טומאת עיסוק בחטאות

בהלכות טומאה וטהרה עיסוק בחטאת מסוג חטאת פנימית מטמאה את האדם העוסק בה אף ללא מגע בחטאת, בין בנשיאתו ובין בשרפתו. טומאה זו חלה גם על המתעסק בשעיר המשתלח ובפרה אדומה.

ערך מחפש מקורות

המקורת בפסוקים

פרים הנעשים בתוך ההיכל ושעיר המשתלח

וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם. וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

— ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים כ"ו–כ"ח

כאשר שאר החטאות הנעשות בפנים שהם לא נעשות ביום כיפור נלמדים בהיקש מהמילים חטאת לפי דעת ר' יהודה, ואילו רבי לומד זאת מבנין אב מהפסוק "אשר הובא את דמם לכפר בקודש" שכל מה שדמו ניתן בתוך ההיכל מטמאה כמו חטאות יום כיפור^[1]

פרה אדמה

וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב. וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא. וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב ...

— ספר במדבר, פרק י"ט, פסוקים ו'–י'

פרטי הדינים[2]

כל אדם שמתעסק עם החטאות נטמא ונהיה ראשון לטומאה ואף מטמא כלים שהוא נוגע בהם באותו זמן שהוא מתעסק (מטמא בגדים). טומאה זאת נקראת גם טומאה בחיבורים. כאשר טומאה זו מגיעה מ"התעסקות" בלבד ואין משמעות לנגיעה בחטאות עצמן בטומאה זו, כדוגמת אדם שסוחב את הפר נטמא, אך אדם שנגע בפר באותו זמן שלא לצורך הסחיבה אינו נטמא כלל. רק כאשר העיסוק בחטאות נעשה כמו שצריך על פי ההלכה, רק אז הטומאה חלה, אך אם לא התקיים אחד הפרטים המעכבים את המצווה, החטאות אינן מטמאות כלל, לדוגמה, אם הייתה מחשבת פיגול באחד הנשרפים בפנים, או אם הפרה האדומה נשחטה שלא על ידי כהן.

כאשר ההתעסקות בכל אחד מהם והזמן משתנה בין חטאת לחטאת:

הפרים הנשרפים שהם: פר ושעיר של יום הכיפורים, פר חטאת הבא על כל המצוות שמביא כהן גדול, פר העלם דבר שמביא הציבור, ושעיר שמביא ציבור על עבודה זרה. העיסוק הוא: נשיאה^[3], או עיסוק בהבערת האש אחרי שנדלקה עד שיהפך הכל לאפר.

שעיר לעזאזל כל זמן שהוא מתעסק בלשלח אותו לעזאזל, כאשר הטומאה חלה משעה שיוצא מחומת ירושלים ועד שמשליך אותו מהצוק.

בשריפת הפרה האדומה כל אדם שעוסק בתהליך בשחיטתה, בהזאת הדם (לכיון ההיכל), בהשלכת הארז האיזוב ושני התולעת לאש בזמן שרפת הפרה, ובאיסוף האפר ועד שגומרים לאסוף את כל האפר, ואף מי ששומר בשעת העשייה ולא עושה כלום נטמא^[4].

הערות שוליים

1. תורת כהנים ויקרא פרשה ה פסוק כו אות ד וספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה', הלכה ד'
2. ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה'
3. כאשר בתוך העזרה הפרים והשעירים אינם מטמאים אלא רק מחוצה להספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה', הלכה ה'
4. טומאה זו היא רק מדרבנן כיוון שחוששים שעלול להתעסק בה (ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה', הלכה א')