Loading AI tools
במאי קולנוע ספרדי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר קָבָּיֵרוֹ (שלושת השמות מלעיליים; בספרדית: Pedro Almodóvar Caballero; נולד ב-25 בספטמבר 1949) הוא במאי קולנוע, סופר, תסריטאי ומפיק קולנוע ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל.
פדרו אלמודובר, 2018 | |
לידה |
25 בספטמבר 1949 (בן 75) קלסדה דה קלטרבה, סיודאד ריאל, ספרד |
---|---|
שם לידה | Pedro Almodóvar Caballero |
מדינה | ספרד |
תקופת הפעילות | מ-1974 |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה ומין, מגדר וטרנסקסואליות, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו.
יחד עם אחיו אגוסטין הקים בשנת 1987 את חברת ההפקות El Deseo, המפיקה מאז את כל סרטיו. סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
נולד בעיירה קלסדה דה קלטרבה, בחבל סיודד ריאל, קסטיליה-לה מנצ'ה שבספרד, למשפחה נוצרית. בילדותו עסק בקריאת מכתבים ובכתיבתם למען שכניו שלא ידעו קרוא וכתוב. בגיל שמונה עבר עם משפחתו לעיר קסרס שבקהילה האוטונומית אקסטרמדורה, שם נשלח ללמוד בפנימייה נוצרית. הוא לא גילה משיכה רבה לדת, חרף שאיפתה של משפחתו שיהיה כומר, והעדיף דווקא את בית הקולנוע שבעירו. בגיל שש-עשרה עבר לבדו למדריד, במטרה ללמוד קולנוע, אך בעקבות היחס העוין לקולנוע שגילה שליט ספרד, פרנסיסקו פרנקו, נסגר בית הספר. במקום זאת עבד אלמודובר בעבודות מזדמנות שונות, בהן כמוכר באל רסטרו - שוק הפשפשים של מדריד, וכך נחשף לאנשים הנמצאים בשולי החברה הספרדית, דמויות שיעלו בסרטיו השונים. מאוחר יותר החל לעבוד בחברת הטלפון הספרדית טלפוניקה (Telefónica), שם עבד כשתים-עשרה שנה כעוזר אדמיניסטרטיבי. העבודה הקבועה אפשרה לו לקנות את מצלמתו הראשונה, מצלמת סופר 8.
בתחילת שנות השבעים החל אלמודובר לעסוק בקולנוע ובתיאטרון אוונגארד. הוא הצטרף לקבוצת תיאטרון אוונגרדי בשם Los Goliardos ("הנהנתנים"), שם הכיר את פליקס רוטטה ואת כרמן מאורה שילוו אותו בהמשך דרכו. בשנת 1972 החל ליצור סרטים קצרים בעזרת מצלמת הסופר-8 שקנה. בסוף שנות השבעים, לאחר סיום הדיקטטורה בספרד, החל לכתוב תסריטים, קטעי קומיקס, מאמרים וסיפורים, למגזינים שהיו חלק מתרבות הנגד כגון Víbora ו-Vibraciones. פדרו אלמודובר נעשה לאחד ממובילי לה מובידה מדרילניה (La movida madrileña), תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית שפרצה לאחר תום עידן הדיקטטורה של פרנקו. במקביל לעבודתו הקולנועית שר לצד פאביו מקנמרה בצמד פאנק (Punk) - גלאם רוק.
פרסם נובלה בשם Fuego en las entrañas ("אש בקרביים"), ובשם העט "פאטי דיפוזיה" פרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת, ובהם העיתון אל פאיס (El País). סיפורי פאטי דיפוזיה כונסו לספר שיצא לאור בשנת 1991, ותורגם לעברית על ידי הוצאת הוצאת בבל בשנת 2001 בשם "פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים".[1] סיפורים שפרסם הופיעו בספר El sueño de la razón ("חלום התבונה").
בשנת 1974 צילם אלמודובר את סרטו הקצר הראשון, במצלמת סופר 8 ללא קול, והמשיך לצלם סרטים אחדים כאלה. הסרטים הוקרנו בפאבים ובמסיבות פרטיות. בשנת 1978 צילם אלמודובר סרט באורך מלא במצלמת סופר 8, הסרט Folle, folle, fólleme, Tim ("זיין אותי, זיין אותי, זיין אותי, טים"). כן צילם סרט קצר במצלמת 16 מ"מ, Salome. כוכביו של סרט זה, כרמן מאורה ופליקס רוטטה, שכנעו את אלמודובר לצלם סרט באורך מלא, וסייעו בגיוס תקציב לכך.
בשנת 1978 החל אלמודובר לצלם את הסרט העלילתי הראשון שלו, "פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות" (ספרדית: Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón) בתקציב זעום של כ-13 אלף פאונד, והפקת הסרט הסתיימה בשנת 1980. ההצלחה של סרטיו הבאים סייעה לו במציאת מקורות פיננסיים להקמת חברת ההפקות שלו - El Deseo ("התשוקה" בספרדית), שאותה הקים עם אחיו אגוסטין בשנת 1987. באותה שנה הפיקו האחים את הסרט הראשון בחברה, "חוק התשוקה" (ספרדית: La Ley del Deseo). בנוסף לסרטיו של אלמודובר, הופקו בחברה גם סרטים של מגוון במאים חשובים אחרים.
סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי.
אלמודובר הוא הומוסקסואל מוצהר,[2] ומאז 2002 נמצא בזוגיות עם השחקן והצלם פרננדו איגלסיאס. הוא אף ליהק את בן-זוגו מספר פעמים לתפקידים קטנים בסרטיו.[3] הזוג מתגורר בבתים נפרדים בשתי שכונות סמוכות של מדריד: אלמודובר בארגואלס (Argüelles) ואיגלסיאס באוניברסידד (Universidad).[4]
בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
ב-2014, במהלך מבצע צוק איתן, אלמודובר ביחד עם קולנוענים ספרדיים (וגם חאווייר ברדם ואשתו פנלופה קרוז) האשימו את מדינת ישראל בביצוע רצח עם בפלסטינים, ואף שיגרו מכתב חריף לאיחוד האירופי - בו גינו את פעולות צה"ל ברצועת עזה.[5]
אלמודובר כתב בעצמו (לעיתים עם שותף) את כל התסריטים לסרטיו. הוא תיאר את דרכו בכתיבת תסריט:
על אופן התפתחותו של סרט אמר, בראיון שנערך עמו:
על אופן עבודתו של אלמודובר עם שחקניותיו עמדה כרמן מאורה, מהבולטות שבהן:
אלמודובר מרבה לעסוק בסוגיות הנוגעות למגדר, לתפקידי נשים וגברים, לזהות מינית, משפחה, זוגיות, ויחסי הורים וילדים. הוא עושה שימוש נרחב בסרטיו בסצינות חושניות וביחסי מין במסגרת הנישואים ובעיקר מחוצה להם. המוות מעסיק אותו, וכמעט בכל סרטיו מות אדם, בדרך כלל ממחלה או מרצח, עומד בבסיס העלילה.
תסריטי סרטיו שנונים וחדים, הן במלל והן בתוכן, והפסקול שלהם בדרך כלל חושני, ושזורים בו לעיתים שירים ישנים, שלמילותיהם ישנה משמעות בהקשר לנושא הסרט. סגנון הצילום בסרטיו ייחודי, וכולל זוויות צילום יוצאות דופן וצבעים עזים, לעיתים קרובות אדום.
סרטיו של אלמודובר חורגים בעקביות מהמוסר המקובל, זה שהוליווד הקפידה עליו בקוד הייז, ולמרות זאת התייחסה אליו הוליווד באהדה גם כשזנח את קוד הייז. קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר - גיבוריו מנהלים רומנים או נקלעים למין מזדמן תוך התעלמות מהיותם נשואים. מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, אינם מביאים לענישת הפושע, וכאשר הוא נענש - אין זה עונש מהממסד (המשטרה ומערכת המשפט), אלא עונש מהחברה המתעלמת מהממסד. לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית.
בראיון עצמי שכתב בשנת 1984 ציין אלמודובר (כמראיין): "אתה הולך ומתמחה בבימוי נשים. זו אחת האיכויות הבודדות שכולם מודים שיש לך...", והגיב על כך: "יש רגש משונה של הדדיות בינן לביני. אני נוטה לעורר בנשים רגשות אימהיים, והנשים נוטות לעורר רגשות אימהיים בי. לכן אנחנו מבינים זה את זה טוב כל כך על הסט."[1]
על מאפייני הנשים בסרטיו של אלמודובר עמד פבלו אוטין:
ברבים מסרטיו של אלמודובר, כגון "נשים על סף התמוטטות עצבים" ו"הכל אודות אמא", לנשים מקום בולט ביותר. לשיא, מבחינה זו, הגיעו הסרטים "הרגלים מגונים" "לחזור" ו"אמהות מקבילות", שבהם לגברים מקום זניח למדי, והמעטים שמופיעים בהם נעלמים תוך דקות מעטות מרגע שהופיעו.
בשלושה מסרטיו מתמקד אלמודובר ביחסי אם-בת מורכבים. לדוגמה, בסרט "עקבים גבוהים" יחסי אם-בת הם הנושא המרכזי לכל אורך הסרט; בסרט "פרח הסוד שלי" יחסיה של האם עם שתי בנותיה הם בעלי משקל לא מבוטל בעלילה; הסרט "לחזור" מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה - שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה.
שחקניות שמילאו תפקיד בולט באחד מסרטיו של אלמודובר או שהופיעו בסרטיו שוב ושוב זוכות לעיתים לכינוי "נערות אלמודובר" (Chicas Almodóvar). מספר שחקניות מפורסמות שהוצמד להן כינוי זה הן כרמן מאורה, פנלופה קרוז, מריסה פארדס, ויקטוריה אבריל, ססיליה רות, לולס לאון, צ'וס למפראבה, רוסי דה פלמה, ביבי אנדרסן ואנטוניה סן חואן; תופעת "נערות אלמודובר" נעשתה כה בולטת, עד שהזמר הספרדי חואקין סבינה כתב את השיר "אני רוצה להיות נערת אלמודובר" (Yo quiero ser una chica Almodóvar).
המשפחה ותהפוכותיה תופסות מקום מרכזי ברבים מסרטיו של אלמודובר. בפרט עוסק אלמודובר במסגרת זו בזוגיות, ובעיקר פירוקה והרכבתה, וביחסי הורים וילדים, הנפרסים לעיתים על פני שלושה דורות. דוגמאות בולטות:
קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר. היעדרה בולט בפתיחת הסרט "מה עשיתי שזה מגיע לי?", שבה גלוריה, הנשואה לאנטוניו, מקיימת מין מזדמן עם גבר זר. בסרט "אהבת בשר ודם", בגידותיהן של שתי נשים נמצאות במרכז העלילה. במרכזו של הסרט "חיבוקים שבורים" ניצב רומן שמקיימת לנה, הנשואה לארנסטו, עם מטיאו בלנקו, במאי קולנוע שבסרטו, המופק במימון בעלה, היא משתתפת. בסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" קרלוס, העומד להתחתן עם מריסה, אינו מהסס לנהל רומן עם קנדלה בזמן שמריסה ישנה שינה עמוקה בחדר הסמוך. בסרט "עקבים גבוהים" מקיימת רבּקה, הנשואה למנואל, יחסי מין עם לטאל (אם כי היא מסתייגת מהם), בזמן שבעלה מחזר אחר אמהּ. בסרט "קיקה", הגיבורה, קיקה, מפנטזת על יחסי מין עם חמיה.
Ernesto Acevedo-Muñoz, בספרו "Pedro Almodóvar", רואה את גורלה של המשפחה, המתפרקת ונוצרת מחדש, כמשל לקורותיה של ספרד, העוברת משבר תחת שלטונו של פרנקו ומשתקמת לאחר מכן.
חלק לא מבוטל מסרטיו של אלמודובר עוסק במיניות לגווניה:
בשנת 1984, לאחר שצילם את סרטו השלישי, כתב אלמודובר: "מעולם לא הבנתי את המוות, אני יודע שהוא קיים, אבל עוד לא ממש הפנמתי אותו. ומכיוון שאני המחבר של הסיפורים שלי, דחיתי אותו בעבר - בפפי ובמבוך. הוא לא הופיע אף פעם. עכשיו, לעומת זאת, אני מנסה להכניס אותו, כאילו כדי להתרגל אליו. וזה גם מוטיב דרמטי טוב."[1] ואכן, מסרטו השלישי ואילך, כמעט בכל סרטיו למוות מקום מרכזי, ולעיתים הוא הכוח המניע שמאחורי עלילת הסרט. לעיתים זהו מוות טבעי, אך בדרך כלל זהו מוות בלתי שגרתי: מוות מנטילת הרואין מורעל ("הרגלים מגונים"), אישה שהורגת את בעלה ("מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"עקבים גבוהים"), רצח שהוא חלק מאורגזמה ("מטדור"), ילדה שגורמת למות אביה ("עקבים גבוהים"), סדרת רציחות ("קיקה"), בני זוג שיורים זה בזה ("אהבת בשר ודם"), נער שנדרס למוות ומוות מאיידס ("הכל אודות אמא"), התאבדות ("דבר אליה"), טרנסג'נדרית המזריקה הרואין טהור לעצמה בטעות ("חינוך רע"), בני זוג שנספו בשרפה ונערה שהורגת את אביה ("לחזור"), אישה שנהרגה בתאונת דרכים ("חיבוקים שבורים").
בניגוד למציאות, בחלק מהסרטים המוות הוא תהליך הפיך. בסרט "קיקה" צעיר הנחשב כמת חוזר לחיים במהלך איפור גופתו, ובסרט "לחזור" אישה שנחשבה כמתה מופיעה כרוח רפאים, שמתגלה לאחר מכן כאישה חיה. לעומת זאת, הסרט "פרח הסוד שלי" מתחיל בסצנה שבה שני רופאים עמלים לשכנע אם שהמוות המוחי של בנהּ אינו הפיך - אף שהוא מחובר עדיין למכונת הנשמה ולכאורה נושם, אין כל אפשרות להחזירו לחיים. בהמשך הסרט המוות מתגלה בכל זאת כהפיך: ליאו הנואשת בולעת גלולות רבות בניסיון התאבדות. היא נרדמת במיטתה, והמסך ההופך לשחור מבהיר לצופה את גורלה, אך שיחת טלפון מאמהּ, הנשמעת באמצעות המשיבון, מעירה אותה. היא מקיאה את הגלולות, והסכנה לחייה חולפת.
לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית. דוגמאות:
באחדים מסרטיו של אלמודובר נכללים מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, שהפושע אינו נענש עליהם. לעיתים הפשע מגיע לידיעת המשטרה, שאינה מצליחה להביא את הפושע למשפט, ולעיתים המשטרה כלל אינה יודעת על הפשע.
אלמודובר מעיד שהדמויות בסרטיו מאוד מילוליות - הן מדברות גם כאשר בן שיחן אינו מסוגל לשמוע או לענות.[14] הדוגמאות שאלמודובר מביא:
לדוגמאות אלה יש להוסיף את הדוגמה הבולטת ביותר (שנוצרה לאחר שאלמודובר כתב את דבריו אלה) - הסרט "דבר אליה": בניגנו משוחח ארוכות עם אליסיה בזמן שהוא מטפל בה אף על פי שהיא שרויה בתרדמת.
אלמודובר עמד על כוחן של המילים: "לדעתי, שתי שורות טובות של דיאלוג בפיה של דמות שפותחה היטב יעילות כמו האפקטים המיוחדים בסרט "שליחות קטלנית 2: יום הדין".[15]
אלמודובר העיד על עצמו: "תמיד גיליתי עניין בסרטים שמתארים את עולם הקולנוע. סרטים שעלילתם היא תעשיית הקולנוע עצמה, האנשים שמאחוריה, תפארתה ושפלותה".[16] ואכן, ברבים מסרטיו של אלמודובר, הקולנוע הוא חלק מעלילת הסרט.
"חיבוקים שבורים" הוא סרט ארס פואטי, משום שבמידה רבה גיבורו של הסרט הוא הקולנוע עצמו. עלילת הסרט סובבת סביב צילומו והפקתו של סרט בשם "נשים ומזוודות",[17] ובה משולב סיפור צילומו של סרט תיעודי אודות הפקת הסרט. מבקר הקולנוע יאיר רוה ציין כי זהו "סרט שעוסק ישירות בקולנוע, בכתיבה, ביצירה, באופן בו הקולנוע נכנע לחיים, אבל גם במקום שבו הקולנוע מסוגל לשכתב את החיים, ושיש לו כוחות של השבה לחיים – גם אם רק באופן סמלי"[18] קדמו ל"חיבוקים שבורים" הסרטים "קשור אותי! אהוב אותי!" ו"חינוך רע", שגם בהם חלק מהעלילה מוקדש לצילומו של סרט.
מטיאו ולנה, גיבורי הסרט, צופים בסרטו של רוברטו רוסליני, "מסע לאיטליה", המוקרן בטלוויזיה. בסצנה מוצג זוג המבקר בפומפיי, ומדריך הטיולים מצביע בפניהם על בני זוג שהופתעו על ידי הלבה בעת שהיו חבוקים. לנה צופה בהתרגשות בסצנה זו, ומחבקת את מטיאו תוך הבעת תקווה שגם מותה יגיע בעת שהיא מחבקת את אהובה.
גם בסרטים נוספים של אלמודובר, צפייה בסרטי קולנוע היא חלק בלתי נפרד מעולמם של גיבורי הסרט:
לעיתים הגיבורים מצטטים סרטים נודעים שבהם צפו:
בנוסף, סרטיו של אלמודובר כוללים מחוות לסרטים נודעים ונודעים פחות בהיסטוריה של הקולנוע:
רבות מהדמויות בסרטיו של אלמודובר מופיעות בפני קהל, בדרך קבע או באופן חד-פעמי. פעמים רבות ההופעה היא חלק רב משמעות בעלילה.
מדריד, בירת ספרד, היא מקום ההתרחשות העיקרי של מרבית סרטיו של אלמודובר. בסרט "מבוך התשוקות" מתוארת מדריד כ"מרכז היקום". חריגה ממצב זה מתרחשת בסרט "הכל אודות אמא", שאמנם מתחיל במדריד, אך עיקר עלילתו מתרחש בברצלונה. בסרט "חיבוקים שבורים" מרחיקים הנאהבים לנה ומטיאו עד לנסרוטה שבאיים הקנריים, אך עיקר העלילה מתרחש במדריד.
נופיה של מדריד נשקפים בסרטים. בצורה מפורשת ניכר הדבר בתחילתו של הסרט "אהבת בשר ודם", שבה נולד ויקטור תוך כדי נסיעה של אמו באוטובוס לבית היולדות. מלווה של האם מרימה את ויקטור התינוק, מפנה אותו אל החלון, ואומרת לו "ראה ויקטור: מדריד". הנוף שנשקף מהחלון הוא שער אלקלה, שהוקם בסוף המאה ה-18 כשער כניסה לעיר.
באחדים מסרטיו מציג אלמודובר צעירים שעברו מהכפר למדריד (צעד שאף הוא עצמו עשה), ואתם מתגוררת סבתא (אם של הצעיר שעבר אל העיר), הכמהה לחזור לכפר, ובסופו של דבר מגשימה כמיהה זו. מוטיב זה מופיע בסרטים "מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"פרח הסוד שלי". גם בסרט "לחזור" נעות הגיבורות בין מדריד ובין הכפר.
אלמודובר משלב בסרטיו זוויות צילום בלתי שגרתיות, המפתיעות את הצופה. לדוגמה, בסרט "הכל אודות אמא", שבו כותב אסטבן ביומנו, הכתיבה מוצגת מנקודת מבטו של הנייר המביט בעט הכותב עליו. בסרט "לחזור" מגיעה ריימוּנדה אל קהל האבלות לקראת לווייתה של דודתה פאולה. האבלות המקיפות אותה לנחמה מצולמות ממעוף הציפור במבט מלמעלה. בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" נמצאים ריקי ומרינה במיטה שבתקרה שמעליה ישנה מראה בצורת פירמידה. צילום התקרה מראה את פעילותם של ריקי ומרינה כשהיא מוכפלת חמש פעמים. השתקפויות במראה משמשות גם בסרטים נוספים של אלמודובר להעצמת המסר הוויזואלי.
סרטיו של אלמודובר מלווים בפסקול חושני, שבו שזורים לעיתים קרובות, כחלק מעלילת הסרט, שירים ישנים, שמילותיהם משקפות את הרגשות של גיבורי הסרט. דוגמאות:
בסרט "אהבת בשר ודם" מציג אלמודובר את המהפך שעברה ספרד ברבע האחרון של המאה העשרים. תחילתו של הסרט בהולדתו של ויקטור, באוטובוס המסיע את אמו ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. סופו של הסרט בהולדת בנו של ויקטור, במונית המסיעה את האם ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. דמיון זה בין האירועים מלווה בהבדלים דרמטיים ביניהם: בעת הולדת ויקטור הרחובות שוממים, עקב מצב החירום שהוכרז במדינה תחת שלטונו הרודני של פרנקו. בעת הולדת בנו של ויקטור הרחובות גדושים כלי רכב והומים אדם, בספרד הדמוקרטית. ויקטור מוּדע להבדל זה, ומספר לתינוק העומד להיוולד: "בספרד כבר מזמן שכחנו את הפחד" (למהפך זה חשיבות רבה גם מבחינתו של אלמודובר, משום שהצנזורה שפעלה בתקופת פרנקו לא הייתה מאפשרת יצירת סרטים כדוגמת אלה של אלמודובר).
התייחסות נוספת מופיעה בסרטו הראשון של אלמודובר, "פפי, לוסי, בום", שבו אומר השוטר: "במדינה זו, עם כל כך הרבה דמוקרטיה, אינני יודע לאן נגיע", ובכך מביע געגועים למשטרו של פרנקו.
בסרטיו האחרים של אלמודובר אין התייחסות ישירה כזו לגורלה של ספרד, אך Ernesto Acevedo-Muñoz בספרו "Pedro Almodóvar" רואה בסרטים אחדים את קורותיהם של הגיבורים כמשל לקורותיה של ספרד. כאשר הגיבור מתעמת עם זיכרונותיו, לדוגמה, רואה זאת Acevedo-Muñoz כמשל לצורך של ספרד להתעמת עם עברה. את סצנת האונס הפותחת את הסרט "פפי, לוסי, בום", בדומה לסצנות אונס אחרות בסרטיו של אלמודובר, הוא רואה כמשל לשלטון הדיכוי של פרנקו.
לאלמודובר הופעות קצרות באחדים מסרטיו, וכן הופיע בסרטים של במאים אחרים. גם אחיו, אגוסטין, ואמו, פרנסיסקה קביירו, זכו להופיע בסרטיו.
שנה | קטגוריה | שם הסרט | סטטוס |
---|---|---|---|
2006 | התסריט הטוב ביותר | לחזור | זכייה |
1999 | הבמאי הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
שנה | קטגוריה | שם הסרט | סטטוס |
---|---|---|---|
2002 | הבמאי הטוב ביותר | דבר אליה | מועמדות |
2002 | התסריט הטוב ביותר | דבר אליה | זכייה |
1998 | הסרט הזר הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
1989 | הסרט הזר הטוב ביותר | נשים על סף התמוטטות עצבים | מועמדות |
שנה | קטגוריה | שם הסרט | סטטוס |
---|---|---|---|
2002 | הסרט הזר הטוב ביותר | דבר אליה | זכייה |
1998 | הסרט הזר הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
שנה | קטגוריה | שם הסרט | סטטוס |
---|---|---|---|
2003 | הסרט הטוב ביותר | דבר אליה | מועמדות |
2003 | הבמאי הטוב ביותר | דבר אליה | מועמדות |
2003 | התסריט הטוב ביותר | דבר אליה | מועמדות |
1999 | הסרט הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
2000 | הבמאי הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
2000 | התסריט הטוב ביותר | הכל אודות אמא | מועמדות |
1991 | הסרט הטוב ביותר | קשור אותי! אהוב אותי! | מועמדות |
1991 | הבמאי הטוב ביותר | קשור אותי אהוב אותי | מועמדות |
1991 | התסריט הטוב ביותר | קשור אותי אהוב אותי | מועמדות |
1989 | הסרט הטוב ביותר | נשים על סף התמוטטות עצבים | זכייה |
1989 | הבמאי הטוב ביותר | נשים על סף התמוטטות עצבים | מועמדות |
1989 | התסריט הטוב ביותר | נשים על סף התמוטטות עצבים | זכייה |
שנה | קטגוריה | שם הסרט | סטטוס |
---|---|---|---|
2000 | הסרט האירופאי הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
2000 | הסרט הזר הטוב ביותר | הכל אודות אמא | זכייה |
1992 | הסרט הזר הטוב ביותר | עקבים גבוהים | זכייה |
1991 | הסרט הזר הטוב ביותר | קשור אותי אהוב אותי | מועמדות |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.