שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
נווה שלום (שכונה)
שכונה בתל אביב-יפו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
נווה שלום היא בין השכונות הראשונות מחוץ לחומות יפו אשר היו לימים לעיר תל אביב-יפו. נבנתה בשנת 1890 מדרום-מערב לשכונת נווה צדק, בין רחוב ברנט לרחוב שלוש, כדוגמת השכונות הירושלמיות, שיזמיהן דיברו אודותן במונחים של "לצאת מן החומות" במחיר זול ותנאי תשלום נוחים. הוקמה על ידי זרח ברנט, אחד ממייסדי פתח תקווה.
Remove ads
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
חברת "עזרת ישראל" מיפו שהוקמה על ידי אלעזר רוקח, הייתה היוזמת הראשונה להקמת נווה שלום. פייבל כהנוב שהיה מזכיר החברה, כתב כי באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בין הפרדסים בדרך לירושלים, סמוך למושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, וחילקו ומכרו אותו לתושבי יפו. בהשראת ישעיהו הנביא קראו לשכונה "נוה שלום":
"וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת."
— ישעיהו ל"ב, י"ח
אך כאשר ניגשו היזמים לבנייה, הגיעו למסקנה כי על מנת להבטיח מקור מים לשכונה יידרש סכום כסף שאינו ברשותם. התוכנית הושהתה והמתיישבים הקימו את נווה צדק.
בשנת 1890 החליט זרח ברנט לבנות את השכונה בכל זאת. הוא החליט כי בגיל 47 שוב אין ביכולתו לחזור לעבודת האדמה בפתח תקווה, שנמנה עם מקימיה, ושב לארץ ישראל לאחר שלוש שנות שהות בלונדון. ברנט היה ער לבעיית התרחבותו של היישוב היהודי ביפו שגרמה למחסור בדירות, ועל כן החליט לקנות שטח של 15,000 אמות רבועות בפרברי העיר יפו, במחיר של פרנק אחד לדונם. את הסכום במזומן קיבל מבנק ולירו בירושלים תמורת המחאה שמשך.
ברנט הזמין מהנדס שיסמן את השטח שקנה, וביום 1 באוגוסט 1890 הוא הזמין לטקס הנחת אבן הפינה את נכבדי יפו ואת סוחרי האתרוגים מירושלים שהיו עמו בקשרי מסחר. עבור אלה שהתקשו בהליכה בחול ברנט אף שכר חמורים. למרות זאת חלק מהמוזמנים לא בא והיו מבני יפו שלעגו לו.
ברנט בנה בשכונה החדשה שני טורים של בתים והציע אותם למכירה לתושבי יפו בתנאי תשלום נוחים שלא יעלו על שכר הדירה המקובל. גם הוא עצמו עבר להתיישב בשכונה החדשה, והיא נקראה "בתי זרח ברנט". למרות תנאי הרכישה הנוחים, אנשים נרתעו לעבור לאתר החלוצי, המרוחק מהעיר. אולם, איכלוס השכונה התגבר בעיקר לאחר שאשת רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, חלתה, והרופאים המליצו לה לעבור דירה. הרב ומשפחתו התארחו בקיץ באחד מבתי נווה שלום, האוויר הועיל לרבנית והרב החליט לקנות את הבית. בעקבות השתקעות הרב בשכונה, רבים מתושבי יפו הלכו בעקבותיו.[1] השכונה נטמעה עם השנים בשכונת נווה צדק.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 בנו של זרח ברנט, אברהם שימש כיושב ראש ועד השכונה. בזמן המרד הערבי הגדול רבים מהתושבים היהודים עזבו אותה[2].
Remove ads
נווה שלום ומנשייה מרחב משותף זהות כפולה
סכם
פרספקטיבה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפרק מהווה סיכום של מאמר.משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו בקרב דוברי העברית כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "נווה שלום" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית)[3].
הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כמנשייה. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת הכשרת היישוב מ-1923.
קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד מלחמת העצמאות. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה".
נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות.[4]
Remove ads
לקריאה נוספת
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, פרקים נו–נז: פייבל כהנוב, התרחבות היישוב ביפו הקמת שכונת נוה צדק, 1888-1887; זרח ברנט, התרחבות היישוב ביפו: יסוד השכונה "נוה-שלום", 1890; עמ' 623–627.
- אור אלכסנדרוביץ', גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום, תיאוריה וביקורת, גיליון 41, קיץ 2013
- יעקב רמון, '"נווה שלום" שכונת ילדותי', הצופה, 9 באוקטובר 1969, עמ' 3 ו-5
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads