לואיס בוניואל

לואיס בּוּנְיוּאֵל (בספרדית: Luis Buñuel, נולד ב-‏22 בפברואר 1900 – 29 ביולי 1983 בספרד) היה במאי קולנוע ספרדי. מאבות הקולנוע הסוריאליסטי. שבעה מסרטיו נכללים ברשימת 250 הסרטים הגדולים בכל הזמנים של כתב העת Sight and Sound.^[1]

לואיס בוניואל
Luis Buñuel

לואיס בוניואל
לידה	22 בפברואר 1900 קאלאנדה, ספרד
פטירה	29 ביולי 1983 (בגיל 83) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות
מקום קבורה	Tolocha
שם לידה	Luis Buñuel Portolés
סוגה מועדפת	סוריאליזם
מדינה	ספרד, מקסיקו
תקופת הפעילות	1928–1983 (כ־55 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת מדריד
בן או בת זוג	Jeanne Rucar (1934–?) Concha Méndez
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1981) פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (1965) פרס באפט"א לתסריט הטוב ביותר (1974) Golden Ariel דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סרגוסה (1983) הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1977) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1981) פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1951) פרס אריה הזהב פרס דקל הזהב הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית
פרופיל ב-IMDb

Bust of Luis Buñuel in Centro Buñuel Calanda

קורות חייו

בוניואל נולד באראגון, ספרד ללאונרדו בוניואל ולמריה לבית פורטולס. בצעירותו זכה לחינוך ישועי קפדני ואחר כך למד באוניברסיטת מדריד. הוא הפך לחבר קרוב של סלבדור דאלי ופדריקו גארסיה לורקה, בזמן לימודיהם באוניברסיטה. שלושתם יצרו את גרעין התנועה הסוריאליסטית בספרד. בוניואל כתב על לורקה באוטוביוגרפיה שלו: "חיבבנו האחד את השני באופן מיידי. למרות שהיה לנו מעט במשותף - אני הייתי איש פשוט וגס מאראגון והוא אנדלוסי אלגנטי - בילינו את רוב זמננו ביחד. הוא היה נוהג לקרוא לי משיריו... ודרכו גיליתי עולם חדש". בשנות לימודיו הפך בוניואל למהפנט מוכשר. בוניואל נהג לומר שצפייה בסרטים היא סוג של היפנוזה. "צורה זו של היפנוזה קולנועית נובעת מהחשיכה של אולם הקולנוע, המראות המתחלפים במהירות, האורות ותנועות המצלמה, המחלישים את האינטליגנציה הביקורתית של הצופה, מרתקים אותו ומשתלטים עליו". התעניינותו של בוניואל בקולנוע גברה לאחר שצפה בסרטו של פריץ לאנג "המוות העייף" (Der müde Tod, 1921): "יצאתי מאולם הקולנוע שונה לחלוטין מכפי שנכנסתי. דימויים חזותיים יכלו להפוך, והפכו עבורי לצורה אמיתית של ביטוי. החלטתי להקדיש את חיי לקולנוע".

בגיל 25 עקר בוניואל לפריז והחל להשתתף באופן פעיל בתיאטרון ובקולנוע. סרטו הראשון, "כלב אנדלוסי" (1928) קנה לו מקום בהיסטוריה של הקולנוע בשל חדשנותו והקשר החזק שלו לתאוריות סוריאליסטיות ופרוידיאניות. את התסריט כתבו יחד בוניואל ודאלי, תחת השפעה חזקה של "מלאכת החלום" של פרויד. הסרט, שעלילתו בנויה על אסוציאציות, גדוש בדימויים ויזואליים סוריאליסטיים, חזקים ואף בוטים (בייחוד זכורים הסצנה המראה חיתוך אישון של אישה והסצנה המראה נמלים שיוצאות מתוך כף יד).

בוניואל המשיך ליצור מראות סוריאליסטיים ומצא כר עבודה פורה במקסיקו, שם הפך לאזרח בשנת 1948. בסרטיו שם יצר סצנות בהם תרנגולות מופיעות בסיוטי־לילה, נשים מטפחות זקנים וקדושים נחשקים על ידי נשים תאוותניות. בחלק מסרטיו מתח ביקורת חריפה על הבורגנות הקפואה, השבויה בכזביה שלה ומנוכרת לתחושותיה הבסיסיות.

בוניואל שיתף פעולה עם ז'אן-קלוד קרייר בכתיבת מרבית תסריטי סרטיו המאוחרים, ביניהם: "יפהפיית היום" (1967), "שביל החלב" (1969), "סוד הקסם הבורגני" (1972), "רוח החופש" (1974) ו"תשוקה אפלה" (1977).

נישא לז'אן רוקאר (Jeanne Rucar) בשנת 1925.

בניו הם הקולנוענים רפאל בוניואל (Rafael Buñuel) וחואן לואיס בוניואל (Juan Luis Buñuel).

בוניואל נפטר ב-29 ביולי 1983 במקסיקו סיטי משחמת הכבד.

פילמוגרפיה נבחרת

• "כלב אנדלוסי" (1928) Un Chien Andalou
• "תור הזהב" (1930) L'Age d'Or
• "אדמה ללא לחם" (1933) Las Hurdes
• "לוס אולבידאדוס" (1950) Los olvidados, זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן
• "סוזאנה" (1951) Susana
• "אל" (1953) El
• "רובינזון קרוזו" (1954) Robinson Crusoe
• "נזארין" (1959) Nazarin
• "וירידיאנה" (1961) Viridiana, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן
• "המלאך המשמיד" (1962) El Ángel Exterminador
• "יומנה של חדרנית" (1964) Le journal d'une femme de chambre, בכיכובה של ז'אן מורו
• "סימון מהמדבר" (1965) Simón del desierto, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה
• "יפהפיית היום" (1967) Belle de jour, זוכה פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, בכיכובה של קתרין דנב^[2]
• "שביל החלב" (1969) La Voie Lactée
• "טריסטנה" (1970) Tristana, מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר
• "סוד הקסם הבורגני" (1972) Le charme discret de la bourgeoisie, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
• "רוח החופש" / "פנטום החירות" (1975) Le fantôme de la liberté
• "תשוקה אפלה" (1977) Cet obscur objet du désir, מועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר

לקריאה נוספת

• פרדי בואש, הקולנוע של לואיס בוניואל, עדכונים והשלמות: מנחם שובל, הוצאת כתר: ירושלים, 1986.
• זאב רב נוף, מסך גדול. הוצאת כתר 1982.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: לואיס בוניואל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לואיס בוניואל

• לואיס בוניואל, ברשת החברתית Goodreads
• לואיס בוניואל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• לואיס בוניואל, באתר AllMovie (באנגלית)
• לואיס בוניואל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• לואיס בוניואל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• לואיס בוניואל, באתר Discogs (באנגלית)
• על לואיס בוניואל
• פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת לניתוח הסרט "כלב אנדלוסי", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
• רטרוספקטיבה של לואיס בוניואל בסינמטקים - באתר "הבמה"
• ז'אן-קלוד קארייר, "פרידה מלואיס בוניואל: על שיתוף הפעולה האחרון בין הבמאי לתסריטאי", סינמטק 174, סינמטק תל אביב, ינואר-פברואר 2012, עמ' 24–25
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על לואיס בוניואל‏, 31 באוגוסט 2011
• אורי קליין, תשוקה אפלה לקולנוע: רטרוספקטיבה לבמאי הגדול לואיס בונואל, באתר הארץ, 15 ביולי 2013
• לואיס בוניואל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לואיס בוניואל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. The Pendragon, Sight & Sound 2012 critics top 250 films, The Pendragon Society, ‏2018-04-26 (באנגלית)
2. בישראל הופץ הסרט בשם "יצאנית הצמרת".זאב רב נוף, המפלצות האנושיות של בונואל, דבר, 5 בינואר 1968