Remove ads
איש תקשורת, טלוויזיה ורדיו, שחקן ופזמונאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירון לונדון (נולד ב-24 באוגוסט 1940) הוא עיתונאי, פובליציסט, קריין, פזמונאי, שדרן רדיו, שחקן קולנוע וטלוויזיה ומנחה טלוויזיה ישראלי.
לונדון בינואר 2013 | |
לידה |
24 באוגוסט 1940 (בן 84) כ' באב ה'ת"ש תל אביב, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | |
תקופת הפעילות | מ-1962 |
עיסוק | מנחה טלוויזיה, עיתונאי, פובליציסט, שדרן רדיו, שחקן קולנוע, פזמונאי |
מעסיק | ידיעות אחרונות, רשות השידור, קול ישראל, ערוץ עשר |
בן או בת זוג | מיכל זמיר |
צאצאים | דניאלה לונדון דקל |
מספר צאצאים | 4 |
פרסים והוקרה | פרס סוקולוב (2007) |
ירון לונדון נולד וגדל בתל אביב. אביו היה השחקן בצלאל לונדון, משחקניו הראשיים של תיאטרון "המטאטא", התיאטרון הסאטירי הראשון בא"י. סבו מאיר יעקב לונדון, היה סוחר עצים מצליח ששימש גם כרב מטעם שלטונות האימפריה הרוסית. אמו של ירון לונדון, מתיה פלדמן, הייתה מורה לעברית שעלתה לארץ ב-1924 מאוקראינה והצטרפה לגדוד העבודה. מוצא אבותיו של לונדון באוקראינה ושם משפחתו אינו מעיד על שורשים בריטיים, אלא מקורו בכך שפקידי הרישום טעו והפכו את שם המשפחה המקורי "למדן" ל"לונדון".[דרוש מקור]
לונדון התחנך בילדותו בגן הילדים של חוה ורבה בתל אביב. אחר-כך למד בגימנסיה הרצליה ובנעוריו למד בפנימייה החקלאית בכפר הירוק. יגאל מוסינזון, יוצר סדרת הספרים המפורסמת "חסמבה", יצר את דמותו של ירון זהבי, גיבור הסדרה, בהשראת דמותו של לונדון הצעיר, אשר אביו בצלאל היה ידיד של יגאל[1][2].
הוא החל את שירותו הצבאי בגלי צה"ל, ועקב מעשה קונדס של זריקת רימון עשן לתקליטיית התחנה, הודח והועבר לתפקיד סמל משמעת בבסיס של חיל החינוך[3]. בשנת 1961, לאחר שירותו הצבאי, עבר לירושלים ללמוד גרפיקה ב"בצלאל". בשנת 1962, במהלך לימודיו, החל לעבוד כקריין חדשות ב"קול ישראל"[4].
לונדון החל את מסלול עבודתו המקצועית כשדרן רדיו בקול ישראל, והיה שליח רשות השידור בפריז[5]. לונדון היה המגיש הראשון של מגזין הערב "היום הזה" של רשת ב'[6].
בתחילת שנות השבעים, החל להגיש תוכניות אירוח בטלוויזיה הישראלית. במשך השנים הגיש מגוון תוכניות תעודה ומלל ובהן: "טנדו" (תוכנית ראיונות שבמסגרתה אירח לונדון אורח אחד לריאיון עומק)[7], "עלי כותרת", "דילמה", "מצב הרוח", "סופשבוע", "ככה וככה", "סוף ציטוט" (תוכנית שנוצרה בהשראת ברנאר פיבו) ו"שבעים פנים" שעסקה בפרשת השבוע[8]. תוכניות אלה תרמו במהלך השנים לעיצוב השיח הציבורי ועמדו במרכז ההוויה התרבותית בישראל.
בשנות ה-80 נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין וכן כתב בעיתון "חדשות".
באוקטובר 1991 הורשע לונדון בתקיפת חבר תנועת כך, אסף רוזנברג, ונקנס ב-2,500 ש"ח. מכתב האישום עלה כי בשנת 1988, לונדון הנחה שיח בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהתקיים בבית לסין. מספר אנשים מהקהל קטעו את הדוברים והפריעו למהלך התקין של הדיון. לונדון ירד מהבמה וסטר בפניו של רוזנברג שלוש פעמים[9].
בשנים 1989–1993 הנחה לונדון את תוכנית הילדים "מסיבת גן" ולאחר מכן את התוכנית "בסלון של ירון". הוא השתתף גם בקלטות וידאו לילדים: "איתמר מטייל על קירות", "איתמר צייד החלומות" ו"איתמר וכובע הקסמים השחור" (על פי דויד גרוסמן), "מעשה בחמישה בלונים" ו"ירון בעל החלונות". וגם דיבב את הירח בסדרת הילדים "הנימנומים".
הוא עבר לערוץ 2 עם הקמתו ב-1993, ויצר בו סדרות תעודה שעסקו בחברה הישראלית ובהן: "הפואטיקה של ההמונים", "רבותי ההיסטוריה", "סינרגיה" ו"השמן עם הסוני". בשנת 2000 הנחה את תוכנית הראיונות "ככה וככה" בערוץ 2 בזכיינית קשת.
בשנת 2002 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "חמש וחצי" בערוץ הילדים, בה הסביר מאורעות אקטואליים בסגנון המותאם לילדים.
בסמוך להקמת ערוץ 10, עבר לונדון למערכת זו, שם שימש כמנחה לצד מוטי קירשנבאום בתוכנית האקטואליה היומית "לונדון את קירשנבאום". לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הנחה עם קירשנבאום את התוכנית "המועמד". לונדון המשיך בהגשת התוכנית לבדו לאחר פטירת קירשנבאום ב-2015 והמשיך בהגשתה כמנחה עד דצמבר 2018, אז הודיע ערוץ 10 על החלפת "לונדון וקירשנבאום" בתוכנית אקטואליה חדשה בהגשת אמנון לוי, בטענה כי לונדון ביקש לעזוב. לונדון הכחיש כי ביקש לעזוב את הערוץ[10].
לונדון היה חבר מערכת עיתון "ידיעות אחרונות" בין השנים 1988–2007 ופרסם בו כתבות וראיונות רבים. במשך שנים אחדות ערך את הירחון "סטטוס - הירחון לחשיבה ניהולית".
לונדון הוא ההשראה לדמות הבדיונית הראשית ברומן של חברו הקרוב גדעון סאמט, "להרוס את נדב", אשר יצא לאור בשנת 2008[11].
בשנת 2009 שודרה סדרה תיעודית בת שישה פרקים בהנחייתו. הסדרה "לונדון פינת בן יהודה", העוסקת בשפה העברית, הוכתרה כ"הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2009" על ידי חברי האקדמיה לטלוויזיה ולקולנוע, ובנוסף, זכתה בתואר זהה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים. הסדרה שודרה בערוץ yes דוקו ומאוחר יותר בערוץ 10.
בשנת 2011 יצר והגיש סדרה תיעודית נוספת בת ארבעה חלקים, "העם הנבחר", העוסקת בסמלי מיתוס בחברה הישראלית. הסדרה שודרה בערוץ 8 בהוט ובהמשך בערוץ 10, בשם "הצבר"[12].
בדצמבר 2012 נמנה עם 42 אינטלקטואלים שעתרו לבג"ץ במטרה לקבל אישור להירשם כחסרי דת במשרד הפנים, והצהיר שהעתירה עקרונית כדי לאפשר חופש הגדרה וכי הוא עצמו לא ישנה את מעמדו.
החל משנת 2013 הגיש לונדון את התוכנית "מה זה מוזה" בטלוויזיה החינוכית[13]. בשנת 2014 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "לו הייתי פיראט - זיכרונות"[4].
בשנת 2018 ביצע קריינות של פרוטוקולים סודיים שנחשפו בתוכנית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שעסקה בקליטת עולי ארצות ערב בימי קום מדינת ישראל.
ב-19 במאי 2019 החל לונדון להגיש את תוכנית התרבות "גאולה ולונדון" בכאן 11, יחד עם גאולה אבן-סער, אך שידורה הסתיים לאחר פחות משנה[14]. ב-27 בפברואר 2020 שודרה התוכנית האחרונה[15].
באוגוסט 2022 התחיל להגיש תוכנית פודקאסט בערוץ הכנסת בשם "מלחמות היהודים", שתסקר מלחמות פוליטיות בעם היהודי לאורך ההיסטוריה[16].
לונדון הוא חתן פרס סוקולוב למפעל חיים בתקשורת אלקטרונית לשנת 2007. בנימוקי הוועדה נכתב כי הפרס הוענק לו "על הישגיו הרבים לאורך שנים, פיתוח ז'אנרים טלוויזיוניים, הצטיינות בעריכת ראיונות ועבודה דוקומנטרית רבת פנים"[17].
בשנת 2009 הוענק ללונדון פרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, יחד עם מוטי קירשנבאום וסבר פלוצקר, על תרומתם לתקשורת הישראלית[18]. בתגובה להענקת הפרס אמר לונדון:
בשנים 1964–1982 עסק לונדון בכתיבת פזמונים. שירו הראשון שהתפרסם היה "בשום מקום" (לחן: אלונה טוראל) שהופיע בתקליט הבכורה של שלישיית גשר הירקון, "אהבה ראשונה". בין שיריו, כמה שהפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן-יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים", "לו הייתי פירט", "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", "כולם חכמים כולם" ו"מרדף". לימים אמר ירון לונדון בריאיון עיתונאי כי "יש שיר אחד שהיום לא הייתי כותב, וזה 'מרדף', שנמצא בדיסק. יש בשיר הזה תיאורים עם נימות פשיסטיות שהיום לא הייתי כותב"[22]. השיר עוסק בארץ המרדפים ומביע אהדה לטורחים על הביטחון השוטף. עם מבצעי פזמוניו נמנו שלישיית הגשש החיוור, להקת הנח"ל, חוה אלברשטיין, מתי כספי והשלושרים. בשנת 2005 יצא לאור הדיסק "לו הייתי פירט", ובו אוסף פזמוניו.
בשנת 1979 גילם לונדון את עצמו בתפקיד משני בסרט "שלאגר", כמגיש תוכנית האירוח "עלי כותרת". בשנת 1983 כיכב בסרטו הדרמטי של יצחק (צפל) ישורון "זוג נשוי"[23], וכן בסרט "מכת שמש" משנת 1984.
לונדון הופיע גם בקליפ של השיר "אצל הדודה והדוד" של הזמר דני סנדרסון (בבימויו של מוטי קירשנבאום), בו נזרקת לבריכה טלוויזיה שבה מופיע באותה עת לונדון. לאחר ניפוצה של הטלוויזיה, יוצא לונדון הרטוב מן הבריכה וממשיך את המשפט אותו החל כאשר היה בשידור בטלוויזיה – מיצג הרומז על עיסוקו הנרחב בטלוויזיה.
בשנת 2010 החל שידור העונה הראשונה של הסדרה "חסמבה דור 3", בה השתתף לונדון בתפקיד אורח כראש הממשלה, שמתכוונים להתנקש בחייו. ראש הממשלה, המגולם על ידי לונדון, משוחח באחד הפרקים עם מפקד חסמב"ה ירון זהבי (עודד קוטלר) ומגלה לו שהשתוקק בנערותו להצטרף לחבורת חסמב"ה. יש בכך מחווה לירון לונדון, שבהיותו נער נתן השראה לסופר יגאל מוסינזון כאשר יצר את הדמות של מפקד חסמבה. בשנת 2016 שב לונדון וגילם את ראש הממשלה באחד מפרקי הסדרה "האחיות המוצלחות שלי".
בשנת 2012 השתתף ירון לונדון בפסטיגל שנושאו היה עולם הריגול, בתור הסוכן הראשי "קונטרול". לונדון לא שיחק על הבמה במהלך המופעים, אולם קטעים בהם צולם הוצגו על מסך.
ב-14 באוקטובר 2020 הוקרן בערוץ כאן 11 הסרט התיעודי "רצח בקולנוע צפון" על פרשת רצח המהנדס פיאטלי בבימויו של אבידע ליבני. לונדון שימש כיוצר וכמפיק שותף בסרט[24][25].
לונדון היה נשוי לנירה לבית שחורי, קניינית אופנה, עד לפטירתה בפברואר 2010. לזוג שלושה ילדים ובהם הקריקטוריסטית והסופרת דניאלה לונדון דקל[26]. ללונדון בן נוסף מחוץ לנישואים, העיתונאי יואב זהבי, ממפיקת הטלוויזיה לאה זהבי[27].
מהעשור השני של המאה ה-21, לונדון הוא בן זוגה של הסופרת מיכל זמיר.
לונדון מתגורר בתל אביב ומגדיר עצמו אתאיסט[28]. כמו כן הוא מחזיק בית ביישוב הקהילתי אבירים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.