Remove ads
תרבות הביטול (תרגום מאנגלית של Cancel Culture) הוא כינוי גנאי לתופעה של נידוי אדם, לרוב מפורסם, בגלל אמירה או מעשה, בדרך כלל שוליים, שנתפסים בעיני קבוצה כלשהי כפוגעניים או לא תקינים פוליטית. מקור השם מיוחס להאשטאג שהיה בשימוש ברשת החברתית טוויטר.[1] המונח משמש גם לתופעה של צנזורם או הורדתם מהמסך של סרטים או יצירות בשל אלמנטים שאינם תקינים פוליטית.[2]
מי שנפגע מהתופעה נדחף החוצה ממעגלים חברתיים או מקצועיים ברשתות החברתיות, בעולם האמיתי או בשניהם.[3] מילון Merriam-Webster מגדיר את ה"ביטול" כ"הפסקת תמיכה באותו אדם",[4] ו-Dictionary.com מגדיר זאת כ"נסיגה מתמיכה באישים ציבוריים וחברות (כלומר, "ביטולם"), לאחר שאלה עשו או אמרו דבר שנחשב למעורר התנגדות או פוגעני."[5]
תרבות הביטול קשורה בקשר הדוק לתקינות פוליטית ומהווה כלי במסגרת פוליטיקה של זהויות, כאשר כל אמירה שלילית נגד מיעוט מסוים נתפשת כפוגענית וגוררת תגובת נגד קשה (שיימינג, הטרדה, נידוי חברתי, קריאות לפיטורין ועוד). היא נפוצה מאוד בקמפוסים של מכללות וקולג'ים בארצות הברית, ולטענת מבקריה הגיעה שם להקצנה המאיימת על חירות המחשבה וחופש הביטוי.[6][7]
תרבות הביטול היא גרסה של "תרבות ההוקעה" ומהווה סוג של חרם שבו מעורב אדם (בדרך כלל סלבריטאי) שנחשב כמי שפעל או דיבר בצורה מפוקפקת או שנויה במחלוקת.[4][8][9][10][11] ליסה נקאמורה, פרופסור ללימודי מדיה באוניברסיטת מישיגן, מגדירה את הביטול כ"חרם תרבותי" שבו מניעת תשומת הלב ממישהו מונעת ממנו את פרנסתו.
יש הטוענים שלא קיימת תרבות ביטול, ויש הרואים בה תופעה חיובית.[12][13]
Remove ads
לדברי הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, תרבות הביטול נובעת ממה שהוא מכנה תרבות הבטיחות, "ביטחוניזם", או "בטיחותיזם" (safetysm) בקמפוסים במכללות.[14] לדברי קית המפטון, פרופסור ללימודי תקשורת באוניברסיטת המדינה של מישיגן, הנוהג תורם לקיטוב בחברה האמריקאית, אך אינו מוביל לשינויים בדעות.[15] חלק מהתלמידים חוששים להביע רעיונות לא פופולריים מחשש להיות מושמצים ברשתות החברתיות[16] ועלולים להימנע מלשאול שאלות כתוצאה מכך.[17] תפוצתה של תרבות הביטול גורמת לקבוצות שוליות "להסס אף יותר לדבר על מה שהן מרגישות."[18] לדברי חוקרת מדעי החברה פרנסס א' לי, תרבות הביטול מובילה לשיטור עצמי של דעות "שגויות, מעיקות או בלתי הולמות".[19][20]
חלק מהאקדמאים הציעו חלופות ושיפורים לתרבות הביטול. הפרופסור לרב-תרבותיות ביקורתית[21] אניטה ברייט הציעה "להתריע" (calling-in) במקום "להוקיע" (calling-out) על מנת להביא לחזית את רעיון האחריות, האקאונטביליות (accountability) (אנ'), אך באור "אנושי, צנוע ומגשר" יותר.[22] היועצת הקלינית אנה ריצ'רדס, המתמחה בתיווך בסכסוכים, אומרת כי "הלמידה של ניתוח המוטיבציות שלנו כאשר אנו מציעים ביקורת", עוזרת לתרבות הביטול לפעול באופן פרודוקטיבי.[23]
Remove ads
לביטוי "תרבות הביטול" יש קונוטציות שליליות, והוא משמש בדרך כלל בדיונים על חופש הביטוי והצנזורה.[24][25]
נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הזהיר מפני תרבות הביטול במדיה החברתית: "לאנשים שעושים דברים ממש טובים יש פגמים. אנשים שאתה נלחם בהם עשויים לאהוב את ילדיהם ולחלוק איתך דברים [ערכים] מסוימים."[26] נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתח ביקורת על תרבות הביטול בנאום ב-3 ביולי 2020 והשווה זאת לטוטליטריות. הוא טען שתרבות הביטול היא כלי נשק פוליטי שנועד להעניש ולבייש את המתנגדים בכך שהם מגורשים מעבודתם ונדרשים להביע כניעות.[27]
מכתב פתוח
דלווין בראון, שכתב ב-USA Today, תיאר מכתב גלוי עליו חתמו 153 אישי ציבור ופורסם במגזין "הארפרז" כמסמן "נקודת שיא" בדיון בנושא.[24] במכתב הובאו טיעונים נגד "חוסר סובלנות לדעות מנוגדות, נטייה לשיימינג ולנידוי ציבורי, ונטייה לעמעם סוגיות מדיניות מורכבות על ידי יצירת רושם מעוור של ודאות מוסרית."[28][29][30]
על מכתב תגובה שאורגן על ידי המרצה אריון נטלס, "מכתב ספציפי יותר על צדק ודיון פתוח", חתמו למעלה מ-160 אנשים באקדמיה ובתקשורת. במכתב נמתחה ביקורת על המכתבו ב"הארפרז", ובו הביעו אנשי מקצוע מצליחים עם פלטפורמות פרסום גדולות בקשה לסיים את תרבות הביטול אך לא להפסיק לצאת נגד ביטולם של אלה ש"בוטלו מזה דורות".[31][32]
דעת הקהל האמריקאית
סקר של מצביעים אמריקאיים רשומים שנערך ביולי 2020 הראה כי תרבות הביטול, המוגדרת כ"נסיגה מתמיכה באנשי ציבור וחברות לאחר שעשו או אמרו דבר שנחשב למעורר או פוגע", הייתה מקובלת. 40% מהנשאלים אמרו כי הם ביטלו את תמיכתם באישי ציבור וחברות, לרבות ברשתות החברתיות, משום שאלה עשו או אמרו משהו שנחשב למעורר התנגדות או פוגעני. 8% עסקו בכך לעיתים קרובות. הנוטים לביטול נבדלים בגיליהם. רוב המצביעים בגילאי 18 עד 34 (55%) אמרו כי לקחו חלק בתרבות הביטול, בעוד שרק כשליש (32%) מהמצביעים מעל גיל 65 אמרו כי הצטרפו לביטול במדיה החברתית.[33] היחס כלפי הנוהג היה מעורב. 44% מהנשאלים אמרו כי הם לא אוהבים את תרבות הביטול, 32% תמכו בה ו-24% לא הביעו דעה. 46% סברו כי תרבות הביטול הרחיקה לכת, ורק 10% סברו כי לא הרחיקה לכת מספיק. רוב (53%) האמין כי אנשים צריכים לצפות להשלכות חברתיות של הבעת דעות לא פופולריות בציבור, במיוחד כאלה שעלולות להתפרש כפוגעניות כלפי אנשים אחרים.[34]
ויכוח על קיום התופעה
יש עיתונאים המפקפקים בקיומה של תרבות הביטול כתופעה ממשית. קונור גארל, ב-Vice, קבע כי תרבות הביטול "לעיתים רחוקות משפיעה מוחשית או משמעותית על חייהם ונוחותם של המבוטלים."[35]
Remove ads
לעיתים קרובות ניתן "לבטל" ידוענים עקב דברים שאמרו שנים לפני כן. השחקן הארטלי סויר פוטר מסדרת הטלוויזיה "הפלאש" לאחר שציוצים "גזעניים" ו"מיזוגניים" צצו מ-2012 ו-2014. הערות הכפופות לתרבות הביטול יכולות לעלות מנעוריהם ואף ילדותם של הסלבריטאים. הדוגמנית מאדי זיגלר התנצלה על סרטונים המציגים "בורות וחוסר רגישות גזעית" שהופקו כשהייתה בת 9.[36] ביולי 2020, מאמן הפוטבול של אוקלהומה סטייט מייק גנדי (Mike Gundy), קיבל תגובה חריפה אחרי שנמצאה תמונה שלו כשהוא לובש חולצת טריקו ובה הלוגו של רשת החדשות הימנית "OAN". שכרו קוצץ במיליון דולר כתוצאה מכך.[37]
תרבות הביטול אינה משפיעה רק על ידוענים אלא מתרחשת גם בתוך האקדמיה ובקרב ציבורים משכילים. בשנת 2019, המשוררת והפרופסור המועמדת לפוליצר בבית הספר ניו סקול של העיר ניו יורק, לורי שק, נחקרה על ידי האוניברסיטה לאחר ש"השתמשה במילה "Nigger" במהלך דיון אודות השימוש של ג'יימס בולדווין בכינויי גנאי גזעניים."[38] [39] ביוני 2020 נוצרה עצומה נגד גורדון קליין, פרופסור באוניברסיטת UCLA, והוא הושעה לאחר שסירב לתת ציון מקל להערכות סופיות של סטודנטים שחורים. העותרים תייגו את סירובו כ"גזעני בצורה מצערת".[40] באותו חודש פוטר דייוויד שור, מנתח נתונים, על כך שצייץ תוצאות מחקר שמצא שמחאות אלימות הגדילו את אחוז ההצבעה לרפובליקנים והפגנות שלוות הגדילו את אחוז ההצבעה לדמוקרטים.[41] ביולי 2020 התפטר גארי גרלס (Gary Garrels), אוצר מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, בעקבות עתירה והאשמות בגזענות על כך שאמר שהוא עדיין אוסף יצירות אמנות מזכרים לבנים.[42] באותו חודש קיבלה 2000 חתימות עצומה שדרשה לפטר את פטרישיה סיימין (Patricia Simon), פרופסורית מניו יורק שהואשמה בשינה במהלך פגישה "אנטי-גזענית".[43]
אנשים פוטרו בגלל הבעת דעות המנוגדות לשיח שאושר במיינסטרים. לדוגמה, עצומה שהוגשה נגד ניק באקלי (Nick Buckley), מייסד ומנכ"ל ארגון הצדקה Mancunian Way, גרמה לפיטורו בגין ביקורת על תנועת Black Lives Matter. בנובמבר 2020 טענה הבלוגרית והסופרת הימנית בניו זילנד אוליביה פירסון שהיא קורבן של "תרבות הביטול" לאחר שהרשת הקמעונאית המקוונת Mighty Ape מחקה את ספרה "הגנה על הערכים המערביים" בתגובה לציוץ שלה שלעג לקעקועי הפנים של נניה מאהוטה, שר החוץ שמונה לאחרונה. הבלוגר העמית קמרון סלייטר טען כי Mighty Ape צבועה כי היא מפרסמת ספרים של אוסוואלד מוסלי ויוזף גבלס.[44] ביוני 2020 הובילה מחאת כתבים להתפטרותו של ג'יימס בנט, עורך מדור הדעות של "הניו יורק טיימס" לאחר שבעיתון פורסם טור דעה שתמך בהכנסת חיילים לערים כדי להגן על רכוש מפני פורעים בתקופת המחאות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד.[45]
Remove ads
סדרת האנימציה האמריקאית "סאות' פארק" לעגה לתרבות הביטול בקמפיין משלה "#CancelSouthPark" בעת קידום העונה ה-22 של התוכנית.[46][47][48][49] בפרק השלישי של העונה יש התייחסויות לסרט התיעודי "הבעיה עם אפו", לסדרה "רוזאן" שבוטלה לאחר ציוצים שנויים במחלוקת של השחקנית רוזאן בר, ולדיוני האישור של שופט בית המשפט העליון ברט קוואנו.[50][51] גם להקת הצ'יקס (אנ') וגם ביל מאהר אמרו שהם קורבנות של תרבות הביטול.[52][53]
בשנת 2019 הייתה תרבות הביטול נושא עיקרי בתוכניות הסטנד-אפ "Sticks & Stones" מאת דייב שאפל[54] ו-"Paper Tiger" (נמר של נייר) מאת ביל בר.[55]
בסדרה המצוירת בובספוג מכנסמרובע, סקווידויד טנטקלס קורא ביומן העבודה של עמיתו לעבודה בובספוג ומשתף את הכתוב עם לקוחות המסעדה. היומן חושף פרטים מביכים רבים וסקווידויד והלקוחות לועגים לבובספוג יחדיו. סקווידויד בטוח כי מדובר במעשה שולי וכי בובספוג יתגבר, אך מהר מאוד התגובה החברתית מתדרדרת וסקוויויד מוקע בעמוד הראשי בעיתוני החדשות, הבנק מבטל את המשכנתא שלו ושוטרים כובלים אותו בכיכר העיר לאחר שמצאו אותו ישן ברחוב וזיהו אותו כ"קורא היומן". בהיותו כבול, שכנו פטריק סטאר משליך עליו עגבנייה כאות לבוז, הגם שאף הוא השתתף בקריאת היומן ולעג לבובספוג. בינתיים, בובספוג כבר התגבר על העלבון ואף הוציא את יומנו לאור, וזה הפך לרב מכר.[56]
Remove ads
אבי גרפינקל, המקארתיזם של תרבות הביטול, באתר הארץ, 21 במאי 2024
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads