Loading AI tools
הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור לל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סבסטיאן מינסטר (בגרמנית: Sebastian Münster; 20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל, שווייץ) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה.[1] כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר "קוסמוגרפיה", שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם, והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאות ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות, ותורגם לחמש שפות.
 | |
| פורטרט של סבסטיאן מינסטר כרקטור של אוניברסיטת בזל, שמן על קנבס, 1552, כריסטוף אמברגר (Christoph Amberger) | |
| לידה |
20 בינואר 1488 Nieder-Ingelheim, אינגלהיים אם ריין, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1552 (בגיל 64) בזל, הקונפדרציה השווייצרית הישנה |
| ענף מדעי | גאוגרפיה |
| מקום מגורים | האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טיבינגן |
| מנחה לדוקטורט |
יוהנס שטפלר |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה | על קברו הונצחה הקדשה המשווה אותו לסטראבון ולעזרא |
| תרומות עיקריות | |
| ספרו קוסמוגרפיה, תרגום התנ"ך וחיבורים רבניים ללטינית | |
  | |
מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, בהם "מילות הגיון", ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית.
סבסטיאן מינסטר נולד לאנדריאס מינסטר באינגלהיים (היום אינגלהיים אם ריין), עיר קטנה על גדות הריין, הממוקמת בין הערים בינגן ומיינץ, שהייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. שמו סבסטיאן ניתן לו כיוון שנולד ב-20 בינואר, ביום שבו חוגגים את חג סבסטיאן הקדוש. אביו ניהל את בית החולים "הייליגייסט" ("Heiliggeist", "רוח קדוֹשה"), והכנסתו מעבודתו אפשרה לו לממן את לימודי בנו באוניברסיטה. בין השנים 1503–1508, למד לוגיקה, קוסמולוגיה, תאולוגיה, מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה הפרנציסקנית בהיידלברג. שנתיים לאחר שהחל את לימודיו, הצטרף למסדר הפרנציסקני, ובגיל 24, הוסמך לכמורה מטעם המסדר והמשיך את לימודיו במנזר סנטה קתרינה בעיירה רוּפאך (Rufach) באלזס.[2] במקום זה, פגש לראשונה את ההומניסט וההבראיסט קונרד פליקן (Konrad Pelikan) שהיה מורה לעברית, ליוונית, למתמטיקה ולקוסמוגרפיה. במשך חמש שנים תרם פליקן תרומה משמעותית להרחבת ידיעותיו של מינסטר ונטע בו את הכמיהה להמשיך ולחקור את הנושאים הללו. בשנת 1514, עבר מינסטר עם פליקאן לטיבינגן, והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת טיבינגן, שם למד גם במקביל לעבודתו כמרצה, אסטרונומיה, מתמטיקה וגאוגרפיה בהנחיית יוהנס שטפלר (Johannes Stöffler), שהיה יושב ראש הקתדרה ללימודי מתמטיקה וללימודי אסטרונומיה. במשך חמש שנות לימוד, הקנה שטפלר למינסטר גם את היסודות של תורת הקרטוגרפיה. באותה עת, הוציא מינסטר לאור ספר המכיל תמצית של כתבים שהתפרסמו בעבר בתחום הקרטוגרפיה, המלווים ברשימות שכתב בנושא, ותוך זמן לא רב ביסס את מעמדו כגאוגרף בולט.
בין השנים 1518–1520 התגורר בבזל ועבד בבית הדפוס של אדם פטרי (Adam Petri). באותה שנה יצא לאור בבזל ספרו של אליהו בחור (המכונה בלטינית אליה לוויטה) "דקדוק אליהו", אותו תרגם מינסטר ללטינית.
לאחר חזרתו להיידלברג, לימד בין השנים 1524–1529 עברית ופרשנות של התנ"ך באוניברסיטת היידלברג ותרם לכך שלימוד ההבראיזם יקבל מעמד של מקצוע לימוד ומחקר לכל דבר ולשילובו כדיסיפלינה במסגרת המדעים החדשים, שקיבלו לגיטימציה באותה עת.[3]
במהלך השנים הללו, תרגם והוציא לאור מספריהם של גדולי רוח יהודים, בהם הרמב"ם, רד"ק והרב אליהו מזרחי. לצורך הוצאתם לאור, השקיע מינסטר מאמצים כבירים כדי להגיע לבזל לפחות פעם בשנה. מאמצים אלה לוו בתסכול כבד, שכן המסדר הפרנציסקני בו היה חבר ואוניברסיטת היידלברג בה לימד, לא ראו בעין יפה את נסיעותיו. באחד מהמכתבים שכתב, קבל על המחנק שחש בהיידלברג, על רצונו להשתחרר מהמסדר ועל הקשיים לבצע זאת. כמו כן כתב כי אולי בעתיד תיקרה האפשרות הזו בפניו, אבל אין הוא מאמין בכך. "מה אעשה? אני משתוקק להיות אדם חופשי, להיות נוצרי טוב, אבל זה בלתי אפשרי, בשעה שאני ידוע לעולם באופן רב יותר מאשר תקוותיי ידועות לי. אני כותב עכשיו מספר ספרים על השפות ארמית ועברית ואין לי שמץ של מושג אם אקבל אישור לנסוע שוב לבזל...".[4]
במכתבו רמז סבסטיאן מינסטר על עריכתו את הספר ערוך (Dictionarivm Chaldaicum). עבודה זו של סבסטיאן מינסטר, שיצאה לאור בשנת 1527, היא מהלקסיקונים המוקדמים ביותר שיצאו לאור בשפה הארמית והלטינית, המהווה המשך ישיר לעבודתו הקודמת דקדוק דלישן ארמי (Chaldaica Grammatica), שיצא לאור מוקדם יותר באותה שנה. באחרית דבר לספר דקדוק זה, התייחס סבסטיאן מינסטר לתוכניתו להוציא לאור את הספר ערוך, וכך כתב:
אם ה' ירצה ויתן לי את חיים ויאריך ימים, אתן גם לכם בזמן קצר את ספר הערוך, שבו תמצאו את תיבות והמילות אשר בתרגום ואשר אצל חכמים העבריים תמצאו, עם ענייניהם ופירושי הרומיים, ה' אלוהינו ישמורכם מכל רע ויאיר לבותיכם ושכליכם.
בכתיבת הלקסיקון, אותו ערך לפי סדר אלפביתי, התבסס סבסטיאן מינסטר על הספר "הערוך" שכתב המדקדק בן המאה ה-12, רבי נתן בן יחיאל, אותו מצא במנזר דומיניקני ברגנסבורג. כמו כן, הכניס לספר הערות שכתב מורהו לעברית פליקן, המתייחסות לאוצר המילים של התלמוד. בדברי הפתיחה למהדורה זו, הבהיר כי הלקסיקון נועד לסייע למלומדים להבין את הספרות הרבנית וחלק מספרי התלמוד שנכתבו בארמית. לקסיקון זה, כלקסיקון הקודם, הוא בין השאר, פועל יוצא משאיפתו של סבסטיאן מינסטר להקנות כלים לקריאת ספרי דניאל ועזרא, המהווים חלק מהברית הישנה, אותם על פי תפיסתו, ראוי כי הנוצרי יוכל להבינם גם בשפה הארמית – שפת המקור בה הם נכתבו.[5] הודות לסבסטיאן מינסטר וליוהאן פרובן (Johann Froben), עבודה זו, כמו רבות אחרות, הפכה לכלי משמעותי לתרגול הבלשנות הרבנית בידי ההבראיסטים הנוצרים.[6]
בחלק העליון של התחריט המופיע בשער הספר, מתנוסס שמו של הנס הולביין.
כחלק מהתעמקותו של מינסטר במקורות של הפילוסופיה העתיקה, תרגם באותה עת את ספרו של הרמב"ם מילות הגיון (Logica sapientis) שהיווה דוגמה מובהקת לשימוש של הרמב"ם במונחי היסוד בלוגיקה של אריסטו, שסייעו לו בביאור לוגי של מושגים ומילים בשפה העברית. ספר זה, שנכתב במקור בערבית יהודית, נקרא "מקאלה פי צנאעת אלמנטק". הוא תורגם לעברית שלוש פעמים, ואת תרגומו של רבי משה אבן תיבון תרגם מינסטר ללטינית.[7] הספר יצא לאור בהוצאת יוהאן פרובן בבזל, 1527.
בשנת 1529 התגשמו תקוותיו של מינסטר. הוא התפטר ממשרתו כמרצה, לאחר שנענה להזמנה לשמש כראש הקתדרה ללימודי עברית באוניברסיטת בזל. עם המעבר לבזל, נטש את המסדר הפרנציסקני, לאחר שאימץ את ההשקפות הלותרניות של תנועת הרפורמציה שקראה לשינוי ערכי ומוסדי בכנסייה הקתולית, והמיר את השקפתו התאולוגית מקתולית לפרוטסטנטית. נטישת הדת הקתולית והמרתה לפרוטסטנטית הייתה עבור סבסטיאן מינסטר מהלך בלתי נמנע שתאם את תפיסותיו ההומניסטיות.
שנה לאחר השתקעותו של סבסטיאן מינסטר בבזל, נשא לאישה את אנה פטרי, אלמנתו של אדם פטרי, אצלו הועסק שנים קודם, ובשנת 1532 נולדה בתם ארציה (Aretia). הנישואין הללו ביססו את מצבו הכלכלי של מינסטר ואפשרו לו להמשיך במחקריו הגאוגרפיים לצד משרתו באוניברסיטה, ללא דאגות פרנסה. הנישואין הניבו עבורו יתרון כלכלי נוסף. בנו של אדם פטרי, היינריך, המשיך לנהל את בית הדפוס המשפחתי ואפשר למינסטר להדפיס שם את ספריו. מתיו מקלין כתב כי החיים בבזל "הסכימו עם מינסטר", שכן עבודתו, קשריו המקצועיים והאווירה האינטלקטואלית שאפיינה את העיר שהייתה פרוטסטנטית במהותה, היוו יחדיו ביטוי הרמוני לאישיותו ולהשקפותיו ההומניסטיות.[8]
בשנותיו הראשונות בבזל סיים מינסטר לתרגם ללטינית את ספר התנ"ך מקדש ה' (Hebraica Biblia), ולהוציאו לאור בשני כרכים בשנים 1534–1535. כרך זה מכיל את חמשת חומשי התורה, ספר יהושע, ספר שופטים, ספר שמואל, ספר מלכים, ובמהדורה שיצאה לאור בשנת 1537, נוספה גם הבשורה על-פי מתי, בעברית ובלטינית.
כדי להבהיר את הטקסט התנ"כי ולהוסיף משנה תוקף לתרגומו ברוח ההבראיסטית, הוסיף סבסטיאן מינסטר לטקסט, פרשנויות של רבנים ופרשנויות משלו. בפתיחה לספר כתב מינסטר, כי אסור לגנות את הפרשנות הרבנית, אך בגלל המלכודות הפוטנציאליות הטמונות בה, יש להתייחס אליה במשנה זהירות. עם זאת, הוסיף ואמר כי לפרשנות הזו יש ערך רב ומקורות מידע שאין להתעלם מהם.[9]
תרגום זה של סבסטיאן מינסטר היה בסיס לתרגומים מאוחרים יותר של התנ"ך לשפות נוספות.[10]
במהלך השנים הבאות התמסר סבסטיאן מינסטר למפעל הגדול של חייו – איסוף חומרים עבור ספרו גאוגרפיה ובעיקר עבור ספרו קוסמוגרפיה, שיצא לראשונה לאור בשנת 1544, בשפה הגרמנית. בשנת 1547, התמנה מינסטר לרקטור של אוניברסיטת בזל, משרה בה אחז עד ליום בו חלה ונפטר כתוצאה ממגפת הדבר שפשטה בעיר בזל.[11] חברו הקרוב ועמיתו לעבודה וללימודים, אראסמוס אוסוולד שרקנפוקס (Erasmus Oswald Schreckenfuchs), נשא נאום לזכרו בשפה העברית, ובמצבה שהונחה על קברו, נכתב בין השאר בלטינית: "Germanus Esdras Heic Straboque conditur" – "כאן מונח סטראבון הגרמני",[12] כדי להצביע על כך שחשיבותו עומדת בקנה אחד, עם זו של הגאוגרף היווני סטראבון.
סבסטיאן מינסטר חווה במהלך חייו את השינויים הרבים שהתחוללו עם תום ימי הביניים ותחילת העידן החדש של תקופת הרנסאנס. תקופה זו הביאה עימה את לידתה של הרפורמציה והתנועה הפרוטסטנטית שבין מנהיגיה הבולטים היו ההומניסטים, מרטין לותר, ויוהנס רויכלין שהיה אחד ממוריו לעברית של סבסטיאן מינסטר. הם מתחו ביקורת נוקבת על מנגנוני הכנסייה המנופחים, על מסורת הפולחן הנוקשה והתנגדו לטקסי מחילת העוונות למיניהם (האינדולגנציות), שהתנהלו בתיווכם של הכמרים, הן מכיוון שהם התקיימו בתמורה לתשלום, והם ראו בכך הונאה, והן בשל תפיסת עולמם, לפיה על האדם לפנות במישרין לאל בבקשת מחילה. הוגי הדעות ההומניסטים הנוצרים יצאו כנגד הפרשנות הדוגמטית המקובלת של הברית הישנה שבעטיה, כך טענו, התרחקה הנצרות מן הדרך הנוצרית המקורית. על פי השקפתם, "הברית הישנה, היא המקור היחיד של האמת הדתית (sola Scriptura), הנוסח הראשון של ההבטחה למאמינים – המציאות שישו צמח ממנה".[3]
את חיצי ביקורתם הם הפנו גם כלפי "הוולגטה", תרגום התנ"ך, מעברית ללטינית, פרי עמלו של הירונימוס הקדוש (325–420 בערך), שעד היום נחשב על ידי הכנסייה הקתולית, לאחד מפרשני המקרא החשובים ביותר בתולדות הנצרות. הם טענו כי התרגום משובש ואינו משקף בנאמנות את הטקסט התנ"כי. בין מנהיגי הפרוטסטנטים הראשונים שפעלו לצידו של מרטין לותר, היו הבראיסטים רבים. מרביתם היו תלמידיו של רויכלין, שהיה מומחה לשפה העברית, אותה למד מפרשן המקרא והמשנה רבי עובדיה ספורנו. ידיעת השפה העברית על בוריה, הייתה לדעתם הדרך היחידה להגיע להבנה מלאה של הברית הישנה, מבלי ליפול למלכודות הטמונות בפרשנויות ובשיבושים הקיימים בתרגומים השונים.
הרפורמציה הפרוטנסטנטית התפשטה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16 לדרום מערב גרמניה, והתקבלה באופן רשמי על ידי הנסיך הבוחר אוטו היינריך, שריכז בחצרו בהיידלברג הומניסטים רבים, ביניהם רויכלין, שהשפיע באמצעות הרצאות שנתן, על חיי הרוח באוניברסיטת היידלברג.
סבסטיאן מינסטר, הושפע רבות מהרוחות החדשות שנשבו באירופה ומאנשי הרוח ההבראיסטים שהקיפו את מעגל חייו, הן בתקופת היותו סטודנט והן בתקופת היותו מרצה. בנסיעתו הראשונה בשנת 1518 לבזל, שהייתה עיר פרוטסטנטית ברובה ומרכז של אינטלקטואלים שהגיעו אליה מכל רחבי אירופה, ספג את האווירה הקוסמופוליטית של העיר ויצר קשרים עם אנשי הרוח שהתקבצו בה. הוא ורבים מהם, הסתופפו סביב אראסמוס מרוטרדם שהקים שם את ביתו באותה עת. הם היו קשובים למשנתו, שהטיפה לטיהור הדוקטרינה הפורמליסטית הנוקשה שאפיינה את מוסדות הנצרות בימי הביניים ואת רעיונותיו ביישום המחקר הטהור, שהובילו אותו לסרב לחבור באופן רשמי לתנועה הפרוטסטנטית או לכל תנועה אחרת, על-מנת שיוכל לעסוק במחקריו ללא משוא פנים וללא כל התחייבות לדוקטרינה כלשהי.
כאשר התמנה מינסטר ללמד עברית ופרשנות של המקרא באוניברסיטת היידלברג, הוא הביא עמו למקום את המטען התרבותי שספג בבזל, שהשתלב היטב עם המורשת ההבראיסטית שהותיר אחריו רויכלין, שנים לאחר מותו.
.jpg)
"אם היו עומדים בפני הירונימוס, כתבים יהודים, כגון פירושי אבן עזרא, הרמב"ן ואחרים, גם הוא היה מתרגם ומפרש את המקרא באופן שונה".[3] טענה זו, אותה פרסם מינסטר בספרו "Hebraica Biblia" (תרגום התנ"ך ללטינית), שמשה עבורו, מעין כתב הגנה על שימושו בפרשנות הרבנית במחקריו.[13] טענה זו האירה גם את גישתו הביקורתית כלפי הפירושים השרירותיים, שהיו מקובלים על הכנסייה הקתולית ואת מהות תפיסתו, כי הבנת הנוסח העברי של התנ"ך, כרוכה בלימוד יסודי ומעמיק של ספרות רבנית וחיבורי דקדוק עבריים. תפיסה זו תאמה גם את השינויים שחלו אצל היהודים בתחום לימודי הקודש. לימוד הדקדוק והמקרא, החל לקבל את ברכתם של אנשי רוח יהודים, שאימצו את רוח הטקסט שכתב קלונימוס בן קלונימוס באיגרת מוסר לבנו: "בני התמד קריאת חכמת הדקדוק ולימודה, כי היא ראשית, חכמה ויסוד כל מדע, ומי שיסכל אותה, לא ימלט מבושת ומפגם בדיבורו ובמכתביו".[14]
העניין המשותף של ההבראיסטים הנוצרים ואנשי הרוח היהודים בדקדוק העברי, גרם לשיתוף פעולה ולדיאלוג פורה ביניהם, מבלי שאחד מהצדדים יוותר על המסגרת הדתית בה הוא נמצא, להוציא מקרים חריגים. ככל שגברה התעמקותו של מינסטר בדקדוק העברי, כך גדל הצורך שלו במציאת מדריך שיסייע לו בהבנת נפתולי השפה. עמיתו לעבודה באוניברסיטת היידלברג, זימון גרינאוס (Simon Grynaeus), שהיה פרופסור לשפה היוונית והלטינית, הציג בפניו את עבודותיו של אליהו בחור ששבו את ליבו והניעו אותו ליצור עמו קשר. משנת 1525, החל לתרגם את ספריו של אליהו בחור מעברית ללטינית ולהוציאם לאור בשתי השפות, ובכך תרם לפרסומו של אליהו בחור בקרב ההבראיסטים הנוצרים. במהלך השנים קיים עמו סבסטיאן מינסטר גם קשר מכתבים מקצועי, בו זכה להדרכה לא מבוטלת באשר לסוגיות השונות שהעלה בפניו בתחום שפת הקודש.
בשנת 1531 הוציא סבסטיאן מינסטר לאור את הספר מהלך שבילי הדעת, פרי עטו של משה קמחי, שיצא לאור כבר בשנת 1508 על ידי אליהו בחור, שהוסיף לטקסט המקורי פרשנויות משלו. סבסטיאן מינסטר תרגם את מהדורת אליהו בחור ללטינית והוציא אותה לאור בבזל. הטקסט שבחר סבסטיאן מינסטר לתרגם, מאשש שוב את השקפתו לגבי הצורך לעמול על מלאכת הדקדוק ואת בחירתו במדקדק משה קמחי, שבטקסט הפתיחה לספרו, קבל על "המדקדקים למיניהם" שהוציאו ספרי דקדוק ללא עיקרי הדברים. הוא האשים אותם כי הדקדוק בעיניהם הוא מעמסה שמכבידה עליהם להבין את תכליתם של המילים והפעלים בהם הם עוסקים.
תרגום ספר זה, על ידי סבסטיאן מינסטר, עורר שנים מאוחר יותר את מורת רוחו של אליהו בחור, על כך שסבסטיאן מינסטר מעולם לא ביקש את רשותו לתרגם את הספר ולהוציאו לאור. ביטוי לכך עלה במכתב תשובה שכתב בחור לסבסטיאן מינסטר בשנת 1531, לשאלותיו בנושאים שונים הקשורים בשפה העברית:
הנה בישרתני על העתקתך של דקדוק ר' משה קמחי עם באוריי, ובאמת צר לי על ככה, כי ידעתי כי בו (טעותים) לא מעט, קצתם מצד הדפסים, קצתם מצידי, כי זה יותר משלושים שנה שחברתיו ולא היה כחי אז בדקדוק ככחי עתה. וכך אדוני איעצך נא, אם לא התחלת להדפיסו, אל תדפיסו עד שתשלח לי ההעתקה אשר העתקת אותו, כי בלי ספק שגם אתה שגית, כי אין איש אשר לא יחטא ואני אעבור עליו ואתקן את המעוות וזה אעשה לכבודך, להנאתך ולטובתך ולא בשכר, רק שכר הבטלה ואיבוד זמני תיתן....
בהמשך המכתב מביע בחור את אי הבנתו מדוע ערבב מינסטר "בספרו שילוש לשונות לשונות אחרות שאינן לשון עברי כלל, רק לשון הגרי ופרסי". את המכתב הוא חותם כך:
אליה לוי, המדקדק אשכנזי, אני אמרתי בחפזי, יא' אדר רצ"א, סוף מכתב אליהו
סבסטיאן מינסטר ענה במכתב לאליהו בחור כי הספר כבר יצא לאור, ולכן בלתי ניתן לתקן את השגיאות שנעשו בו. באותה עת עמד לצאת לאור ספר פרשנויות של רבי דוד קמחי לספר עמוס הנביא, בעריכת סבסטיאן מינסטר. כדי לפייס באופן כלשהו את אליהו בחור, עיכב מינסטר את הדפסת הספר, כדי להוסיף בו את מכתבו של אליהו בחור, בו הוא מלין על השגיאות שנעשו בספרו "דקדוק אליהו".
בהתעמקותו בתורת הדקדוק העברי, הסתמך סבסטיאן מינסטר כהבראיסטים רבים בני זמנו, על כתבי אברהם אבן עזרא, על ספרי בית קמחי, על ספריו של אליהו בחור ועל חיבורי דקדוק אחרים, וכמוהם נוכח אף הוא לדעת את חשיבות שורשי לשון הקודש וזו של טעמי המקרא, שביטויה מופיע בפתגמים כגון: "כל פירוש שאינו פירוש הטעמים – לא תאבו לו ולא תשמעו לו",[15] "כתיבה בלא נקודה – כגוף ללא נשמה", וכן "כתיבה בלא טעמה – כמלך בלא עטרה".
ברוב ספרי הדקדוק שערך הקדיש מינסטר הקדמה הפונה לתלמידי לשון הקודש המבהירה להם הן את מהותם של הספרים והן את המלאכה העומדת לפתחם בבואם ללמוד את שבילי הדקדוק. בספר שורשים עם נגזרים – Dictionarivm Hebraicum, כתב: "הנה אהוביי, הכרתי לתועלתכם את ספר השרשים, אשר בו שמתי בסדר האלפא ביתא את כל (שרשים) עם שמות הנגזרים מהם, באשר יכולתי למצואם בעשרים (וארבע) ספרים ובשרשי רבי קמחי ז"ל והוספתי לכל אחד ואחד עניינו ופירושו בלשון הרומיים כשרבי הגזבר מתרגם אותם. גם אביא מקומות אשר בהם זה או זה שורש ומילה נמצא ולא אפיל דבר אחר שנצטרך בספר הזה מאשר תלמידי (הלשון) הקודש, ימצאו הכל שיבקשו, חפץ השם בידי יצלח לתום מעשה הזה עד הסוף". ובספר מלאכת הדקדוק כתב: ספר הזה שלכם, חמד ורצון ללמוד לשון הקודש, כי בו אלמדכם. בכחי לקרוא ולדבר ולהבין לשון הזה והודעתיכם כל שבילי הדקדוק בשמות ובפעולות ומלות, ובטעם ובנגינות".
בספרו The Cosmograpia of Sebastian Munster ציין מתיו מקלין (Matthew Mclean) כי בכל מהלך חייו של סבסטיאן מינסטר, כהבראיסט וכגאוגרף, כמורה וככותב, היוו עבורו העיסוקים הללו, מקשה אחת – דרך חיים שביטאה באופן הרמוני את פילוסופית החיים שלו[18] ובהקדמה לספר כתב כי המילים הספורות שנחקקו על מצבתו של מינסטר, הן כניסה אינטימית ראשונית לעולמו, וכי הן מאירות את הגותו כהומניסט, כאיש רוח וכאיש אשכולות.
לדבריו, האזכור של סטראבון ועזרא מגלם יותר מכל את המשמעות ההומניסטית של עבודתו הן בתחום הגאוגרפיה והן בתחום שפות הקודש ומצביעות על האחריות שנשא על כתפיו עם כניסתו למחלוקות שאפיינו את תקופת הרפורמציה. כפי שחייו בבזל היו מוקפים בעמיתיו ההומניסטים, כך גם במותו, נטמן מינסטר לצד חבריו מאוניברסיטת בזל שחלקו עמו השקפת עולם זהה: הרפורמטור ג'והן אוקלומדיאוס ראש כנסיית בזל, זימון גרינאוס ויעקב מאיר ראש העיר הראשון של בזל.[19]
"אוגוסטינוס סבר כי רק מי שבקי בחוכמות החיצוניות יכול להגיע אל האמת הרוחנית החבויה בכתבי הקודש, אמת נסתרת מעין המתבונן השטחי. עבודת הפרשנות נתפסה כמשימה מדעית ולא כפרי השראה על טבעית. מי שניגש לכתבי הקודש צריך להיות מצויד בידע בסיסי רחב. עליו להכיר בין השאר, את טבע החיות והצמחייה, את סמליות המספרים, את ההרמוניות של המוזיקה ואת תנועת גרמי השמים", כמו כן סבר כי היהודים הם עדים לאמיתות האמונה הנוצרית ובעלי תפקיד מכריע במהלך ההיסטוריה המדעית.[20]
סבסטיאן מינסטר אימץ תפיסות אלה, וביטא באמצעות עבודותיו בתחום כתבי הקודש והגאוגרפיה את רעיון הפלורליזם העומד מאחורי מסורת ההומניזם שהתבטא בפשרה בין הנצרות לבין התרבות האלילית שקדמה לה בעולם העתיק.[21]
מינסטר הרחיק לכת בעבודתו בתחום ספרות הקודש, בכך שקרא תגר נגד המונוליטיות הדתית. הכנסייה הקתולית ניסתה לפקח על הידע שבידה ולמנוע מהמון העם את האפשרות לקרוא באופן עצמאי בכתבי הקודש, מחשש לצמיחת דעות של מינות וכפירה וראתה את תרגום כתבי הקודש לשפות הדיבור כפעילות מרדנית נגד הסמכות הכנסייתית. אמנם את ספרות הקודש ואת החיבורים הרבניים תרגם מינסטר בעיקר ללטינית שהייתה שפתם של המלומדים בלבד, אך עם זאת, הוא תרם לכך ששפות אלה יקבלו לגיטימציה, כשפות לימוד באוניברסיטאות ובכך הרחיב הן את מעגלי הקוראים והן את השאיפה לתרגם אותן לשפות מדוברות. הוא קיווה כי ספריו יקראו בחופשיות אם בספרד או בכל מקום אחר, כפי שהם נקראים בקונפדרציה של שווייץ.
"טקסט וטריטוריה היוו נושאים לתיקונים קפדניים של הפילולוגיה והמדעים האמפיריים בתקופת הרנסאנס...ומינסטר סבר כי לגאומטריה, לגאוגרפיה ולספרות הקודש יש משמעות זהה".[22] הגישות הללו באו גם לידי ביטוי בעבודתו גאוגרפיה אוניברסליס ובמפעל חייו קוסמוגרפיה.
הספר גאוגרפיה אוניברסליס, יצא לראשונה לאור בשנת 1540 כמהדורה מתוקנת ומורחבת של הספר שכתב תלמי, בו תיאר את הידע הגאוגרפי של העת העתיקה מתוך נקודת מבט פילוסופית. תלמי כתב בספרו כי "אף אחד לא יכול לתאר טוב יותר את העולם, אלא אם כן הוא אמן" וכי יש לחקור את המדע של הגאוגרפיה, בדומה לשאר המדעים, מנקודת מבטו של הפילוסוף..."[23] סבסטיאן מינסטר, ערך מחדש את הספר, הוסיף לו מפות, דיאגרמות וטקסטים. בספר זה מופיעים 27 מפות של העולם העתיק ו-21 מפות מודרניות של העולם, כפי שהיה מוכר בתקופת הרנסאנס, שחלקן "מהוות את המפות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של הקרטוגרפיה".[24]
בספר מוצגים לראשונה מפות מופרדות של ארבע היבשות, המפה המופרדת הראשונה של אנגליה והמפה הראשונה של אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.
_706.jpg)
ספרו קוסמוגרפיה "משקף את יחסו של מינסטר לערכיות של הידע ולהיותו אנטיתזה של הבערות, את תשוקתו לחגוג את ההישגים של האדם בעולם כולו ואת יחסו כאיש שוחר שלום לדת ולמלחמות, באופן בו זהותו מכתיבה את אופי כתיבתו...הוא סלד משפיכות הדמים שבאה לעיתים לידי ביטוי בדרשות כפי שסלד מזו המתקיימת בשדה הקרב".[25]
הספר קוסמוגרפיה, נחשב כתיאור הגרמני הקדום של העולם, כמונומנט תרבותי וכמקור לימוד ומחקר של ההיסטוריה, במיוחד זו של המאה ה-16. הוא יצא לראשונה לאור בשנת 1544 במתכונת של 649 עמודים ובמהלך השנים הורחב והודפס ב-35 מהדורות. המהדורה האחרונה שיצאה לאור בשנת 1628, כוללת 1,750 עמודים.
באחד מפרקי הספר, הגדיר מינסטר את תכליתו:
קוסמוגרפיה או תיאור כל הארצות, הנסיכויות והערים החשובות של האדמה כולה וכן נסיבותיהן, תכונותיהן, דתן, מנהגיהן, תולדותיהן ועלילותיהם.
כדבריו של מינסטר, עוסק הספר בגאוגרפיה, בהיסטוריה, בזואולוגיה, בבוטניקה, באתנוגרפיה ובאסטרונומיה ומלווה בטקסטים ובמאות מפות ואיורים של מדינות וערים ברחבי העולם. סבסטיאן מינסטר הקדיש בספרו תשומת לב רבה לצמחייה הגדלה במקומות שונים בעולם, לתלבושות המסורתיות שהיו נוהגים ללבוש בתקופות שונות, לתיעוד מלכים ונסיכים, באמצעות ציורי דיוקן, לתיעוד מלאכות, בעלי חיים, מפלצות ויצורים מיתולוגיים, קרבות ואנשים ממעמדות שונים ומתרבויות שונות. כמו כן נתן ביטוי לפרשנויות השונות של תיאור העולם על ידי סטראבון, קופרניקוס, תלמי ואחרים ולהתפתחות הקרטוגרפיה והאסטרונומיה באמצעות תיאור כלי מדידה ושיטות מתמטיות. מינסטר התייחס בספרו לנמלי הים, לכפרים, לחוות ולנתיבי הנהרות לא כאל אובייקטים העונים להגדרות יבשות הנובעות מחישובי קנה מידה, מרחקים בין מיקומם בשטח וגודלם, אלא כאל אובייקטים הראויים להתייחסות הנובעת מנקודת מבט הומניסטית והבנה עמוקה של מהות הטבע.
סבסטיאן מינסטר שכר עשרות חוקרים ומלומדים כדי שיצאו למסעות, במטרה לאסוף מידע ולתעד את המקומות בהם ביקרו. הוא ערך אף בעצמו מסעות מחקר ברחבי גרמניה, אותם תיעד בספרו. לעיתים הסתייע בתמיכה כספית וחומרית, על-מנת שיוכל לבצע את תוכניתו השאפתנית. כמו כן, התכתב עם מלכים, בישופים, דיפלומטים, ראשי ערים, כדי לאסוף מידע ומסמכים לצורך יצירת הספר. בקשותיו למידע, לא תמיד זכו למענה ובאחד ממכתביו משנת 1549, הזכיר את פנייתו החוזרת ונשנית לבישוף של מיינץ: "הבישוף של מיינץ הוא כה חירש. כתגובה לבקשותיי הוא שלח כלום וכלום".[27]
חלק ניכר מתיאוריו של מינסטר את העולם, התבססו על מקורות מיד שנייה, שלקו באי-דיוקים ובהגזמות, וכן בצורך שלו להשלים פרטים שנבעו מפרי דמיונו ומהשקפותיו הדתיות. את המונגולים והטטרים, תיאר כבעלי ראש גדול וקול צווחני וכאוכלי כלבים, חתולים ועכברים. בשל תיאורים בוטים מסוג זה, ספג מינסטר ביקורת נוקבת על היותו מתנשא ובעל דעות קדומות העלולות ללבות פחד ורתיעה מפני הזר והבלתי מוכר. כמו כן נשלחו כלפיו חיצי ביקורת על היותו ידוע כבעל ביקורת עצמית, אך ללא תוצאות מעשיות.[27]
ביקורת נוספת שהוטחה כלפי מינסטר, נסובה על שימושו באיורים זהים לתיאור ערים שונות, כגון הערים קובלנץ ובזל, ונציה ופרנקפורט, מילאנו ואינגלהיים.
כמענה לביקורת שהוטחה כלפי תיאוריו הבוטים בהתייחסו למונגולים ולטטרים, כתב בשנת 1545: "אם הדיווחים המוזרים הללו הגיעו אלינו, הרי ברור שאנו נאיביים כדי לקבלם, ככל שאנו מרשים לעצמנו". בשנת 1548 כתב "אני מתוודה על פזיזותי, באשר לביקורת שקיבלתי על הספר", ובשנת 1557 כתב: "אנו יודעים כי בעבודה מסוג זה נדרשות השערות וניחושים הנובעים ממחסור במידע אמין".[27]
מתיו מקלין כתב, כי האמביציה של סבסטיאן מינסטר לתאר באמצעות הספר קוסמוגרפיה את העולם כולו, לא עמדה במבחן התוצאה, שכן בסופו של דבר, מספק הספר תיאור מוגבל של העולם, בהתייחס לאמצעים וליכולות שהיו באותה עת.
בין השנים 1544–1588, יצאו המהדורות של קוסמוגרפיה לאור בשש גרסאות שונות. מלבד הספר הראשון שעיקר עיסוקו במתמטיקה, אסטרונומיה, גאוגרפיה פיזית וקרטוגרפיה, נערכו שאר הספרים תוך התייחסות למיקומן הגאוגרפי של המדינות. משנת 1614–1628, נוספו שלוש גרסאות נוספות. הספרים, שמלכתחילה התמקדו בהיסטוריה, הורחבו באופן משמעותי, כמו כן, מפות רבות שהודפסו במהדורות הקודמות בגוונים אפורים, נצבעו במכחול, תחת ידם המיומנת של אמני התקופה. במשך הזמן, נוספו למהדורות טקסטים, מפות חדשות של ערים וארצות ותוקנו שגיאות ואי דיוקים.
| ספר 1 | אסטרונומיה, מתמטיקה, גאוגרפיה פיזית, קרטוגרפיה |
| ספר 2 | אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, סבויה, טריר, איטליה |
| ספר 3 | גרמניה, אלזס, שווייץ, אוסטריה, קרניולה, איסטריה, בוהמיה, מוראביה, סילסיה, פורמניה, פרוסיה, ליבוניה |
| ספר 4 | דנמרק, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, איסלנד, הונגריה, פולניה, ליטואניה, רוסיה, ולאכיה, בוסניה, בולגריה, יוון, טורקיה |
| ספר 5 | אסיה הקטנה, קפריסין, אמריקה, ארץ ישראל, ערביה, פרס, מרכז אסיה, אפגניסטן, סיטיה, טרטרי, הודו, ציילון, בורמה, סין, מזרח הודו, מדגסקר, זנזיבר |
| ספר 6 | מאוריטניה, תוניס, לוב, מצרים, סנגל, גמביה, מאלי, דרום אפריקה, מזרח אפריקה |
| גרמנית | 1544, 1546, 1548, 1550, 1553, 1556, 1558, 1561, 1564, 1567, 1569, 1572, 1574, 1578, 1588, 1614, 1628 |
| לטינית | 1550, 1552, 1554, 1559, 1572 |
| צרפתית | 1552, 1556, 1560, 1565, 1568, 1575 |
| איטלקית | 1558, 1575 |
| צ'כית | 1554 |
הספר קוסמוגרפיה, מייצג במידה רבה, את השקפותיו של סבסטיאן מינסטר, את תפיסותיו ההומניסטיות ואת ראייתו את העולם כאדם שנולד מחד, בשלהי ימי הביניים וקנה מאידך, את רוב השכלתו בתקופת העידן המודרני של הרנסאנס. ביטוי לתפיסות הללו, ניכר בעיקר באיוריו שהתבססו בחלקם על האיקונוגרפיה של ימי הביניים המאוחרים.
.jpg)
.jpg)
סבסטיאן מינסטר התייחס בעבודותיו לא רק לשפת הקודש, אלא גם לארץ הקודש, באמצעות מפות וטקסטים בהן תיעד אותה. יחסו כלפי ארץ הקודש, בדומה ליחסו כלפי היהדות, התבטא לעיתים בנימה ביקורתית:[28]
בזמנים הקדומים, ארץ הקודש הייתה זבת חלב ודבש, אבל היום, היא מעלה עשן, מרירה ואדמתה גסה
המהדורה הלטינית של קוסמוגרפיה, מכילה התייחסויות של מינסטר לארץ הקודש, יותר מכל מהדורה אחרת:
מפות ארץ הקודש, הן לרוב, מפות מצוירות המתעדות באופן אמנותי את ארץ הקודש וחלק מעריה. בניגוד לקרטוגרפיה המודרנית המבוססת על מדידות, היטלים, שימוש בקנה מידה ושאיפה להגדיר באורח אובייקטיבי את נושאי המיפוי ואת רמת ההכללה של הפרטים, המפות העתיקות, הן יצירות אמנותיות שנוצרו כ"שילוב של אמנות, אומנות ומדע", ללא תלות באמות מידה אובייקטיביות.[29]
המפה הקדומה ביותר המתארת את ארץ הקודש היא מפת מידבא – מפת פסיפס שנוצרה לפי הסברה במאה השישית לפני הספירה. בעקבות מפה זו, נוצרו מפות רבות, בעיקר על ידי הקרטוגרפים האירופאים שזכו להכרה בכל רחבי העולם, שהידועים ביניהם, הם תלמי, פרנץ הוגנברג, אברהם אורטליוס, סבסטיאן מינסטר והיינריך בונטינג.
ארץ הקודש על עריה ובמיוחד ירושלים, היוותה השראה ליצירת מפות על ידי הקרטוגרפים, בשל מעמדה המיוחד בקרב היהדות, הנצרות והאסלאם. המפות נוצרו כאיור לכתבי קודש, כפריט עצמאי או כחלק אינטגראלי בתוך ספרי מסעות, ספרי גאוגרפיה ויומני צליינים. בחלק מהמפות צלחה ידם של היוצרים לשקף את המציאות בהתאם לידע שהיה באותה עת, כיוון שיוצריהן ביקרו הלכה למעשה באתרים שאותם תיעדו. אותן מפות של ארץ הקודש, שנוצרו "מרחוק", כמו אלה שצייר סבסטיאן מינסטר, ביטאו בעיקר את מבטו האמנותי ואת דמיונו של היוצר. רבות ממפות ארץ הקודש כוללות ציורים או רישומים של הרים, נהרות, אנשים העוסקים במלאכתם, בעלי חיים, ספינות ומיניאטורות המתארות מסורות מכתבי הקודש ואלמנטים תנ"כיים, כגון מסלול יציאת מצרים, נדודי בני ישראל במדבר, נחלות השבטים וכן אלמנטים הקשורים לברית החדשה.
הודות להמצאת הדפוס, הופצו המפות הללו בכל רחבי אירופה הנוצרית ובהדרגה נעשה בהן שימוש גם בכתבים יהודיים, כגון בהגדות של פסח ובמהדורות של התנ"ך.
סבסטיאן מינסטר, מעולם לא ביקר בארץ הקודש. ההשראה לציור המפות בהן תיעד אותה ואת חלק מעריה, ניזונה מהמפות שציירו תלמי, יעקב ציגלר ואחרים, מהתיאורים המילוליים והמצוירים שהופיעו בספרי הקודש וביומני מסע של צליינים, וכן מהשקפותיו הדתיות.
ארבע המפות המוצגות, הן גרסאות של אותה מפה שיצר סבסטיאן מינסטר בטכניקה של חיתוך עץ. הן יצאו לאור במהדורות שונות של הספר קוסמוגרפיה ונצבעו בידי אמנים שונים. במפות אלה, ממוקם המערב בחלק העליון שלהן, כך שהים התיכון מופיע בצד ימין.[30]
באותם זמנים, הקרטוגרפים האירופאים ציירו את מפותיהם בכיווני מבט שונים, כאשר הצפון שינה את מיקומו מעת לעת. במפות אלה מופיעה ארץ הקודש, על עריה, הריה ונחליה. כמו כן מופיעים בהן, נחלות השבטים, כפריים העוסקים במלאכתם ובעלי חיים. בצד העליון הימני מופיעה בכולן טבלה, שבה מצוינים חלק משמות המקומות המופיעים במפות.
השוני בין המפות, ניכר בעיקר בצבעוניות ובכיתובים המופיעים בהן. הכותרות משתנות במקצת, כגון האות U המתהפכת במילה TABULA במפה מס' 2. במפה מס' 3 מופיעה מסגרת, אותה יצר, על פי הסברה, האנס הולביין.
מפת ירושלים, שצייר סבסטיאן מינסטר, מופיעה בליווי טקסטים בלטינית ובעברית ובשינויים קלים, במהדורות השונות של הספר קוסמוגרפיה. גם במפה זו, ממוקם המערב בחלקה העליון. כותרת המפה מצביעה על העיר ירושלים, אזור יהודה והקולוניה הטורקית. ירושלים מופיעה מוקפת בחומה, אותה בנה בן דורו של סבסטיאן מינסטר, סולימאן הראשון, שהיה סולטאן האימפריה העות'מאנית בין השנים 1520 –1566. במפה מצוינים חלק משמות שערי חומת ירושלים: שער הרחמים הנקרא בלטינית Aurea Porta ושער האריות המופיע בשם Rot Port (השער האדום). בין החומות מצוירים מגדל דוד ומסגד עומר, המצוין בשם מקדש שלמה. ברקע מופיעים הר ציון והר הזיתים.
סבסטיאן מינסטר תיאר תיאור דמיוני של ירושלים בימי תהילתה, שיש לה קשר מועט לטופוגרפיה הממשית שלה. הוא התבסס בעיקר על כתבי הקודש ועל עבודותיו של יוספוס פלאביוס. סבסטיאן מינסטר בחר לצרף לצד תמונת מפת ירושלים, טקסט הלקוח מהברית החדשה, המפאר את סגולותיה:
ותפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלוהים לה יקרא דרושה עיר, היא כסא ה' והיא תהילה בארץ, היא העיר אשר בחר בה ה' והיתה השכינה בתוכה ועל כן היא במה מהוללה ואין המצא עיר כמוה ומי ראה עיר כמוה בכל הארץ...
בספר ישעיהו, פרק ס"ב, מופיעים הפסוקים המקוריים, ג' ו-י"ב, מהם שאובה הפתיחה של הטקסט:
וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-ה'; וּצְנִיף מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ
וְקָרְאוּ לָהֶם עַם-הַקֹּדֶשׁ, גְּאוּלֵי ה'; וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה
בספרו קוסמוגרפיה מתייחס סבסטיאן מינסטר לסיפור המקראי של חורבן סדום, כפי שהוא מופיע בספר בראשית, פרק י"ט:
וַ-ה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה, גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'. וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר, וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.
סבסטיאן מינסטר הקדיש עמוד בספרו קוסמוגרפיה לעיר עכו, בליווי טקסט ומפה. בכותרת המפה מצוין שמה העתיק של עכו, פתולמאיס.
סבסטיאן מינסטר היה מושא להנצחה במספר טכניקות שונות:
סבסטין מינסטר (1489-1552), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
