Loading AI tools
סרטון המהווה ייצוג חזותי של שיר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וידאו קליפ (מכונה גם בקצרה קליפ, באנגלית: Music video; בעברית: קְלִיט חֹזִי[1]) הוא סרטון המהווה ייצוג חזותי של שיר. וידאו קליפים משמשים בעיקר כמנגנון קידום מכירות של תעשיית המוזיקה, אך לעיתים מהווים יצירות אמנות בפני עצמם.
וידאו קליפים הוצגו בקולנוע (בדרך-כלל בצמוד לסרטים) החל מסוף שנות העשרים של המאה ה-20. מרביתם של וידאו קליפים אלה היו פשוט הסרטה של הזמרים המבצעים את השיר.
הסרט אלכסנדר נבסקי (1938), בבימויו של סרגיי אייזנשטיין, מכיל סצנות קרב רבות שהן כוריאוגרפיה למוזיקה מאת סרגיי פרוקופייב. סצנות אלה קבעו סטנדרט חדש לשילוב בין מוזיקה לסרטים ולהצגת מוזיקה בסרטים, ויש המחשיבים אותן לווידאו קליפים האמנותיים הראשונים.
גם סרטוני ההנפשה הראשונים של וולט דיסני היו מעין וידאו קליפים ליצירות מוזיקה, ובהמשך הציגו אולפני דיסני את הסרטים פנטסיה (1940) ופנטסיה 2000 (2000), שניתן לראותם כרצף של וידאו קליפים למוזיקה קלאסית. גם הסרטים המצוירים הראשונים של האחים וורנר היו במקור מעין וידאו קליפים לשירים מתוך סרטי מחזמר.
בשנת 1941 הופיעו במועדונים ובבארים ברחבי ארצות הברית תיבות נגינה (ג'וקבוקס - jukebox) חדשים, שהציגו וידאו קליפ במהלך השמעת השיר שנבחר על ידי הלקוחות. אלפי וידאו קליפים הופקו עבור מכשיר זה, שכונה "Soundie".
וידאו קליפים שנוצרו במיוחד עבור שידור בטלוויזיה החלו להופיע בשנות ה-50 של המאה ה-20. טכניקות אחרות להצגת השיר, כגון שימוש באנימציה, הצגת סרט "עלילתי" קצר לצלילי השיר, ושיטות צילום ועריכה שונות החלו להופיע לאחר מכן.
לכמה וידאו קליפים הייתה השפעה רבה על התחום, כגון אלו של הביטלס לשיריהם "Strawberry Fields Forever" ו-"Penny Lane" (1968)[2]. וידאו קליפ נוסף הנחשב לאבן-דרך בתחום הוא "Bohemian Rhapsody" של להקת קווין (1976). צורת העריכה של וידאו קליפים השתנתה עם השנים, והיא חולקת רבות עם צורת העריכה של פרסומות בהיותה במקרים רבים תזזיתית ומהירה, להבדיל מצורת העריכה המקובלת בסרטים.
השקתה של תחנת הטלוויזיה MTV בשנת 1981 הביא לפריחה בתחום[3]. תחנה זו שידרה במקור וידאו קליפים ללא הפסקה, 24 שעות ביממה, ללא כל תוכניות טלוויזיה "רגילות" במהלך השידורים. אמנים רבים שהחלו את דרכם באותה תקופה, כגון הזמרת מדונה, חבים הרבה מהצלחתם ל-MTV[3]. הקליפ לשיר "מותחן" (Thriller) (אנ'), להיטו של מייקל ג'קסון, נחשב לאחת מנקודות המפנה הבולטות במוזיקה הפופולרית בעולם. הקליפ שארכו כ-14 דקות, הופק בעלות של חצי מיליון דולר, הופץ והוקרן בו זמנית ברחבי העולם בדצמבר 1983, והפך ליצירה תרבותית בפני עצמה[4]. הוא זכה לשימור עולמי ונכנס לארכיון האמריקאי הלאומי לסרטים, קלטות ותוכניות טלוויזיה של ספריית הקונגרס בארצות הברית. הקליפ סייע בקידום מכירות האלבום Thriller, שהוא האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים. בעקבותיו הפכה יצירת וידאו קליפים לתעשייה בפני עצמה שבהפקתם הושקעו מיליוני דולרים[5]. שהקליפ עצמו הפך לאמצעי ביטוי נוסף, מקביל, של האמן[5]. קליפ נוסף, "Like a Prayer" של מדונה מ-1989, הוכתר לאחד מהקליפים החשובים ביותר בכל הזמנים ברשימות שפורסמו במגזינים שונים, דוגמת אנטרטיינמנט ויקלי[6], בילבורד[7], NME, ו-Parade[8], באתרים שונים נכתב שהוא "הקליפ השנוי במחלוקת ביותר שיצא בכל הזמנים". בשנת 2015, נכלל ברשימת "20 הקליפים השנויים ביותר במחלוקת אי פעם" של NME ודורג במקום הראשון. מעבר לכך, הקליפ של שירה, "La Isla Bonita", שודר לראשונה ב-MTV ב-6 במרץ 1987 והפך לקליפ המבוקש ביותר בתולדות הערוץ, כאשר דורג בראש המצעד שלו במשך 20 שבועות[9].
בשנות ה-80 של המאה ה-20 בישראל גם החלו מוזיקאים להפיק וידאו קליפים, אך שידורם היה מוגבל לתוכניות בודדות, דוגמת ״עד פופ", ״עוד להיט" ו"זהו זה". לעיתים קליפ הופק במסגרת תוכניות אלו בהשקעה נמוכה[5]. אחד הקליפים הראשונים בישראל, שנוצר באופן עצמאי על ידי המוזיקאים, כהפקה יצירתית בפני עצמה, היה הקליפ לשיר "אל תדליקו לי נר" של להקת "הקליק", ב-1983[10]. חברת התקליטים "הליקון" הייתה הראשונה בישראל שהפיקה באופן קבוע קליפים, כחלק ממסע קידום המכירות של אלבומים שהפיקה, והקימה לצורך כך חברת בת בשם "הליקליפ", שניהל אהרן קפלן[11]. ביוני 1993 נחתם הסכם בין הפדרציה לתקליטים להתאחדות חברות הכבלים, בדבר תשלום תמלוגים על שידורי וידאוקליפים המופקים בישראל. עד אז סירבו חברות הכבלים לשלם תמלוגים לחברות התקליטים תמורת שידור וידאוקליפיס ישראלים. חברות הכבלים טענו שהחשיפה בטלוויזיה תורמת למכירות האלבומים של המוזיקיאים, וסירבו לשלם תמלוגים. בתגובה אף קליפ של אמן שהיה חתום באחת מחברות התקליטים לא שודר בכבלים[12].
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמו ערוצי טלוויזיה נוספים ברחבי העולם המתמחים במוזיקה, שחלק גדול מלוח השידורים שלהם מורכב מווידאו קליפים. בין השאר בגרמניה הוקם ערוץ הווידאו-קליפים "ויווה" (VIVA), שהפך לאחת מתחנות הטלוויזיה הרווחיות ביותר במדינה. הערוץ נוסד על ידי חברות התקליטים "סוני מיוזיק אנטרטיינמנט", "וורנר מיוזיק", "EMI" ו"פוליגרם"[13]. במסגרת MTV הוקמו ערוצים נוספים, דוגמת ערוץ VH1 וערוצים מקומיים שונים של MTV (כגון "MTV אירופה", "MTV יפן", וכו'). בישראל עלה לשידור ערוץ 24 ביולי 2003[14]. עם הקמתו החל בהפקת מספר רב של קליפים לאמנים ישראלים[15]. בשנה הראשונה זכה להצלחה רבה עם נתח צפייה של 7% מכלל הצופים בטלוויזיה[16], אולם בהמשך צבר הפסדים של כ-50 מיליון שקלים, תוך מספר שנים, והחליף מספר בעלים[17].
בשנות ה-2000, עם התפתחות רשת האינטרנט, והופעת האתר "יוטיוב" ואתרים דומים, נוצרה היכולת להפיק ולהפיץ וידאו קליפים בהשקעה נמוכה יחסית. בנוסף הזמינות שלהם לקהל הצופים הפכה קלה. בסוף 2010 ליידי גאגא וג'סטין ביבר היו הראשונים לשבור שיא של יותר ממיליארד צפיות בקליפים שלהם באתר "יוטיוב"[18].
בשנת 2011 החליטה האקדמיה ללשון העברית לייצור מונח עברי ל"וידאו קליפ" - קְלִיט חֹזִי, אך המונח לא נכנס לשימוש יומי[19].
בשנת 2012 הפך הקליפ לשיר "גנגנם סטייל" של הראפר הדרום-קוריאני סיי, לקליפ הנפצה ביותר ב"יוטיוב" עם 800 מיליון צפיות תוך ארבעה חודשים[20]. ב-31 במאי 2014 חצה הקליפ את רף ה-2 מיליארד צפיות[21].
איה חיות, בעקבות נטע ברזילי: כמה עולה להפיק קליפ בישראל (או בקייב)?, באתר הארץ, 2 בפברואר 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
