Loading AI tools
יעקב שבתאי (כ"א באדר ה'תרצ"ד, 8 במרץ 1934 – ה' באב ה'תשמ"א, 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי, תסריטאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית.
 | |
| לידה |
8 במרץ 1934 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
4 באוגוסט 1981 (בגיל 47) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | 1955–1981 (כ־26 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס ברנשטיין (1978) |
  | |
שבתאי נולד וגדל במעונות עובדים בתל אביב, להורים ממעמד הפועלים יוצאי פולין. בנעוריו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". שירת בנח"ל ואחרי שחרורו בשנת 1955 עבר לקיבוץ מרחביה, שם כתב פזמונים ועסק בחקלאות. לפרסומו הראשון זכה ב-1964 כשזכה בשני פרסים לכתיבת מחזות.[1] עשר שנים חי במרחביה ובשנת 1966 חזר לתל אביב והחל לשקוד על כתיבת ספרים ומחזות. ב-1969 זכה בפרס מטעם כתב העת "קשת" על הסיפור הקצר "הדוד פרץ ממריא",[2] שב-1972 יצא לאור בקובץ סיפורים קצרים שעל שמו נקרא. הסיפור הוסרט לסרט טלוויזיה בידי מיכל בת-אדם, עבור הטלוויזיה הישראלית ב-1993.[3] ב-1970 תרגם לעברית את הסרט "ניקי כלב הפרא".
עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחוויית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את מאיר, מהנדס תל אביבי בשנות הארבעים לחייו, המתמודד עם ההכרה הפתאומית בדבר מותו המתקרב. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית.
שבתאי התפרסם גם הודות למחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזה אלגורי בחרוזים.
נודעו גם פזמוניו, בהם "השיר על שרה אהרונסון", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב" ("בין ברושים"), "עם רדת יום", "שיר הכרם" "קנקן תירוש" ו"הרחק בלילה". הוא גם תרגם שירים מצרפתית ומיידיש. על תרגומיו המוכרים נמנים "אם נדע לאהוב", "הגבירה בחום", "מרש הדייגים", "עץ תפוח", "מתוק התפוח", "בואי רוח"[4][5] ו"בדומיה". בין שיריו היה גם "שיר ההד", שבוצע על ידי אריק לביא ב-1958, המקביל מקומות בארץ ישראל התנ"כית לתחושות ורגשות.
בשנת 1974 כתב שבתאי את תסריט הסרט "עיניים גדולות" במשותף עם אורי זוהר שאף שיחק בתפקיד ראשי. יחד עם זוהר שיחקו בסרט אריק איינשטיין, צבי שיסל, ושתי נשותיהם של זוהר ואיינשטיין, אליה שוסטר וסימה אליהו.
שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת "התחיה" הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה.
ב-4 באוגוסט 1981 לקה שבתאי בהתקף לב. בניידת הטיפול הנמרץ שהוזעקה, היה ד"ר סטפן לנדס. הוא עלה לביתו של שבתאי, ופיקח על העברתו לניידת. במבוא הבית קיבל לנדס החלטה רפואית, ובו במקום ביצע ניתוח חירום, פתח את חזהו של שבתאי, ועיסה את לבו. שבתאי הובהל לבית החולים, אך לבו לא עמד בכך, והוא נפטר באותו לילה.[6]
הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.[7]
רחוב על שמו בתל אביב נקבע ב-1999.
ב-17 באפריל 1996 הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דואר שנקראה "סופרים עברים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 12 סופרים, בהם יעקב שבתאי, ו-2 סופרות. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית גליה לרך עיצבה את הבול שהוקדש לו ושמה הופיע אף הוא על הבול עצמו.[8]
היה נשוי לעדנה שבתאי (בנעוריה עדנה הנגבי), מחברת הספר "והרי את", ולהם שתי בנות: הד"ר חמוטל שבתאי (רופאה פסיכיאטרית וסופרת)[9] ואורלי פוקס-שבתאי (פסיכולוגית קלינית).[10] בנוסף היה בקשר רומנטי עם דליה גוטמן, שילדה לו בת, נועה.[11] אחיו הוא המשורר אהרן שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי. לשבתאי אח צעיר נוסף, יואל (תו), נגן-עוגב וצייר, שהתגורר שנים רבות בדרום צרפת, ונפטר שם.[12]
בשנת 2014 הוקרן בפסטיבל דוקאביב סרטה של בתו נועה שבתאי, "אבא שלי יעקב שבתאי".[13]
זכרון דברים
רומן על רקע תל אביב של שנות השבעים שיצא לאור בשנת 1977, המתאר סדרה ארוכה של דמויות, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה וקשרי היכרות אחרים. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית. ב-1995 עובד לקולנוע בבימויו של עמוס גיתאי.
סוף דבר
הרומן השני מאת יעקב שבתאי שיצא לאור ב-1984, שלוש שנים לאחר מות מחברו, שטרם הספיק להשלימו. את הכתיבה השלימו אלמנתו עדנה והעורך דן מירון בהסתמך על טיוטות ששבתאי הותיר בעיזבונו. הספר נחשב, לצד קודמו "זיכרון דברים", לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית המודרנית.
נמר חברבורות
קומדיה אבסורדית על פינק החולם להקים קרקס על חולות תל אביב. המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה ב-1974 בבימויו של עודד קוטלר עם יוסי ידין בתפקיד הראשי, ושנית בתיאטרון הבימה ב-1985 בבימויו של חנן שניר ובעיבודם של חנן שניר ועדנה שבתאי. נוסח זה הועלה שוב בהבימה ב-2006. הנוסח הראשון מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) והנוסח השני יצא לאור בספר נפרד, גם הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1985).
הנבחרים
בעקבות "האכארנים" של אריסטופאנס. המחזה הועלה בתיאטרון חיפה במרץ 1976 בבימויו של עודד קוטלר, בתפקיד הראשי אורי זוהר ועם אמנון מסקין, מכרם ח'ורי ושמוליק קלדרון. המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.
ברקיע השביעי
רביו בעקבות "המעגל" של ארתור שניצלר. המחזה הועלה במסגרת פסטיבל עכו בבימויו של ישראל גוריון עם מוזיקה מאת שלמה גרוניך. המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.
חיי קאליגולה
המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.
דון ז'ואן ושיפל חברו
המחזה, קומדיה תל אביבית המתרחשת במגרש למכירת מכוניות משומשות, הוצג בתיאטרון חיפה בשנת 1977 בבימויו של עודד קוטלר ומופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.[14]
כתר בראש
מחזה על ימיו האחרונים של דוד המלך. המחזה עוסק במאבק הירושה, כאשר בת שבע ונתן טוענים שדוד הבטיח כי ימליך את שלמה, אך אביתר הכהן ושר הצבא יואב תומכים באדוניה, בעוד דוד עצמו מסרב להכיר בכך שזמן כהונתו כמלך עומד להסתיים. המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי בשנים 1969–1970 בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של אבנר חזקיהו ודבורה קידר. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995).
אוכלים
קומדיה סאטירית המבוססת על הסיפור המקראי של גזל כרם נבות על ידי אחאב (ספר מלכים); המחזה הועלה בתיאטרון החאן ב-1979 בבימויו של אילן רונן עם עליזה רוזן וששון גבאי בתפקידים הראשיים, בתיאטרון גשר ב-1999 ושוב בתיאטרון החאן ב-2011 בבימויו של מיכאל גורביץ' עם תפאורה הכוללת תמונה גדולה של מתחם הולילנד בירושלים. המחזה מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
מעשה ירושלמי
מחזה שטרם הוצג בתיאטרון מקצועי המבוסס על אגדה יהודית מהמאה השתים עשרה. המחזה מספר על דיהון בן שלמון, בנו של סוחר יהודי מירושלים שלאחר טביעת ספינתו מגיע באורח פלא לארץ השדים, ושם הוא נושא לאישה את לילית, בתו של אשמדאי. חלקים מהמחזה הועלו במסגרת ההצגה שדים של תיאטרון בית הלל באוניברסיטה העברית בירושלים ב-2009. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
המאנדראגולה
עיבוד חופשי לקומדיה "לה מנדראגולה" מאת ניקולו מקיאוולי אשר הועלה בתיאטרון חיפה ב-1971 בבימויו של מייקל אלפרדס והועלה שוב בתיאטרון בית ליסין ב-2011. המחזה מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
מתום פרשת חייו של הנס וואלדמאר
מחזה הראשון של שבתאי אשר נכתב ב-1963 ועוסק בישראלי יליד גרמניה הבא לבקש את ירושת משפחתו 11 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. על אף שלא הושלם מעולם, המחזה הוגש למועצה לתרבות ולאמנות וזכה בפרס הראשון בפברואר 1964. המחזה מופיע בגרסתו הלא גמורה בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
מחזות שתרגם
- סטמפניו, מאת שלום עליכם, הבימה, 1972.
- האוצר, מאת שלום עליכם, הבימה, 1975.
- הלולת הרוחות, מאת נואל קאוורד, הבימה, 1969.
- הו אבא, אבאלה עלוב, מאת ארתור קופיט, התיאטרון הקאמרי, 1966.
- אנדרוקלס והאריה, מאת אורנד הריס, הקאמרי, 1966.
- קדחת אביב, מאת נואל קאוורד, הקאמרי, 1967.
- הפטנט, מאת אן ג'ליקו, הקאמרי, 1967.
- אי המטמון, מאת רוברט לואיס סטיבנסון, הקאמרי, 1968.
- חדרים, מאת הרולד פינטר, הקאמרי, 1968.
- יואי, מאת יוג'ין או'ניל, הקאמרי, 1969.
- מלון פלאזה, מאת ניל סיימון, הקאמרי, 1970.
- השבוי בקומה ה-14, מאת ניל סיימון, הקאמרי, 1972.
- השפעת קרני הגאמא על צפרני החתול, הקאמרי, 1972.
- הרפתקה בקרקס, מאת ג'יימס אמברוז בראון, הקאמרי, 1965.
- שלושה הוצמך, מאת איציק מאנגר, הקאמרי, 1977.
- רביזור, מאת ניקולאי גוגול, הקאמרי, 1978.
- ינטל, מאת יצחק בשביס-זינגר, הקאמרי, 1980.
- המסע המופלא של הקרפד (תל אביב: ספרית פועלים, 1965) – ספר ילדים
- הדוד פרץ ממריא (תל אביב: ספרית פועלים, 1972) – קובץ סיפורים
- עיניים גדולות (עם אורי זוהר, 1974) – תסריט
- זיכרון דברים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1977) – רומן
- סוף דבר (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1984) – רומן
- שירי הזמר (תל אביב: זמורה ביתן, 1992) – קובץ שירים
- נמר חברבורות ואחרים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1995) – קובץ מחזות
- כתר בראש ואחרים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1995) – קובץ מחזות
- קרקס בתל אביב (תל אביב: הספרייה הקטנה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2006) – קובץ סיפורים
- חנה סוקר-שווגר, מכשף השבט ממעונות עובדים - יעקב שבתאי בתרבות הישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
- עמוס עוז, "'מתנובה עד מונקו' (על פתיחת הסיפור "נמר חברבורות פרטי ומטיל אימה")", מתחילים סיפור, הוצאת כתר, 1996.
- עדנה שבתאי, כי היום עובר: חיי עם יעקב שבתאי, הוצאת הספרייה החדשה, ספרי סימן קריאה, 2019.[15][16]
- רועי הורוביץ, עולם ללא אשמים – יעקב שבתאי בעקבות 'ספר הספרים', הוצאת כרמל, 2021.[17]
- עידו בסוק, יעקב שבתאי - חיים, הוצאת מאגנס, 2022.[18]
יעקב שבתאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יעקב שבתאי, באתר שירונט
יעקב שבתאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יעקב שבתאי, דף שער בספרייה הלאומית
- יעקב שבתאי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יעקב שבתאי, בארכיון הבימה
- רשימת הפרסומים של יעקב שבתאי, בקטלוג הספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
- יעקב שבתאי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יעקב שבתאי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- ספרי יעקב שבתאי באתר הספריה החדשה
- הספרים של יעקב שבתאי, באתר "סימניה"
- יעקב שבתאי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- אלי אשד, על שבתאי והמחזה "כתר בראש"
- דרור בורשטיין, שתי הליכות בעקבות יעקב שבתאי
- יעקב אברמסון, שורשיו של יעקב שבתאי, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2001
- אביבה לורי, יענקלה, באתר הארץ, 13 ביוני 2007
- שחר פינסקר, להוסיף ולשוט עד סוף הימים, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
- שחר פינסקר, זה נשמע כמו תל אביב ולא כמו בויבריק, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
- הסתלקות - ספורי רדיו
- "האם זה ספר חשוב? לא." על דחיית כתב-היד של 'זיכרון דברים', באתר הספריה החדשה
- "כאן אני נוכרי לגמרי", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2006
- אריאל הורוביץ, על המיסטיקה של "זיכרון דברים", באתר בית אבי חי, מרץ 2016
- אריאל הורוביץ, הסופר הראשון שכתב בישראלית, כתבה לרגל ארבעים שנה ל"זיכרון דברים", מוסף שבת, מקור ראשון, אוגוסט 2017
- ראיון אחרון עם יעקב שבתאי, הקלטת שמע מתוך אוסף אילנה צוקרמן באתר הספרייה הלאומית
עידו בסוק, יצירתו של יעקב שבתאי לתיאטרון מהפכנית לא פחות מזו של נסים אלוני וחנוך לוין, באתר הארץ, 14 במאי 2019- חנה סוקר-שווגר, ״זה המקום״ : על המרחב ביצירת יעקב שבתאי, מכאן ב', יולי 2001, עמ' 33–64
- שמעון אדף, על ארציותם של החיים ברומנים של יעקב שבתאי, מכאן י"ד, מרץ 2014, עמ' 264–275
- עדנה שבתאי, למזלי, גדלתי בבית עם סבתא: ארבעים שנה למותו של יעקב שבתאי, בבלוג "עונג שבת", 27 ביולי 2021
- אבי גרפינקל, 40 שנה למותו של יעקב שבתאי. כאשר המוות הוא בית הקבע היחיד, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2021
- זיוה שמיר, אנונימיוּת אינטימית ברומנים "זיכרון דברים" ו"סוף דבר", אתר מב"ע, מרץ 2024
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
