Loading AI tools
ספר מאת ג'יי קיי רולינג משנת 1997 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארי פוטר ואבן החכמים (באנגלית: Harry Potter and the Philosopher's Stone) הוא ספר פרי עטה של הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג. הספר הוא הראשון בסדרת הספרים "הארי פוטר", העוסקת בחייו של קוסם צעיר בשם זה. הספר מתאר כיצד הארי מגלה כי הוא קוסם, רוכש חברים ואויבים בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, ובעזרתם של חבריו מצליח לסכל את מזימתו של קוסם מרושע בשם לורד וולדמורט, שרצח את הוריו של הארי וניסה לרצוח אותו כשהיה בן שנה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'יי קיי רולינג |
| איורים |
תומאס טיילור  |
| שפת המקור | אנגלית |
| תורגם לשפות | 67 |
| סוגה | פנטזיה |
| נושא |
מכשף, אבן החכמים |
| מקום התרחשות |
לונדון בסיפורת בדיונית, אדמות הוגוורטס, סמטת דיאגון, דרך פריווט, אנגליה, הממלכה המאוחדת, סקוטלנד |
| תקופת התרחשות |
1991, 1992 |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת בלומסברי; פרוזה (מהדורה עברית) |
| תאריך הוצאה | 27 ביוני 1997 |
| מספר עמודים |
223 (במהדורה הבריטית) 309 (במהדורה האמריקאית) 316 (במהדורה העברית)[1] |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | גילי בר-הלל |
| פרסים | |
| |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | הארי פוטר |
| הספר הבא | הארי פוטר וחדר הסודות |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9-6544-8765-9 |
| הספרייה הלאומית | 990019857740205171 |
  | |
הספר יצא לאור ב-27 ביוני 1997 בהוצאת בלומסברי שבלונדון, ובארצות הברית בהוצאת סקולסטיק ב-1998. הוא זכה במספר פרסים בריטיים המיועדים לספרי ילדים, וכן במספר פרסים בארצות הברית, דורג בראש רשימת רבי המכר הבדיוניים של הניו יורק טיימס באוגוסט 1999, ושהה בה תקופה ארוכה. הספר תורגם לעשרות שפות, ועובד לסרט קולנוע שזכה אף הוא להצלחה רבה. על פי המתרגמת, גילי בר־הלל סמו, בינואר 2000 חולקו העותקים הראשונים של התרגום העברי לספר לבאי מסיבת הסילבסטר של ידיעות אחרונות, וזמן קצר לאחר מכן החל הספר המתורגם להימכר בחנויות[2].
ביקורות רבות שיבחו את הספר, וציינו את דמיונה של רולינג, ההומור, הפשטות, סגנון הכתיבה ומבנה העלילה, ומנגד התלוננו על הסגנון החפוז של הפרקים המאוחרים. כתיבתה של רולינג אף הושוותה לזו של ג'יין אוסטן (אחת מהסופרות האהובות עליה) ולזו של רואלד דאל (שספריו היו פופולריים בתקופה שלפני הארי פוטר).
הספר, כמו גם יתר הסדרה, ספג ביקורת שלילית מטעם קבוצות דתיות, ובמספר מקומות אף נאסרה הפצתו בטענה שהוא מקדם מעשי כישוף. מנגד טענו מספר גורמים כי הספר מקדם ערכים נוצריים חשובים, כולל חשיבותה של הקרבה עצמית והדרכים שבהן החלטות של בני אדם מעצבות את אישיותם.
עשר שנים לפני תחילת העלילה, קוסם האופל הלורד וולדמורט רוצח את הוריו של הארי, אך מסיבה מסוימת מאבד את כוחותיו כשמנסה להרוג את הארי עצמו. בזמן שעולם הקוסמים חוגג את מפלתו של וולדמורט, אלבוס דמבלדור, מינרווה מקגונגל ורובאוס האגריד מביאים את הארי היתום לבית דודיו המוגלגים ורנון ופטוניה דרסלי. במהלך עשר השנים שלאחר מכן, הארי מקבל מדודיו ורנון ופטוניה (ביחד עם בנם היחיד דאדלי) יחס משפיל של הזנחה והתעללות. זמן קצר לפני יום הולדתו ה-11 מקבל הארי מכתבים מסתוריים המושמדים על ידי דודו שמונע ממנו לקוראם. באחד הימים חודרים לבית עשרות מכתבים הממוענים להארי, ועל מנת להימלט מהם מחליט דודו ורנון לקחת את משפחתו לבקתה השוכנת על אי מבודד בלב ים. זמן קצר לאחר הגעתם פורץ לבקתה אדם ענק ממדים המציג את עצמו כרובאוס האגריד, ומספר להארי את מה שהדרסלים הסתירו ממנו במשך כל השנים: הארי הוא קוסם, והוא אמור להתחיל בתוך זמן קצר את לימודיו בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. הוא אף מגלה לו כי הוריו נרצחו על ידי וולדמורט, וזאת בניגוד לגרסה של דודיו, שסיפרו לו כי הוריו מתו בתאונת דרכים.
האגריד מלווה את הארי לסמטת דיאגון - רחוב לונדוני המוסתר מהמוגלגים באמצעות קסמים, ומסייע לו ברכישת הדברים הנחוצים ללימודיו בהוגוורטס. הארי לומד גם על הרכוש הרב שהוריו הורישו לו, שמופקד בבנק הקוסמים גרינגוטס. מאוחר יותר הוא רוכש את השרביט שלו אצל מוכר השרביטים מר אוליבנדר שמספר לו, כי נוצת עוף החול שמהווה את ליבת הקסם של השרביט של הארי מקורה באותו עוף חול, שממנו נלקחה הנוצה לשרביט שנרכש שנים רבות קודם לכן על ידי וולדמורט. כמתנת יום הולדת, קונה האגריד להארי תנשמת שהארי קורא לה הדוויג. כחודש לאחר מכן עוזב הארי את בית משפחת דרסלי, ובתחנת קינגס קרוס הוא עולה על רכבת האקספרס להוגוורטס. בתחנה הוא פוגש את בני משפחת ויזלי, המראים לו כיצד לעלות על רציף תשע ושלושה רבעים, שממנו יוצאת הרכבת. במהלך הנסיעה, מתיידד הארי עם רון ויזלי, המספר לו כי מישהו ניסה לפרוץ לכספת בגרינגוטס. הוא פוגש לראשונה גם בהרמיוני גריינג'ר, תלמידה חכמה ממוצא מוגלגי, ובעיני רון, מעצבנת קמעה. תלמיד נוסף בשם דראקו מאלפוי, המלווה על ידי חבריו קראב וגויל, מנסה לייעץ להארי להתרחק מרון, אך הארי דוחה זאת בגלל סלידתו מהיהירות והדעות הקדומות של מאלפוי על כל מי שאינו טהור דם (מושג שיוסבר במלואו רק בספר השני אך פשוטו הוא אדם ששני הוריו קוסמים).
לפני תחילת הסעודה של פתיחת השנה בהוגוורטס מתמיינים התלמידים החדשים לבתים השונים באמצעות מצנפת המיון. רוב התלמידים עוברים תהליך מיון קצר; דראקו מאלפוי נשלח לבית סלית'רין עוד לפני שהמצנפת מונחת באופן מלא על ראשו. עם הארי מתנהל הליך המיון באריכות, והמצנפת מגלה כי לדעתה, בשל השאפתנות שלו הוא מתאים יותר לסלית'רין. הארי מתנגד לכך לאור המידע השלילי שקיבל על הבית, ולבסוף המצנפת שולחת אותו לבית גריפינדור יחד עם חברו החדש רון. בזמן הסעודה הארי מביט לכיוון שולחן האוכל של המורים ומבחין במורה בשם סוורוס סנייפ, כשמיד לאחר מכן ולראשונה בסדרה חש הארי בכאב חד בצלקת, שנותרה מהקללה שהטיל עליו וולדמורט.
לאחר שיעור שיקויים שבו מתעמר סנייפ בהארי, הוא מבקר ביחד עם רון בבקתה של האגריד השוכנת על גבול היער האסור של הוגוורטס. בבקתה הם לומדים מפיו של האגריד, כי השוד בגרינגוטס התרחש ככל הנראה זמן קצר לאחר שהארי ביקר בכספת שלו שם, והוא גם נזכר שראה את האגריד יוצא מהבנק עם חבילה קטנה.
במהלך שיעור התעופה הראשון שובר נוויל לונגבוטום את פרק כף ידו, ומאלפוי מנצל זאת על מנת לקחת את כדור הזיכרון השביר שלו, ולברוח באמצעות המטאטא המעופף שלו. הארי רודף אחריו בטיסה תוך הפגנת כישרון רב, וברגע האחרון מצליח לתפוס את הכדור שהושלך על ידי מאלפוי. מינרווה מקגונגל (סגניתו של מנהל בית הספר אלבוס דמבלדור) רואה זאת, ובמקום להעניש אותו, כפי שמאלפוי תכנן, היא מצרפת אותו לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור בתפקיד המחפש, האחראי על לכידת הסניץ' במהלך המשחק.
לאחר מכן מערים מאלפוי על הארי ועל רון, וגורם להם להגיע לחדר המדליות של הוגוורטס לצורך עריכת דו-קרב קוסמים באמצע הלילה. אל הארי ורון מצטרפים נוויל והרמיוני. לאחר שהם כמעט ונתפסים על ידי שרת בית הספר ארגוס פילץ', שקיבל מידע מראש ממאלפוי, הם מגיעים למסדרון בקומה השלישית, שהכניסה אליו נאסרה בתחילת השנה, ושם מגלים כלב תלת-ראשי גדל ממדים. הם נמלטים ממנו בקושי, אך הרמיוני מצליחה להבחין, כי הכלב עומד מעל דלת ברצפת המסדרון. החבורה מסיקה, כי הכלב שומר על הכניסה למקום שבו נמצאת החבילה שנלקחה מגרינגוטס.
לאחר שרון מעליב את הרמיוני בעקבות ביצועיה הטובים בשיעור לחשים היא בורחת בדמעות לשירותים של הבנות. הארי ורון הולכים לסעודת ליל כל הקדושים, אך נאלצים לסיים אותה מוקדם מן הצפוי כאשר קוויריניוס קווירל, המורה המגמגם להתגוננות מפני כוחות האופל, פורץ לאולם הסעודות בצעקות ומתריע על חדירת טרול לטירה. במקביל לפינוי התלמידים למקום מבטחים ממהרים הארי ורון להזהיר את הרמיוני, ומגלים שהיא נלכדה בשירותים על ידי הטרול. הארי ורון מצליחים לגבור על הטרול, ולאחר שמספר מורים מגיעים לזירת האירוע, הרמיוני נוטלת את האשמה על עצמה, ובעקבות התקרית הארי, רון והרמיוני הופכים לחברים קרובים.
בערב שלפני משחק הקווידיץ' הראשון שלו (מול סלית'רין) רואה הארי את סנייפ מקבל טיפול רפואי מפילץ' בפגיעה ברגל, שנראית כנשיכה. החבורה מסיקה מכך שסנייפ ננשך על ידי הכלב בעל שלושת הראשים כשניסה לחדור למסדרון בקומה השלישית. במהלך המשחק מאבד הארי את השליטה על המטאטא שלו, עקב כישוף קללה. הרמיוני, שיושבת בין הצופים, מבחינה בסנייפ המתבונן בהארי וממלמל דבר מה. היא ממהרת לאזור שבו הוא יושב, מפילה בדרך את פרופסור קווירל, ומציתה בסתר את חלוק הקוסמים של סנייפ. הארי מצליח להשתלט מחדש על המטאטא שלו, תופס את הסניץ' המוזהב, ומקנה לגריפינדור את הניצחון במשחק. לאחר המשחק הולכת השלישייה עם האגריד לבקתה שלו. במהלך השיחה מסרב האגריד להאמין לשלושה, שהיה זה סנייפ שניסה להרוג את הארי, אך שלא במכוון חושף את המידע, שהכלב התלת-ראשי (הנקרא "פלאפי") שייך לו, וכי הדבר שהמפלצת שומרת עליו שייך למנהל אלבוס דמבלדור ולאדם בשם ניקולס פלאמל.
הארי, רון והרמיוני מנסים לחפש מידע אודות פלאמל, אך לא מצליחים בכך עד תחילת חופשת חג המולד. הארי, רון, ואחיו של רון נשארים בהוגוורטס בחג, שבמהלכו מקבל הארי גלימת היעלמות מאדם לא ידוע. הארי משתמש בגלימה על מנת לחפש מידע אודות פלאמל במדור הספרים המוגבלים של ספריית הוגוורטס, אך נאלץ להימלט מסנייפ ומפילץ' שהגיעו לאזור הספרייה לאחר שספר מכושף החל לצרוח. הוא נכנס בקושי רב לכיתה שאינה בשימוש ובה ראי, המכונה "הראי של ינפתא". בראי זה רואה הארי את הוריו ואת אבות אבותיו. הארי מתמכר לחזיונות של הראי עד שפרופסור דמבלדור מסביר לו, שהראי מראה לא יותר מאשר משאלת הלב החזקה ביותר של המביט בו, אך אינו מעניק כל ידע או יכולות. הכתובת שעל הראי היא אנגרמה למשפט "לא את פניך אראה כי אם את משאלת לבך".
עם חזרת התלמידים מחופשת חג המולד מצליח דראקו מאלפוי להטיל קללה על נוויל לונגבוטום, והארי מנחם אותו בשוקולד בצורת צפרדע. קלף האספנים שהיה בחפיסת הממתק מכיל הסבר, לפיו פלאמל הוא בן זוגו לעבודה של אלבוס דמבלדור בתחום האלכימיה. הרמיוני מוצאת ספר שבו כתוב שניקולא פלאמל הוא היחידי בהיסטוריה המתועדת שהצליח ליצור את אבן החכמים. מכאן החברים מסיקים כי אבן החכמים היא הדבר שפלאפי שומר עליו.
מספר ימים לאחר מכן משתתף הארי במשחק קווידיץ' מול בית הפלפאף, ומצליח לתפוס את הסניץ' תוך זמן קצר. לאחר המשחק הוא מבחין בסנייפ המתגנב לשולי היער האסור, ומאזין לחלקים משיחה הנוגעת לאבן החכמים, בה שואל סנייפ את פרופסור קווירל האם הוא מצא דרך לעקוף את הכלב התלת-ראשי, ומודיע לו כי עליו להחליט לאיזה צד הוא נאמן. הארי מסיק שסנייפ מנסה לגנוב את האבן, וכי קווירל הקים סביבה הגנות קסומות.
הארי, רון, והרמיוני מגלים כי האגריד מגדל דרקון צעיר בשם נורברט, דבר המנוגד לחוקי הקוסמים, ומארגנים את הברחתו לשמורה ברומניה שבה עובד צ'ארלי ויזלי, אחיו של רון. דראקו מאלפוי מצליח לחשוף את סודו של האגריד, ומנסה להסגיר אותם בזמן שהם מעבירים את נורברט לנקודת המסירה בראש מגדל האסטרונומיה. למרות היעדרותו של רון, שננשך על ידי נורברט בידו, מצליחים הארי והרמיוני להגיע בבטחה לראש המגדל. אולם הם שוכחים שם את גלימת ההיעלמות שהביאו איתם, ולאחר שהם נתפסים על ידי פילץ', הם, ונוויל שניסה להזהירם, מקבלים עונש, והפחתה של מאה וחמישים נקודות בטורניר הבתים של הוגוורטס, דבר הגורם לגריפינדור לרדת למקום האחרון בטבלה. העונש הנוסף שלהם הוא להצטרף אל האגריד במשימה ביער האסור, שמטרתה לברר את סיבת מותם של מספר חדי קרן.
לאחר שמאלפוי מותח את נוויל ביער פעם נוספת מחליט האגריד לשלוח אותו ביחד עם הארי ועם כלב הציד שלו פנג, והשלושה מגיעים לקרחת יער שבה הם רואים יצור כלשהו המכוסה בגלימה רוכן מעל גופה של חד קרן ושותה ממנה דם. מאלפוי נמלט באימה, והיצור מזנק לעברו של הארי, אך נהדף על ידי הקנטאור פירנזה שהגיע בפתאומיות. פירנזה מציע להארי לרכוב עליו בדרך אל מקום הימצאו של האגריד, ובדרך מספר לו כי שתיית דם חד קרן מסייעת להחזיק בחיים גם אדם גוסס, אך מנגד מטילה על השותה קללה נצחית, שכן רציחת חד קרן נחשבת לפשע חמור ביותר. פירנזה משער כי היצור היה וולדמורט, שמנסה לשרוד עד שיצליח לגנוב את אבן החכמים. עם חזרתו לחדר המגורים שלו מגלה הארי כי מישהו החזיר לו את גלימת ההיעלמות מהמגדל.
מספר שבועות לאחר מכן הארי וחבריו נחים לאחר שסיימו את מבחני סוף השנה. הארי מתחיל לתהות, כיצד הגיע דבר מה לא חוקי כמו ביצת דרקון לחזקתו של האגריד. כשהוא שואל את האגריד על כך הוא נענה, שזר שגלימה כיסתה את ראשו קנה לו מספר משקאות בפאב הנמצא בעיירת הקוסמים שליד הוגוורטס, תוך כדי משחק קלפים, והתעניין רבות באילו חיות האגריד מטפל על מנת שהדרקון יזכה לטיפול נאות. האגריד, שהיה כבר שיכור, סיפר לזר שכל מה שנחוץ על מנת להרדים חיה מסוכנת כמו פלאפי הוא רק לנגן לה קצת מוזיקה. הארי מסיק נכונה כי אחת ההגנות סביב האבן אינה יעילה יותר, אך לא מצליח לספר על כך לפרופסור דמבלדור כיוון שהוא זומן בבהילות למשרד הקסמים בלונדון. הארי מנחש, שסנייפ זייף את ההודעה, וכי הוא ינסה לגנוב את האבן באותו לילה.
בדרכם למסדרון של פלאפי הם נתקלים בנוויל לונגבוטום המנסה לעצור אותם כדי למנוע הורדת נקודות נוספת מגריפינדור, אך הרמיוני מצליחה לשתקו באמצעות קללת נעילת הגוף המלאה. כשהם מגיעים למסדרון מצליח הארי להרדים את פלאפי באמצעות ניגון בחליל שקיבל מהאגריד כמתנת חג המולד. לאחר שהם קופצים דרך החור ברצפה הם נתקלים בסדרת מכשולים, שכל אחד מהם דורש כישור מסוים, המאפיין רק אחד מביניהם, כאשר לוח השחמט שכושף על ידי מינרווה מקגונגל אף גורם לרון לאבד את ההכרה. בחדר האחרון פוגש הארי לבדו את קווירל, שקושר אותו בחבל קסום. קווירל מודה שהוא זה שהכניס את הטרול, שניסה להרוג את הרמיוני בשירותים, וכי הוא היה זה שניסה להרוג אותו במהלך משחק הקווידיץ'. קווירל מודה גם שסנייפ ניסה להציל את הארי וחשד בו לאורך כל הדרך.
קווירל מספר גם כי הוא משרתו של לורד וולדמורט, וכי לאחר שלא הצליח לגנוב את אבן החכמים מגרינגוטס החליט וולדמורט (שהיה בצורה דמוית רוח רפאים) להשתלט על גופו על מנת לשפר את סיכוייו. החפץ היחיד הנמצא בחדר עם הארי וקווירל הוא הראי של ינפתא, אך קווירל לא מצליח לראות בראי את האבן. לפי הוראתו של וולדמורט מתיר קווירל את החבלים של הארי, ומאלץ אותו לעמוד מול הראי. הארי מרגיש את האבן נופלת לתוך כיס מכנסיו ומנסה לעכב את קווירל. וולדמורט מורה לקווירל להסיר את הטורבן העוטף את ראשו, והארי מזדעזע לגלות שפניו של וולדמורט מכסים את הצד האחורי של ראשו של קווירל. וולדמורט/קווירל מנסה לקחת את האבן מהארי, אך כשהוא נוגע בו הבשר של גופו של קווירל מתחיל להישרף. לאחר שהם ממשיכים להיאבק הארי מאבד את הכרתו.
הארי מתעורר במרפאה של הוגוורטס, שם מספר לו פרופסור דמבלדור כי הוא שרד הודות לכך שאמו הקריבה את חייה על מנת להגן עליו, ובכך העניקה לו הגנה קסומה המונעת מוולדמורט, שאינו מסוגל להבין את כוחה של האהבה, לגעת בו. וולדמורט נטש את קווירל שמת, ולדברי דמבלדור הוא ינסה לשוב באמצעים אחרים. דמבלדור מסביר להארי, כי הסיבה שהצליח לקחת את האבן מהראי הייתה, שהוא רצה למצוא אותה אך לא להשתמש בה, וזאת בניגוד לקווירל/וולדמורט שרצה לנצל אותה לרעה. בעקבות כך החליטו דמבלדור ופלאמל כי עדיף להשמיד את האבן. הארי שואל את דמבלדור עם בגלל השמדת האבן ניקולס פלאמל ימות ודמבלדור עונה להארי שנישאר לו קצת סם חיים אך הוא אכן ימות והמוות בשביל זקנים הוא כמו שינה מאוד מאוד ארוכה.
הארי זוכה למבקרים רבים במהלך אשפוזו, בהם רון והרמיוני המסרבים לעזוב אותו. לקראת סוף האשפוז מבקר אותו האגריד המלא ברגשות אשם על כך שגילה לקווירל את סודו של פלאפי, ומעניק להארי אלבום המכיל תמונות רבות של הוריו, לילי וג'יימס. הארי נרגש מאוד מהמתנה כיוון שמעולם לא זכה לראות תמונות של הוריו.
בעקבות דליפת מידע על מה שאירע סביב הניסיון לגנבת האבן הופך הארי לגיבור, דבר המתעצם לאחר שפרופסור דמבלדור מחליט להעניק לו, לרון, להרמיוני ולנוויל נקודות המסייעות לגריפינדור לזכות בטורניר הבתים לראשונה זה שבע שנים. בסוף השנה נאלץ הארי לחזור לבית משפחת דרסלי. עם זאת, הוא מספר לרון ולהרמיוני בשמחה רבה, כי הדרסלים אינם יודעים, שכקטין הוא אינו רשאי לבצע קסמים מחוץ להוגוורטס, וכי הדבר יגרום למצבים משעשעים רבים במהלך החופשה.
בהיותו הספר הראשון בסדרה מוזכרות בו כמעט כל הדמויות הראשיות. אחדות מן הדמויות הן:
בחלק מן המקרים ניתנים רמזים לדמויות שימלאו תפקיד כלשהו בהמשך הסדרה. דוגמאות לדמויות מהסוג השני הן הדודה מארג' (שמשתתפת באופן פעיל רק בספר השלישי), ג'יני ויזלי (קו העלילה הראשי של הספר השני עוסק בה), סיריוס בלק (גם כן מתחיל להופיע באופן סדיר מהספר השלישי), ארבלה פיג (מופיעה בעצמה החל מהספר החמישי), אברפורת' דמבלדור (מופיע בשמו בספר הרביעי).
ב-1990 רצתה ג'ו רולינג (כפי שהייתה ידועה אז) לעבור עם החבר שלה לדירה במנצ'סטר, ולדבריה "שבוע אחד לאחר שחיפשנו דירה, עליתי לבדי על הרכבת ללונדון והרעיון להארי פוטר צנח לתוך ראשי... ילד כחוש, קטן, שחור שיער, וממושקף הפך ליותר מוחשי כקוסם עבורי... התחלתי לכתוב את אבן החכמים באותו ערב. עם זאת, שני העמודים הראשונים לא נראו כמו תוצר מוגמר"[3]. זמן מה לאחר מכן מתה אמה של רולינג מטרשת נפוצה, ועל מנת להתמודד עם אובדנה היא ביטאה את אבלה בדמותו של הארי היתום[3]. היא עבדה על הספר במשך שש שנים, וב-1996 הצליחה להשיג מענק בסך 4,000 לירות שטרלינג ממועצת האמנויות הסקוטית, שבזכותו הצליחה לסיים את הספר ולהתחיל לתכנן בפרוטרוט את הספרים הבאים. היא שלחה את הספר לסוכן ספרותי ולמוציא לאור, והסוכן השני שאליו פנתה ניסה למכור את הספר למו"לים במשך שנה, אך רובם חשבו שבשל אורכו (90,000 מילים) הוא לא יזכה להצלחה. בארי קנינגהם, שהכין תיק עבודות מאת סופרי פנטזיה מתחילים עבור הוצאת בלומסברי, המליץ לקבל את ספרה של רולינג[4].
בלומסברי שילמה לרולינג 2,500 לירות שטרלינג כמקדמה[5], וקנינגהם שלח עותקים ראשוניים למספר סופרים, מבקרים ומוכרי ספרים, על מנת לקבל מהם הערות שאותן ניתן יהיה לצטט על כריכת הספר עם פרסומו. הוא לא היה מודאג מאורך הספר, אך כן חשש מהשם של רולינג כיוון שהאמין כי בנים לא יתעניינו בו אם ידעו שהספר נכתב על ידי אישה. בעקבות כך אימצה רולינג את שם העט "ג'יי קיי רולינג"[4]. ביוני 1997 פרסמה בלומסברי מהדורה ראשונה שכללה 500 עותקים בכריכה קשה, ומתוכם הפיצה 300 לספריות ברחבי המדינה[6]. מספר זה היה אופייני לספרים של סופרים מתחילים, וקנינגהם קיווה שמוכרי הספרים יקראו את הספר וימליצו עליו לקונים שלהם[4].
לינדזי פרייזר, שכתבה את אחת ההערות על הכריכה האחורית, כתבה ב-28 ביוני 1997 ב"סקוטסמן" את אחת הביקורות הראשונות על הספר. היא תיארה את הספר כ"מותחן מבדר מאוד", ואת רולינג כ"סופרת ילדים ממדרגה ראשונה"[4]. בביקורת נוספת, שהתפרסמה בגלאזגו הראלד, נאמר "טרם מצאתי ילד שיצליח להניח את הספר"[7]. מספר עיתונים אנגליים, בהם הגרדיאן והסאנדיי טיימס, פרסמו גם כן ביקורות אוהדות לספר. ב-1997 זכתה המהדורה הבריטית בפרס הספר הלאומי ובמדליית זהב בפרס הספרים של נסטלה-סמארטיז. הספר זכה במספר פרסי ספרות ילדים בשנה שלאחר מכן, היה מועמד למספר פרסי ספרות שאינה ספרות ילדים, וזכה בשני פרסים מטעם תעשיית הוצאות הספרים בממלכה המאוחדת. עד מרץ 1999 נמכרו למעלה מ-300,000 עותקים של הספר[8], והוא היה הספר הנמכר ביותר גם בדצמבר 2001[9]. המהדורה בכתב ברייל יצאה לאור במאי 1998.
רציף תשע ושלושה רבעים, ממנו יוצאת בספר רכבת האקספרס להוגוורטס, הונצח במציאות בתחנת קינגס קרוס עם שלט הנמצא בין רציף תשע לרציף עשר, ועם עגלת מטען שחלקה נמצא בתוך הקיר.
באפריל 1997 רכשה הוצאת סקולסטיק את זכויות ההפצה בארצות הברית תמורת 105,000 דולר, שהיה סכום גבוה יחסית עבור ספר ילדים[4]. בהוצאה חששו, כי ילדים לא ירצו לקרוא ספר ששמו כולל את המילה "Philosopher", ובאוקטובר 1998 יצאה המהדורה האמריקנית, שנקראה "Harry Potter and the Sorcerer's Stone" לפי הצעתה של רולינג[4]. מאוחר יותר טענה רולינג, כי היא מתחרטת על כך שנתנה את הסכמתה לשינוי, ואם הייתה בעמדה טובה יותר במשא ומתן שהתנהל אז, הייתה עומדת על דעתה ביתר תקיפות. פרופסור פיליפ נל מאוניברסיטת המדינה של קנזס ציין כי שינוי השם גרם לאיבוד הקשר עם האלכימיה, והמשמעות של חלק מהמונחים האחרים השתנתה בתהליך התאמת הספר לאנגלית אמריקאית. רולינג הסכימה לבצע מספר שינויים במהדורה האמריקנית, אך הטילה על כך וטו בספרים הבאים. נל טען גם שהתיקונים של סקולסטיק היו סבירים באופן כללי, וכי ניתן להתייחס אליהם כהגהה מועילה[10].
רוב המבקרים הבולטים לא התייחסו לספר בתקופה שלאחר יציאתו. עם זאת, הספר החל לקבל תשומת לב רבה יותר לאחר שנכתבה עליו ביקורת מטעם ה-Cooperative Children’s Book Center Choices, ובה נסקרו המורכבות, עומק ועקביות העולם שנבנה על ידי רולינג. בהבוסטון גלוב ובהניו יורק טיימס נכתב כי החוליה החלשה של הספר הייתה הפרקים האחרונים[11], אך טענו גם כי בסך הכול הספר ראוי ביותר. המהדורה האמריקנית זכתה גם כן במספר פרסים, שניתנו לה על ידי מספר גורמים כגון איגוד הספריות האמריקניות (פרס הספר הטוב למבוגרים צעירים) וספריית ניו יורק (ספר השנה של 1998).
באוגוסט 1999 דורג הספר במקום הראשון ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס[12], ונותר בה לאורך רוב אותה שנה והשנה שלאחר מכן, אז הוחלט בשל לחצי המו"לים על העיתון לפצל את הרשימה לספרי מבוגרים ולספרי ילדים. בדצמבר 2001 פרסם המגזין Publishers Weekly דו"ח, שלפיו הספר ניצב במקום ה-19 ברשימת הספרים הבדיוניים לילדים בכריכה קשה (למעלה מ-5 מיליון עתקים), ובמקום ה-7 בספרים עם כריכה רכה (למעלה מ-6.6 מיליון עותקים)[13].
במאי 2008 הודיעה סקולסטיק על הוצאת מהדורה מיוחדת לרגל עשור ליציאתה לאור של המהדורה האמריקנית המקורית[14].
ערך מורחב – הארי פוטר ואבן החכמים (סרט)ב-1999 מכרה רולינג את הזכויות להסרטת הסרטים על ארבעת הספרים הראשונים לחברה "האחים וורנר", תמורת סכום משוער של מיליון לירות שטרלינג. היא דרשה שצוות השחקנים יהיה מורכב ברובו המוחלט מבריטים, אך הסכימה לליהוקו של ריצ'רד האריס האירי לתפקיד דמבלדור, וכן לליהוקם של שחקנים זרים מאותם לאומים שהוזכרו בספרים הבאים[15]. הצילומים החלו באוקטובר 2000 באולפני ליבסדן לאחר תהליך ממושך של מבחני בד, וההפקה כולה הסתיימה ביולי 2001. הסרט יצא לאקרנים ב-14 בנובמבר 2001, ונכון לשנת 2009 נחשב לאחד הסרטים המצליחים בהיסטוריה עם הכנסות של למעלה מ-930 מיליון דולרים.
מספר משחקי וידאו המבוססים על הספר יצאו לאור בין 2001 ל-2003, בדרך כלל תחת השם של המהדורה האמריקנית. רובם תוכנתו על ידי חברת אלקטרוניק ארטס, והיו מיועדים לפלטפורמות משחק שונות:
| יצרן | שנה | פלטפורמה | סוג |
|---|---|---|---|
| אלקטרוניק ארטס | 2001 | Microsoft Windows | משחק תפקידים |
| Aspyr | 2002 | Mac OS 9 | משחק תפקידים |
| אלקטרוניק ארטס | 2001 | Game Boy Color | משחק תפקידים |
| אלקטרוניק ארטס | 2001 | גיים בוי אדוונס | הרפתקאות/פאזל |
| אלקטרוניק ארטס | 2003 | נינטנדו גיימקיוב | הרפתקת פעולה |
| אלקטרוניק ארטס | 2001 | פלייסטיישן | משחק תפקידים |
| אלקטרוניק ארטס | 2003 | פלייסטיישן 2 | הרפתקת פעולה |
| אלקטרוניק ארטס | 2003 | Xbox | הרפתקת פעולה |
המחלוקת הדתית שעסקה בספר בפרט (ובסדרה בכלל) התמקדה בעיקר בטענות שבספר יש מסרים חבויים התומכים באוקולטיזם או בשטן. בארצות הברית הובעה תמיכה בהחרמת הספר בבתי ספר, שהתבססה בין השאר על הטענה שכישוף היא דת המוכרת על ידי הרשויות, ולפיכך הכנסת הספרים לבתי ספר מהווה הפרה של הפרדת הדת מהמדינה, שנקבעה בחוקה האמריקנית[16].
ההתנגדות הדתית לספר התבטאה גם במקומות אחרים. הכנסייה האורתודוקסית היוונית[17] והבולגרית[18] הקימו מחאה נגד הסדרה. באיחוד האמירויות נאסר להכניס את הספרים לבתי ספר פרטיים[19].
היחס של הנצרות הקתולית לא היה אחיד. הסופר הקנדי מייקל ד. אובריאן הביע במגזין "Catholic World Report" ביקורת על היעדר הכבוד של הארי כלפי חוקים וסמכות, ובנוגע לעירוב בין קסם לחיי שגרה שהתרחש בסדרה טען כי מדובר ב"דחייה פונדמנטלית של הסדר האלוהי בבריאה"[20]. בשנת 2005 טען הקרדינל יוזף רצינגר, לימים האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, כי בסדרה יש "פיתויים עדינים, שפועלים בסתר ובכך מפריעים לנצרות שבנשמה לפני שהיא מצליחה להתפתח כראוי"[21]. דובר מטעם הארכיבישוף של וסטמינסטר טען כי מילותיו של קרדינל רצינגר אינן מחייבות, כיוון שלא נאמרו בתוקף תפקידו כראש הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה[21]. מונסיניור פיטר פליטווד, חבר הכנסייה שעסק בחקר תופעת העידן החדש, טען כי סיפורי הארי פוטר "אינם רעים ולא מנסים לקדם תאולוגיה אנטי-נוצרית. הם מסייעים לילדים להבין את ההבדל בין טוב לרע", שגישתה של רולינג הייתה נוצרית, וכי הספרים מדגישים את הצורך להקריב קורבנות על מנת להביס את הרשע[21][22].
רולינג הגיבה לביקורות הללו ואמרה "אף על פי שהם הותקפו ממספר נקודות מבט תאולוגיות, הספרים זכו לשבחים והועלו על דוכן המטיף, והדבר המעניין והמספק ביותר עבורי היה שזה נעשה על ידי מספר דתות שונות"[23]. אמילי גרייזינגר כתבה שספרות הפנטזיה סייעה לילדים לשרוד במציאות במשך מספיק זמן עד שיוכלו להתמודד עמה, ותיארה את מסעו הראשון של הארי דרך רציף תשע ושלושה רבעים כיישום של אמונה ותקווה, ואת המפגש שלו עם מצנפת המיון כפעם הראשונה מבין רבות שבה בחירותיו של הארי מעצבות את אישיותו. היא ציינה גם כי הקרבתה העצמית של לילי פוטר, שהגנה על הארי בספר הראשון ולאורך כל הסדרה, הייתה "הקסם העמוק" החזק ביותר הכלול ב"טכנולוגיה" הקסומה של הסדרה, וקסם שוולדמורט תאב הכוח לא מסוגל להבין כלל וכלל[24].
פרופסור פיליפ נל מאוניברסיטת קנזס סטייט הדגיש את השפעתה של ג'יין אוסטן, שאותה העריצה רולינג מאז ילדותה. לדבריו של נל שתי הסופרות עודדו קריאה מחדש, כיוון שפרטים שנראו בלתי חשובים האפילו על האירועים החשובים או על דמויות שהחלו להשפיע רק בשלב מאוחר יותר בעלילה (דוגמת סיריוס בלק שהוזכר בקצרה בספר הראשון והופיע בעצמו רק בספר השלישי). בדומה לגיבורים של אוסטן, הארי נאלץ פעמים רבות לבחון את רעיונותיו השונים לקראת סוף הספרים. חלק מההתנהגות החברתית בספר מזכירה את ספריה של אוסטן, כגון הקריאה המשותפת של מכתבים. שתי הסופרות השתמשו בסאטירה על ההתנהגות החברתית, והעניקו לדמויות שמות המבטאים את האישיות שלהן. אולם, לדעתו של נל, ההומור של רולינג מבוסס יותר על קריקטורה והשמות שהמציאה דומים יותר לאלו שבספריו של צ'ארלס דיקנס[25], ואילו אמנדה קוקרל טענה שרבים מהשמות מביעים את תכונות בעליהם באמצעות הרמזים שהיו נפוצים במיתולוגיה הרומית ובספרות הגרמנית של המאה ה-18[26]. רולינג, בדומה ל"דברי ימי נרניה" מאת ק.ס. לואיס, חשבה שאין הבדל מובהק בין ספרי ילדים לבין ספרי מבוגרים. נל טען גם, כי בדומה לסופרי ילדים אחרים רולינג שילבה בכתיבתה אלמנטים ממספר סוגות - פנטזיה, סיפורת ילדים-מבוגרים, סיפורי פנימייה, רומן חניכה וכדומה[25].
נל טען גם כי המאפיינים השליליים של משפחת דרסלי השגרתית והמודעת למעמדה הם דרכה של רולינג להגיב למדיניות של הממשלה הבריטית בסוגיית המשפחה בתחילת שנות ה-90, שלפיה זוגות נשואים הטרוסקסואלים הם "הנורמה המועדפת", בעוד שרולינג עצמה הייתה אז אם חד-הורית. מערכת היחסים של הארי עם קוסמים מבוגרים וצעירים הייתה מבוססת על חיבה ועל נאמנות. דבר זה השתקף בשמחה שלו כשהוא מבקר אצל משפחת ויזלי, ויחסו אל רובאוס האגריד ומאוחר יותר אל רמוס לופין וסיריוס בלק כתחליפי אב[26][25].
מספר מבקרים השוו בין הספר לבין סיפוריו של רואלד דאל, שמת ב-1990. חלק מהאלמנטים הסיפוריים בספר דומים לחלקים מסיפוריו של דאל, כגון דודותיו המרושעות (אחת רזה ואחת שמנה) של ג'יימס הנרי טרוטר בספר "ג'יימס והאפרסק הענק", שבדומה לוורנון ולפטוניה דרסלי מתייחסות לג'יימס כאל משרת.
טד ברנאן כתב כי כתיבתה של רולינג דומה לזו של הומרוס: "מהירה, פשוטה, וישירה בביטויים שלה"[27]. סטיבן קינג העריץ את "הפרטים השובבים שנראה כי רק הפנטזיות הבריטיות יכולות להם" ובסיכומו אמר כי הצלחתה של רולינג נובעת מיכולתה לצחוק בקצרה ולהמשיך הלאה בנחישות[28].
ניקולאס טאקר תיאר את הספרים הראשונים בסדרה כבעלי מבט על התקופה הוויקטוריאנית והאדוארדיאנית: הוגוורטס היה בית ספר פנימייתי בסגנון מיושן שבו המורים פונים ברשמיות אל תלמידיהם באמצעות שימוש בשם משפחה, והיו מודאגים מאוד מהמוניטין של הבתים אליהם הם היו קשורים; התכונות האישיות של הדמויות הוצגו באמצעות המראה החיצוני שלהן, בהן משפחת דרסלי; דמויות מרושעות או זדוניות הובסו ולא השתנו, כולל חתולתו של השרת ארגוס פילץ'. הגיבור, שהוא יתום הזוכה ליחס לא צודק שמצא את מקומו האמיתי בחיים, היה כריזמטי ומצטיין בענף ספורט כלשהו, אך מתחשב ומגונן כלפי חלשים ממנו[29]. אולם, קארין וסטרמן השוותה את הספר לבריטניה של שנות ה-90 של המאה ה-20: מערכת מעמדית על סף שבירה, המוגנת על ידי אלו שזכו לשדרוג במעמדם ובכוחם, ההרכב הרב-אתני של תלמידי הוגוורטס, המתחים הגזעיים בין המינים התבוניים השונים, ובריונות בבית הספר[30].
סוזן הול כתבה כי בספרים אין קיום לשלטון החוק, כיוון שפעולותיהם של אנשי משרד הקסמים לא מבוקרות על ידי חוקים כלשהם, חובת דיווח או מגבלה חוקית כלשהי. מצב זה איפשר לוולדמורט להציע את גרסתו האימתנית לסדר בסוף הספר הרביעי. לדברי הול אחת מההשלכות של מצב זה היא שהארי והרמיוני, שגדלו בעולם המוגלגי עם מערכת כללים מוגדרת, מוצאים פתרונות באמצעות דרכים שאינן מוכרות לקוסמים. לדוגמה, בסוף הספר מצליחה הרמיוני להתגבר על אחד המכשולים בדרך לאבן החכמים, ומציינת כי כיוון שלפתרון החידה דרושה יכולת חשיבה לוגית, רוב הקוסמים אינם מסוגלים להתמודד עמה[31].
אנשי חינוך גילו כי מידת האוריינות של ילדים קשורה למספר המילים שהם קוראים בכל שנה, וכי הם קוראים יותר אם הם מוצאים חומר שהם אוהבים. בשנת 2001 נערך סקר מטעם הניו יורק טיימס שלפיו כ-60% מילדי ארצות הברית בגילאי 6 עד 17 קראו לפחות ספר אחד מהסדרה. בסקרים שנערכו במדינות אחרות, בהן דרום אפריקה והודו, התברר כי ילדים היו נלהבים ביחס לסדרה. בסקר אחר שהנשאלים בו היו ילדים ומבוגרים השיבו מחצית מתוכם כי הם קראו את הספר, וכי רוב מוחלט מבין הקוראים גם אהבו אותו. כיוון ששני הספרים הראשונים היו ארוכים יחסית, אזי ילד שקרא את הארבעה הראשונים קרא מספר עמודים גבוה פי ארבעה בשנה מכמות הטקסט הממוצעת בספרי קריאה הנלמדים בבית הספר, והדבר שיפר במידה רבה את המוטיבציה של הילדים לקרוא[32], ומורים מספרים שהקראת פרק אחד מ"הארי פוטר" יכולה להשתיק את הרועשות שבכיתות[33].
כותבים בתחום החינוך והעסקים השתמשו בספר כנושא לשיעור או הרצאה. ג'ניפר קון, שכתבה על שיטות לימוד קליניות בבית ספר לרפואה, השוותה בין ניסיונו הלימודי של סנייפ לבין התנהגותו מעוררת האימה כלפי תלמידיו; המורה לתעופה מאדאם הוץ' שימשה על מנת להדגים כיצד ללמד כישורים טכניים, כולל פירוק פעולות מורכבות לרצף של פעולות פשוטות והדרכת תלמידים כיצד להימנע מטעויות[34]. ג'ויס פילדס כתבה שהספרים מדגימים ארבעה מתוך חמשת הנושאים העיקריים בשנה הראשונה ללימודי סוציולוגיה: מושגים סוציולוגיים כולל תרבות, חברה וסוציאליזציה; ריבוד חברתי ושוויון; ארגון חברתי; ותאוריה חברתית[22].
הראי של ינפתא, המציג את מה שהמתבונן משתוקק לו יותר מכול, שימש מטפורה לתיאור התופעה שבה פרסומות לתרופות מנצלות את שאיפתם של רופאים להציל חיים ולהיאבק בסבל[35].
ספרים
מאמרים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
