במהלך שנות השמונים ירדו מספר שחמטאים חזקים מהארץ וכתוצאה מכך התדרדרה ישראל בהישגיה באולימפיאדות וירדה לעשירייה השנייה. מצבה של נבחרת הנשים היה עגום עוד יותר כאשר ב-1982 אף התדרדרה למקום ה-30. בשנת 1985 זכה עפר קומאי באליפות העולם לפתרון בעיות שחמט. בשנת 1989 נערכה בחיפה אליפות אירופה לאומות.
עם העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים הגיעו לארץ שחקני שחמט חזקים רבים, ביניהם: לב פסחיס, ליאוניד יודסין, איליה סמירין, בוריס אלתרמן ואלכסנדר חוזמן. בשנים 1996, 1997, 1998, 2001 ו-2004 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט. בשנים 2002, 2004 ו-2006 זכתה תוכנה ישראלית באליפות העולם לתוכנת מחשב. בשנים 2003 ו-2005 זכתה נבחרת השחמט הישראלית במדליית כסף באליפות אירופה. בשנת 2005 נערך בבאר שבע גמר הגביע העולמי בשחמט לנבחרות, "מונדיאל השחמט". ב-2006 ניצחה ולריה דותן באליפות אירופה לנשים (סניוריות).
בשנת 2007 זכה בוריס גלפנד בתואר סגן אלוף העולם בשחמט במקסיקו סיטי, ההישג הגדול ביותר של שחמטאי ישראלי. ב-2008 זכתה נבחרת ישראל לגברים במדליית כסף באולימפיאדת השחמט 2008 שנערכה בדרזדן וב-2010 היא זכתה במדליית ארד באולימפיאדת השחמט 2010 שנערכה בחנטי-מנסייסק. כמו כן, בשנת 2012 בוריס גלפנד הוא סגן אלוף העולם בשחמט מאחר שזכה בטורניר המועמדים בשנת 2011. הוא התמודד מול וישוואנתן אנאנד באליפות העולם בשחמט. במהלך המשחקים, גלפנד הצליח לשמור על שוויון מול אנאנד במשך שנים עשר משחקים, והפסיד רק במשחקים המהירים שלאחר מכן[36].
שיט
איגוד השיט הישראלי אחראי על פעילות ענף השיט התחרותי בישראל. ענף השיט פעיל בארץ ישראל עוד מלפני הקמת המדינה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 קמו בישראל מספר מועדוני שיט[37] ונערכו תחרויות שונות[38]. לאחר הקמת המדינה החלו להתקיים אליפויות ישראל בשיט באופן מסודר. עם פירוק 'התאחדות הספורט בישראל' בסוף שנת 1995, ענף השיט מנוהל על ידי איגוד השיט הישראלי שהוקם ב-1996[39]. עד אז ענף השיט פעל תחת 'ועדת השיט' בהתאחדות הספורט.
הראשונים שייצגו את ישראל בענף השייט במשחקים האולימפיים הם יאיר מיכאלי ויצחק ניר שהשתתפו באולימפיאדת מינכן 1972. בתחום גלישת הרוח לישראל 5 מדליות אולימפיות. המדליה הראשונה שייכת לגל פרידמן שזכה בארד באטלנטה 1996 והישגי השיא הם מדליות הזהב בהם זכו גל פרידמן (אתונה 2004) ותום ראובני (פריז 2024). בתחום המפרשיות, הישג השיא הוא המקום הרביעי בו סיימו שלושה צוותים: אלדד אמיר ויואל סלע (סיאול 1988), שני קדמי וענת פבריקנט (סידני 2000) וניקה קורניצקי וורד בוסקילה (בייג'ינג 2008).
באליפויות העולם בדגמים השונים, אולימפיים ולא אולימפיים, לישראל 50 מדליות (16 זהב, 12 כסף ו-22 ארד). בתחום גלישת הרוח המדליה הראשונה שייכת לעמית ענבר שזכה במדליית כסף בשנת 1992 והישגי השיא בתחום שייכים ללי קורזיץ, גל פרידמן, שחר טיבי ושרון קנטור שזכו במדליות זהב. בתחום המפרשיות, המדליה הראשונה שייכת ליאיר מיכאלי שזכה בארד בשנת 1968. מתחרים בולטים נוספים בתחום הם צפניה כרמל ולידיה לזרוב שזכו במדליית הזהב בשנת 1969 והיו לישראלים הראשונים שזכו באליפות העולם בענף ספורט כלשהו.
| מדליות במשחקים האולימפיים | |||
|---|---|---|---|
| מדליה | ספורטאי/ת | אליפות | תחרות |
|
גל פרידמן | אטלנטה 1996 | מיסטרל |
|
גל פרידמן | אתונה 2004 | מיסטרל |
|
שחר צוברי | בייג'ינג 2008 | ניל פרייד RS:X |
|
שרון קנטור | פריז 2024 | IQFoil |
|
תום ראובני | פריז 2024 | IQFoil |
Remove ads
- ערך מורחב – המכביה
משחקי המכביה הם אירוע ספורטיבי יהודי בינלאומי הדומה במתכונתו לאולימפיאדה ומתקיים בישראל מדי ארבע שנים. המכביה הראשונה התקיימה ב-1932, כשהמטרה המוצהרת היא גרימה לעלייתם של הספורטאים לארץ. המכביות תרמו לפיתוח הספורט בישראל וכן הצליחו כאירוע יהודי כלל עולמי. חלק מהספורטאים שלקחו חלק במכביה זכו לאחר מכן בהצלחה באולימפיאדה כשהדוגמה הבולטת היא השחיין מארק ספיץ שזכה לאחר השתתפותו במכביה בשבע מדליות אולימפיות. דוגמה אחרת היא טל ברודי שלאחר ששחק בטורניר הכדורסל של המכביה בנבחרת ארצו חזר לאחר מכן לארץ לצמיתות והפך לעמוד התווך של נבחרת ישראל בכדורסל ואגודת מכבי תל אביב ותרם להצלחתן במישורים הבינלאומיים.
על מסורת המכביות העיב אסון המכביה, שבו התמוטט גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה ה-15, אירוע טראגי שכמעט וגרם לנתק של מסורת קיום המכביות.
Remove ads
- ערך מורחב – ישראל במשחקים האולימפיים
כבר בשנת 1933 הוקם בארץ ישראל "הארגון האולימפי הארץ-ישראלי". שנה לאחר מכן הוכר הארגון על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כוועד הלאומי המייצג את פלסטיין המנדטורית. ב-1936 הוזמן האיגוד להשתתף באולימפיאדת ברלין שהתקיימה בשנת 1936, אך החליט לדחות את ההזמנה בשל קיומה בגרמניה הנאצית. לאחר הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948, כחודשיים וחצי לפני תחילת אולימפיאדת לונדון ביולי אותה שנה, ביקש האיגוד להשתתף במשחקים, אך הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הבקשה בנימוק שפלסטינה הפסיקה להיות ישות קיימת עם סיום המנדט הבריטי, ולכן איננה רשאית להשתתף במשחקים. בקשת ישראל להשתתף באולימפיאדת הלסינקי נדחתה תחילה גם היא, אך לאחר שהוועד החדש הוכר בינואר 1952 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, התאפשרה השתתפות משלחת ישראלית ראשונה במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952.
מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952, ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים (מלבד אולימפיאדת מוסקבה ב-1980, עת הצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על פלישת ברית המועצות לאפגניסטן). לאחר הישגים נמוכים בארבעת העשורים הראשונים, הצליחה ישראל לזכות במדליות במשחקים האולימפיים החל משנות ה-90 אז זכתה הג'ודוקא יעל ארד במדליית כסף בברצלונה 1992, המדליה האולימפית הראשונה של ישראל. לאורך השנים זכו ספורטאי ישראל בעשרים מדליות אולימפיות, כשהישג השיא הוא זכייתו של ארטיום דולגופיאט במדליית זהב בענף ההתעמלות בטוקיו 2020. באולימפיאדת החורף החלה ישראל להשתתף משנת 1994 ומאז היא משתתפת בקביעות.
על הישגים אלו העיב אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, בו רצחו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים מן המשלחת הישראלית לאולימפיאדה.
מדליות אולימפיות של ישראל
ישראל זכתה ב-20 מדליות אולימפיות; 4 מדליות זהב, 6 מדליות כסף ו-10 מדליות ארד. מתוכן 9 מדליות בתחרויות הג'ודו, 5 מדליות בתחרויות השייט, 4 מדליות בתחרויות ההתעמלות, מדליה אחת בתחרויות הקיאקים ומדליה אחת בתחרויות הטאקוונדו.
| מדליה | שם | משחקים | ענף | תחרות |
|---|---|---|---|---|
| יעל ארד | ברצלונה 1992 |  ג'ודו | עד 61 ק"ג נשים |
| אורן סמדג'ה | ברצלונה 1992 | ג'ודו | עד 71 ק"ג גברים |
| גל פרידמן | אטלנטה 1996 |  שיט | מיסטרל גברים |
| מיכאל קולגנוב | סידני 2000 |  קיאק | קיאק יחיד 500 מטר גברים |
| אריק זאבי | אתונה 2004 | ג'ודו | עד 100 ק"ג גברים |
| גל פרידמן | אתונה 2004 | שיט | מיסטרל גברים |
| שחר צוברי | בייג'ינג 2008 | שיט | ניל פרייד RS:X גברים |
| ירדן ג'רבי | ריו דה ז'ניירו 2016 | ג'ודו | עד 63 ק"ג נשים |
| אורי ששון | ריו דה ז'ניירו 2016 | ג'ודו | מעל 100 ק"ג גברים |
| אבישג סמברג | טוקיו 2020 |  טאקוונדו | עד 49 ק"ג נשים |
| נבחרת ישראל בג'ודו | טוקיו 2020 | ג'ודו | נבחרת מעורבת |
| ארטיום דולגופיאט | טוקיו 2020 | _pictogram.svg){kind=small} התעמלות מכשירים | תרגיל קרקע |
| לינוי אשרם | טוקיו 2020 | _pictogram.svg){kind=small} התעמלות אמנותית | קרב-רב אישי |
| ענבר לניר | פריז 2024 | ג'ודו | עד 78 ק"ג נשים |
| פיטר פלצ'יק | פריז 2024 | ג'ודו | עד 100 ק"ג גברים |
| רז הרשקו | פריז 2024 | ג'ודו | מעל 78 ק"ג נשים |
| שרון קנטור | פריז 2024 | שיט | IQFoil נשים |
| תום ראובני | פריז 2024 | שיט | IQFoil גברים |
| ארטיום דולגופיאט | פריז 2024 | התעמלות מכשירים | תרגיל הקרקע |
| נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית | פריז 2024 | התעמלות אומנותית | קרב-רב קבוצתי |
Remove ads
- ערך מורחב – ספורט מוטורי בישראל
בשנת 2004 הלל סגל ועידו כהן זוכים במקום הראשון בקטגוריית ה-T1 בראלי דקר. דני קוגלביץ', יקי אבימור, נדב לוגסי ורז היימן הופכים לישראלים הראשונים שמשתתפים ב-ISDE.
בשנת 2007 ראלי הפרעונים במצרים רוכב KTM ערן וולנברג, מסיים במקום ה-11 בדירוג הכללי של קטגורית האופנועים ובמקום השלישי בקטגוריית המרתון. רז היימן והלל סגל מסיימים במקום ה-14 בדירוג הכללי של הרכבים ובמקום השני בקטגוריית T2 דיזל. רוי פרוידנהיים מסיים במקום ה-60 בדירוג הכללי ובמקום השני בקטגוריית הטרקטורנים.
בשנת 2008 בליגת רנו פורמולה בהונגריה זכה אלון דאי זוכה בתואר האליפות. שנה לאחר מכן, ב-2009, הוזמן דאי להשתתף בליגת אסיה, אותה סיים במקום הראשון. לאחר מכן בשנת 2016 הצטרף אלון לסבב ה-nescar האמריקני.[40]
באחה 1000 במקסיקו יובל שרון מסיים במקום השלישי בקטגוריית ה"איירון מן" על טרקטורון הונדה. אולימפיאדת האנדורו הבינלאומית לראשונה, משתתפת נבחרת ישראל הרשמית ב-ISDE הנערכת ביוון, עם 6 רוכבים רשמיים ועוד 6 רוכבים מועדון. מבין חברי הנבחרת – נדב לוגסי, הדר עציוני ואוריה כרמלי זכו במדליית כסף, תומר שמש ושחר סולמיני זכו במדליית ארד. בשנת 2021 נהג המרוצים רוי ניסני, סיים שליש שבמרוץ התקיים במונקו בפורמולה 2 עונת 2021.
Remove ads
- ערכים מורחבים – ספורט נכים בישראל, ישראל במשחקים הפאראלימפיים
לישראל הישגים ניכרים בענפי ספורט הנכים. ישראל משתתפת במשחקים הפאראלימפיים מראשיתם, וספורטאיה זוכים להישגים נאים ובמדליות רבות. ישראל זכתה בסך הכול ב-375 מדליות, מהן 123 מדליות זהב, 123 מדליות כסף ו-129 מדליות ארד. היא מדורגת במקום ה-13 הכללי בטבלת מדליות הקיץ בכל הזמנים. ישראל בלטה בעיקר במשחקים שנערכו בתל אביב (1968) ובטורונטו (1976), בהן דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות.
עיקר ההצלחות של הישראלים במשחקים הפראלימפיים היו בתחום השחייה. ישראל הצטיינה בעבר גם באתלטיקה ובטניס שולחן. צפורה רוזנבאום היא הספורטאית המעוטרת ביותר מישראל בספורט הנכים. היא זכתה ב-30 מדליות, מהן 15 זהב, 9 כסף ו-7 ארד (23 מדליות באתלטיקה, 2 מדליות כסף בשחייה ומדליית ארד בטניס שולחן); היא מדורגת במקום רביעי בעולם בכל הזמנים בצבירת המדליות בסך הכול ובמקום 10 בעולם בכל הזמנים בצבירת מדליות הזהב. גם נבחרות ישראל במשחקי הכדור השונים זכו להצלחה. נבחרת הגברים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1980), פעמיים במדליית כסף (1972 ו-1976) ו-3 פעמים במדליית ארד (1960, 1964 – שתי מדליות בשתי דרגות). נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1976), פעמיים במדליית כסף (1980 ו-1984) ופעם אחת במדליית ארד (1972). נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף נכים בעמידה זכתה 3 פעמים ברציפות במדליית הזהב: 1976, 1980 ו-1984 ובמדליית כסף בשנת 1988.
עשרת המדליסטים הפאראלימפיים הישראלים המובילים
- ערך מורחב – ישראלים זוכי מדליות פאראלימפיות
| מקום | ספורטאי/ת | ענף ספורט | משחקים[41] | זהב | כסף | ארד | סך הכול |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | צפורה רוזנבאום-רובין | אתלטיקה, טניס שולחן, שחייה, כדורסל | 1964 – 1988 | 15 | 9 | 7 | 31 |
| 2 | אורי ברגמן | שחייה | 1976 – 1988 | 12 | 1 | 2 | 15 |
| 3 | יוסף ונגר | שחייה | 1972 – 1988 | 10 | 4 | 5 | 19 |
| 4 | שלמה פינטו | שחייה, כדורסל | 1976 – 1992 | 8 | 9 | 3 | 20 |
| 5 | ברוך חגאי | טניס שולחן, כדורסל, שחייה | 1964 – 1980 | 8 | 2 | 3 | 13 |
| 6 | משה לוי | שחייה, כדורסל | 1968 – 1980 | 7 | 4 | 2 | 13 |
| 7 | איילה מלחן-כץ | סיף, כדורסל | 1968 – 1988 | 5 | 4 | 4 | 13 |
| 8 | אורה גולדשטיין | אתלטיקה, כדורסל, שחייה | 1968 – 1976 | 4 | 6 | 4 | 14 |
| 9 | בתיה משעני | אתלטיקה, טניס שולחן, כדורסל, שחייה | 1964 – 1968 | 4 | 5 | 3 | 12 |
| 10 | מלכה פוטשניק | אתלטיקה, כדורסל, שחייה | 1968 – 1972 | 4 | 5 | 1 | 10 |
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל ספורט | ||
| פורטל ישראל | ||
- עופר אידלס, 'הייתכן לכנות את ההתעמלות בשם ספורט?': ראשיתה של התחרות הספורטיבית ביישוב העברי ומגבלותיו של התיקוף הציוני', ישראל, כרך 27–28 (2021), עמ' 95–114
- אודי (יהודה) כרמי, המגרש הביתי: ספורט בישראל – שני העשורים הראשונים, יד בן צבי, 2023
פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads