יגאל הורביץ

יגאל הורביץ
	יגאל הורביץ
לידה	15 באוקטובר 1918; נחלת יהודה, פלשתינה (א"י)
פטירה	10 בינואר 1994 (בגיל 75); כפר ורבורג, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין, כפר ורבורג
מפלגה	רשימת פועלי ישראל
סיעה	הרשימה הממלכתית, הליכוד, רפ"י, תנועה להתחדשות ממלכתית, אומץ
	7 בנובמבר 1979 – 13 בינואר 1981; (שנה)
תחת ראש הממשלה	מנחם בגין
	→ שמחה ארליך יורם ארידור ←
	20 ביוני 1977 – 1 באוקטובר 1978; (שנה)
תחת ראש הממשלה	מנחם בגין
	→ חיים בר-לב גדעון פת ←
	13 בספטמבר 1984 – 22 בדצמבר 1988; (4 שנים)
תחת ראשי הממשלה	שמעון פרס ויצחק שמיר
	17 בנובמבר 1969 – 20 ביולי 1981; (11 שנים)
	17 בנובמבר 1969 – 20 ביולי 1981; (11 שנים)
	16 באוקטובר 1981 – 13 ביולי 1992; (10 שנים)
כנסות	7 - 9, 10 - 12
	11 בדצמבר 1974 – 13 ביוני 1977; (שנתיים)
	→ שמואל תמיר גד יעקבי ←

יִגָּאֵל הורביץ (15 באוקטובר 1918 – 10 בינואר 1994) היה פוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת, ושר בממשלות ישראל.

ערך זה עוסק בפוליטיקאי ישראלי. אם התכוונתם לוטרינר, ראו יגאל הורוביץ (וטרינר).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

יִגָּאֵל הורביץ נולד בשנת 1918 לבלה ויונה במשפחה בת ארבעה ילדים במושב נחלת יהודה. היה חבר מזכירות תנועת הנוער העובד בשנים 1938–1941. התנדב לצבא הבריטי והיה בין מייסדי המחתרת עם לוחם שהוקמה בשנת 1943 על ידי אנשי אצ"ל וההגנה והתפרקה בסוף אותה שנה. הצטרף אל הבריגדה היהודית עם הקמתה בשנת 1944. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם שחרורו מן הצבא הבריטי, התיישב במושב כפר ורבורג.

בשנת 1944 היה ממייסדי המפלגה האקטיביסטית של בנימין אליאב, תנועת העם למדינה עברית. הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לאספת הנבחרים^[1]^[2] ואירח בנהלל חלק מפעולותיה^[3]. בכינוס של התנועה ביולי 1947 אמר הורביץ: "אמנם תנועתנו משתייכת ליישוב המאורגן, אך לא נלחם באחים הלוחמים במדכאי היישוב, בעת שהישוב המאורגן יושב בחיבוק ידיים ועושה – ולפי דעתי ביודעין – את רצונו של השליט הזר"^[4].

בשנת 1961 הצטרף הורביץ למפא"י ומאותה שנה ועד שנת 1965 היה חבר מרכז המפלגה וחבר מזכירות תנועת המושבים.

כאיש עסקים, רכש בתחילת 1970 את החברות למוצרי חלב "טנא נגה" ו"המחלבות המאוחדות" ברמת גן, שעמדו בפני פשיטת רגל, איחד והבריא אותן. בשנת 1972 רכש את חברת הגלידות "אדניר", בשנת 1979 הוערך ההון שבבעלותו במאות מיליוני ל"י^[5].

ברפ"י וברשימה הממלכתית

בשנת 1965 עזב את מפא"י והצטרף לרפ"י, בראשות דוד בן-גוריון, עם הקמתה. היה מפעילי רפ"י ובשנת 1969 נמנה עם מקימי הרשימה הממלכתית בראשות בן-גוריון, שכללה את אנשי רפ"י שלא הצטרפו למפלגת העבודה עם שמעון פרס, משה דיין ורוב חברי רפ"י. בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית מטעם הרשימה הממלכתית.

לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מן הפוליטיקה, עמד הורביץ בראש סיעת "הרשימה הממלכתית" בכנסת^[6]. ביולי-אוגוסט 1973 הוביל את הרשימה הממלכתית (פרט לקבוצת המיעוט בראשות מאיר אביזוהר שהצטרפה למפלגת העבודה) לקחת חלק בהקמת הליכוד (ביחד עם גח"ל - גוש חירות-ליברלים, הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה)^[7]. הורביץ הוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת מטעמה.

בשנת 1976 היה ממייסדי מפלגת לע"ם (שהייתה חטיבה בליכוד ונוצרה מצירוף של הרשימה הממלכתית, המרכז העצמאי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה) ועמד בראשה.

תקופת כהונתו כשר בממשלת בגין

לאחר המהפך מונה לשר התעשייה, המסחר והתיירות מטעם הליכוד. הורביץ התנגד להסכמי קמפ דייוויד שנחתמו בשנת 1978, בהצבעה עליהם בכנסת נמנע בהתאם להחלטת סיעת לעם להתנגד להסכמים^[8]. בעקבות קבלת ההסכמים בכנסת התפטר הורביץ במפתיע מהממשלה^[9] והודיע שיקדיש את זמנו לפעילות פוליטית^[10]. הוא ניסה לכפות על השר השני של לעם, אליעזר שוסטק, לפרוש מהממשלה, ולאחר שזה לא עלה בידו הביא לפילוג ב"לעם" והקמת "קבוצת הורביץ"^[11]. תפקיד שר התעשייה, המסחר והתיירות נותר פנוי למשך מספר חודשים בהמתנה להתבהרות המצב ב"לעם". באוקטובר 1978 פורסם שהורביץ מסכים לחזור לממשלה אם הממשלה תבצע את התוכנית להקמת שש ערים יהודיות ביהודה ושומרון^[12]. ביולי 1979 נעשו גישושים להחזרתו לממשלה, אולם הוא סירב לשוב לממשלה שלא בתפקיד שר האוצר בגלל התנגדותו למדיניות הכלכלית של הממשלה^[13].

לאחר התפטרותו של שמחה ארליך בנובמבר 1979, חזר הורביץ לממשלה כשר האוצר. אחד הצעדים הראשונים בהם נקט, מיד עם הכנסו לתפקיד שר האוצר, היה הפסקת מתן התחייבויות חדשות של האוצר ל"ביטוח הצמדה" (שהיה אמצעי עיקרי לסיבסוד המשק ההסתדרותי שנעשה בעיקר באמצעות בנק הפועלים ומנהליו).

בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, ניסה לצמצם את הגירעון התקציבי. הוא התנגד להעלאות שכר הולכות וגדלות, שהגדילו את גירעון המדינה, ואשר לדעת רבים הביאו לתגובת שרשרת אינפלציונית שדרדרה את המשק. הוא סירב להענות לדרישת המורים לתוספת שכר, שלא היה לה כיסוי תקציבי, והתנגד לדרישתו של שר הביטחון לתוספת תקציב. במחאה לכך לא הגיע הורוביץ לישיבת הממשלה, ולאחר שלא קיבל גיבוי מהממשלה לעמדתו במשך תקופת כהונתו כשר האוצר התפטר מתפקידו בינואר 1981. בתקופת כהונתו הוא החליף את הלירה בשקל.

כשר אוצר נודע הורביץ בהתבטאויותיו שנועדו לעורר את הציבור למצב המשק. הוא נהג להשיב לפונים אליו בבקשה לתקציבים במילים: "אין לי" ועל כן זכה לכינוי "יגאל אין לי". כמו כן השתמש בתחילת כהונתו במטבעות הלשון "רדו מהגג"^[14] ו"לרדת מן הגג"^[15] בדרישה שהממשלה לא תשתמש בכסף שאין לה. ביוני 1980 הסלים את התבטאויותיו וקרא "מטורפים רדו מהגג!"^[16]^[17], זאת לאחר בקשת תוספת תקציב של שר הביטחון. מטבע הלשון "מטורפים רדו מהגג" זוהה עם הורביץ גם שנים לאחר שעזב את משרד האוצר^[18]^[19].

לאחר כהונתו כשר אוצר

לאחר התפטרותו מן הממשלה הצטרף הורביץ לרשימתו של משה דיין תל"ם בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, אחר-כך הקים את "רפ"י-הרשימה הממלכתית" שלקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 שינתה את שמה לאומץ (בשמה המלא: אומץ-להבראת המשק) והורביץ היה היחיד שנבחר מטעמה.

בממשלות פרס ושמיר כיהן כשר בלי תיק והופקד על נתינת תשובות לנושאי הפעולות בשטחים בדיונים לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 הצטרף לליכוד (לאחר שנכנס אל הממשלה בתחילה כתומך של המערך)^[20] ונבחר מטעמו. לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 שבהן דורג באחד המקומות האחרונים ברשימת הליכוד לכנסת, פרש מהפוליטיקה וחזר לעסקים שאותם העביר לבניו עם תחילת כהונתו כשר, בעקבות המלצות "ועדת אשר" למניעת ניגוד עניינים של אנשי ציבור.

בניו מכרו את חברות החלב ועברו לעסקי נדל"ן, הוא השקיע יחד עימם בחוות חקלאיות בדרום אמריקה.

לאחר מותו נקראה דרך על שמו בקריית מלאכי.