הלבלב התגלה לראשונה בתרבות המערב על ידי הרופילוס, מנתח ואנטוםיווני. כמה מאות שנים לאחר מכן כינה אותו האנטום רופוס מאפסוס בשם היווני πάγκρεας (פַּנְקְרֵאָס), הלחם בסיסים של המילים היווניות πᾶν (פָּאן) – כל, ו-κρέας (קְרֵאָס) – בשר, לציון אופיו הבשרני של האיבר.[דרושה הבהרה]
Remove ads
אנטומיה
סכם
פרספקטיבה
הלבלב שוכן מאחורי הצפק (רטרופריטונאלי) לרוחבה של דופן הבטן האחורית העליונה, בין התריסריון מימין והטחול משמאל. קדמית לו נמצאת הקיבה. אורכו של הלבלב 15 - 20 ס"מ, ומשקלו 85 – 100 גרם.
חלקי הלבלב
איור של מבנה הלבלב
לצורך התיאור האנטומי מחולק הלבלב לארבעה חלקים מימין לשמאל: ראש, צוואר, גוף וזנב.
ראש הלבלב (Caput pancreatis), החבוק על ידי התריסריון בצורת האות "כ", הוא חלקו הרחב של הלבלב. בצדו האחורי של הראש עוברים הווריד הנבוב התחתון, עורק הכליה ווריד הכליה הימניים, וכן וריד הכליה השמאלי. בתוך הראש עובר גם חלקו המרוחק (דיסטלי) של צינור המרה המשותף, אשר מתחבר, אצל מרבית האנשים, אל צינור הלבלב באמפולה על שם פאטר לקראת שפכו אל התריסריון. מחלקו התחתון של ראש הלבלב יוצא הזיז האונקלי (Processus uncinatus) שמאלה.
צוואר הלבלב (Collum pancreatis) הוא מקטע קצר של 1.5–2 ס"מ הנמצא קדמית לעורק מתלה המעי העליון ווריד מתלה המעי העליון. וריד זה מתחבר עם וריד הטחול בנקודה זו, ויוצר את וריד שער הכבד. צדו הקדמי של הצוואר מכוסה בצפק, והוא סמוך לשוער הקיבה. בין הצוואר לזיז האונקלי ישנו שקע קטן הנקרא חרק הלבלב (Incisura pancreatis).
גוף הלבלב (Corpus pancreatis) ממשיך את מהלכו של הצוואר שמאלה וחולף על פני אבי העורקים והחוליה המותנית השנייה (L2). צדו הקדמי של הגוף מכוסה בצפק, וצדו האחורי נוגע באבי העורקים, בעורק מתלה המעי העליון, בבלוטת יותרת הכליה השמאלית, בכליה השמאלית ובכלי הדם שלה.
זנב הלבלב (Cauda pancreatis) נמצא קדמית לכליה השמאלית, ונוגע בשער הטחול ובכפף הטחול (הכפף השמאלי) של המעי הגס. קצהו של הזנב נוטה בדרך כלל כלפי מעלה.
צינורות הלבלב
צינור הלבלב הראשי על שם וירסונג מתחיל בזנב הלבלב ונמשך לאורך צירו הראשי של הלבלב לעבר ראש הלבלב. במרבית האנשים צינור המרה המשותף מתחבר אל צינור הלבלב, והם יוצרים יחד את האמפולה על שם פאטר, אשר נשפכת אל התריסריון בפטמת התריסריון הגדולה. ב-25% הצינורות נשפכים בנפרד אל התריסריון. אמפולה זו מוקפת בסוגר על שם אודי המווסת את זרימת המרה ומיצי הלבלב לתריסריון.
אצל חלק מהאנשים קיים גם צינור הלוואי של הלבלב על שם סנטוריני, שב-70% מהמקרים נמצא מאחורי הצינור הראשי ומתנקז לתריסריון בפטמת התריסריון הקטנה. ביתר המקרים הצינור נשפך אל צינור הלבלב הראשי.
עיקר הניקוז הוורידי של הלבלב הוא דרך ורידי הלבלב אל וריד הטחול, אולם חלק מהוורידים מוליכים דם אל וריד מתלה המעי העליון. וריד הטחול ווריד מצע המעי העליון נפגשים ליצירת וריד שער הכבד.
ניקוז לימפטי
הניקוז הלימפטי של הלבלב עוקב אחר כלי הדם של הלבלב ומתנקז אל קשרי הלימפה של הטחול המצויים לאורך עורק הטחול. מספר כלי לימפה מתנקזים אל קשרי הלימפה של שוער הקיבה, והלאה משם אל קשרי הלימפה העליונים של מצע המעי או לקשרי הלימפה של הקרביים דרך קשרי הלימפה של הכבד.
עצבוב
הלבלב מקבל עצבוב סימפתטי מעצבי הקרביים דרך מקלעת הבטן ועצבוב פאראסימפתטית מהעצב התועה דרך מקלעת מתלה המעי העליונה. סיבי עצבים סימפתטיים מעצבבים את כלי הדם אל הלבלב, ואילו סיבי סימפתטיים ופאראסימפתטיים מעצבבים את רקמת הלבלב. הסיבים הפאראסימפתטיים המגיעים לרקמת הלבלב אחראים על ויסות ההפרשה בלבלב, אלם תפקיד זה הוא משני לבקרה ההורמונלית על ההפרשה.
Remove ads
התפתחות עוברית
הלבלב נוצר כשני ניצני לבלב, גבי וגחוני, מהאנדודרם בשבוע החמישי להיריון. מהניצן הגבי מתפתחים חלקו העליון של הראש, הצוואר, הגוף והזנב, בעוד שמהניצן הגחוני מתפתחים חלקו התחתון של הראש והזיז האונקלי. בכל אחד מהניצנים יש צינור, והם מתאחים ליצירת צינור הלבלב הראשי. חלקו המקורב של הצינור הגבי יוצר את צינור הלוואי. ב-10% מהאנשים לא מתקיים האיחוי בין הצינורות, וכל הפרשות הלבלב האקסוקריניות מתנקזות אל צינור הלוואי.[1]
לבלב, דף שער בספרייה הלאומית