Loading AI tools
משוררת וסופרת ילדים עברית (1941–1977) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרצה אֲתָר (שמה המקורי: תרצה אלתרמן; 27 בינואר 1941 – 7 בספטמבר 1977) הייתה משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית תיאטרון, מחזאית ומתרגמת ישראלית. "אֲתָר" הוא שם העט שלה – קיצור שם נעוריה, אלתרמן.
 | |
| תרצה אתר בראשית שנות ה-60. צילום: דוד אולמר | |
| לידה |
27 בינואר 1941 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרגה |
7 בספטמבר 1977[1] (בגיל 36) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
תרצה אלתרמן  |
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת |
| שפות היצירה | עברית |
| תקופת הפעילות | 1957–1977 (כ־20 שנה) |
| צאצאים |
יעל סלור מרזוק נתן סלור |
| פרסים והוקרה |
פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1972) |
  | |
תרצה אתר נולדה בתל אביב, בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. למדה בבית ספר היסודי תל נורדאו ובתיכון עירוני ד'. בהיותה בתיכון הופיעה כניצבת במספר הצגות של התיאטרון הקאמרי[2]. באוקטובר 1958, טרם מלאו לה 18, התגייסה לצה"ל[3] ואת שירותה עשתה כזמרת בלהקת גייסות השריון ואף ביצעה כסולנית את השיר "אליפלט", שכתב אביה, בתוכנית "יותר מדי אבק" בשנת 1959. ב-1962 נישאה לעודד קוטלר.
לאחר נישואיה נסעה עם בעלה ללמוד משחק בניו יורק[4]. "מפגשה של תרצה עם העיר [...] היה קשה מהרגע הראשון"[4]. לאחר כשנה חוותה כמה משברים נפשיים שהזעיקו את אביה, נתן אלתרמן, לבוא אליה לניו יורק[5]. במכתביו מניו יורק לאמה, רחל מרכוס, תיאר האב שיפור במצבה וכתב על כך שהיא במצב רוח טוב ונמרץ וכי אינה במתח[6]. עם זאת מצבה שב והתדרדר ובטרם חלפה שנה לשהותה חזרה ארצה עם אביה[7].
לאחר שובה הופיעה בהצגה "שטח של הפקר", של יהודה עמיחי בתיאטרון זווית. לאחר מכן יצאה להפוגה מההופעה בתיאטרון והתרכזה בכתיבת שירה, סיפורים ומחזה ובתרגום מחזות. ב-1964 הוזמנה לשחק בהצגה "שלש נשים בצהוב" של תיאטרון הבימה, אך לאחר שההצגה נדחתה נותרה ללא תפקיד. לאחר זמן מה נתבקשה להופיע בהבימה בהעלמה יוליה, למרות היותה שחקנית מתחילה[2]. אחרי שנים מספָּר, עוד טרם ילדה את בתה הבכורה, עזבה את עולם המשחק. אתר הסבירה[8]: "הצלחה בתיאטרון אינה תלויה אך ורק בכישרון. יש עוד כמה תכונות הדרושות לשחקן, ולי לא היו אותן. ... לא הייתי שייכת להווי. כל ההתנהגות וצורת החיים היו זרים לרוחי. אני אוהבת לשכב מוקדם לישון ולקום מוקדם בבוקר. ... התחלתי לחשוב למה לי כל זה? גם לקבל ביקורות רעות גם להיות עייפה. גם הזמן, לא לאהוב את ההווי ולרצות לכתוב".
ב-28 במרץ 1970 נפטר אביה, שאליו הייתה קשורה בנפשה. זמן לא רב אחר כך הגיע שירה פתאום עכשיו, פתאום היום בלחן של יעקב הולנדר ובביצוע שלמה ארצי, אז חייל בלהקת חיל הים, למקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1970[9].
אתר התרכזה בתרגום מחזות ובכתיבת שירה. עד סוף 1970 תרגמה כ-25 מחזות[8]. שיריה הושרו בין השאר על ידי חוה אלברשטיין ודורית ראובני. ב-1973 הוזמנה אתר בידי המפיק והזמר בני אמדורסקי לתרגם שמונה שירים עממיים מאנגליה ומארצות הברית לאלבומם המשותף של הדודאים וסוזן ופרן, "קשת בענן"[10].
אתר נישאה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 לעודד קוטלר. השניים נסעו לניו יורק, ללמוד תיאטראות. זו הייתה הפעם הראשונה עבור שניהם בחו"ל[12].
בניו יורק נקלעה למשבר נפשי. אביה נסע והחזירהּ לישראל. לאחר ניסיון התאבדות, ככל הנראה, על ידי הרעלת גז בדירתה[13], כתב לה את "שיר משמר" (הידוע יותר במילות הפתיחה "שִמרי נפשך") בשל דאגתו לה (השיר הולחן בידי סשה ארגוב)[14]. בתגובה על שיר זה כתבה את "שיר הנשמֶרֶת" (הולחן בידי נפתלי אלטר) - בו היא עונה לכל אמירה של אביה בשירו. נישואיה של אתר לא החזיקו מעמד; קוטלר התחתן לאחר מכן עם בת דודתה של אתר, אורדית, ואתר עצמה נישאה לבנימין סלור.
מנישואיה השניים נולדו לאתר שני ילדים: יעל (סלור) מרזוק (גיבורת הספר "יעל מטיילת") ונתן סלור (גיבור הספר "נוֹנִי, נוֹנִי, אין כמוני"), יוצר וזמר (אשר חידש את שירה "בלדה על נערי שגדל", ללחן מאת סשה ארגוב).
ב־8 בספטמבר 1977, והיא בת 36, נהרגה תרצה אתר בנופלה מחלון ביתה שבקומה השישית[15]. המשפחה טענה שזו הייתה כנראה תאונה. יום לפני מותה הופלה בידי מונית שפגעה בה כשחצתה את הכביש, ולאחר לילה של כאבי ראש, זעזוע מוח ותרופות מטשטשות, הופרעה מנוחתה על ידי פועלים שעבדו בבית הסמוך. היא ניגשה אל החלון לבקש שקט מן הפועלים, וכך נגרמה נפילתה[16]. בחקירת המשטרה נקבע כי ייתכן ובעקבות הלילה הקשה, נתקפה בסחרחורת ואיבדה את שיווי משקלה כשרכנה החוצה מהחלון לעבר הפועלים.
השיר האחרון שכתבה הוא "בלדה לאישה". השיר נכתב להצגה "ארבע נשים" (עיבוד למחזה של פאם ג'מס (אנ') שתרגמה, העוסק בהתאבדות אחת מהדמויות במחזה. בשיר נכתב בין השאר ”אפילו הספרים בחדר/ הסגור והֶעָצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר/ היא הולכת לבלי שוב”. את מילות השיר מסרה למלחין משה וילנסקי, ובבוקרו של היום שבו העביר וילנסקי את השיר המולחן ל"הבימה" נפלה תרצה אתר מחלון ביתה ומתה[17]. עד היום אין תשובה ברורה לשאלה אם הייתה זו תאונה או התאבדות. משה וילנסקי אמר שאפשר כי לאחר שהתמודדה שנים עם דיכאון ועם משאלת מוות, ייתכן ונפלה אל מותה בלי שהתכוונה[18].
אתר נקברה בבית העלמין קריית שאול, לצד אביה.
אתר הייתה משוררת מחוננת שפרסמה בחייה שלושה ספרי שירה. לעיקר פרסומה זכתה בזכות שיריה המולחנים, שזכו להצלחה רבה, ובהם "פתאום עכשיו, פתאום היום (אהבתיה)" (לחן: יעקב הולנדר, ביצוע: שלמה ארצי) – זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי ב-1970; "אני חולם על נעמי" (לחן: דוד קריבושי, ביצוע: חדווה ודוד) – זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לשירי-עם בטוקיו ב-1970; "אהבה יומיומית", או בשמו הפופולרי "שקרים קטנים" (לחן וביצוע: יהודית רביץ); "מערבה מכאן" (לחן: מתי כספי, ביצוע: ריקי גל); וכן "בלדה לאישה" (לחן: משה וילנסקי), "הלילה הוא שירים" (לחן: חנן יובל) "גשם הקשב לנשים" (לחן: נפתלי אלטר, ביצוע:יעל לוי), "בלדה על נערי שגדל" (לחן: סשה ארגוב), "שבת בבוקר" (לחן: יוני רכטר, ביצוע: אריק איינשטיין), "שיר הנשמֶרֶת" (הולחן בידי נפתלי אלטר), "צפנת קרבה" (לחן: בועז בריסקר, ביצוע: טולה בן-ארי) ורבים אחרים.
אתר כתבה שישה ספרי ילדים (על ספרה "יעל מטיילת" זכתה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, תשל"ג[19]), שני מחזות וכן תרגמה יותר משלושים מחזות, ואלה הועלו על הבמות בישראל.
אתר, בתחילת דרכה, לא שבעה נחת מהביקורות. על ספר שיריה הראשון נכתב בעיתון דבר: "יש חן בשירים הרגשניים של תרצה אתר, אך הבוסר עודנוּ רב בשיריה ואין בהם מן הריכוז והגיבוש האמנותי"[20]. על תרגומה ל"אין ברירה להובסון" נכתב במעריב כי הוא נעדר ברק של שובבות[21] ואף נטען שמילים ומושגים תורגמו באחד מתרגומיה שלא במשמעותם הנכונה[22]. משחקה בהצגות ובתסכיתים מתורגמים העלתה את הביקורת שהיא "צברית מדי"[22][23] ועל משחקה בהעלמה יוליה נטען שהוא חיצוני מידי[24]. לקראת סוף שנות ה-60 כבר זכתה בחווֹת דעת חיוביות מאוד. כך, למשל, נאמר על משחקה: "אניני הטעם, רוחֲשי חוויות בעומק, ידעו לעריך את התפקידים החריפים שעצבה ברגש סובטילי כה עז ברפרטואר של סטרינדברג[11]. על תרגומה ל"הבלש" נאמר: "התרגום המצוין"[25] ועל תרגומה ל"פרפרים הם חופשיים" נכתב: "התרגום של תרצה אתר הצטיין בתכונות של קלילות טבעית תוססת-שוטפת"[26].
"תרצה אתר: ציפור בחדר", סרטו של ארי דוידוביץ', הוצג בבכורה ב-2015 בפסטיבל הסרטים בחיפה, וזכה שם בפרס השופטים. הסרט משרטט את דמותה השברירית ויפת התואר ואת חייה מלאי התהפוכות, אשר נותרו אפופי מסתורין גם שנים רבות לאחר מותה, באמצעות רַאיונות אינטימיים עם האנשים הקרובים לה ביותר: בעלה הראשון, השחקן עודד קוטלר, בנה המוזיקאי נתן סלור, חברותיה – השחקנית גילה אלמגור והפסיכולוגית זיוית אברמסון, חוקרי הספרות הפרופ' דן מירון, דן אלמגור ושירה סתיו, אלכס אנסקי, וכן יונה אליאן וששי קשת, שהקליט את שירהּ האחרון ביום שבו מְצָאהּ מותה.
בסרט משולבים הבזקים לעבר, סצנות מבוימות בהשתתפות השחקנית אנאל בלומנטל. כמו כן נכללים בו עדויות, קטעי שירה וסיפורים (קוראים: אסנת זיביל ודורון תבורי), וכן צילומים מהאלבומים המשפחתיים שפורסמו לראשונה בסרט. זאת מתוך כוונה להאיר לא רק את חייה ויצירתה של תרצה אתר, אלא גם את חייו ויצירתו של אביה נתן אלתרמן. כמו כן מנסה הסרט להראות את תרומתה הגדולה של תרצה אתר לתרבות הישראלית, ומשולבים בו לשם כך כמה משיריה המולחנים. הסרט שודר בטלוויזיה בערוץ yes דוקו והוקרן בכל רחבי הארץ. בסינמטק תל אביב היה הסרט מהסרטים הקבועים של 2016 והוקרן לאורך כמה חודשים רצופים.
בחודש ספטמבר 2019 ראתה אור בהוצאת כתר הביוגרפיה "בגלל הלילה: תרצה אתר, סיפור חיים" מאת מוטי זעירא.
לימור ויסמן, תרצה אתר (1941–1977), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2008
נגה אלבלך, "עצובה? אני עצובה?": 75 שנה להולדתה של תרצה אתר, באתר הארץ, 8 בינואר 2016 
תרצה אתר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).svg){kind=logo}
תרצה אתר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
תרצה אתר, באתר Discogs (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
