Loading AI tools
כדורגלן ברזילאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ (בפורטוגזית: Edson Arantes do Nascimento; 23 באוקטובר[1] 1940 – 29 בדצמבר 2022), הידוע בכינוי פֶּלֵה (Pelé, הגייה: [pe̞ˈlɛ]), היה כדורגלן ברזילאי, ששיחק בעמדות החלוץ והקשר ההתקפי ונחשב לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה. נבחר, ביחד עם דייגו מראדונה, ל"כדורגלן המאה של פיפ"א", על ידי אנשים מרחבי העולם במסגרת סקר שערכה פיפ"א. פלה שיחק בהצלחה בברזיל משנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה ה-20. להצלחתו, כמו גם ליכולות המשחק האישיות שלו ולסגנונו, הייתה השפעה רבה על הכדורגל בברזיל ובעולם כולו במשך שנים רבות. פלה זכה עם נבחרת ברזיל במונדיאל 1958, במונדיאל 1962 ובמונדיאל 1970, והוא הכדורגלן היחיד שזכה בשלושה גביעי עולם. ברמת המועדונים שיחק במשך רוב הקריירה שלו בקבוצת סנטוס בברזיל, שבמדיה זכה בתארים קבוצתיים ואישיים רבים. לאחר מכן עבר לקבוצת ניו יורק קוסמוס האמריקאית ושיחק בה עד פרישתו ממשחק פעיל. לאורך הקריירה שלו בקבוצותיו השונות הבקיע פלה 767 שערים במשחקים רשמיים – מקום שלישי בהיסטוריה (לאחר כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי).[2] הוא מדורג במקום השישי בדירוג מבקיעי השערים במונדיאלים (יחד עם קיליאן אמבפה) עם 12 שערים בסך הכול.
 | ||||||||||||||||||||||||||
| מידע אישי | ||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
23 באוקטובר 1940 טרס קוראסואס, ברזיל  | |||||||||||||||||||||||||
| פטירה |
29 בדצמבר 2022 (בגיל 82) סאו פאולו, ברזיל | |||||||||||||||||||||||||
| שם מלא | אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ | |||||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.73 מטר | |||||||||||||||||||||||||
| עמדה | חלוץ, קשר התקפי | |||||||||||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||
אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ נולד בעיירה טרס קוראסואס שבמדינת-מחוז מינאס ז'ראיס בדרום-מזרח ברזיל. לז'ואאו ראמוס ולסלסטה, והיה הבכור מבין שלושת ילדיהם. הוא נקרא על שמו של הממציא תומאס אדיסון (Edison); על אף שהוריו השמיטו את האות "i" מהשם, במספר מסמכים רשמיים נפלו טעויות שכללו את האות בשמו.[3] טעות נוספת שנפלה בתעודת לידתו, על פי פלה, היא תאריך לידתו; במסמך (שהונפק כחודש לאחר הלידה) מצוין 21 באוקטובר אף על פי שהתאריך המדויק הוא 23 באותו החודש.
אביו, שנודע בפי כל בכינוי "דונדיניו" (Dondinho), היה כדורגלן בקבוצה המקומית של טרס קוראסואס ומאוחר יותר באתלטיקו מיניירו, מקבוצות הכדורגל הבכירות בברזיל, עד שנאלץ לעזוב אותה בגלל פציעה. בשנתיים הראשונות לחייו של אדסון הקטן חיה משפחתו בעוני קשה בטרס קוראסואס, ולאחר מכן עברה להתגורר בעיירות הסמוכות, סאו לורנסו ולורנה.[4]
ב-1944 עברה משפחתו לעיר באורו, בה גדל אדסון ובילה את מרבית ילדותו. אביו, דונדיניו, שיחק בקבוצת באורו אתלטיקו קלובה (BAC) המקומית, אך בשל הפציעה ממנה סבל לא הצליח להרוויח כסף רב מהמשחק ולחלץ את משפחתו ממעגל העוני. למרות זאת, המעבר לבאורו עזר למשפחה לשפר את מצבה הכלכלי.[5] בבאורו נחשף אדסון לראשונה למשחק הכדורגל, ולמד מאביו את יסודות המשחק.[5] בתקופת לימודיו בבית הספר בבאורו קיבל אדסון את הכינוי "פלה", שבו הוא נודע בפי כל במשך השנים. עם זאת, הוא ציין כי אינו יודע מהי משמעותו המילולית של שם זה.[5]
פלה היה בעל הישגים לימודיים נמוכים בבית הספר, והוא בילה את מרבית הזמן במשחק ברחובות, דבר שחיזק את נטייתו לכדורגל.[6] הוא עבד כמצחצח נעליים וגנב בוטנים לשם מכירתם, כדי שיהיה לו כסף לרכישת ציוד משחק.[7] ב-1954, לאחר ששיחק באופן לא מסודר במסגרת קבוצות שכונתיות, הלך פלה בעקבות אביו והצטרף לבאורו אתלטיקו קלובה. מחלקת הנוער של המועדון נפתחה באותו זמן ונקראה "בקוויניו", וכמאמנה הופקד ולדמר דה בריטו, כדורגלן עבר מפורסם בברזיל. בהדרכתו של בריטו הגיע פלה לפריחה ברמת המשחק שלו כנער, והצעיד את בקוויניו להישגים בולטים בתחרויות נוער ברחבי המדינה תוך הבקעת שערים רבים. יכולות המשחק העדיפות שלו על פני שאר חבריו לקבוצה ניכרו במידה רבה.[8]
כישרונו של פלה לא נעלם מעיניו של דה בריטו, האיש שטיפח אותו בבקוויניו. ב-1956, לאחר שעזב את תפקידו כמאמן הקבוצה, נפגש דה בריטו עם הוריו של פלה וביקש לשלוח את בנם לשחק במחלקת הנוער של סנטוס, ממועדוני הכדורגל הבכירים בסאו פאולו בפרט ובברזיל בכלל.
ב-1956, בגיל 15, נסע פלה יחד עם דה בריטו למועדון הכדורגל סנטוס. תוך ימים אחדים מהגעתו החל להתאמן עם הקבוצה הבוגרת של המועדון, אך לאחר מכן החל לשחק במחלקת הנוער. פלה שיחק בתחילה בקבוצות עד גיל 18 ועד גיל 20 של המועדון, והוביל את הקבוצה עד גיל 20 לזכייה באליפות ליגת הנוער של סאו פאולו. זמן קצר לאחר הזכייה באליפות הוא חתם על חוזהו המקצועני הראשון בסנטוס, והחל להתאמן באופן קבוע עם הקבוצה הבוגרת.
בתחילת דרכו של פלה בקבוצה הבוגרת של סנטוס הוא שימש כקשר התקפי, אך נתקל בקשיים נוספים בהשתלבותו - שני השחקנים האחרים בקבוצה ששיחקו בעמדה זו, דל וקיו ווסקונסלוס, היו בעלי יכולת משחק גבוהה במיוחד ולא הותירו לפלה הזדמנויות רבות. את הזדמנותו הראשונה להשתתף באופן משמעותי במשחק קיבל פלה במפגש לא-רשמי נגד קבוצת קובטאו, ממנו נעדרו השחקנים הבכירים של סנטוס. פלה הבקיע ארבעה שערים והוביל את קבוצתו לניצחון בתוצאה 6–1. בספטמבר 1956 הוא הופיע במשחק ידידות שהוכר רשמית על ידי התאחדות הכדורגל הברזילאית, מול קבוצת קורינתיאנס מסנטו אנדרה, והבקיע בו את שערו הרשמי הראשון בקריירה. על אף שלא קיבל דקות משחק רבות באותה תקופה, משחקיו אלו הפכו אותו לאחד השחקנים האהודים ביותר בקרב אוהדי סנטוס.
בעונת 1957 החל פלה לקבל תפקיד חשוב ומשפיע במערך של סנטוס, בעקבות פציעתו וירידה ביכולתו של וסקונסלוס.[9] הוא שיחק בקביעות במדי הקבוצה במסגרת ליגת הפאוליסטה - הליגה המקומית של מדינת סאו פאולו. פלה פרץ לראשונה לתודעה הבינלאומית במסגרת טורניר ראווה בריו, שבו היה חלק מקבוצה ייצוגית של כוכבי סנטוס וואסקו דה גאמה. בטורניר זה השתתפו ארבע קבוצות מברזיל וארבע קבוצות מאירופה. בשלושה משחקים בטורניר הוא הבקיע חמישה שערים, ובעקבות כך זומן לראשונה לסגל נבחרת ברזיל. בעקבות היכולת המרשימה שהפגין קיבל פלה את חולצה מספר 10 של סנטוס - המספר שלבש מעתה ואילך במשך כל הקריירה. במהלך אותה עונה הוא חלק את מקומו בהרכב של סנטוס עם דל וקיו.[10] על אף ששיחק באופן חלקי הוא סיים את העונה עם 17 שערים במסגרת ליגת הפאוליסטה, שהעניקו לו את תואר מלך השערים של הליגה.
בשנים הבאות התפתחה בסנטוס קבוצה חזקה במיוחד, אשר נחשבת על ידי רבים לקבוצת הכדורגל הטובה בעולם באותה תקופה ולאחת מקבוצות הספורט הטובות בהיסטוריה. לצידו של פלה שיחקו בחוד ההתקפה פפה, פגאו וקואוטיניו. פלה וקואוטיניו נודעו יחד בשל ה"טבלינייאס" (tabelinhas) – המסירות המהירות שהחליפו ביניהם, שבלבלו את הגנות הקבוצות היריבות.[11] בעמדת הקיצוני הימני שיחק דורבל רודריגז, והקשר המרכזי שניהל את משחק הקבוצה היה זיטו. הבלם מאורו ראמוס הוביל את משחק ההגנה של הקבוצה, בעוד שז'ילמר היה השוער הפותח שלה. בשנים מאוחרות יותר הצטרפו לקבוצה כוכבים בולטים נוספים, כמו הקשר קלודואלדו והמגן קרלוס אלברטו. בהובלתו של פלה, הקבוצה הייתה פורייה במיוחד בהבקעת שערים וניצחה באחוזים גבוהים במיוחד במשחקיה.[11]
בעונת 1958 זכה פלה פעם נוספת בתואר מלך שערי ליגת הפאוליסטה, עם מאזן גבוה במיוחד של 58 שערים ב-38 משחקים – שיא כל הזמנים במסגרת הליגה.[12] באותה שנה הוא זכה עם סנטוס לראשונה בקריירה באליפות הליגה. פריצתו הגדולה בסנטוס הגיעה במקביל לזו שעשה במדי נבחרת ברזיל, שעמה זכה במונדיאל באותה שנה.[13] פלה השתתף עם סנטוס גם בטורניר ריו-סאו פאולו, בו שיחקו קבוצות מהמדינות הפנימיות של ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו, וב-1959 זכה עם הקבוצה בפעם הראשונה בטורניר. באוגוסט של אותה שנה, במשחק במסגרת ליגת הפאוליסטה נגד ז'ובנטוס, הבקיע פלה את מה שנחשב בעיניו לשער היפה ביותר שלו – לאחר שקיבל את הכדור על סף רחבת העונשין, הוא הקפיץ אותו מעל שלושה שחקנים ומעל השוער והבקיע לשער הריק. באותה עונה לא הצליחה סנטוס לזכות באליפות הפאוליסטה, אך זכתה בה שלוש פעמים רצופות בין עונות 1960 ו-1962, כאשר פלה היה למלך שערי הליגה בכל אחת מהזכיות.
במקביל למשחקיו בטורנירים הרשמיים עם סנטוס, השתתף פלה בטורנירי ראווה במסגרת מסעות שערכה הקבוצה באירופה, באמריקה, באסיה ובאפריקה. באחד מהמסעות, ב-11 ביוני 1961, ביקר פלה עם הקבוצה בישראל למשחק מול נבחרת כוכבי פתח תקווה ותל אביב, וניצח עמה בתוצאה 3–1.[14] מסעותיו של פלה תרמו להאדרת שמו וביקוש אליו גם מחוץ לרחבי ברזיל. כאשר השתתפה סנטוס בטורניר בטורינו, נפגשו ראשי קבוצות אינטר מילאנו ויובנטוס עם פלה ועם הנהלת קבוצתו והציעו לשלם מיליוני דולרים – סכום שנחשב לשיא באותם ימים - תמורת מעבר של השחקן לשורותיהן. הן פלה והן הקבוצה דחו את הצעת המעבר.[15] במשך השנים הבאות הוגשו הצעות נוספות רבות מצד קבוצות אירופאיות, אך גם הממשל הברזילאי התערב והכריז על פלה כ"אוצר לאומי האסור בייצוא", ובכך מנע את מעברו לקבוצה מחוץ לברזיל.[16]
ברם, טורנירי הראווה גרמו לפלה להתאמץ יתר על המידה מבחינה גופנית, ועל אף גילו הצעיר הוא החל לסבול מפציעות. בפברואר 1961 סבל פלה מפציעה בכתפו, שהשביתה אותו ממשחק למשך חודש. עם שובו מהפציעה, במשחק מול פלומיננזה בחודש מרץ, הבקיע פלה את השער הגדול בתולדות המרקאנה, כפי שנבחר על ידי המגזין "O Esporte" בסאו פאולו. הוא קיבל את הכדור ליד רחבת העונשין של קבוצתו שלו, עבר שישה שחקנים של פלומיננזה בדרכו לשער היריבה, והבקיע כאשר הגיע אל מול השוער.[17] ב-1962 סבל פלה ממתיחה במפשעה, אשר נגרמה ממאמץ יתר ובסופו של דבר גרמה לו להיעדר מרוב משחקיה של ברזיל במונדיאל.[13]
ב-1962, עוד טרם טורניר המונדיאל, סייע פלה לסנטוס להעפיל לגמר גביע ליברטדורס – אליפות אמריקה הדרומית לקבוצות. בשלב הגמר, מול פניארול האורוגוואית, הוא נעדר משני המשחקים הראשונים בעקבות פציעתו, אך שב לשחק במשחק הפלייאוף שהכריע את המפגש. במשחק זה הבקיע שני שערים בניצחון 3–0, והוביל את קבוצתו לזכייה בטורניר. באוקטובר אותה שנה הגיעה סנטוס למפגש הגביע הבין-יבשתי מול בנפיקה ליסבון הפורטוגלית, אשר בשורותיה שיחק אאוזביו, משחקני הכדורגל הבולטים של אותה תקופה. לאחר ניצחון 3–2 של סנטוס במשחק הראשון הוביל פלה את הקבוצה לניצחון 5–2 במשחק הגומלין ולזכייה בתואר נוסף, במה שהוגדר על ידיו כמשחק הטוב בקריירה שלו - הוא הבקיע שלושה שערים ובישל אחד לקואוטיניו, תוך שביצע סדרת מהלכים מרהיבים במיוחד, ובראשם שער שהבקיע לאחר שעבר בכדרור חמישה שחקנים של הקבוצה היריבה.[18] את עונה זו, שנחשבת למוצלחת ביותר של המועדון בתקופתו, סיים פלה עם 48 שערים בכל המסגרות.
_-_El_Gráfico_2291.jpg)
בגמר גביע ליברטדורס ב-1963, מול קבוצת בוקה ג'וניורס הארגנטינאית, בלטה לראשונה התופעה שבמסגרתה למדו הקבוצות מרחבי העולם את שיטות משחקיהם של פלה וקבוצתו, ונקטו בגישה של אגרסיביות רבה כלפיו כדי לנסות לגבור עליו.[19] התופעה הגיעה, בין היתר, בעקבות הופעותיו של פלה עם סנטוס ונבחרת ברזיל ברחבי העולם. במהלך משחק הגמר דחפו שחקני בוקה את פלה ותיקלו אותו פעם אחר פעם, מבלי שנענשו על ידי השופט. בוקה עלתה ליתרון באותו משחק, אך פלה הצליח להתגבר על האגרסיביות שנקטו כלפיו, בישל שער שוויון לקואוטיניו והבקיע אחד בעצמו, בדרך לניצחון 2–1 בגומלין (לאחר שהיה שותף גם לניצחון 3–2 במשחק הראשון) וזכייה שנייה ברציפות בגביע. בגביע הביניבשתי פגשה סנטוס את מילאן האיטלקית. במשחק הראשון הבקיע פלה שני שערים, אך נפצע בהמשך וקבוצתו הפסידה 2–4. על אף שנעדר ממשחק הגומלין סנטוס ניצחה גם היא 4–2 וההכרעה עברה למשחק פלייאוף, שבו ניצחה סנטוס 1–0 והוכתרה כאלופת העולם בפעם השנייה.
ב-1964 זכה פלה עם סנטוס בליגת הפאוליסטה בפעם החמישית, אך הודח עמה בחצי גמר גביע ליברטדורס על ידי אינדפנדיינטה. ב-1965 הוא זכה עמה בתואר אליפות נוסף, ופגש עמה בחצי גמר הליברטדורס את פניארול, יריבתה של סנטוס בגמר המפעל שלוש שנים קודם לכן. סנטוס הודחה לאחר הפסד 1–2 במשחק הפלייאוף, אך פלה סיים כמלך שערי הטורניר באותה עונה, עם שמונה שערים.[20] בעונת 1966 השתתף פלה במשחקים מועטים בעקבות פציעתו במונדיאל באותה שנה,[13] ובשל כך, בין היתר, כשלה הקבוצה בניסיונה לזכות בליגת הפאוליסטה. בשנים שלאחר מכן תרומתו לקבוצה הייתה מוגבלת ביחס לשנים הקודמות, אך למרות זאת הוביל את הקבוצה להישגים קבוצתיים מרשימים.
שנת 1968 הייתה מוצלחת במיוחד עבור פלה וסנטוס, שזכו בשלושה תארים. מלבד הזכייה באליפות ליגת הפאוליסטה באותה שנה זכה פלה עם הקבוצה בפעם היחידה בטורניר רוברטו גומס פדרוזה – האליפות הלאומית של ברזיל באותו זמן – תוך כדי הבקעת 11 שערים בטורניר. הקבוצה השתתפה גם בטורניר סופר קאפ האלופות הבין-יבשתי היוקרתי, שהפגיש בין קבוצות מברזיל ומאירופה, וזכתה בו לאחר ניצחון בגמר על אינטר מילאנו, מחזיקת גביע אירופה לאלופות לשעבר. השנה המוצלחת חיזקה את מעמדה של סנטוס בקרב הפרשנים והאוהדים כקבוצת הכדורגל הטובה בעולם.[21] ב-19 בנובמבר 1969, במשחק מול ואסקו דה גאמה באצטדיון המרקאנה, הבקיע פלה את השער האלף בקריירה שלו בכל המסגרות בבעיטת עונשין. השער הביא לחגיגות תקשורתיות גדולות ברחבי ברזיל.[22]
לאחר שעבר את רף אלף השערים בקריירה המשיך פלה את הצלחתו, והוביל את נבחרת ברזיל לזכייה במונדיאל 1970 – הזכייה השלישית שלו בטורניר.[13] על סנטוס, לעומת זאת, עברו שנים קשות כאשר במשך ארבע שנים היא לא הצליחה לזכות בתואר כלשהו, ועברה חילופי מאמנים תכופים. ב-1971 הודיע פלה על פרישתו מנבחרת ברזיל, ושיחק את משחקו האחרון במדיה. אירוע משמעותי נוסף באותה שנה היה הקמת ליגת העל הברזילאית המודרנית, שהפכה לליגה החשובה ביותר בברזיל והתקיימה במקביל לליגות של המדינות הפנימיות. פלה לא הצליח לזכות באליפות הליגה החדשה בארבע השנים בהן שיחק בה. ב-1973 הוביל פלה את סנטוס לזכייה בליגת הפאוליסטה לראשונה מזה ארבע שנים, וסיים גם כמלך השערים של הליגה. באותה שנה הוא זכה בפרס כדורגלן השנה באמריקה הדרומית. היכולת הטובה שעליה שמר בגילו המבוגר הובילה ללחץ ציבורי על פלה לחזור ולשחק בנבחרת במונדיאל 1974, והוא ספג ביקורת רבה לאחר שהנבחרת כשלה בלעדיו בטורניר.[23]
לאחר שלא הצליח להגיע להסכם עם הנהלת סנטוס על חתימת חוזה חדש, הודיע פלה על עזיבתו את הקבוצה. בספטמבר 1974 הוא שיחק בה את משחקו האחרון, מול קבוצת פונטה פרטה. עשרים דקות מפתיחת המשחק לקח פלה את הכדור בידיו וכרע על ברכיו לעיני הקהל במרכז המגרש. לאחר מכן עזב את האצטדיון, לקול תשואות הקהל.[24] פלה סיים את תקופתו בסנטוס עם תארים רבים, ובהם עשר זכיות בליגת הפאוליסטה, שלוש זכיות בטורניר ריו-סאו פאולו, זכייה אחת באליפות ברזיל, חמש זכיות רצופות בטאסה ברזיל (מ-1961 עד 1965), שתי זכיות בגביע ליברטדורס ושתי זכיות בגביע הביניבשתי.
כבר ב-1971 קיבל פלה הצעה מקלייב טוי, נשיא המועדון האמריקאי ניו יורק קוסמוס, להצטרף לקבוצתו. בתחילה סירב, אך למרות זאת החל להיווצר קשר בינו לבין אמריקה. ב-1973 הוא חתם עם חברת פפסיקו על חוזה שבמסגרתו עבד בפרויקט כלל-עולמי שנקרא "תוכנית הכדורגל הבינלאומית לנוער" (International Youth Football Programme). במסגרת הפרויקט הוא סייר ברחבי העולם יחד עם סוכנו, ונתן סדנאות בנושאי כדורגל שנועדו להפיץ את המשחק.[25] לאחר שעזב את סנטוס ב-1974 החליט לשקול בשנית את הצעתו של טוי. בתום משא ומתן שנמשך קרוב לחצי שנה, עבר פלה לארצות הברית והצטרף לניו יורק קוסמוס, ששיחקה בליגת הכדורגל הצפון אמריקאית (NASL).
פלה הצטרף לקוסמוס במהלך עונת 1975 של הליגה הצפון-אמריקאית, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק ב-18 ביוני באותה שנה מול טורונטו מטרוס. הוא החל לשתף פעולה בקבוצה עם הקשר הישראלי, מרדכי שפיגלר. הוא גילה כי סגל הקבוצה נמצא ברמה נמוכה, והדבר התבטא בתוצאות של הקבוצה באותה עונה, שהפסידה שבעה מתוך 13 משחקיה לאחר הגעתו של פלה. גם פציעתו במשחק מול סן חוזה ארת'קווייקס הזיקה לקבוצה, שלא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף של הליגה. עם זאת, במסגרת מסע משחקים באירופה ובאיים הקאריביים לאחר עונה זו הציגה הקבוצה שיפור ניכר ביכולתה, ופיתחה ציפיות גדולות יותר לקראת עונת המשחקים הבאה.[26]
לקראת עונת 1976 צירף המאמן החדש של קוסמוס, קן פארפי, את החלוץ האיטלקי ג'ורג'ו קינאליה, שהתמודד פעמים רבות נגד פלה במדי נבחרתו, והסיט את פלה לחוליית הקישור מאחר שרצה לשחק עם חלוץ אחד בלבד. שיטת המשחק של פארפי לא הניבה תוצאות מוצלחות, והוא הוחלף בתפקיד על ידי המאמן הקודם, גורדון ברדלי. לאחר מינויו של ברדלי התפתח שיתוף פעולה פורה בין פלה וקינאליה בחוליית ההתקפה. ניו יורק סיימה במקום השני באזור הצפוני של הליגה והעפילה לפלייאוף. בסיבוב הפלייאוף הראשון, מול וושינגטון דארטס, הבקיע פלה שער וסייע לקבוצה לנצח בתוצאה 2–0, אך בסיבוב השני הפסיד עמה לטמפה ביי ראודיז.
במהלך עונת 1977 חברו לפלה בקוסמוס שני כוכבי על נוספים בכדורגל העולמי: פרנץ בקנבאואר הגרמני וקרלוס אלברטו הברזילאי, ששיחק לצדו של פלה בסנטוס. פלה הבקיע באותה עונה 17 שערים וסייע לקבוצה לזכות באליפות הליגה הצפון אמריקאית, לאחר ניצחון על סיאטל סאונדרס במשחק הגמר. לאחר עונה זו הודיע פלה על פרישתו מכדורגל, ושיחק בפעם האחרונה בקריירה ב-1 באוקטובר 1977, במשחק ראווה חגיגי בין סנטוס לניו יורק קוסמוס שנערך באצטדיון ג'איינטס. הוא שיחק את המחצית הראשונה עם ניו יורק, שבמהלכה הבקיע את שערו האחרון בקריירה, ואת המחצית השנייה עם סנטוס.
ב-7 ביולי 1957 זומן פלה לראשונה לסגל הנבחרת הלאומית של ברזיל, במסגרת גביע רוקה – טורניר ראווה מסורתי שהפגיש בין ברזיל לבין נבחרת ארגנטינה. זימונו הראשון הגיע בגיל 16 בלבד. במשחק הראשון מבין שני מפגשים נכנס פלה למגרש במחצית השנייה כמחליפו של דל וקיו, חברו לקבוצה בסנטוס. מספר דקות לאחר כניסתו הוא הבקיע שער שוויון, אך ארגנטינה ניצחה בסופו של דבר בתוצאה 1–2. במשחק הגומלין הוא פתח לראשונה בהרכבה של ברזיל והבקיע שער נוסף, בדרך לניצחון נבחרתו 2–0. בעקבות הניצחון זכה פלה עם ברזיל בגביע, שהיה התואר הבינלאומי הראשון שלו.
בחודש אפריל שלפני טורניר מונדיאל 1958, שנערך בשוודיה, זומן פלה לסגל המקדים של הנבחרת, בגיל 17 בלבד. פסיכולוג הנבחרת, פרופסור ז'ואו קרבאלייס, סבר שפלה אינו ראוי להיכלל בסגל הסופי בשל גילו הצעיר, חוסר באגרסיביות מצדו וחוש אחריות לקוי; אף על פי כן, פלה נכלל בסגל הסופי שנסע לשוודיה.[27] במשחק הכנה לפני הנסיעה שערכה הנבחרת נגד קורינתיאנס, נפצע פלה בברכו בעקבות תיקול עם שחקן הגנה. הדבר הטיל בספק את יכולתו להשתתף בטורניר בקרב הצוות המקצועי ואף הועלתה אפשרות להחליפו, אך בסופו של דבר הוא נשאר בסגל.[28]
בשל הפציעה בברכו, בין היתר, פלה לא שותף על ידי המאמן ויסנטה פאולה בשני המשחקים הראשונים של ברזיל בשלב הבתים, שבהם ניצחה 3–0 את אוסטריה וסיימה בתיקו 0–0 עם אנגליה. עם זאת, במשחק השלישי מול נבחרת ברית המועצות ביצע פאולה שינויים משמעותיים בחלק ההתקפי של הרכב הנבחרת. פלה החליף בהרכב את ז'וזה אלטפיני ופתח כחלוץ המרכזי של הנבחרת לצידו של ואוה, בעוד שגארינצ'ה נכנס להרכב בעמדת הקיצוני הימני. פלה בישל לואוה את השער השני במשחק, וסייע לנבחרת לנצח 2–0 ולהעפיל לרבע הגמר. על אף שלא הבקיע שער במשחק הוא קיבל מחמאות רבות על היכולת הטובה שהפגין.
ברבע הגמר שיחקה ברזיל מול נבחרת ויילס. פלה הבקיע את שערו הראשון במונדיאל לאחר מסירה שקיבל מדידי, והוביל את נבחרתו לניצחון 1–0. השער של פלה הביא אותו לראשונה לתודעה הכלל-עולמית, ותרם רבות לביטחון העצמי שלו בהמשך הטורניר.[29] בחצי הגמר הגיעה ברזיל למשחק מול נבחרת צרפת, אשר נודעה בזכות החלוץ המצטיין שלה, ז'יסט פונטיין, שהיה למלך שערי הטורניר. פלה הבקיע שלושער בדרך לניצחון נבחרתו בתוצאה 5–2 ובמשחק הגמר, מול נבחרת שוודיה המארחת, כבש צמד שערים בניצחון בתוצאה זהה. השער הראשון של פלה נחשב לאחד השערים היפים בתולדות גביע העולם – פלה קיבל את הכדור בחזהו עם הגב לשער, הקפיץ את הכדור מעל לשחקן ההגנה ששמר עליו, עקף אותו ובעט מהאוויר את הכדור פנימה.[30][31] את השער השני הבקיע בנגיחה לאחר הגבהת כדור של מאריו זגאלו. בעקבות הניצחון הוכתרה ברזיל כאלופת העולם לראשונה בתולדותיה, ופלה עצמו זכה בתואר השחקן הצעיר המצטיין של המונדיאל, בגיל 17 בלבד.[32]
ב-1959, שנה לאחר זכייתו הראשונה במונדיאל, השתתף פלה עם נבחרת ברזיל באליפות אמריקה הדרומית לנבחרות שנערכה בארגנטינה. ברזיל שלחה לטורניר זה סגל משני שממנו נעדרו רבים מהשחקנים שלקחו חלק בזכייה במונדיאל, אך דווקא פלה השתתף בטורניר. הוא סיים כמלך השערים של האליפות עם שמונה שערים וסייע לנבחרתו להגיע למקום השני, אחרי הנבחרת המארחת.
לקראת מונדיאל 1962, סבל פלה ממתיחה במפשעה, בעקבות עומס המשחקים הרב שחווה בטורנירים השונים בסנטוס ובנבחרת. בדומה לפציעתו ארבע שנים קודם לכן, גם כעת הוטלה בספק השתתפותו של פלה במונדיאל.[33] במשחק הראשון של ברזיל בטורניר, מול נבחרת מקסיקו, שיחק פלה עם כאבים, אך למרות זאת הוביל את נבחרתו לניצחון 2–0 כאשר בישל שער לזגאלו והבקיע שער נוסף בעצמו. כאביו התגברו לאחר אותו משחק, אך הוא החליט להשתתף גם במשחק הבא, מול נבחרת צ'כוסלובקיה.
כ-25 דקות מפתיחת המשחק נדמה היה כי פלה נכנע לכאביו, אך לא רצה לעזוב את המשחק כדי שלא לסכן את נבחרתו, שהייתה עלולה להישאר בשל כך עם שחקן אחד פחות (באותו זמן טרם הותרו חילופים).[34] לאחר שהמשיך לשחק נהגו שחקני צ'כוסלובקיה כלפיו בספורטיביות יוצאת דופן והקלו עליו במשחק.[35] המשחק הסתיים בתיקו 0–0, ולאחריו הודיע רופא הנבחרת לפלה, כי לא יוכל לקחת חלק בהמשך הטורניר. בהיעדרו, עם זאת, הוביל גארינצ'ה את ברזיל לזכייה שנייה ברציפות במונדיאל, לאחר ניצחון על צ'כוסלובקיה במשחק הגמר, שהיה המפגש השני בין הנבחרות באותו טורניר.
במונדיאל 1966 פלה וברזיל לא הצליחו לשחזר את הצלחתם, והודחו כבר בשלב הבתים של הטורניר. במהלך ההכנה לטורניר ובתוך המשחקים עצמם שררו סכסוכים רבים ובעיות שונות בצוות המקצועי של הנבחרת.[36] במשחקה הראשון פגשה ברזיל את נבחרת בולגריה. פלה וגארינצ'ה הבקיעו כל אחד בבעיטה חופשית, והובילו את הנבחרת לניצחון 2–0. הייתה זו הפעם האחרונה שבה שניהם שיתפו פעולה; ברזיל לא הפסידה במשחק מעולם כאשר שניהם שיחקו יחד.[37] במהלך המשחק שחקני בולגריה, ובייחוד דוברומיר זצ'ב, נקטו באגרסיביות רבה כלפי פלה וגרמו לו לכאבים ברגלו.
הצוות המקצועי של הנבחרת לא רצה להחמיר את כאביו של פלה עד לכדי פציעה ממשית, ולפיכך השאיר אותו מחוץ למשחק הבא, מול נבחרת הונגריה, כאשר טוסטאו החליף אותו בהרכב. טוסטאו הבקיע שער שהשווה את תוצאת המשחק, אך לבסוף ברזיל הפסידה בתוצאה 1–3. במשחק האחרון בשלב הבתים מול נבחרת פורטוגל הוחזר פלה להרכב, אך שחקנים בכירים אחרים בנבחרת, כמו ז'ילמר, דז'למה סאנטוס, הילדרלדו בליני וגארינצ'ה, לא שיחקו. במהלך המשחק נפצע פלה פעם נוספת כתוצאה מפגיעותיהם של שחקני פורטוגל, אך נאלץ להמשיך לשחק כדי שלא לגרום לנבחרתו להיות בחיסרון מספרי.[38] שובו של פלה לא הועיל לנבחרת, שהפסידה 1–3 לפורטוגל והודחה מהטורניר.
לקראת מונדיאל 1970 החלו שופטי הכדורגל לעשות שימוש בכרטיסים צהובים ובכרטיסים אדומים, כך שיריביו של פלה החלו לנהוג ביתר הגינות במשחקם וביצעו עליו פחות עבירות קשות. במשחקי המוקדמות לטורניר שנערכו במהלך 1969, תחת המאמן ז'ואו סאלדניה, פיתח פלה שותפות מוצלחת בחוליית ההתקפה יחד עם טוסטאו וז'אירזיניו. בניגוד לתפקיד החלוץ המרכזי שבו שיחק, תחת סאלדניה החל פלה לשחק כקשר התקפי מאחורי החלוץ, ומעמדה זו שימש כ"פליימייקר" המחלק מסירות יעילות לחבריו להתקפה.[39] הוא סייע לנבחרתו להעפיל לטורניר המונדיאל לאחר שכבש שישה שערים בששת משחקי המוקדמות, שאת כולם ניצחה הנבחרת. בין חבריו הבולטים לקבוצה נכללו גם ריבלינו, ז'רסון, קלודואלדו וקרלוס אלברטו.[40]
עם זאת, במהלך שנת 1970 נקלע סאלדניה לסכסוך מתמשך עם שחקניו, ובהם פלה עצמו. בין היתר טען סאלדניה כי על פלה להישאר מחוץ לסגל למונדיאל בשל בעיית ראייה.[41] לאחר שהנשיא אמיליו מדיסי דרש להשפיע על בחירת הסגל התפטר סאלדניה מתפקיד המאמן, ובמקומו מונה מאריו זגאלו, שזכה כשחקן עם הנבחרת בגביעי העולם ב-1958 וב-1962, כמאמן הנבחרת בטורניר המונדיאל עצמו. תחת הדרכתו של זגאלו הציגה הנבחרת סגנון משחק התקפי ומרהיב שכלל מסירות מהירות והבקעת שערים רבים, ובזכות כך היא נחשבת על ידי רבים לנבחרת הגדולה בהיסטוריה של טורנירי גביע העולם.[16]
במשחקה הראשון ניצחה ברזיל בתוצאה 4–1 את נבחרת צ'כוסלובקיה, כשפלה מבקיע את השער השני. באותו משחק ביצע פלה ניסיון הבקעה מפורסם במיוחד: כאשר עמד עם הכדור מאחורי קו מחצית המגרש הוא הבחין שהשוער הצ'כי, איבו ויקטור, אינו ממוקם היטב בשערו ובעט לשער מהמרחק הרב, אך לא הבקיע. במשחק השני, מול אלופת העולם אנגליה, סייע פלה לנבחרתו לנצח 1–0 לאחר שבישל את שער הניצחון לז'אירזיניו. באותו משחק נעצרה נגיחה חזקה שלו על ידי השוער היריב גורדון בנקס, במה שנחשבת לאחת מהצלות השערים הבולטות בהיסטוריה.[42] במשחק האחרון בשלב הבתים, מול נבחרת רומניה, הבקיע פלה צמד שערים והוביל את ברזיל לניצחון 3–2.
ברבע הגמר פגשה ברזיל את נבחרת פרו, שאימן דידי, מכוכביה של ברזיל בשתי הזכיות הקודמות במונדיאל. לאחר ניצחון 4–2 היא העפילה לחצי הגמר, שם ניצחה 3–1 את אורוגוואי במשחק שבו בישל פלה שער לריבלינו. באותו משחק הציג פלה את אחד מהמהלכים המפורסמים ביותר שלו: לאחר שקיבל את הכדור מטוסטאו הוא הטעה את השוער האורוגוואי, ובעט בכדור בכיוון ההפוך מכיוון הריצה שלו. אולם, הבעיטה לא הייתה טובה דיה והכדור החטיא את מסגרת השער.[43] בגמר פגשה ברזיל את נבחרת איטליה, אשר נודעה בסגנון המשחק ההגנתי שלה, ה"קטנאצ'ו". פלה הוביל את ברזיל לניצחון 4–1 כאשר הבקיע שער בנגיחה לאחר הגבהה של ריבלינו, ובישל שני שערים לז'אירזיניו ולקרלוס אלברטו. פלה זכה בפעם השלישית בקריירה שלו בגביע העולם, ובנוסף זכה בתואר כדור הזהב כשחקן המצטיין של הטורניר,[32] לאחר שהבקיע ארבעה שערים ובישל חמישה נוספים בסך הכול.
ב-1971 הודיע פלה על פרישתו ממשחק בנבחרת הלאומית. לדבריו, אחת הסיבות לפרישתו הייתה הבעת מחאה על המשטר הדיקטטורי ששלט בברזיל באותה תקופה.[44] ב-11 ביולי הבקיע פלה את שערו האחרון בנבחרת ברזיל, במשחק ראווה מול נבחרת אוסטריה. כעבור שבוע הופיע בפעם האחרונה במדי הנבחרת, במשחק שהתקיים באצטדיון המרקאנה מול נבחרת יוגוסלביה.
מעט לפני פרישתו, בספטמבר 1977, קיבל פלה תואר אזרח העולם (World citizen) של ארגון האומות המאוחדות. כחלק מכך הוא החל לשמש כשגריר רצון טוב של יוניצ"ף – קרן צדקה מטעם האומות המאוחדות הפועלת למען זכויות הילד – ולקח חלק באירועים ברחבי העולם שנועדו להעלאת שמה של הקרן. במקביל הצטרף פלה לוועדה למשחק הוגן של פיפ"א, ובכך קידם את השקפתו להענשה חמורה של שחקנים הנוהגים באגרסיביות ובחוסר ספורטיביות.[45] בנוסף החל לשמש כשגריר של פיפ"א, וסייר ברחבי העולם כדמות מייצגת של משחק הכדורגל.[46]
במהלך שנות ה-80 פעל פלה רבות על מנת להביא לכך שארצות הברית, המדינה שבה סיים את הקריירה ככדורגלן, תארח את המונדיאל. הוא אף שימש כאחד מנציגי המדינה בתהליכי בחירת המדינה המארחת. בתחילה הפסידה ארצות הברית למקסיקו את אירוח מונדיאל 1986, אך היא נבחרה לארח את מונדיאל 1994. ב-1990 הקים פלה את חברת "פלה ספורט ושיווק" (PS&M) הקרויה על שמו, שהשקיעה בין היתר בזכויות השידור על טורנירי כדורגל. כאשר החברה ניהלה משא ומתן עם התאחדות הכדורגל הברזילאית לגבי זכויות השידור למשחקי ליגת העל הברזילאית בעונת 1994, פלה התרעם על דרישותיה של ההתאחדות והאשים את ראשיה בשחיתות.[47] דבריו של פלה הובילו לשערורייה גדולה בכדורגל הברזילאי, שנה לפני טורניר המונדיאל, אף שהעיד מאוחר יותר שטעה בדבריו.[47] נשיא פיפ"א ז'ואו האבלנז' התערב לטובת נשיא ההתאחדות, ריקרדו טישיירה, ופלה לא הוזמן להגרלת שלב הבתים של המונדיאל.[48]
לבסוף נאלץ פלה לסגור את חברת PS&M בשל סיבוכים כלכליים. החברה תכננה לערוך משחק ראווה באצטדיון המרקאנה, בהשתתפות כדורגלנים בולטים מאירופה ומאמריקה הדרומית ובהופעת מוזיקאים מפורסמים. פלה קיבל 700,000 דולר מארגון צדקה לצורך קיומו, אך האירוע בוטל לבסוף והחברה הואשמה בכך שלא החזירה את הכסף, עד שנסגרה. פלה גילה כי שותפו, הליו ויאנה, היה זה שגנב את הכסף.[49]
ב-1995 מונה פלה לשר הספורט הראשון של ברזיל, ובתפקידו החדש שאף לבצע מספר שינויים. ראשית, הוא פעל לקידום הצעה לפיה מועדוני הכדורגל בברזיל יחויבו להתנהל בצורה תקינה מבחינה כלכלית, מבלי להעלים רווחים כספיים מהעברות שחקנים. לאחר מכן ניסה פלה לקדם את המעמד של שחקן חופשי בברזיל, על מנת ששחקנים יוכלו לעבור למועדון אחר כאשר פג תוקפם של חוזיהם.[50] הצעתו השנייה הצליחה להגיע ליישום, ובאפריל 1998, נחקק בברזיל חוק על שמו של פלה, המקביל לחוק בוסמן שנחקק מספר שנים קודם לכן באירופה. החוק החדש, שנועד למנוע שחיתות בכדורגל הברזילאי, לא כלל עם זאת את הצעתו הראשונה של פלה.[49] לפלה היו גם חילוקי דעות עם האבלנז' וטישיירה, בסוברו כי מבנה ליגת העל הברזילאית צריך להתנהל בנפרד מהליגות האזוריות.[51] ב-1997 קיבל פלה מאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת תואר אביר מפקד (KBE) במסדר האימפריה הבריטית.
גם לאחר שסיים את תפקידו כשר הספורט של ברזיל ב-1998, המשיך פלה להיות מעורב בוועדות הטכניות של פיפ"א. במסגרת זו הציע, בין היתר, לשנות את החוק כך שבעת בעיטה חופשית שנפסקת לקבוצה מסוימת, רק השוער ושחקן אחד מהקבוצה היריבה יוכלו לעמוד מול השחקן הבועט. הוא הציע גם שהוצאת החוץ תוכל להתבצע גם בבעיטה רגילה, כדי להגדיל את כמות השערים. הוא קידם גם את תהליך הוספתם של שני שופטים ליד רחבות העונשין.[52]
בדצמבר 2000 בחרה פיפ"א את השחקן המצטיין של המאה ה-20. הענקת הפרס התבססה בתחילה על הצבעה באתר האינטרנט של פיפ"א, אך לאחר שדייגו מראדונה זכה במרב הקולות, טענו רבים כי האוהדים הצעירים יותר צפו במראדונה משחק אך לא בפלה, מה שנותן למראדונה עדיפות בהצבעה מסוג זה. בשל כך ארגנה פיפ"א ועדה שבחרה את השחקן המצטיין, וזו בחרה בפלה. מאחר שמראדונה קיבל קודם לכן את מרב הקולות בהצבעת האינטרנט, פלה חלק יחד איתו את תואר "כדורגלן המאה".
פלה שימש כמאתר כישרונות עבור מספר מועדונים, ובהם סנטוס ופולהאם האנגלית. ב-4 במרץ 2004 הוא בחר את פיפ"א 100 - רשימת 125 הכדורגלנים החיים הטובים בעולם, במסגרת חגיגות מאה שנים להקמת פיפ"א. באותה שנה יצא סרט תיעודי על חייו של פלה, בשם "Pele Eterno", ובשנים שלאחר מכן פרסם מספר אוטוביוגרפיות. יחד עם הדוגמנית קלאודיה שיפר הוא סייע לחנוך את משחקי מונדיאל 2006, ואף ביצע את הגרלת שלב הבתים של הטורניר. בנובמבר 2007 זכה פלה להיות אורח כבוד במשחק ראווה לציון 150 שנה להקמת מועדון הכדורגל שפילד, שהתקיים נגד אינטר מילאנו לעיני 19,000 צופים באצטדיון ברמול ליין. ב-2010 קיבל פלה את תואר נשיא הכבוד של ניו יורק קוסמוס, קבוצתו האחרונה כשחקן שהוקמה מחדש.
בספטמבר 2021, דווח כי חלה בסרטן, ובינואר 2022, דווח על החמרה במצבו הרפואי.[53] נפטר בבית חולים בסאו פאולו בשעות אחר הצהריים של ה־29 בדצמבר 2022.[54]
במשך רוב הקריירה שלו שיחק פלה כחלוץ וכקשר התקפי, ונודע בשל יכולותיו הרבות על המגרש: כושר גופני עילאי במשחקו, יכולת כדרור מרהיבה במהירות רבה, הבקעת שערים מכל הטווחים ובמגוון דרכים ומסירות מצוינות.[46] הוא מזוהה בעיני רבים גם עם בעיטת המספריים ("מספרת") – בעיטה הנעשית מהאוויר, על ידי קפיצה והנפת הרגליים לאחור - אף כי יש הטוענים, וביניהם גם פלה עצמו, שלאונידס דה סילבה המציא בעיטה זו.[55][56] יכולות ההבקעה והכדרור שלו התבטאו בכך, בין היתר, שכבש למעלה מ-1,000 שערים במהלך הקריירה, והוא הכדורגלן היחיד שהגיע להישג זה על פי הסטטיסטיקות הרשמיות של פיפ"א.[57][30] יכולות המסירה של פלה אפשרו לו לתפקד גם כ"פליימייקר" המנהל ומרכז את המשחק הקבוצתי, והוא שימש בתפקיד זה במונדיאל 1970 שבו זכה עם ברזיל.
אמירתו של טרצ'יזיו בורניץ', שחקן נבחרת איטליה ששמר על פלה בגמר מונדיאל 1970, משקפת את גדולתו של פלה: "אמרתי לעצמי שהוא בנוי מעור ועצמות בדיוק כמו כל אחד אחר. התברר שטעיתי".[46] חברו של פלה לקבוצה, קלודואלדו, תיאר תכונות בולטות נוספות: יכולת הצפייה וההסקה תוך כדי מהלך המשחק בכל מאפייני המשחק - כוח ומהירות היריב, האוהדים והקהל ביציעים, עבודת השופט, שוער היריב ועוד. לטענת קלודואלדו, בכל עת שהכדור לא היה ברגליו היה פלה עסוק בצפייה ולימוד ההתרחשויות במשחק. בנוסף, פלה השתמש בשיטתיות במידע אותו אגר ותמיד ניצל את נקודות החולשה של שחקן היריב שנמצא מולו כדי להשיג עליו יתרון.[58]
פלה הפך לדמות בעלת השפעה רבה על הכדורגל הברזילאי. בזכות הצלחתו הפכה ברזיל לשם הגדול בעולם הכדורגל, גם שנים רבות לאחר פרישתו.[27] במקביל לכך, לפלה השפעה רבה על התפתחותו של הכדורגל העולמי. הוא נחשב לממציאו של ה"ז'וגו בוניטו" (Joga Bonito) - סגנון הכדורגל המרהיב, ההתקפי והאטרקטיבי, שמזוהה במיוחד עם ברזיל. נבחרת ברזיל בהנהגתו של פלה נחשבת לכזו שהצליחה ליצור שילוב נדיר בין יופי המשחק ליעילות.[16] שיטת המשחק המרהיבה שבה שיחק פלה עם סנטוס ועם נבחרת ברזיל חשפה סגנון כדורגל חדש בפני מדינות אירופה, שהיו מורגלות אז בכדורגל טקטי והגנתי יותר.[59] סגנון זה נתן השראה להמצאת סגנונות כדורגל התקפיים נוספים במשך השנים, כדוגמת ה"כדורגל הטוטאלי" שאפיין את הולנד במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, מאחר שהוכח כי לקבוצות המשחקות בסגנון כזה סיכוי להצליח.[16] בקרב הציבור ישנם רבים המחשיבים את פלה ככדורגלן הטוב בכל הזמנים, אך העובדה שמעולם לא שיחק בליגות האירופיות, בעלות משחק ההגנה הקשוח, מעיבה על גדולתו.[60] בנוסף, התקריות הפוליטיות והכלכליות בהן היה מעורב לאחר פרישתו, פגמו בתדמיתו של פלה ברחבי ברזיל.[49]
פלה סייע גם להעלאת הפופולריות של הכדורגל ברחבי העולם כדמות מייצגת של המשחק – בזכות יכולתו שובת-העין החלו אנשים רבים להתעניין במשחק, והוא מהווה מודל לחיקוי עבור צעירים המתחילים לשחק.[46] מבין כלל המדינות, בולטת במיוחד השפעתו של פלה על רמת העניין בכדורגל בארצות הברית. כראייה לכך, ממוצע הקהל במשחקיה של ניו יורק קוסמוס עמד עד להגעתו של פלה על כ-8,000 צופים, אך לאחר הגעתו הוא קפץ ל-20,000 צופים. יתר על כן, כאשר פלה נעדר ממשחק מסוים, כמות הצופים בו ירדה באופן דרסטי.[61] בעקבות הגעתו של פלה השתפר במידה רבה מעמדו של הכדורגל בארצות הברית, שהפך לפופולרי מאוד במדינה בקרב ילדים.[62] פלה סייע גם בשיפור תשתיות הכדורגל במדינה, כך שזו זכתה לבסוף באירוח משחקי מונדיאל 1994. במהלך השנים הגיעה ארצות הברית גם להישגים בינלאומיים מרשימים, ששיאם היה העפלה לרבע גמר מונדיאל 2002.
פלה צבר פופולריות רבה לעצמו גם בקרב הציבור ברחבי העולם. כדוגמה לכך, בניגריה הוכרזה הפסקת אש למשך יומיים ממלחמת ביאפרה, כדי שאזרחי המדינה יוכלו לצפות בפלה משחק.[63] מחקר שנערך בראשית שנות ה-70 גילה, כי שמו של פלה הוא המותג השני בפופולריות שלו באירופה, שני רק לחברת קוקה-קולה. על פי הערכות, פלה הכניס כ-150,000 דולר בשנה במסגרת חוזהו עם סנטוס, מה שהפך אותו לספורטאי הרווחי ביותר בעולם באותה תקופה.[63]
ב-21 בפברואר 1966 נישא פלה לרוזמרי דוס ריוס קולבי. לזוג נולדו שתי בנות ובן. הזוג התגרש ב-1978, ולאחר גירושיהם כתבה רוזמרי ספר על מערכת היחסים ביניהם.[64] פלה אימץ בת נוספת בשם סנדרה, שנולדה לאניזיה משאדו, שאיתה שהה זמן קצר. מאחר שבתחילה הכחיש את היותו אביה, כתבה סנדרה לימים ספר על כך בשם "A Filha que o Rei não Quis" (בתרגום חופשי מפורטוגזית: "הבת שהמלך לא רצה").[64] סנדרה מתה ממחלה קשה בשנת 2006.[65]
בשנים 1981–1986 יצא פלה עם כוכבת הילדים שושה.
ב-30 באפריל 1994 נישא פלה בשנית לפסיכולוגית והזמרת אסיריה למוס סייקסאס. לזוג נולדו תאומים בספטמבר 1996, לאחר טיפולי פוריות.
בנו של פלה, אדיניו (שנולד ב-1970), שיחק כשוער בסנטוס אך נאלץ לפרוש עקב פציעה בברך. באפריל 1992 היה אדיניו מעורב במרוץ מכוניות לא-חוקי, שגרם למותו של אדם. תחילה הוא נידון למאסר למשך שנה וחצי, אך זוכה לאחר שהוכח כי אינו אחראי באופן ישיר לתאונה.[66] ב-2005 הוא הורשע בסחר בסמים ונידון לחודשיים מאסר, ובפברואר 2006 נעצר פעם נוספת בשל עבירה דומה. ב-2014 הורשע בהברחת סמים והלבנת הון ונידון ל-33 שנות מאסר.
פלה בעל תואר ראשון בחינוך גופני משנת 1974, אותו קיבל מהאוניברסיטה המטרופולינית של סנטוס (UNIMES).
בספטמבר 2021 דווח שחלה בסרטן.[67] בנובמבר 2022 החל מצבו הרפואי להחמיר והוא אושפז בבית החולים היהודי אלברט איינשטיין. ב-29 בדצמבר מת בגיל 82.
כבר ב-1962 גילם פלה את עצמו בסרט הקולנוע "המלך פלה" (O Rei Pelé). במהלך שנות ה-70 הוא הרבה לגלם תפקידים קטנים בסרטי קולנוע ובסדרות טלוויזיה. פריצתו הגדולה לעולם הסרטים, עם זאת, הגיעה כאשר השתתף ב-1981 בסרט "הבריחה לניצחון", בכיכובם של מייקל קיין וסילבסטר סטאלון. הסרט שאב השראה מ"משחק המוות" - משחק כדורגל שערכו הנאצים נגד שבויי המלחמה הסובייטים, שנאסרו במחנות במהלך מלחמת העולם השנייה - והנציח את זכרם של הכדורגלנים הסובייטים שנספו לאחר המשחק. פלה שיחק בסרט לצידם של כדורגלנים מפורסמים נוספים, כדוגמת אוסבלדו ארדילס ובובי מור.[69]
במהלך חייו הופיע פלה בסרטים הבאים:
פלה, ברשת החברתית פייסבוק
פלה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פלה, ברשת החברתית אינסטגרםSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
