Loading AI tools
כלכלת שוק (או כלכלה חופשית או שוק חופשי) הוא מונח מתחום ההגות הקפיטליסטית. זהו כינוי לשוק שבו כל ההחלטות והפעולות הכלכליות של פרטים (ביחס להעברת כסף, מכירה וקנייה של טובין ושירותים וכדומה) מבוצעות מרצון (באופן וולונטרי) ולא בכפייה. למונח כמה משמעויות בהקשרים שונים. כמונח כלכלי, על פי הגישה הקלאסית, שוק חופשי הוא שוק שהייצור בו נשלט על ידי היצע וביקוש, כשישנה חתירה הנחשבת "טבעית" ומתמדת של השוק למצב של "שיווי משקל". השוק החופשי משתמש במנגנון המחירים כדי להגיע לשיווי משקל בשוק. כמונח בשימוש שגור, "כלכלת שוק חופשי" היא כלכלה שבה הפעולה בשוק חופשית באופן יחסי מהגבלות והתערבות ממשלתית ומיושמת בו גישת "לסה פר", בניגוד לשוק שבו שוררת כלכלה מעורבת, כלכלה ריכוזית או כלכלה אטטיסטית. ביקורת תאורטית ופוליטית על הנחות היסוד של הכלכלה תטען כי מונח זה מוצג כתיאור מצב, בשעה שהוא כלי ליצירת הבניה חברתית להצדקת משטר כלכלי חברתי מסוים.
| ערך מחפש מקורות | |
- עושר וכוח כלכלי — שוק שלא מוגבל בפעילויות כלכליות בהוראה ממשלתית מגיע לרמת האיזון הטובה ביותר בין היצע וביקוש ועל ידי זה צומח השוק לרמת מיצוי וניצול המשאבים בדרך היעילה ביותר. משמע הדבר שחברה חופשית שמובילה כלכלת שוק חופשי תנצל את משאביה בדרך הרווחית והטובה ביותר ותשיג עושר כלכלי רב.
- מדיניות מדינית ליברלית — הידועה בחקיקה מצומצמת, בזכויות פרט רבות ככל הניתן, ובכלל בממשלה חסכונית מצומצמת ובעלת השפעה דלה יחסית לכוחו של הציבור ושל השוק שהציבור מנהל.
- שכר ממוצע גבוה — שלא נובע מחקיקה אלא מיחסי ההיצע והביקוש הפוקדים את השוק, כמו הפריון הרב שהשיטה מציעה. כך למשל בשווייץ (מדינת כלכלת השוק החופשית המובילה באירופה) אין כל חוק שכר מינימום והשכר במדינה הוא מהגבוהים ביבשת.
- פריון עבודה רב — בעולם המפותח שלאחר המהפכה התעשייתית ניבאה הטכנולוגיה את האפשרות של כל אדם לייצר הרבה מאוד ערך כלכלי בזמן מצומצם, וזאת בתנאי שישמור על חדשנות. בכלכלת שוק המיודדת עם היוזמה החופשית מתפתחת טכנולוגיה תחרותית המנבאת שעות עבודה מצומצמות שנובעות מתפוקה תחרותית גבוהה יותר בשוק.
על פי תפישת הליברליזם הקלאסי ובעלי עמדות קפיטליסטיות, כאשר השוק חופשי יחסית ממגבלות והתערבות ממשלתית, יכולים כל השחקנים בשוק, צרכנים ויצרנים, לפעול באופן מיטבי לקידום תועלתם הם. במצב זה, המידע על ביקוש והיצע, המתווך באמצעות מחירי המוצרים, משודר עם מידה מזערית של הפרעות, דבר התורם באופן מתמיד להורדת המחירים עד לרמה האופטימלית ולשיפור הייצור. מעורבות ממשלתית, ממשיכה הטענה, משנה באופן מלאכותי מחירי מוצרים ומעלה או מורידה אותם מעבר למחירם ה"אמיתי" (האופטימלי) ובכך מובילה לעיוותים בשוק, המשמשים אחר כך נימוק להגברה נוספת של המעורבות בשוק (באמצעות רגולציה או מונופולים ברישוי ממשלתי) כדי לתקן את המעוות.
תיקון זה מביא תמיד, לדעת תומכי השוק החופשי, לעיוות חמור יותר במנגנון המחירים ולהחרפת הבעיה שההתערבות הנוספת באה לתקן. לדוגמה, מעורבות ממשלתית בדמות הורדת שיעורי הריבית מעבר לשערה כפי שהיה נקבע בשוק חופשי, גורמת לשינויים בהקצאות כספיות, החלטות ייצור (מה לייצר ואיך), החלטות צריכה, ועוד. בטווח הקצר, הדבר עשוי להתבטא בצמיחה מהירה, אך בסופו של דבר לנפילה כואבת.
אחת הביקורות הנפוצות על כלכלת השוק היא כשלי שוק כמו מונופול, קרטל ודומיהם, שעיקרם שיתוף פעולה בין יצרנים ובעלים בתיאום מחירים לצרכן או עלותה של העבודה. אולם בפועל ישנם שני סוגים של מונופולים. מונופול טבעי ומונופול רגולטורי. מונופול טבעי הוא מונופול שפועל בשוק חופשי ויכולתו לשמור על המעמד המונופוליסטי שלו היא בזכות יכולתו לספק מוצרים איכותיים יותר וזולים יותר. במקרה שהוא יחליט להעלות מחירים או להוריד את האיכות, המעמד המונופוליסטי שלו ייפגע וייכנסו לשוק מתחרים שישברו לו את המונופול. מונופול רגולטורי לעומת זאת הוא מונופול שפועל בשוק לא חופשי ויכולתו לשמור על המעמד המונופוליסטי שלו היא בזכות רגולציות שמונעות כניסת מתחרים. מכיוון שהרגולציה מונעת תחרות, אין לו כל אינטרס לספק מוצרים איכותיים יותר וזולים יותר. במקרה שהוא יחליט להעלות מחירים או להוריד את האיכות, המעמד המונופוליסטי שלו לא ייפגע, והרווחים שלו יעלו. על מונופול בשוק החופשי אמר אדם סמית, אבי הכלכלה הקלאסית: "יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך כל מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה, שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות הריהו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור בעניין הזה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה, שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל … אדרבה, אנו שומעים על התאגדות זו לעיתים רחוקות בלבד מפני שהיא מצב העניינים הרגיל, ואפשר לומר הטבעי."[1] אולם למרות ההתאגדויות של המעסיקים, קיומו של שוק חופשי מביא לכך שאם הקרטל מביא רווחים גבוהים למשתתפים בו, ייכנסו לשוק הזה מתחרים חדשים שישברו את הקרטל.
השימוש במודל ה"קלאסי" של שוק חופשי שנוי במחלוקת. כלכלנים רבים, בעלי עמדות קפיטליסטיות וסוציאליסטיות כאחד, רואים במודל השוק החופשי דגם תקף בקירוב כלשהו להתרחשות המציאותית בשוק, כאשר בהגדרה, ככל שהשוק הממשי יהיה חופשי מהגבלות, כן הוא יתקרב למודל השוק החופשי. המחזיקים במודל השוק החופשי אינם טוענים שההנחות המשמשות כיסוד למודל אכן מתקיימות במציאות. טענתם היא כי השוק מתנהל בדרך כלל, בקירוב, כאילו ההנחות מתקיימות. הטיעון התומך בשוק החופשי אינו טוען שלפרט יש את כל המידע הדרוש לביצוע העסקה, אלא שהשוק החופשי מספק את המידע הגדול ביותר ונטול פניות שניתן להשיג לגבי המוצרים והשירותים בשוק.
עם זאת ישנם החולקים על המודל של השוק החופשי. עמדה עקרונית ראשונה היא של המבקרים את המודל הרציונלי האטומיסטי שעליו נשען מודל השוק. לדבריהם ההתנהגות האנושית אינה ניתנת לרדוקציה לפעילות של אדם בודד המנסה למקסם את האינטרסים שלו, ויש לבחון את הפעילות הכלכלית והאנושית בהקשרה החברתי והתרבותי.
ביקורת נוספת על מודל "השוק החופשי", שיש לה השלכות על המודל כמודל תאורטי אך גם כפרקטיקה לניהול כלכלי, מתמקדת בעובדה שעם התחזקות המדינה, וביתר שאת משנות החמישים של המאה העשרים, "השוק החופשי" אינו יכול להתקיים ללא הישענות על משטר רגולטורי חזק המופעל בידי המדינה וסוכניה השונים. שוק כזה, אומרים המתנגדים, אינו 'חופשי' אלא מנוהל באופן כמעט מלא. לפיכך אי אפשר לומר שהוא חופשי מהתערבות ממשלתית, אלא שישנה כזו לטובת יצירת מצב הנראה כ'שוק חופשי' בעוד שאינו חופשי כלל וכלל. גישות ביקורתיות מוסיפות וטוענות ש'שוק חופשי' הוא מטאפורה המיועדת להסוות את אי השוויון המובנה בתוך הכלכלה הקפיטליסטית, והיא דרך לעודד בפועל התערבות ממשלתית לטובת בעלי ההון והתאגידים, תוך גינוי התערבות כזו לטובתם של אחרים. כלכלנים אחרים מצביעים על חולשות בולטות במודל. במודל השוק החופשי מונח כי השוק הוא משוכלל וכל המידע בו זמין, מה שלא קיים במציאות. אחרים אומרים כי ההנחה שהשוק חותר למצב של שיווי משקל אינה יותר מהשערה לא בדוקה.
בחינה ביקורתית של המונח "השוק החופשי" נמצאת הן בחוגים סוציאליסטיים וסוציאל-דמוקרטיים, והן בקרב הוגים סביבתיים ואקולוגים. גישות אלה טוענות שהקניין עצמו הוא הסדר חברתי התלוי לחלוטין בכוח הכפייה של המדינה או גורמים אחרים בחברה, ושהקשר בין אנשים לחפצים או בינם לבין סמלים של הסדר חברתי כגון כסף או תאגיד לא יכולים להיות מוגדרים "חופשיים" בשום מובן.
עמדה אחרת המבקשת לאתגר את השוק החופשי כשיטה חברתית עורכת השוואה בין המוסכמות של חברה דמוקרטית בתחום הזכויות הפוליטיות והאזרחיות לבין תפישת ה"שוק החופשי". המציעים השוואה זו מסבים את תשומת ליבנו לעובדה כי בעוד בתחום הממשל והזכויות הפוליטיות אימצה החברה המערבית עיקרון לפיו יש שוויון בזכויות הפוליטיות המתבטא במוטו המפורסם "אדם אחד – קול אחד", הרי שבשוק "חופשי" מתקיימת חלוקה אחרת של העוצמה, שבה דולר אחד שווה לקול אחד, וגורמת לתופעה המכונה גירעון דמוקרטי.
תומכים ומתנגדים מסכימים כי מדיניות של שוק חופשי נוטה ליצור אי שוויון בין היצרנים והעובדים בשוק. יש המסבירים זאת בכך שהיא מאפשרת ליצרנים ולעובדים יותר יעילים ואיכותיים להרוויח יותר, אחרים יטענו שמדיניות שוק חופשי איננה מאפשרת מוביליות אישית, אלא משמרת יחסי כוח קיימים בחברה.
המונח "שוק חופשי" ו"כלכלת שוק חופשי" מתייחסים בעיקר למשטר פוליטי וחברתי של המאות האחרונות. ומכאן מובן שהמושג "שוק חופשי ביהדות" לוקה באנכרוניזם. עם זאת, יש המבקשים למצוא במקורות היהודיים השראה לפתרון שאלת טיבו הרצוי של המשטר הכלכלי חברתי בזמננו.
הוגים יהודים טענו כי מאחר שבתפיסה היהודית לדורותיה, כל נושא כפוף לציווי דתי ולהכרעת המוסדות הדתיים, אי אפשר לדבר בכלל על "שוק חופשי" או על משטר של אי התערבות. דוגמאות בולטות לכך הן: מצוות שמירת שבת – איסור על עובדים לעבוד במשך יממה שלמה בשבוע, וכן איסור לבצע קניות ביום זה; איסור ריבית; ודיני ירושה שאינם מאפשרים לכל אדם להוריש כחפצו.
בתלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא, דף פ"ט, עמוד א') יש מחלוקת לגבי חובת הפיקוח בשוק על המחירים ("שערים") ולא רק על המשקל ("המידות"). גם על פי הדעה בגמרא שאין חובת פיקוח על כלל המחירים, קיימת חובת פיקוח על מחיריהם של מוצרי יסוד – "דברים שיש בהם חיי נפש". הפיקוח על מוצרי היסוד אמור להתבצע באמצעות מספר תקנות:
- איסור רכישה של המלאי הנמצא בשוק ("אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש"[2]).
- איסור יצוא לחו"ל ("אין מוציאין פירות מארץ ישראל"), אלא אם כן מחיר הסחורה צנח ב-40% לפחות ("דזל וקם עשרה בשיתא").
- איסור גריפת רווחים על מוצרי יסוד ("אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש"[3]).
- מניעת תיווך בין היצרן לקונה מעבר למתווך אחד ("אין משתכרין פעמים בביצים [...] תגר לתגרא").
הריטב"א בפירושו לגמרא מנמק את הדעה בדבר מניעת הפיקוח על המחיר הן בכך שהקונים יעדיפו לקנות במחיר הזול יותר והן מכיוון שאיכות הסחורה משתנה מסוחר לסוחר ולא ניתן להתאים לכל אחד מחיר מיוחד. בחושן משפט (רלא) נפסק (הבית יוסף והטור) כי חובת בתי הדין לפקח על מחירי מצרכי היסוד, ובני העיר עצמם רשאים לפקח על הכול.
הוגים סוציאליסטים נטו להביא כתמיכה לעמדותיהם את דבריהם של נביאי הכתב, שיש בהם גינוי למצב של אי שוויון חברתי חריף. כך גם מצוות היובל שבה הקרקע שבה לבעליה המקוריים התפרשה אצלם כשיטה המבקשת לחלק מחדש את העושר. הוגים אחרים טענו שהיהדות נוטה יותר לכיוון של כלכלה חופשית מאחר שהיא אינה מגנה את העושר כפי שעושה הנצרות.
לאורך התקופה שלא היה בה משטר יהודי ריבוני ועצמאי, הייתה מדיניות הרווחה היהודית מבוססת על יוזמות קהילתיות ומקומיות באופיין כמו מפעלי גמ"ח, מצוות צדקה, נורמות חברתיות של עזרה הדדית בין חברי הקהילה ובין יהודי אחד ליהודי אחר ואף סיוע לגר (כלומר לאנשים שאינם ממוצא יהודי). כמו כן היהדות שמה דגש על קיומם של מוצרים ציבוריים כמו מערכת חינוך קהילתית לכלל בני הקהילה, ומוסדות צדקה ותמיכה. יש הרואים בכך תמיכה לטענה שמדיניות רווחה צריכה להיות בידי הקהילות ולא המדינה. אחרים טוענים בתגובה שאי אפשר ללמוד ממצב שלא הייתה בו מדינה על מצב שיש בו מדינה.
- שיחה עם נחום תאודור גרוס, שוק חופשי מול שוק מודרך, מחשבות 46, יולי 1977, עמ' 34–39
עמי גינזבורג, שוק חופשי, באתר TheMarker, 22 בדצמבר 2013
קפיטליזם, דף שער בספרייה הלאומית- אתר קו ישר – מציג מבנה חלופי למדינת ישראל המבוסס על כלכלה חופשית וחירות הפרט.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
