Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מראָה או ראי (נקרא גם אספקלריה) היא התקן בעל משטח פנים המחזיר את קרני האור. המראה השטוחה הנפוצה עשויה זכוכית ועל פניה האחוריים מונחת שכבה דקה של מתכת כלשהי (לרוב כסף) כך שהנוף שמולה משתקף עליה.
למראה שימושים רבים, הנפוץ שבהם הוא שיקוף דמות האדם המתבונן בה, למטרות ביתיות יומיומיות של בחינת ההופעה והלבוש, התאפרות, סידור השיער, וגילוח. בזכות שימושיה אלו, המראה היא חפץ המצוי בכל בית. בשל שכיחותה ונחיצותה המראה היא אובייקט עיצובי ואומנותי. היא עשויה להיות חפץ העומד בפני עצמו, תלויה על הקיר או ניצבת, או לחלופין משובצת בחפצים כגון נרתיק איפור או ברהיטים כגון שידת איפור וארון בגדים. מראות קיימות במגוון גדלים, סגנונות וצורות, ממוסגרות במסגרות ממגוון חומרים וצבעים.
המראות הראשונות היו ככל הנראה צלוחיות כהות מלאות בנוזל כלשהו. המראות הראשונות שיוצרו במיוחד עשויות מזכוכית געשית, ממצאים כאלה נמצאו באנטוליה (כיום טורקיה) ומתוארכים לכ-6000[דרוש מקור] לפני הספירה. סלעים מלוטשים ששימשו כמראות נמצאו באמריקה ומתוארכים לכשנת 2000 לפני הספירה. הממצאים הראשונים של מראה ממתכת נמצאו בארם נהריים ובמצרים ועשויות מנחושת מלוטשת.
המראה נזכרת במקרא, בספר שמות: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד";[1] ובספר איוב: "תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק".[2] במערת האיגרות במדבר יהודה, ב"אולם ג" ובנקיק, נמצאו בשנים 1960–1961 שתי מראות מתקופת מרד בר כוכבא (135-132 לספירה), כפי הנראה של יהודיות שהביאו אותן איתן כשנכנסו למערה כפליטות. המראות בנויות מעיגול מתכת מבהיק (נחושת-קלל) במסגרת עץ עטופה קלף אדום, שעשוי משני חלקים הנראים כמחבטי פינג פונג.[3]
בשנת 1835 הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג יצר את מראת הזכוכית-כסף המוכרת לנו כיום. המראה מורכבת משכבה דקה של מתכת המוצמדת לזכוכית בתהליך של החנקת המתכת, שיטה זו איפשרה לייצר מראות בכמויות גדולות בעלות נמוכה. כיום רוב המראות מיוצרות מכסף או אלומיניום המוצמד למשטח הזכוכית ב-Vacuum deposition.
מראה שטוחה היא הדגם הנפוץ של המראה, והיא משקפת נאמנה את הנוף שמולה. במראה זו, על פי חוק ההחזרה, זווית הפגיעה (ביחס לאנך למראה) שווה לזווית ההחזרה. בנוסף לכך על פי חוק זה זוויות הפגיעה, זווית ההחזרה והאנך למראה נמצאים באותו מישור. ההיפוך במראה הוא תוצאה של שיקוף העצם, לדוגמה, אם אנו נצייר על שקופית ונעמיד אותה מול מראה התמונה במראה תהיה זהה לתמונה המתקבלת אם מסתכלים על השקופית בצד שלא מופנה כלפי המראה. הקרן שיוצאת מנקודה A, פוגעת במראה ומוחזרת לנקודה B תהיה על אותו מסלול זהה של הקרן שיוצאת מנקודה B, פוגעת במראה וחוזרת לנקודה A, ע"פ חוק הפיכת מהלך האור.
מראה קעורה יכולה לשמש כקולימטור, כלומר לרכז קרני אור מקבילות לנקודה אחת, או להפך, להפוך אור המגיע מנקודה אחת לקרניים מקבילות. בפרבולה קרן אור המגיעה מנקודה מרוחקת, במקביל לציר ופוגעת בה, מוחזרת אל המוקד. גם לפרבולואיד, גוף הסיבוב של הפרבולה, יש אותה תכונה, לכן כל קרני האור המגיעות מעצם מרוחק ופוגעות במראה שצורתה פרבולואידית, מתרכזות במוקד. תכונה זו משמשת בקולט שמש ליצירת אנרגיה סולארית. בכיוון ההפוך, מקור אור, הממוקם במוקד, מפזר את אורו, דרך מראה פרבולואידית, בקווים מקבילים. לשימוש יומיומי מייצרים מראות שצורתן כיפה. אם הזווית קטנה, הכיפה מהווה קירוב לפרבולואיד, ויש לה (בקירוב) אותה תכונה של החזרת הקרניים.
כדי לעמוד על מידת העקמומיות של המראה הקעורה משלימים אותה לצורת כדור ומודדים את גודל הרדיוס, ככל שהרדיוס גדול יותר - כך המראה שטוחה יותר. המראה הקעורה מרכזת את קרני האור שלה בנקודת המוקד שמרחקו מן המראה נתון על ידי . מקור אור אשר יוצב בנקודת המוקד יפוזר ל"אינסוף" על ידי המראה, עובדה בה נעשה שימוש בפנסי מכונית.
מישור המוקד הוא משטח ישר העובר דרך המוקד ובניצב לציר האופטי (ציר הסימטריה של המראה). כאשר נשלחות קרניים מקבילות זו לזו, שאינן מקבילות לציר האופטי (באלכסון), כל הקרניים תחזורנה כאשר הן נפגשות בנקודה אחת, הנמצאת על מישור המוקד (מתחת או מעל למוקד המראה).
במראה קעורה יכולים להיווצר ארבעה סוגים של דמויות:
בניגוד למראה הקעורה, המראה הקמורה היא מראה שהצד הקדמי שלה בולט. המראה הקמורה מפזרת את קרני האור ומגדילה את שדה הראיה של המתבונן במראה. במראה קמורה ישנה רק אפשרות אחת לשיקופה של דמות: הדמות תוצג בצורה ישרה ומוקטנת.
בהינתן עצם הממוקם במרחק מן המראה, במראה תיווצר דמות הנמצאת במרחק , כאשר 2 גדלים אלו קשורים זה לזה על ידי הנוסחה .
בעבר הייתה קיימת אמונה, שבמראה נמצאת הבבואה שלנו, שהיא דמות אנושית של ממש, וזהו מקור האמונות הטפלות המזהירות שלא לשבור מראה ושלא להסתכל במראה שבורה.
בין היהודים יש הנוהגים עם מות אדם לכסות את המראות בבית לתקופת השבעה. אחד הטעמים הוא כדי לא להתעסק במראה החיצוני של האדם בתקופת האבלות. בזמנים בהם רק נשים היו נוהגות להסתכל במראה, היו שאסרו על גברים להסתכל במראה משום איסור לא ילבש.
מכיוון שכל חלקת מים, הופכת למראה ומשקפת את הסובב אותה, היא מוזכרת פעמים רבות באגדות ובכתבים עתיקים. האזכור הראשון של שימוש האדם בתכונת השיקוף של המים הוא באגדה היוונית על נרקיסוס, העלם יפה התואר, שהתאהב בדמות שנשקפה אליו ממימי הנחל, עד שלא יכול היה להינתק ממנה.
מקור המילה האנגלית mirror הוא בצרפתית עתיקה -mirer שמשמעה להביט בדבר או להשתקף בו, או בלטינית - mirari - לתהות על משהו. בעברית יש לנו ראי ומראה וגם אספקלריה הארכאית, שמקורה בארמית. באנגלית יש גם looking glass (זכוכית מביטה), שלה יש כפל משמעות מסוים שנעדר מן העברית - הזכוכית, המשמשת אותנו להביט בה ולראות את עצמנו, משיבה לנו מבט מתוך עינינו אנו.
הראי דרכו לשקף את כל המתרחש מולו, באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, כפי שאמורה לעשות עיתונות הגונה ובלתי משוחדת. משום כך יש לנו Daily Mirror האנגלי ו-Der Spigel הגרמני. את מי שנאשם במעשים שלא ייעשו ולא נענש שואלים, איך הוא יכול להסתכל בעצמו בראי כל בוקר. (בהמשך לשאלה: איך אתה ישן בלילה?) הקריקטוריסט והסאטיריקן הם כמי שמציב מראה מעוותת לפני החברה, ללמדה בדרך העיוות וההגזמה את מה שעליה לדעת על עצמה ועל העומדים בראשה.
מראות מעוותות קיימות גם במציאות, בלונה פארק, למשל. הן מעקמות את כולם פרט למי שמעוקם מטבעו, ואותו הן יכולות דווקא ליישר, כזכור לכל מי שראה את הסרט מסכה - הנער שפניו מסולפים ונעווי-צורה מלידה זוכה לראות את עצמו בפעם הראשונה ככל האדם במראה מעוותת בלונה פארק.
באתרי בידור ובילוי שונים יש מבוכי מראות, שהנכנס אליהם רואה את דמותו ודמויות אחרות משתקפות שוב ושוב, ועליו לנסות למצוא את דרכו החוצה, בלי לדעת אם הבבואה שהוא רואה קרובה אליו או משתקפת במרחק רב ומטעה.
מגן פליז מלוטש כראי הוא שאיפשר לפרסיאוס להרוג את מדוזה, אחת משלוש הגורגונות הנוראות, מפלצות בעלות כנפיים ונחשים במקום שערות, שמבטן הופך את כל הבא במחיצתן לאבן. שליח האלים הרמס הוא שנתן לו במתנה חרב פלאים, שבה יוכל לקטול את הגורגונה, אך בלי המגן-ראי, מתנתה של אתנה, לא הייתה החרב מועילה לפרסיאוס, כי הגורגונה הייתה מאבנת אותו לפני שהיה מספיק לפגוע בה. פרסיאוס קרב אל המדוזה בהליכה לאחור, כשהוא מביט אליה בראי שבידו, וכשהיה קרוב דיו, ערף את ראשה מעליה לפני שיכלה לפגוע בו.
מוטיב המראה אהוב על סופרים רבים:
מתוך "וולדן", מאת הנרי דייוויד תורו (הובא כמוטו ב"חדשות האגם", ברברה דלינסקי, הוצאת אור-עם, תרגום שלומית קדם).
זהו מבחן פסיכולוגי לזיהוי עצמי שפותח בשנות ה-70. הוא משמש לאבחון של הופעת ה"אני" כישות נבדלת מהעולם. במבחן מציירים כתם צבעוני על מצחו של תינוק ונותנים לו להביט במראה. בשלב התפתחותי מוקדם התינוק מושיט יד למראה ומנסה לגעת בכתם. בגיל 18 חודשים לערך התינוק מושיט יד למצחו שלו ונוגע בכתם. גם מספר בעלי חיים מצליחים במבחן. בעיקר מצטיינים ביכולת זו קופי השימפנזה אך היא זוהתה אצל יונקים נוספים ואף אצל ציפורים ודגים.
כאמור יש מספר מועט של בעלי חיים מסוגלים לזהות במראה את עצמם. לפיכך משמשת המראה כסוג של מבחן אינטליגנציה לזיהוי "אני" אצל בעלי חיים.
בדרך כלל, בעלי החיים יתייחסו לבבואה במראה כיצור נבדל.
בעלי חיים שונים מגיבים באופן שונה למראות - כלבים וחתולים אדישים להן, משום שהם מגיבים בעיקר לריח ופחות למראה[דרוש מקור][מפני ש...]. מיני קופים רבים מחפשים את הקוף האחר מאחורי הראי, כמו תינוקות צעירים. ציפורים, בעיקר נחליאלים, מדמים לראות בראי זכר מתחרה, פולש לטריטוריה, ומנקרים בו בחמת זעם. פעם היה מקובל לתלות ראי בכלוב של ציפור בודדה, כדי שתחשוב שיש לה בן או בת זוג. בכלובי תוכים נהוג לתלות מראות המשמשות אותם למטרות שעשוע.
כאשר שמים דג קרב סיאמי זכר מול מראה, הוא עובר למצב התקפה, כיוון שהוא חושב שיש דג זכר נוסף מולו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
