מאיר עוזיאל
עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר עוזיאל (נולד ב-13 בינואר 1945) הוא עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, עורך, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי.
עוזיאל הוא בן למשפחה ישראלית ותיקה בת שמונה דורות בירושלים. סבו היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל – הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ועל שמו הוא נקרא.
נולד ב-13 בינואר[1] 1945 בטריפולי שבלוב, בעת שאביו שירת כקצין ארץ ישראלי בצבא הבריטי. בהיותו בן כשנה וחצי חזרה המשפחה לארץ ישראל. אמו היא ילידת בנגאזי, ממשפחה בעלת נתינות בריטית מצד אביה (שהיה נשיא הקהילה היהודית בטריפולי) ושורשים מליבורנו באיטליה מצד אמה.
גדל בשיכון הקצינים בתל אביב.
בגיל 14 עבר עם משפחתו לקיבוץ נצר סרני. כשהשתחרר מצה"ל עסק בגרפיקה ופתח סטודיו לאמנות תפקודית בתל אביב. בשנת 1970, בגיל 25, מונה לעורך הגרפי והמאייר של עיתון מעריב. ב-1974 החל לכתוב את המדור הסאטירי-אישי "שיפודים" ב"מעריב". ב-1978 מונה לעורך מוסף חדש במעריב "קריאת ביניים".
ב-1997 הקים את העיתון מקור ראשון והיה עורכו הראשי הראשון במשך כשנה, עד 1998.
החל משנת 1974, החל מאיר עוזיאל לפרסם את המדור "שיפודים" במוסף סופשבוע של מעריב. כתיבתו של מאיר עוזיאל במדור התאפיינה באופי סאטירי-הומוריסטי, והייתה ידועה גם בביקורת הפוליטית שלו, מנקודת מבט ישראלית מיוחדת לו. בטור פורסמה גם "פינת השלולית" בה הופיעו סיפורי אהבה ואכזבה בין "צפרדעים" לבין "נסיכות", רבים מסיפורים אלה נשלחו למאיר עוזיאל על ידי הקוראים. שיפודים פורסם במעריב עד שנת 2014, במשך כמעט 40 שנה. בהופעת המדור במעריב חלה הפסקה בשנת 2005, אבל הוא המשיך מיד באותה המתכונת בעיתון הצופה-מקור ראשון. בשנת 2012 חזר מאיר עוזיאל לכתוב את המדור "שיפודים" במעריב. ב-7 במרץ 2014, שוב הופסק פרסום המדור בעקבות חלופי מו"ל העיתון, ושיפודים חודש שוב במעריב ב-30 בנובמבר 2018, וממשיך להופיע ברציפות מדי שבוע עד היום. פירוש הדבר הוא ש"שיפודים" מופיע כ-49 שנים, בשתי הפסקות קצרות, ובכך הוא המדור האישי הוותיק ביותר הממשיך להופיע בעיתונות העברית. כיום מפרסם מאיר עוזיאל גם מאמר דעה אישי כל יום ראשון במעריב, וכן מאמרים וכתבות. בנוסף עסק מאיר עוזיאל כל השנים גם בעריכה עיתונאית, בכתיבת מאמרים, ראיונות וכתבות.
כאמור, בין יתר מפעליו העיתונאיים היה מאיר עוזיאל העורך הראשון של המוסף "קריאת ביניים", מוסף לאנשים צעירים, שהופיע בימי שני ב"מעריב" בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות השמונים (הגיליון הראשון הופיע ביום שני, 26 ביוני 1978). היה זה מוסף בעל שפה צעירה ונושאים צעירים אשר גם נתן במה ליוצרים ולכותבים צעירים ישראליים בולטים בגיל 20–35.
ספריו של עוזיאל מחולקים לשני סוגים – הסוג האחד הוא ספרי סאטירה ובהם סיפורים הומוריסטיים קצרים והסוג השני הוא רומנים.
הרומנים מיוחדים בסגנון שמאיר עוזיאל מגדיר כ"עבר אמיתי-דמיוני" והם: "עובדות על תשוקה מסוימת" (מודן), "מקום קטן עם דבי" (מודן) ו"איש הישר בעיניו" (טוטם). כמו כן כתב מאיר עוזיאל רומן ביוגרפי-ספרותי בשם "הראשון לארץ ציון" (עם עובד ויד בן צבי) על אודות סבו, הרב הראשי הראשון לציון בן-ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת 2000 זכה ספר זה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
ב-1999 החל עוזיאל להפעיל בימה אמנותית בשם "בימת מופעי הספרות" המציגה על הבמה יצירות ספרותיות בבימויו, בעריכתו ובהנחייתו ובשיתוף מיטב אמני ישראל. "בימת מופעי הספרות" של מאיר עוזיאל עולה בעיקר באולמות תיאטרון "הקאמרי", "צוותא" ו"בית אבי חי", אבל גם באולמות גדולים אחרים ברחבי הארץ.
בשנות השבעים הנחה עוזיאל את תוכנית הטלוויזיה לתרבות ואמנות "שמונה וחצי", והשתתף בשעשועוני הטלוויזיה "תשע בריבוע" ו"שחק אותה". כמו כן השתתף בתוכניות סאטירה ברדיו, ובהן "לצון נופל על לצון" ו"יתוש בראש". עוזיאל יצר מספר תוכניות טלוויזיה דרמטיות והיסטוריות גדולות, בהן "חידון המחתרות", "החידון הבינלאומי בנושא הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה", ועוד. בין היתר הגה, יצר וכתב את הסדרה בת תשעת הפרקים "היינו שם איתם", על התנגדות היהודים לנאצים (את הסדרה הנחה ירון לונדון).
בשנים 1986–1989, נשלח מאיר עוזיאל לרומא על ידי המוסדות הלאומיים לכהן כמנהל הסוכנות היהודית באיטליה. בתפקיד זה הוא סייע לעלייה של יהודי ברית המועצות. בשנים 1994–1996 נשלח לתקופה נוספת, וכיהן כמנהל קרן היסוד באיטליה.
עוזיאל היה חבר בצוות ההקמה של "מצעד החיים", ואף טבע את השם "מצעד החיים". השם מהווה משקל נגד ל"צעדות המוות", כינוי לתהליך הפינוי של אסירי המחנות בשטח שליטתה של גרמניה הנאצית, ממזרח אירופה לכיוון גרמניה, בשלהי מלחמת העולם השנייה, תוך כדי רציחתם.
עוזיאל היה חבר בוועד אגודת הסופרים העבריים בישראל, במועצת הפיס לתרבות ואמנות ובוועד הנאמנים של הפרסים הספרותיים במשרד התרבות.
נשוי לרותי לבית שטקלמכר (ממשפחת מייסדי רמות השבים), אב לשלושה בנים. מתגורר בתל אביב.
מקום קטן עם דבי, תרגום לרוסית: אפרים באוך. הופיע בדפוס ואזל, ומופיע במהדורה אינטרנטית
מירון ח. איזקסון, מאיר עוזיאל עושה על האש, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית" מאיר עוזיאל, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
ניצה בן־דב, על ראשו של כל יהודי בעולם מרחף עונש מוות מתמיד, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
