עיתונות בישראל

עיתונות בארץ ישראל החלה ב-1863, עוד בימי היישוב הישן, כשיצא לאור הלבנון, העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. חודשים ספורים אחריו החל לצאת לאור גם מתחרהו החבצלת. שניהם יצאו לאור בירושלים.

ערך מחפש מקורות

עיתונים בישראל, 1949

הקיר החיצוני של בית העיתונאים על שם סוקולוב בתל אביב

העיתונות שימשה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לצורך דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. בשנת 1884 ראה אור גיליונו הראשון של הצבי, עיתונו של אליעזר בן-יהודה והיומון הראשון בעברית בארץ ישראל. מראשית העלייה השנייה (1904) ועד מלחמת העולם הראשונה צמחה בארץ ישראל עיתונות עברית מקורית ואידאולוגית. ב-1915 הוציא השלטון העות'מאני בארץ ישראל צו סגירה לעיתונים העבריים, פרט ל"החרות", שהמשיך להופיע עד 1917. תחילת המנדט הבריטי בישרה לראשונה על חופש עיתונות יחסי בארץ ישראל. רוב העיתונים ביישוב היו עיתונים מפלגתיים, כמות העיתונים היומיים ביישוב, שיצאו על ידי כל פלג אידאולוגי, הייתה בלתי פרופורציונלית לגדלו הזעיר^[1]. כן ראו אור עיתונים פרטיים בהם, "הארץ" (1919), "ידיעות אחרונות" (1939) ו"מעריב".

היסטוריה של העיתונות העברית בארץ-ישראל

ערכים מורחבים – עיתונות עברית, עיתונות מפלגתית בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כתבי עת ראשונים בארץ-ישראל

• כתב העת העברי הראשון, "הלבנון" יצא לאור, כשבועון או כירחון, בשנים 1863–1866. "הלבנון" יצא תחילה בירושלים, ואחר כך בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו היה יחיאל ברי"ל.
• באותה שנה, 1863, חמישה חודשים בלבד אחרי הלבנון החל לצאת בירושלים גם מתחרהו, חבצלת, שעורכו היה ישראל דב פרומקין.
• בשנת 1884 נוסד על ידי אליעזר בן-יהודה העיתון הצבי, העיתון הופיע עד שנת 1915 עם סגירה זמנית בין השנים 1902–1908.
• בשנת 1896 יסד אליעזר בן יהודה את כתב העת השקפה שהחליף את העיתון הצבי בתקופה בה נסגר זמנית. כתב העת נסגר ב-1908.
• הפועל הצעיר, תרס"ח - תר"ץ (עם הפסקה בשנים תרע"ו-תרע"ח)
• כתב העת העברי "מוריה" יצא לאור בירושלים, כשבועון או כיומון, בשנים 1910–1915. עורכו היה יצחק יעקב ילין.
• כתב העת העברי "החרות" יצא לאור בירושלים, תחילה כשבועון ובהמשך כיומון, בשנים 1909–1917. עורכו הראשון היה אברהם אלמליח והשני חיים בן-עטר.
• כתב עת" עיתון מיוחד" (1933-1954) עיתון בלתי תלוי ובלתי מפלגתי, הוצא לאור ונערך על ידי אלכסנדר זאובר יליד מונקאץ', הונגריה.
• כתב עת "הבקר" נוסד בשנת 1934. הבוקר יצא לאור בתל אביב כעיתון יומי, הופץ בארץ ישראל ובחו"ל. מערכת, רענן 23 ת"א. הנהלה, יהודה הלוי 40 ת"א. סניף בחיפה ובירושלים. המו"ל "השחר" הוצ"ל בע"מ. אחראי: אינג' ח. לווינשטין.
• כתב עת "העולם הזה" נוסד בשנת 1937. יצא לאור בתל אביב כשבועון מצויר. הופץ בארץ ישראל. מערכת והנהלה רח' לילנבלום 12, תל אביב. עורכו: אורי קיסרי.
• כתב עת "הד ירושלים" נוסד בשנת 1938. יצא לאור בירושלים כשבועון, הופץ בארץ ישראל ובחו"ל. מערכת והנהלה רח' בן יהודה ירושלים. עורכו ומוציאו לאור: שלום שווארץ בן ברוך.
• כתב עת "ים, גליונות החבל הימי לישראל, (חי"ל)" נוסד בשנת 1946. יצא לאור בתל אביב. כירחון ימאות, הופץ בארץ ישראל ובחו"ל. מערכת והנהלה ברחוב בן יהודה בתל אביב.
• כתב עת "דבר השבוע". נוסד בשנת 1946. יצא לאור כשבועון עממי מצויר. הופץ בישראל ומחוצה לה. עורכו משה בן אלול. המו"ל "דבר" בע"מ, ברחוב שיינקין 45 תל אביב.
• כתב העת העברי "הבוקר הוצאה לילדים" יצא לאור כשבועון ילדים. חלק מהכתבות הודפסו בניקוד מלא. נוסד בשנת 1943. עורכו: יעקב חורגין. המערכת שכנה בבית "הבוקר" ברחוב רענן 23 בתל אביב. המו"ל "השחר" בע"מ. האחראי: אינג' ח. לווינשטין.
• כתב עת "העולם הזה" נרכש בשנת 1950 על ידי אורי אבנרי ושלום כהן. ברכישה השתתף גם נחום איתן, אשר מכר את חלקו בשבועון בסוף שנות החמישים.
• כתב העת "רימון" החל לצאת לאור בישראל בשנת 1956 ביוזמה ובמימון של השב"כ, כשבועון מתחרה לשבועון "העולם הזה", ונסגר כעבור שנה וחצי.

עיתונות יומית

מאז תחילת המאה ה־20 החלו להופיע עיתונים בארץ ישראל. ראשון בהם היה עיתון הצבי שהחל ב-1909 לצאת כיומון. ב-1912 הצטרף אליו עיתון "החרות". במהלך השנים יצאו לאור עיתונים רבים בארץ ישראל ובמדינת ישראל, אך מספרם הצטמצם מאוד לקראת סוף המאה ה-20. ארבעת העיתונים העיקריים הפעילים עד היום במדינת ישראל (לפי סדר הקמתם) הם "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" המופצים בשעות הבוקר.

ניסיונות אחדים להוציא לאור עיתון יומי נוסף בישראל נכשלו תוך גרימת הפסד כספי ניכר למו"ל. בין הכשלונות הללו ניתן למנות את העיתונים "היום הזה" (בעריכת משה דיין), "חדשות" (מקבוצת שוקן), ו"טלגרף". אל מול כישלונות אלה בולטת הצלחתו של העיתון הכלכלי "גלובס", המופץ בשעות הערב.

עיתונים בישראל בתחילת המאה ה-21

העיתונים העיקריים בישראל, לפי תפוצתם, הם "ישראל היום" (חינמון), "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו"מקור ראשון". אליהם מצטרפים העיתונים הכלכליים "גלובס" דה מרקר ו"כלכליסט".

העיתונאי אביב לביא ניסה להעריך את משקלם של ארבעת העיתונים היומיים (לפני כניסתו של עיתון "ישראל היום"): ”לשאלה מהו כלי התקשורת המשפיע בישראל אין תשובה חד-משמעית. לא רק הרייטינג קובע. יש הטוענים ש"הארץ" משפיע יותר על מקבלי ההחלטות, אבל תלוי באיזה תחום. לפוליטיקאים חשוב בעיקר מה חושבים הבוחרים - ואלה נמצאים ב"ידיעות" ובטלוויזיה. בכירי העולם האקדמי, העסקי והכלכלי, לעומת זאת, מתעניינים מאוד במה שכותבים עליהם ב"הארץ", ואפילו ב"גלובס”.

החל משנות ה-80 משגשגים גם המקומונים, עיתונים שהתמחו בחדשות מקומיות על בסיס אזורי. בין המקומונים יש הפועלים באופן עצמאי (המקומון הראשון והוותיק בישראל הוא המקומון של אילת ערב ערב באילת היוצא לאור מאז שנת 1962), אך הבולטים שבהם קשורים בשלושת העיתונים הגדולים.

החל משנת 2006 החלו לצאת חינמונים יומיים. הראשון בהם היה "ישראלי" שנסגר בתחילת 2008. ביולי 2007 החל לצאת לאור "ישראל היום", חינמון בבעלות המיליארדר היהודי שלדון אדלסון שגייס מספר כתבים ישראלים בולטים כגון מרדכי גילת, עמוס רגב ודן מרגלית. ב-5 באוגוסט 2007 החלה יציאתו של החינמון השלישי, "מטרו ישראל", ששינה שמו ל"ישראל פוסט". תקופה קצרה, בין ינואר 2008 ועד לסגירתו ביוני 2009, יצא גם חינמון בשם "24 דקות", מבית ידיעות אחרונות, שנחשב לצהובון.

עיתונות חרדית

ערך מורחב – עיתונות חרדית

לצד העיתונות הכללית פועלת בישראל עיתונות סקטוריאלית, בעיקרה חרדית, כמו "המבשר", "המודיע", "הפלס", "יתד נאמן", השבועון "בשבע" למגזר הדתי, השבועונים "הדרך","משפחה", "יום ליום", "בקהילה", בעיקר לציבור החרדי וכן עיתונות מגזרית-חסידית, כגון "כפר חב"ד" ו"בית משיח" בחסידות חב"ד ועוד.

העיתונות החרדית מופקת על ידי עיתונאים חרדים ובדרך כלל כפופה לכללי צנזורה ולפיקוח רבניים.

העיתונים והאינטרנט

משקלו הגובר והולך של האינטרנט כאמצעי תקשורת וכפלטפורמה לפרסום הביא לכניסתם של העיתונים היומיים לתחום זה. במהלך זה ננקטו גישות אחדות:

• הצגת התוכן המערכתי של העיתון המודפס (כולו או חלקו) באתר אינטרנט. המיידיוּת של האינטרנט מביאה לכך שבאתר מתפרסמות גם ידיעות שרק למחרת יופיעו בעיתון המודפס. בדרך זו הלכו "הארץ" כולל חטיבת הכלכלה שלו דה מרקר "גלובס", כלכליסט, וישראל היום.
• הקמת אתר אינטרנט נפרד, הפועל לצד העיתון המודפס אך לו מערכת נפרדת, המייצרת חלק ניכר מהתוכן המערכתי שלו, אך מציגה גם חלק מידיעות והמאמרים שהופיעו בעיתון המודפס. בדרך זו הדוגמה הבולטת "ידיעות אחרונות" עם ynet אך גם "מעריב" עם nrg. בהמשך זנח מעריב מודל זה מסיבות כלכליות ואיחד את מערכות הדפוס והאינטרנט.
• הצגת העתק אלקטרוני, נאמן למקור, של העיתון המודפס. שירות זה ניתן, למנויים בלבד, על ידי "ידיעות אחרונות".

מרבית אתרי האינטרנט של העיתונים פתוחים לעיון באופן חופשי, ומתפרנסים מפרסום. "הארץ" והחטיבה הכלכלית שלו TheMarker, מגבילים את הגישה לחומר אותו הם מפרסמים תמורת רכישת מנוי (למעט ידיעות חדשותיות "יבשות"). וכך גם עושה מקור ראשון.

עיתונים יומיים במדינת ישראל

עיתונים שנסגרו

רשימת כל העיתונים העבריים שראו אור במדינת ישראל, כולל עיתונים זעירי-תפוצה וקצרי ימים, ממויין לפי שנת הסגירה^[2].

שם עיתון	שנת ייסוד	סוג	שפה	שנת סגירה	בעלות
חדשות הערב	1946	עיתון ערב	עברית	1948	מפא"י
מברק	1948	עיתון ערב	עברית	1948	לח"י
המדינה	1948	עיתון בוקר	עברית	1948	אליהו פורצקי
יום יום	1948	עיתון ערב	עברית	1949	גרשום שוקן
המשקיף	1938	עיתון בוקר	עברית	1949	המפלגה הרוויזיוניסטית
הגה	1940	עיתון בוקר	עברית (מנוקד)	1949	ההסתדרות
היום	1948	עיתון בוקר	עברית	1949	אלכסנדר פלאי
היומן	1948	עיתון בוקר	עברית	1949	אגודת ישראל
המבשר	1948	עיתון ערב	עברית	1950	אגודת ישראל
הדור	1948	עיתון בוקר	עברית	1955	מפא"י
זמנים	1953	עיתון בוקר	עברית	1955	המפלגה הפרוגרסיבית
פאר-טריבונה	1949	עיתון בוקר	בולגרית	1955	פרטי
הבקר	1935	עיתון בוקר	עברית	1965	הציונים הכלליים
ידיעות היום	1936	עיתון בוקר	גרמנית	1965	משפחת בלומנטל
חרות	1948	עיתון בוקר	עברית	1965	תנועת החרות
הקול	1949	עיתון בוקר	עברית	1966	אגודת ישראל
יום יום	1960	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	1966	פרטי
דף יומי	1967	עיתון צהרים	עברית	1967	אורי אבנרי
אליום	1948	עיתון בוקר	ערבית	1968	ההסתדרות
כספים ומסחר	1966	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	1969	פרטי
קול העם	1947	עיתון בוקר	עברית	1969	המפלגה הקומוניסטית הישראלית
היום	1966	עיתון בוקר	עברית	1969	גח"ל
למרחב	1954	עיתון בוקר	עברית	1971	אחדות העבודה
ידיעות חדשות	1935	עיתון בוקר	גרמנית	1973	מפלגת העבודה
ל'אינפורמסיון ד'ישראל	1957	עיתון בוקר	צרפתית	1973	פרטי
היום הזה	1976	עיתון ערב	עברית	1976	אליעזר ז'ורבין ואחרים (העורך הראשי היה משה דיין)[3]
שערים	1950	עיתון בוקר	עברית	1981 (הפך לשבועון עד 1996)	פועלי אגודת ישראל
לה ז'ורנל דה ישראל	1957	עיתון בוקר	צרפתית	1973	פרטי
חדשות הספורט	1954	עיתון בוקר (ספורט)	עברית	1985	פרטי
אלאנבאא	1968	עיתון בוקר	ערבית	1985	ממשלתי
אומר	1951	עיתון בוקר	עברית (מנוקד)	1986	ההסתדרות
Nation	‏ 1988	עיתון בוקר	אנגלית	1989	פרטי
עולם הספורט	1989	עיתון בוקר (ספורט)	עברית	1990	אריה גנגר
שער	1964	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	1990	מפלגת העבודה
ספוטניק	1991	עיתון בוקר	רוסית	1991	מפלגת העבודה
חדשות	1984	עיתון בוקר	עברית	1993	עמוס שוקן
יום ליום	1992	עיתון בוקר	עברית	1994 (הפך לשבועון)	ש"ס
לעצטע נייעס	1949	עיתון בוקר	יידיש	1994 (הפך לשבועון)	מפלגת העבודה
נוביני קורייר	1958	עיתון בוקר	פולנית	1994	מפלגת העבודה
על המשמר	1943	עיתון בוקר	עברית	1995	מפ"ם
מבט	1971	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	1995	שלום ירקוני
דבר	1925	עיתון בוקר	עברית	1996	ההסתדרות
טלגרף	1993	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	1996	אבי טיומקין, אהרן דברת, יצחק שרם
הצופה	1937	עיתון בוקר	עברית	2007 (אוחד עם מקור ראשון)	המפד"ל
ורמיה	1991	עיתון בוקר	רוסית	2004	פרטי
חדשות ישראל	1935	עיתון בוקר	גרמנית	2011	משפחת בלומנטל

יומונים ישראלים קיימים

ממויין לפי שנת ייסוד.

שם עיתון	שנת ייסוד	סוג	שפה	בעלות
הארץ	1919	עיתון בוקר	עברית	קבוצת הארץ-TheMarker
ג'רוזלם פוסט	1932	עיתון בוקר	אנגלית	פרטי (בעבר: הסתדרות/מפא"י)
ידיעות אחרונות	1939	במקור: עיתון ערב	עברית	משפחת מוזס ואחרים
אל אתיחאד	1944	עיתון בוקר	ערבית	המפלגה הקומוניסטית הישראלית
מעריב השבוע	1948	במקור: עיתון ערב	עברית	ג'רוזלם פוסט
המודיע	1950	עיתון בוקר חרדי	עברית	אגודת ישראל
גלובס	1983	עיתון ערב (כלכלה)	עברית	פרטי
יתד נאמן	1985	עיתון בוקר חרדי	עברית	דגל התורה
מקור ראשון	1997	עיתון בוקר	עברית	פרטי -ישראל היום
ישראל היום	2007	חינמון	עברית	שלדון אדלסון
מעריב הבוקר	2007	חינמון	עברית	אלי עזור ודודי ויסמן - ג'רוזלים פוסט
TheMarker	‏2008	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	קבוצת הארץ-TheMarker
כלכליסט	2008	עיתון בוקר (כלכלה)	עברית	משפחת מוזס
המבשר	2009	עיתון בוקר חרדי	עברית	סיעת שלומי אמוני ישראל
הפלס	2012	עיתון בוקר חרדי	עברית	מפלגת בני תורה

רשימת עיתונים בישראל

להלן רשימת העיתונים המודפסים היוצאים לאור בישראל בשפות שונות ובתדירויות שונות. בסוגריים מופיעה העיר שבה נמצאת מערכת העיתון.

	עברית	ערבית	שפות אחרות
עיתונים יומיים	הארץ (יומי, תל אביב) ידיעות אחרונות (יומי, תל אביב) מעריב השבוע (יומי, תל אביב) ישראל היום (יומי, תל אביב) מעריב הבוקר (יומי, תל אביב) מפלגתיים יתד נאמן (דגל התורה) (יומי, בני ברק) הפלס (בני תורה) (יומי, ירושלים) המבשר (אגודת ישראל) (יומי, ביתר עילית) המודיע (אגודת ישראל) (יומי, ירושלים)	אל-איתיחאד (الاتحاد,יומי, נצרת, בעבר: חיפה)	אנגלית: הארץ (Haaretz English Edition, יומי, תל אביב) ג'רוזלם פוסט (Jerusalem Post, יומי, ירושלים)
שבועונים	מקור ראשון (תל אביב) מעריב סופהשבוע (שבועון) מגזר חרדי: בקהילה (שבועון, ירושלים) המחנה החרדי (שבועון) כפר חב"ד (שבועון) בית משיח (שבועון) המחנה החרדי (שבועון) משפחה (שבועון, ירושלים) מגזר דתי בשבע (שבועון) עולם קטן (שבועון) מפלגתיים הדרך (ש"ס) (שבועון) זו הדרך (מק"י) (שבועון, תל אביב)	א-סינארה (الصنارة, שבועון, נצרת) כל אל-ערב (كل العرب, שבועון, נצרת) פנורמה (بانوراما, שבועון, נצרת) חדית' א-נאס (حديث الناس, שבועון, נצרת) אלמיתאק (الميثاق, שבועון, נצרת)	רוסית: וסטי (Вести, תל אביב) נובוסטי נדלי (Новости Недели) הונגרית: אוי קלט - שבועון (בעבר היה יומון) רומנית: רביסטה מיה (Revista mea) - שבועון. יוצא לאור משנת 1953 ז'ורנלול ספטמניי (Jurnalul săptămânii) - שבועון. משנת 1991 ועד 2008 הופיע כיומון בשם אולטימה אורה (Ultima Oră) ויאצה נואסטרה (Viaţa Noastră) - יומון. משנת 1953 ונסגר לפני מספר שנים.
מקומונים	רשת ידיעות תקשורת (מפיקה כ-20 מקומונים בערים שונות) העיר (תל אביב) Time Out תל אביב (תל אביב) כל העיר (ירושלים) כלבו (חיפה והקריות) כאן דרום (אשדוד ואשקלון) צומת השרון (הרצליה, כפר סבא, רעננה) קול ברמה (רמת השרון) עיתון קול החוף (מקומון טירת כרמל, עתלית ויישובי חוף הכרמל) מלאבס פתח תקווה השקמה (חולון/אזור, בת ים, ראשון לציון) גל גפן (ראשון לציון, חולון, בת ים, מודיעין, בקעת אונו, רמלה, רחובות, יבנה) השבוע באשדוד (אשדוד) ערב ערב באילת (אילת) גפן/גפן-המושבה (זכרון יעקב, פרדס חנה-כרכור) מגזין המושבות (מישור החוף בין חדרה לחיפה) זמן תל אביב (תל אביב) השבוע בחדרה (חדרה) קו 7 (חדרה) השבוע בנתניה (נתניה) מודיעין ניוז (מודיעין מכבים רעות) כל נס ציונה (נס ציונה) שבע (באר שבע) רשת המקומון (תל אביב, רמת גן-גבעתיים, פתח תקווה ובאר שבע)	אח'באר א-נקב (أخبار النقب, שבועון, רהט)
אחרים	כלכלה ועסקים: גלובס (יומי, ראשון לציון) דה מרקר (יומי, תל אביב) כלכליסט (יומי, תל אביב)		רוסית: רוסקי איזראילטיאנין (Русский Израильтянин) נאשה סטראנה (Наша Страна) גאורגית: דרושה - ירחון עליה - פעמיים בשבוע

עיתונים שחדלו להופיע

עברית

דבר (1925–1996) הבוקר (1965-1934) קול ישראל (עיתון) (1921–1950) היום העולם הזה (1937–1993) הצופה (1937–2008)

חדשות (1984–1993) חרות (1948–1965) טלגרף (1993–1996) יום יום (1960–1972) ישראלי (2006–2007) כותרת ראשית (1982–1988)

למרחב עיתון מיוחד (1933–1952) על המשמר (1943–1995) קול העם רחוב ראשי 24 דקות (חינמון יומי, 2007–2009) במחנה (2019-1934)

שיעור חשיפה

להלן שיעור החשיפה של חלק מהעיתונים היומיים משנת 2008. הנתונים הם על פי סקר TGI המתפרסם מדי חצי שנה.

חודשים	ישראל היום	ידיעות אחרונות	מעריב	הארץ	גלובס	פוסט
1-6/2016	39.7	34.9	3.9	3.9	4.6
1-12/2015	39.5	35.4	3.6	5.2	4.2
1-12/2014	39.3	34.9		5.3	4.6
1-6/2014[4]	39.8	34.5	3.2	4.8	4.2	8.7
7-12/2013[5]	38.6	38.4	3.5	6.1	4.2	7.8
1-6/2013	36.9	36.9	5.8	5.4	5.5	8.6
7-12/2012	39.9	37.3	9.7	6.0	4.5	8.9
1-6/2012	38.7	37.6	11.9	7.0	4.5	8.4
7-12/2011	37.3	34.8	10.7	7.4	4.6	8.2
1-6/2011	39.3	37.0	12.1	5.8	4.2	8.3
7-12/2010	37.4	34.9	13.4	6.8	4.4	9.4
1-6/2010	35.2	34.9	12.5	6.4	3.5	7.9
7-12/2009	26.6	33.9	13.6	6.6	4.4	7.5
1-6/2009	26.9	34.2	14.4	7.5		6.2
7-12/2008	23.2	35.9	13.8	7.4		5.0

לקריאה נוספת

• עוזי בנזימן, איפה טעינו? עיתונאים מתבוננים על עצמם, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2007.
• אורי רוזן, העורך העירום - איך תורת המשחקים קובעת על מה כולם ידברו מחר, דביר, 2015.
• אורלי צרפתי, ‏'למרחב'-גלגולו של עיתון בין פילוג לאיחוד, קשר 35, חורף 2007, עמ' 131-118.
• יחיאל לימור ועמוס בלובשטיין-נבו, "מלחמות הנייר" של העיתונות הישראלית בשנות המדינה הראשונות, עיונים 28, 2017, הוצאת מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון, עמ' 283 - 315.
• עמוס בלובשטיין-נבו ויחיאל לימור, 'הרומנים הפוליטיים' של ידיעות אחרונות ומעריב בעשור הראשון למדינה, עיונים 30, 2018, הוצאת מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון, עמ' 64 - 89. כתבה על המאמר ב'העין השביעית'.
• מרדכי נאור, "התקשורת", בתוך צ.צמרת וח.יבלונקה (עורכים), העשור השני: תשי"ח-תשכ"ח, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2000, עמ' 60-47.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עיתונות בישראל בוויקישיתוף

• עיתונות יהודית היסטורית, באתר הספרייה הלאומית. באתר צילומים של 62 עיתונים יהודיים היסטוריים כולל "חבצלת", "הלבנון", "המגיד", "המליץ", "הצבי" ו"הצפירה".
• לקסיקון לעיתונות ותקשורת בישראל, באתר "העין השביעית"
• נילי אורן, הפרינט מת? כנסו כנסו, באתר nana10‏, 28 בדצמבר 2007
• רפי מן, כמו בועת סבון, באתר העין השביעית, 7 במאי 2008
• חיים איסרוביץ, דירוג חופש העיתונות: ישראל נפלה 47 מקומות, באתר nrg‏, 20 באוקטובר 2009
• אורן מאיירס ויונתן כהן, ‏דיוקן עצמי של עיתונאים בישראל: מאפיינים, ערכים ועמדות, מסגרות מדיה 4, דצמבר 2009
• איתמר ב"ז, זה לא החינם, טמבל, באתר העין השביעית, 1 במאי 2014
• עוז אלמוג, ליזה רוזובסקי, ‏העיתונות בשפה הרוסית בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• לי-אור אברבך, ‏ניתוח מיוחד: שוק העיתונות בישראל מתנדנד בין החינם למותג, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2015
• מי שולט על החדשות שלנו? : דוח מיוחד לרגל שנת השבעים בוחן את התפתחות העיתונות המודפסת בישראל משנת הקמתה ועד היום, באתר הספרייה הלאומית
• נדב מנוחין‏, העולם בוער, הקטסטרופה כבר כאן, והמהדורות מועלות באחריותן, באתר וואלה, 10 באוגוסט 2021
• ראש הממשלה דוד בן גוריון נפרד מעורכי העיתונים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, יומן כרמל II-136, מיום 5 בדצמבר, 1953

הערות שוליים

1. גצל קרסל, תולדות העיתונות העברית בארץ ישראל, הספרייה הציונית ליד הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, תשכ"ד עמ' 155
2. יחיאל לימור, ‏כרוניקה של מוות ידוע מראש, קשר 25, אביב 1999, 41-51
3. רפי מן, כמו בועת סבון, באתר העין השביעית, 7 במאי 2008
4. לי-אור אברבך, ‏TGI: התחזקות משמעותית ל"ישראל היום", נפילה ל"הארץ", באתר גלובס, 28 ביולי 2014
5. נתי טוקר, סקר TGI // הארץ" עקף בחשיפה היומית את "מעריב" שנחתך ב-60%, באתר TheMarker‏, 20 בינואר 2014