נבחרת אנגליה בכדורגל
הנבחרת הלאומית של אנגליה בכדורגל לגברים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת אנגליה בכדורגל (באנגלית: England national football team) מייצגת את אנגליה בתחרויות כדורגל בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של אנגליה. על אף שרוב הנבחרות הלאומיות ברחבי העולם מייצגות מדינות ריבוניות, כל אחת מבין ארבע אומות הבית (האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת) מיוצגת על ידי נבחרת לאומית נפרדת.
.svg) | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | נבחרת שלושת האריות | ||
| התאחדות | התאחדות הכדורגל של אנגליה | ||
| השתייכות | UEFA | ||
|
דירוג פיפ"א (3 באפריל 2025) | 4 | ||
| - ניקוד פיפ"א | 1,819.20 | ||
| - דירוג שיא | 3 (נמדד באוגוסט 2012) | ||
| - דירוג שפל | 27 (נמדד בפברואר 1996) | ||
| מאמן | תומאס טוכל | ||
| קפטן | הארי קיין | ||
| מירב השערים | הארי קיין (69) | ||
| מירב ההופעות | פיטר שילטון (125) | ||
| אצטדיון ביתי | אצטדיון ומבלי, לונדון | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
| משחק בינלאומי ראשון | |||
|
סקוטלנד 0-0 אנגליה (גלאזגו, סקוטלנד; 30 בנובמבר 1872) | |||
| הניצחון הכי גדול | |||
|
אירלנד המאוחדת 0 - 13 אנגליה (בלפסט, אירלנד; 18 בפברואר 1882) | |||
| ההפסד הכי גדול | |||
|
הונגריה 7 - 1 אנגליה (בודפשט, הונגריה; 23 במאי 1954) | |||
| גביע העולם בכדורגל | |||
| הופעות | 16 (הראשונה ב-1950) | ||
| ההישג הטוב | זכייה (1966) | ||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||
| הופעות | 11 (הראשונה ב-(1968) | ||
| ההישג הטוב | מקום שני (2020, 2024) | ||
_2010_Scania_K400EB_Irizar_PB,_London,_8_June_2011.jpg)
אנגליה זכתה במונדיאל 1966, כאשר היא הייתה המארחת, והגיעה לשלב חצי הגמר במונדיאל 1990 ובמונדיאל 2018. היא העפילה רק שלוש פעמים לשלב חצי הגמר באליפות אירופה בכדורגל (ביורו 1968, כשאירחה את יורו 1996 וביורו 2020), ופעמיים לשלב הגמר (יורו 2020 וביורו 2024). מבין הנבחרות שזכו בגביע העולם בכדורגל. נבחרת אנגליה היא הנבחרת המצליחה ביותר מבין ארבע הנבחרות הבריטיות, והיא זכתה באליפות הבית הבריטית 54 פעמים, בטרם בוטלה התחרות. במונדיאל 2022 הגיעה נבחרת אנגליה עד לשלב רבע הגמר שם הודחה על ידי נבחרת צרפת בתוצאה 2:1
הדירוג הנוכחי של נבחרת אנגליה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-4 בעולם, נכון ל-3 באפריל 2025; הניקוד הוא 1,819.20 – ללא שינוי לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 2012, והדירוג הנמוך ביותר 27 נמדד לראשונה[2] בפברואר 1996.
באופן מסורתי היריבה הגדולה ביותר של הנבחרת היא סקוטלנד. לאחר שהמשחקים הקבועים נגד סקוטלנד בוטלו בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20, היריבויות עם ארגנטינה וגרמניה הפכו למשמעותיות יותר וזאת בגלל המפגשים בין הנבחרות בשלבי הפלייאוף של גביעי העולם.
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
נבחרת אנגליה היא נבחרת הכדורגל הוותיקה ביותר בעולם, ביחד עם סקוטלנד. הנבחרת האנגלית ערכה את משחק הכדורגל הראשון שלה מול נבחרת סקוטלנד ב-30 בנובמבר 1872, במשחק שבו אירחה ההתאחדות הסקוטית את נבחרת אנגליה באצטדיון המילטון קרסנט שבעיר גלאזגו שבסקוטלנד. המשחק נערך לעיני כ-4,000 צופים, והסתיים בתוצאה 0:0. במהלך 40 השנה הבאות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות מהאיים הבריטיים, משמע נגד סקוטלנד, ויילס ואירלנד. משחקים אלו נהיו לתחרותיים עם הקמת אליפות הבית הבריטית שהתקיימה בין השנים 1883 ו-1984.
הנבחרת האנגלית הצטרפה לפיפ"א בשנת 1906. בשנת 1908 שיחקה הנבחרת לראשונה מול נבחרת מחוץ לבריטניה, כאשר ערכה משחק ידידות באוסטריה מול הנבחרת המקומית, משחק שנגמר בתוצאה 1:6 לטובת אנגליה. בשנותיה הראשונות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות אירופאיות כגון צרפת, שוודיה, הונגריה, גרמניה ואיטליה. את משחקה הראשון אי פעם מול נבחרת מחוץ לאירופה ערכה ב-6 באוגוסט 1936, במשחק מול סין באולימפיאדת 1936 כ"נבחרת בריטניה בכדורגל". המשחק נגמר בניצחון בריטי 0:2. יחסיה של הנבחרת עם פיפ"א היו קשים תחילה, תופעה שלוותה בפרישת הנבחרות הבריטיות מפיפ"א ב-1928.
רגע השפל בהיסטוריית הנבחרת התרחש ב-14 במאי 1938 בטקס שלפני ההתמודדות מול נבחרת גרמניה באצטדיון האולימפי של ברלין. כל שחקני הנבחרת ביצעו הצדעה נאצית לקהל הגרמני במצוות ממשלתו של נוויל צ'מברלין. אירוע זה נחשב לאחד הרגעים החשוכים בהיסטוריה הספורטיבית של אנגליה[3][4].
בשנת 1946 חזרו הנבחרות הבריטיות לפיפ"א, ולכן לא השתתפה הנבחרת האנגלית במשחקי גביע העולם בכדורגל שקדמו ל-מונדיאל 1950. בגביע העולם הראשון בו השתתפה, נוצחה הנבחרת בתוצאה 1:0 נגד ארצות הברית. הפסד זה, והפסד נוסף לספרד מנעו מאנגליה להעפיל מהסיבוב הראשון. הפסד 6:3 להונגריה בשנת 1953 הוא ההפסד הראשון של נבחרת אנגליה לנבחרת לא-בריטית באצטדיון ומבלי.
למרות העובדה שוולטר וינטרבוטום היה למנג'ר הנבחרת האנגלית הראשון שמונה במשרה מלאה, הנבחרת לא הגיעה לאף הישג משמעותי מחוץ לבריטניה עד לשנת 1963, שבה מונה לתפקיד אלף ראמזי. תחת הנהגתו של ראמזי זכתה הנבחרת האנגלית בתואר אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1966, שנערך על אדמת אנגליה, לאחר ניצחון 2:4 על גרמניה המערבית במשחק הגמר, הודות לשלושער של ג'ף הרסט, כולל שער שנוי במחלוקת בהארכה שמכונה על ידי רבים "השער שלא היה".
נבחרת אנגליה העפילה אוטומטית למונדיאל 1970 כמגנה על התואר, אך נכשלה בשלב רבע הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית. למונדיאל 1974 ומונדיאל 1978 לא הצליחה נבחרת אנגליה להעפיל. ב-1982 העפילה הנבחרת, תחת הדרכתו של רון גרינווד, למונדיאל 1982, לאחר 12 שנים שבהן לא העפילה לטורניר. בטורניר עצמו הודחה הנבחרת בשלב הבתים השני מבלי להפסיד ולו משחק אחד לאורך כל הטורניר.
במונדיאל 1986 תחת בובי רובסון הגיעה הנבחרת רק עד רבע הגמר, ובמונדיאל 1990 שנערך באיטליה ונחשב להצלחה האנגלית הגדולה ביותר מאז 1966, סיימה במקום הרביעי בטורניר, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לגרמניה המערבית בבעיטות הכרעה.
גרהאם טיילור, יורשו של רובסון, נכשל בהעפלת הנבחרת למונדיאל 1994 אך בטורניר שלאחר מכן, יורו 1996 שנערך באנגליה, תחת הדרכת טרי ונבלס, הגיעה הנבחרת להישג השיא שלה באליפות אירופה בכדורגל, כאשר הגיעה לשלב חצי הגמר.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה הנבחרת האנגלית דרך קבע אחת מ-20 הנבחרות המובילות בעולם, אך לא השכילה לעבור את שלב רבע הגמר באף טורניר בינלאומי. סוון גוראן אריקסון השוודי מונה לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה בשנת 2001, ובכך הפך למאמן הראשון מחוץ לאנגליה שהפך למאמן הנבחרת.
בשנת 2006 מונה סטיב מקלארן למאמן הנבחרת, אך הוא פוטר לאחר כישלונה של הנבחרת במוקדמות יורו 2008, ובמקומו מונה האיטלקי פאביו קאפלו, אשר הוביל את הנבחרת לשמינית הגמר במונדיאל 2010 ולרבע הגמר ביורו 2012.
בשנת 2012 מונה רוי הודג'סון למאמן הנבחרת, ובמונדיאל 2014 הודחה הנבחרת בהדרכתו לאחר שסיימה את שלב הבתים במקום האחרון בבית עם נקודה אחת בלבד. ביורו 2016 אכזבה אנגליה, כשהודחה בשלב שמינית הגמר על ידי איסלנד. בעקבות ההדחה התפטר הודג'סון מאימון הנבחרת ובמקומו מונה סם אלרדייס, אך לאחר שנחשד בשחיתות הוא נאלץ להתפטר אחרי משחק אחד בלבד כמאמן הנבחרת, וגארת' סאות'גייט מונה במקומו. תחת סאות'גייט הגיעה הנבחרת לחצי גמר מונדיאל 2018, לראשונה מאז מונדיאל 1990, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את קולומביה וברבע הגמר את שוודיה. בחצי הגמר הודחה על ידי קרואטיה ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לבלגיה. בנוסף, העפילה לחצי גמר יורו 2020, לראשונה מאז 1996, ואחרי ניצחון על דנמרק העפילה לגמר היורו בפעם הראשונה בתולדותיה, בו הפסידה לאיטליה בתום דו-קרב פנדלים. במונדיאל 2022 הודחה אנגליה ברבע הגמר על ידי צרפת. ביורו 2024 העפילה נבחרת אנגליה לגמר היורו לאחר ניצחון מול נבחרת הולנד בניצחון 2-1, בו הפסידה 1–2 לספרד
אצטדיון
סכם
פרספקטיבה
ב-50 השנים הראשונות מאז הקמתה, קיימה הנבחרת האנגלית את משחקיה בכל רחבי אנגליה, כאשר בתחילת שנותיה השתמשה במגרשי קריקט ומאוחר יותר החלה בשימוש מגרשים של קבוצות שונות. נבחרת אנגליה ערכה את משחקה הראשון אי פעם באצטדיון ומבלי ב-1924 נגד סקוטלנד, אך ב-27 השנים שלאחר מכן, שיחקה הנבחרת באצטדיון ומבלי רק במשחקים נגד הנבחרת הסקוטית.
במאי 1951 הפכה נבחרת ארגנטינה לנבחרת הראשונה חוץ מסקוטלנד שמשחקת באצטדיון זה, ועד שנת 1960 רוב משחקי הנבחרת החלו להיות משוחקים באצטדיון זה. בין 1966 ו-1995 שיחקה הנבחרת האנגלית את כל משחקיה הביתיים בוומבלי.
משחקה האחרון של נבחרת אנגליה באצטדיון ומבלי הישן היה ב-7 באוקטובר 2000 נגד גרמניה, משחק אותו הפסידה נבחרת אנגליה בתוצאה 0–1. מאז אותו משחק שיחקה הנבחרת האנגלית ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. התאחדות הכדורגל האנגלית חוקקה חוק לפיו הנבחרת מחויבת לשחק באצטדיון ומבלי לפחות עד שנת 2036, כאשר המניע המוביל להחלטה זו הוא מניע כלכלי: אצטדיון ומבלי הישן לא היה בבעלות ההתאחדות האנגלית, ובשל בניית האצטדיון החדש נכנסה ההתאחדות האנגלית לחובות כבדים. החוק נועד להוציא את מירב הרווחים מאצטדיון זה כדי לכסות על החוב המקורי על האצטדיון.
המשחק הראשון באצטדיון המחודש נערך במרץ 2007, כשהנבחרת הצעירה של אנגליה אירחה את איטליה במשחק שמשך 55,700 צופים והסתיים בתיקו 3-3, כאשר דייוויד בנטלי כובש את השער הראשון של כדורגלן אנגלי אי-פעם באצטדיון החדש. החלוץ האיטלקי ג'יאמפולו פאציני כבש את השער הראשון באצטדיון לאחר 29 שניות בלבד, וכן כבש את השלושער הראשון בתולדות האצטדיון.
נבחרת אנגליה מחוץ לאצטדיון ומבלי
בשבע השנים בין המשחק מול גרמניה ועד המשחק הראשון של הנבחרת האנגלית מול ברזיל במשחק ידידות בשנת 2007, שיחקה נבחרת אנגליה בסך הכל 34 משחקים ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. בסך הכל ניצחה 22 משחקים, סיימה 7 בתיקו והפסידה חמישה. במשחקים רשמיים (מוקדמות גביע העולם והיורו) לאנגליה מאזן של 11 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו מתוך 14 משחקים בסך הכל. רשימת המגרשים ומספר המשחקים ששוחקו בהם:
- אולד טראפורד - 14
- אצטדיון סנט ג'יימס פארק - 3
- אנפילד - 3
- וילה פארק - 3
- אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר - 2
- אצטדיון האור - 2 (1 במשחק נגד בלגיה כונה ומבלי "הישן")
- אצטדיון ריברסייד - 1
- פורטמן רואד - 1
- פרייד פארק - 1
- אצטדיון וולקרס - 1
- סנט מאריס - 1
- אלנד רואד - 1
- אפטון פארק - 1
- וויט הארט ליין - 1
נבחרת אנגליה במונדיאלים ובטורנירי היורו
משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאל)
.jpg)
| שנה | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו* | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 1930 | לא נכנסה | ||||||
 1934 | |||||||
 1938 | |||||||
 1950 | סיבוב ראשון | 3 | 1 | 0 | 2 | 2 | 2 |
 1954 | רבע גמר | 3 | 1 | 1 | 1 | 8 | 8 |
 1958 | סיבוב ראשון | 4 | 0 | 3 | 1 | 4 | 5 |
 1962 | רבע גמר | 4 | 1 | 1 | 2 | 5 | 6 |
 1966 | מקום ראשון | 6 | 5 | 1 | 0 | 11 | 3 |
 1970 | רבע גמר | 4 | 2 | 0 | 2 | 4 | 4 |
 1974 | לא העפילה | ||||||
 1978 | |||||||
 1982 | סיבוב שני | 5 | 3 | 2 | 0 | 6 | 1 |
| 1986 | רבע גמר | 5 | 2 | 1 | 2 | 7 | 3 |
 1990 | מקום רביעי | 7 | 3 | 3 | 1 | 8 | 6 |
 1994 | לא העפילה | ||||||
| 1998 | שמינית גמר | 4 | 2 | 1 | 1 | 7 | 4 |
  2002 | רבע גמר | 5 | 2 | 2 | 1 | 6 | 3 |
| 2006 | רבע גמר | 5 | 3 | 2 | 0 | 6 | 2 |
 2010 | שמינית גמר | 4 | 1 | 2 | 1 | 3 | 5 |
| 2014 | שלב הבתים | 3 | 0 | 1 | 2 | 2 | 4 |
 2018 | מקום רביעי | 7 | 3 | 1 | 3 | 12 | 8 |
 2022 | רבע גמר | 5 | 3 | 1 | 1 | 13 | 4 |
 2026 |
|||||||
| סה"כ | 16/22 | 74 | 32 | 22 | 20 | 104 | 68 |
- משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה
משחקי אליפות אירופה בכדורגל (היורו)
| שנה | סיבוב | משחקים | ניצחונות | תיקו* | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1960 | לא נכנסה | ||||||
| 1964 | לא העפילה | ||||||
| 1968 | מקום שלישי | 2 | 1 | 0 | 1 | 2 | 1 |
 1972 | לא העפילה | ||||||
 1976 | |||||||
| 1980 | שלב הבתים | 3 | 1 | 1 | 1 | 3 | 3 |
| 1984 | לא העפילה | ||||||
| 1988 | שלב הבתים | 3 | 0 | 0 | 3 | 2 | 7 |
| 1992 | שלב הבתים | 3 | 0 | 2 | 1 | 1 | 2 |
| 1996 | חצי גמר | 5 | 2 | 3 | 0 | 8 | 3 |
 2000 | שלב הבתים | 3 | 1 | 0 | 2 | 5 | 6 |
 2004 | רבע גמר | 4 | 2 | 1 | 1 | 10 | 6 |
 2008 | לא העפילה | ||||||
  2012 | רבע גמר | 4 | 2 | 2 | 0 | 5 | 3 |
| 2016 | שמינית גמר | 4 | 1 | 2 | 1 | 4 | 4 |
 2020 |
מקום שני | 7 | 5 | 2 | 0 | 11 | 2 |
| 2024 |
מקום שני | 7 | 3 | 3 | 1 | 8 | 6 |
  2028 |
|||||||
| סה"כ | 11/17 | 45 | 18 | 16 | 11 | 59 | 43 |
- משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה
ליגת האומות של אופ"א
- משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה
שיאי שחקנים
נכון ל-17 בנובמבר 2024.
- שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.
שיאני ההופעות
| דירוג | שם | שנים בנבחרת | הופעות | שערים |
|---|---|---|---|---|
| 1 | פיטר שילטון | 1970–1990 | 125 | 0 |
| 2 | ויין רוני | 2003–2018 | 120 | 53 |
| 3 | דייוויד בקהאם | 1996–2009 | 115 | 17 |
| 4 | סטיבן ג'רארד | 2000–2014 | 114 | 21 |
| 5 | בובי מור | 1962–1973 | 108 | 2 |
| 6 | אשלי קול | 2001–2014 | 107 | 0 |
| 7 | בובי צ'רלטון | 1958–1970 | 106 | 49 |
| פרנק למפארד | 1999–2014 | 29 | ||
| 9 | בילי רייט | 1946–1959 | 105 | 3 |
| 10 | הארי קיין | 2015–הווה | 103 | 69 |
מלכי השערים
| דירוג | שם | שנים בנבחרת | שערים | הופעות | ממוצע למשחק |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | הארי קיין | 2015–הווה | 69 | 103 | 0.67 |
| 2 | ויין רוני | 2003–2018 | 53 | 120 | 0.44 |
| 3 | בובי צ'רלטון | 1958–1970 | 49 | 106 | 0.46 |
| 4 | גארי לינקר | 1984–1992 | 48 | 80 | 0.6 |
| 5 | ג'ימי גריבס | 1959–1967 | 44 | 57 | 0.77 |
| 6 | מייקל אואן | 1998–2008 | 40 | 89 | 0.45 |
| 7 | נאט לופטהאוס | 1950–1958 | 30 | 33 | 0.91 |
| אלן שירר | 1992–2000 | 63 | 0.48 | ||
| טום פיני | 1946–1958 | 76 | 0.39 | ||
| 10 | ויויאן וודוורד | 1903–1911 | 29 | 23 | 1.26 |
| פרנק למפארד | 1999–2014 | 106 | 0.27 |
מאמנים לפי סדר כרונולוגי
וולטר וינטרבוטום (1946 - 1962)- אלף ראמזי (1963 - 1974)
- דון ריווי (1974 - 1977)
- רון גרינווד (1977 - 1982)
- בובי רובסון (1982 - 1990)
- גרהאם טיילור (1990 - 1993)
- טרי ונבלס (1994 - 1996)
- גלן הודל (1996 - 1999)
- קווין קיגן (1999 - 2000)
סוון גוראן אריקסון (2000 - 2006)- סטיב מקלארן (2006 - 2007)
פאביו קאפלו (2007 - 2012)- רוי הודג'סון (2012 - 2016)
- סם אלרדייס (2016)
- גארת' סאות'גייט (2016 - 2024)
- לי קרסלי - מאמן זמני (2024-)
סגל הנבחרת
סכם
פרספקטיבה
סגל נבחרת אנגליה לקראת משחקי יורו 2024 [5]
נתוני הופעות ושערים מעודכנים ל-3 ביוני 2024
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת אנגליה בכדורגל (באנגלית)
נבחרת אנגליה בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
נבחרת אנגליה בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נבחרת אנגליה בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
נבחרת אנגליה בכדורגל, ברשת החברתית טיקטוק
נבחרת אנגליה בכדורגל, סרטונים בערוץ היוטיוב- יעקב זיו, הג'וב האיטלקי: קאפלו ואנגליה מוכנים להילחם בסטיגמה, באתר nrg, 19 במאי 2010
- עמרי לוין, It's Coming Home - נבחרת אנגליה בגמר אליפות אירופה, יס מיניסטר, 11 ביולי 2021
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.