חסות מסחרית היא מונח מתחום יחסי הציבור של השיווק והיא הפעולה הכוללת תמיכה כספית או חומרית אחרת (במתן שירותים או מוצרים בלא דרישת תמורה ישירה) של אירוע, ארגון, אדם או פעילות וזאת על מנת להיקשר ציבורית עמם ועם שמם ובכך לקבל שירותי פרסום נלווים של שמה המסחרי או מוצרים ספציפיים של נותנת החסות בידי מקבל החסות.
חסות מסחרית אינה נדבנות וזאת משום שחסות זו היא הוצאה עסקית, וככזו יש ציפייה מצד נותן החסות לתמורה עקיפה.
סמלים מסחריים על מכוניות במרוץנאסקארחסות של חברת רכב בספורט רכיבה על סוסים.
אתלט המקבל מוצרים של חברות אם בחינם או במחיר סמלי על מנת שישתמש במוצריהם (אם מקבל החסות קשור לתחום אליו מיועדים המוצרים)
אדם מפורסם (שחקן, איש ציבור או אתלט) אשר מקבל מוצרים של חברות בחינם או במחיר סמלי אשר אינם קשורים לתחום עיסוקו, על מנת שיראה איתם בציבור או ידבר על טיב המוצר בזמן חשיפתו לתקשורת בשל עבודתו
ידוען אינטרנט המפרסם חברה בסרטונים שלו ומציע לצופים קוד הנחה ברכישת המוצרים או השירותים שהחברה מציעה
ארגון אשר מקבל כסף בתמורה לשטחי פרסום של נותנת החסות במשרדים של הארגון או באירועים אותו הוא מארגן (קבוצות ספורט ומגרשיהן למשל)
ארגון המקבל מוצרים בתמורה לכך כי המוצרים יהיו מסומנים בלוגו או פרסומת לנותנת החסות וכי נותן החסות יכול להציג את שם הארגון כמקבל חסות ממנו (חולצות של תנועות נוער למשל)
חברה אשר מפרסמת כי בקניית מוצר שלה תנתן תרומה לארגון
שירות שלם שנוצר על מנת למכור את ציוד הקצה (תחנות רדיו אמריקאיות בתחילת המאה ה-20)
במדינות רבות על מנת להפוך את החסות והתרומה לכדאיות יותר, נקבעו סכומים מסוימים הפטורים ממס כך שהחברות משלמות פחות מיסים וגם נהנות מפרסום חיובי, בעוד המדינה מרוויחה כסף המועבר למטרות רצויות וגם כספי מיסים ממקבלת החסות, עקב העלייה בפריון כתוצאה מהפרסום
במקרים של חסויות של חברות המייצרות מוצרים המיועדים למבוגרים (אלכוהול, סיגריות) לארגונים, אירועים המיועדים לטווח גילאים רחב ישנם חילוקי דעות הנטועים בחשיפת ילדים ובני-נוער לפרסומות למוצרים אשר הציבור אינו מעוניין שיחשפו אליהם, מקרה שכזה הוא בקשר שבין חסויות של חברות טבק על אירועי ספורט לבין עליה בכמות מקרי עישון בקרב בני-נוער וילדים. מחקרים רבים שנערכו בשל מחאת הורים הצביעו על הקשר (גם אם מובהקותו עדיין בחילוקי דעות) כקיים[1].
במדינות שונות הועלו חשדות לפיהם כספים וטובות הנאה הועברו לפקידי-ציבור ופוליטיקאים למטרות שוחד תחת מעטה של כספי חסות מסחרית[2].
טענות נוספות הועלו כלפי ארגונים מתווכים של חסויות מסחריות על בסיס העובדה כי עמלת התיווך עלולה להגיע לאחוזים ניכרים (10%-25%) מסכום כספי החסות כך ש"נגזר קופון" על חשבון ארגונים בעלי מטרות חברתיות הזקוקים לכסף[3].
