Remove ads
ג'אנלואיג'י "ג'יג'י" בופון (באיטלקית: Gianluigi "Gigi" Buffon נולד ב-28 בינואר 1978) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת השוער. בופון שיחק ברוב הקריירה שלו ביובנטוס, שם זכה לאהדה רבה. הוא שיאן ההופעות בסרייה א', עם 694 הופעות, ובנבחרת איטליה, עם 176 הופעות.
_(cropped).jpg) | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| בופון במדי יובנטוס, 2017 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מידע אישי | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 בינואר 1978 (בן 46) קרארה שבאיטליה | |||||||||||||||||||||||||||||||
| שם מלא | ג'אנלואיג'י "ג'יג'י" בופון | |||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.92 מטר[1] | |||||||||||||||||||||||||||||||
| עמדה | שוער | |||||||||||||||||||||||||||||||
| מועדוני נוער | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||||||||||||||||||||||||||||||
בופון נחשב לאחד מהשוערים הטובים בהיסטוריית המשחק. הוא ידוע ביכולת עצירת הבעיטות היוצאת מן הכלל שלו, בהיותו המנצח על קו ההגנה של קבוצתו ושל נבחרתו ובהיותו שחקן מפתח בחדר ההלבשה.[2] בופון היה בעבר השוער היקר בהיסטוריית המשחק, לאחר שעבר מפארמה ליובנטוס בשנת 2001 תמורת סכום של 53 מיליון אירו.
הוא מחזיק במספר שיאים: הוא השחקן עם הכי הרבה הופעות אי פעם בסרייה א', הוא השוער ששמר על רשת נקייה במספר המשחקים הגבוה ביותר בסרייה א' ובנבחרת איטליה, וכן השוער בעל רצף הדקות הגבוה ביותר ללא ספיגה בסרייה א', שיא של 974 דקות (מעל 10 משחקים), אותו קבע בעונת 2015/2016.
Remove ads
בופון החל את דרכו המקצועית בפארמה בשנת 1995, בה ערך את הופעת הבכורה שלו. במהרה הפך לשוער הראשון של הקבוצה, וצבר מוניטין כאחד השוערים הצעירים המבטיחים ביותר באיטליה. בעת שהייתו בקבוצה, זכה בקופה איטליה, בגביע אופ"א ובסופר קאפ האיטלקי. בשתי עונותיו הראשונות שלאחר מעברו ליובנטוס בשנת 2001, זכה באליפות איטליה וביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים בעולם. הוא זכה עם יובנטוס באליפות איטליה גם בעונות 2004/2005 ו-2005/2006, תארים שנלקחו מהמועדון, בנוסף להורדת ליגה, בשל מעורבותו בפרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006. על-אף שמועות לגבי עזיבתו, החליט השוער להישאר ביובנטוס וסייע לה לסיים במקום הראשון בסרייה ב' ולחזור לליגה הבכירה. לאחר מספר עונות נטולות תארים, שיחק בופון תפקיד מפתח בתחייתה של יובנטוס והיווה חלק מסגלים שזכו בחמש אליפויות רצופות בשנים 2011–2016. מאז עזיבתו של אלסנדרו דל פיירו בשנת 2012 ועד 2018 שימש בופון כקפטן הקבוצה. בסך הכול זכה יחד עם יובנטוס בשבע אליפויות איטליה, פעמיים בקופה איטליה וחמש פעמים בסופר קאפ האיטלקי.
ברמה הבינלאומית ערך בופון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת איטליה בשנת 1997. הוא זומן למספר שיא של חמישה טורנירי גביע העולם (1998, 2002, 2006, 2010 ו-2014) והיה שוערהּּ הבכיר של הנבחרת בארבעת האחרונים. במונדיאל 1998 שימש שוער שלישי אחרי ג'אנלוקה פליוקה ולפרנצ'סקו טולדו. הוא היה שוערהּּ הראשון של נבחרת איטליה לכל אורך טורניר מונדיאל 2006 בו זכתה נבחרתו, כשהוא שומר על רשת נקייה בחמישה מתוך שבעת משחקיו וסופג שני שערים בלבד. בנוסף ייצג את נבחרת איטליה בארבעה טורנירי אליפות אירופה, באולימפיאדת אטלנטה 1996 ובשני טורנירי גביע הקונפדרציות, כשבשנת 2013 הוא מסיים עם נבחרתו במקום השלישי בטורניר. בשנת 2017 פרש מנבחרת איטליה לאחר שלא העפילו למונדיאל 2018.
בופון זכה גם בתארים קבוצתיים ואישיים יוקרתיים רבים. בשנת 2004 נבחר על ידי פלה כאחד מארבעה עשר איטלקים ברשימת פיפ"א 100, שכללה את 125 הכדורגלנים הטובים בעולם שחיו באותה העת. הוא נבחר כשוער השנה בסרייה א' בכמות שיא של אחת עשרה שנים. לאחר זכייתה של נבחרתו במונדיאל 2006 זכה בופון בפרס יאשין המוענק לשוער המצטיין של הטורניר, ונכלל גם בקבוצת הטורניר, כמו גם ביורו 2008 וביורו 2012. הוא השוער היחיד שזכה בתואר שחקן השנה של אופ"א, בגרסתו הקודמת. באותה שנה נבחר גם כשוער השנה של אופ"א, והיה חלק מנבחרת השנה של אופ"א בשנים 2003, 2004 ו-2006. בשנת 2006 נבחר כסגנו של פאביו קנבארו בקרב על תואר כדור הזהב, וכחלק מנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלים מקצוענים, תואר בו זכה גם בשנת 2007. לאחר ההעפלה של יובנטוס לגמר ליגת האלופות 2015 נבחר כחלק מנבחרת הטורניר וסיים במקום הרביעי בקרב על תואר שחקן השנה של אופ"א לשנת 2015. הוא בעל מספר הזכיות הגבוה ביותר (5) בתואר שוער השנה של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (ביחד עם איקר קסיאס), וכן בתוארי השוער המצטיין של המאה ה-21, השוער המצטיין של 25 השנים האחרונות והשוער המצטיין של העשור החולף על ידי אותו הארגון.[3] בשנת 2016 הפך בופון לשוער הראשון שזוכה בתואר כף רגל הזהב, שניתן הן עבור אישיות והן עבור יכולת משחק.
Remove ads
פארמה
1991–1995: קריירת הנוער ותחילת הקריירה המקצוענית
על-אף שקיבל הצעות מצד בולוניה 1909 ומילאן, החל בופון את קריירת הנוער שלו במחלקת הנוער של פארמה בשנת 1991, כשהוא בן 13.[5] במהלך תקופתו במחלקת הנוער של המועדון, שיחק בופון במספר עמדות שדה, בעיקר בקישור, ולאחר מכן עבר לעמדתו הנוכחית, עמדת השוער.[6] המודל לחיקוי שלו, תומאס נקונו, שוערהּ של נבחרת קמרון בעבר, הוא שנתן לבופון את ההשראה להסב את תפקידו לשוער, לאחר הופעותיו במדי נבחרת קמרון במונדיאל 1990 שנערך באיטליה.[4] בופון הסתגל במהרה לתפקיד השוער ותוך זמן קצר הפך לשוער הראשון של קבוצת הנוער. ארמס פוליוני, מאמן השוערים של מחלקת הנוער, הפך במהרה למנטור של השוער הצעיר.[5]
לאחר שנקרא להתאמן עם הקבוצה הבוגרת של המועדון בקיץ 1994,[5] הועלה בופון לסגל הבוגר בשנת 1995. ב-19 בנובמבר 1995, כשהוא בן 17, ערך בופון את הופעת הבכורה שלו במועדון, כשנבחר על ידי המאמן נביו סקלה לשמש כשוער במשחק סרייה א' נגד מילאן, שהסתיים בתיקו 0-0.[8] הוא ערך בהמשך העונה שמונה הופעות ליגה נוספות והופעה בקופה איטליה, בו הודחה פארמה בסיבוב השני. פארמה סיימה את העונה במקום השישי בליגה, והעפילה לגביע אופ"א. במהלך תקופתו בפארמה אימן אותו מאמן השוערים ויליאם וקי, דמות לזכותה זוקף בופון את רוב הביטחון, ההתפתחות וההצלחה שלו.[9]
1996–2001: שוערהּ הראשון של פארמה, ההצלחה, והפריצה לתודעה
בעונת 1996/1997, עונתו השנייה בקבוצה הראשונה של המועדון, נבחר בופון לשמש כשוער הראשון של הקבוצה והועדף על פני אלסנדרו ניסטה ולוקה בוצ'י.[6] פארמה סיימה את העונה כסגנית האלופה, כשמקדימה אותה יובנטוס, והעפילה לליגת האלופות. בופון ספג 17 שערים ב-27 הופעות ליגה, וביצועיו החלו לזכות בתשומת לב באיטליה.[6] פארמה הודחה פעם נוספת בסיבוב השני של הקופה איטליה ובסיבוב הראשון של גביע אופ"א, מפעל בו ערך בופון את הופעת הבכורה האירופית שלו בהפסד 0–2 לוויטוריה דה גימארייש הפורטוגלית ב-24 בספטמבר 1996.[6]
בעונת 1997/1998 סיימה פארמה במקום החמישי בליגה והגיעה לחצי גמר הקופה איטליה, בעוד שבליגת האלופות היא הודחה בשלב הבתים לאחר שסיימה במקום השני בבית. הוא ערך 32 הופעות ליגה. במהלך העונה זכה בופון לכינוי "סופרמן", לאחר שעצר פנדל של חלוצה הברזילאי של אינטר מילאנו, רונאלדו, וחגג את העצירה בהצגת חולצת סופרמן לאוהדיה של פארמה, שנלבשה מתחת למדים שלו.
בעונתו הרביעית בקבוצה הבוגרת, זכה בופון בתואר האירופי הראשון שלו – גביע אופ"א. במשחק הגמר מול אולימפיק מרסיי, שנערך באצטדיון לוז'ניקי שבמוסקבה, רוסיה, שמר בופון על שער נקי וקבוצתו ניצחה 3-0.[10][11] בנוסף זכה בופון עם המועדון בקופה איטליה באותה עונה, לאחר שפארמה ניצחה את פיורנטינה בזכות חוק שערי חוץ.[12] בופון, שערך 34 הופעות ליגה, סיים יחד עם קבוצתו במקום הרביעי, שהקנה לה את הזכות להשתתף בשלב פלייאוף ההעפלה של ליגת האלופות, בו הודחה ונאלצה לשחק בגביע אופ"א לאחר שהפסידה לגלאזגו ריינג'רס. בשל הופעותיו זכה בופון לראשונה בתואר שוער השנה בסרייה א', וכן בפרס בראבו,[13] המוענק לשחקן הטוב ביותר באירופה עד גיל 21 בעונה החולפת. היה מועמד לתואר כדור הזהב, אך לא זכה אף לא להצבעה אחת.[14]
בעונת 1999/2000 זכה בופון לראשונה בסופר קאפ האיטלקי לאחר ניצחון על מילאן,[15][16] וערך 32 הופעות ליגה כשפארמה מסיימת פעם נוספת במקום הרביעי, שנתן לה את האפשרות להתמודד מול אינטר מילאנו על מקום בליגת האלופות. פארמה הפסידה לאינטר בתוצאה 3-1.[17][18] בזירה האירופית, הודחה פארמה בשלב 32 הגדולות של גביע אופ"א לאחר שהפסידה לוורדר ברמן בסיכום שני המשחקים,[19][20] ובאותו השלב בקופה איטליה לאחר שהפסידה לקליארי בסיכום שני המשחקים.[21][22]
בעונת 2000/2001 סייע בופון לפארמה להעפיל פעם נוספת לגמר הקופה איטליה, בו היא הפסידה לפיורנטינה בתוצאה 1–2 בסיכום שני המשחקים.[23] בגביע אופ"א, הגיעה פארמה עד לשלב 32 הגדולות בו הודחה על ידי פ.ס.וו. איינדהובן.[24][25] פארמה סיימה במקום הרביעי בליגה, שהקנה לה את ההשתתפות בפלייאוף ההעפלה לליגת האלופות, בפעם השלישית ברצף, כשבופון עורך 34 הופעות ליגה. הוא נבחר בפעם השנייה כשוער השנה בסרייה א'.
יובנטוס
2001–2004: המעבר ליובנטוס וההשתלבות המהירה
בקיץ 2001 נמכר בופון ליובנטוס במחיר שיא לשוער של 100 מיליארד לירה איטלקית (51,645,690 אירו) והצטרף לליליאן תוראם שהשלים את המעבר חודש לפניו, כשאת חלקו של הסכום שילמה יובנטוס בדמותו של יונתן באקיני שעשה את הדרך בכיוון ההפוך.[26][27] מאוחר יותר גילה בופון שהייתה לו האפשרות להצטרף לרומא, שהעדיפה להחתים במקום את איוואן פליצולי, ושעל-אף משא ומתן מתמשך עם ברצלונה, הוא בחר ביובנטוס מאחר שאביו שכנע אותו כי ביובנטוס יוכל להגשים את השאיפה שלו לזכות באליפות איטליה.[28] בופון היה הרכש היקר ביותר של יובנטוס[29] עד לרכישתו של גונסאלו היגוואין בשנת 2016.[30]
ב-26 באוגוסט 2001, במחזור הראשון של עונת 2001/2002, ערך בופון את הופעת הבכורה שלו ביובנטוס, כששמר על רשת נקייה בניצחון בית 0–4 על ונציה.[1][31] בעונתו הראשונה ביובנטוס ערך בופון 45 הופעות רשמיות בכלל המסגרות ועזר לקבוצתו לזכות באליפות איטליה, כשהוא סופג 23 שערים בלבד ב-34 הופעות ליגה.[32] בליגת האלופות הודחה יובנטוס בשלב הבתים השני, לאחר שסיימה רביעית בבית שכלל את באייר לברקוזן, את דפורטיבו לה קורוניה ואת ארסנל. בופון זכה בפעם השלישית בתואר שוער השנה בסרייה א', ואף היה מועמד לראשונה בקריירה לנבחרת השנה של אופ"א,[33] אך לבסוף הפסיד לרושטו רצ'בר, שוערהּ של פנרבחצ'ה.[34]
בתחילת עונת 2002/2003 זכתה יובנטוס בסופר קאפ האיטלקי לאחר שניצחה את פארמה.[35] הוא ערך 47 הופעות בכל המסגרות, 32 מהן בסרייה א'. יובנטוס העפילה לגמר ליגת האלופות לעונת 2002/2003, בו הפסידה למילאן בדו-קרב בעיטות עונשין,[36] על אף שתי עצירות של בופון.[33] הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברצף בעונה זו, וספגה את מספר השערים הנמוך ביותר בליגה פעם נוספת – כשבופון סופג 23 שערים ב-32 הופעות. בופון זכה בתואר שוער השנה בסרייה א' בפעם הרביעית בקריירה, והיה השוער הראשון והיחיד לזכות בתואר שחקן השנה של אופ"א. הוא זכה גם בתואר שוער השנה של אופ"א,[37] ונבחר לראשונה לנבחרת השנה של אופ"א.[38] תואר נוסף בו זכה בופון לראשונה הוא השוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.[39]
בופון פתח את עונת 2003/2004 עם עצירת פנדל בדו-קרב בעיטות עונשין בסופר קאפ האיטלקי נגד מילאן, בו זכתה יובנטוס לאחר 1-1 בתום הזמן החוקי.[40] בליגת האלופות, הודחה יובנטוס בשלב שמינית הגמר על ידי דפורטיבו לה קורוניה לאחר הפסד 0–2 בסיכום שני המשחקים,[41][42] בליגה סיימה יובנטוס במקום השלישי, כשבופון עורך 32 הופעות ליגה. בחודש מרץ 2004 נבחר בופון על ידי פלה כאחד מ-125 הכדורגלנים החיים הטובים בעולם,[43] אך לא הצליח לזכות בתואר שוער השנה בסרייה א', אותו הפסיד לדידה, שוערהּ של מילאן. בופון נבחר פעם נוספת לנבחרת השנה של אופ"א[44] וכשוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.[39] בעונה זו היה מועמד בופון לראשונה גם לתואר כדורגלן השנה בעולם, והוא סיים במקום ה-21 יחד עם חברו האיטלקי פאולו מלדיני.
2004–2006: פרשת הקלצ'ופולי והירידה לסרייה ב'
בקיץ 2004 עזב מרצ'לו ליפי את יובנטוס על-מנת לאמן את נבחרת איטליה והוחלף על ידי פאביו קאפלו. בעונתו הרביעית במועדון, ערך בופון 48 הופעות בכל המסגרות, 38 מתוכן בסרייה א', וזכה באליפות איטליה השלישית שלו בארבע עונות בהן הוא משחק במועדון, וכן בתואר שוער השנה בסרייה א' בפעם החמישית בקריירה. יובנטוס הודחה בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות על ידי ליברפול לאחר הפסד 1–2 בסיכום שני המשחקים.[45][46] בופון היה מועמד בפעם הרביעית ברצף לנבחרת השנה של אופ"א,[33] אך הפסיד את מקומו לפטר צ'ך.[47]
ב-14 באוגוסט 2005 התנגש בופון בקאקה במהלך משחק גביע לואיג'י ברלוסקוני ופרק את כתפו, דבר שהצריך ניתוח.[48] בעקבות כך, השאילה מילאן ליובנטוס את שוערהּ השני, כריסטיאן אביאטי, עד להחלמתו של בופון.[49] בופון חזר לפעולה בחודש נובמבר, אך פציעה נוספת השביתה אותו עד לחודש ינואר.[49] הוא חזר לשחק במשחק קופה איטליה נגד פיורנטינה,[50][51] ובהמשך העונה עזר ליובנטוס לזכות באליפות השנייה שלה ברציפות והרביעית שלו בסך הכל, כשהוא עורך 18 הופעות ליגה. בליגת האלופות הודחה יובנטוס פעם נוספת בשלב רבע הגמר, הפעם על ידי ארסנל,.[52][53] בופון נבחר כשוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל בפעם השלישית בקריירה שלו,[39] וכשוער השנה בסרייה א' בפעם השישית בקריירה. בנוסף סיים בופון במקום השני בקרב על תואר כדור הזהב, לאחר חברו לנבחרת פאביו קנבארו,[54] במקום השמיני בדירוג כדורגלן השנה בעולם ונבחר לנבחרת השנה של אופ"א ולנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלים מקצוענים.[55][56]
ב-12 במאי 2006 הואשמו מספר שחקנים, וביניהם בופון, בהשתתפות בהימורים בלתי חוקיים על משחקי סרייה א'. בופון שיתף פעולה מרצון ונחקר על ידי הרשויות בטורינו. בעוד שהוא מודה שהוא הימר על משחקי ספורט (עד שלהי שנת 2005, אז נכנסו לתוקף תקנות שאסרו על שחקנים לעשות זאת), הכחיש בופון כי הימר על משחקי כדורגל איטלקי.[57] על-אף חששות כי נפגעו סיכויו של בופון להיות שוער נבחרת איטליה בטורניר מונדיאל 2006, הוא היה השוער הראשון שלה ועזר לה לזכות בתואר בפעם הרביעית בהיסטוריה. בחודש יוני 2007 נוקה בופון מכל ההאשמות על ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית. לאחר עונשה של יובנטוס בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006, שקבע כי שני תוארי האליפות האחרונים יילקחו ממנה והיא תרד לסרייה ב', היו שמועות שבופון יוצב בחלון ההעברות, אך הוא בחר להישאר בקבוצה, החלטה שזיכתה אותו בכבוד רב מצד אוהדי המועדון.[58]
|
"בופון הוא אחד מהשוערים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל. כאשר יובנטוס הייתה בסרייה ב', הוא הראה שהוא נאמן לקבוצה. זו הייתה מחווה נהדרת" |
| — כדורגלן העבר והמאמן יופ היינקס.[59] |
2006–2011: אליפות הסרייה ב', חזרה לסרייה א' והתמודדות עם השלכות פרשת הקלצ'ופולי
בופון ערך 37 הופעות ליגה, ובתום העונה זכתה יובנטוס באליפות הסרייה ב' והעפילה בחזרה לסרייה א', ובופון האריך את חוזהו במועדון עד לשנת 2012.[50] בופון נבחר בפעם הרביעית כשוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל,[39] ונבחר בפעם השנייה ברציפות לנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלים מקצוענים.[60]
בעונת 2007/2008 היה בופון שחקן מפתח בקבוצה, ערך 34 הופעות ליגה, ועזר לה לסיים במקום השלישי בליגה ולהעפיל לליגת האלופות. בופון זכה בתואר שוער השנה בסרייה א' בפעם השביעית בקריירה, והיה מועמד לתוארי כדור הזהב וכדורגלן השנה בעולם פעם נוספת.[61] בעונה זו החל בופון לסבול מבעיות גב בשל פריצת דיסק, שהשביתו אותו לסירוגין במהלך העונות הבאות. ב-10 במרץ 2008 האריך בופון את חוזהו במועדון עד לשנת 2013.[50]
בעונת 2008/2009 סבל בופון פעם נוספת ממספר פציעות. בין החודשים ספטמבר לינואר עמד בשער הקבוצה השוער המחליף, אלכס מנינגר, שזכה לתשבחות בשל הופעותיו.[62] בשל פציעות חוזרות, הופעותיו המעולות של מנינגר והופעות מאכזבות של יובנטוס לקראת סוף העונה, נפוצו שמועות כי בופון אינו מרוצה ורוצה לעזוב את המועדון.[63] בופון הודה כי הוא מאוכזב מהתוצאות, אך שלל כל כוונה לעזוב את המועדון. בסופו של דבר יובנטוס סיימה את העונה במקום השני בליגה, לאחר אינטר מילאנו, כשבופון עורך 23 הופעות ליגה. בקופה איטליה הודחה יובנטוס בשלב חצי הגמר לאחר הפסד 2–4 ללאציו בסיכום שני המשחקים (כשבופון משחק רק במשחק הגומלין),[64] ובליגת האלופות היא הודחה בשלב שמינית הגמר לאחר 2–3 לצ'לסי בסיכום שני המשחקים.[65][66] בתום העונה בופון היה מועמד פעם נוספת לתואר כדורגלן השנה בעולם.
בופון ויובנטוס החלו את עונת 2009/2010 בצורה טובה, על-אף שהקבוצה סבלה ממכה קשה והודחה בשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שסיימה במקום השלישי בבית, מעל למכבי חיפה הישראלית ומתחת לז'ירונדן דה בורדו הצרפתית ובאיירן מינכן הגרמנית. יובנטוס סיימה את העונה במקום השביעי והמאכזב בליגה (בופון ערך 27 הופעות ליגה, שאילץ אותה להעפיל לליגה האירופית דרך המוקדמות, ובקופה איטליה היא הודחה בשלב רבע הגמר לאחר הפסד 1–2 לאינטר מילאנו, שזכתה בסופו של דבר בטורניר.[67] בשנת 2010 הוא נבחר כשוער העשור של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.
במחצית הראשונה של עונת 2010/2011 החלים בופון מפציעה שספג במונדיאל 2010 ולא שיחק, והחליף אותו בשער מרקו סטורארי. יובנטוס סיימה את העונה במקום השביעי בליגה ולא הצליחה להעפיל למפעל אירופי,[68] כשבופון עורך 16 הופעות ליגה בלבד.
2011–2014: השבת הדומיננטיות בסרייה א'
בעונת 2011/2012, תחת המאמן החדש וקשר העבר של הקבוצה, אנטוניו קונטה,[69] חזרה יובנטוס להיות מהקבוצות המובילות של הליגה. בופון חזר לכושרו המצוין, וסיפק מספר עצירות מרהיבות, כולל עצירת פנדל של פרנצ'סקו טוטי שסייעה ליובנטוס להשיג תוצאת תיקו חשובה נגד רומא בסטאדיו אולימפיקו.[70][71] בחודש דצמבר 2011 נבחר בופון על ידי אוהדיה של יובנטוס לשחקן החודש של המועדון. יובנטוס זכתה באליפות איטליה לראשונה מאז פרשת הקלצ'ופולי מבלי להפסיד אף לא משחק אחד והעפילה לליגת האלופות לאחר היעדרות של שנתיים. בופון, כשהוא נעזר בשלישיית הגנה חזקה שכללה את ג'ורג'יו קייליני, לאונרדו בונוצ'י ואנדראה ברצאלי,[72] ספג 16 שערים בלבד ב-35 הופעות ליגה, ושמר על רשת נקייה ב-21 משחקים,[73] שיא אישי עבורו.[74] הוא יצר 82 אחוזי הצלות, הנתון הגבוה ביותר לשוער בחמש הליגות הגדולות באירופה.[75] בנוסף, נכלל בופון בנבחרת השנה של הסרייה א'.
ב-11 באוגוסט 2012 הניף בופון את הגביע הראשון שלו כקפטן יובנטוס, תפקיד אותו קיבל לאחר עזיבתו של אלסנדרו דל פיירו, לאחר ניצחון 2–4 על נאפולי בהארכה במשחק הסופר קאפ האיטלקי ששוחק בבייג'ינג.[76] בשל הופעותיו בעונה זו הוא היה מועמד לתואר כדור הזהב של פיפ"א ולנבחרת השנה של אופ"א.[33] הוא הפסיד את המקום בנבחרת השנה לאיקר קסיאס, שוערהּ של ריאל מדריד.[77] הוא נבחר במקום השני, לאחר איקר קסיאס, בקרב על תואר השוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל,[78] ונבחר כשוער המאה ה-21 על ידי אותו ארגון.[79] ב-23 בינואר 2013 האריך בופון את חוזהו במועדון עד שנת 2015.[80] ב-27 בינואר זכה בופון בתואר שוער השנה בסרייה א' בפעם השמינית בקריירה.[81] יובנטוס זכתה בתום העונה באליפות נוספת וסיימה עם ההגנה הטובה ביותר בליגה, כשבופון סופג 19 שערים ב-32 הופעות ליגה. בליגת האלופות הודחה בשלב רבע הגמר על ידי באיירן מינכן הגרמנית לאחר הפסד 0–4 בסיכום שני המשחקים.[82][83]
ב-18 באוגוסט 2013 הניף בופון את הסופר קאפ האיטלקי בפעם השנייה ברציפות, לאחר ניצחון 0–4 על לאציו.[84][85] ב-6 בדצמבר שמר בופון על רשת נקייה משחק שביעי ברציפות בניצחון 0–2 על בולוניה 1909,[86] ושיפר את שיאו הקודם, שעמד על 568 דקות ללא ספיגת שער בליגה, ל-640 דקות.[87] בסופו של דבר ספג בופון שער מרגליו של מקסימיליאנו מוראלס בניצחון 1–4 על אטאלנטה במסגרת המחזור ה-17 בליגה,[88] והשווה את לוקה מרקג'אני במקום השישי בדירוג מספר הדקות הרצופות ללא ספיגה בסרייה א'.[89] הוא היה מועמד פעם נוספת לתואר כדור הזהב של פיפ"א לשנת 2013, וכן לנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלים מקצוענים.[90] יובנטוס קבעה בעונת 2013/2014 מספר שיא של נקודות בליגה שעמד על 102, ושיא ניצחונות שעמד על 33. החלק של בופון באליפות היה מרכזי – 33 הופעות ליגה, בהן ספג 21 שערים ושמר על רשת נקייה ב-18 מהם. יובנטוס הודחה בשלב הבתים של ליגת האלופות, לאחר שסיימה במקום השלישי בבית, מעל לפ.צ. קופנהגן הדנית ומתחת לריאל מדריד הספרדית וגלטסראיי הטורקית, והגיעה עד לשלב חצי הגמר של הליגה האירופית, בו הודחה על ידי בנפיקה ליסבון הפורטוגלית לאחר הפסד 1–2 בסיכום שני המשחקים.[91][92] בופון נבחר לנבחרת העונה של הליגה האירופית לעונת 2013/2014.[93] ב-1 ביולי 2014 האריך בופון את חוזהו במועדון עד שנת 2017.
2014–2015: העפלה שנייה לגמר ליגת האלופות וזכייה ראשונה בקופה איטליה עם יובנטוס
.jpg)
בקיץ 2014 עזב אנטוניו קונטה את משרת המאמן ועבר לאמן את נבחרת איטליה, ומסימיליאנו אלגרי, מאמנה של מילאן לשעבר, נקרא להחליפו. ב-24 בנובמבר הוא היה מועמד בפעם העשירית לנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלים מקצוענים.[90] לקראת סוף שנת 2014 הוא היה מועמד לנבחרת השנה של אופ"א,[33] אך הפסיד למנואל נוייר, שוערהּ של באיירן מינכן.[94] ב-15 בדצמבר נבחר בופון בפעם התשיעית כשוער השנה בסרייה א',[95] ובפעם השנייה בנבחרת השנה של הסרייה א'. ב-22 בדצמבר הפסידה יובנטוס לנאפולי בסופר קאפ האיטלקי בתוצאה 7–8 בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר תיקו 2-2 בתום הזמן החוקי.[96] על-אף שבופון הציל מספר כדורים במהלך המשחק ועצר שלושה פנדלים בדו-קרב בעיטות העונשין, הוא לא הצליח לעזור לקבוצתו לזכות בגביע.[97] הוא היה מועמד לתואר השוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל, וסיים במקום הרביעי, לאחר מנואל נוייר, טיבו קורטואה וקיילור נבאס.[98]
ב-2 במאי שמר בופון על רשת נקייה בניצחון 0–1 על סמפדוריה,[99] בו הבטיחה יובנטוס את הזכייה באליפות בפעם הרביעית ברציפות.[100] ב-13 במאי סיים בופון כמצטיין המשחק בתיקו 1-1 נגד ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו במשחק הגומלין של שלב חצי הגמר של ליגת האלופות,[101] בעקבותיו העפילו בופון וקבוצתו לגמר ליגת האלופות לאחר 12 שנות היעדרות. ב-20 במאי זכה בופון לראשונה בקופה איטליה עם יובנטוס, על-אף שלא שיחק במהלך הטורניר.[102]
ב-6 ביוני 2015 היה בופון קפטן יובנטוס בגמר ליגת האלופות 2015, בו הפסידה יובנטוס לברצלונה בתוצאה 1–3 באצטדיון האולימפי של ברלין שבגרמניה,[103] על-אף מספר הצלות מרהיבות שסיפק בופון לכדורים מרגליהם של לואיס אלברטו סוארס, ניימאר ודני אלבס.[104] בופון שמר במהלך הטורניר על שער נקי במספר המשחקים הרב ביותר – 6, יחד עם מארק-אנדרה טר שטגן מברצלונה, דניאל סובשיץ' ממונקו ומנואל נוייר מבאיירן מינכן.[105] בשל הופעותיו נבחר בופון לנבחרת העונה של ליגת האלופות.[106]
2015–2016: זכייה באליפות חמישית ברצף וקביעת שיא משחקים ללא הפסד בסרייה א'
|
"עברתי את דל פיירו, אך אני מעדיף את ההצלחה של הקבוצה" |
| — בופון לאחר שהפך לשיאן הדקות במדי יובנטוס, במשחק שנגמר בתיקו נגד בורוסיה מנשנגלדבך.[107] |
ב-8 באוגוסט 2015 שמר בופון על רשת נקייה כשיובנטוס זכתה בפעם השביעית בסופר קאפ האיטלקי, לאחר ניצחון 0–2 על לאציו.[108] בדצמבר אותה שנה נבחר לשוער השנה בסרייה א' ולנבחרת השנה של הסרייה א'. מאוחר יותר באותו החודש היה בופון מועמד לתואר שחקן השנה של "גלוב סוקר", לצד ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו.[109] ב-6 בינואר 2016 הוא נבחר במקום השני בקרב על תואר השוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל, לאחר מנואל נוייר.[110]
ב-24 באפריל הציל בופון פנדל מרגליו של ניקולה קליניץ' בניצחון 1–2 על פיורנטינה,[111] הפנדל ה-13 שהוא עוצר בקריירה שלו,[112] ובעקבות ההפסד של נאפולי לרומא למחרת,[113] הבטיחה יובנטוס זכייה באליפות חמישית ברציפות.[114] בנוסף לשיא האישי ששבר, בופון היה שחקן מפתח בקבוצה לאחר ההפסד 0–1 לססואולו במחזור העשירי בליגה,[115] שהוריד אותה למקום ה-12 בליגה, כשיובנטוס השלימה רצף של 25 משחקים ללא הפסד שהוביל אותה לאליפות.[116] ב-11 במאי האריך בופון את חוזהו במועדון עד שנת 2018.[117] במהלך עונת 2015/2016, בה ערך בופון 33 הופעות ליגה, השווה בופון את שיאו האישי שעמד על 21 משחקים ללא ספיגת שער, ובסופה הוא נבחר לשחקן העונה של יובנטוס.[118] ב-18 ביולי נכלל בופון ברשימה של עשרת השחקנים המועמדים לתואר שחקן השנה של אופ"א,[119] ובסופו של דבר סיים במקום השישי בדירוג.[120]
2016–2017
ב-11 באוקטובר 2016 הפך בופון לשוער הראשון שזוכה בתואר כף רגל הזהב.[121] בשל הופעותיו בשנת 2016 היה בופון מועמד לתואר כדור הזהב,[122] וסיים במקום התשיעי יחד עם פפה מריאל מדריד.[123] ב-4 בנובמבר נכלל בופון ברשימת המועמדים לתואר שחקן השנה בטקס פרסי השנה של פיפ"א.[124] ב-21 בנובמבר פורסם שמו של בופון כמועמד לנבחרת השנה של אופ"א, ובכך הפך לשוער בעל מספר המועמדויות הגבוה ביותר, לצדו של איקר קסיאס, עם 9 מועמדויות.[125] ב-1 בדצמבר נכלל בופון ברשימת המועמדים לנבחרת השנה של פדרציית הכדורגל הבינלאומית לכדורגלנים מקצוענים,[90] מועמדות שהפכה אותו לשחקן היחיד לצדו של כריסטיאנו רונאלדו שמועמד לנבחרת בכל שנה מאז שנת 2005.[126]
את שנת 2017 פתח בופון כשהוא נבחר במקום השני, לאחר מנואל נוייר, בקרב על תואר השוער המצטיין של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.[127] ב-5 בינואר הוכרז בופון כחלק מנבחרת השנה של אופ"א, והפך לשחקן המבוגר ביותר שנכלל בנבחרת.[128] ב-9 בינואר הוכרז כי בופון סיים במקום התשיעי בקרב על תואר שחקן השנה בטקס פרסי השנה של פיפ"א.[129] ב-30 בינואר נבחר בופון כשוער השנה בסרייה א' בפעם ה-11 בקריירה שלו וכחלק לנבחרת השנה של הסרייה א'.[130][131]
2017–2018
בעונה זו העפילו בופון ויובנטוס לרבע גמר ליגת האלופות, בשחקם נגד ריאל מדריד. לאחר תבוסה של 0–3 באיטליה ב-3 באפריל 2018, יצאה יובנטוס ב-11 באפריל למשחק הגומלין באצטדיון סנטיאגו ברנבאו. בתום תשעים הדקות, ללא תוספת הזמן, כבשה יובנטוס שלושה שערים והשוותה את מאזן השערים כנגד ריאל מדריד, במשחקי ה"בית-חוץ". מאזן השערים הכללי במשחקי עמד על 3-3, ונדמה היה ששני המפגשים יסתיימו ללא הכרעה. בדקה השלישית של תוספת הזמן (דקה 93), שניות ספורות קודם השריקה לתום הזמן הרשמי, נשרקה בעיטת עונשין מ-11 מטרים לחובת יובנטוס, לאחר עבירה ברחבה שבוצעה מצד בלמהּ של יובנטוס, אל-מהדי בן עטיה, על חלוצהּ של ריאל, לוקאס ואסקס. בופון, רץ אל השופט, מייקל אוליבר (אנ'), במחאה על השריקה, בטענו כי לא בוצעה עבירה ברחבה. כתוצאה מכך, הורחק בכרטיס אדום ישיר לאחר מספר שניות. במקומו נאלץ להיכנס שוערהּ השני של יובנטוס, וויצ'ך שצ'נסני. בדקה ה-98 של המשחק, לאחר סערה קשה ומחאות חריפות מצד כל שחקני יובנטוס כנגד השריקה, כבש כריסטיאנו רונאלדו פנדל מכריע זה, קבע 1–3 במשחק לזכותה של יובנטוס ו-4–3 לזכות ריאל בסיכום שני המשחקים והעלה אותה לחצי גמר ליגת האלופות.
למרות ההדחה מליגת האלופות בופון הוביל את יובנטוס לאליפות שביעית ברציפות ותשיעית שלו בסך הכל לאחר מאבק ממושך מול נאפולי על התואר ובזכייה רביעית ברציפות בגביע האיטלקי.
ב-17 במאי 2018 בופון הודיע במסיבת עיתונאים שהוא עוזב את הקבוצה לאחר משחק הליגה מול ורונה ב-19 במאי.[132] בסך הכל זכה ב-19 תארים ב-17 עונות במדי יובנטוס.
פריז סן-ז'רמן
ב-6 ביולי 2018 חתם בופון בפריז סן-ז'רמן לעונה אחת. באותה עונה בופון התחרה עם אלפונס אראולה על אפודת השוער הראשון, ובסך הכל ערך 25 הופעות בכל המסגרות ועזר לקבוצה לזכות באליפות צרפת.
ב-5 ביוני 2019 הודיע בופון כי הוא מתכנן לחזור לאיטליה, וכי לא ימשיך עונה נוספת במדי פריס סן-ז'רמן.[133]
החזרה ליובנטוס
ב-4 ביולי 2019 חזר בופון ליובנטוס, חתם על חוזה לשנה אחת כשהוא מרוויח כמיליון וחצי אירו.[134] בגמר הגביע האיטלקי ביוני 2020 היה אחד השחקנים המצטיינים כשהדף מספר פעמים בעיטות ישירות לשערו ומנע שערים. ב-4 ביולי 2020, בדיוק שנה לאחר חזרתו ליובנטוס, פתח השוער בהרכב קבוצתו נגד טורינו, ובכך שבר את שיא ההופעות לשחקן בסרייה א', עם 648 הופעות כשהוא עוקף את פאולו מלדיני.[135]
החזרה לפארמה
ב-16 ביוני 2021, 20 שנה לאחר שעזב אותה, חתם בופון בפארמה מהסרייה ב'.
Remove ads
תחילת הקריירה, ההופעות הראשונות בנבחרת הבוגרת וההעפלה לאליפות אירופה 2000
בופון ייצג את איטליה בכל שכבות הגיל עבור כדורגלנים, החל מהנבחרת עד גיל 15 וכלה בנבחרת עד גיל 21. כמו כן, היווה חלק מהנבחרת האולימפית האיטלקית באולימפיאדת אטלנטה 1996.[137] בשנת 1993, בשחקו במדי הנבחרת עד גיל 16, העפיל בופון יחד עם נבחרתו לגמר אליפות אירופה, לאחר שבחצי הגמר הדף שלושה פנדלים בדו-קרב בעיטות העונשין.[138] מאוחר יותר באותה השנה, בשחקו בנבחרת עד גיל 17, השתתף בופון בגביע העולם בכדורגל עד גיל 17 שהתקיים ביפן. ב-1995, העפיל בופון עם נבחרת איטליה עד גיל 19 לגמר אליפות אירופה.[50] בשנת 1996 השיג בופון את הישגו הגדול ביותר טרם הצטרפותו לנבחרת הבוגרת, כשזכה יחד עם הנבחרת עד גיל 21 באליפות אירופה עד גיל 21 לשנת 1996, לאחר ניצחון בגמר על נבחרת ספרד עד גיל 21.[139] בנוסף, זכה בופון יחד עם נבחרת זו במדליית זהב, במסגרת מפעל "משחקי הים התיכון", שהתקיים בשנת 1997 בבארי שבאיטליה.
ב-29 באוקטובר 1997, כשהוא בן 19 ותשעה חודשים, ערך בופון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת איטליה הבוגרת, כשהחליף את ג'אנלוקה פליוקה הפצוע בדקה ה-38 בתיקו 1-1 נגד נבחרת רוסיה במסגרת המשחק הראשון בפלייאוף ההעפלה למונדיאל 1998 במוקדמות מונדיאל 1998, כשהוא מוכרע על ידי שער עצמי של פאביו קנבארו.[140][141] בזכות הופעה זו הפך לבופון לשוער הצעיר ביותר שמשחק במדי הנבחרת, שיא שנשבר 19 שנים מאוחר יותר על ידי ג'אנלואיג'י דונארומה.[142] בזכות תוצאה זו וניצחון 0–1 במשחק הגומלין, בו לא שיחק בופון,[143] העפילה נבחרת איטליה לטורניר מונדיאל 1998. בופון נכלל בסגל הנבחרת לטורניר, תחילה כשוער שלישי, ולאחר פציעתו של אנג'לו פרוצי נבחר לשמש כשוער השני לאחר ג'אנלוקה פליוקה, כשפרנצ'סקו טולדו נקרא למלא את משבצת השוער השלישי.[144] בופון לא ערך אף הופעה במסגרת הטורניר, בו הודחה נבחרתו בשלב רבע הגמר לאחר הפסד בדו-קרב בעיטות עונשין לנבחרת צרפת, שבסופו של דבר זכתה בטורניר.[145][146]
בופון נבחר לשמש כשוער הראשון של הנבחרת במהלך מוקדמות יורו 2000, והיה אמור לשמש כשוער הראשון גם במהלך הטורניר תחת המאמן דינו זוף, אך הוא שבר את ידו במשחק ידידות נגד נבחרת נורווגיה מספר ימים לפני משחק הפתיחה של הטורניר נגד נבחרת טורקיה. פרנצ'סקו טולדו החליף אותו כשוער הראשון של נבחרת איטליה לטורניר, פרנצ'סקו אנטוניולי הועלה למשבצת השוער השני וכריסטיאן אביאטי נקרא לשמש כשוער השלישי.[147] איטליה הגיעה עד לגמר הטורניר, בו הפסידה פעם נוספת לנבחרת צרפת.[148][149]
הופעות הבכורה בגביע העולם ובאליפות אירופה
בשל הופעותיו המצוינות של פרנצ'סקו טולדו ביורו 2000,[150] הוא המשיך לשמש כשוער הראשון של נבחרת איטליה גם בתחילת טורניר מוקדמות מונדיאל 2002. במשחק המוקדמות הרביעי, בו ניצחה איטליה את נבחרת רומניה בתוצאה 2-0,[151] תפקד בופון כשוער הראשון, והוא המשיך במעמד זה עד לסיום טורניר המוקדמות, תחת שרביטו של המאמן ג'ובאני טרפטוני.
בופון שיחק בכל משחקיה של נבחרתו בטורניר מונדיאל 2002, כשהוא שומר על שער נקי במשחק הפתיחה נגד נבחרת אקוודור[152][153] ועוצר פנדל מעורר מחלוקת בשלב שמינית הגמר נגד נבחרת קוריאה הדרומית, עצירה שלא עזרה לנבחרתו להימנע מהדחה לאחר הפסד בהארכה בשל שער זהב.[154][155] בופון שיחק גם בטורניר יורו 2004 ושמר על רשת נקייה במשחק הפתיחה של שלב הבתים נגד נבחרת דנמרק,[156] אך נבחרתו הודחה בשל תוצאות המפגשים בין הנבחרות בשלב הבתים לאחר שצברה חמש נקודות, כמו נבחרות דנמרק ושוודיה.[157]
גביע העולם 2006: זכייה
בופון נבחר לשמש כשוער הראשון של הנבחרת גם תחת מאמנו לשעבר ביובנטוס ומחליפו של ג'ובאני טרפטוני, מרצ'לו ליפי, כשנבחרת איטליה מסיימת במקום הראשון בבית 5 במוקדמות מונדיאל 2006.
במהלך טורניר מונדיאל 2006 בופון היה בכושר מצוין, וקבע שיא כשספג שני שערים בלבד בשבעה משחקים, כשהוא שומר בחמישה מהם על רשת נקייה. בנוסף, הוא שמר על רשת נקייה 453 דקות ברציפות, 64 דקות פחות מהשיא שקבע שוער העבר של נבחרתו, וולטר זנגה, במונדיאל 1990. השערים היחידים שהוא ספג היו שער עצמי מרגליו של כריסטיאן זקארדו בתיקו 1-1 נגד נבחרת ארצות הברית במחזור השני בשלב הבתים,[158][159] ושער בפנדל מרגליו של זינדין זידאן בגמר נגד נבחרת צרפת.[160][161] בופון הציל בתוספת הזמן נגיחה של זידאן, שזכה בסוף הטורניר בפרס כדור הזהב, והמשחק נגמר בתוצאה 1-1 והמשיך לדו-קרב בעיטות עונשין, בו אף אחד מהשוערים, בופון או פביאן בארטז, עצר בעיטה. ההחמצה היחידה הייתה של דויד טרזגה, והפנדל שהעניק לבופון ונבחרת איטליה את הגביע היה פנדל שנבעט על ידי פאביו גרוסו. במהלך הטורניר נבחר בופון כשחקן המצטיין במשחק הניצחון 0–1 על נבחרת אוסטרליה בשלב שמינית הגמר,[162] ובסופו של הטורניר זכה בפרס יאשין המוענק לשוער המצטיין של הטורניר,[32] לאחר שסיפק 40 הצלות במהלכו.[163] בופון נבחר בסוף הטורניר גם לנבחרת הטורניר.[164]
לאחר הזכייה בגביע העולם
בופון נבחר לשמש כקפטן הנבחרת בטורניר יורו 2008 לאחר שהקפטן המקורי, פאביו קנבארו, נעדר מהטורניר בשל פציעה, והקפטן השני, אלסנדרו דל פיירו, שיחק בנבחרת בעיקר כשחקן מחליף. ב-9 ביוני 2008 הוא ערך את הופעתו הראשונה כקפטן הנבחרת, במשחק הפתיחה של הנבחרת בטורניר, בו הפסידה 0–3 לנבחרת הולנד.[165][166][167] ב-13 ביוני, במשחק השני בטורניר, נגד נבחרת רומניה, הציל בופון פנדל של אדריאן מוטו בדקה ה-81 ועזר לנבחרתו לשמור על תקווה לאור ההפסד במשחק הפתיחה.[168] המשחק נגמר בתוצאה 1-1.[169] במשחק האחרון בשלב הבתים של הטורניר נגד נבחרת צרפת שמר בופון על רשת נקייה, וזכה לשבחים על הצלת בעיטה מרגליו של קרים בנזמה, כשנבחרתו מנצחת 0–2 ומעפילה לשלב רבע הגמר.[170][171] נבחרת איטליה הודחה מהטורניר תשעה ימים לאחר מכן, כשתיקו 0-0 נגד נבחרת ספרד בתום 120 דקות של שלב רבע הגמר הוביל להפסד 2–4 בדו-קרב בעיטות עונשין, בו עצר בופון בעיטה אחת בלבד.[172] בשל הופעותיו נבחר בופון לנבחרת הטורניר.[173]
עם חזרתו של מרצ'לו ליפי למשרת מאמן נבחרת איטליה, הפך בופון להיות השוער הראשון של הנבחרת. בופון שיחק בכל שלושת משחקי נבחרתו בטורניר גביע הקונפדרציות 2009 בדרום אפריקה, בו נכשלה איטליה להעפיל משלב הבתים וסיימה במקום השלישי בו, לאחר נבחרות ברזיל וארצות הברית ומעל נבחרת מצרים. ב-14 בנובמבר 2009 ערך בופון את הופעתו ה-100 במדי הנבחרת, בתיקו 0-0 נגד נבחרת הולנד במשחק ידידות.[174] הוא גם היה שחקן מפתח בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010, בו סיימה נבחרת איטליה בראשות הבית כשהיא בלתי מנוצחת.[175]
בופון הוחלף במחצית משחק הפתיחה של איטליה בטורניר מונדיאל 2010 נגד נבחרת פרגוואי שהסתיים בתוצאה 0-0, בשל בעיה בעצב השת.[176] בופון לא שיחק עוד בטורניר, והוחלף על ידי פדריקו מרקטי.[177] איטליה סיימה את שלב הבתים במקום האחרון בבית, עם שתי נקודות בלבד.
מינוי לקפטן הנבחרת והגעה לגמר אליפות אירופה 2012
לאחר פרישתו של פאביו קנבארו מהנבחרת הלאומית, ותחת המאמן החדש צ'זרה פראנדלי, מונה בופון לקפטן החדש של נבחרת איטליה. ב-9 בפברואר 2011, לאחר שהחלים מהפציעה בגבו אותה ספג במונדיאל, שיחק בופון את משחקו הרשמי הראשון כקפטן נבחרת איטליה, בתיקו 1-1 נגד נבחרת גרמניה במשחק ידידות שהתקיים בדורטמונד.[165][178] ב-6 בספטמבר 2011, לאחר ניצחון 0–1 על נבחרת סלובניה במסגרת מוקדמות יורו 2012,[179] עבר בופון את דינו זוף וקבע שיא חדש של דקות משחק רצופות ללא ספיגה בהיסטוריה של מוקדמות היורו – 644 דקות.[180] ניצחון זה קבע גם את העפלתה של נבחרת איטליה לטורניר יורו 2012. ב-15 בנובמבר 2011, בהפסד 0–1 לנבחרת אורוגוואי במשחק ידידות,[181] השווה בופון את 112 הופעותיו של דינו זוף עבור נבחרת איטליה, כשלישי לפאביו קנבארו ולפאולו מלדיני,[182] ב-29 בפברואר 2012, בהפסד 0–1 לנבחרת ארצות הברית במשחק ידידות,[183] הוא עקף את מספר הופעותיו של זוף.[165] בופון נבחר להיות השוער הראשון של הנבחרת בטורניר יורו 2012, לאחר שספג שני שערים בלבד בקמפיין המוקדמות בו סיימה איטליה במקום הראשון בבית, בלתי מנוצחת.[184]
בופון שיחק כשוער הנבחרת בכל משחקי טורניר יורו 2012. הוא שמר על רשת נקייה בניצחון 0–2 על נבחרת אירלנד במשחק השלישי של שלב הבתים,[185][186] וכן בשלב רבע הגמר נגד נבחרת אנגליה, בו ניצחה איטליה בתוצאה 2–4 בתום דו-קרב בעיטות עונשין בו עצר בופון בעיטה מרגליו של אשלי קול.[187][188] בשלב חצי הגמר של הטורניר נגד נבחרת גרמניה ביצע בופון מספר הצלות מרהיבות, כשרק פנדל של מסוט אוזיל בתוספת הזמן של המחצית השנייה מכניע אותו. המשחק הסתיים בניצחון 1–2 של נבחרת איטליה ובהעפלה למשחק הגמר של הטורניר.[189][190] בנוסף, הניצחון בשלב חצי הגמר הקנה לנבחרת איטליה את ההעפלה לטורניר גביע הקונפדרציות 2013, מאחר שנבחרת ספרד העפילה לטורניר בשל זכייתה בטורניר מונדיאל 2010. במשחק הגמר הפסידה איטליה לנבחרת ספרד בתוצאה 4-0.[191][192] בשל הופעותיו נבחר בופון בפעם השנייה ברציפות לנבחרת הטורניר.[193]
מוקדמות גביע העולם 2014 וגביע הקונפדרציות 2013
ב-26 במרץ 2013, במשחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 2014 נגד נבחרת מלטה, ערך בופון את הופעתו ה-126 בנבחרת והשווה את מספר הופעותיו של פאולו מלדיני. באותו משחק הוא הציל פנדל מרגליו של מייקל מיפסוד ואיטליה ניצחה בתוצאה 2-0.[194][195]
בופון נכלל בסגל הנבחרת האיטלקית לטורניר גביע הקונפדרציות 2013 ושיחק בכל אחד ממשחקי הטורניר כקפטן הנבחרת.[196] ב-16 ביוני 2013 הוא שיחק במשחק הפתיחה של נבחרת איטליה, בו היא ניצחה בתוצאה 1–2 את נבחרת מקסיקו, כשבופון סופג שער בודד מפנדל של חאבייר הרננדס.[197] במשחק הבא, נגד נבחרת יפן, העניק השופט ליפנים פנדל בדקה ה-20 לאחר שקבע כי בופון הכשיל את שינג'י אוקזאקי לאחר שקיבל מסירה לא טובה ממגן נבחרתו, מתיה דה שיליו, והשוער ספג כרטיס צהוב.[198] בסופו של דבר איטליה ניצחה את המשחק בתוצאה 3–4 והבטיחה העפלה לחצי הגמר של הטורניר בפעם הראשונה בהיסטוריה, בו פגשה את נבחרת ספרד לשחזור גמר יורו 2012.[199] לאחר 0-0 בסיום 120 דקות במשחק חצי הגמר, שני השוערים, בופון ואיקר קסיאס, לא הצליחו לעצור בעיטה בדו-קרב בעיטות העונשין, ובעיטה של לאונרדו בונוצ'י האיטלקי למשקוף השער קבעה ניצחון 6–7 של הספרדים.[200][201] במשחק על המקום השלישי ניצחה איטליה את נבחרת אורוגוואי בתוצאה 2–3 בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו 2-2 בתום 120 דקות. בופון עצר שלושה פנדלים, מרגלי דייגו פורלאן, מרטין קאסרס ווולטר גרגאנו.[202][203]
ב-6 בספטמבר 2013 ערך בופון את הופעתו ה-135 במדי הנבחרת, שהציבה אותו הופעה אחת לפני השוואת שיאו של פאביו קנבארו.[204] באותו משחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 2014 ניצחה נבחרת איטליה את נבחרת בולגריה בתוצאה 1-0,[205] ובופון נבחר כמצטיין המשחק לאחר שביצע במהלכו מספר עצירות מרהיבות.[204] במשחק המוקדמות הבא נגד נבחרת צ'כיה השווה בופון את שיא 136 ההופעות של קנבארו,[206] והמשחק נגמר בניצחון 1–2 של נבחרת איטליה שהבטיח לה עליה למונדיאל 2014 בברזיל מראש הבית כשנותרו שני משחקים לסיום טורניר המוקדמות.[207] ב-11 באוקטובר 2013, בתיקו 2-2 נגד נבחרת דנמרק במשחק נוסף במסגרת המוקדמות,[208] עקף בופון את שיא ההופעות של קנבארו וקבע שיא חדש – 137 הופעות.[209] ב-2 בינואר 2014 הוענק לבופון על ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית פרס Pallone Azzurro המוענק לשחקן האיטלקי המצטיין בשנה החולפת לאחר שנבחר על ידי חברי מועדון Viva Azzurro.[210]
גביע העולם 2014
ב-12 במאי 2014 נכלל בופון ברשימת 31 השחקנים המורחבת של נבחרת איטליה והמאמן צ'זרה פראנדלי לקראת מונדיאל 2014, וב-31 במאי הוא נכלל בסגל הסופי לטורניר, כשוער הראשון וכקפטן הנבחרת.[212] איטליה שובצה בבית D שהוגדר כ"בית המוות", יחד עם נבחרות קוסטה ריקה, אנגליה ואורוגוואי.[213] בופון הפך לשחקן השלישי בהיסטוריה שמשחק בחמישה טורנירי גביע עולם, לאחר השוער המקסיקני אנטוניו קרבחאל והכוכב הגרמני לותר מתאוס.[214] בשל פציעה בברכו ממנה סבל באימון לא שיחק בופון במשחק הפתיחה של נבחרת איטליה בטורניר נגד נבחרת אנגליה, והוחלף על ידי סלבטורה סיריגו.[215] אנדראה פירלו הוביל את האיטלקים כקפטן לניצחון 1–2 במשחק.[216] במשחק הבא בשלב הבתים, בו הפסידה איטליה לקוסטה ריקה בתוצאה 1-0,[217] שימש בופון כקפטן הנבחרת בטורניר גביע העולם בפעם הראשונה בקריירה, וזאת בטורניר הרביעי בו הוא לוקח חלק פעיל.[218] במשחק האחרון של שלב הבתים, בו הפסידה איטליה 0–1 לנבחרת אורוגוואי,[219] הציל בופון כדורים מרגלי לואיס אלברטו סוארס וניקולאס לודיירו, אך ספג לבסוף שער מכריע בדקה ה-81 מנגיחה של דייגו גודין, מספר רגעים לאחר תקרית הנשיכה של סוארס וג'ורג'יו קייליני.[220] בשל ביצועיו במשחק נבחר בופון למצטיין המשחק.[221] איטליה סיימה את שלב הבתים במקום השלישי, והודחה בשלב הבתים זה הטורניר השני ברציפות.[222]
אליפות אירופה 2016
ב-12 ביוני 2015 הפך בופון לשחקן הראשון שעורך 50 הופעות תחרותיות במסגרת אליפות אירופה,[223] כששיחק 45 דקות והוחלף על ידי סלבטורה סיריגו בשל פציעה בתיקו 1-1 נגד נבחרת קרואטיה במסגרת מוקדמות יורו 2016, זאת לאחר שהספיק לעצור פנדל מרגליו של מריו מנדז'וקיץ'.[224] ב-6 בספטמבר, בניצחון 0–1 על נבחרת בולגריה במסגרת מוקדמות היורו,[225] ערך בופון את הופעתו ה-150 במדי נבחרת איטליה, כשהוא שומר על רשת נקייה בפעם ה-62 במספר.[226]
|
"אם אני אוכל לדחוף את עצמי עד למונדיאל 2018, אז אני אעשה זאת. לאחר מכן אני אסגור את הדלת ואפסיק לשחק כדורגל" |
| — בופון מדבר על הפרישה הצפויה.[227] |
לאחר טורניר המוקדמות וההעפלה ליורו 2016,[228] הצהיר בופון כי הטורניר יהיה הטורניר האירופי האחרון שלו,[229] אך הביע את רצונו לשחק במונדיאל 2018 בגיל 40.[227] ב-31 במאי 2016 נכלל בופון על ידי המאמן אנטוניו קונטה בסגל הסופי של נבחרת איטליה לטורניר היורו.[230] במשחק הראשון של הטורניר, בו ניצחה איטליה את נבחרת בלגיה בתוצאה 2-0,[231] ערך בופון את הופעתו ה-14 בהיסטוריה של הטורניר, כשהוא עוקף את פאולו מלדיני, את אלסנדרו דל פיירו ואת אנטוניו קסאנו כשיאן ההופעות בטורניר, וכן השווה את שיאו של דל פיירו במספר טורנירי אליפות אירופה לשחקן איטלקי – 4.[232] במשחק השני של שלב הבתים הוא שמר פעם נוספת על רשת נקייה, הפעם בניצחון 0–1 על נבחרת שוודיה שסייע לאיטליה להעפיל לשלב שמינית הגמר של הטורניר,[233] כשהוא סופג כרטיס צהוב בתוספת הזמן של המחצית השנייה בשל בזבוז זמן.[234] לאחר שישב על הספסל בהפסד 0–1 לנבחרת אירלנד במשחק הסיום של שלב הבתים,[235] חזר בופון להרכב הפותח בניצחון 0–2 על נבחרת ספרד בשלב שמינית הגמר,[236] כשהוא מציל בתוספת הזמן כדור קשה של ג'רארד פיקה ושומר על רשת נקייה בפעם השלישית ברציפות בטורניר.[237] משחק רבע הגמר נגד נבחרת גרמניה נגרר לדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו 1-1 בתום 120 דקות, ובופון עצר פנדל אחד בלבד, הצלה שלא הצילה את איטליה מהפסד 6-5.[238] הצלה של בופון במשחק לבעיטה מרגליו של מריו גומז[239] הייתה מועמדת מאוחר יותר להצלת העונה של אופ"א,[240] ובסופו של דבר סיימה במקום השלישי עם 14 אחוז מהקולות.[241]
מוקדמות גביע העולם 2018
ב-6 באוקטובר 2016, במשחק נגד נבחרת ספרד במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018, ביצע בופון טעות קריטית שאפשרה לוויטולו לעבור אותו ולקבוע יתרון 0–1 לספרדים.[242] המשחק נגמר בסופו של דבר בתוצאה 1-1.[243] משחק זה היה הופעתו ה-164 של בופון במדי הנבחרת הלאומית, שמיקמה אותו במקום השמיני בדירוג שיאני ההופעות עבור נבחרת לאומית יחד עם קובי ג'ונס האמריקאי, וככדורגלן הפעיל בעל מספר ההופעות השני במספר עבור נבחרתו, לאחר איקר קסיאס.[244] ב-15 בנובמבר 2016, בתיקו 0-0 נגד נבחרת גרמניה במשחק ידידות שנערך במילאנו,[245] ערך בופון את הופעתו ה-167 במדי הנבחרת והשווה את שיאם של קסיאס וויטליס אסטפייבס הלטבי כשחקנים האירופאים בעל מספר ההופעות הבינלאומית הגבוה ביותר, וכן הפך לשחקן הפעיל בעל מספר ההופעות הבינלאומית הגבוה ביותר יחד עם קסיאס.[246] ב-1 בינואר 2017 הוענק לבופון על ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית פרס Pallone Azzurro לשנת 2016, המוענק לשחקן האיטלקי המצטיין בשנה החולפת לאחר שנבחר על ידי חברי מועדון Viva Azzurro, והוא הפך לשחקן הראשון הזוכה בתואר יותר מפעם האחת.[247]
ב-24 במרץ 2017, במשחק נגד אלבניה במוקדמות גביע העולם ערך בופון את הופעתו ה-1000 בכל הקריירה.
ב-13 בנובמבר 2017, לאחר שהנבחרת לא העפילה לגביע העולם בעקבות הפסד לשוודיה בפלייאוף, הודיע בופון על פרישה רשמית מהנבחרת, עם 175 הופעות והוא מחזיק בשיא ההופעות לשחקן בנבחרת איטליה מאז ומעולם, ומקום רביעי בהופעות בינלאומיות עולמיות. בראיון הפרישה מהנבחרת מירר בבכי לפני המצלמות והתנצל בפני העם האיטלקי.
ב-28 בפברואר 2018 הודיע בופון כי ימשיך לשחק בנבחרת איטליה, לפחות בשני משחקי הידידות הקרבים במרץ, מול נבחרות ארגנטינה ואנגליה.[248]
Remove ads
|
"השוער הטוב ביותר שנתקלתי בו אי-פעם הוא בופון. כאשר הייתי ביובנטוס, זה כבר היה קשה לעבור את קנבארו ואת תוראם במהלך האימונים. אם הצלחתי לעבור אותם, אז הייתי מוצא את בופון, וזה היה כמעט בלתי אפשרי לגבור עליו" |
| — זלאטן איברהימוביץ'.[249] |
בופון ידוע בשל הופעותיו העקביות במהלך הקריירה שלו, וזכה לשבחים רבים ממאמנים, שחקנים ושוערי הווה ועבר בעבור הריכוז, קור הרוח ומוסר העבודה שלו ובעבור העובדה שהוא נמצא בכושר משחק גבוה גם בשלבים מתקדמים של הקריירה.[250][251][252][253][254] כאחד השחקנים הטובים בעולם בעמדתו, נחשב לעיתים בופון לארכיטיפ של השוער המודרני.[251][255][256] הוא תואר כ"שוער זריז, חזק ובעל יכולות פיקוד, בעל ניסיון רב ברמות הגבוהות ביותר" וכ"שוער מוכשר ומוערך היטב" עם "חוש מיקום, אומץ כוח ורמת משחק מצוינים".[257][258][259][260] בופון זכה לשבחים גם בעבור האתלטיות שלו, בעבור יכולות השוערות עוצרות הנשימה שלו ובעבור הזינוקים האקרובטיים והרפלקסים המהירים שלו,[2][257][261] כמו גם בעבור היכולת שלו לייצר הצלות מכריעות, וזאת למרות היותו שוער גבוה, גדול ומרשים מבחינה פיזית.[262][253][263] על-אף שפעמים רבות זכה בופון לביקורת על כך שהוא לא מיומן בעצירת פנדלים, הוכיח בופון כי הוא יעיל בתחום זה, וראיה לכך היא היסטורית עצירת הפנדלים שלו.[264][265]
|
היו שוערים מעולים רבים בתקופה שלי, אך בופון נמצא שם בעקביות. לרוב השוערים היו פעמים בהן הכושר שלהם לא היה כל-כך טוב, אך בופון היה ברמה גבוהה לאורך זמן" |
| — רונאלדיניו.[266] |
בשיאו היה בופון שוער מוכשר, מושלם, בטוח, אמיץ ואגרסיבי, שהיה מוכר בשל המהירות, התעוזה והצפייה מראש שלו כאשר יצא משערו למצבים של אחד על אחד, וכן בשל טכניקת השוערות שלו והיכולת להגיע לכדור במהירות על-מנת לאסוף אותו, לבלום אותו או אף לשחק בו ברגליו. כאשר שיחק בקבוצות שהסתמכו על קו הגנה גבוה, תפקד בופון כשוער-בלם אחורי ויצא לעיתים קרובות מרחבת ה-16 מטר על-מנת להרחיק את הכדור או לתקל שחקנים יריבים שהתגברו על מלכודת הנבדל.[7][9][251][252][264][267][268][269][270][271] בנוסף, הוא היה ידוע גם בשל היכולת הידנית, היכולת האווירית והשליטה שלו ברחבה.[209][253][258][272][273][274] עם זאת, מספר פעמים במהלך הקריירה שלו הואשם בופון בכך שהוא זהיר מדי ולא תמיד יוצא לקלוט הרמות,[275][256] ובכך שהוא מעדיף להעביר את הכדור לחברי הקבוצה שלו מאשר להחזיק בו.[276][277] על-אף שהוא פחות מיומן במשחק הרגל שלו כמו שוערי הדור החדש שהגיעו בשלהי הקריירה שלו,[256][278] בופון בעל יכולות גבוהות המאפשרות לו להרחיק את הכדור מההגנה בקלות, ובצעירותו יכולות אלו סייעו לו לעבור חלוצי יריב כאשר אלו רצו לעברו ויצרו עליו לחץ.[252][253][269][279][280][281]
בשנים האחרונות התאים בופון באופן יעיל את סגנון השוערות שלו להשפעות הגופניות של התבגרותו, כשהוא משנה את הדיאטה ואת משטר האימונים שלו והופך את עצמו לשוער פחות מרהיב, אך יעיל יותר.[251][252][269] על-אף שאיבד מהכוח הפיזי, מהשקעת הכוח, מהמהירות ומהניידות שלו, הוא המשיך להצטיין ברמה הגבוהה ביותר בשל העקביות של הופעותיו ובשל מיקומו בן הקורות, האינטליגנציה הטקטית, קבלת ההחלטות ויכולתו לקרוא את המשחק ולארגן את ההגנה שלו.[2][5][253][252][269][282] בנוסף ליכולות השוערות שלו, בופון נודע בשל הכריזמה, משמעת האימונים, הנוכחות בשער מבחינה קולית והמנהיגות המאפיינים אותו,[253][283] והוא תואר כ"אישיות מפתח בחדר ההלבשה".[2][253][252]
Remove ads
בעת ששיחק בפארמה, החלטתו של בופון ללבוש בעונת 2000/2001 את חולצה מספר 88 במקום חולצתו הקודמת, חולצה מספר 1, גרמה למחלוקת באיטליה. עם זאת, בופון טען כי הוא לא היה מודע להקשר הנאו-נאצי של המספר, והצהיר כי המספר מציג ארבעה כדורים המסמלים את אופיו ואת תכונותיו של אדם.[284] בופון הצהיר כי ארבעת הכדורים מסמלים את הצורך שלו בתכונות אלו לאחר פציעתו לקראת יורו 2000 וכי הם מסמלים לידה מחדש.[284] מיד לאחר מכן הציע בופון שישנה את מספרו,[285] ובחר במספר 77,[286] לא לפני שחקר את המשמעות שלו.[287]
בספטמבר 1999 התמודד בופון כנגד ביקורת וענישות, לאחר שלבש מתחת לאפודת השוער שלו חולצה, עליה נכתבה הסיסמה הפשיסטית "Boia chi molla" (בעברית: "מי שמוותר הוא נבל"), אותה התכוון להציג במהלך ריאיון לתקשורת לאחר משחק.[288] בופון התנצל באופן פומבי, כשהוא מצהיר שזו הייתה מחווה טיפשית ותמימה שנבעה מבורות ואי-ידיעת ההקשר הפשיסטי של הסיסמה.[285] בנוסף, הצהיר בופון כי נתקל לראשונה בסיסמה על שולחן בפנימייה, ולא היה מודע לשיוכה לצד הפשיסטי.[287] הוא הבהיר כי השתמש בסיסמה על-מנת לדרבן את חבריו לקבוצה ואת האוהדים, לאחר שפארמה סיימה במספר תוצאות מאכזבות.[289]
ב-12 במאי 2006, במהלך פרשת הטיית המשחקים בסרייה א', הואשם בופון בהימורים בלתי חוקיים על משחקי הסרייה א', ולכן מקומו בסגל נבחרת איטליה למונדיאל 2006 היה בסכנה.[290] בופון נחקר באופן רשמי והודה כי הימר על משחקי ספורט עד שנאסר על שחקנים לעשות זאת באוקטובר 2005, אך הכחיש כי הימר על משחקי כדורגל איטלקים.[291] הוא נוקה מכל החשדות בדצמבר 2006.[292]
Remove ads
הספונסרית של בופון במשך הקריירה היא פומה, והוא לובש כפפות של החברה ונעליים שלה, וכן מופיע בפרסומי החברה.[293] בופון הופיע גם בפרסומים של חברת פפסי, ביניהם פרסומת למונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן בה כיכב לצד כוכבים כמו דייוויד בקהאם, ראול גונזלס ורוברטו קרלוס כנגד קבוצה של מתאבקי סומו.[294] בשנת 2009 נשכר בופון על ידי חברת פוקרסטארס כדי לקדם את המוצרים שלה.[295]
בופון הופיע לצד כריסטיאנו רונאלדו על עטיפת הגרסה האיטלקית של המשחק Pro Evolution Soccer 2008 של חברת Konami.[296] בופון מככב גם בסדרת המשחקים FIFA של חברת EA Sports, ונבחר לצד מנואל נוייר, איקר קסיאס ופטר צ'ך כאחד השוערים הטובים בגרסת המשחק לשנת 2014.[297]
Remove ads
בופון נולד ב-28 בינואר 1978 בקרארה, איטליה, למשפחה של אתלטים איטלקיים. אמו, מריה סטלה, הייתה זורקת דיסקוס, ואביו, אדריאנו, היה מרים משקולות.[275] לאחר פרישתם, עבדו כמורים לחינוך גופני בבית ספר.[298] אחיותיו, ורוניקה וגדאלינה, שיחקו כדורעף בנבחרת איטליה בכדורעף נשים, ודודו, דאנטה מאסוקו, הוא כדורסלן עבר ששיחק בנבחרת איטליה בכדורסל ובליגת העל האיטלקית בכדורסל.[50] בנוסף לכל, שוער העבר של אינטר מילאנו, של מילאן ושל נבחרת איטליה, לורנצו בופון, הוא בן דודו של סבו של בופון.[299] בופון הוא נוצרי קתולי.[300]
בחודש יוני 2011 נישא בופון לדוגמנית הצ'כית אלנה שרדובה, לאחר שהשניים היו בזוגיות מאז שנת 2005. לשניים שני ילדים, לואיס תומאס (נולד בשנת 2007 וקרוי על-שמו של תומאס נקונו, המודל לחיקוי של בופון) ודויד לי (נולד בשנת 2009).[32] במאי 2014 הודיע בופון על גירושיו משרדובה לאחר שלוש שנות נישואים.[301] זמן קצר לאחר הגירושין החל בופון לצאת עם אשת תקשורת הספורט האיטלקייה אילריה ד'אמיקו.[302] ב-2015 הודיע בופון כי השניים מצפים לילד משותף.[303] ב-6 בינואר 2016 הודיעו השניים בטוויטר על הולדת בנם לאופולדו מאטיה.[304] קודם לנישואיו לשרדובה היה בופון מאורס לאצנית ויצ'נזה קאלי מנבחרת האתלטיקה של איטליה.[305]
בשנת 2013 נטען כי בופון סבל מהתקפי דיכאון במהלך עונת 2003/2004 בשל ההפסד של יובנטוס בדו-קרב בעיטות עונשין בגמר ליגת האלופות 2003 ובשל הופעות חלשות של קבוצתו באותה העונה. בופון ביקר באופן קבוע אצל פסיכולוג והתגבר על הדיכאון לקראת טורניר יורו 2004.[250]
Remove ads
ב-14 בנובמבר 2008 הוציא בופון לאור את הגרסה האיטלקית של האוטוביוגרפיה שלו, Numero 1 (בעברית: מספר 1), שנכתבה בשיתוף פעולה עם הסופר רוברטו פארונה.[306] בחודש דצמבר 2009 הוא נכלל בקבוצת העשור של עיתון הסאן.[307]
ב-16 ביולי 2010 הפך בופון לשותף בהחזקת המניות של המועדון קרארזה (מועדון עיר הולדתו והקבוצה האהודה עליו בילדותו, לצד גנואה). תחילה היו בבעלותו 50 אחוזים ממניות המועדון, לצד כריסטיאנו לוקארלי ומאוריציו מיאן.[308] ב-10 ביוני 2011 הוא רכש 20 אחוזים נוספים ממניות המועדון והגדיל את תמיכתו במועדון.[309] ב-6 ביולי 2012 הפך בופון לבעלים הבלעדי של המועדון דרך החברה של משפחתו, "Buffon & co".[310] בחודש מאי 2015 הצהיר בופון כי יעזוב את תפקידו כבעלי המועדון בתום עונת 2014/2015.[311] בחודש יולי מכר בופון 70 אחוזים ממניות הקבוצה למפתח המקרקעין האיטלקי רפאלה טרטליה, שלקח את השליטה על המועדון על-אף שבופון המשיך להחזיק ב-30 אחוזים ממניות הקבוצה.[312] לאחר שהמועדון המשיך להיאבק בקשיים כלכליים, הוא הכריז על פשיטת רגל ב-11 במרץ 2016.[313]
ב-30 במאי 2011 הצטרף בופון לחבר המנהלים של חברת הטקסטיל האיטלקית "Zucchi Group S.p.A", עם מניות בגובה 19.4 אחוזים.[314] בשנת 2015, על-אף הקשיים הכלכליים של החברה, בופון, שעד אז כבר רכש 56 אחוזים ממניות החברה, השקיע 20 מיליון אירו על-מנת להציל אותה מפשיטת רגל. בחודש דצמבר של אותה השנה נרכשה החברה על ידי קרן ההשקעות הצרפתית "Astrance Capita", שהשתלטה על "GB Holding", חברתו של בופון, תחת הסכם טיפול בחוב של החברה, כשבופון הורשה להחזיק ב-15 אחוזים ממניות החברה.[315]
ב-7 במאי 2012 נבחר בופון לשמש כסגן נשיא התאחדות הכדורגלנים האיטלקים, וזו הייתה הפעם הראשונה בה כדורגלן פעיל מילא תפקיד זה.[316] באותה שנה הצטרף בופון לתוכנית "כבד את השונה" של אופ"א, ששמה לה למטרה להילחם בגזענות, באפליה ובחוסר סובלנות מכל סוג.[317] מאוחר יותר בשנת 2012 הוא נבחר על ידי הגרדיאן במקום ה-20 בדירוג השחקנים הטובים בעולם, כשוער השני ברשימה לאחר איקר קסיאס.[318]
לפני הבחירות הכלליות באיטליה 2013 הביע בופון בפומבי את תמיכתו בראש ממשלת איטליה המכהן מריו מונטי.[319]
בופון ידוע גם בפעילות הצדקה שלו. בנוסף לפעולות צדקה אחרות, לאחר כל משחק מעמיד בופון את סרט הקפטן שלו למכירה פומבית שהכסף עבורה הולך לצדקה.[320] ב-1 בספטמבר 2014 לקח בופון חלק יחד עם מספר רב של כוכבי עבר והווה ב"משחק השלום", שהרווחים ממנו נתרמו לצדקה.[321]
ב-2 בספטמבר 2014 הוענק לבופון פרס נראו רוקו, המוענק לכדורגלן כאות הוקרה על הקריירה שלו.[322] בחודש דצמבר 2014 הוא נבחר על ידי דיילי מייל כחמישי בדירוג השוערים הטובים בעולם, כשמקדימים אותו מנואל נוייר, דויד דה חאה, טיבו קורטואה וג'ו הארט. בגיל 36, הוא היה השוער המבוגר ביותר שנכלל בעשירייה הראשונה של הדירוג.[323]
בשנת 2015 דירג אותו המגזין הצרפתי פראנס פוטבול כאחד מעשרת הכדורגלנים הטובים בעולם מעל גיל 36.[324] בשנת 2016 הוא נבחר על ידי אותו המגזין לשוער הטוב בהיסטורית המשחק.[325] מאוחר יותר באותה שנה, הוא נבחר לשוער הטוב בהיסטוריה של ליגת האלופות בסקר רשמי שערכה אופ"א בטוויטר.[326]
- נכון ל-7 במאי 2023
קבוצתי
| קבוצה | עונה | ליגה | גביע | אירופה | אחר | סה"כ | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ליגה | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| פארמה | 1995/1996 | סרייה א' | 9 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | – | 0 | 0 | |
| 1996/1997 | 27 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 28 | |||||
| 1997/1998 | 32 | 6 | 8 | 0 | – | 46 | ||||||
| 1998/1999 | 34 | 6 | 11 | 0 | – | 51 | ||||||
| 1999/1900 | 32 | 0 | 9 | 0 | 2 | 0 | 42 | |||||
| 2000/2001 | 34 | 2 | 7 | 0 | – | 43 | ||||||
| סה"כ | 168 | 0 | 14 | 0 | 36 | 0 | 2 | 0 | 220 | 0 | ||
| יובנטוס | 2001/2002 | סרייה א' | 34 | 0 | 1 | 0 | 10 | 0 | – | 45 | 0 | |
| 2002/2003 | 32 | 0 | 0 | 15 | 0 | 1 | 0 | 48 | ||||
| 2003/2004 | 32 | 0 | 0 | 6 | 0 | 1 | 0 | 39 | ||||
| 2004/2005 | 37 | 0 | 0 | 11 | 0 | – | 48 | |||||
| 2005/2006 | 18 | 2 | 0 | 4 | 0 | 0 | 0 | 24 | ||||
| 2006/2007 | סרייה ב' | 37 | 3 | 0 | – | 40 | ||||||
| 2007/2008 | סרייה א' | 34 | 1 | 0 | – | 35 | ||||||
| 2008/2009 | 23 | 2 | 0 | 5 | 0 | – | 30 | |||||
| 2009/2010 | 27 | 1 | 0 | 7 | 0 | – | 35 | |||||
| 2010/2011 | 16 | 1 | 0 | – | 17 | |||||||
| 2011/2012 | 35 | 0 | 0 | – | 35 | |||||||
| 2012/2013 | 32 | 1 | 0 | 10 | 0 | 1 | 0 | 43 | ||||
| 2013/2014 | 33 | 0 | 0 | 14 | 0 | 1 | 0 | 48 | ||||
| 2014/2015 | 33 | 0 | 0 | 13 | 0 | 1 | 0 | 47 | ||||
| 2015/2016 | 35 | 0 | 0 | 8 | 0 | 1 | 0 | 44 | ||||
| 2016/2017 | 30 | 0 | 0 | 12 | 0 | 1 | 0 | 43 | ||||
| 2017/2018 | 21 | 3 | 0 | 9 | 0 | 1 | 0 | 34 | ||||
| סה"כ | 509 | 0 | 15 | 0 | 124 | 0 | 8 | 0 | 656 | 0 | ||
| פריס סן-ז'רמן | 2018/2019 | ליג 1 | 17 | 0 | 2 | 0 | 5 | 0 | 1 | 0 | 25 | 0 |
| סה"כ | 17 | 0 | 2 | 0 | 5 | 0 | 1 | 0 | 25 | 0 | ||
| יובנטוס | 2019/2020 | סרייה א' | 9 | 0 | 5 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 15 | 0 |
| 2020/2021 | 8 | 5 | 1 | 0 | 14 | |||||||
| סה"כ | 17 | 0 | 10 | 0 | 2 | 0 | 0 | 0 | 29 | 0 | ||
| פארמה | 2021/2022 | סרייה ב' | 26 | 0 | 0 | 0 | – | – | 26 | 0 | ||
| 2022/2023 | 16 | 1 | – | – | 17 | |||||||
| סה"כ | 42 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 43 | 0 | ||
| סה"כ בקריירה | 753 | 0 | 42 | 0 | 167 | 0 | 11 | 0 | 973 | 0 | ||
נבחרת לאומית
| נבחרת | שנה | סך הכול | |
|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | ||
 איטליה |
1997 | 1 | 0 |
| 1998 | 3 | ||
| 1999 | 8 | ||
| 2000 | 4 | ||
| 2001 | 7 | ||
| 2002 | 12 | ||
| 2003 | 7 | ||
| 2004 | 12 | ||
| 2005 | 3 | ||
| 2006 | 15 | ||
| 2007 | 8 | ||
| 2008 | 9 | ||
| 2009 | 11 | ||
| 2010 | 2 | ||
| 2011 | 10 | ||
| 2012 | 11 | ||
| 2013 | 15 | ||
| 2014 | 8 | ||
| 2015 | 8 | ||
| 2016 | 13 | ||
| 2017 | 8 | ||
| סך הכול בקריירה | 175 | 0 | |
שיאים
כאחד השוערים הטובים בהיסטורית המשחק, מחזיק בופון בשיאים רבים (דירוגים בהם נמצא בופון במקום הראשון מודגשים):
- השוער בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר בסרייה א' (611 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[327]
- השחקן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר בסרייה א' (648 הופעות נכון ל-4 ביולי 2020)[135]
- השחקן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר עבור יובנטוס בסופר קאפ האיטלקי (7 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[328]
- השחקן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר עבור יובנטוס בליגת האלופות (כולל ארבעה משחקי מוקדמות; 99 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[328]
- השחקן בעל מספר הדקות הגבוה ביותר עבור יובנטוס (54,360 דקות נכון ל-18 בפברואר 2017)[329]
- השחקן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר עבור יובנטוס בהרכב הפותח (607 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[329]
- השחקן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר עבור נבחרת איטליה (167 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[330]
- השוער שזכה בטורניר גביע העולם כשהוא סופג את מספר השערים הנמוך ביותר (שיא משותף עם איקר קסיאס ופביאן בארטז; 2 שערים ב-7 הופעות במונדיאל 2006)[331]
- השוער בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר ללא ספיגת שער בטורניר גביע העולם יחיד (שיא משותף עם איקר קסיאס, פסקל צוברבולר, אוליבר קאן, פביאן בארטז ווולטר זנגה; 5 הופעות במונדיאל 2006)[332]
- השוער בעל מספר הדקות הרצופות הגבוה ביותר ללא ספיגת שער בעונת סרייה א' יחידה (947 דקות בעונת 2015/2016)[333][334]
- השוער בעל מספר ההופעות הרצופות הגבוה ביותר ללא ספיגת שער בעונת סרייה א' יחידה (10 הופעות בעונת 2015/2016)[335]
- השחקן ששיחק במספר הגבוה ביותר של טורנירי גביע העולם (שיא משותף עם אנטוניו קרבחאל ולותר מתאוס; 5 טורנירים נכון ל-18 בפברואר 2017)[336]
- השוער בעל מספר ההופעות הגבוה יותר ללא ספיגת שער עבור נבחרת איטליה (68 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[226][337]
- השוער בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר ללא ספיגת שער בסרייה א' (279 הופעות נכון ל-18 בפברואר 2017)[338]
- השוער שעצר את מספר הפנדלים הגבוה ביותר עבור נבחרת איטליה (5 פנדלים נכון ל-18 בפברואר 2017)[339]
- השוער היחיד שהיה מועמד לתואר שחקן השנה של אופ"א
- השחקן בעל מספר הזכיות הגבוה ביותר בסופר קאפ האיטלקי (יחד עם דיאן סטנקוביץ'; 6 זכיות נכון ל-18 בפברואר 2017)[340]
- השוער בעל מספר הזכיות הגבוה ביותר בתואר שוער השנה בסרייה א' (11 זכיות נכון ל-18 בפברואר 2017)[341]
- השוער בעל מספר הדקות הרצופות הגבוה ביותר ללא ספיגת שער במשחקי מוקדמות אליפות אירופה (644 דקות במוקדמות יורו 2012)[180]
קבוצתיים
- קופה איטליה: 1998/1999
- הסופר קאפ האיטלקי: 1999
- גביע אופ"א: 1998/1999
- אליפות הסרייה א' (10): 2001/2002, 2002/2003, 2011/2012, 2012/2013, 2013/2014, 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2019/2020
- אליפות הסרייה ב': 2006/2007
- הסופר קאפ האיטלקי (6): 2002, 2003, 2012, 2013, 2015, 2020
- קופה איטליה (5): 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2020/2021
- ליגת האלופות (0)
- אליפות צרפת: 2018/2019
- הסופר קאפ הצרפתי: 2018
בינלאומיים
- איטליה עד 21
- משחקי הים התיכון: 1997
- גביע העולם: 2006
- אליפות אירופה
- סגנות: 2012
- גביע הקונפדרציות
- מקום שלישי: 2013
אישיים
- פרס בראבו: 1999
- שוער השנה בסרייה א' (12): 1999, 2001, 2002, 2003, 2005, 2006, 2008, 2012, 2014, 2015, 2016, 2017
- שוער השנה של אופ"א: 2002/2003, 2016/2017
- שחקן השנה של אופ"א: 2002/2003
- השוער הטוב באירופה: 2003, 2016, 2017
- השוער הטוב בעולם מטעם IFFHS: (5) – 2003, 2004, 2006, 2007, 2017
- פיפ"א 100
- נבחרת השנה של אופ"א (4) – 2003, 2004, 2006, 2016
- כפפת הזהב של גביע העולם: 2006
- נבחרת הטורניר של המונדיאל: 2006
- כדור הזהב: סגנות 2006
- חביב הקהל בסרייה א' (2): 2006, 2007
- FIFPRO World 11: 2006, 2007, 2017
- נבחרת הטורניר של היורו (2): 2008, 2012
- שוער העשור מטעם IFFHS: 2000–2010
- השוער המצטיין במאה ה-21 מטעם IFFHS: 2001-2020
- השוער המצטיין ב-25 השנים האחרונות מטעם IFFHS: 1987-2012
- הרכב העונה בליגה האיטלקית (5): 2012, 2014, 2015, 2016, 2017
- נבחרת העונה של הליגה האירופית: 2013/2014
- נבחרת העונה של ליגת האלופות: 2014/2015
- נבחרת השנה האולטימטיבית של אופ"א: 2015
- הרכב כל הזמנים של היורו: 2016[343]
- רגל הזהב: 2016
- כדורגלן השנה בליגה האיטלקית: 2016/2017
- קבוצת השנה העולמית מטעם IFFHS: 2017
- הרכב כל הזמנים של יובנטוס: 2017
- הרכב כל הזמנים השני של כדור הזהב: 2020
אתר האינטרנט הרשמי של ג'אנלואיג'י בופון (באיטלקית ובאנגלית)
ג'אנלואיג'י בופון, ברשת החברתית פייסבוק
ג'אנלואיג'י בופון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'אנלואיג'י בופון, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'אנלואיג'י בופון, סרטונים בערוץ היוטיוב- ג'אנלואיג'י בופון, באתר Transfermarkt
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר Soccerway
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר BDFutbol
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר WorldFootball.net
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר National Football Teams
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר FootballDatabase.eu
- ג'אנלואיג'י בופון, באתר ESPN
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- שרון בורנשטיין, הקיר עדיין לא צריך שיפוצים: תופעת ג'יאנלואיג'י בופון, באתר גלובס, 5 במאי 2015
עוזי דן, בופון צריך אוזניים גדולות כדי להיות שלם, באתר הארץ, 6 ביוני 2015 
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads