Remove ads
עודד קוטלר (נולד ב-5 במאי 1937) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, מנהל אומנותי, מחזאי וסופר ישראלי. מייסד ומנהל תיאטראות שונים בישראל. חתן פרס ישראל בתחום אמנויות הבמה לשנת 2022 (ה'תשפ"ב)[1].
 | |
| עודד קוטלר בפסטיבל עכו, אוקטובר 2011 | |
| לידה |
5 במאי 1937 (בן 87) כ"ד באייר ה'תרצ"ז  תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1951 |
| עיסוק | במאי, שחקן, סופר |
| בת זוג |
אורדית עצמון לאורה ריבלין תרצה אתר |
| צאצאים | נינה קוטלר |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
קוטלר נולד בתל אביב. הוא החל את דרכו התאטרונית כבר בהיותו תלמיד תיכון, כששיחק וביים הצגות בתיאטרון "קלעים". תפקידו הראשון בתיאטרון מסחרי היה בגיל 17 בהצגה "תה וסימפתיה" בתיאטרון "האוהל". בצבא היה שחקן ובמאי בלהקת פיקוד מרכז. לאחר מכן שר בלהקת "בצל ירוק" ושיחק בתיאטראות "האוהל" והקאמרי. השתתף גם בתסכיתי רדיו, בהם הסדרה הרדיופונית הפופולרית "משפחת שמחון".
מנהל אמנותי ומייסד תיאטראות
באמצע שנות ה-60 היה קוטלר ממייסדי להקת התיאטרון "במת השחקנים" שהעלו מחזות מקוריים (עם שחקניו נמנו אמנון מסקין, לאורה ריבלין, אילן תורן ואחרים) וצירף אותה לתיאטרון חיפה. בשנים 1970-1978 שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה ושם דגש על פיתוח מחזאות ישראלית מקורית שהתמודדה עם המציאות החברתית-פוליטית במדינה.
בשנת 1980 ייסד את המרכז התיאטרוני בנווה צדק ושימש כמנהלו האמנותי, והיה ממייסדי הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו. בשנים 1985–1990 ניהל את פסטיבל ישראל, היה חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וייסד את "תיאטרון המעבדה" בירושלים. בשנים 1990–1998 חזר לכהן כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, והמשיך להתמקד בהעלאת מחזאות ישראלית (כמו "המתלבט" של חנוך לוין ו"אדי קינג" של נסים אלוני) וכמו כן התמודד עם גירעונות התיאטרון.
קוטלר התמודד בעבודתו בתיאטרון גם עם המציאות החברתית בישראל. בשנת 2005 הקים קבוצת תיאטרון חדשה והעלה עמה, במסגרת תיאטרון גבעתיים, את המחזה החברתי "מובטל נולד", המבוסס על המציאות הישראלית ובעיית האבטלה שלדבריו, "נוגעת ופוגעת בכל שכב הציבור ללא הבחנה". לטענתו, החברה הישראלית נעשית יותר ויותר חומרית וגם האמנות הישראלית, במקום ליצור משהו אמיתי, נסחפה לעבר אמנות המכירה.
בספטמבר 2011 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון אנסמבל הרצליה.[2] עבודתו זו הסתיימה באפריל 2013, עם ההחלטה על סגירתו של תיאטרון זה.[3]
במאי ושחקן תיאטרון
קוטלר יזם והיה אחראי להפקתם של מחזות רבים במסגרת מוסדות התיאטרון השונים שבהם כיהן כמנהל אמנותי. במהלך השנים גם שיחק וביים בכל התיאטראות בארץ. בין ההצגות הבולטות שביים היו: "חפץ", "פופקורן", "מלאכת החיים", "משחקים בחצר האחורית", "סינית אני מדברת אליך", "גיבור מעמד הפועלים", "חברון" (אשר עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך העיניים של שני הצדדים) ואת האופרה "צחוק של עכברוש". בשנת 2002 שיחק את התפקיד הראשי במחזמר "גבירתי הנאווה".
בראשית 2017 יצא במונודרמה חדשה -"ילד לא רצוי", בבימויה של נולה צ'לטון, על פי הביוגרפיה של יצחק בן-אהרון שכתבה יעל גבירץ.[4]
שחקן ובמאי בקולנוע ובטלוויזיה
בקולנוע שיחק קוטלר במספר סרטים, בהם: "חולות לוהטים" (1960), "אולי תרדו שם" (1964), "משפחת שמחון" (1964), "חולות באר שבע" (1966), "כל ממזר מלך" (1968) ו"פרשת וינשל" (1979). שני סרטים בולטים בכיכובו היו "שלושה ימים וילד" של אורי זוהר על-פי סיפור מאת א"ב יהושע (1967) ו"מיכאל שלי" בבימויו של דן וולמן, על פי ספרו של עמוס עוז (1975). בשנים 2004–2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "אסתי המכוערת" ובסדרת ההמשך שלה, "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית" וב-2010 שיחק בסדרה "חסמבה דור 3" בתפקיד ירון זהבי, מפקד "חסמבה".
בשנת 1985, ביים קוטלר את סרטו הראשון, "רומן בהמשכים", בכיכובו של חיים טופול, על פי סיפור מאת יצחק בן נר.[5]
הוא ביים גם מספר סרטים דוקומנטריים לטלוויזיה: הסדרה בת ששת הפרקים "משפחה", הסרט התיעודי "ילד שלי מוצלח" על נעמי פולני וחידוש להקת "התרנגולים", שניהם בהשתתפות חנן גולדבלט, הסרט "עקבות בשלג" אודות בולגקוב וההצגה "השטן במוסקבה" שהעלה תיאטרון גשר (בעקבות "האמן ומרגריטה") והפקת סדרה בת 3 פרקים לטלוויזיה על תולדות התיאטרון בישראל.
נאום הבהמות
בשנת 2015, לאחר ששרת התרבות, מירי רגב, הצהירה כי בכוונתה לשנות את הקריטריונים לתמיכה במוסדות התרבות, כך שלא יתוקצבו יצירות בהן ישנן התבטאויות נגד מדינת ישראל וצה"ל, אמר קוטלר בכנס מחאה של "פורום מוסדות התרבות":[6] "תארי לך, גברת רגב, את עולמנו - עולמך שוקט, ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה, עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".[7][8] הנאום כונה "נאום הבהמות" וספג גינויים רבים מימין ומשמאל, בהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יצחק הרצוג.[9] קוטלר טען לימים שמחה נגד הצנזורה שרגב רצתה להחיל על התרבות כי "אומות שעשו צנזורה החזיקו קהלים מיובשים כמו עדר של בהמות. מישהו החליט שהתכוונתי לבוחרי הליכוד וזה לא היה נכון".[10]
משפחתו
אחיו היה העיתונאי יאיר קוטלר.
בצעירותו היה קוטלר בן זוגה של השחקנית גילה אלמגור. כמו כן היה נשוי למשוררת תרצה אתר, ולאחריה היה נשוי לשחקנית לאורה ריבלין ממנה הוא אב לתאומים, השחקנית נינה קוטלר וצלם הקולנוע אמנון קוטלר.
מזה למעלה מארבעים שנה הוא נשוי לאורדית, בת דודתה של תרצה אתר ובתו של עקיבא עצמון, שהיה מפקד פיקוד הגדנ"ע. לזוג בן, דניאל קוטלר, מנהל תעשייה בגוגל ישראל.
Remove ads
תקופת פעילותו כבמאי מתחלקת לשתי תת-תקופות:
א) התקופה הראשונה, תקופת הנעורים וההתבגרות בראשית שנות ה-50, במסגרת "קלעים" תיאטרון הנוער שהקים בתל אביב:
- הרוכבים אל הים / ג'ון מילינגטון סינג'
- העיירה שלנו / תורנטון ויילדר
- אי המטמון / רוברט לואיס סטיבנסון, בעיבודו של קוטלר
- הלו אתם שם בחוץ / ויליאם סארויאן
- אהל הדוד תום / הארייט ביצ'ר סטואו, בעיבודו של קוטלר
ב) התקופה השנייה, תקופת הבגרות:
- 1960 – "ככה זה" / להקת פיקוד מרכז
- 1963 - "ידיים למעלה" / להקת פיקוד צפון
- 1964 - צ'יפס עם כל דבר / ארנולד וסקר (התיאטרון הקאמרי)
- 1964 - אין ברירה להובסון / בריגהאוז (התיאטרון הקאמרי)
- 1966 - מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים /דייוויד האליוול (במת השחקנים)
- 1967 - סיפור אוריה / בנימין גלאי (במת השחקנים)
- 1968 - כך משתעשעת אמי המשוגעת / אן ג'ליקו (חאן)
- 1968 - חדרים (החדר; האוסף) / הרולד פינטר (במת השחקנים)
- 1969 - ליזיסטרטה / אריסטופאנס (התיאטרון הקאמרי)
- 1969 - אלפי / ביל נוטון ליאונרד (במת השחקנים)
- 1970 - נשים היזהרו מנשים / תומאס מידלטון (תיאטרון חיפה)
- 1971 - אופרה בגרוש / ברכט – וייל (תיאטרון חיפה)
- 1972 - חפץ / חנוך לוין (תיאטרון חיפה)
- 1973 - שכול וכישלון / י.ח. ברנר – דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
- 1973 - טיפולים אחרונים / א.ב. יהושע (תיאטרון חיפה)
- 1974 - הצילו / אדוארד בונד (תיאטרון חיפה)
- 1974 - נמר חברבורות / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
- 1975 - שרגא קטן / הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
- 1975 - אכזר מכל המלך / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
- 1975 - ילדי קנדי (מועדון התיאטרון)
- 1976 - מסיבת סיום / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
- 1976 - הנבחרים / אריסטופאנס - יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
- 1977 – קומדיה וולגרית על דון ז'ואן ושיפל חברו / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
- 1978 - זלמנאים / משה קולבק – הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
- 1978 - המחרשה והכוכבים / שון אוקייסי (תיאטרון חיפה)
- 1978 - יאשה גורן / יוסף בר-יוסף (תיאטרון חיפה / קאמרי)
- 1980 - סורגים / חיים מרין – איציק ויינגרטן (תיאטרון חיפה)
- 1981 - רומיאו ויוליה: שייקספרימנט (פרויקט תיאטרון חיפה)
- 1982 - הפטריוט / חנוך לוין (תיאטרון נווה צדק)
- 1983 - טייסים / יוסי הדר (תיאטרון נווה צדק)
- 1984 - משחיז הסכינים הסיני / דניאל הורוביץ על פי אלוני (תיאטרון נווה צדק /מרים עציוני)
- 1984 – שחקנים משחקים שחקנים / איציק ויינגרטן (תיאטרון נווה צדק)
- 1984 - קליגולה / אלבר קאמרי (תיאטרון נווה צדק / החאן)
- 1987 - עבירת מוסר/ אתול פיוגארד (תיאטרון נווה צדק)
- 1990 - אדי קינג / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
- 1991 - נערה יפה (Sheina Meidel) / ברברה לבוב ("ראם תיאטר", אנטוורפן, בלגיה)
- 1991 - שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (תיאטרון חיפה)
- 1992 - יאיר / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
- 1992 - פלטונוב / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
- 1993 - משחקים בחצר האחורית / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
- 1993 – משחקים בחצר האחורית /(בתיאטרון הממלכתי הבלגי – Raam Theater, אנטוורפן, ובתיאטרון הלאומי בקייב)
- 1994 - לילה בקניון / אורלי קסטל-בלום (תיאטרון חיפה)
- 1994 - הדה גבלר / הנריק איבסן (תיאטרון חיפה)
- 1994 - טרילוגיה יוונית: איפיגניה מאת אוריפידס; אגממנון מאת אייסכילוס; אלקטרה מאת סופוקלס / בתיאטרון הממלכתי הבלגי - k.n.s.
- 1995 - הדוד מקייפטאון / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
- 1995 - הדוד ואניה / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
- 1995 – שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (התיאטרון הממלכתי הבלגי, אנטוורפןk.n.s. -)
- 1998 - אנה וייס / פיטר קון (הבימה)
- 1998 - פופקורן / בן אלטון (תיאטרון בית לסין)
- 1998 - מלאכת החיים / חנוך לוין (תיאטרון בית לסין)
- 1999 - יוליוס קיסר / ויליאם שייקספיר (הבימה)
- 2000 - מבזק חדשות / גורן אגמון (תיאטרון בית לסין)
- 2001 - אטום / מתי גולן (התיאטרון הקאמרי)
- 2002 – זכרונות חוף ברייטון / ניל סיימון (תיאטרון חיפה)
- 2002 - תופרות / אלישבע גרינבאום (תיאטרון חיפה)
- 2004 - סינית אני מדברת אליך / סביון ליברכט (בית ליסין)
- 2005 - צחוק של עכברוש – אופרה / אלה מילך שריף, נאוה סמל, (התזמורת הקאמרית+תיאטרון הקאמרי)
- 2006 - מובטל נולד / עודד קוטלר וצוות השחקנים (תיאטרון גבעתיים)
- 2006 - גיבור מעמד הפועלים / יהושע סובול (הקאמרי)
- 2006 - תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט (בית ליסין)
- 2007 - חברון / תמיר גרינברג (הבימה + הקאמרי)
- 2008 – סרט צרפתי / רשף לוי (בית ליסין)
- 2009 - הארפר ריגן / סיימון סטיבנס (תיאטרון גשר)
- 2011 - המסיבה של אביגיל / מייק לי (תיאטרון הספרייה)
- 2011 - סורגים / חיים מרין - איציק ויינגרטן (תלמידי השנה השלישית לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים)
- 2012 - מסיבת יום הולדת / הרולד פינטר (עת – עבודות תיאטרון)
- 2012 - אברם / דוד לוין (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
- 2012 – צרים / יעקב איילי (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
- 2012 - הילכו שניים יחדיו / א.ב. יהושע (תיאטרון אנסמבל הרצליה והתיאטרון הקאמרי)
- 2013 - פרוסט וניקסון / פיטר מורגן (התיאטרון הקאמרי)
- 2014 - מתים מאהבה / סם שפארד (האקטורס סטודיו בסדנאות הבמה)
- 2015 - אח יקר / גד ענבר (התיאטרון הקאמרי)
- 2015 - המחיצה / עינת יקיר (תיאטרון החאן)
- 2019 - הקללה / עודד קוטלר (פסטיבל עכו)
- 2022 - חשמלית ושמה תשוקה / טנסי ויליאמס (צוותא)
- 2024 - משחקי נישואין / אדוארד אלבי (צוותא)
Remove ads
- ימים רבים לא יכסו, אוטוביוגרפיה, הוצאת עם עובד, 2016.
- הנסיעה: יומן אישי מאת דייב סגל, רומן, פרדס הוצאה לאור, 2019.
- חמישה פרסי כינור דוד
- פרס המועצה לתרבות ואמנות
- פרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע בקאן על משחקו בסרט "שלושה ימים וילד" (1967)
- פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1983)
- פרס מרגלית (1984)
- תואר "אביר מסדר האמנויות והספרות" מטעם ממשלת צרפת (1990)
- פרס "הבמאי המצטיין" מאת התיאטרון הקאמרי (2005)
- פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2006)
- פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים (2007)
- פרס מפעל חיים בתחום הקולנוע מטעם "בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה" (2008)[11]
- פרס א.מ.ת. בקטגוריה תרבות ואמנות: בימוי ומשחק בתיאטרון (2017)
- פרס מפעל חיים מטעם אמ"י (2017)
- פרס ישראל בתחום התיאטרון (2022, ה'תשפ"ב)[1]
- פרס "קיפוד הזהב" על מפעל חיים (2023)
Remove ads
- עודד קוטלר, ימים רבים לא יכסו - אוטוביוגרפיה, הוצאת עם עובד, 2016
- עודד קוטלר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עודד קוטלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- עודד קוטלר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עודד קוטלר, באתר AllMovie (באנגלית)
עודד קוטלר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- עודד קוטלר, דף שער בספרייה הלאומית
- עודד קוטלר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- עודד קוטלר, בארכיון הבימה
- עודד קוטלר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- עודד קוטלר, באתר פרס ישראל
- עודד קוטלר, באתר פרס א.מ.ת.
- פרטים על עודד קוטלר בארכיון יחיאל אורגל, בספרייה הלאומית
- מידע על עודד קוטלר בקטלוג הספרייה הלאומית
- טל פרי, משפחתי ודמויות אחרות, באתר גלובס, 21 בפברואר 2010
- שרי מקובר-בליקוב, הבנאליות של ההחרמה: ריאיון עם עודד קוטלר, באתר nrg, 8 בספטמבר 2010
- טל פרי, עודד קוטלר: "לגיטימי השילוב בין סוגה עלית ומסחריות בתיאטרון", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2011
- רוני אפרת, עודד קוטלר בן 75: "המדינה מטומטמת", באתר וואלה, 5 במאי 2012
יאיר אשכנזי, עודד קוטלר שב לשדה הקרב, באתר הארץ, 13 ביולי 2015- וואלה! תרבות, בלי פילטר: שיחה אישית עם עודד קוטלר, באתר וואלה, 12 בנובמבר 2015
- רותי קדוש, מעבר למחיצה: עודד קוטלר מנטרל את הקהל, באתר nrg, 20 בנובמבר 2015
- שגיא בן נון, עודד קוטלר, בקרוב בן 80: "איך יזכרו אותי? I don't give a damn", באתר וואלה, 15 ביולי 2016
- אלעד זרט, דוח קוטלר, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בספטמבר 2016
- קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם עודד קוטלר, הטלוויזיה החינוכית, 27 בדצמבר 2016
על ספריו:
- עופרה עופר אורן, הספר "ימים רבים לא יכסו": מדוע הוא מרתק, בבלוג "סופרת ספרים", 14 באוקטובר 2016
- אוהד זלצר זובידה, "הנסיעה" מאת עודד קוטלר כל כך גרוע שהוא עוד עשוי להיהפך לקאלט, באתר הארץ, 11 ביוני 2020
- יואב בירנברג, גנב את ההצגה, באתר "ידיעות אחרונות", 1 באפריל 2022
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads