Loading AI tools
מונח המתייחס לנטילת תרופות וסמים על ידי ספורטאים על מנת לשפר את הישגיהם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אִמְרוּץ (או סמים בספורט) הוא נטילת חומרים משפרי ביצועים (אנ'), ובהם תרופות וסמים על ידי ספורטאים על מנת לשפר את הישגיהם. קטגוריה זו כוללת גם עירויי דם, וכן תרופות המיועדות לטשטש עקבות של תרופות אחרות האסורות בספורט או להפחית את משקל הגוף לפני תחרויות בהן מתחרים לפי קבוצות משקל. בשנים האחרונות מדובר אף על שימוש בטיפולים גנטיים.
סמים בספורט נחשבים כבלתי אתיים על ידי רוב ארגוני הספורט הבינלאומיים, ובמיוחד על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. על הסיבות לכך נמנות הסכנות הבריאותיות למשתמשים, חוסר שוויון בין הספורטאים המתחרים, והמופת הציבורי של הרוח הספורטיבית - שאיננו יכול לדור בכפיפה אחת עם סמים. בדיקות נעשות לספורטאים במסגרת תחרויות ואף מחוץ לתחרויות, ומתחרים שהתגלה שהשתמשו בסמים - תוצאותיהם נפסלות.
בין סוגי הסמים הנפוצים ביותר ניתן למצוא את הסטרואידים האנאבוליים, הורמונים נוספים הגורמים להגדלת השרירים, תרופות ממריצות, וכן עירויי דם, אריתרופויאטין ואגוניסטים להורמון זה - המגדילים את כמות תאי הדם האדומים. שיטות הבדיקה הולכות ומשתכללות לאורך השנים, אך במקביל תעשייה שלמה מפתחת סמים מתוחכמים וקשים יותר לגילוי, ואף תרופות ושיטות לטשטוש עקבות של תרופות אסורות אחרות.
הארגון המקצועי המרכז את הפעילות כנגד סמים בספורט הוא הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), שנוסדה בשנת 1999 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. המודעות לנושא זה הולכת ועולה בשנים האחרונות, והיקף הבדיקות לגילוי סמים בתחרויות ספורט הולך ועולה. מאידך, יש הטוענים שמדובר במעין "ציד מכשפות", ויש הטוענים, שהמאבק נגד סמים יקר מאוד, חודר לפרטיות של הנבדקים, ואיננו מצליח למגר את התופעה.
באנגלית, התופעה של סמים בספורט נקראת Doping, ומילה דומה גם ברוב השפות האירופאיות. המקור מהמילה ההולנדית Dop - סוג של משקה אלכוהולי מעורר שהיה בשימוש אצל שבט הזולו בדרום אפריקה.
השימוש בתכשירים רפואיים בספורט עתיק יומין כנראה, כמו תחרויות הספורט עצמן. קיימות עדויות, שכבר ביוון העתיקה נעשה שימוש בשיקויים שונים כדי לשפר את ביצועי הספורטאים. עדויות ראשונות מהעת החדשה מגיעות מסוף המאה ה-19, כשרוכבי אופניים השתמשו בקפאין, בקוקאין, בסטריכנין ובאתר - לשיפור ההישגים ולהפחתת כאבים ועייפות. באולימפיאדת סנט לואיס (1904) רץ המרתון האמריקאי תומאס היקס חש עייפות במהלך הריצה, ואז מאמנו הגיש לו תערובת של ברנדי יחד עם סטריכנין במינון נמוך. היקס בלע את התערובת, המשיך לרוץ וזכה במדליית זהב בריצת המרתון,[1] אך התמוטט לאחר סיום הריצה.[2]
שימוש בסמים ממריצים בספורט החל להיות נפוץ בשנות ה-20, וההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה חובבנית - שהפכה מאוחר יותר להתאחדות האתלטיקה הבינלאומית - אסרה בשנת 1928 על שימוש בסמים ממריצים, וכך הייתה לגוף הראשון שהתייחס לנושא. אולם באותה תקופה לא היו קיימות עדיין בדיקות סמים, ולא הייתה דרך מעשית לאכוף הוראה זו.
סטרואידים אנאבוליים סינתטיים פותחו החל משנות ה-30 של המאה ה-20 על בסיס הורמון המין הגברי טסטוסטרון, והחל משנות ה-50, הוחל בטיפולים בסטרואידים לספורטאים בברית המועצות ובגוש המזרחי. אליפות העולם בהרמת משקולות בשנת 1954, שבה זכו ספורטאי ברית המועצות במרבית מדליות הזהב, ואף שברו מספר שיאי עולם, היא קרוב לוודאי אירוע הספורט הראשון שבו התחרו וזכו ספורטאים שהשתמשו בסטרואידים אנאבוליים.
השימוש בסמים שונים, ובעיקר בסטרואידים אנאבוליים ובסמים ממריצים הלך והתרחב, ובאולימפיאדת רומא (1960) נפטר רוכב האופניים הדני קנוד אנמארק ינסן במהלך מרוץ. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו בגופו שרידי אמפטמינים. אירוע זה היווה נקודת מפנה להתייחסות מוסדות הספורט, ובשנת 1966 הצטרפו הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א) והאיגוד הבינלאומי לאופניים (UCI) לאיסור על סמים, ונעשו בדיקות סמים ראשונות במסגרת אליפויות העולם בכדורגל ובאופניים, וכן באליפויות ספורט אירופאיות שונות. בשנת 1967 נפטר עוד רוכב אופניים עקב שימוש באמפטמינים - הבריטי טום סימפסון - במהלך הטור דה פראנס, ובאותה שנה נאסר השימוש בסמים גם על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. אולימפיאדת החורף בגרנובל בשנת 1968, ואולימפיאדת מקסיקו סיטי באותה השנה, היו האולימפיאדות הראשונות בהן בוצעו בדיקות לגילוי סמים לספורטאים. באותה תקופה, עדיין לא היה קיים הידע כיצד לגלות משתמשים בסטרואידים, ואכן השימוש בסטרואידים אנאבוליים הלך והתרחב בשנות ה-60 וה-70. רק בשנת 1974 פותחה שיטת בדיקת שתן אמינה לגילוי המשתמשים בהם.
מדינה שבלטה במיוחד הייתה גרמניה המזרחית, שהנהיגה תוכנית מיוחדת לקידום הספורט הייצוגי. המנהל הרפואי של תוכנית זו, ד"ר מנפרד הופנר (Manfred Höppner), נתן סטרואידים אנאבוליים באופן שיטתי לספורטאים רבים החל משנות ה-60. תוכנית זו אפשרה לגרמניה המזרחית להוביל במשך שני עשורים בענפי ספורט רבים, תוך זכייה בתחרויות רבות ובשיאים רבים, הרבה מעבר לגודלה היחסי של מדינה זו - 17 מיליון תושבים. דור שלם של ספורטאים וספורטאיות נפגע בגלל סימום שיטתי מילדות, עם תופעות לוואי קשות לאורך שנים. לאחר נפילת הממשלות הקומוניסטיות בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ואיחוד גרמניה התגלו מסמכים רבים שתיעדו את התוכנית, ובכיריה הורשעו (אך קיבלו עונשי מאסר על תנאי),[3] ואילו הספורטאים שנאלצו להשתמש בסמים - קיבלו פיצויים.[4]
סמים נפוצו גם במדינות מחוץ לגוש המזרחי, ואחד המקרים הידועים ביותר הוא של האתלט הקנדי בן ג'ונסון, שהגיע למקום הראשון בריצת מאה מטר באולימפיאדת סיאול (1988), ונפסל לאחר שבדיקת שתן גילתה שימוש בסטרואיד אנאבולי בשם Stanozolol. מאוחר יותר הודה ג'ונסון בשימוש בסוגים נוספים של סטרואידים אנאבוליים וכן בהורמון הגדילה. מקרה נוסף שזכה לתהודה רבה הוא השעייתו של קפטן נבחרת ארגנטינה בכדורגל, דייגו מראדונה, ממונדיאל 1994 עקב שימוש באפדרין - סם ממריץ מקבוצת האמפטמינים. שערוריות סמים מתעוררות מדי פעם בתחרויות רבות ושונות, ואף במשחקים הפאראלימפיים.
שימוש בסטרואידים אנאבוליים, בהורמון הגדילה ולעיתים אף באינסולין - הפך לנפוץ גם בקרב העוסקים בפיתוח גוף, ואף השרירן ושחקן הקולנוע ארנולד שוורצנגר - לימים מושל קליפורניה - הודה[5] בשימוש בסטרואידים. לפי דוברו, לא השתמש שוורצנגר בסטרואידים מאז 1990 - השנה שבה הם הפכו לבלתי חוקיים בארצות הברית. בסלנג של מפתחי גוף, מכונים סטרואידים לעיתים בכינוי "ארנולדים".
בדיקות לגילוי שימוש בסטרואידים אנאבוליים ובתרופות ממריצות הוכנסו ליותר ויותר תחרויות ספורט, והחל מ-1988 הוכנסו בדיקות פתע לספורטאים - שלא בזמן תחרויות. קיים כנראה קשר בין הרחבת הבדיקות לבין ירידה בשיעור הישגי השיא בסוגי ספורט מסוימים החל משנות ה-90[6]
במקביל, נפתחה "חזית" חדשה החל משנות ה-70: ספורטאים החלו להשתמש בשיטות להגדלת כמות הדם באמצעות עירויי דם ובאמצעות אריתרופויאטין (EPO). המונח באנגלית לתופעה זו הוא Blood doping (יש המעברתים ל"סימום דם"). בשנת 1986 אסר הוועד האולימפי הבינלאומי על שיטות אלה, ובשנת 2000 הוכנסו בדיקות לגילוי שימוש בתכשירי אריתרופויאטין ולגילוי עירויי דם מתורמים אחרים. מעתה לוקחים מהמשתתפים בתחרויות לא רק דגימת שתן אלא גם דגימת דם. המעבר המתבקש של הספורטאים, היה לשיטה של עירויי דם עצמיים: הספורטאי תורם תרומת דם אשר נשמרת בקירור, ומוזרקת אליו בחזרה סמוך לתחרות ספורט. האיגוד הבינלאומי לאופניים (UCI) פתר את בעיית חוסר היכולת לגלות עירויי דם עצמיים, והוא מונע מראש השתתפות של רוכבים בעלי נפח רב מדי של תאי הדם: מי שיש לו המטוקריט מעל 50% לא יורשה להשתתף בתחרות. בנוסף, שוקדים על פיתוח בדיקה לגילוי תרומות דם עצמיות. בשנים האחרונות אירעו מקרים לא מעטים של מוות פתאומי עקב אוטם שריר הלב אצל רוכבי אופניים מקצועיים,[7] ובמקביל בוצעו חקירות ופשיטות משטרתיות לגילוי חומרים אסורים וציוד המשמש לעירויי דם.
שערוריות סמים רבות אירעו במרוץ האופניים היוקרתי טור דה פראנס. בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח, ורוכבים לא מעטים סולקו מה"טור" עקב שימוש בחומרים כאלו. האירועים הבולטים:
שערוריות הסמים בטור דה פראנס, ומקרי המוות של רוכבי אופניים - הגבירו את המודעות לנושא הסמים, הביאו את צרפת להפוך למדינה המובילה במלחמה כנגד סמים בספורט והראשונה לחוקק חוקי-מדינה נגדם, ונתנו את הדחיפה העיקרית להקמת הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).[6]
עד שנות ה-90 התנהלה המלחמה בסמים בספורט בצורות שונות ובסטנדרטים שונים. לכל מדינה ולכל ארגון ספורט היו הגדרות שונות, שיטות שונות איך ומה לבדוק, וכן דרכי ענישה שונות. המצב גרם לבלבול ולחילוקי דעות גם ברמה המשפטית, ולמצבים בהם בתי משפט אזרחיים מבטלים החלטות של רשויות ספורט. היה אומנם שיתוף פעולה בין מדינות ובין ארגוני הספורט השונים, שהחל להיווצר בשנות ה-80, אבל היה חסר גוף בינלאומי בלתי תלוי, אשר ינחה מדיניות וסטנדרטים אחידים.
בשנת 1989 התקיים כנס בינלאומי בשטרסבורג שבצרפת נגד סמים בספורט מטעם מועצת אירופה ובהשתתפות מדינות גם מחוץ לאירופה. בכנס זה נקבעו סטנדרטים ונהלים אחידים. כל מדינה שהשתתפה בכנס לקחה על עצמה להילחם בתופעת הסמים בספורט, ליצור גוף לאומי שיטפל בנושא, ולהעמיק את הבקרה ואת החינוך כנגד סמים בספורט.
בפברואר 1999 נערך בלוזאן שבשווייץ כנס בינלאומי נגד סמים בספורט מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי, שהושפע מאוד מפרשת פסטינה. הכנס פרסם את "הכרזת לוזאן על סמים בספורט", הקוראת להקמת גוף בינלאומי בלתי תלוי, אשר ינחה מדיניות וסטנדרטים אחידים לכל המדינות וארגוני הספורט, ואשר יהיה מבצעי באופן מלא לקראת אולימפיאדת סידני (2000). בעקבות כנס זה ייסד הוועד האולימפי הבינלאומי בנובמבר 1999 את הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
מאז ייסוד הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט, המודעות לנושא זה הולכת ועולה, והיקפי הבדיקות הולכים ומוגברים, לרבות בדיקות פתע שלא בזמן תחרות - וכך יותר ויותר ספורטאים נתפסים בבדיקות סמים. מאידך - ספורטאים רבים מצליחים להערים על הבדיקות ולא להיתפס. דוגמה בולטת לכך היא האתלטית האמריקנית המצטיינת מריון ג'ונס, אשר לא נתפסה מעולם בבדיקות סמים, אך בשנת 2007 הודתה בשימוש בסטרואידים לפני אולימפיאדת סידני (2000) בה זכתה בחמש מדליות, מהן שלוש מדליות זהב. מובן שהמדליות נשללו ושיאי העולם שלה בוטלו.
קיים מגוון רחב של שיטות כיצד להימנע מלהיתפס בבדיקות, החל משימוש בתרופות משתנות או בעירויים המדללים את ריכוז החומרים בשתן, שימוש בלוחות זמנים קפדניים להפסקת התרופות זמן מספיק לפני התחרויות, שימוש באישורים רפואיים כוזבים לקבלת אישור לתרופה מסוימת, ועד להתחזויות ולהונאות במתן הבדיקות. שיטת הונאה ידועה במתן דגימת שתן היא החדרת צנתר (קתטר) אל שלפוחית השתן והזרקת שתן של אדם אחר לתוכה, כך שהספורטאי הנבדק יוכל לאחר מכן להשתין ולמסור דגימת שתן שאיננה שלו.
סכומי הכסף שמרוויחים ספורטאים בענפים מסוימים הולכים ועולים משנה לשנה - הרבה מעבר לתקציבי הארגונים למלחמה בסמים בספורט - וכך עולה גם הפיתוי להשתמש בסמים, כדי להגיע להישגים גבוהים יותר. שיטות הבדיקה הולכות ומשתכללות לאורך השנים, אך במקביל קיימת תעשייה שלמה המפתחת סמים מתוחכמים וקשים יותר לגילוי כגון פקטורי גדילה דמויי אינסולין - שספורטאים החלו להשתמש בהם בשנים האחרונות כי אין עדיין בדיקות עבורם. שימושים אפשריים בעתיד בטיפולים גנטיים עלולים לא להתגלות כלל בבדיקות לגילוי סמים.
תופעה נוספת שהולכת ותופסת תאוצה היא תוספי מזון לספורטאים, המכילים חומרים אסורים, מבלי ליידע מראש את רוכשי המוצרים, וכך עלולים לגרום להכשלת ספורטאים תמימים בבדיקות לגילוי סמים.[11]
דור חדש של תרופות להגדלת כמות תאי הדם האדומים - CERA - נכנס לשימוש בשנת 2007, ובמרוץ האופניים טור דה פראנס 2008 התגלו שלושה רוכבים שנטלו תרופה זו. בעקבות זאת הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי, שישה שבועות לאחר סיום אולימפיאדת בייג'ינג (2008), כי כל 5,000 דגימות השתן שנלקחו מהספורטאים במהלך האולימפיאדה - תישלחנה לבדיקה מחודשת, כדי לאתר שרידי CERA.[12]
בישראל נודעו מספר פרשות:
הארגון המקצועי המרכז את הפעילות כנגד סמים בספורט הוא הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט World Anti-Doping Agency (WADA), שנוסדה בשנת 1999 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, בעקבות כנס בינלאומי למלחמה בסמים בספורט, שנערך בלוזאן, שווייץ באותה שנה. מטה הארגון שכן בלוזאן עד 2002, ומאז עבר למונטריאול, קנדה.
הסוכנות הכינה "קוד עולמי נגד סמים בספורט",[24] שהיא מסגרת הכוללת נהלים מפורטים, כיצד לקחת דגימות מספורטאים, שיטות הבדיקה ועונשים לנתפסים. הסוכנות מפרסמת רשימה של חומרים ושיטות טיפול אסורות,[25] ומנגד - קריטריונים ונהלים לקבלת פטור מהאיסור על תרופות מסוימות.[26] הסוכנות עוסקת במחקר ופיתוח של בדיקות לגילוי סמים בספורט, מסייעת לארגוני ספורט ולמדינות בהטמעה ובהדרכה, ומבצעת בדיקות לספורטאים לגילוי סמים - שלא במסגרת של תחרויות ספורט.
נכון לשנת 2007, מעל 570 ארגוני ספורט מחויבים לקוד העולמי נגד סמים בספורט, ביניהם כל 35 פדרציות הספורט הבינלאומיות הכפופות לוועד האולימפי הבינלאומי, כל הוועדים האולימפיים של המדינות השונות, וכל הארגונים הפאראלימפיים המקבילים.
רשימת התרופות האסורות[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מבחינה בין:
חלק מהתרופות אסורות בענפי ספורט מסוימים, אך מותרות בענפים אחרים.
בדיקות שתן ודם הנעשות לספורטאים מבדילות אף הן בין בדיקות מחוץ לתחרות (Out-of-Competition Testing) לבין בדיקות בעת תחרות (Event Testing או In-Competition Testing). בדיקות במהלך תחרויות נעשות לפי נהלים קבועים מראש, כגון: בדיקת ספורטאים שהגיעו למספר מקומות ראשונים בכל מקצוע או לחלופין הגרלה בין המשתתפים בתחרות. בדיקות שלא בזמן תחרויות נעשות כבדיקות פתע תוך 48 שעות מקבלת ההודעה על הבדיקות, והן נחשבות כבדיקות יעילות מאוד למניעת שימוש בתרופות מסוימות בתקופה שבין תחרויות.
WADA פרסמה קריטריונים ונהלים לקבלת פטור מהאיסור על תרופות מסוימות.[26] נהלים אלה מאפשרים לדוגמה, לספורטאי חולה סוכרת לקבל אישור לקבלת טיפול באינסולין ולחולה אסתמה לקבל אישור לקבלת טיפול בסאלבוטאמול (ונטולין).
על פי נוהלי WADA, סירוב לתת בדיקה, או כל סוג של הונאה או התחזות בעת מתן הבדיקה - אסורים בהחלט.
האוסטרלית מישל גאלן, עורכת דין בנושאי ספורט ובעבר שחיינית מצטיינת, טוענת[27] שרדיפת הספורטאים פוגעת בחפים מפשע, ושמדובר במעין "ציד מכשפות" מודרני. יש לה ביקורת גם על צרפת, בה שימוש בסמים בספורט נחשב לעבירה פלילית, ועל הטור דה פראנס שמקובל בו להשעות מהתחרות קבוצה שלמה של רוכבים עד לסיום החקירות - גם אם נתפסו רק חלק מאנשי הקבוצה.
קיימת טענה,[28] שהבדיקות עולות כסף רב וחודרות לפרטיות של הנבדקים, ומאידך אינן מונעות למעשה את תופעת הסמים בספורט. בדיקת דם אחת לגילוי אריתרופויאטין (EPO) עולה כ-$60 ובדיקת שתן לגילוי אותו חומר עולה כ$400, וזהו רק חומר אחד מתוך רשימה ארוכה מאוד של חומרים. הפיתוי להשתמש בסמים גדול מאוד, ובכל פעם שמפותחות בדיקות מעבדה לגילוי שימוש בחומרים מסוימים - עוברים הספורטאים לשימוש בדור חדש של חומרים שעדיין לא ניתן לגלותם.
קיימת גם ביקורת על חוסר איזון בין ענפי הספורט השונים. רופא הספורט אופמיאנו פואנטס - אשר נתפס במבצע פוארטו עם כמות גדולה של תרופות אסורות וציוד לעירויי דם - טוען,[29] שברכיבת אופניים נתפסים רבים על סמים כיוון שבענף זה עושים יותר בדיקות. לעומת זאת, בענפי ספורט אחרים, בעיקר בהם הכנסות כספיות רבות, שיעור המשתמשים בסמים זהה כמו ברכיבת אופניים, אך נתפסים פחות ספורטאים, כי באותם ענפים מקפידים פחות על בדיקות (רופא זה טיפל בסמים הן ברוכבי אופניים והן בשחקני כדורגל וטניס). טענה דומה השמיע ריצ'רד פאונד, ראש הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, בנובמבר 2007, עת טען כי העובדה שבמבצע פוארטו דלף מידע רק על רוכבי אופניים לא נראית לו הגיונית.[30]
להלן החומרים העיקריים ושיטות הטיפול העיקריות. לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
חומרים המעודדים גידול וחלוקת תאים, וכתוצאה מכך גדילה של מספר סוגי רקמות ובעיקר שרירים ועצמות, ובכך גורמים ל"בניית גוף" ולזירוז ריפוי והתאוששות של רקמות שריר פגועות. החומרים האנאבוליים העיקריים המשמשים כסמים בקרב ספורטאים וכן בקרב העוסקים בפיתוח גוף :
איסור שימוש: כל החומרים האלה אסורים בשימוש לספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
להלן החומרים האנאבוליים העיקריים. לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
סטרואידים אנדרוגניים אנאבוליים (Anabolic androgenic steroids; בראשי תיבות AAS) - הם הורמונים סטרואידים סינתטיים וטבעיים אשר מאיצים את סינתזת החלבונים בתאים, ובכך מעודדים גידול ופיתוח רקמות, ובעיקר רקמות השרירים. מנגנון נוסף המסייע לפיתוח שרירים: הורמונים אלה מנטרלים את הקורטיזול (סטרואיד טבעי מקבוצת הגלוקו-קורטקואידים) שגורם להרס רקמת שריר. טסטוסטרון - הורמון המין הגברי הטבעי - הוא אחד מהסטרואידים האנאבוליים הטבעיים החזקים ביותר, ויתר הסטרואידים האנאבוליים בנויים על פיו. טסטוסטרון מיוצר באופן טבעי אצל הגבר באשכים, ואצל האישה בכמויות קטנות בשחלות. הורמונים אלה מגבירים תכונות גבריות - שיער על פני הגוף, גדילת מיתרי הקול.
הורמונים אלו נתגלו בשנות ה-30, ושמשו מאז למגוון של שימושים רפואיים:
שימוש בספורט:
השימוש בסטרואידים אנאבוליים בספורט נהיה פופולרי מאוד בקרב ספורטאים תחרותיים החל משנות ה-50 כאמצעי המסייע לפיתוח מהיר של שרירים ושל הכוח הפיזי, וכן אצל העוסקים בפיתוח גוף. כיום השימוש אסור כמעט על ידי רוב ארגוני הספורט הבינלאומיים, והשימוש בו למטרות לא רפואיות נחשב אף לעבירה פלילית במדינות רבות, ועל כן התפתח שוק שחור שעוסק בייצור, בהברחה ובמכירה בלתי חוקית של תרופות אלה. ברשימת התרופות האסורות[25] לשנת 2007 של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מופיעים 22 סוגי חומרים טבעיים (לרבות מטבוליטים של הורמונים טבעיים) וכן 46 חומרים סינתטיים.
בדיקות לגילוי סמים: שרידי סטרואידים אנאבוליים ניתן לגלות בבדיקות שתן. גילוי עקבות זעירים ביותר של חומר סינתטי או של מטבוליט שלו נחשב לתוצאה חיובית. בדיקה נוספת שנעשית: יחס בין טסטוסטרון לבין אפיטסטוסטרון (Epitestosterone) הקרוי "יחס T/E" (T/E ratio), אם הוא מעל 4:1 לטובת הטסטוסטרון - זוהי בדיקה מחשידה, ואז נדרשת חקירה ובדיקות נוספות לפי תקני הבדיקות[31] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
תופעות לוואי:
הורמון הגדילה האנושי Human growth hormone (GH / hGH) או סומטוטרופין Somatotropin הוא הורמון חלבוני המופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ותפקידו בין היתר לווסת ייצור חלבונים ולהמריץ צמיחת עצמות אצל ילדים. מחסור בהורמון זה אצל ילדים יגרום לעצירת הגדילה ולקומה נמוכה. לחלופין, עודף בהורמון יגרום לאקרומגליה או לקומה גבוהה וענקות. הורמון זה מסייע - בין היתר - בגידול מסת השרירים ובהקטנת רקמת השומן, מגביר את קליטת הגלוקוז בשרירים, מעלה את תפוקת הלב, מאיץ ריפוי פצעים ועלייה בפעילות החיסונית, מחזק רקמת העצם. תכשירי הורמון הגדילה יקרים: החל מכ-$500 לחודש למנה חוקית, ועד לכ-$4,000 לחודש בשוק השחור.
שימוש בספורט:
השימוש בהורמון הגדילה בספורט - כאמצעי המסייע לפיתוח מהיר של שרירים, לחיזוק עצמות ולהפחתת רקמת השומן - נהיה פופולרי בקרב ספורטאים תחרותיים ובקרב העוסקים בפיתוח גוף החל משנות ה-70 - עם הכנסת הבדיקות לגילוי של סטרואידים אנאבוליים לתחרויות ספורט, מכיוון שעד היום טרם נמצאה דרך מעשית לגילוי שימוש לא חוקי בהורמון זה. ישנם ספורטאים המשלבים שימוש בהורמון זה ביחד עם סטרואידים אנאבוליים ויש מפתחי גוף המשלבים הורמון זה עם אינסולין. הורמון זה אסור על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
בדיקות לגילוי סמים: עד היום לא נמצאה דרך מעשית לגילוי שימוש לא חוקי בהורמון זה - אם השימוש נעשה בתקופה שקדמה לתחרות.
תופעות לוואי:
אינסולין הוא הורמון חלבוני טבעי המופרש באיי לנגרהנס שבלבלב והמשמש בין היתר לוויסות רמות הגלוקוז בדם וכתרופה לחולי סוכרת.
שימוש בספורט
ישנם מפתחי גוף המשתמשים באינסולין, עקב תכונותיו להגדלת השרירים, לריבוי כלי דם ולהופעה של עור דק המבליט את השרירים ואת כלי הדם. משערים, שספורטאים בענפים נוספים נוהגים אף הם להשתמש באינסולין. אינסולין נאסר על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
בדיקות לגילוי סמים: בדיקות לגילוי שימוש לא חוקי מבוססות על איתור חומרים נוספים הנמצאים בתמיסת ההזרקה בנוסף לאינסולין (האינסולין עצמו הוא הורמון טבעי ואין טעם לאתר אותו). במרץ 2007 דווח[32] על פיתוח בדיקה ראשונה לגילוי עקבות בשתן של אינסולין לטווח ארוך מסוג Insulin Glargine (שם מסחרי: אינסולין לאנטוס). בדיקה זו איננה מאתרת סוגים אחרים של אינסולין.
תופעות לוואי:
השימוש באינסולין מסוכן ביותר, ועלול לגרום להיפוגליקמיה - מיעוט גלוקוז בדם - מצב חירום שעלול להסתיים במוות. שימוש ממושך עלול לגרום להופעת סוכרת מסוג 2 ולתופעה של עמידות קבועה לאינסולין.
פקטורי גדילה דמויי אינסולין הם שלושה הורמונים חלבוניים טבעיים המיוצרים בעיקר בכבד, בעלי מבנה דומה מאוד לאינסולין, ובעלי מבנה דומה מאוד זה לזה:
שימוש בספורט: בשנים האחרונות החל שימוש בלתי חוקי ב-IGF-1 וב-MGF על ידי ספורטאים - לפיתוח השרירים והעצמות. כל סוגי פקטורי הגדילה אסורים לשימוש על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
בדיקות לגילוי סמים: טרם נמצאה בדיקה מתאימה.
תופעות לוואי: טרם נצבר מספיק ניסיון כדי ללמוד על תופעות לוואי. עודף מתן ההורמונים עלול לגרום לאקרומגליה / ענקיות - גידול יתר של עצמות ורקמות חיבור.
חומרים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ועל מערכת העצבים הסימפתטית. רובם ממריצים ועוזרים להתגבר על עייפות ועל כאבים, מגבירים את הערנות ואת האגרסיביות.
איסור שימוש: חומרים אלה אסורים בזמן תחרויות בלבד, אך אינם אסורים לספורט מחוץ לתקופת התחרויות. חלקם סמים אסורים בחוק ברוב המדינות. קפאין, שהיה אסור במינון גבוה - איננו אסור יותר.
להלן החומרים הממריצים העיקריים. לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות.[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
חומרים ושיטות להגדלת כמות תאי הדם האדומים מכונים Blood doping (יש הנוהגים לעברת ל"סימום דם"). ככל שהדם נושא בתוכו יותר תאי דם אדומים - כך הוא יכול להוביל יותר חמצן מהריאות אל השרירים, ובכך גדלה היכולת האווירנית (אירובית) של הספורטאי. השיטות הקיימות: עירויי דם ואריתרופויאטין.
איסור שימוש: שיטות להגדלת כמות הדם אסורות בשימוש לספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
שימושים בספורט: השימוש באריתרופיאטין ובעירויי דם עצמיים או מתורמים אחרים - מקובלים בעיקר בסוגי ספורט הדורשים סבולת רבה -מרוצי אופניים, בתחרויות טריאתלון, אצל רצים למרחקים ארוכים, ועוד. במקרים של תרומת דם עצמית, הספורטאי תורם תרומת דם אשר נשמרת בקירור, ומוזרקת אליו בחזרה סמוך לתחרות ספורט.
בדיקות לגילוי שימוש לא חוקי:
תופעות לוואי:
אגוניסטים לקולטני בטא-2 לאדרנלין - β2-adrenergic receptors, משמשים כתרופה לאסתמה ולמחלות ריאה נוספות, וכתרופה למניעת לידה מוקדמת. תרופות נפוצות: סאלבוטאמול Salbutamol (שם מסחרי בישראל: ונטולין), פורמוטרול Formoterol (שם מסחרי בישראל: פורדיל). דרך המתן של תרופות אלה - גם באמצעות משאף או אינהלציה.
שימוש בספורט: לתרופות אלה יש אפקט ממריץ, וגם אפקט אנאבולי ("בונה גוף").
בדיקות לגילוי סמים: ניתן לגלות תרופות אלה בבדיקות שתן.
איסור שימוש: תרופות אלה אסורות בשימוש לספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
אנטגוניסטים (חוסמים) של קולטני בטא לאדרנלין - β-adrenergic receptors, הם תרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ובמחלת לב כלילית. אחת תרופות הנפוצות היא אטנולול (Atenolol, שמות מסחריים בישראל: נורמיטן, נורמלול).
שימוש בספורט: תרופות אלה גורמות לירידה ברעד בשרירים, ולכן מסייעות לענפים ספורטיביים הדורשים יציבות ודיוק כמו מקצועות הקליעה. תרופות אלה אינן עוזרות למקצועות בהם נדרש מאמץ גבוה.
בדיקות לגילוי סמים: ניתן לגלות תרופות אלה בבדיקות שתן.
איסור שימוש: השימוש אסור בתרופות אלה בענפי ספורט מסוימים בלבד - בהם תרופות אלה עשויות להועיל: מקצועות הקליעה, מקצועות התעמלות, קפיצות סקי, סוגי ספורט מוטורי ועוד. ברוב הענפים - האיסור מתייחס אך ורק בעת תחרויות (אין איסור לקחת תרופות אלה שלא בזמן תחרות ספורט).
ברשימת התרופות האסורות[25] לשנת 2007 של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מופיעים הורמונים וטיפולים הורמונליים נוספים:
לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
אסורים גם הורמונים ותרופות הדומים להורמונים אלה.
איסור שימוש: כל התרופות האלה אסורות בשימוש של ספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
משתנים הם תרופות הגורמים להגברת תפוקת השתן בכליות. משמשים לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, שחמת הכבד ומחלות כליה שונות.
שימושים בספורט:
בדיקות לגילוי סמים: קיימות בדיקות שתן לגילוי עקבות של תרופות אלה.
איסור שימוש: תרופות אלה אסורות תמיד, ולא רק במהלך תחרויות.
תחקיר בעיתון הגרמני זידדויטשה צייטונג העלה, ששחקני נבחרת רוסיה בכדורגל נהגו לשאוף אדי אמוניה במשחקי מונדיאל 2018. בעיתון גרמני אחד נטען, ששחקנים מחליפים לפני עלייתם לכר הדשא, נראו שואפים מתוך חתיכת בד, וכן על התגרדויות באף של שחקנים רבים במהלך המשחק. בהתאחדות הכדורגל הרוסית לא הכחישו, ואף טענו שזה דבר נפוץ.[35]
שימוש בספורט: חומר זה, שנחשב לרעיל, אולם שימוש בכמות קטנה יכול לגרום להמרצה מנטלית, להרחבת כלי דם במוח, להמרצת הנשימה ובסך הכל - לזרימה מוגברת של חמצן בדם.[36]
איסור שימוש: אין איסור, החומר מותר.
עירוי נוזלים משמש למגוון רחב של שימושים ברפואה - למתן נוזלים במקרים של חוסר נוזלים בגוף, למתן תרופות דרך הווריד ועוד.
שימוש בספורט: הגדלת נפח השתן, המביא לטשטוש עקבות של חומרים אסורים, באמצעות הקטנת הריכוז היחסי של מטבוליטים.
בדיקה לגילוי שימוש בלתי חוקי: לא קיימת.
איסור שימוש: אסור תמיד, ולא רק במהלך תחרויות - אלא אם כן יש צורך רפואי.
אלכוהול אסור בשימוש בענפי ספורט מסוימים בלבד, שבהם פגיעה ביכולת השיפוט העצמי עלולה לגרום לתאונות, כגון בענפי ספורט מוטורי, בענפי קליעה ובקרטה. האיסור חל אך ורק בעת תחרויות, ואין איסור על אלכוהול שלא בזמן תחרות ספורט.
שיטות של ריפוי גני - החדרת גנים לתוך תאים או רקמות של חולים על מנת לרפאם, ובעתיד אף שיטות נוספות - הן ברובן המוחלט עדיין בשלבי מחקר, אולם ככל הנראה צפוי להן עתיד רב.[37]
שימושים בספורט: המונח Gene doping (יש הנוהגים לעברת ל"סימום גנטי") מוגדר על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), כשימוש שלא לצורכי ריפוי - באמצעות תאים, גנים ומרכיבים גנטיים אחרים, או באמצעות השפעה על התבטאות גנים - היכול להביא לשיפור הישגי ספורטאים.[25] הנושא עצמו מעלה שאלות אתיות ופילוסופיות - בעיקר בתחום הביואתיקה.
שימושים אפשריים בעתיד:
ספורטאים עלולים להשתמש בעתיד בטיפולים כאלה, ולא להיתפס על ידי רשויות הספורט, מכיוון שההורמונים המופרשים עקב הגנים הסינתטיים - אינם שונים במאומה מהורמונים טבעיים המופרשים על ידי הגוף, ואין כל דרך מעשית לגלות בבדיקות דם או שתן מי קיבל טיפול גנטי.
בדיקות לגילוי סמים: עד היום טרם פותחו בדיקות לגילוי שימוש בלתי חוקי, מאידך - אין עדיין עדויות לספורטאים שקיבלו טיפולים כאלה. הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט פנתה אל מדענים כדי למצוא דרכים למנוע שימוש של ספורטאים בטיפולים גנטיים, וכנסים שונים מתקיימים בנושא החל משנת 2001.
איסור שימוש: טיפולים אלה אסורים על ספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.