Loading AI tools
ג'רוזלם פוסט (באנגלית: The Jerusalem Post) הוא עיתון יומי ישראלי בשפה האנגלית, והוא העיתון השני הוותיק ביותר בישראל (אחרי עיתון "הארץ", שראה אור לראשונה ב-1918).
 סמליל הג'רוזלם פוסט | |
| תדירות | עיתון יומי |
|---|---|
| סוגה | חדשות |
| פורמט | טבלואיד |
| מייסד |
גרשון אגרון  |
| בעלים | אלי עזור |
| עורך ראשי | צביקה קליין |
| מנכ"ל | ענבר אשכנזי |
| תאריכי הופעה |
1 בדצמבר 1932 (בשם "The Palestine Post") – הווה (92 שנים) |
| שפה | מהדורות באנגלית ובצרפתית |
| מערכת |
ירושלים,  ישראל |
| תפוצה |
90,000 (ימי חול) 120,000 (סופי שבוע) |
| מדינה | בינלאומי |
| ISSN | 0792-822X |
| עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
| www.jpost.com | |
  | |
מקורו של העיתון ב"Palestine Bulletin", עיתון יומי באנגלית שנוסד בינואר 1925[1] ולימים הפך ל"Palestine Post". את שמו הנוכחי קיבל העיתון לאחר קום המדינה.
בתקופת המנדט הבריטי
את העיתון "Palestine Bulletin" פרסמה הסוכנות הטלגרפית היהודית, מיזם עסקי של המוציא לאור היהודי-אמריקני ג'ייקוב לנדאו (מיזם שאינו קשור לסוכנות היהודית). אחד מעורכי העיתון, לימים עורכו הראשי, היה גרשון אגרונסקי, עיתונאי אמריקני יליד רוסיה ולימים ראש עיריית ירושלים, אשר שינה את שמו לגרשון אגרון. עורך אחר בעיתון היה המשפטן היהודי-אנגלי דוד גויטיין, אשר עלה לארץ בשנת 1929, לימים שופט בבית המשפט העליון הישראלי.
בשנת 1932 הקים אגרונסקי עיתון חדש כדי להתחרות ב"בולטין", אך בסופו של דבר סיכמו אגרונסקי ולנדאו על שיתוף פעולה, והיו לבעלים שותפים של עיתון אחד. למחרת היום, ב-1 בדצמבר 1932 (א' בכסלו תרצ"ג), הופסק פרסומו של ה"בולטין" ואת מקומו תפס ה"The Palestine Post". בגליונו הראשון שלו צוין במפורש כי הוא ממשיך את העיתון "Palestine Bulletin".
במאמר הראשי בגיליון הראשון כתב אגרונסקי: ”מטרתנו לתת לציבור בארץ ישראל עיתון עברי בשפה האנגלית, ולאפשר לפקידי הממשל הבריטי בפלשתינה הבנת מה בענייני יהדות וציונות. כמו כן, מטרתנו לספק מידע יום יומי על מעשי היהודים ומאווייהם בתפוצות ובארץ”.
תחת שלטון המנדט נקט "פלסטיין פוסט" קו שתמך במאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ונקט קו גלוי ותקיף נגד הגבלות שהטיל השלטון הבריטי על הגירת יהודים לארץ ישראל. על אף שלא היה כזה באופן רשמי, נחשב העיתון לשופרה של הסוכנות היהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה העיתון השני הנפוץ ביותר בא"י (אחרי "דבר" ולפני "הארץ") ותפוצתו הייתה כ-20,000 עותקים ביום. ב-6 ביוני 1944, יום הפלישה לנורמנדי, הגיע לשיא תפוצתו עד אז - 50,000 עותקים[2].
המשרדים והדפוס של העיתון שכנו בירושלים ברחוב הסולל 9 (כיום רחוב החבצלת).
במלחמת העצמאות
בראשית מלחמת העצמאות, ב-2 בפברואר 1948, התפוצצה ליד מערכת העיתון מכונית תופת[3] שאותה הובילו, ככל הנראה, שוטרים בריטים. ארבעה אנשים נהרגו ושלושים נפצעו, ולבניין העיתון נגרם נזק רב, אולם הוא לא התמוטט. זאת משום שהקבלן שבנה אותו, שש שנים לאחר רעידת האדמה של שנת 1927 (תרפ"ז), שהייתה בעוצמה של 6.25 בסולם ריכטר, חיזק אותו במיוחד ביסודות ובקירות. חרף הנזק הרב הצליח העיתון לצאת לאור למחרת, תוך הסתייעות בסדר הדפוס של דפוס "אחוה", והדפסת גיליונות בדפוס "ליפשיץ". במאמר המערכת נכתב "שום חומר נפץ לא ימנע מאיתנו להשמיע את קולנו".
בנוסף לנזקי הפיצוץ, סבל העיתון מירידה חדה בתפוצתו, שכן הפינוי הבריטי הוריד בהרבה את מספר קוראיו. בעיה נוספת הייתה ניתוק ירושלים, אשר פגע באפשרות להפיץ את העיתון ברחבי הארץ. לפיכך, במשך כעשרה שבועות, החל מן ה-26 במאי 1948, הופץ העיתון בשתי מהדורות מקבילות, תל אביבית וירושלמית.
פנחס לבון סיפר שבשנת 1948, בעקבות נזקים שגרמה מלחמת העצמאות, פנה גרשון אגרון להסתדרות בבקשת סיוע לעיתון. ההסתדרות הסכימה והשקיעה בעיתון, באמצעות סולל בונה, 25,000 לירות ארץ ישראליות, תמורתן קיבלה מניות בעיתון. עם זאת, היא מעולם לא התערבה בהנהלת העיתון ובעריכתו[4].
לאחר קום המדינה
עם קום המדינה המשיך העיתון להיות כלי הביטוי של הגישה הישראלית, כלפי דיפלומטים זרים ותיירים.
בשנת 1950 ביקש גרשום שוקן, בעליו של העיתון באותה עת, להעבירו מירושלים לתל אביב. אגרון התנגד לכך, ובחר לשנות את שם העיתון ל"Jerusalem Post", אשר הוא שמו עד היום[5][6].
בשנת 1963 החזיקו גופים המקושרים להסתדרות, בהם ניר שיתופי, סולל בונה, בנק הפועלים, הסנה והמשביר המרכזי, 37% ממניות העיתון[7]. בשנות ה-70 הייתה חברת משקיעי ישראל של סם רוטברג גורם מרכזי בבעלות על העיתון[8].
בבעלות קונרד בלק
בשנת 1987 ביקר בישראל דייוויד רדלר, שותפו של איל העיתונות קונרד בלק וסגן נשיא קבוצת "הולינג'ר", ופגש את אריה מקל, שהיה היועץ המדיני של ראש הממשלה יצחק שמיר. רדלר ביקש לפגוש את ראש הממשלה כדי לסייע לו, והציג את עצמו כשמרן ימני. לשאלתו כיצד יוכל לסייע לראש הממשלה, השיב מקל כי יקנה את ה"ג'רוזלם פוסט" הליברלי, שהיה ביקורתי מאוד כלפי שמיר. אף שהעיתון לא עמד למכירה באותה עת, בראשית שנת 1989 העמיד אותו למכירה קונצרן כור תעשיות, שהיה בעל השליטה בו. אריה מקל נזכר בביקורו של רדלר וביקש מחבר הכנסת בנימין נתניהו, שהיה בניו-יורק בסיור הרצאות וגיוס כספים למען הליכוד, ליצור קשר עם רדלר כדי לעניין אותו בהזדמנות לרכוש את העיתון[9]. כאשר נפתחו המעטפות עם הצעות הרכישת שנתקבלו במשרדי הנהלת כור באפריל 1989, סברו המנכ"ל, בני גאון, ושמעון רביד, מנהל הכספים של הקונצרן, כי בהצעה שהגישה חברת הולינג'ר הקנדית נפלה טעות דפוס: ההצעה, בסך 20.7 מיליון דולר, הייתה גבוהה פי ארבעה ויותר מן ההצעות המתחרות שהגישו אנשי העסקים רוברט מקסוול, צ'ארלס ברונפמן, אריה גנגר ויעקב נמרודי[10]. לאחר רכישת הג'רוזלם פוסט בידי קבוצת הולינג'ר, הקו המדיני של העיתון נעשה מזוהה עם הימין הפוליטי הישראלי[11]. עיתונאים רבים עזבו את העיתון בעקבות זאת והקימו את השבועון המתחרה, "ג'רוזלם ריפורט" - שאותו רכשה הולינג'ר בשנת 1998, לאחר שנקלע לקשיים כספיים[12].
בבעלות אלי עזור
בשנת 2004, לאחר קריסת עסקי קבוצת הולינג'ר[13] והפסד מצטבר של 15 מיליון דולר בשלוש שנים, הועמד העיתון למכירה[14], המו"ל טום רוז פוטר[15] והעורך הראשי ברט סטיבנס התפטר[16].
בנובמבר 2004 ביקש איש העסקים אלי עזור, מבעליה של קבוצת צ'רלטון, לרכוש את העיתון תמורת 13.2 מיליון דולר, באמצעות חברת מרקעי תקשורת בשותפות עם החברה הקנדית קאנווסט[17], אך במהלך 2005 התגלו קשיים בהשלמת העסקה עקב מחלוקת בין עזור ושותפיו[18]. לבסוף, עזור רכש את השליטה בעיתון לבדו[19]. בבעלותו פתח העיתון בשיתוף פעולה עם ה"וול סטריט ג'ורנל", שבמסגרתו הוא מפיץ ומשווק עותקים של "וול סטריט ג'ורנל אירופה" בישראל מאז ינואר 2008[20].
סטיב לינדי היה העורך הראשי של העיתון משנת 2011 ועד מאי 2016[21], וב-2016 החליף אותו יעקב כץ[22].
מאז 2012 מקיים העיתון כנס שנתי בניו יורק, The Jerusalem Post Conference, בהשתתפות אישים בכירים בישראל ובעולם היהודי. את הכנס הקים וניהל יזם התקשורת רונן לפלר, וכיום מנהלת אותו מנכ"לית קבוצת הג'רוזלם פוסט, ענבר אשכנזי.
ביולי 2018 פוטר המאייר אבי כ"ץ מהעיתון בגלל קריקטורה המציגה את נתניהו וח"כים מהליכוד כחזירים[23].
לעיתון יש מהדורת גרסת לייט וגם תוכנית ללימוד ושיפור האנגלית באמצעות שירות שיחות טלפוני ובזום בשם לייטוק ובנוסף IvriTalk המיועד ללימוד עברית בסיסית ומתקדמת. ישנה גם גרסה מקוונת של העיתון המודפס, וגרסאות לילדים ולנוער (zone, street, snap, dash) שנועדו ללימוד ולשיפור רמת האנגלית. הוא אף מוציא מהדורה צרפתית[24], וכן ירחון בעברית קלה ללימוד עברית (IVRIT). העיתון מופץ באמצעות חברת בר שיווק והפצה.
ב-3 בינואר 2022, כחלק ממתקפת סייבר לרגל יום השנה השני לחיסולו של קאסם סולימאני, אתר העיתון נפרץ, אך חזר לפעילות לאחר כשעה.[25]
- גרשון אגרון - מייסד ועורך ראשי: 1932–1955
- טד לוריא - עורך ראשי: 1955–1974
- לאה בן דור - עורכת ראשית: 1974–1975
- ארי רט וארווין פרנקל - עורכים ראשיים: 1975–1989
- נ. דייוויד גרוס - עורך ראשי: 1990–1992
- דייוויד בר-אילן - עורך ראשי: 1992–1996
- ג'ף ברק - עורך ראשי: 1996–1999
- דייוויד מקובסקי - עורך ראשי: 1999–2000
- קרל סצרק - עורך ראשי: 2000
- ג'ף ברק - עורך ראשי: 2000–2002
- ברט סטיבנס - עורך ראשי: 2002–2004
- דייוויד הורוביץ - עורך ראשי: 2004–2011
- סטיב לינדי - עורך ראשי: 2011–2016
- יעקב כץ - עורך ראשי: 2016–2023
- אבי מאיר עורך ראשי: 2023
- צביקה קליין עורך ראשי: 2023–
- דוד לנדאו
- הירש גודמן
- גרשום גורנברג
- משה אטר
- נינה קציר
- רוברט רוזנברג
- מאיר רונן
- יורם המזרחי
- אלן דרשוביץ
- קרולין גליק
- שרה הוניג
- יעקב קירשן
- איזי ליבלר
- נעמי רגן
- ח'אלד אבו טועמה
- בנימין ברעם
- ג'ונתן רוזנבלום
- בארי רובין
- גיל טרוי
- הרב קיינון
- אמוץ עשה-אל
- אלון בן-מאיר
- איסמר גינצברג
- ריי חנניה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
ג'רוזלם פוסט, ברשת החברתית פייסבוק
ג'רוזלם פוסט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'רוזלם פוסט, ביישום טלגרם
ג'רוזלם פוסט, סרטונים בערוץ היוטיוב- ג'רוזלם פוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- The Jerusalem Post - אתר האינטרנט של העיתון
- The Palestine Bulletin באתר עיתונות יהודית היסטורית
- The Palestine Post - ארכיון מלא של העיתון מהשנים 1932–1950 באתר הספרייה הלאומית
- ג'ושואה מיטניק, מה יש בו, ב"ג'רוזלם פוסט", באתר הארץ, 18 במאי 2004
.svg){kind=icon}
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
