נעמי פרנקל
סופרת ישראלית ילידת ברלין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נעמי פרנקל (20 בנובמבר 1918 – 20 בנובמבר 2009) הייתה סופרת ישראלית.
 | |
| לידה |
20 בנובמבר 1918 ברלין, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 2009 (בגיל 91) רמת גן, ישראל |
| מדינה | ישראל, גרמניה |
| מקום קבורה | ישראל |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה | עברית, גרמנית |
| בן או בת זוג | ישראל רוזנצווייג |
| פרסים והוקרה |
|
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
פרנקל נולדה וגדלה בברלין, בת למשפחה מתבוללת, לצד שישה אחים ואחיות. אביה לחם בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ובמהלכה הכיר את אמהּ, בת למשפחה שומרת מצוות מפולין. אמהּ נפטרה כשהייתה בת חמש שנים. אביה מת כשהיא הייתה בת 14. לאחר עליית הנאצים לשלטון צורפה בשנת 1934 לקבוצת נערות שעלו לארץ ישראל ונקלטה בחוות הלימוד של רחל ינאית בן-צבי. משם עברה לחברת הנוער של קיבוץ משמר העמק. היא נישאה למדריכהּ בתנועה, ישעיהו (שייק) בארי, ולזוג נולדו שתי בנות.
במלחמת העצמאות שירתה בפלמ"ח, ולאחר מכן עברה לקיבוץ בית אלפא, שם נישאה לישראל רוזנצוויג, מורה לעברית ולהיסטוריה יהודית, ועורך ספרותי בספרית פועלים. לזוג נולדה בת אחת. רוזנצווייג נפטר ב-1969[1].
על ראשית דרכה כסופרת סיפרה: "אין לי יצר הפרסום. שנים כתבתי ולא הראיתי דבר לאיש. פעם, אחרי שנים של ניסיון, כאשר נתגבשו אצלי ארבעת הפרקים הראשונים, קראתי אותם לפני בעלי. ישראל הוא בעל טעם ספרותי מעולה, הוא לקח את הפרקים לשלונסקי, שנחן ב'חוש ששי' והוא מבחין בכישרון גם כשהוא באיבו. מיד פרסם את הפרקים ב'אורלוגין'. הופיעו ביקורות טובות, והדבר היה בחינת הפתעה גם לי וגם לקיבוץ. מעולם לא הכרזתי על עצמי כסופרת, וכך התחלתי."[2]
בשנת 1956 פרסמה את הספר הראשון בטרילוגיה "שאול ויוהאנה" - רומן המתאר את יהדות גרמניה ערב עליית הנאציזם. בעקבות זאת קיבלה, בהמלצתו של שר המשפטים, פנחס רוזן, מלגה מאביה של אנה פרנק על מנת לחקור את העם הגרמני, שהתה שנה בגרמניה וחצי שנה באנגליה[3]. במהלך שהותה בגרמניה כתבה את החלק השני של "שאול ויוהאנה" שיצא לאור ב-1962[4]; ובשנת 1967 יצא לאור החלק השלישי[5].
את השלמת פרידתה מהרעיונות המרכסיסטיים של החברה הקיבוצית תיארה: "בתקופה שבה הייתי באנגליה במסגרת המלגה נפגשתי עם אדם ששחרר אותי לגמרי מהמרכסיזם. הוא הראה לי מסמכים של שיתוף פעולה בין הנאצים והרוסים. סטלין והרוסים היו הראשונים שאימנו את הקצינים הגרמנים. ועוד כל מיני דברים כאלה שהיו עבורי שוק מוחלט"[6].
ב-1968 ערכה את ספרו האוטוביוגרפי של מאיר הר-ציון, "פרקי יומן", ובעקבות זאת גויסה על ידי אברהם ארנן, לכתוב עבור חיל הים את ההיסטוריה של יחידה מובחרת שלו, לשימוש פנימי[7]. מהלך זה איפשר לה לעזוב את הקיבוץ, שבו התקשתה להישאר לאחר פטירת בעלה. על גיוסה אמרה: "כן, בהחלט לא הייתי צעירה. וזה באמת היה אטרקציה שהסופרת המפורסמת נעשתה פתאום חיילת"[6]. שירתה כאזרחית עובדת צה"ל בחיל הים בשייטת 13, כתחקירנית ומתעדת את פעולות הלוחמים במהלך מלחמת ההתשה, ואחר כך במפקדת החיל, שירות כולל של שבע שנים, שכלל את מלחמת יום הכיפורים. במסגרת עבודתה זו ערכה את הספר "ימים עלי ימים", שיצא לאור בהוצאת מפקדת חיל הים. בשנת 1973 יצא לאור ספרה "דודי ורעי" - סיפורה של בת קיבוץ (שעוּבד לסרט טלוויזיה ב-1975[8]), עבורו נכתב השיר "כמו צמח בר"). במקביל למדה באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה של עם ישראל.
המראות שראתה במלחמת יום הכיפורים הותירו בה רושם עז. בין השאר תיארה: "כשירדתי לסיני, הגעתי לשדה התעופה של אופירה. שדה התעופה, שהיה תמיד שוקק חיים, היה עכשיו שומם. רק שורה ארוכה של ארונות מתים הייתה על הארץ. עד היום אני מתעוררת לפעמים בלילה ורואה לפני את שורות המתים"[6]. עוד אמרה: "הייתי עדה לדברים נוראיים שקרו, זה הוריד עבורי מהפרק את כל גיבורי הדור. דיין, פרס, כולם"[9].
נישאה בשלישית לעיתונאי מאיר בן גור[10].
בשנת 1981 יצא לאור ספרה "צמח בר" (המשך ל'דודי ורעי') על חיילי צה"ל בסיני[11].
בסוף 1983 עברה לגור בקריית ארבע עם משפחתה[12]. מעבר שכלל גם הקצנה בדעותיה הפוליטיות, בין השאר הבעיה תמיכה בתוכנית הטרנספר של הרב מאיר כהנא ואמרה: "הייתי עדה לטרנספר של ערבים בעמק יזרעאל ב־ 1948, כשהעלו אותם על טרקטורים והוציאו אותם מן העמק. זה היה טרנספר אכזרי. אבל טרנספר יכול להיות דבר מאוד הומאני. אני שונאת את השקרים המהלכים בעם. אם אין אפשרות של חיים משותפים, אז הכי טוב שהערבים ילכו אל ארצותיהם ותרבותם"[13]. לטענתה, כפועל יוצא מן המעבר הפיזי והמהפך האידאולוגי נודו היא ויצירתה מן השיח הספרותי: "ברגע שעברתי לחברון, עברתי דברים קשים מאוד. קודם לכן הייתי מלכת הספרות העברית. ברגע שדרכו רגלי פה, התחילו להחרים אותי. הוציאו את 'שאול ויוהאנה' מתוכנית הלימודים. כתבו נגדי מאמרים. אנשים שהיו חברים שלנו, שאכלו על שולחננו שנים, חדלו לדבר איתי. אני הייתי בוגדת."[6]
בשנים 1985–1987 הייתה בעלת טור בעיתון "חדשות"[14].
בשנת 1999 הוציאה לאור את הרומן ההיסטורי "ברקאי", במרכזו בן למשפחת אנוסים המשמש כאביר בחצר המלך פרננדו השני בספרד ומאהבה של המלכה איזבלה, אשר חונך כנוצרי אך חזר לשורשיו היהודיים. בשנת 2003 יצא לאור הרומן "פרדה", המתרחש בירושלים של שנות ה-50 של המאה ה-20, במרכזו מלכיאל, ניצול מאורעות תרפ"ט, ויוסק'ה, מפקדו בפלמ"ח[15].
בספטמבר 2004 בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות חתמה על עצומה שקראה לא להשתתף בפעולות פינוי היישובים, אותה הגדירה פשע נגד האנושות ופעולה בלתי חוקית בעליל[16]. במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות קראה לסירוב פקודה[17].
נפטרה ב-20 בנובמבר 2009 במרכז הרפואי שיבא, ביום הולדתה ה-91. לפי צוואתה נקברה בבית אלפא, ליד בעלה השני ישראל רוזנצוויג[18].
בשנת 2013 יצאה לאור הביוגרפיה של פרנקל, שכתבה מפיה חברתה ציפורה כוכבי-רייני, שגם ירשה את כל נכסיה. הביוגרפיה הסנסציונית כוללת האשמות כנגד בעלה הראשון ישעיהו (שייק) בארי באונס, שבעקבותיו אולצה להתחתן אתו[19]. וחשיפה של משולש רומנטי בין לאה גולדברג, נעמי פרנקל ובעלה ישראל רוזנצוייג[20]. את כתיבת הביוגרפיה החלה כוכבי-רייני לפני מותה של פרנקל[9].
פרסים ספרותיים
פרנקל זכתה במספר פרסים ספרותיים, בהם:
- פרס רופין ב-1956[21]
- פרס אוסישקין ב-1962
- פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ב-1970[22]
- פרס העיתונות ב-1971[23]
- פרס ניומן ב-2005
ספריה
- שאול ויוהאנה, ספרית פועלים, 1957[24].
- רחלי והאישון, לילדים, ציירו אורה ואליהו שוורץ, תל אביב, לוין אפשטיין, 1972[25]. עובד גם לסדרת תסכיתים ששדורה בקול ישראל[26].
- דודי ורעי, תל אביב, עם עובד, 1973[27].
- נער צמח בגדות האסי, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1976. רומן לזכרו של גיורא אשכנזי, שנפל במלחמת ששת הימים בקרב על שחרור ירושלים המזרחית[28].
- צמח בר, עם עובד, 1981.
- ברקאי, ירושלים, גפן, 1999.
- פרדה, ירושלים, גפן, 2003.
לקריאה נוספת
- ציפורה כוכבי-רייני, מלכת הקונכייה: סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל (שלושה כרכים), גפן בית הוצאה לאור, ירושלים: תשע"ג 2013[29].
- שושנה שרירא, "שאול ויוהנה" "עם וספר" - ביטאון ברית עברית עולמית מדור "במה וספר" בעריכת שושנה שרירא ספטמבר 1956.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של נעמי פרנקל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- נעמי פרנקל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- גצל קרסל, נעמי פרנקל, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית), מתוך אנציקלופדיה יודאיקה
- נעמי פרנקל, דף שער בספרייה הלאומית
- נעמי פרנקל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- חוה רזילי, מספרים על עצמם, דבר, 8 באפריל 1963
- מאיר עוזיאל, חולמת על, נעמי, באתר nrg, 18 באוגוסט 2005
לאחר מותה
- הספד לאמא - דברים שנשאה דיתי דנן על קבר אימה נעמי פרנקל, "חדשות בן עזר" 498, 7 בדצמבר 2009
- הרצל חקק, נעמי פרנקל - כמו צמח בר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 בדצמבר 2009
- אסתי סגל, כמו צמח בר, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2009
- עפרי אילני, סיפורה של נעמי פרנקל - קול הדורות האבודים של ברלין וחברון, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2009
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.