דייגו מראדונה
כדורגלן ארגנטינאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייגו ארמנדו מראדונה (בספרדית: Diego Armando Maradona; 30 באוקטובר 1960 – 25 בנובמבר 2020) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים.
 | |||||||||||||||||||||||
| מראדונה במדי ארגנטינה במונדיאל 1986 | |||||||||||||||||||||||
| מידע אישי | |||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
30 באוקטובר 1960 לנוס, ארגנטינה | ||||||||||||||||||||||
| פטירה |
25 בנובמבר 2020 (בגיל 60) Dique Luján, ארגנטינה | ||||||||||||||||||||||
| שם מלא | דייגו ארמנדו מראדונה | ||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.65 מטר | ||||||||||||||||||||||
| עמדה | קשר התקפי, חלוץ שני | ||||||||||||||||||||||
| מועדוני נוער | |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| קבוצות כמאמן | |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | |||||||||||||||||||||||
מראדונה שיחק בארבעה טורנירים של גביע העולם בכדורגל, כולל מונדיאל 1986, בו היה קפטן נבחרת ארגנטינה והוביל אותה לזכייה בטורניר, לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת גרמניה המערבית, בו בישל את שער הניצחון. זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. בשלב רבע הגמר של הטורניר הבקיע דייגו מראדונה שני שערים בניצחון 2–1 על נבחרת אנגליה ונכנס להיסטוריית הכדורגל משתי סיבות – השער הראשון הובקע באמצעות היד, והוא מכונה "שער יד האלוהים", והשער השני הובקע לאחר כדרור לאורך יותר מחצי מגרש, תוך שהוא חולף על פני חמישה שחקנים אנגלים בדרך לשער, ונבחר ל"שער המאה".
דייגו מראדונה נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בספורט. הוא הושעה מכדורגל למשך 15 חודשים בשנת 1991, לאחר שנכשל בבדיקת סמים באיטליה, ולאחר מכן נשלח הביתה ממונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, לאחר שבדיקות הראו שהשתמש באפדרין.
לאחר פרישתו מהמשחק, ביום הולדתו ה-37 בשנת 1997, הוא עלה במשקל בצורה דרסטית, וסבל מבריאות לקויה כתוצאה מהשפעות השימוש בקוקאין. בשנת 2005 הרזה לאחר ניתוח הצרת קיבה, והתגבר על התמכרותו לקוקאין. הנימוסים הבוטים שלו גרמו לו להסתכסך עם עיתונאים ומנהלים בכירים בספורט. למרות ניסיון אימון דל, הוא הפך למאמן נבחרת ארגנטינה בנובמבר 2008 והדריך אותה במונדיאל 2010. הוא החזיק בתפקיד במשך שנה וחצי, עד שפג תוקף החוזה שלו לאחר מונדיאל 2010.
מראדונה נבחר, ביחד עם פלה, ל"כדורגלן המאה של פיפ"א", על ידי אנשים מרחבי העולם במסגרת סקר שערכה פיפ"א והוכרז ב-2000. נבחר ב-2004, על ידי פלה, לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.
קריירה כשחקן
סכם
פרספקטיבה
דייגו ארמנדו מראדונה נולד בלנוס אך גדל בעיירת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו", פרוור עוני בפאתיה הדרומיים של בואנוס איירס, ארגנטינה. הוא היה הבן הראשון אחרי 4 בנות. אביו דייגו מראדונה "צ'יטורו" (1927–2015), שעבד במפעל כימיקלים, היה ממוצא גליסיני וילידי ואמו דלמה סלבדורה פרנקו, "דוניה טוטה" (1930– 2011), הייתה ממוצא איטלקי וקרואטי. היו לו שני אחים צעירים יותר, שאף הם היו כדורגלנים מקצוענים, הוגו (אנ') שנפטר ב-2021, וראול (אנ').
בגיל 10, התגלה על ידי סוכן שחקנים כאשר שיחק בקבוצת ילדים מקומית בשם "הכוכב האדום". בתוך זמן קצר הקימו, הוא וחבריו, קבוצה משלהם בשם "לוס סבוז'יטס" ("הבצלצלים"). אנשי "ארחנטינוס ג'וניורס" צירפו את כל השחקנים, כיחידה אחת, למחלקת הנוער שלהם.
מראדונה הפך לכוכב כדורגל כבר בצעירותו. את הופעת הבכורה שלו בארחנטינוס ערך 10 ימים לפני שמלאו לו 16 שנים, ב-20 באוקטובר 1976, כשנכנס כמחליף נגד טאז'רס מקורדובה ובכך היה לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, עד שבירת שיאו בידי סרחיו אגוארו, בשנת 2003.
ב-1981, נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון וחצי דולרים. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולריות של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מעבר לים. רק עם הפלת המשטר, ב-1982, קנתה ברצלונה את מראדונה תמורת 4.5 מיליון דולר, סכום שיא באותה תקופה.
השנתיים אותן בילה מראדונה בקבוצת ברצלונה לא היו מוצלחות במיוחד – הוא זכה אומנם עם הקטאלונים בגביע בשנת 1983, לאחר ניצחון על ריאל מדריד בגמר ובסופר קאפ הספרדי, אך מחלת הצהבת ופציעה קשה בקרסול שסיכנה את הקריירה שלו, הפכו את השהות בברצלונה לקשה. גמר גביע המלך הספרדי ב-1984 הסתיים בהפסד ובקטטה המונית אותה הוביל מראדונה. הוא הסתכסך עם נשיא הקבוצה וגם עם מנהלה לאחר שדרש שיעבירו אותו מברצלונה.
ב-1984, נרכש על ידי קבוצת נאפולי תמורת סכום של 7.4 מיליון דולר, ששבר את שיא ההעברות בכדורגל העולמי. ההימור שלקח נשיא נאפולי, נציגת הדרום העני של איטליה קורדו פרליאנו, השתלם. מראדונה הפך לכוכב בקרב אוהדי הקבוצה והוביל את הקבוצה לשיא הצלחתה עם זכיות בגביע אופ"א בשנת 1989, בשתי אליפויות של הסרייה א' בעונות 1986/1987 ו-1989/1990, סגנויות בעונות 1987/1988 ו-1988/1989 ובסופר קאפ האיטלקי בשנת 1990. בזכייה בגביע אופ"א הוביל מראדונה כקפטן את קבוצתו לצמד משחקי הגמר מול שטוטגרט. במשחק הראשון כבש בפנדל, ובשני בישל פעמיים בדרך לניצחון 5–4 בסיכום המפגשים.
באיטליה, הציג מראדונה את הכדורגל הטוב בחייו, אך בעיותיו האישיות התגברו. הוא המשיך להשתמש בקוקאין, קיבל קנסות בשווי 70,000 דולר מקבוצתו לאחר היעדרות ממשחקים ואימונים בגלל "לחץ"[1], התמודד עם סקנדל הקושר אותו לילד מחוץ לנישואים ונחשד בשיתוף פעולה עם המאפיה המקומית, ה"קאמורה"[2].
לאחר שהושעה במשך 15 חודשים על כישלון בבדיקת סמים מסוג קוקאין, מראדונה עזב את נאפולי בשנת 1992. למרות התעניינות מצד ריאל מדריד ואולימפיק מרסיי הוא חתם בסביליה מהליגה הספרדית, שם נשאר עונה אחת[3].
בשנת 1993 החליט מראדונה לחזור לארגנטינה וחתם בניואל'ס אולד בויס, שם שיחק תקופה קצרה ולא מוצלחת. ב-1994 הורחק מראדונה בשנית בשל שימוש בסמים אסורים. עם תום השעייתו ב-1995, חתם מראדונה בבוקה ג'וניורס ושיחק בה שלוש שנים עד שהחליט לפרוש.
.svg)
במדי הנבחרת
סכם
פרספקטיבה
מראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה בגיל 16, כשעלה כמחליף מול נבחרת הונגריה בפברואר 1977. מראדונה נופה מסגל הנבחרת אשר זכתה בגביע העולם ב-1978, שנערך בארגנטינה. שנה מאוחר יותר, בשנת 1979, זכה עם נבחרת הנוער באליפות העולם ביפן ונבחר למצטיין בטורניר.
המונדיאל הראשון של מראדונה היה ב-1982, בספרד. הנבחרת הגיעה עד לשלב הבתים השני, בו הפסידה לברזיל ואיטליה וסיימה את השתתפותה בטורניר. מראדונה הבקיע בטורניר שני שערים והורחק בכרטיס אדום במשחק מול ברזיל.
מראדונה קיבל את סרט הקפטן במונדיאל 1986 והוביל את הנבחרת לזכייה בטורניר לאחר ניצחון על נבחרת מערב גרמניה. מראדונה הצטיין בטורניר, כבש חמישה שערים ובישל חמישה נוספים: שער אחד במשחק הפתיחה נגד האלופה היוצאת, איטליה, שני שערים נגד אנגליה, ברבע הגמר ושני שערים נוספים נגד בלגיה, בחצי הגמר. כמו כן, בישל את שער הניצחון בגמר נגד נבחרת מערב גרמניה שהסתיים בתוצאה 3–2.
מראדונה זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. שניים מהשערים שכבש בטורניר, שניהם ברבע הגמר נגד אנגליה, מפורסמים מאוד: השער הראשון הוא שער שהבקיע נגד אנגליה, בעזרת ידו. השער נודע בשם שער יד האלוהים[4]. מאוחר יותר, הודה בראיון טלוויזיוני שהבקיע את השער עם היד וידע מיידית שהשער אינו חוקי. בשער השני במשחק, מראדונה קיבל את הכדור בחצי המגרש שלו ורץ יותר מחצי מגרש תוך שהוא מכדרר וחולף על פני חמישה שחקנים אנגליים בדרך לשער. שער זה זכה בתואר שער המאה[5]. לדעת רבים, לא היה בהיסטוריית הכדורגל שחקן שהשפיע על קבוצתו באותה מידת השפעה של מראדונה על נבחרתו, במונדיאל 1986.
כעבור ארבע שנים, במונדיאל 1990 שנערך באיטליה, לא הפגינו מראדונה והנבחרת הארגנטינית את אותה יכולת שהקנתה את הזכייה בגביע העולם בטורניר הקודם. למרות זאת ועל אף פציעה בקרסול ממנה סבל מראדונה, הצליחה ארגנטינה להעפיל עד לגמר, תוך שהיא מכניעה בדרך את יריבתה המושבעת, ברזיל, משער של קלאודיו קאניג'ה אותו בישל מראדונה.
בחצי הגמר, קרא מראדונה לאוהדי נאפולי לתמוך בנבחרת ארגנטינה ולא בנבחרת איטליה בשל הקיפוח של תושבי העיר, צעד שגרם למחלוקת קשה בנאפולי ועורר את זעמם של תושבי צפון איטליה. ארגנטינה ניצחה את איטליה באותו משחק. לאחר מכן, בגמר, ניצחה אותה נבחרת מערב גרמניה בתוצאה 0–1.
במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, שיחק מראדונה בשני משחקים בהם הבקיע שער אחד מול נבחרת יוון אך הושעה מהטורניר עקב שימוש בסמים אסורים מסוג אפדרין.
מראדונה הופיע שלוש פעמים באצטדיון רמת גן, במדי נבחרת ארגנטינה מול נבחרת ישראל בעת שארגנטינה ערכה משחקי הכנה לטורנירי המונדיאל. ב-1986, ניצחה ארגנטינה 7–2 כאשר מראדונה כבש צמד שערים. ב-1990, ניצחה ארגנטינה 2–1 כשאחד מהשערים נכבש על ידי מראדונה וב-1994 ניצחה ארגנטינה 3–0.
קריירת אימון
סכם
פרספקטיבה
אחרי השעייתו ממשחק, ניסה מראדונה את מזלו בקריירת אימון. קבוצתו הראשונה הייתה דפורטיבו מנדיז'ו אך הוא עזב את תפקידו במהרה אחרי שהסתכסך עם נשיא המועדון. כעבור תקופה קצרה, מונה למאמנה של ראסינג קלוב, מהקבוצות הבכירות בכדורגל הארגנטינאי אך עזב את תפקידו לאחר תקופה קצרה, ללא הצלחה מרובה.
ב-28 באוקטובר 2008 מונה למאמן נבחרת ארגנטינה במקומו של אלפיו באסילה שהתפטר. מראדונה הועדף על פני קרלוס ביאנצ'י, דייגו סימאונה, סרחיו בטיסטה ומיגל אנחל רוסו המנוסים ממנו.
במשחקו הראשון של מראדונה כמאמן הנבחרת, ב-20 בנובמבר 2008, ניצחה ארגנטינה 1–0 את נבחרת סקוטלנד[6].
במוקדמות מונדיאל 2010, נבחרת ארגנטינה בהדרכתו של מראדונה הציגה יכולת רעה שכללה 4 הפסדים מתוך 6 משחקים בהם 1–3 לברזיל, 0–1 לפרגוואי, 0–2 לאקוודור ו-1–6 לבוליביה. הישגים אלה דרדרו את ארגנטינה למקום החמישי בבית המוקדמות. ניצחון בשני המשחקים האחרונים הבטיחו לארגנטינה את העפלה למונדיאל, ברגע האחרון[7].
במונדיאל 2010, ניצחה נבחרת ארגנטינה בשלב הבתים את נבחרות ניגריה[8], קוריאה הדרומית ויוון ובכך סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם. בשלב שמינית הגמר גברה ארגנטינה על מקסיקו[9], אך בשלב רבע הגמר הובסה והודחה בבושת פנים לאחר הפסד 0–4 לנבחרת גרמניה[10]. לאחר המונדיאל פוטר מראדונה מאימון הנבחרת הלאומית.
במאי 2011, חתם על חוזה אימון בקבוצת אל וואסל מדובאי. ביולי 2012 פוטר מתפקידו[11].
בשנת 2017 מונה למאמן קבוצת פוג'יירה מליגת המשנה של איחוד האמירויות. הוא הוביל את הקבוצה למקום השלישי בתום העונה הסדירה, המוביל לפלייאוף ולא לעלייה ישירה לליגה הבכירה. הקבוצה איבדה את המקום השני במחזור הסיום, ובמאי 2018, עוד בטרם החל פלייאוף העלייה, התפטר מתפקידו. ללא מראדונה, צלחה הקבוצה את משחקי הפלייאוף והעפילה לליגה הבכירה.
ב-15 במאי 2018 חתם מראדונה על חוזה לאימון קבוצת דינמו ברסט מהליגה הבלארוסית הראשונה לשלוש שנים והיה אמור לשמש גם כנשיא הקבוצה ולרכוש 20% מהשליטה בה ולהיכנס לתפקידו לאחר סיום מונדיאל 2018[12] אך זה לא קרה.
מראדונה אימן בעונת 2018/19 את קבוצת דוראדוס מליגת המשנה של מקסיקו. ב-13 ביוני 2019, לאחר שנכשל לעלות עימם ליגה, עזב מראדונה את דוראדוס.
ב-5 בספטמבר 2019 חתם מראדונה על חוזה עם קבוצת חימנסיה לה פלאטה מהליגה הארגנטינאית הראשונה[13] ואימן בה עד מותו.
חיים אישיים
סכם
פרספקטיבה
משפחה
מראדונה נישא לקלאודיה וויז'פאניה ב-1987 ונולדו להם זוג בנות. בשנת 2004, התגרש מוויז'פאניה. במהלך הליך הגירושין הודה כי הוא אביו של דייגו סינגרה, שנולד בנאפולי בשנת 1986. באופן זה, אישר בדיעבד את פסיקת בית המשפט האיטלקי משנת 2003, לאחר שמראדונה סירב לעבור בדיקת אבהות[14].
בתו הצעירה, ג'אנינה, הייתה נשואה לשחקן הכדורגל, סרחיו אגוארו, ממנו יש לה בן. בשנת 2013 הם התגרשו[15].
בשנת 2021, נחשף רומן בין דייגו מראדונה לקטינה קובנית בתחילת שנות ה-2000. היא אמרה שהוא גרר אותה לשימוש בחומרים אסורים[16].
סמים ובעיות בריאות
מאמצע שנות השמונים עד שנת 2004, מראדונה היה מכור לקוקאין. הוא לכאורה, החל להשתמש בסמים בברצלונה בשנת 1983. כאשר שיחק בנאפולי היה משתמש בסמים באופן קבוע, דבר שהשפיע על יכולתו לשחק כדורגל.
במהלך השנים לאחר פרישתו, בריאותו הידרדרה. במהלך חופשה באורוגוואי הוא אושפז בחדר מיון לאחר התקף לב. מאוחר יותר התברר שנמצאו שרידים של קוקאין בדמו אשר גרמו לו להתקף.
למראדונה הייתה נטייה להשמין והוא סבל מהשמנת יתר עד שעבר ניתוח הצרת קיבה ב-2005. במרץ 2007, הוא אושפז בבית חולים בבואנוס איירס וטופל נגד צהבת והשפעות אלכוהול[17]. במאי 2007, הופיע בטלוויזיה וטען כי הוא נקי מסמים ואלכוהול כבר שנתיים וחצי.
במהלך שנת 2020 אושפז שוב וב-25 בנובמבר 2020 נפטר לאחר שלקה בדום לב[18]. נקבר בבית העלמין בז'ה ויסטה בפרוורי בואנוס איירס. חצי שנה לאחר מותו הוחלט להגיש כתב אישום נגד שבעה אנשים מהצוות הרפואי שטיפל בו לפני מותו, נגד חלקם באשמת רצח[19].
שמו של טורניר גביע הליגה בארגנטינה שהתקיים בעת מותו שונה באותה עונה ל"גביע מראדונה".
השקפות פוליטיות
מראדונה בדומה לאנשים אחרים בעלי שורשים אינדיאנים, הביע התנגדות למערב. על כן הביע תמיכה במנהיגים פוליטיים אשר הביעו התנגדות למעורבות אמריקאית באמריקה הלטינית כמו פידל קסטרו, והוגו צ'אווס. בעת ביקורו של ג'ורג' ווקר בוש בארגנטינה, נצפה מראדונה לובש חולצה עם הכיתוב, "בוש רוצח".
בעת שהיה שחקן לאחר ריאיון עם נשיא פיפ"א בזמנו ז'ואאו האבלנז', בו טען כי הוא רואה במראדונה כבנו, צוטט מראדונה בכך שהיה מעדיף להתאבד אם הבלאנז' היה אביו. מראדונה השתתף במרץ 2008 במשחק ראווה בלה פאס, בוליביה במחאה על האיסור שהטילה פיפ"א לארח משחקים בעיר בשל הסכנה הבריאותית בקיום משחקים בגבהים.
ביולי 2018, במהלך גמר המונדיאל, נועד מראדונה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. במהלך הפגישה אמר מראדונה: "אני פלסטיני" והביע תמיכה בפלסטינים. לאחר הפגישה פרסם תמונה לאינסטגרם וכתב: "האיש הזה רוצה שלום בפלסטין. לנשיא עבאס יש מדינה ויש זכות"[20].
בתרבות
סכם
פרספקטיבה
בארגנטינה, מראדונה נחשב סמל, "גיבור ספורט" ומכונה "אלוהים". הוא נושא לשיחה במונחים השמורים לאגדות. שמו מוזכר בסרטים, ספרים ושירים. מאז 1986, מקובל עבור הארגנטינאים בחוץ לארץ לשמוע את השם של מראדונה כאות הכרה.
באיטליה, בקרב אוהדי נאפולי, מראדונה נחשב עד היום לשחקן האהוב ביותר. כהוקרה על תרומתו לקבוצה, החליט המועדון, בסוף שנת 2005, כי אף שחקן לא ילבש עוד את החולצה עם מספר 10, מספרו של מראדונה בעת ששיחק בקבוצה.
לעיתים ניתן בתקשורת, בעיתונות ובקהל כינוי "מראדונה החדש" לכדורגלן ארגנטינאי הנחשב למוכשר ביותר. הכינוי ניתן בעקבות ההשוואה למראדונה והתקווה בארגנטינה לשחקן שיוביל את נבחרת ארגנטינה להישגים, בדומה למראדונה בזמנו. לאורך השנים הכינוי ניתן לשחקנים רבים, אך הארגנטינאים נחלו אכזבות רבות בתקוות שתלו בשחקניהם. הכינוי ניתן בדרך כלל לשחקנים צעירים, שמזוהים כבעלי יכולת טובה. לעיתים, דייגו מראדונה עצמו היה מכנה כך שחקנים הדומים לו ומזכירים אותו ביכולת ובסגנון המשחק. הכינוי ניתן לשחקנים המשחקים בעמדות התקפה: חלוץ, קשר התקפי או קיצוני.
מבנה גופני דומה לזה של מראדונה היה גורם להשוואה גדולה אף יותר. דוגמאות טובות לכך הם קרלוס טבס וליונל מסי, שהם נמוכי קומה ובעלי משקל דומה לזה של מראדונה בחייו. היה נהוג להשוות למראדונה בעיקר את ליונל מסי מברצלונה בזכות, בין היתר, הפעולות שעשה. ב-18 באפריל 2007, במסגרת חצי גמר גביע המלך הספרדי מול חטאפה, כבש מסי שער לאחר שעבר מספר שחקני יריבה ממחצית המגרש[21], הדומה לשער של מראדונה במדי נבחרת ארגנטינה במשחק מול נבחרת אנגליה ברבע גמר מונדיאל 1986 – שער המאה. במחזור הלפני האחרון בליגה הספרדית של עונת 2006/2007 במשחק מול אספניול, כבש מסי שער בעזרת ידו[22], בדומה לשער של מראדונה באותו משחק מול נבחרת אנגליה במונדיאל 1986, שכונה שער יד האלוהים. לאחר שער זה, ניתן למסי הכינוי "מסידונה".
סטטיסטיקות
סכם
פרספקטיבה
מראדונה רשם 694 הופעות במדי קבוצותיו השונות ונבחרת ארגנטינה, וכבש 354 שערים, ממוצע של 0.51 שערים למשחק.
מועדונים
| מועדון | עונה | ליגה | גביע | יבשתי | אחר | סך הכול | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ליגה | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| ארחנטינוס ג'וניורס[23] | 1976 | ליגת העל הארגנטינאית | 11 | 2 | – | – | – | 11 | 2 | |||
| 1977 | ליגת העל הארגנטינאית | 49 | 19 | – | – | – | 49 | 19 | ||||
| 1978 | ליגת העל הארגנטינאית | 35 | 26 | – | – | – | 35 | 26 | ||||
| 1979 | ליגת העל הארגנטינאית | 26 | 26 | – | – | – | 26 | 26 | ||||
| 1980 | ליגת העל הארגנטינאית | 45 | 43 | – | – | – | 45 | 43 | ||||
| סך הכול | 166 | 116 | – | – | – | 166 | 116 | |||||
| בוקה ג'וניורס[23] | 1981 | ליגת העל הארגנטינאית | 40 | 28 | – | – | – | 40 | 28 | |||
| ברצלונה | 1982/83 | לה ליגה | 20 | 11 | 5[24] | 3 | 4[25] | 5 | 6[26] | 4 | 35 | 23 |
| 1983/84 | לה ליגה | 16 | 11 | 4[24] | 1 | 3[25] | 3 | – | 23 | 15 | ||
| סך הכול | 36 | 22 | 9 | 4 | 7 | 8 | 6 | 4 | 58 | 38 | ||
| נאפולי | 1984/85 | סרייה א' | 30 | 14 | 6[27] | 3 | – | – | 36 | 17 | ||
| 1985/86 | סרייה א' | 29 | 11 | 2[27] | 2 | – | – | 31 | 13 | |||
| 1986/87 | סרייה א' | 29 | 10 | 10[27] | 7 | 2[28] | 0 | – | 41 | 17 | ||
| 1987/88 | סרייה א' | 28 | 15 | 9[27] | 6 | 2[29] | 0 | – | 39 | 21 | ||
| 1988/89 | סרייה א' | 26 | 9 | 12[27] | 7 | 12[28] | 3 | – | 50 | 19 | ||
| 1989/90 | סרייה א' | 28 | 16 | 3[27] | 2 | 5[28] | 0 | – | 36 | 18 | ||
| 1990/91 | סרייה א' | 18 | 6 | 3[27] | 2 | 4[30] | 2 | 1[31] | 0 | 26 | 10 | |
| סך הכול | 188 | 81 | 45 | 29 | 25 | 5 | 1 | 0 | 259 | 115 | ||
| סביליה | 1992/93 | לה ליגה | 26 | 4 | 4[24] | 2 | – | – | 30 | 6 | ||
| ניואל'ס אולד בויס[23] | 1993/94 | ליגת העל הארגנטינאית | 5 | 0 | – | – | – | 5 | 0 | |||
| בוקה ג'וניורס[23] | 1995/96 | ליגת העל הארגנטינאית | 24 | 5 | – | – | – | 24 | 5 | |||
| 1996/97 | ליגת העל הארגנטינאית | 1 | 0 | – | – | 1[32] | 0 | 2 | 0 | |||
| 1997/98 | ליגת העל הארגנטינאית | 5 | 2 | – | – | – | 5 | 2 | ||||
| סך הכול | 70 | 35 | – | – | 1 | 0 | 71 | 35 | ||||
| סך הכול בקריירה | 491 | 258 | 58 | 35 | 32 | 13 | 8 | 4 | 589 | 310 | ||
נבחרת
| נבחרת | שנה | תחרויות | ידידות | סך הכול | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
 ארגנטינה U20[33] |
1977 | 3[34] | 0 | – | 3 | 0 | |
| 1978 | – | – | – | ||||
| 1979 | 11[35] | 7 | 1 | 1 | 12 | 8 | |
| סך הכול | 14 | 7 | 1 | 1 | 15 | 8 | |
| ארגנטינה[36] |
1977 | – | 3 | 0 | 3 | 0 | |
| 1978 | – | 1 | 0 | 1 | 0 | ||
| 1979 | 2[37] | 1 | 6 | 2 | 8 | 3 | |
| 1980 | – | 10 | 7 | 10 | 7 | ||
| 1981 | 2[38] | 1 | – | 2 | 1 | ||
| 1982 | 5[39] | 2 | 5 | 0 | 10 | 2 | |
| 1983 | – | – | – | ||||
| 1984 | – | – | – | ||||
| 1985 | 6[40] | 3 | 4 | 3 | 10 | 6 | |
| 1986 | 7[41] | 5 | 3 | 2 | 10 | 7 | |
| 1987 | 4[42] | 3 | 2 | 1 | 6 | 4 | |
| 1988 | 2[43] | 1 | 1 | 0 | 3 | 1 | |
| 1989 | 6[44] | 0 | 1 | 0 | 7 | 0 | |
| 1990 | 7[45] | 0 | 3 | 1 | 10 | 1 | |
| 1991 | – | – | – | ||||
| 1992 | – | – | – | ||||
| 1993 | 3[46] | 0 | 1 | 0 | 4 | 0 | |
| 1994 | 2[47] | 1 | 5 | 1 | 7 | 2 | |
| סך הכול | 46 | 17 | 45 | 17 | 91 | 34 | |
| סך הכול בקריירה | 60 | 24 | 46 | 18 | 106 | 42 | |
כמאמן
| קבוצה | התחלה | סיום | סטטיסטיקה | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מ | נ | ת | ה | % ניצחונות | |||
| דפורטיבו מנדיז'ו |
ינואר 1994 | יוני 1994 | 12 | 1 | 6 | 5 | 8.33 |
| ראסינג קלוב |
מאי 1995 | נובמבר 1995 | 11 | 2 | 6 | 3 | 18.18 |
| ארגנטינה |
נובמבר 2008 | יולי 2010 | 24 | 18 | 0 | 6 | 75.00 |
 אל-וואסל |
מאי 2011 | יולי 2012 | 23 | 11 | 3 | 9 | 47.83 |
| אל-פוג'ירה |
אפריל 2017 | אפריל 2018 | 11 | 7 | 3 | 1 | 63.64 |
 דוראדוס דה סינלואה |
ספטמבר 2018 | יוני 2019 | 38 | 20 | 9 | 9 | 52.63 |
| חימנסיה לה פלאטה |
ספטמבר 2019 | נובמבר 2020 | 21 | 8 | 4 | 9 | 38.10 |
| סך הכול | 140 | 67 | 31 | 42 | 47.86 | ||
תארים כשחקן
- אליפות העולם: 1986
- אליפות העולם לנוער: 1979
- גביע ארטמיו פרנקי: 1993
- אליפות ארגנטינה: 1981 (מטרופוליטנו)
- הגביע הספרדי: 1983
- גביע הליגה הספרדית: 1983
- הסופר קאפ הספרדי: 1983
- אליפות איטליה (2): 1986/1987, 1989/1990
- הגביע האיטלקי: 1986/1987
- גביע אופ"א: 1988/1989
- הסופר קאפ האיטלקי: 1990
- תארים אישיים
- מלך השערים של ליגת העל הארגנטינאית (5): 1978 (מטרופוליטנו), 1979 (מטרופוליטנו), 1979 (נסיונל), 1980 (מטרופוליטנו), 1980 (נסיונל)
- השחקן המצטיין באליפות העולם לנוער: 1979
- כדורגלן השנה בארגנטינה ("אולימפיית כסף") (4): 1979, 1980, 1981, 1986
- ספורטאי השנה בארגנטינה ("אולימפיית זהב") (2): 1979, 1986
- ספורטאי המאה בארגנטינה ("אולימפיית פלטינה") (1): 2000
- כדורגלן השנה באמריקה הדרומית (2): 1979, 1980
- כדור הזהב של גביע העולם: 1986 (מקום ראשון), 1990 (מקום שלישי)
- נעל הזהב של גביע העולם: 1986 (מקום שני)
- נבחרת הטורניר של גביע העולם (2): 1986, 1990
- מלך השערים של הסרייה א': 1987/1988
- פיפ"א 100
קישורים חיצוניים
דייגו מראדונה, ברשת החברתית אינסטגרם- דייגו מראדונה, באתר Transfermarkt
- דייגו מראדונה, באתר Soccerway
- דייגו מראדונה, באתר BDFutbol
- דייגו מראדונה, באתר WorldFootball.net
- דייגו מראדונה, באתר National Football Teams
- דייגו מראדונה, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- דייגו ארמאנדו מרדונה - האתר הרשמי
דייגו מראדונה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בן מיטלמן, הווידאופדיה: דייגו ארמנדו מראדונה, באתר מאקו, 25 בפברואר 2009
- רשימת הופעותיו במשחקים בינארציים
- דניאל שחק, מפעל חיים: מראדונה בן 50, באתר ערוץ הספורט, 30 באוקטובר 2010
- דניאל שחק, ניהול כעסים, באתר ערוץ הספורט, 28 בנובמבר 2013
- דניאל שחק, האביר האפל: מראדונה בן 55 ועדיין מורד, באתר ערוץ הספורט, 30 באוקטובר 2015
למסי נשאר עוד אתגר אחד בקריירה - להיפטר מצילו של מראדונה | מתוך חדשות הערב 15.3.2018, ערוץ היוטיוב של כאן - תאגיד השידור הישראלי- דייגו מראדונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דייגו מראדונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דיגו ארמנדו מרדונה (1960-2020), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.