יעל דיין - Wikiwand

יעל דיין (12 בפברואר 1939 – 18 במאי 2024) הייתה סופרת, עיתונאית ופוליטיקאית ישראלית. הייתה חברת הכנסת מטעם "העבודה", וסגנית ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מרצ תל אביב-יפו, ובתפקידה האחרון כיושבת ראש המועצה העירונית מטעם סיעת תל אביב אחת שבראשות רון חולדאי. זוכת פרס מפעל חיים מטעם המשרד לשוויון חברתי (2022).^[1]

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

Remove ads

Remove ads

ביוגרפיה

יעל דיין נולדה בנהלל לרות ומשה דיין. אחותם הגדולה של אהוד ואסי. בגיל עשר עברה יחד עם משפחתה לגור בירושלים. בשנת 1952 נשלח אביה ללמוד בבית הספר לקצינים בכירים באנגליה ואמה הצטרפה אליו. בתקופה זאת חייתה בבית סבה וסבתה, ולאחר מכן עברה לגור ברמת גן. בגילאי 12–16 למדה בתיכון חדש בתל אביב.

כנערה כתבה שירים וכתבות לעיתונים שונים, בהם מעריב ודבר.^[2] יחסיה עם "עורך שבועון שערורייתי ורב תפוצה" (אורי אבנרי) יצרו שערורייה משפחתית.^[3] כאשר מונה אביה לרמטכ"ל, עברה לגור בצהלה, בית הקבע של המשפחה. בתחילת שירותה בצה"ל סיימה קורס מ"כיות,^[4] ובהמשך שירתה כקצינה בדרגת סרן בדובר צה"ל. השכלתה העל תיכונית כוללת שלוש שנים של לימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ללא קבלת תואר ולימודי מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה.

Remove ads

פעילות ציבורית

סכם

פרספקטיבה

דיין החלה את הפעילות הציבורית הענפה שלה במנהיגות תנועות שלום ("בת שלום", "המרכז הבינלאומי לשלום", "המועצה לשלום וביטחון") ובהרצאות. כמו כן פעלה בחוגי מעמד האישה, פעילה באגודות נשים, זכויות אדם וזכויות הומואים ולסביות.

פעילות בכנסת

בשנת 1992 נבחרה לראשונה לכנסת. עם כניסתה לכנסת הוציאה לפועל את המלצתה של אורה נמיר, משנת 1978, להקים ועדה למעמד האישה בכנסת, וכיהנה כיו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד שבו כיהנה בשנית בכנסת ה-14, ובפעם השלישית בכנסת ה-15. ב-1998 הביאה לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית. במהלך שנות כהונתה בכנסת שימשה כחברה בוועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט.

ב-1993 נפגשה דיין עם יאסר ערפאת בתוניס, מבלי לעדכן מראש את ראש הממשלה רבין, ועוררה בכך תרעומת רבה מצידו ומצד שרי הממשלה. ב-22 באוקטובר 1996, בעת ביקורה בחברון, שפך עליה ישראל לדרמן כוס תה חם, על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית.^[5]

משלא נבחרה למקום ריאלי בפריימריז של מפלגת העבודה לבחירות 2003, הצטרפה לתנועת שח"ר שהקים יוסי ביילין, והשניים פרשו מהעבודה והחליטו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר, בה שוריין לה המקום ה-12, אך הרשימה המשותפת קיבלה רק 6 מושבים בכנסת.

בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצבה ברשימת מרצ במקום ה-111 הסמלי.

פעילות חברתית

דיין נודעה בזכות מאבקיה למען נשים, ובהיותה יו"ר הוועדה למעמד האישה הקימה את ועדת המשנה למניעת אפליה על רקע העדפה מינית. דיין הייתה גם בין הפוליטיקאיות הראשונות שהשתתפה באירוע גאווה ציבורי, והעלתה לסדר היום את הנושא הרגיש בימים שפחות דובר בהם על נושא זה.^[1]

פעילות מוניציפלית בתל אביב

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 עמדה בראש ברשימת מרצ תל אביב-יפו למועצת העיר תל אביב-יפו. הרשימה זכתה בחמישה מנדטים והייתה הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר. דיין נבחרה לתפקיד סגנית ראש העירייה, רון חולדאי, ומונתה למחזיקת תיק הרווחה בעיר ויושבת ראש הוועדה לזכויות האדם בתל אביב.

במאי 2008 נוצחה דיין בבחירות המקדימות לראשות רשימת מרצ בתל אביב יפו על ידי מיטל להבי. בעקבות ההפסד, פרשה ממרצ באוגוסט אותה שנה, וחודש לאחר מכן הצטרפה לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי והוצבה במקום החמישי בסיעתו תל אביב אחת.^[7] בבחירות המקומיות זכתה רשימה זו בחמישה מנדטים ודיין נבחרה בשנית למועצה.

בקדנציה השנייה שלה במועצת העירייה מינה אותה חולדאי לתפקיד יו"ר מועצת העיר והיא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הזה בעיריית תל אביב. דיין ניהלה את ישיבות המועצה, סדר היום ומתן רשות דיבור לחברי המועצה. במקביל, שימשה דיין כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה.

לקראת הבחירות המוניציפליות בשנת 2013, הודיע לה ראש העיר חולדאי כי לא תשולב ברשימתו למועצה^[8] והיא פרשה מפעילות פוליטית.

Remove ads

פרסים והוקרה

בשנת 2002 קיבלה את תואר "יקירת הקהילה" – תואר כבוד המוענק על ידי הארגונים הגאים לאנשים מוערכים על ידי קהילת הלהט"ב בכל התחומים.
ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב נכללה דיין בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.^[9]
ביולי 2022 זכתה בפרס מפעל חיים מטעם המשרד לשוויון חברתי.^[10]

חיים אישיים

בשנים 1959–1967 שהתה דיין ביוון עם בן זוגה באותה העת שהיה הבמאי היווני מייקל קקויאניס (1922–2011), ואף שימשה כעוזרת הפקה בסרטו "זורבה היווני".^[11]

זמן קצר לאחר חזרתה לישראל, נישאה דיין לדב שיאון, ולשניים נולדו בן ובת, דן ורחלי. בתה, רחלי שיאון שריד, מנהלת יחידת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים וולפסון,^[12] נשואה לישי שריד, בנו של יוסי שריד. שיאון נפטר ב-22 במרץ 2003.

דיין נפטרה ב-18 במאי 2024 לאחר מאבק בנפחת ריאות,^[13]^[14] ונקברה לצד בעלה בבית העלמין קריית שאול.

Remove ads

ספריה

פנים חדשות במראה, 1959 (הספר בקטלוג ULI), הספר ראה אור באנגלית, עורר סערה זוטא כשתורגם לעברית, ובו תיאור שירותה הצבאי כחיילת בצה"ל, ופרטים על חייה האישיים^[15]
סיני, יוני 1967: יומן אישי, 1967 (הספר בקטלוג ULI), בספר זה תיארה את מהלך הלחימה במלחמת ששת הימים לאחר שנלוותה לאוגדה 38 בפיקוד אריאל שרון
שני בנים למות, 1968, הוצאת עם עובד. (הספר בקטלוג ULI), ספר פרוזה על ילד ניצול שואה שבילדותו נבחר לחיים על ידי הגסטאפו בורשה, על פני אחיו שהוצא להורג, כאשר על אביו היה להחליט מי משני האחים יישאר בחיים ובחר דווקא באחיו. ועל הפגישה המחודשת ביניהם לאחר שגדל בקיבוץ ללא משפחה. הספר יצא לאור תחילה באנגלית ואחר כך תורגם לעברית^[16]
שלושה שבועות של סתיו, 1980, הוצאת זמורה ביתן.
אבי, בתו, 1986, הוצאת עידנים / ידיעות אחרונות. (הספר בקטלוג ULI) ספר בולט נוסף שלה הוא הביוגרפיה/אוטוביוגרפיה "אבי, בתו", בו הציגה את תולדות חייו של אביה משה דיין מילדותה שלה, תוך כדי התייחסות לדרכו הפוליטית הייחודית, ליחסיו המשפחתיים המורכבים, היחסים שקיים מחוץ לנישואין, גירושיו ונישואיו השניים והידרדרות בריאותו עד למותו.
מנגד, 2014, הוצאת מודן.^[17] (הספר בקטלוג ULI)