Loading AI tools
עיתונאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי (מוטי) גילת (במקור סטיאסני; נולד ב־6 באוקטובר 1947) הוא עיתונאי חוקר בתחום השחיתות הציבורית[1], פובליציסט ומרצה לתקשורת, משמש פרשן בכיר בתאגיד השידור הישראלי. לפני כן עיתונאי שנים רבות בידיעות אחרונות ובישראל היום. חתן פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה לשנת 2000.
.jpg) | |
| לידה |
6 באוקטובר 1947 (בן 77) חולון, פלשתינה המנדטורית  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1968 |
| עיסוק | עיתונאי חוקר |
| מעסיק | תאגיד השידור הישראלי |
| תחקירים בולטים | פרשת אריה דרעי, הפגישה הלילית, פרשת עמדי, פרשת האי היווני |
| צאצאים |
עדי גילת |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | mt.gilat |
  | |
גילת נולד, גדל והתחנך בחולון. את הקריירה העיתונאית שלו החל כבר בנעוריו, בעיתוני הילדים והנוער "דבר לילדים" ו"במעלה". בשירותו הצבאי שירת ביחידת מצוף 247 במסגרת הנח"ל. במלחמת ששת הימים לחם ביחידה קרבית של הנח"ל. את השנה השלישית של שירותו הצבאי, לאחר המלחמה, עשה ככתב צבאי של העיתון במחנה נח"ל. בשירות המילואים שלו השתתף במלחמת יום הכיפורים כלוחם מחלקת מרגמות בחטיבה 5 ובמלחמת לבנון הראשונה כלוחם מחלקת מרגמות בגדוד חרמ"ש.
בשנת 1968, לאחר שירותו הסדיר, החל גילת בתפקידו ככתב שטח בעיתון "על המשמר". בתפקידו זה סיקר את הנעשה בעיריית תל אביב, במשטרת ישראל ובמערכת בתי המשפט. כמו כן שימש ממלא מקום הכתב הצבאי של העיתון. בהמשך החל לפרסם תחקירים ומאמרים ולכתוב במוסף העיתון ״חותם״.
בראשית 1976 גייס אותו דב יודקובסקי, העורך בפועל של העיתון "ידיעות אחרונות", לסגל העיתון ככותב תחקירים. מאז ועד תחילת 2008 נמנה גילת עם הכותבים הבכירים של העיתון, ניתן לו מדור קבוע במוסף לשבת, המוסף הפוליטי של העיתון, והועמד לרשותו צוות תחקירנים. בין התחקירים הבולטים שפרסם לאורך השנים היו חשיפת שחיתויות כמו פרשת הפגישה הלילית (1986), שאחד המורשעים בה היה עורך הדין רם כספי; פרשת אריה דרעי (1990)[2]; פרשת הפסיכולוג אלי פלח (1994), בשיתוף מלי קמפנר; פרשת טובות ההנאה שקיבל מפכ"ל המשטרה רפי פלד (1995), שהובילה להתפטרותו; פרשת עמדי (1999); פרשת המעשים המגונים של יצחק מרדכי (2000); פרשת האי היווני (2002)[3] ומערכת יחסים בין הקבלן דוד אפל, אריאל שרון ואהוד אולמרט; פרשת יושב ראש הכנסת אברהם בורג (2001) ועוד רבות אחרות. בשנת 2000 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות הכתובה.
ב־1992 הורשעו שישה בני אדם בהאזנת סתר לקווי הטלפון בביתו של גילת, בשירות אריה דרעי[4].
בתחילת 2002 הודיע עורך העיתון משה ורדי לגילת על הורדת מדורו לאלתר – לטענתו של גילת, עקב לחצים שהפעילו אברהם בורג ומקורביו על המו"ל ארנון מוזס. בתגובה יצא גילת לחופשה בת כמה שבועות וחזר ממנה רק לאחר החזרת מדורו.[5]
בפברואר 2008 עזב גילת את "ידיעות אחרונות" והצטרף לסגל הכותבים של "ישראל היום". הוא תבע את "ידיעות אחרונות" בדרישה לפיצויי פיטורים, וטען כי המו"ל מוזס והעורכים נהגו באופן פסול ולא אובייקטיבי, הפעילו צנזורה, נקטו העדפת מקורבים ומנעו ביקורת על אישים שחפצו ביקרם ובמיוחד ראש הממשלה דאז, אולמרט.[6][7] התובענה הסתיימה בפשרה בבית המשפט, ונקבע ש"ידיעות אחרונות" ישלם לגילת 600 אלף ש"ח.[8]
באפריל 2008 קבע בית משפט השלום ש"ידיעות אחרונות", גילת ושותפתו מיכל גרייבסקי פרסמו דברי לשון הרע ללא הצדקה בכתבת תחקיר על בתיה כרמון, שכיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים. בית המשפט חייב את הנתבעים לפרסם הודעת התנצלות, ולשלם לכרמון פיצויים בסך 200,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.[9][10] בהחלטה מ־28 בפברואר 2010 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור שהגישו הנתבעים והותיר את פסק הדין על כנו.
נוסף לכתיבתו העיתונאית, כתב גילת ספר על תולדות הר הצופים שיצא לאור בהוצאת מסדה בשנת 1969, בעקבות שירותו הצבאי על ההר ב־1966. בסוף שנות ה־70 ערך את תוכנית הרדיו ״מאחורי הכותרות״ בקול ישראל, שעסקה בתקשורת ובענייני דיומא. במשך שנים לימד עיתונאות בחוג ללימודי תעודה בבית הספר לתקשורת "כותרת" שבאוניברסיטת תל אביב ובחוג לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל.
בשנת 2012 ראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן ספרו ״קללת דרעי״. הספר הופיע ברשימת רבי המכר בקטגוריית ספרי העיון למשך עשרה שבועות, לפי דירוג מוסף הספרים של הארץ.[11]
ב־13 ביוני 2017 פוטר גילת מ"ישראל היום" בידי העורך בועז ביסמוט. ביסמוט טען שהפיטורים נבעו משיקולים כלכליים, ועם זאת סירב להצעת גילת לקצץ יותר ממחצית שכרו[12]. עובדה זו ביססה את טענת גילת כי הרקע לפיטוריו מהעיתון היה פוליטי[13]. ב־31 ביולי אותה שנה הצטרף גילת לתאגיד השידור הישראלי כפרשן בכיר בערוץ הטלוויזיה כאן 11 ובתחנת הרדיו כאן ב'.[14]
בדצמבר 2020 נאלץ התאגיד כאן לוותר על העסקתו, עקב חוק האוסר העסקה בשידור הציבורי מעבר לגיל פרישה. עובדים רבים נוספים, בהם הקריינים הבכירים דן כנר ומלאכי חזקיה, נאלצו לעזוב ב־1 בינואר 2021.[15] למרות זאת, לאחר ימים אחדים גילתה כרמלה מנשה בציוץ בטוויטר[16] שגילת ימשיך בעבודתו כפרשן בתאגיד.[17]
בשנות ה-20 של המאה ה-21 הוא מפרסם מאמרי דעה בעיתון "הארץ", שבהם הוא מרבה לבקר את ממשלת נתניהו.[18]
נשוי ואב לשלושה ילדים, ובכללם השחקנית עדי גילת.
מרדכי גילת, ברשת החברתית פייסבוק
מוטי גילת: "הוזהרתי - 'אל תכתוב נגד נתניהו'", באתר גלי צה"ל, 15 ביוני 2017
מרדכי גילת, דרעי: תמנון פשע, באתר הארץ, 10 בפברואר 2022Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
