Loading AI tools
רעיון פילוסופי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פְּרוֹגֶרְסִיבִיזֶם או פְּרוֹגְרֵסִיבִיּוּת (באנגלית: Progressivism; נגזרת של המילה progress; בעברית: קִדְמָה) היא פילוסופיה פוליטית והשקפת עולם הגורסת כי אפשר וכדאי לקדם את החברה האנושית באמצעות שינוי חברתי.[1] כתנועה פוליטית הפרוגרסיביות טוענת כי התקדמות מדעית, טכנולוגית, התפתחות כלכלית וארגון חברתי חיוניים לשיפור מצב האנושות. רעיון הקידמה והפרוגרסיבי הפכו לרעיון רב-משמעות בתקופת עידן הנאורות האירופית, שדגלה בהתבססות על הנחה כי ידע אמפירי כיסוד לחברה משפר את התרבות.
.jpg)
במרוצת הזמן השתנו משמעויות המושג בהתאם לתקופות ולנקודות מבט שונות. כך צמחה בארצות הברית "התנועה הפרוגרסיבית" שתמכה בהתערבות ממשלתית מוגבלת בשווקים כדי לאפשר תחרות כלכלית, והוקמו חוקים ומוסדות כמו חוקים נגד מונופולים (בישראל – חוק התחרות הכלכלית), קידום רגולציה בתחומים שונים כמו מנהל המזון והתרופות האמריקאי, סימון רכיבים על מוצרי מזון ופיקוח על בטיחות המזון. התנועה גם קידמה רפורמות שונות לרבות קידום הפמיניזם.
בשיח הפוליטי המודרני המונח פרוגרסיבי מזוהה בדרך כלל עם ליברליזם חברתי – שנבדל מנאו-ליברליזם הימני. סוג זה של ליברליזם משלב תמיכה במשק מעורב יחד עם ליברליזם תרבותי.[2] הפרוגרסיביזם, כאידאולוגיה שמאלנית, קרובה יותר למרכז-שמאל הליברלי-חברתי מאשר לשמאל הרדיקלי.[3][4]
בעשור השני של המאה ה-21 החל המונח לשמש ככינוי גנאי בידי אנשי ימין שמרניים או פופוליסטיים, כאשר הוא מבטא זלזול בערכים כמו ליברליזם חברתי, פמיניזם, משבר האקלים, קיימות, זכויות להט"ב, רב-תרבותיות ומדינת רווחה. בין הגישות המנוגדות לפרוגרסיביזם נמנות שמרנות, פופוליזם ימני, דתיות וריאקציונריות.
עמנואל קאנט זיהה את הקידמה כתנועה שמתרחקת מברבריות לכיוון הציוויליזציה.[דרוש מקור: דרוש מקור ספציפי ומהימן]
הפילוסוף ומדען המדינה מהמאה ה-18 המרקיז דה קונדורסה חזה שהקדמה פוליטית תהיה כרוכה בהעלמת העבדות, עליית האוריינות, הפחתת אי השוויון בין המינים, רפורמות בתנאי הכליאה (שהיו קשים באותה תקופה) וירידה בעוני.[5]
מודרניות או מודרניזציה הייתה מרכיב מרכזי של רעיון הקידמה בהגות של ליברלים קלאסיים במאות ה-19 וה-20, שקראו למודרניזציה מהירה של הכלכלה והחברה כדי להסיר את המכשולים המסורתיים שהיו על שווקים החופשיים ולתנועות החופשיות של אנשים בין מדיינות.[6]
בסוף המאה ה-19 התחזקה בעולם המערבי הפופולריות של תפיסה פוליטית, לפיה הקידמה נחנקת על ידי אי שוויון כלכלי עצום בין העשירים לעניים, קפיטליזם בעל רגולציה מינימלית שבו פועלים תאגידים מונופוליסטיים, וסכסוכים אלימים בין בעלי הון לעובדים. הפרוגרסיביזם השפיע על תנועות פוליטיות שונות. הליברליזם החברתי הושפע מתפיסתו של הפילוסוף הליברלי הבריטי ג'ון סטיוארט מיל שבני האדם הם "יצורים פרוגרסיביים". ראש ממשלת בריטניה בנג'מין דיזראלי פיתח שמרנות מתקדמת תחת הטוריזם של "שמרנות של עם אחד" (אנ').
בצרפת, החלל בין המהפכה החברתית לבין המרכז-ימין השמרני מבחינה חברתית התמלא בהופעתו של הרדיקליזם שחשב שהקדמה חברתית מחייבת אנטי-קלריקליזם, הומניזם ורפובליקניזם. במיוחד אנטי-קלריקליזם היה ההשפעה הדומיננטית על המרכז-שמאל במדינות רבות דוברות צרפתית ורומאנית עד אמצע המאה ה-20. בגרמניה הקיסרית, הקנצלר אוטו פון ביסמרק חוקק אמצעי רווחה סוציאליים פרוגרסיביים שונים מתוך מניעים שמרניים פטרנליסטיים במטרה להרחיק עובדים מהתנועה הסוציאליסטית של אותה תקופה וכדרך לסייע בשמירה על המהפכה התעשייתית.
ערך מורחב – פרוגרסיביזם בארצות הבריתבארצות הברית הפרוגרסיביות באה לידי ביטוי כמרד אינטלקטואלי נגד הפילוסופיה הפוליטית של החוקתיות (אנ') כפי שהובעה על ידי ג'ון לוק ומייסדי הרפובליקה האמריקאית, לפיה סמכות השלטון תלויה בהקפדה על הגבלות על סמכויותיו הצודקות.
התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית החלה כתנועה חברתית בשנות ה-90 של המאה ה-19 כתנועת נגד מול הברונים השודדים שצברו עוד ועוד כוח כלכלי במהלך התקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. הודות ליזמות אבל גם תודות לקשרים בממשל, יתרונות לגודל וקיומו של כוח שוק זכו בעלי עסקים בנתחי שוק גדולים יותר ויותר תוך שהם חולשים על חלקים גדולים מכלכלת ארצות הברית ומכתיבים את התנאים עבור צרכנים, עובדים, ספקים ומתחרים.[7]
בשנת 1873 כתב הסופר מארק טוויין ספר ביקורתי על הברונים והתקופה בשם "עידן מצופה זהב: סיפור מההווה" (The Gilded Age: A Tale of Today). הספר, שתיאר את השחיתות הפוליטית שהייתה בזמנו, הפך לרב-מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה – "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב) Gilded Age. לכאורה הכל נוצץ וזהוב – אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות קשה.
בשלהי עידן זה התבלטו שני אנשים, ג'ון ד. רוקפלר וג'יי. פי. מורגן, בעלי אימפריות עסקיות ששלטו על ענפים רבים כולל ענף הבנקאות וחלקים מהן קיימות עד היום. רוקפלר היה בעל מונופול ומונפסון בתחום הפקת הנפט כך שהוא הכתיב את המחירים הן לצרכנים והן לספקים ואף הכריח את חברות הרכבות לתת לו הנחה ובמקביל גם להקשות את התנאים על מתחריו.[7] מורגן הפעיל קבוצות בשם "טראסטים" שהיו קרטלים חוקיים בענפים שלמים שקבעו את המחירים ואת התנאים. כל זה היה חוקי למהדרין בשל השפעת החברות הגדולות על הממשל ויצר זעם הולך וגדל בקרב איכרים, פועלים ואינטלקטואלים.[7] זעם זה התפרץ לפעמים בשביתות והתנגשויות מול שכירי חרב ובריונים של בעלי המפעלים הגדולים. בעידן זה עוד לא היה בנק מרכזי ולכן הממשלה הייתה תלויה בהלוואות כספים מהבנקים הגדולים. היעדר בנק מרכזי מפקח אפשר גם לבנקים לנפח בועות פיננסיות שיצרו גם ריצות על הבנק.[7]
כדי להצדיק את הפערים הכלכליים הגדלים, הרווחים העצומים אל מול עוני של איכרים ופועלים, הצדיקו הברונים השודדים ואליטה שנהנתה מקרבתה אליהם את המצב בטענה שכך צריכה לעבוד כלכלה קפיטליסטית תחרותית – כלומר נטולת התערבות ממשלתית. כדי להקנות לטענות שלהם נופך מדעי הם הצדיקו אותן גם בטענות של דרוויניזם חברתי לפיהן לכאורה אנשים מוכשרים ראויים להיות עשירים ומי שחי בעוני נמצא שם בגלל כוחות הטבע או עצלות.[7]
בעוד שהמונח פרוגרסיבי ייצג מגוון של קבוצות לחץ פוליטיות מגוונות, לא תמיד מאוחדות, הפרוגרסיבים דחו את הדרוויניזם החברתי, מתוך אמונה שניתן לטפל בבעיות שהחברה מתמודדת איתן, כגון מלחמת מעמדות, חמדנות, עוני, גזענות ואלימות, על ידי מתן חינוך טוב. סביבה בטוחה ומקום עבודה יעיל. פרוגרסיבים חיו בעיקר בערים, היו בעלי השכלה ברמת קולג' והאמינו בשלטון מרכזי חזק.
פוליטיקאים פרוגרסיבים פעלו בשתי המפלגות הגדולות, ובהם הנשיאים תאודור רוזוולט הרפובליקני ווודרו וילסון הדמוקרטי. היו מספר ניסיונות להקים מפלגות פוליטיות פרוגרסיביות. כך למשל, ב-1912 הקים תאודור רוזוולט מפלגה פרוגרסיבית כשלא הצליח לזכות מחדש במועמדות המפלגה הרפובליקנית, אך הגיע בבחירות רק למקום השני – אחרי וודרו וילסון ולפני ויליאם הווארד טאפט הרפובליקני. על רקע חוסר הנחת מפעילותם של התאגידים הגדולים בארצות הברית כל שלושת המועמדים לנשיאות ארצות הברית טענו שהם פרוגרסיבים. רוזוולט הכריז כי הוא "תמיד האמין שפרוגרסיביות נבונה ושמרנות נבונה הולכים יד ביד."
ב-1924 שוב הוקמה מפלגה פרוגרסיבית בראשות רוברט לה פולט, הסנאטור הרפובליקני מוויסקונסין, ואחת הדמויות הבולטות בתנועה הפרוגרסיבית, שהצליח להגיע רק למקום השלישי. בשני המקרים התפוררו המפלגות לאחר הכישלון בבחירות. אולם למרות חוסר ההצלחה להקים מפלגה, הכתיבה התנועה במידה רבה את סדר היום הפוליטי בארצות הברית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, תקופה שנקראת "העידן הפרוגרסיבי", והותירה מורשת שניכרת עד ימינו.
התנועה הובילה רפורמות ויוזמות רבות בתקופה זו, בהן בחירות ישירות לסנאט (התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית), הנהגת בחירות מקדימות ישירות, מתן זכות בחירה לנשים (התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית), חקיקת חוקים נגד קרטלים (חוקי אנטי-טראסט – חוקים נגד הגבלים עסקיים) תוך פירוק המונופולים הגדולים, הנהגת רגולציה בתחומים שונים כמו מזון או תרופות, וחקיקה סביבתית וסוציאלית. רוב הצעדים האלה זכו להצלחה רבה ובהמשך אומצו על ידי מדינות אחרות והם מקובלים עד היום.
בתחילת המאה ה-21 המונח "פרוגרסיביזם" או "פרוגרסיביות" משמש ככינוי גג לאידאולוגיות שמאל שונות בהן סוציאליזם, סביבתנות, קוסמופוליטיות, רב-תרבותיות, פוליטיקת זהויות,[8][דרושה הבהרה] אתאיזם ואנטי-דתיות,[דרוש מקור] פמיניזם ואף פמיניזם רדיקלי, זכויות להט"ב, תיאוריה קווירית, תיאוריה ביקורתית ותקינות פוליטית. המונח נפוץ בעיקר בפוליטיקה של ארצות הברית במאה ה-21[8] אך עם הזמן התפשט גם לפוליטיקה של שאר העולם המערבי, לרבות הפוליטיקה של ישראל. האידאולוגיה הנגדית לפרוגרסיביות היא שמרנות.[דרושה הבהרה]
עקרונות היסוד של הפרוגרסיביות החדשה הם שוויון, פוליטיקת זהויות והצורך לבצע רפורמות ותיקון חברתי.[8][דרושה הבהרה]
ערכים מורחבים – תקינות פוליטית, תרבות הביטולאחת הפרקטיקות המזוהות ביותר עם הפרוגרסיביות היא התקינות הפוליטית. הפרוגרסיבים משתמשים בתקינות הפוליטית כאמצעי לקידום מטרותיהם, מתוך אמונה שהשיח (מדעי החברה) קובע את ההווייה החברתית ויחסי הכוחות הפוליטיים, ועל כן על ידי משטור השיח אפשר לשנות את המבנה החברתי הקיים ולקדם מטרות פוליטיות ואידאולוגיות. למשל: שימוש במונח "מאותגר שכלית" במקום "מפגר" אמור לשפר את מעמדם ולמנוע ביטויים פוגענים כלפיהם. התקינות הפוליטית רווחת מאוד באקדמיה[9] ובתקשורת הליברלית, שם מופעלות סנקציות חברתיות – כגון ביוש (שיימינג), חרם חברתי, הטרדה ואף פיטורין – נגד מי שמתבטא בצורה שנתפשת כפוגענית ולא תקינה פוליטית, תופעה שזכתה לשם תרבות הביטול. מתנגדי התקינות הפוליטית טוענים שמדובר ב"טרור לשוני" שמסרס את המחשבה,[10] ושהיא הגיעה לרמות קיצוניות ברבים ממוסדות האקדמיה בעולם כיום באופן שפוגע בחשיבה ביקורתית ובאיכות מחקרים.[11]
ערכים מורחבים – פרוגרסיביזם בארצות הבריתבפוליטיקה של ארצות הברית הפרוגרסיביות החדשה מזוהה עם האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, ובמיוחד עם פוליטיקאים כגון הסנאטור ברני סנדרס, חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ושאר חברות הקונגרס שמרכיבות את הסקווד.
בפוליטיקה של ישראל הפרוגרסיביות מזוהה עם השמאל הפוליטי. מפלגות שנשאו את הדגל הפרוגרסיבי הן מרצ, ומפלגת העבודה הישראלית בתקופת מרב מיכאלי. בעוד הפרוגרסיביות זוכה לתמיכה באקדמיה ובתקשורת ובערים ליברליות דוגמת תל אביב-יפו,[דרוש מקור] היא גם זוכה להתנגדות בחוגים שמרניים ודתיים. כך למשל, בבחירות לכנסת ה-24 ולכנסת ה-25 התמודדה ונכנסה לכנסת מפלגת נעם - מפלגה חרדית-לאומית שמתנגדת ל"פרוגרס" (כך בלשונו של ראש המפלגה אבי מעוז) בטענה שהפרוגרסיביות פוגעת בערכי היהדות וערכי המשפחה, בייחוד בכל הנוגע לתיאוריה קווירית וזהות להט"בית, שמאיימות על המשפחה המסורתית.[דרושה הבהרה] בספרי עיון, מאמרי דעה וכלי תקשורת ימניים, דתיים ושמרנים מרבים לדבר בגנאי על "הטרלול הפרוגרסיבי" ומבקרים את פוליטיקת הזהויות והתקינות הפוליטית כניוון והרס עצמי של הליברליזם המערבי המודרני.
נגד הפרוגרסיביות הרדיקלית שהתפתחה באגף השמאלי-רדיקלי[דרוש מקור] בארצות הברית ובאקדמיה נמתחה ביקורת רבה. הביקורת נמתחה על פוליטיקת הזהויות, קידום אגרסיבי של תאוריה קווירית, פרקטיקות התקינות הפוליטית, הגישה הפוסט-מודרניסטית, תמיכה בנרטיבים מופרכים וכן היותם "אידיוטים שימושיים" שתומכים בארגוני טרור אסלאמים ובמעשי זוועות (בעיקר נגד יהודים) ואנטישמיות בשם ערכים ליברליים כגון זכויות אדם.[12]
לפי הרב חיים נבון, המתנגד לפרוגרסיביזם,[13][14] הפרוגרסיביות החדשה מבוססת על מה שהוא רואה בתור "נאו-מרקסיזם" – פילוסופיה פוליטית שמבוססת על המרקסיזם ומנתחת את החברה והפוליטיקה כמלחמת מעמדות, אך מעבירה את המוקד מהמישור הכלכלי למישור החברתי, האתני, המגדרי והזהותי.[15] כנגד פוליטיקת הזהויות נטען שהיא למעשה כלי נאו-מרקסיסטי נגד הזהויות של הרוב (כגון דת ולאום) ומטרתה לפרק את מדינת הלאום.[15]
ב-2018 נחשפה פרשת "מדעי המרמור" בה שלושה פרופסורים ביצעו מתיחה אקדמית וכתבו מאמרים מופרכים ברוח הפרוגרסיביות הרדיקלית בז'רגון המחמיא לאידאולוגיה זו, ושלחו אותם לכתבי עת מדעיים של מדעי הרוח, מדעי החברה, לימודי מגדר, תאוריה קווירית ותאוריה ביקורתית במטרה להוכיח, לדבריהם, את הניוון והשחתת הסטנדרטיים המדעיים בתחומים אלו בגלל הגישה הפוסטמודרניסטית וההכפפת האמת לאידאולוגיה הפרוגרסיבית.[16] חלק מהמאמרים פורסמו בכתבי עת בתחומים אלו עד שעיתונאים מהוול סטריט ג'ורנל חשפו את המתיחה. ב-The Chronicle of Higher Education, הת'ר אי הייינג ציינה שהמתיחה סייעה לחשוף פתולוגיות רבות של מדעי החברה המודרניים, כמו "הכחשת המדע וההיגיון" ו"העדפת האקטיביזם על פני המחקר".[17] אחרים ציינו שבגלל הפוסטמודרניזם וגישת התיאוריה הביקורתית, תחומי מחקר אלו מוכנים לפרסם כל שטות ולקדם אותה, כל עוד היא תומכת באידאולוגיה הפרוגרסיבית ובמטרות אותה היא רוצה לקדם. לעומתם, חוקרים בתחומים אלו הכחישו את מה שהמתיחה ניסתה להוכיח וביקרו אותה בטענה שהיא הפרה כללי אתיקה מדעית ואתיקה אקדמית.
ביטויים שמבטאים זלזול בפרוגרסיביות של תחילת המאה ה-21 הם "הטרלול הפרוגרסיבי" ו-"Woke".[12]
פרוגרסיביות, שמרנות וערכי מסורת בחברה האמריקנית | ד"ר גדי טאוב, סרטון בערוץ "NTD Hebrew", באתר יוטיוב (אורך: 15:21)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
