מנצ'סטר
עיר בממלכה המאוחדת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנצ'סטר (באנגלית: Manchester, ⓘⒾ) היא עיר ורובע מטרופוליטני במחוז מנצ'סטר רבתי שבאנגליה, הממלכה המאוחדת. בשנת 2018 מנתה אוכלוסיית העיר כ-550 אלף תושבים[1], ודורגה במקום השביעי ברשימת הרשויות המקומיות המאוכלסות ביותר באנגליה. מנצ'סטר שוכנת באחד האזורים המטרופוליטניים הגדולים ביותר בממלכה המאוחדת; במחוז המטרופוליטני מנצ'סטר רבתי יש אוכלוסייה משוערת של 2,682,528 תושבים, באזור האורבני מנצ'סטר רבתי אוכלוסייה של 2,553,379 תושבים[2], ובאזור האורבני שמסביב למנצ'סטר, השני בממלכה המאוחדת לפי גודל אוכלוסייה, נספרו 2,539,100 תושבים בביקורת הספרים העירונית של 2004[3]. במנצ'סטר ישנה קהילה יהודית גדולה, והיא מהווה את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בבריטניה אחרי לונדון.
 סמל מנצ'סטר | |
 | |
| פוטומונטאז' של מנצ'סטר | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אזור | צפון מערב אנגליה |
| מחוז | מנצ'סטר רבתי |
| שפה רשמית |
אנגלית  |
| תאריך ייסוד |
הקמה: המאה ה-1 צ'ארטר: 1301 מעמד עיר: 1853 |
| שטח | 115.65 קמ"ר |
| גובה | 38 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 547,627 (2018) |
| ‑ במטרופולין | 2,553,379 (2013) |
| ‑ צפיפות | 4,014 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 53°28′00″N 2°14′00″W |
| אזור זמן | UTC |
| www.manchester.gov.uk | |
  | |
מנצ'סטר שוכנת בחלק הדרום-מרכזי של צפון-מערב אנגליה, וגובלת במישור צ'שייר בדרום ובהרי הפניין בצפון ובמזרח. ההיסטוריה של מנצ'סטר החלה בוויקוס האזרחי שהיה קשור למבצר הרומי ממוקיום, שנבנה בערך בשנת 79 על צוק אבן חול ששכן ליד הצטלבות הנהרות מדלוק ואירוול. חלקיה העיקריים של העיר השתייכו בעבר ללנקשייר, אך אזורים דרומית לנהר מרזי נכללו בשטח של צ'שייר. בימי הביניים הייתה מנצ'סטר עיירה מנוריאליסטית. היא החלה להתרחב בתחילת המאה ה-19 כחלק מתהליך עיור לא מתוכנן שהיה מבוסס על ייצור הטקסטיל בימי המהפכה התעשייתית. תהליך העיור של מנצ'סטר היה מקביל ברובו למהפכה התעשייתית ולתקופה הוויקטוריאנית, והיא הייתה לעיר המתועשת הראשונה בעולם.[4] כתוצאה מפרץ הבנייה של מפעלים בתחילת המאה ה-19 הפכה מנצ'סטר מעיירה מנוריאליסטית לעיירת מפעל ולרובע, וב-1853 הוכרזה כעיר באופן רשמי.
העיר היא חלק מאיגוד של הערים האנגליות הגדולות ביותר, וכיום היא משמשת כמרכז לאמנויות, תקשורת, חינוך גבוה ומסחר, שכולם ביחד גרמו להכרזתה כעיר השנייה של הממלכה המאוחדת בשנת 2002[5]. במשאל שנערך בקרב אנשי עסקים מובילים, שפורסם ב-2006, תוארה מנצ'סטר כמקום הטוב ביותר בממלכה המאוחדת למציאת בית עסק[6]. בדו"ח שהופק על ידי שותפות מנצ'סטר ופורסם ב-2007 נכתב כי מנצ'סטר היא העיר שצמחה בקצב הגבוה ביותר מבחינה כלכלית[7]. ברשימת הערים העולמית של GaWC דורגה העיר כעיר עולם מינורית[8]. מנצ'סטר היא העיר עם מספר התיירים הזרים השלישי בגודלו במדינה, והשנייה מבחינת מספר מבקרים לאחר לונדון[9]. מנצ'סטר אירחה את משחקי חבר העמים הבריטי בשנת 2002, אך פרסומה בתחום הספורט נובע משתי קבוצות הכדורגל המייצגות אותה בפרמייר ליג, מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי.
היסטוריה מוקדמת
הבריגנטים היו השבט הקלטי העיקרי באזור הידוע כיום בצפון אנגליה; הם החזיקו במשלט על הגבעה שבה נמצאת כיום קתדרלת מנצ'סטר, מול גדות הנהר אירוול[10]. הטריטוריה שלהם השתרעה לאורך השפלה הפורייה שבה נמצאות כיום סלפורד וסטרטפורד. בשנת 79, לאחר תחילת הכיבוש הרומי בבריטניה, הורה גנאיוס יוליוס אגריקולה להקים מבצר רומי בשם ממוקיום על מנת להבטיח שדווה ויקטריקס (צ'סטר) ואבורקום (יורק) יהיו מוגנות מפני הבריגנטים. האזור של מרכז מנצ'סטר היה מיושב בקביעות מאז אותה תקופה, וניתן לראות את שרידי יסודות המבצר בקאסלפילד. היישוב הרומי במנצ'סטר התפוגג ככל הנראה במאה ה-3; הוויקוס, יישוב אזרחי, ננטש באמצע המאה ה-3, אך ייתכן שהמבצר היה מאוכלס בחיל מצב קטן עד שלהי המאה ה-3 או תחילת המאה ה-4[11]. עם פלישת ויליאם הכובש ב-1066 עברו רוב התושבים להצטלבות הנהרות אירוול ואירק[12]. רוב האזור הנרחב שמסביב ננטש לאחר הטרדות הצפון.
תומאס דה לה וור, בעל אדמות מקומי, הקים ובנה כנסייה עבור הקהילה המקומית ב-1421. כנסייה זו ידועה כיום כקתדרלת מנצ'סטר; בתי המגורים של מכללת הכנסייה משמשים כיום כמשכנם של בית הספר צ'טהאם למוזיקה וספריית צ'טהאם. הספרייה, שנפתחה ב-1653 ועודנה פעילה, היא הספרייה הציבורית העתיקה ביותר בממלכה המאוחדת[13].
מנצ'סטר מוזכרת בתעודות משנת 1282 כמקום שיש בו שוק[14]. בערך במאה ה-14 הגיעו אל העיר אורגים וטווים פלמים, הנחשבים לעיתים כמי שייסדו את תעשיית הטקסטיל המקומית[15]. מנצ'סטר הפכה למרכז סחר חשוב בצמר ובפשתן, ובערך בשנת 1540 התרחבה והפכה לעיירה המאוכלסת והגדולה ביותר בכל לנקשייר[12]. הקתדרלה ובנייני צ'טהאם הם השרידים היחידים מאותה תקופה.
במלחמת האזרחים האנגלית של אוליבר קרומוול נטו תושבי מנצ'סטר לטובת תומכי הפרלמנט. קרומוול העניק לעיר את הזכות לבחור נציג מטעמה לפרלמנט, אך הדבר לא נמשך זמן רב. צ'ארלס וורסלי[16], שכיהן מטעם העיר במשך שנה, מונה לאחר מכן למייג'ור גנרל של לנקשייר, צ'שייר וסטפורדשייר בתקופת שלטון המייג'ור גנרלים, שהייתה תקופה באנגליה הקרומווליאנית שבה הונהג משטר צבאי ישיר. וורסלי היה פוריטן אדוק, ואסר על פעילות המסבאות ועל חגיגות חג המולד; הוא מת ב-1656.
זמן מה לאחר 1600 עלתה צריכת הכותנה באזור, בתחילה כתערובת של סיבי כותנה ופשתן, אך בשנת 1750 בקירוב יוצרו סיבי כותנה טהורים, והכותנה תפסה את מקום הפשתן מבחינת חשיבות[12]. האירוול והמרזי הפכו לנתיבי ניווט מסודרים ב-1736, וחיברו את מנצ'סטר והרציפים הימיים שעל המרזי. תעלת ברידג'ווטר, שהייתה תעלת המים המלאכותית הראשונה במדינה, נפתחה ב-1761, ודרכה הובא פחם למרכז מנצ'סטר מהמכרות בוורסלי. השילוב בין התחרותיות והיעילות המתגברת הובילו להורדת עלות הפחם והפחתת עלות שינוע הכותנה הגולמית. מנצ'סטר הפכה לשוק מרכזי עבור מוצרי טקסטיל שנוצרו ביישובים המקיפים אותה[12]. בורסת סחורות ומספר מחסנים גדולים שנפתחו ב-1729[17] סייעו למסחר המקומי. ב-1780 החל ריצ'רד ארקרייט בבניית מפעל הכותנה הראשון של העיר.
מהמהפכה התעשייתית עד מלחמת העולם השנייה
עיקר ההיסטוריה של מנצ'סטר בתקופה זו קשור לייצור טקסטיל. רוב פעילות טוויית הכותנה התרחשה בערים ובעיירות של דרום לנקשייר וצפון צ'שייר, ולמשך תקופה מסוימת הייתה מנצ'סטר למרכז עיבוד הכותנה הפעיל ביותר[18], ומאוחר יותר הפכה גם לשוק הגדול ביותר בעולם למוצרי כותנה[12]. בתקופה הוויקטוריאנית כונתה העיר "קוטונפוליס" (פוליס הכותנה) ו"ורהאוס סיטי" (עיר המחסנים). באוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה משמש המונח מנצ'סטר לתיאור מספר מצעים כגון סדינים, ציפית לכריות, מגבות וכדומה[19].
כתוצאה מתהליך העיור הבלתי מתוכנן שהביאה עמה המהפכה התעשייתית החלה מנצ'סטר להתרחב במהירות בתחילת המאה ה-19. ברחבי העיר התפתחו מספר תעשיות, ובשנת 1835 הפכה לעיר התעשייתית הראשונה והגדולה ביותר בעולם. חברות הנדסת מכונות ייצרו מכונות עבור סחר הכותנה, ולאחר מכן החלו לייצר מכונות גם עבור תחומים אחרים. באופן דומה החלו מהנדסי הכימיה לייצר מלבינים וצבעים, ולאחר מכן גם חומרים אחרים. המסחר נתמך על ידי תעשיות שירות כלכלי כגון בנקאות וביטוח. המסחר והאוכלוסייה הגדולים היו זקוקים למערכת תחבורה ותשתית גדולה: מערכת התעלות הורחבה, ומנצ'סטר הייתה לאחת מנקודות הקצה של מסילת הנוסעים הבין-עירונית הראשונה - מסילת ליברפול-מנצ'סטר (Liverpool and Manchester Railway). התחרות בין צורות התחבורה השנה סייעה בשמירה על מחירים נמוכים. ב-1878 חיברה GPO (לימים בריטיש טלקום) את קווי הטלפון הראשונים שלה לחברה בעיר[20].
תעלת הספינות של מנצ'סטר נבנתה ב-1894, בחלקה על ידי הפיכה לתעלה של קטעים באירוול ובמרזי, ובסך הכל השתרעה לאורך 58 קילומטרים בין סלפורט לאיסטהאם לוקס שעל המרזי. ספינות שהגיעו מהים יכלו להפליג דרך התעלה ישירות אל נמל מנצ'סטר. בטראפורד פארק, על גדות התעלה ליד גבולות העיר, הוקמה האחוזה התעשייתית הראשונה בעולם[12]. כמויות גדולות של מיכון, כולל מפעל לעיבוד כותנה, יוצאו לכל העולם.
מנצ'סטר הייתה מרכז קפיטליסטי, ובאותה תקופה היו בה מהומות הקשורות למזון ולעבודה, ובנוסף להם קריאות להכרה פוליטית יותר משמעותית במעמד הפועלים העירוני ובאלה שאינם בעלי תואר אצולה. אחת מהמהומות הללו הסתיימה בטבח פיטרלו, שאירע ב-16 באוגוסט 1819. התפיסה הכלכלית קפיטליזם מנצ'סטר התפתחה בעיר, ומאז 1838 הייתה העיר מרכז ליגת ההתנגדות לחוקי הדגן.
לעיר יש מקום מרכזי בהיסטוריה של המרקסיזם ותנועות פוליטיות מהשמאל; מנצ'סטר הייתה נושא עבודתו של פרידריך אנגלס The Condition of the Working Class in England in 1844; אנגלס עצמו בילה את רוב חייו במנצ'סטר ובאזורים שמסביבה, ונפגש עם קרל מרקס בספריית צ'טהאם, לאחר שמרקס הגיע לביקור בעיר. ספרי הכלכלה שמרקס קרא באותה תקופה מוצגים לראווה על מדף בספרייה, וכך גם פינת הישיבה שבה נהגו להיפגש. בין ה-2 ביוני ל-6 ביוני 1868 נערך בעיר קונגרס האיגודים המקצועיים הראשון. מנצ'סטר הייתה גם חלק מערש לידתן של מפלגת הלייבור הבריטית ותנועת הסופרג'יזם[21].
באותה תקופה נחשבה מנצ'סטר כמקום שבו יכולים להתרחש דברים רבים - תהליכי תיעוש חדשים, דרכי חשיבה חדשות, מעמדות או קבוצות חדשים בחברה, דתות חדשות, וצורות חדשות של ארגוני עבודה. העיר זכתה לביקורי מלומדים מרחבי המדינה ואירופה. אחת האימרות שנטבעו באותה תקופה היא "העולם עושה מחר את מה שמנצ'סטר עושה היום"[22]. תור הזהב של מנצ'סטר הגיע לשיאו ברבע האחרון של המאה ה-19. רוב מבני הציבור הגדולים (כולל בית העירייה) מתוארכים לתקופה זו. האווירה הקוסמופוליטית של העיר תרמה להיווצרות תרבות ענפה, שכללה בין השאר את תזמורת האלה. עם הקמת המועצות המקומיות באנגליה ב-1889 הפך הרובע המוניציפלי לרובע מחוזי, ונהנה ממידה רבה יותר של אוטונומיה.
המהפכה התעשייתית אמנם הביא רווחה רבה למנצ'סטר, אך גם עוני ועליבות לחלקים גדולים מהאוכלוסייה. ההיסטוריון סימון שאמה (Simon Schama) ציין כי "מנצ'סטר הייתה הטוב ביותר והגרוע ביותר שנלקח לגבולות קיצוניים ביותר, סוג חדש של עיר בעולם; ארובות הפרברים התעשייתיים קידמו את פניך בעמודי עשן". תייר אמריקני שהגיע לעיר סיפר כיצד ראה "שברים הרוסים, מפוררים, מדוכאים ומחוצים של טבע האדם, שוכבים ומדממים"[23].
ב-1853 הגיע מספר מפעלי הכותנה בעיר לשיא, ועמד על 108. לאחר מכן פחת מספר המפעלים, ומנצ'סטר ירדה מהמקום הראשון לטובת מרכזי טוויית הכותנה של בולטון בשנות ה-50 של המאה ה-19, ואולדהאם בעשור שלאחר מכן. אולם, תקופה זו של דעיכה בפעילות הטקסטיל הייתה במקביל לעליית קרנו של האזור כמרכז כלכלי[18]. מנצ'סטר המשיכה להיות מרכז לעיבוד כותנה, וב-1913 בוצעו בה 65% מעיבודי הכותנה של כל העולם[12]. מלחמת העולם הראשונה גרמה להפרעות בגישה אל שוקי הייצוא. עיבוד הכותנה בחלקים אחרים של העולם החל לגדול, לעיתים בזכות מכונות שיוצרו במנצ'סטר. העיר סבלה רבות במהלך השפל הגדול, והשינויים החברתיים שמתחת לפני השטח החלו לדחוק את התעשיות הוותיקות, כולל ייצור הטקסטיל.
במלחמת העולם השנייה עברה העיר הסבה לטובת תעשיית המלחמה. לדוגמה, סדנאות היציקה והמיכון במפעלי ייצור הקטרים של חברת בייר ופיקוק בגורטון עברו לייצור של פצצות; המפעלים של צמיגי דאנלופ בצ'ורלטון-על-מדלוק החלו לייצג בלוני הגנה; מחוץ לעיר, בפארק טראפורד, בנתה חברת מטרופוליטן-ויקרס את המפציצים אוורו מנצ'סטר ואוורו לנקסטר, וחברת פורד בנתה עבורם את מנועי רולס-רויס מרלין. כתוצאה מכך הפכה מנצ'סטר ליעד הפצצות של הלופטוואפה, וב-1940 החל חיל האוויר הנאצי לתקוף גם מטרות לא צבאיות. המתקפה הגדולה ביותר אירעה במהלך "בליץ חג המולד", בלילה של ה-22/23 ו-23/24 בדצמבר 1940, כאשר הוטלו על העיר 467 טון של פצצות ולמעלה מ-37,000 פצצות תבערה. רוב מרכז העיר ההיסטורי נחרב, כולל 165 מחסנים, 200 בתי עסק ו-150 משרדים. 376 אנשים נהרגו, ו-30,000 בתים נפגעו[24]. קתדרלת מנצ'סטר הייתה בין הבניינים שניזוקו בצורה הקשה ביותר, ושיקומה נמשך עשרים שנים[25].
לאחר המלחמה
תעשיית הכותנה התדרדרה גם בשנות השלום שלאחר המלחמה, וב-1968 נסגרה בורסת הסחורות המקומית. ב-1963 היה נמל מנצ'סטר לשלישי בגודלו במדינה[26], והעסיק למעלה מ-3,000 עובדים, אך התעלה לא התאימה לנפח המטען שעבר דרכה. התנועה לנמל פחתה בהדרגה, וב-1982 נסגר הנמל. התעשייה הכבדה החלה להתדרדר החל משנות ה-60, וגודלה הצטמצם עוד יותר בעקבות המדיניות הכלכלית שהנהיגה מרגרט תאצ'ר ב-1979. בין 1961 ל-1983 ירד מספר העבודות בתחום הייצור ב-150,000[12]. הפריחה מחדש החלה בשלהי שנות ה-80, עת החלו מיזמים עסקיים שונים. שתי הצעות לאירוח המשחקים האולימפיים היו חלק מתהליך שמטרתו להגביר את המודעות הבינלאומית לעיר, אך מנצ'סטר הפסידה בהתמודדות לאתונה ב-1990 בהתמודדות על אירוח אולימפיאדת 1996, ולסידני ב-1993 בהתמודדות על אירוח אולימפיאדת 2000[27].
למנצ'סטר יש היסטוריה של תקיפות המיוחסות לבדלנים מאירלנד, בהן קדושי מנצ'סטר של 1867, הצתה ב-1920, סדרה של פיצוצים ב-1939, ושתי פצצות ב-1992. ב-15 ביוני 1996 ביצע ארגון PIRA, אחד מפלגי הצבא האירי הרפובליקני פיגוע, שכלל הפעלת פצצה גדולה ליד חנות במרכז העיר. הייתה זו אחת הפצצות הגדולות ביותר שהופעלה על אדמת המדינה, והיא גרמה ליותר מ-200 פצועים, נזקים כבדים לבניינים סמוכים, וחלונות שבורים במרחק רב. עלות תיקוני הנזקים המיידיים הוערכה בכ-50 מיליון לירות שטרלינג, אך תוך זמן קצר התברר כי היא גבוהה יותר[28]. עלות הביטוחים הסופית הייתה למעלה מ-400 מיליון שטרלינג, ובתי עסק רבים לא התאוששו מאובדן ההכנסה שנגרם להם[29]. מרכז העיר עבר תהליך התחדשות מקיף בעקבות ההשקעות שלאחר הפיגוע ב-1996 ואירוח משחקי חבר העמים הבריטי בשנת 2002. מתחמים חדשים ומשופצים הפכו ליעדי קניות ובידור פופולריים, ומנצ'סטר ארנדייל הפך לקניון הגדול ביותר במדינה ששוכן במרכז עיר[30].
חלקים רבים של העיר, המתוארכים לשנות ה-60 ואילך, נהרסו או נבנו מחדש ועברו תהליך מודרניזציה תוך שימוש בזכוכית ופלדה. המפעלים הוותיקים הפכו לבתי מגורים מודרניים, באזור הולם (Hulme) הוצאו לפועל תוכניות חידוש מקיפות, וברחבי העיר פותחו דירות לופט במחירים גבוהים. מגדל ביטהאם, שבנייתו הסתיימה ב-2006, התנשא לגובה 169 מטרים ו-47 קומות, והוא הבניין הגבוה ביותר במדינה מחוץ ללונדון. 23 הקומות הראשונות משמשות את מלון הילטון המקומי, ו-24 העליונות מכילות את דירות המגורים. בינואר 2007 הוחלט להקים בעיר קזינו גדול ממדים, אך למרות האישור הראשוני בבית הנבחרים החליט בית הלורדים להתנגד לכך. היוזמה בוטלה, ופיצויים ניתנו לגורמים השונים שהיו מעורבים במהלך.
מאז תחילת המאה ה-21 נחשבת מנצ'סטר כעיר השנייה בממלכה המאוחדת על ידי גורמי עיתונות בינלאומיים, הציבור הבריטי ושרים בממשלת בריטניה. במשאל שערך ה-BBC ב-2007 הקדימה העיר את ברמינגהאם וליברפול בקטגוריית העיר השנייה באנגליה, אך גם בקטגוריית העיר השלישית. הקריטריונים להכללה בקטגוריה לא היו רשמיים או מוגדרים היטב. מנצ'סטר איננה העיר השנייה בגודלה מבחינת אוכלוסייה, אך נטען כי להיסטוריה ולתרבות שלה יש משקל רב יותר[31]. אולם, תואר זה, שאיננו רשמי, מוחזק באופן לא רשמי על ידי ברמינגהאם מאז תחילת המאה ה-20[32].
ב-22 במאי 2017 אירע פיגוע התאבדות במנצ'סטר ארנה בתום הופעה של הזמרת אריאנה גרנדה, בו נהרגו 22 בני אדם ונפצעו למעלה מ-50. ארגון המדינה האיסלמית נטל אחריות לפיגוע.
מנצ'סטר נמצאת במרחק 257 קילומטרים צפונית-מערבית ללונדון, והיא שוכנת באזור דמוי קערה הגובל בצפון ובמזרח בהרי הפנינים, שהוא רכס הרים המשתרע לאורך צפון אנגליה, ובדרום במישור צ'שייר. מרכז העיר בנוי על הגדה המזרחית של הנהר אירוול, ליד נקודת המפגש שלו עם הנהרות מדלוק ואירק, וגובהו בין 35 ל-42 מטרים מעל גובה פני הים. נהר המרזי זורם דרך דרום העיר. רוב החלק הפנימי של העיר, ובעיקר באזור הדרומי, נמצא על אזור שטוח, וניתן לצפות בו מבניינים גבוהים ברחבי העיר וממרגלות הגבעות ואדמות הבור של הרי הפנינים, המתכסים לעיתים בשלג במהלך החורף. מאפייניה הגאוגרפיים של מנצ'סטר השפיעו רבות על התפתחותה המוקדמת כעיר התעשייה הראשונה בעולם. המאפיינים הם האקלים, קרבתה לנמל של ליברפול, זמינות אנרגיית מים מהנהרות העוברים לידה ובתוכה, ומאגרי הפחם הסמוכים[33].
השם מנצ'סטר, שניתן באופן רשמי רק לאזור המטרופוליטני של מנצ'סטר רבתי, משמש שטחים נרחבים יותר, בהם "אזור העיר מנצ'סטר", "עיירת הדואר מנצ'סטר" ו"אזור אגרת העומס מנצ'סטר רבתי". התחום העירוני שבמרכזו העיר מנצ'סטר משמש להגדרת שוקי הבתים, קשרים עסקיים, דפוסי הגעה למקום העבודה, אזורים מנהליים וכדומה. לפי הסוכנות לפיתוח כלכלי The Northern Way, האחראית על צמצום הפערים בין צפון אנגליה לשאר המדינה, התחום העירוני של מנצ'סטר כולל גם את הרבעים המטרופוליטניים סטוקפורט, טמסייד, טראפורד, בולטון, ברי, אולדהאם, ויגאן ורוצ'דייל, ביחד עם היי פיק (הנמצא מחוץ לאזור צפון מערב אנגליה), מזרח צ'שייר, מערב צ'שייר וצ'סטר וורינגטון[34].
לפי המשרד לסטטיסטיקות לאומיות מנצ'סטר היא היישוב המאוכלס ביותר באזור האורבני מנצ'סטר רבתי, שהוא אגד הערים השלישי בגודלו בממלכה המאוחדת. בעיר יש תערובת של אזורים אורבניים צפופי אוכלוסין ואזורי פרברים. היטון פארק, המשתרע על פני 2600 דונם, הוא השטח הציבורי הפתוח הגדול ביותר בעיר. בכל צדדיה גובלת העיר ביישובים גדולים, למעט קטע קטן לאורך הגבול הדרומי עם צ'שייר. הכבישים המהירים M60 ו-M56 חוצים את דרום העיר, דרך נורת'נדן ווייטנשו בהתאמה. מסילות רכבת כבדות מגיעות לכל הכיוונים בעיר, והתחנה העיקרית שלהן היא תחנת מנצ'סטר פיקדילי.
האקלים השורר במנצ'סטר הוא אקלים ימי ממוזג, בדומה לרוב האיים הבריטיים, עם עונת קיץ קרירה ועונת חורף מתונה. לאורך רוב השנה יורדים משקעים, בדרך כלל בכמות לא גדולה. כמות הגשמים הממוצעת היורדת בעיר היא 806.6 מילימטרים לשנה[35], בהשוואה לממוצע לאומי של 1,125 מילימטרים[36]. ממוצע ימי הגשם השנתי הוא 140.4[35], ובממלכה המאוחדת כולה הוא 154.4[36]. אולם, רמת הלחות של העיר גבוהה יחסית, ובזכותה היו תנאים נוחים לייצור טקסטיל כיוון שהסיבים נטו פחות להישבר. בעיר יורד יחסית מעט שלג, בעיקר בגלל אפקט החימום של האזור האורבני. אולם, בגבעות הרי הפנינים ויער רוזנדייל, המקיפות את העיר מצד מזרח ומצד צפון, יורד יותר שלג, הגורם לעיתים לסגירת דרכים המובילות מהעיר[37].
| אקלים במנצ'סטר | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 6.4 | 6.6 | 8.9 | 11.6 | 15.3 | 18.2 | 19.6 | 19.5 | 17.0 | 13.7 | 9.1 | 7.1 | 12.75 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 1.3 | 1.2 | 2.5 | 4.3 | 7.3 | 10.1 | 12.0 | 11.9 | 10.0 | 7.5 | 3.6 | 2.0 | 6.14 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 69 | 50 | 61 | 51 | 61 | 67 | 65 | 79 | 74 | 77 | 78 | 79 | 811 |
| מקור: Worldweather.org | |||||||||||||
הבניינים במנצ'סטר מגוונים מבחינת סגנונם האדריכלי, הנע בין התקופה המודרנית לאדריכלות מודרנית. העיר מאופיינת בשימוש נרחב בלבנים אדומות, וחלק ניכר ממאפייני האדריכלות שלה קשורים להיותה מרכז סחר עולמי בכותנה בעבר. בסמוך למרכז העיר נמצאים מפעלי כותנה רבים, חלקם נותרו כפי שהיו בעת סגירתם וחלקם הפכו לבתי מגורים ובנייני משרדים. בית עיריית מנצ'סטר, השוכן בכיכר אלברט, נבנה בסגנון התחייה הגותית ונחשב לאחד המבנים הוויקטוריאניים החשובים ביותר באנגליה[38]. הוא שימש בסרטים כאתר צילומים חלופי לארמון וסטמינסטר, בו חל איסור לצלם. במנצ'סטר יש מספר גורדי שחקים שנבנו בשנות ה-60 ובשנות ה-70, שהגדול מביניהם היה מגדל CIS בתחנת ויקטוריה עד שמגדל ביטהאם הושלם ב-2006; בניין זה הוא דוגמה לגורדי שחקים מודרניים, והוא כולל מלון הילטון, מסעדה, ודירות מגורים. עם השלמתו הוא היה לאחד הבניינים הגבוהים ביותר בממלכה המאוחדת מחוץ ללונדון, אם כי בתחילת 2008 החלה בנייתו של מגדל פיקדילי מאחורי תחנת מנצ'סטר פיקדילי.
פארק היטון זוכה הפרסים שוכן בצפון העיר ומשתרע על פני 610 אקרים, ובשל כך נחשב לאחד הפארקים העירוניים הגדולים ביותר באירופה[39]. בעיר יש בסך הכל 135 פארקים, גנים ואזורים ציבוריים פתוחים. המונומנטים הציבוריים העיקריים של מנצ'סטר נמצאים בשתי כיכרות גדולות. בכיכר אלברט נמצאים מונומנטים לנסיך אלברט, הבישוף ג'יימס פרייזר, הבנקאי והפילנתרופ המקומי אוליבר הייווד, ויליאם גלאדסטון וג'ון ברייט. בגני פיקדילי יש מונומנטים לזכר המלכה ויקטוריה, רוברט פיל, ג'יימס ואט והדוכס מוולינגטון. האנדרטה שבכיכר סנט פיטר היא מצבת הזיכרון הראשי לזכר בני העיר שנהרגו במלחמות. מצבת הזיכרון לאלן טיורינג בגני ויטוורת' מנציחה את תפקידו כאחד ממניחי יסודות מדעי המחשב. פסלו של אברהם לינקולן בכיכר לינקולן מנציח את התפקיד של לנקשייר ברעב הכותנה ובמלחמת האזרחים האמריקנית שנערכה בשנים 1861–1865[40].
אחת הדרכים הוותיקות ביותר בעיר היא רחוב מרקט, שבעבר נקראה מרקט סטיד ליין. רוב מתאר הדרך הימי-ביניימי מסביב לכיכר השוק המקורית הוסר במסגרת הפיתוח מחדש שהתרחש בשנות ה-70, ורחובות עתיקים כגון סמית'י דור נעלמו. אחד הרחובות העתיקים ששרדו הוא לונג מילגייט, שהוביל מהכיכר לכיוון צפון. רחוב ויטוורת' הוא דרך רחבה מהמאה ה-19, המשתרע מדינסגייט ללונדון רואד, ורובו מקביל לתעלת רוצ'דייל. הרחוב חותך את רחובות הנסיכה, צ'פסטו ואלביון. הוא מתוחם על ידי בנייני לבנים גדולים, שבעבר היו מחסנים וכיום משמשים בעיקר למגורים. רחוב מוזלי מקביל לרחובות פורטלנד, ויטוורת' ודינסגייט, והוא משתרע בין גני פיקדילי לכיכר סנט פיטר. הרחוב סגור לרוב כלי התחבורה, למעט המסילות של חברת מנצ'סטר מטרו-לינק. רחוב קורפוריישן הוא תוספת ויקטוריאנית למתאר הרחובות העירוני. רחוב זה חצה בעת בנייתו מספר שכונות עוני בדרך לרחוב מרקט, והיה הדרך הראשית שחיברה בין רחוב קרוס (וכיכר אלברט החדשה באותה תקופה) והדרכים השונות שבצפון העיר. רחוב וילמסלו, הנמצא דרומית-מזרחית למרכז העיר, הוא מרכז חיי הסטודנטים במנצ'סטר.
מוזיקה
להקות רבות החלו את דרכן במנצ'סטר ובהן הסמית'ס, באזקוקס, ג'וי דיוויז'ן והיורשת שלה ניו אורדר, ואואזיס. היא הייתה גם מקום צמיחתן של להקות אינדי רוק ידועות כגון הסטון רוזס. להקות אלה החלו את דרכן בסצנה המוזיקלית המכונה "מדצ'סטר", שהתרכזה סביב מועדון הלילה הידוע "דה האסיינדה" ופותחה על ידי טוני וילסון שייסד את הלייבל פקטורי רקורקדס. הזמרים איאן בראון (הסטון רוזס) ומוריסי (הסמית'ס) החלו גם בקריירות סולו. להקות ידועות נוספות שמוצאן או מקום פעילותן העיקרי הוא מנצ'סטר הן טייק ד'את, סימפלי רד, הוורב, ההוליס, מתבודדי הרמן והבי ג'יז, שאמנם קשורים לאוסטרליה, אך גדלו בצ'ורלטון.
אולם ההופעות הראשי של מוזיקת הפופ בעיר הוא המנצ'סטר איבנינג ניוז ארנה, השוכן ליד תחנת ויקטוריה, המכיל למעלה מ-21,000 מקומות. האולם הוא הגדול ביותר מסוגו באירופה, ובשנת 2001 נבחר לאולם השנה על ידי אתר האינטרנט Pollstar[41]. אולמות ידועים נוספים הם מנצ'סטר אפולו ומנצ'סטר אקדמי.
למנצ'סטר יש שלוש תזמורות, והן: תזמורת האלה, הקאמרטה של מנצ'סטר והתזמורת הפילהרמונית של ה-BBC. העיר היא גם מרכז ללימודים מוזיקליים, הנערכים במכללה המלכותית הצפונית למוזיקה ובבית הספר צ'טהאם למוזיקה. אולם ההופעות הראשי עבור מוזיקה קלאסית היה הפרי טרייד הול ברחוב פיטר, שפעל עד שנת 1996. באותה השנה נפתח הברידג'ווטר הול ובו 2,500 מקומות ישיבה.
מנצ'סטר ידועה גם בזכות הפעילות המקומית של תיאטרון, אופרה וריקודים, והיא מקום משכנם של מספר אתרי הופעות גדולים כגון בית האופרה של מנצ'סטר המארח סיבובי הופעות גדולים והפקות של הווסט אנד, תיאטרון פאלאס, והרויאל אקסצ'יינג'.
מוזיאונים וגלריות
מוזיאונים אחדים במנצ'סטר מוקדשים להנצחת ההיסטוריה שלה בתקופה הרומית, המורשת התעשייתית ותפקידה במהפכה התעשייתית, תעשיית הטקסטיל, תנועת האיגודים המקצועיים, זכות בחירה לנשים וכדורגל. באזור קאסלפילד שוכן מוצב רומי מתקופת ממוקיום, הפתוח לציבור. מוזיאון המדע והתעשייה, השוכן במבנה שבו הייתה תחנת הרכבת ליברפול רוד, מכיל אוסף גדול של קטרי קיטור, מכונות תעשייתיות וכלי טיס. מוזיאון התחבורה מכיל אוסף של אוטובוסים וחשמליות. מוזיאון המלחמה האימפריאלי הצפוני שוכן בסלפורד קוואייס, הנמצא ברובע המטרופוליטני טראפורד. מוזיאון מנצ'סטר נפתח בשנות ה-80 של המאה ה-19, והוא ידוע באוספי האגיפטולוגיה וההיסטוריה של הטבע המוצגים בו.
גלריית האמנות מנצ'סטר, הנמצאת בבעלות מועצת העיר, שוכנת ברחוב מוסלי ומכילה תצוגת קבע של אוסף ציורים מאירופה, ואת אחד מאוספי הציורים הפרה-רפאליטים הידועים ביותר במדינה[42]. בדרום העיר נמצאת גלריית ויטוורת' לאמנות, המכילה תצוגות של אמנות מודרנית, פסלים וטקסטיל. מוזיאונים ואתרי תערוכות נוספים הם הקורנרהאוס, מרכז אורביס, גלריית התחפושות של מנצ'סטר בפארק פלאט פילדס, מוזיאון ההיסטוריה האנושית, מוזיאון מנצ'סטר יונייטד באצטדיון אולד טראפורד והמוזיאון היהודי של מנצ'סטר.
ספרות
במאה ה-19 הופיעה מנצ'סטר במספר יצירות ספרותיות שהדגישו את השינויים שהביאה התעשייה לבריטניה. בין היצירות הללו ניתן למנות את "מרי ברטון" של אליזבת גאסקל ו-The Condition of the Working Class in England in 1844 של פרידריך אנגלס, שנכתב בעת שהסופר עבד והתגורר בעיר. ישנה גם טענה ולפיה צ'ארלס דיקנס ביסס את הרומן שלו "זמנים קשים" על מה שאירע במנצ'סטר, אך אף על פי שהספר מבוסס באופן חלקי על פרסטון ניתן להבחין בהשפעת ידידתו אליזבת גאסקל[43].
אנתוני ברג'ס, מחבר הספר "תפוז מכני", נולד והתחנך במנצ'סטר. Little Wilson and Big God, החלק הראשון של האוטוביוגרפיה שלו, מכיל תיאור מפורט של חייו במנצ'סטר בין 1917 ל-1940.
חיי הלילה
כלכלת חיי הלילה של מנצ'סטר התרחבה משמעותית מאז שנת 1993, אז החלו מבשלות להשקיע בברים, פאבים ומועדונים, ונעזרו גם בתמיכה פעילה של הרשויות המקומיות. במרכז העיר יש כ-500 ברים הפועלים ברישיון[44], המסוגלים להכיל כרבע מיליון מבקרים[45], כשהממוצע בסוף שבוע רגיל הוא בין 110,000 ל-130,000 לקוחות[44]. כלכלת חיי הלילה מניבה רווחים של כ-100 מיליון לירות שטרלינג לשנה[46], והיא מספקת כ-12,000 מקומות עבודה[44].
סצנת המדצ'סטר של שנות ה-80, שבה צמחו להקות כגון הסטון רוזס, הייתה מבוססת בעיקר באזור המועדון האסיינדה והונצחה בסרט הקולנוע 24 Hour Party People, שהופיע בפסטיבל קאן. מועדונים רבים סבלו מנחת זרועו של הפשע המאורגן באותה תקופה; הסופר והמוזיקאי דייב האסלאם תיאר מועדון שבו הצוות היה כה מפוחד עד שהסכים לתת בחינם מזון ומשקאות, ואף התנהל בו סחר בסמים[47]. מנצ'סטר ידועה גם בתרבות הבארים שלה המבוססת בדינסגייט ובקאסלפילד, בהם יש בארים רבים עצמאיים או בארים המשתייכים לרשת כלשהי.
מכללות ואוניברסיטאות
במנצ'סטר יש שתי אוניברסיטאות. אוניברסיטת מנצ'סטר היא האוניברסיטה הגדולה ביותר בממלכה המאוחדת שלא מורכבת ממכללות, נכון לינואר 2007[48]. האוניברסיטה הוקמה בשנת 2004 עם מיזוגן של אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר והמכון למדע וטכנולוגיה של אוניברסיטת מנצ'סטר. האוניברסיטה המטרופוליטנית של מנצ'סטר הוקמה עם איחודן של שלוש מכללות ב-1970, שנקראו ביחד "המוסד הפוליטכני". היא קיבלה הכרה כאוניברסיטה ב-1992, ובאותה שנה סופחה אליה מכללת קרו ואלסאגר לחינוך גבוה, ששכנה בדרום צ'שייר.
שתי האוניברסיטאות, ביחד עם המכללה המלכותית הצפונית למוזיקה, שוכנות ברחוב אוקספורד שבצד הדרומי של מרכז העיר, הנחשב לאזור החינוך הגבוה האורבני הגדול ביותר באירופה[49]. מספר הסטודנטים הכולל הלומד בשלושת המוסדות הוא 73,360[50], אם כי 6,000 מתוכם לומדים בקמפוסים שבקרו ואלסאגר. מלבד המוסדות הללו ניתן למצוא בעיר גם את קמפוס אוניברסיטת סלפורד, השוכן במרחק 2.4 קילומטרים מערבית למרכז העיר.
חינוך
אחד מבתי הספר הידועים ביותר במנצ'סטר הוא בית הספר העל-עממי מנצ'סטר (Manchester Grammar School), שנוסד ב-1515[51] כבית ספר חופשי לדקדוק ליד האתר שבו שוכנת כיום הקתדרלה, וב-1931 הועבר לאולד הול ליין שבדרום העיר על מנת להתמודד עם מספר התלמידים הגדול. בתקופה שלאחר המלחמה הוא היה בית ספר לדקדוק במימון ישיר, כלומר במימון חלקי של המדינה, אך קיבל בחזרה את מעמדו העצמאי לאחר ביטול מערכת המענקים הישירים ב-1976. הקמפוס הקודם שלו משמש כיום את בית הספר צ'טהאם למוזיקה. ליד בית ספר העל-עממי נמצאים שלושה בתי ספר נוספים: בית הספר העל-ממלכתי על שם ויליאם האלם, בית הספר לבנות ויתינגטון ובית הספר התיכון לבנות מנצ'סטר, שנוסדו בשלהי המאה ה-19.
בסך הכל יש במנצ'סטר 128 בתי ספר יסודיים, 18 בתי ספר על-יסודיים ו-13 בתי ספר מיוחדים (מיועדים עבור חינוך מיוחד, נכים וכדומה)[52].
מנצ'סטר ידועה כעיר בעלת מסורת ספורטיבית ארוכת שנים. שני מועדוני כדורגל מהפרמיירליג, מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי, נושאים את שם העיר. מנצ'סטר יונייטד היא אחת הקבוצות המצליחות ביותר בתולדות הכדורגל אנגלי, והיא זכתה באליפויות הליגה האנגלית, גביע ה-FA, גביע הליגה ובליגת האלופות. היא זוכה גם לאהדה רבה מחוץ לגבולות הממלכה המאוחדת. למנצ'סטר סיטי יש פחות תארים, אך כיום היא אחד המועדונים העשירים ביותר בעולם בזכות אילי ההון שרכשו אותה.
אצטדיון הבית של מנצ'סטר סיטי הוא אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר, המכיל כ-48,000 מקומות. אצטדיון אולד טראפורד, בו נערכים משחקי הבית של מנצ'סטר יונייטד, הוא אצטדיון הכדורגל השני בגודלו בממלכה המאוחדת, ותכולתו היא כ-76,000 מקומות. אצטדיון זה נמצא במרחק קצר מחוץ לעיר, ברובע טראפורד. בשנת 2003 הוא היה לאצטדיון הכדורגל היחיד במדינה ששייך למועדון ואירח את גמר ליגת האלופות. מלבד אירועי הכדורגל נערך באצטדיון גם משחק הגמר של הרוגבי ליגה המקומית. מגרש הבית של מועדון הקריקט המחוזי לנקשייר נמצא גם כן בטראפורד.
אצטדיון הסיטי אוף מנצ'סטר נבנה עבור משחקי חבר העמים הבריטי 2002. לאחר המשחקים פורק מבנה זמני בקצה הצפוני, והחלה בנייתו של מבנה קבוע המתאים לשאר חלקי האצטדיון. תכולת האצטדיון במשחקים הייתה כ-38,000 צופים, אך היא הוגדלה לקראת הגעתה של מנצ'סטר סיטי ב-2003, והתכולה הרשמית נכון לאפריל 2008 הייתה 47,726 צופים[53]. האצטדיון אירח את גמר גביע אופ"א 2008.
האצטדיון הקודם של מנצ'סטר סיטי, מיין רואד, איננו קיים יותר, אך למרות זאת הוא זכה לארח מספר אבני דרך בכדורגל האנגלי. ציוני הדרך הללו הם משחק מוקדמות המונדיאל הראשון שנערך על אדמת אנגליה (1949), מספר הצופים הגבוה ביותר בליגה (83,260 במשחק בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל ב-1948), ומספר הצופים הגבוה ביותר במשחק שאיננו בליגה (84,569 במשחק גביע ה-FA ב-1934, בו התמודדו מנצ'סטר סיטי וסטוק סיטי)[54].
לקראת משחקי חבר העמים נבנו במנצ'סטר מתקנים מקצועיים נוספים, בנוסף לאצטדיון הכדורגל, והם מרכז הסקווש הלאומי, שאירח את אליפות העולם ב-2008, ומרכז הספורט הימי. מנצ'סטר התמודדה פעמיים על אירוח המשחקים האולימפיים, אך הפסידה לאטלנטה ב-1996 ולסידני ב-2000. בשנת 2008 אירחה העיר את גמר אליפות העולם לאופני מסלול בפעם השלישית בתולדותיה. מתקני ספורט אחדים ברחבי העיר שימשו כמתקני אימון עבור האתלטים שהתכוננו לאולימפיאדת לונדון ב-2012. המנצ'סטר איבנינג ניוז ארנה אירח ב-2008 את אליפות העולם בשחייה של פדרציית השחייה הבינלאומית.
מנצ'סטר מיוצגת בשתי רמות של ממשל: מועצת העיר מנצ'סטר (שלטון מקומי), הפרלמנט הבריטי (שלטון לאומי). מועצת העיר של מנצ'סטר היא הגוף המנהל את העיר ברמה המקומית. היא מורכבת מ-96 חברים, שלושה עבור כל מחוז בחירה. מפלגת הלייבור היא המפלגה הדומיננטית במועצה. מועצת מחוז מנצ'סטר רבתי בוטלה ב-1986, כך שמועצת העיר היא בפועל רשות אוניטרית. מנצ'סטר חברה בארגון ערי הליבה של אנגליה (English Core Cities Group) מאז 1995, המשמש בין השאר לקידום המעמד החברתי, תרבותי וכלכלי של העיר ברחבי העולם.
העיירה מנצ'סטר קיבלה את הצ'ארטר המכיר בה אופן רשמי מידי תומאס גרלי (Thomas Grelley) ב-1301, אך איבדה אותו ב-1359 בעקבות פסיקה של בית משפט. עד המאה ה-19 טופלו ענייני הממשל המקומי על ידי בית משפט מנוריאליסטי, שנערך לאחרונה ב-1846[55]. העיירה מנצ'סטר שכנה מזה שנים רבות בתוך הגבולות ההיסטוריים של מחוז לנקשייר. פבסנר כתב כי "סטרטפורד וסלפורד [השכנות] אינן יחידה אחת מבחינה ניהולית, ומנצ'סטר היא אחת האנומליות המרתקות ביותר באנגליה"[15]. נאמר כי רק בגלל טעות של ברון נורמני נוצרה ההפרדה בין מנצ'סטר לסלפורד[56]. כתוצאה מהפרדה זו הפכה סלפורד למושב השיפוטי של סלפורדשייר, שכללה את הקהילה העתיקה של מנצ'סטר. מאוחר יותר הקימה מנצ'סטר את איגוד חוק העניים בשם מנצ'סטר[55]. ב-1792 מונו נציבים - שנודעו כנציבי פיקוח - לצורך שיפור מצב החברה בעיר. ב-1838 ניתן לעיר מעמד מחודש של רובע, והיא הורכבה מבסוויק, צ'יטהאם היל, צ'ורלטון-על-מדלוק והאלם[55]. ב-1846 החליפה מועצת הרובע את נציבי הפיקוח. ב-1853 קיבלה מנצ'סטר מעמד של עיר בממלכה המאוחדת[55].
ב-1885 סופחו למנצ'סטר היישובים ברדפורד, הארפרפיי, ראסהולם וחלקים ממוס סייד וויתינגטון. ב-1889 הפכה העיר לרובע המחוזי של מנצ'סטר, הופרדה מלנקשייר מבחינה מנהלית, ולפיכך יצאה משטח השיפוט של מועצת מחוז לנקשייר[55]. בין 1890 ל-1933 סופחו לעיר שטחים נוספים מלנקשייר. ב-1931 סופחו לעיר מספר קהילות אזרחיות ששכנו דרומית למרזי בצ'שייר. ב-1974, לאחר קבלת חוק הממשל המקומי 1972, הפכה מנצ'סטר לאזור מטרופוליטני במחוז המטרופוליטני מנצ'סטר רבתי. באותה שנה סופחה לעיר רינגוויי, העיירה שבה שוכן נמל התעופה מנצ'סטר.
במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2001 נמנו בעיר 392,819 תושבים, מספר המהווה ירידה בשיעור 9.2% בהשוואה למפקד של 1991[57]. כ-83,000 תושבים היו מתחת לגיל 16, 285,000 בגילאים 16 עד 74, ו-25,000 בני 75 ומעלה[57]. 75.9% מתושבי מנצ'סטר טענו כי הם נולדו בממלכה המאוחדת. מנצ'סטר היא העיר עם אחוז האבטלה השני בגודלו במדינה, ואחת הסיבות שניתנו לכך כהסבר הייתה אחוז הסטודנטים הגבוה מתוך כלל אוכלוסייה[57]. בדו"ח משנת 2007 נכתב כי 60% מתושבי מנצ'סטר מתגוררים בחלק מהאזורים העניים ביותר של הממלכה[7]. הערכות אמצע השנה של 2006 הצביעו על כך שאוכלוסיית הרובע המטרופוליטני של מנצ'סטר הייתה 452,000 תושבים, ובכך היא הייתה לעיר המאוכלסת ביותר בצפון מערב אנגליה[58]. אוכלוסיית העיר החלה לגדול במהירות רק בתקופה הוויקטוריאנית, והגיעה לשיא של 766,311 ב-1931. לאחר שיא זה החלה ירידה מהירה בגודל האוכלוסייה, ונטען כי הסיבות לכך הן ההתחדשות העירונית והבנייה המוגברת של בתי שיכונים על ידי מועצת העיר לאחר מלחמת העולם השנייה[59].
תושבי העיר מגוונים מבחינת השתייכותם הדתית. ב-2021, 47% מהתושבים היו נוצרים, 30% ללא דת, 13% מוסלמים ו-12% יהודים. הקהילה היהודית מונה 55,000 חברים, והיא השנייה בגודלה בממלכה לאחר זו של לונדון[60]. ב-1874 הוקם בעיר בית הכנסת הספרדי-פורטוגלי, וב-1984 נפתח בו המוזיאון היהודי של מנצ'סטר, המתעד את תולדות הקהילה בעיר מסוף המאה ה-18.
מנצ'סטר היא העיר המגוונת ביותר מבחינה אתנית במנצ'סטר רבתי, והיא מדורגת במקום ה-34 באנגליה. באומדני אוכלוסייה שנערכו ב-2005 דיווחו 77.6% על היותם "לבנים". 71.0% מתוכם הם בריטים, 3.0% ממוצא אירי ו-3.6% לבנים אחרים[61]. 3.2% מאוכלוסיית העיר היא ממוצא מעורב. 10.3% מתושבי העיר הם ממוצא דרום אסייתי, כשהקבוצות העיקריות מביניהן הן 2.3% הודים ו-5.8% פקיסטנים. 5.2% מתושבי העיר הם שחורים, מתוכם 2.0% ממוצא קריבי ו-2.7% ממוצא אפריקני. 2.3% מתושבי העיר הם ממוצא סיני, ו-1.4% מקבוצות אתניות אחרות[62]. הפסטיבל האירי של מנצ'סטר, הכולל את צעדת יום פטריק הקדוש, הוא אחד מהגדולים ביותר באירופה. בעיר יש גם רובע צ'יינהטאון גדול, וסטודנטים סינים רבים מגיעים לעיר על מנת ללמוד באוניברסיטאות שלה.
לפי אומדן האוכלוסייה של 2005, שיעור הפשיעה בעיר גבוה בהשוואה לממוצע הלאומי. חלקים מהעיר הושפעו לרעה מתהליך העיור המהיר שלה, שגרם בין השאר לשיעור פשיעה גבוה באזורים שונים כגון מוס סייד ווייטנשו[63]. מספר הגנבות מתוך עבירות הקשורות לכלי רכב וגנבות כלי רכב לכל 1,000 תושבים היה 25.5 ו-8.9, בהשוואה לממוצע הלאומי של 7.6 ו-2.9 בהתאמה[64]. מספר עבירות המין היה 1.9, והממוצע הלאומי היה 0.9[64]. הממוצע הלאומי של עבירות אלימות נגד אדם אחר היה 32.7, כמעט פי שניים מהממוצע הלאומי שהיה 16.7[64]. המספרים ששימשו להכנת סטטיסטיקת הפשיעה נאספו במהלך השנה הפיננסית 2006/2007. עם זאת, מצב הפשיעה השתפר מאוד ביחס לשנות ה-90, כשהעיר כונתה Gunchester.
באזור האורבני הגדול של מנצ'סטר נספרו 2,539,100 תושבים בשנת 2004[3]. מלבד העיר עצמה כולל האזור גם את שאר מחוז מנצ'סטר רבתי. אזור זה הוא השני בגודלו בממלכה המאוחדת, לאחר זה של לונדון.
נמל התעופה מנצ'סטר הוא נמל התעופה העיקרי המשרת את העיר ואת צפון מערב אנגליה. הנמל הוא העמוס ביותר מבחינת מספר נוסעים במדינה למעט לונדון, ובשנת 2008 עברו בו כ-21 מיליון נוסעים. קווי התעופה היוצאים מהנמל מגיעים ליעדים רבים באירופה, בצפון אמריקה, באיים הקריביים, באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, ומספרם הכולל עולה על מספר הקווים היוצאים מלונדון הית'רו). מסלול טיסה שני נפתח ב-2001, ובטרמינל בוצעו מספר שיפורים. מספר הנוסעים נשאר קבוע פחות או יותר מאז 2005.
במנצ'סטר יש תחבורת רכבות מסועפת. מסילת ליברפול-מנצ'סטר הייתה המסילה הראשונה בעולם ששירתה נוסעים. תחנת מנצ'סטר פיקדילי הייתה בעלת מספר הנוסעים הגדול ביותר מחוץ ללונדון ב-2005 וב-2006[65]. מפעיל הרכבות המקומי, נורת'רן רייל, פועל גם ברחבי צפון אנגליה. במנצ'סטר רבתי יש רשת מסועפת של מסילות כפריות, ושתי תחנות ראשיות. מרכז העיר מנצ'סטר מקבל שירותי תחבורה מתריסר חניוני חנה וסע[66]. באוקטובר 2007 הודיעה הממשלה על התחלת מחקר ישימות בסוגיית הגדלת התכולה של תחנת פיקדילי, והפיכת מנצ'סטר למרכז תחבורת הרכבות של הצפון.
ב-1992 נפתחה חברת מנצ'סטר מטרו-לינק, ובכך הפכה העיר לראשונה במדינה שבה יש מערכת מודרנית של רכבת קלה. המערכת הנוכחית מבוססת על מסילות ישנות שהוסבו לשימוש הרכבת הקלה, והיא חוצה את מרכז העיר באמצעות קווים העוברים במרכז הרחוב[67]. הרשת משתרעת בסך הכל לאורך 37 קילומטרים, והיא כוללת 37 תחנות וחמש נקודות עצירה במרכז העיר.
בעיר יש את אחת מרשתות האוטובוסים הנרחבות ביותר במדינה מחוץ ללונדון, ובסך הכל יש במחוז כולו למעלה מ-50 חברות שבסיסן במנצ'סטר. לפני תהליך הדה-רגולציה של 1986 הופעלו כל האוטובוסים בעיר על ידי שתי חברות בלבד[68]. לאחר מכן נשלטה מערכת התחבורה על ידי חברת GM Buses, שנמכרה ופוצלה ל-GM Buses הצפונית ו-GM Buses הדרומית, שנרכשו בתורן על ידי פירסט מנצ'סטר וסטייג'קואץ' מנצ'סטר בהתאמה. פירסט מנצ'סטר מפעילה גם שלושה קווי תחבורה ציבורית חינמיים הנקראים מטרושאטל, המובילים נוסעים ברחבי האזורים העסקיים של העיר.
רשת תעלות גדולה היא שריד לתחבורת המהפכה התעשייתית, וכיום היא משמשת בעיקר למטרות פנאי. תעלת הספינות של מנצ'סטר עדיין פעילה, אך התנועה במעלה הזרם איננה רבה.
כלכלת מנצ'סטר היא בין הגדולות ביותר בממלכה המאוחדת. העיר שוכנת בצפון-מערב אנגליה, בלב אחד האזורים המטרופוליטניים הגדולים ביותר באירופה, דבר שתרם להפיכתה למרכז עסקים ומסחר גדול. מנצ'סטר הייתה בחזית המהפכה התעשייתית במאה ה-19, והפכה למרכז מוביל בתחום ייצור הטקסטיל.
כלכלת העיר מבוססת כיום על מגזרי מתן שירותים, ובשנת 2007 היא גדלה בקצב המהיר ביותר במדינה, כשגודל השקעות הפנים (inward investment) שני רק לזה של לונדון[69]. בדו"ח Manchester’s State of the City Report מצוין כי הפעילויות העיקריות בכלכלת העיר הן שירותים פיננסיים ומקצועיים, תעשיות מדעי החיים, ייצור, תרבות ואמצעי תקשורת, ותקשורת[69]. ב-2007 וב-2008 דורגה העיר במקום השני בטיבו לעשיית עסקים במדינה[70], ובשנת 2009 במקום השלישי במדינה וה-16 באירופה כולה[71].
כיום מנצ'סטר היא מרכז אמנויות, תקשורת, חינוך גבוה ומסחר, ובדומה ללונדון היא מרכז גדול גם בתחום המשפט ובתחום הפיננסים. במשאל שנערך בשנת 2006 דורגה העיר במקום השני ברשימת הערים בממלכה המאוחדת שבהן ניתן למצוא בקלות בית עסק[6], לאחר לונדון, ובמקום ה-14 באירופה[72]. בדו"ח שהוזמן על ידי שותפות מנצ'סטר והתפרסם בשנת 2007 נכתב כי מנצ'סטר היא העיר בעלת שיעור הצמיחה הגבוה ביותר מבחינה כלכלית[7]. היא דורגה גם במקום השלישי במדינה מבחינת מספר התיירים הזרים המבקרים בה[9]. מנצ'סטר אירחה את משחקי חבר העמים הבריטי בשנת 2002, דבר שגרם לחיזוק כלכלתה, ושניים ממוסדות הספורט הבולטים שלה הן קבוצות הפוטבול ליג, מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי, המהוות נקודת משיכה לתיירים רבים.
שוק המשרדים של מנצ'סטר הוא השני בגודלו בממלכה מחוץ ללונדון[73]. מחוז מנצ'סטר רבתי מניב למעלה מ-42 מיליארד לירות שטרלינג מהערך המוסף הגולמי של המדינה כולה, והוא מדורג במקום השלישי מבין מחוזות אנגליה ולפני ויילס או צפון מזרח אנגליה[74]. מנצ'סטר היא מרכז לעסקים המספקים שירותים לשווקים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים. היא אחד מהמרכזים הפיננסיים הגדולים ביותר באירופה, ובסך הכל יש בה למעלה מ-15,000 עובדים בתחום הבנקאות ולמעלה מ-60 מוסדות בנקאיים[73]. The Co-operative Group, הקואופרטיב בבעלות הלקוחות הגדול ביותר בעולם, הקים את משרדיו הראשיים במנצ'סטר, והוא אחד המעסיקים הגדולים ביותר בעיר.
מנצ'סטר היא המרכז המסחרי, החינוכי והתרבותי של צפון מערב אנגליה, והיא נחשבת כאזור הקמעונאות השלישי בגודלו במדינה לפי נפח מכירות[75]. בעיר יש מספר קניונים, בהם מנצ'סטר ארנדייל שהוא הקניון הפנים עירוני הגדול ביותר במדינה[30]. מרכז העסקים הראשי של העיר נמצא בעיקר סביב הרחובות מוסלי, דינסגייט, קינג ופיקדילי. מתחם ספינינגפילדס הוקם בעלות של כ-1.5 מיליארד לירות שטרלינג, והוא הרחיב את מרכז העסקים לכיוון מערב מדינסגייט.
משרדיה הראשיים של זכיינית הטלוויזיה גרנדה שוכנים ברחוב קוואיי שבאזור קאסלפילד. גרנדה מפיקה את אופרת הסבון הוותיקה ביותר בעולם, Coronation Street[76], המשודרת חמש פעמים בשבוע בערוץ ITV1. תוכניות האקטואליה המקומיות של צפון-מערב אנגליה מופקות בדרך כלל במנצ'סטר.
מנצ'סטר, לונדון ובריסטול הן שלושה מהמרכזים הראשיים של ה-BBC באנגליה. בניו ברואדקסטינג האוס שברחוב אוקספורד, דרומית למרכז העיר, מופקות סדרות טלוויזיה רבות כגון הגרסה האנגלית והמקורית של "מקבילית המוחות". ה-BBC מתכננת להעביר אנשי צוות ומתקנים רבים מלונדון למרכז המדיה שבסלפורד קוואייס[77]. תחנת ה-BBC המקומית מפיקה את רוב התכנים הקשורים לחדשות המקומיות, והיא זמינה גם לאזורים אחרים בממלכה.
מנצ'סטר קולטת שידורי רדיו מ-69 תחנות המשדרות בשיטת FM[78], ו-32 תחנות המשדרות בשיטת AM[79]. שתי האוניברסיטאות המקומיות מפעילות תחנות רדיו סטודנטים. רשת הרדיו הקהילתי מנוהלת על ידי רדיו רגן (Radio Regen), המפעילה תחנות המכסות את הקהילות שבדרום העיר.
לאורך השנים הופיעה מנצ'סטר בסרטי קולנוע רבים. אחת לשנה נערך בעיר פסטיבל הסרטים הבינלאומי של מנצ'סטר, ובעבר היא אירחה את פסטיבל הסרטים של חבר העמים הבריטי.
העיתון "הגרדיאן" נוסד במנצ'סטר ב-1821 בשם "המנצ'סטר גרדיאן". משרדיו הראשיים עדיין שוכנים בעיר, אך ב-1964 הועברו חלקים רבים מהמחלקות התפעוליות שלו ללונדון. העיתון המקומי, מנצ'סטר איבנינג ניוז, הוא אחד מעיתוני הערב הנפוצים ביותר במדינה. הוא מחולק בחינם במרכז העיר, ותמורת תשלום בפרברים. הוא נמכר בכל שעות היום, בניגוד לעולה משמו. המהדורה הצפון-מערבית של החינמון "מטרו" מחולקת בתחנות העצירה של המטרו-לינק, בתחנות רכבת ובמקומות הומי אדם אחרים. במשך שנים רבות החזיקו רוב העיתונים הלאומיים משרדים במנצ'סטר: דיילי טלגרף, דיילי אקספרס, דיילי מייל, דיילי מירור, והסאן. בשיא פריחת מגזר העיתונאות בעיר הועסקו בה למעלה מ-1,500 עיתונאים, אך בשנות ה-80 החלו עיתונים רבים להוציא את משרדיהם מהעיר, וכיום "רחוב פליט השני" לא קיים עוד[80].
למנצ'סטר יש הסכמי ערים תאומות, או "הסכמי ידידות", עם מספר מקומות[81]. העיר טמפרה שבפינלנד ידועה בכינוי "מנצ'סטר של פינלנד", אף על פי שבין הערים אין כל קשר רשמי. באופן דומה מכונה אחמדאבאד שבהודו "מנצ'סטר של המזרח", בזכות היותה מרכז חשוב בתעשיית הטקסטיל האזורית.
| מדינה | עיר | מחוז/אזור | הברית המקורית הייתה עם | תאריך | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
ניקרגואה | בילווי |  |
האזור האוטונומי אטלנטיקו נורטה | העיר מנצ'סטר | ||
 |
גרמניה |  |
קמניץ |  |
סקסוניה | העיר מנצ'סטר | 1983 |
 |
ספרד |  |
קורדובה |  |
אנדלוסיה | העיר מנצ'סטר | |
 |
ישראל |  |
רחובות | מחוז המרכז | הרובע המחוזי מנצ'סטר | ||
 |
רוסיה | .svg){kind=small} |
סנקט פטרבורג |  |
סנקט פטרבורג | הרובע המחוזי מנצ'סטר | 1962 |
 |
הרפובליקה העממית של סין | ווהאן | חוביי | העיר מנצ'סטר | 1986 | ||
 |
פקיסטן |  |
פייסלאבאד | פנג'אב | העיר מנצ'סטר | 1997 | |
 |
ארצות הברית |  |
לוס אנג'לס |  |
קליפורניה | העיר מנצ'סטר | 2009 |
במנצ'סטר שוכנים קונסולים דיפלומטיים רבים[82]. הרחבת קשרי הסחר הבינלאומי במהפכה התעשייתית הובילה להגעת ראשוני הקונסולים בשנות ה-20 של המאה ה-19, ומאז אותה תקופה קבעו את מקומם בעיר למעלה מ-800 נציגים מרחבי העולם. היא משמשת גם כמרכז השירותים הקונסולריים של מרבית צפון אנגליה. הנציגויות הזרות הן:
- הקונסוליה של איטליה
- הקונסוליה של איסלנד
- הקונסוליה של בלגיה
- עוזר הנציב העליון לבנגלדש
- הקונסוליה של ברזיל
- הקונסוליה של גרמניה
- הקונסוליה המלכותית של דנמרק
- הקונסוליה של הולנד
- הקונסוליה של הונגריה
- הקונסוליה של חוף השנהב
- הקונסוליה של יפן
- הקונסוליה של רפובליקת כף ורדה
- הקונסוליה של ליבריה
- הקונסוליה המלכותית של נורווגיה
- הקונסוליה הכללית של הרפובליקה העממית של סין
- הקונסוליה הכללית של ספרד
- הקונסוליה הכללית של פולין
- הקונסוליה הכללית של פורטוגל
- הקונסוליה של פינלנד
- הקונסוליה הכללית של פקיסטן
- 2 הקונסוליות של צרפת
- הקונסוליה של קירגיזסטן
- הנציב העליון לקפריסין
- הקונסוליה של רומניה
- הקונסוליה של שוודיה
- הקונסוליה של שווייץ
- הקונסוליה של תאילנד
- הקונסוליה של תוניסיה
אתר האינטרנט הרשמי של מנצ'סטר (באנגלית)- האתר הרשמי של מועצת העיר
- אתר התיירות הרשמי של מנצ'סטר (באנגלית)
- מנצ'סטר, באתר BBC
- "מאנשעסטר", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 81–82, באתר היברובוקס
- הרבה יותר מכדורגל: 10 דברים שחייבים לעשות במנצ'סטר, באתר ynet, 7 במאי 2016
סוזן פאולר, הניו יורק טיימס, מה עושים בביקור קצר במנצ'סטר?, באתר הארץ, 5 ביולי 2018- אופיר ארצי, כדורגל, צניחה חופשית ופרימרק: ביקור במנצ'סטר, באתר הארץ, 25 בפברואר 2019
- ורד זרצקי, לא רק כדורגל: חרשנו את מנצ'סטר וחזרנו עם שלל המלצות, באתר ynet, 2 ביולי 2019
מנצ'סטר (אנגליה), דף שער בספרייה הלאומית
מנצ'סטר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
