Loading AI tools
סוג פרה שאפרה מטהר טומאת מת, לפי התורה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרה אדומה היא פרה שצבע שערה חום-אדמדם[1] ולפי ההלכה היהודית טהרה מטומאת מת נעשית רק באמצעות אפרה. התהליך המתואר במקרא כולל בין היתר את שחיטת הפרה, זריקת דמה אל מול פתח ההיכל, שריפתה ופיזור אפרה על מי מעיין. לאחר מכן מזים (מתיזים) את המים באמצעות אזוב על האדם הטמא או הכלים הטמאים, בימים השלישי והשביעי לטומאתם, ולאחר טבילה והמתנה לערב היום השמיני הם נטהרים.
 | |
| פרה מזן "דני אדום" (Danish Red) | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק י"ט |
|---|---|
| משנה | סדר טהרות, מסכת פרה |
| ברייתא | תוספתא, מסכת פרה |
| משנה תורה | ספר טהרה, הלכות פרה אדומה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קי"ג, עשה ק"ח ספר החינוך, מצווה שצ"ז, מצווה שצ"ט |
| מקורות נוספים | ערוך השולחן העתיד (טהרות פרקים נג - עח) |
הלכות פרה אדומה מופיעות במסכת פרה שבסדר טהרות המוקדשת לנושא זה.
מצוות פרה אדומה מתוארות בספר במדבר, פרק י"ט. ראשית מופיעים הדינים ביחס לפרה עצמה ולאופן הכנת האפר:
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל.
וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו.
וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים.
וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף.
וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה.
לאחר מכן מתוארת טומאתם של כל העוסקים במלאכה, כך שעליהם לטבול את גופם ואת בגדיהם ולחכות עד הערב כדי להיטהר מטומאת הפרה האדומה:
וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב.
וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא.
וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם.
המשך הפרק מתאר את דיני טומאת מת, ואת טהרת הטומאה באמצעות אדם טהור המזה מי חטאת על הטמא:
וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר.
וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב.
לבסוף מתוארת הטומאה שחלה על כל אדם טהור שמתעסק במי הנידה:
וְהָיְתָה לָּהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב.
ערך מורחב – טומאת מתטומאת מת היא החמורה ביותר מבין הטומאות, מפני שהמת נחשב אבי אבות הטומאה. לכן, טומאה זו היא היחידה שמצריכה הזאת אפר פרה אדומה, ולא מספיקה בשבילה טבילה במקווה או במעיין.
העצמים שיכולים לקבל טומאה ממת, הם אדם או כלים, ורק לחלק מהכלים יש טהרה מטומאה זאת. אופן קבלת הטומאה מהמת נעשה באחד משלושה אופנים:
לאדם טמא מת אסור לו לאכול תרומה או קודש, וכן אסור לו להיכנס לעזרה בבית המקדש. כמו כן, אסור להשתמש בכלים טמאים לצורך תרומה או קודש. תהליך הטהרה מטומאת מת כולל את אפר הפרה האדומה.
על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:
לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל הר הזיתים, למקום המכוון אל מול פתח ההיכל. מקום זה בנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה, הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שלובש בגדי כהונה ושהופרש מביתו שבעה ימים קודם לכן ללשכת בית האבן[3] , שוחט את הפרה, לוקח מדמה בתוך כף ידו ומזה (מתיז) ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש, כאשר כל הזאה באה עם טבילה נוספת בתוך כף ידו.
לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ ארז, אזוב ותולעת שני כאשר תולעת השני כרוכה על הארז והאזוב. בכל זמן עשיית הפרה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר אסור למתעסקים בה לעסוק במלאכה אחרת שלא קשורה לעשיית הפרה ואם עשו מלאכה הפרה נפסלת. וכן כל מי שמתעסק בהכנתה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר, נטמא.
לאחר שהאש נכבית, כותשים את כל מה שנשאר מהשריפה ולא הפך לאפר כגון עצמות, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן בחיל והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.
ערך מורחב – מי חטאתלאחר הכנת האפר, נוטלים מים ממעיין בכלי, ומפזרים עליהם אפילו קמצוץ מן האפר. מנתינת האפר על המים, הם נהפכים למי החטאת. טובלים אזוב במי החטאת, ומזים באמצעותו את המים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי. ”וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ט). לאחר מכן הטמא נדרש לטבול ולחכות לערב כדי להיטהר מטומאת מת.
בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים לטיהור הכהן ששורף את הפרה ממעיין הגיחון, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בחיבורו המשנה תורה:
"וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות. והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".
הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה בב' בניסן, למחרת חנוכת המשכן,[4] על ידי אלעזר בן אהרן הכהן, שהיה אז סגן הכהן הגדול; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות כוחה של הפרה האדומה לטהר את הטמאים, העוסקים בשריפתה - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד). האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בטיפה אחת שנוגעת באדם או בכלי כדי לטהר מן הטומאה.
במשנה במסכת פרה, פרק ג', משנה ה' נאמר:
הראשונה עשה משה והשנייה עשה עזרא,[5] וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול[6] עשו שתיים שתיים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת.
הרמב"ם הביא במשנה תורה את שיטת חכמים, שנעשו במהלך ההיסטוריה תשע פרות אדומות. על כך הוסיף הרמב"ם שאת הפרה העשירית יעשה בעתיד מלך המשיח.[7]
מצווה זו מופיעה בספר במדבר פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". חז"ל מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). במדרש מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה".[8] גם על שלמה המלך נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.
ערך מורחב – טומאת עיסוק בחטאותבספר במדבר, פרק י"ט עולה דין מיוחד לפרה אדומה: "וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה, אֶת-בְּגָדָיו, וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב...הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם--וְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים. יב הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ:" מי שמכין את האפר הופך לטמא, אך אדם שטמא ממת מיטהר על ידי זה.
פרשנים רבים נדרשו לשאלה זאת והציעו הצעות שונות. פירוש חזקוני אומר שלמרות הניגוד שיש בטומאת הפרה יש עוד הרבה דברים מהסוג הזה כמו אש שנוגעת במתכת היא נהיית נוזלית אך כשבאה במגע עם ביצים היא מקשה אותם. תרופות מועילות לאדם אחד אך מזיקות לאחר. וכך מראה שיש הרבה דברים ניגודיים בעולם ולא בהכרח לכולם יש סיבה.[9]
ערך מורחב – דמא בן נתינהבספרות חז"ל מופיע סיפור, על גוי שהתייחד בכיבוד אב, וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה לחושן (אחד מבגדי הכהונה בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.
בעת החדשה יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים.[10] איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:
לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה לכנסיית דומינוס פלוויט. בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.
סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן בסוף המאה ה-19.[11]
בתרבויות קדומות במזרח התיכון, לצבע אדום הייתה משמעות מיוחדת בהקשר של העלאת קרבנות. במצרים העתיקה האמינו שהאדום מסמל את בשלות הדגן. הנוהג היה להקריב אדם בעל צבע שיער אדום בשדה לאחר הקציר, להתאבל ולהתפלל שהכוחות הרוחניים שאחראים לצמיחת הדגן יחזרו במלוא המרץ בשנה שלאחר מכן. לבסוף, היו שורפים את קרבן האדם ואת אפרו היו מפזרים בשדה כדי להפרות את האדמה[דרוש מקור].
במקרה של שוורים אדומים כקרבנות, הספיקה שיערה לבנה אחת כדי לפסול את העלאת הקרבן ושריפתו.[12]
הרא"ש בפסקיו[13] כתב שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה. בחפירות ארכאולוגיות בעיר ציפורי נמצאו כלי אבן (שאינם מקבלים טומאה) שתוארכו עד לתקופה הרומית המאוחרת במאה הרביעית לספירה,[14][15] ולטענת חוקר השומרונים הרב משה גאסטר, הכינו כהני השומרונים פרה אדומה בשנת 1358.[16] לפי תיאור זה, הכהן השורף לא היה כהן גדול.[16]
בקהילת ביתא ישראל המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר.[17] מנהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952 בידי הכהן ממהרה יסהק.[18] פרות אדומות אלה לא נעשו באופן כשר על פי ההלכה.
בשנת 1930 הרב שמואל דוד לוין פרסם ספר שבו נדונה אפשרות מעשית לשרוף פרה אדומה בימינו, באופן שיהיה כשר על פי ההלכה.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו מכון המקדש ותנועות דומות לנסות למצוא פרה אדומה. בשנת 1997 נולדה פרה אדומה ברפת בכפר הנוער הדתי, אך בהמשך צמחו בזנבה שתי שערות לבנות, והיא נפסלה. בשנת 2014, נמצאה פרה אדומה בארצות הברית.[19] בנוסף, בעוד מספר מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה קיימת, מבחינה הלכתית.
מכון המקדש ניסה בשנת 2013 לגדל באמצעות ברירה מלאכותית את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 פרות אנגוס אדומות שייבא לשם כך מנברסקה לעמק הירדן בסיועו של מטיף נוצרי ממיסיסיפי.[20] בספטמבר 2022 יובאו מטקסס שבארצות הברית חמש פרות אדומות, והועברו לחוות גידול בבית שאן. על פי דברי הרבנים שליוו את התהליך, הפרות כשרות להקרבה.[21] בשנת 2023 הועברו חלק מהפרות לשילה, שם עתיד לקום מרכז מורשת שיעסוק בחקר הפרה האדומה.[22] בשנת תשפ"ד התקיימה תחרות כתיבת מאמרים בנושא פרה אדומה בימינו על ידי המכון לחקר הפרה האדומה, ו-11 המאמרים הנבחרים פורסמו באסופת מאמרים.[23]
החוקר זהר עמר ערך בשיתוף מכון המקדש ניסוי מדמה שרפת פרה אדומה ובו יצר מודל לגבי מיני העץ ששימשו לשרפת הפרה וכמותם, כמות האפר המתקבלת ולכמה הזאות הוא יכול להספיק.[24]
ארנון סגל, אחרי יותר מ-1,500 שנות היעדרות: אפר הפרה האדומה ישוב למחוזות המציאות?, בעיתון מקור ראשון, 25 ביוני 2018 איתמר גור, הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי, בעיתון מקור ראשון, 21 באוקטובר 2018 ארנון סגל, הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי, בעיתון מקור ראשון, 11 באוגוסט 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
