Loading AI tools
סרט משנת 1942 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קזבלנקה (באנגלית: Casablanca) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1942, המתרחש בעיר קזבלנקה בעת שלטון צרפת של וישי במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט בוים על ידי מייקל קורטיז ומככבים בו המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן. הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בנפשו של ריק בין האהבה ובין המידה הטובה – עליו לבחור בין אהבתו לאילזה ובין הצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה, חבר המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם.
 | |
| עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית | |
| מבוסס על |
כולם באים למועדון של ריק  |
|---|---|
| בימוי |
מייקל קורטיז |
| הופק בידי |
האל ואליס |
| תסריט |
ג'וליוס אפשטיין פיליפ אפשטיין הווארד קוץ' |
| עריכה |
אוון מרקס |
| שחקנים ראשיים |
המפרי בוגרט אינגריד ברגמן פאול הנרייד קלוד ריינס קונרד ויידט סידני גרינסטריט פיטר לורה ס.ז. סאקאל |
| מוזיקה |
מקס שטיינר |
| צילום |
ארתור אדסון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
האחים וורנר, Warner Bros. Pictures |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
הפצה לאולמות הקולנוע, הוצאה ביתית, שידורים, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 26 בנובמבר 1942  18 בנובמבר 1943 |
| משך הקרנה |
102 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית צרפתית גרמנית |
| סוגה |
סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט פלאשבק |
| תקציב | 964,000$ |
| הכנסות | 3,700,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 casablanca |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עוד בזמן הקרנתו לראשונה היה הסרט להיט, ובמהלך השנים צבר קהל אוהדים נאמן. הוא נחשב כיום לקלאסיקה קולנועית, ומדורג תדיר על ידי מבקרים כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו מעולם. הוא זכה בפרס אוסקר לשנת 1943 כסרט הטוב ביותר.
ריצ'רד (ריק) בליין (המפרי בוגרט) הוא בעליו של מועדון בקזבלנקה בשנות מלחמת העולם השנייה, בפרוטקטורט הצרפתי מרוקו הנתון לשליטת משטר וישי. בית-העסק מושך מגוון רחב של לקוחות, מפקידי ממשל ועד לפליטים הנמלטים מאירופה ושואפים להגיע לארצות הברית. ריק הוא אדם ציני המפגין חזות נייטרלית, אך במהלך הסרט מתגלה כי הוא הבריח נשק לאתיופיה במהלך המלחמה נגד איטליה ולחם לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, הוא מפגין טוב לב כלפי פליטים וניכר שהוא אדם רגיש על אף שהוא שומר על ריחוק.
פושע זעיר בשם גיירמו אוגארטה (פיטר לורה) מגיע למועדון כשבידו אישורי מעבר החתומים בידי גנרל מקסים וייגאן,[1] המאפשרים לנושאיהם לצאת מתחומי שלטון וישי ללא שאלות או עיכובים. הוא מפקיד אותם אצל ריק ומבקש ממנו לשמור עליהם. הטפסים נלקחו משני בלדרים גרמנים שנרצחו, והמשטרה המקומית, בראשות פקד רנו המושחת (קלוד ריינס), עוצרת את אוגארטה והורגת אותו.
אל המועדון נכנסת אישה בשם אילזה לונד (אינגריד ברגמן), מלווה בוויקטור לאזלו (פאול הנרייד), מנהיג מחתרת מצ'כוסלובקיה הכבושה. היא מזהה את סם, נגן הפסנתר במועדון, ופונה אליו. מהשיחה ביניהם מתברר שהיא וריק הכירו בפריז, וכמה פלשבקים הקוטעים את הרצף העלילתי מבהירים שהקשר היה רומנטי. ריק מאמין שאילזה נטשה אותו לטובת גבר אחר באקראי, אך בהמשך היא מספרת לו שהיא הייתה נשואה ללאזלו עוד כשהכירו בפריז אך האמינה שהוא מת, וכאשר גילתה שהוא עדיין בחיים נאלצה לבחור וחזרה אליו על אף אהבתה לריק.
קבוצת קצינים גרמנים המונהגים על ידי רב-סרן שטראסר (קונרד ויידט), משתלטת על הפסנתר במועדון ושרה את "משמר הריין".[2] לאזלו מנהיג את שאר הלקוחות בשירת המנון צרפת, והם גוברים בקולם על הגרמנים, המורים לרנו להכריז על סגירת המועדון.
ויקטור ואילזה מגלים שאשרות היציאה נמצאות אצל ריק, אבל כשוויקטור פונה אליו הוא מסרב למכור לו אותן ומציע שיפנה אל אשתו לקבל הסבר. לאחר מכן אילזה מגיעה אל ריק בעצמו, מתחננת ואף מאיימת עליו באקדח, אבל בסופו של דבר מוכרעת תחת רגשותיה ואומרת שהיא משאירה את ההחלטה בידיו.
ריק נפגש עם רנו ואומר לו שהוא מוכן להסגיר לידיו את ויקטור כיוון שהוא מעוניין להשתמש באשרות כדי לברוח יחד עם אילזה. הוא מתאם עם רנו שימסור לוויקטור את המסמכים כך שתהיה למשטרה עילה לעצור אותו, ולאחר מכן ייקח אותם בחזרה אליו. בפועל, כאשר רנו מגיע (לבדו, כפי שדרש ריק) ומתכוון לקחת את ויקטור, ריק מאיים עליו באקדח ומכריח אותו להתלוות אל ויקטור, אילזה ואליו אל שדה התעופה. שם הוא נפרד מאילזה בטענה שהוא יודע שמקומה האמיתי הוא לצד ויקטור ושהיא חלק חיוני במאבקו נגד הנאצים, ואף פונה אל ויקטור ומבטיח לו שאשתו נשארה נאמנה רק לו גם במהלך מפגשיהם האחרונים. ויקטור ואילזה עולים על המטוס שממריא אל ליסבון, משם מובטח להם המשך הדרך. שטראסר מגיע ומנסה לסכל את ההמראה, אך ריק יורה בו לאחר שאיים עליו מספר פעמים. כשאנשיו של רנו מגיעים למקום הוא מחפה על ריק ומורה להם לאסוף "את החשודים הרגילים" במטרה לחקור לכאורה את מותו של הגרמני. השניים פוסעים אל תוך הערפל, ורנו מציע לריק שיסייע לו להימלט לברזוויל שבשליטת צרפת החופשית. ריק עונה לו כי הוא חושב שזוהי "תחילתה של ידידות מופלאה".
לאווירה שמשרה הסרט תרמה העובדה כי רק שלושה מן השחקנים המופיעים בו נולדו בארצות הברית. צוות השחקנים הורכב מבני אומות שונות, בעלי רקע שונה, שחלקם הגיעו לארצות הברית בשל התנגדותם לנאציזם או בשל יהדותם:
.jpg)
הסרט הופק על פי מחזה של מורי ברנט וג'ואן אליסון בשם "כולם באים למועדון של ריק" (Everybody comes to Rick's). המחזה מעולם לא הוצג על במה. חברת האחים וורנר קנתה את הזכויות תמורת 20,000 דולר, וקראה לפרויקט "קזבלנקה", כפי הנראה בניסיון לחקות הצלחת סרט משנת 1938 שנקרא "אלג'יר". את הפקת הסרט לקח על עצמו המפיק המפורסם האל ואליס.
הצילומים החלו ב-25 במאי 1942 והסתיימו ב-3 באוגוסט 1942. הסרט צולם בשחור-לבן.
הסרט כולו צולם באולפן, פרט לסצנה שבה מגיע מייג'ור שטראסר, שצולמה בנמל התעופה "ואן נויס" הסמוך ללוס אנג'לס. הרחוב בקזבלנקה שבו צולמו סצינות ה"חוץ", נבנה כתפאורה עבור סרט אחר בשם "שיר המדבר". בתפאורה זו השתמשו גם לצילום הסצינות בקזבלנקה וגם לצילום הסצינות המתרחשות בפריז. תפאורה זו נותרה בשימוש האולפן עד לשנות ה-60.
לצילום המועדון של ריק השתמשו בשלוש תפאורות נפרדות, כך שלא ניתן להבין בדיוק את מבנה המועדון.
הסצנה הסופית, המתרחשת בנמל תעופה, כללה שימוש בדגם מוקטן של מטוס ובננסים שצולמו כעובדי נמל התעופה, על מנת לחסוך בחומרים, עקב בעיות קיצוב שיצרה המלחמה. הערפל בסצנה שימש על מנת להסוות בעיה זו.
גובהה של ברגמן יצר בעיה מסוג אחר. היא הייתה גבוהה במספר סנטימטרים מבוגרט, כך שבעת צילום סצינות האהבים ביניהם, נאלץ בוגרט לעמוד על ארגז או על כרית.
עלותו הכוללת של הסרט הייתה $950,000, עלות שהיוותה חריגה מסוימת מהתקציב, אך עמדה בסטנדרטים של הפקה הוליוודית מאותה התקופה. בוגרט נקרא זמן מה לאחר סיום הצילומים על מנת לדבב את הסצנה הסופית ("לואי, אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה"). זמן מה תוכננה סצנה המציגה את רנו ואת ריק הנפגשים עם לוחמי צרפת החופשית על סיפונה של אונייה, אך זו בוטלה בסופו של דבר.
ההשראה למחזה המקורי הייתה טיול שערך המחזאי מורי ברנט בשנת 1938 לאירופה, ובו ביקר בווינה ובחוף הדרומי של צרפת, מקומות שבהם חיו בדו-קיום מתוח פליטים ונאצים. ברנט היה מורה בתיכון, וחסר ניסיון בכתיבה מקצועית. ברנט ושותפתו ג'ואן אליסון כתבו מחזה בשם "כולם באים למועדון של ריק". במחזה הדמות של אילזה הייתה אמריקנית, אשר פגשה בלאזלו לאחר סיום יחסיה עם ריק בפריז, ואילו ריק היה עורך דין. המחזה מעולם לא הוצג על במה, אך הצליח לתפוס את תשומת לבם של אולפני האחים וורנר, אשר רכשו את הזכויות לעיבודו לתסריט. לאחר כתיבת המחזה דשדשה הקריירה של ברנט ואליסון. זמן מה כתבו ככותבים זוטרים עבור אולפני סרטי פרמאונט, ולברנט הייתה הצלחה מסוימת ככותב תסכיתים. אליסון שבה ושקעה אל האלמוניות.
בתחילה הוטלה כתיבת התסריט על זוג האחים התאומים ג'וליוס ופיליפ אפשטיין. האחים היוו צוות כתיבה עבור האחים וורנר אשר היה אחראי ללהיטים רבים בעבר. בתחילה הסירו האחים אפשטיין את ההתייחסויות לעברו ורקעו של ריק, והוסיפו אלמנטים של קומדיה. הכותב הנוסף, הווארד קוץ' הצטרף לאחר מכן, והמשיך לעבוד עם האחים אפשטיין, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנטים פוליטיים ומלודרמטיים. סצינות חשובות הוספו על ידי התסריטאי קייסי רובינסון, שהוסיף את הפגישות בין אילזה וריק בבית הקפה, אך הוא לא זכה לכך ששמו יירשם בכותרות הסרט בין התסריטאים. הבמאי מייקל קורטיז הוסיף אלמנטים רומנטיים, והתעקש על סצינות הפלאשבק מפריז. אחת השורות הידועות ביותר מן הסרט – "Here's looking at you" אינה מופיעה כלל בתסריט, ויש אומרים כי נוספה בעת שבוגרט לימד את ברגמן לשחק במשחק פוקר מאחורי הקלעים.
השורה האחרונה, והמפורסמת ("תחילתה של ידידות נפלאה") הוספה על ידי המפיק האל ואליס, לאחר סיום ההסרטה, ובוגרט נקרא שוב לאולפנים על מנת לדבב אותה.
שלב הסיום של הסרט הוא כה מותח ומרגש, עד כי המיתוס (השקרי) הנפוץ הוא כי השחקנים עצמם לא ידעו עד הרגע האחרון את הפתרון המדויק, וכי התסריט הסופי נמסר לידם רק ביום הצילומים האחרון. המחזה שעליו מבוסס הסרט הסתיים בכך שריק שולח את לאזלו ואילזה אל המטוס. בשלב מסוים אף הציעו התסריטאים "להרוג" את לאזלו ולהשאיר את ריק עם אילזה, אך פתרון זה לא תאם את הרוח הפטריוטית שרצו התסריטאים להעניק לסרט. "הקוד המוסרי" השליט בהוליווד באותה התקופה לא איפשר פתרון שבו עוזבת אילזה את ויקטור לטובת ריק, שכן נאסר להציג אישה נשואה העוזבת את בעלה למען גבר זר.
על אף ריבוי הכותבים, התסריט הדוק ואחיד. קוץ' טען כי היה זה המתח בין גישתו וגישת קורטיז שיצר את הטון המדויק של הסרט, ואת האיזון הרגשי בין מרכיביו.
התסריט נתקל בבעיות של צנזורה, שכן נרמז ממנו כי רנו סוחט טובות הנאה מיניות מפליטה לה הוא מסייע, ושריק קיים מגע מיני עם אילזה בעודם בפריז, כאשר הייתה נשואה לאחר. "קוד ההפקה" לו היו מחויבים האולפנים הגדולים בהוליווד באותה התקופה מנע רמיזות מסוג זה. עם זאת, בגרסה הסופית של הסרט ניתן להבין בבירור את שתי הרמיזות.
התסריט זיכה את יוצריו, האחים אפשטיין וקוץ', בפרס אוסקר, וב-6 בדצמבר 2021 הוא דורג במקום השני ברשימת "101 התסריטים הטובים ביותר של המאה ה-21 (עד כה)" מטעם גילדת המחברים של אמריקה (אנ'), אחרי "תברח" של ג'ורדן פיל משנת 2017.[3][4]
הבמאי מייקל קורטיז היה מהגר הונגרי. הוא הגיע לארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 אך חלק ממשפחתו נותר באירופה, והפך לפליטים, כך שנושאו של הסרט היה קרוב ללבו. סצינות המונטאז', כדוגמת הסצינות המראות את הפלישה הנאצית לצרפת, נערכו על ידי הבמאי דון סיגל, שהיה אחראי על המונטאז' באולפני האחים וורנר בטרם החל בקריירת הבימוי שלו.
צלם הסרט היה ארתור אדסון, צלם ותיק, שצילם בעבר סרטי פילם נואר כ"הנץ ממלטה" (1941) שהיווה אף הוא שיתוף פעולה של צוות השחקנים בוגרט – לורה – גרינסטריט. הצלם הקדיש תשומת לב מרובה לצילומה של ברגמן. השחקנית העדיפה להצטלם מצד שמאל, ולהצטלם בתאורה ופילטרים שהראו את הברק שבעיניה. האפקט נועד להפוך אותה לדמות עצובה ונוסטלגית. הצילום בסרט יוצר אווירת "פילם נואר" קודרת ואקספרסיוניסטית, במיוחד בסצינות המסיימות את הסרט.
מוזיקת הרקע לסרט נכתבה על ידי מקס שטיינר הידוע ככותב מוזיקת הרקע לסרט "חלף עם הרוח". השיר "בחלוף הזמן" (As time goes by), שהוא השיר המזוהה ביותר עם הסרט, נכתב על ידי הרמן הופפלד עבור מחזה משנת 1931 בשם "כולם מוזמנים". המחזה של ברנט ואליסון "כולם באים למועדון של ריק" השתמש בשיר זה, ובמהלך ההפקה נערך בו שימוש בטרם נפלה ההחלטה הסופית על הליווי המוזיקלי. שטיינר רצה לכתוב שיר משלו על מנת להחליפו, אך עם התקדמות ההפקה גזזה ברגמן את שערה על מנת להופיע בסרטה הבא, ולא ניתן היה לצלם מחדש סצינות שיתאימו לשיר החדש. לפיכך החליט שטיינר לבסס את כל מוזיקת הרקע לסרט על השיר, ועל המרסייז, כשהוא משתמש בהם חליפות על מנת להדגיש את שינוי מצבם הרגשי של גיבורי הסרט.
בסצנת "דו-קרב ההמנונים" מנגנת את המרסייז תזמורת שלמה (ולא האוסף הקטן של נגנים המוצג בסרט), אל מול "משמר הריין", שאותו מנגנים הגרמנים בפסנתר. שירים נוספים בסרט הם השיר "זו חייבת להיות את" – "It Had to Be You", להיט משנת 1924, ושיר בשם "הקש בעץ" – "Knock on Wood".
התגובה לסרט בעת ההקרנות המוקדמות תוארה כ"לא תאמן". הסרט הוקרן בהצגת בכורה בניו יורק ב-26 בנובמבר 1942. הכנסות הסרט בהקרנות הסדירות בארצות הברית הגיעו ל-3.7 מיליון דולר. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, והתסריט המעובד הטוב ביותר) והיה מועמד לחמישה פרסים נוספים. השיר "בחלוף הזמן" שהה 21 שבועות במצעד הלהיטים בארצות הברית. הסרט זכה לביקורות מעורבות, אך שמר על פופולריות במהלך השנים. במכללות בארצות הברית נהוג להקרין את הסרט בשבוע שלפני בחינות הסיום. מסורת זו סייעה לסרט להישאר פופולרי עשרות שנים לאחר הקרנתו.
הסרט זכה לאזכורים רבים בקולנוע, רובם פארודיים:
בישראל, הסרט היה אמור להיות מוקרן לראשונה[5] במוצאי שבת, ה-13 בנובמבר 1943, בעת פתיחתו של בית-הקולנוע החדש "אוריון" בתל אביב (לימים "אורלי"). בשל סכסוך עבודה נדחה האירוע[6] במספר ימים, ו"קזבלנקה" יצא לאקרנים לראשונה ב-18 בנובמבר.[7]
תסריטו של הסרט שופע שורות שהפכו לקלאסיקה. השורה "Here's looking at you, kid" נבחרה בסקר שנערך על ידי מכון הסרטים האמריקאי בשנת 2005 לשורה החמישית הזכורה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, אך ציטוטים רבים נוספים זכורים מן הסרט וביניהם:
דווקא השורה המצוטטת "נגן זאת שוב סם", אינה נאמרת כלשונה בסרט. אילזה מבקשת מסם "נגן זאת פעם אחת סם, לזכר הימים שחלפו". לאחר מכן מבקש ממנו ריק לנגן במילים "ניגנת בשבילה, נגן זאת בשבילי". השורה המפורשת "Play it again, Sam", אינה נאמרת על ידי ריק או אילזה, והיא שיבוש מאוחר יותר, מסרטם של האחים מרקס, "לילה בקזבלנקה" שהוא פרודיה על הסרט "קזבלנקה".
"קזבלנקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"קזבלנקה", באתר נטפליקס
"קזבלנקה", באתר AllMovie (באנגלית)
"קזבלנקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"קזבלנקה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"קזבלנקה", באתר Metacritic (באנגלית)
"קזבלנקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"קזבלנקה: כף גדושה של שמאלץ מהנה": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
"קדימון "קזבלנקה", סרטון באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
