Remove ads
בית חולים פסיכיאטרי (או "מרכז בריאות נפש") הוא בית חולים שמטופלים בו חולים במחלות נפש (שפעמים רבות מלוות בתסמינים פיזיים). בתי חולים פסיכיאטריים מספקים להם טיפול יומי במרפאות החוץ או אשפוז באחת מהמחלקות המתאימות.
- מחלקת נוער – בשל הבעייתיות הכרוכה באשפוז בני נוער הלוקים במחלות נפש, לרוב מחלקת הנוער נפרדת מכל שאר המחלקות, לעיתים בצירוף למחלקת ילדים. רוב מחלקות הנוער, המתבגרים והילדים בישראל הן חצי סגורות וחצי פתוחות. במחלקת נוער מאושפזים בני נוער מגיל 12 עד 18, אולם יש מקרים בהם גם צעירים בני 19–20 מופנים למחלקה זו.
- מחלקת מבוגרים פתוחה – במחלקות המבוגרים מאושפזים רק אנשים מעל גיל 18. המחלקה הפתוחה מאפשרת טיפול פחות אינטנסיבי והשגחה פחות צמודה מאשר במחלקה סגורה והחוסים יכולים לצאת לשוטט ברחבי בית החולים או באזורים המיועדים לכך.
- מחלקת מבוגרים סגורה – קרויה גם מחלקה סגורה. מעמיקה יותר מהמחלקה הפתוחה בגלל ההשגחה הצמודה והטיפול האינטנסיבי שניתן בה.
- מחלקת כרוניים – מחלקה המיועדת לחולים המאושפזים תקופה ארוכה במיוחד. כל בית חולים קובע לעצמו כמה שנים צריך להישאר בבית החולים כדי להיחשב "כרוני". חולים שהוגדרו ככרוניים מועברים למחלקה מיוחדת שבדרך כלל מלווה בתת-מחלקות ובניסיונות לשיקום החוסים והוצאתם מבית החולים בהדרגה אל החיים שבחוץ.
- מחלקות יום – מלבד המחלקות לאשפוז, ישנן גם מחלקות יום לאשפוז יום אליהן מגיעים החוסים בבוקר או בצהריים והולכים הביתה לאחר מספר שעות. שיטת הטיפול הזאת היא פחות אינטנסיבית מזו שבשאר המחלקות בבתי החולים.
הטיפול במחלקות פסיכיאטריות
עיקר הטיפולים במחלקות הפסיכיאטריות (בין אם באשפוז מלא או יומי) הוא תרופתי ופסיכותרפויטי (שיחות). טיפולים אחרים שניתנים בבתי חולים פסיכיאטרים ובמחלקות פסיכיאטריות הם: ריפוי בעיסוק, טיפול באמנויות, טיפול בעזרת בעלי חיים וטיפול בנזעי חשמל.
Remove ads
בתי חולים המכונים בימריסטנים (אנ') הוקמו במקומות שונים באימפריה העבאסית החל בראשית המאה ה-9, כשהראשונים היו בבגדאד בהנהגתו של הח'ליף העבאסי הארון א-רשיד.[1]
בתי המחסה הראשונים
בתי המחסה הראשונים באירופה קמו ככל הנראה החל מהמאה ה-16, כשיטה להרחיק מן החברה אנשים בעלי התנהגות בעייתית שלא היו מסוגלים לדאוג לעצמם. מרביתם, שנקראו לרוב "בתי מחסה" או "בתי משוגעים", נראו כמחנות צפופים ומלוכלכים, שיושביהם חיו ומתו בתנאי זוהמה ואכזריות.
בשנת 1547 הכריז המלך הנרי השמיני על מנזר מריה הקדושה מבית לחם (St. Mery of Bethlehem) כעל בית מחסה. השם התקצר ל"בתלם" – Bedlem (ומהווה באנגלית, מאז 1522, כינוי לבית משוגעים). המקום היה ידוע לשמצה בשל שיטות העבודה והתנאים הקשים ששררו בו. חולים אלימים הוצגו לעיתים לציבור לראווה תמורת פני אחד, והחולים המסוכנים פחות אולצו לקבץ נדבות ברחובות לונדון. שייקספיר תיאר אותם במחזה "המלך ליר": "... קבצני בית לחם, אשר בשיגעון וקול זוועות את בשר זרועם קופאת מכפור ידקורו בחרולים קסמין ומסמורות, ובצלם בלהות כזה יעירו מי בקללות ומי בתמרורים חמלה".[2]
בתי מחסה כאלה לחולי נפש הוקמו בהדרגה גם בארצות אחרות. בית המחסה הראשון ביבשת אמריקה הוקם במקסיקו בשנת 1566 ונקרא סאן היפוליטו. בית החולים הראשון לחולי נפש בצרפת היה "La Maison de Charenton", שנוסד ב-1641 בפרבר של פריז, וב-1764 הוקם בית מחסה ראשון במוסקבה. ב-1784 הוקם "מגדל המשוגעים" הידוע לשמצה בווינה – מגדל עגול ומעוטר בפיתוחי אבן שבתוכו חדרים מרובעים למגורי הרופאים והשומרים, בעוד החולים היו מוגבלים לשטח שבין קירות החדרים לבין חומת המגדל, והוצגו לראווה תמורת תשלום.
בתי מחסה ראשונים אלה היו בעיקר מתקני כליאה, והיחס אל החולים לא היה כאל בני אנוש. למשל, בבית החולים ביסטר בפריז, החולים נכבלו לקירות תאיהם על ידי קולרי ברזל שאפשרו תנועה מוגבלת מאוד, בעיקר לאכילה, אך החולים לא יכלו לישון בשכיבה. אנשי בית המחסה לא דאגו תמיד לתזונה מספקת, לחימום או לניקוי הקש בתאים, שלא היו מרוהטים. החולים לא זכו לביקורים מלבד מאנשי בית המחסה שהביאו מדי פעם מזון.
בתקופה זו של ראשית הטיפול בנפגעי נפש בבתי מחסה, הייתה ההשקפה שמאחורי הטיפול כי על החולים לבחור בהיגיון ולהעדיף אותו על פני השיגעון.[3] לכן הטיפול נועד להפחיד את החולים והטכניקות כללו סמים, טיפול במי קרח או מים רותחים, הקזת דם (כדי לנקז נוזלים "מזיקים" לכאורה), ריקון שלפוחיות ואמצעי ריסון פיזיים שונים. הטיפולים לרוב נכשלו, ושיעור ההצלחה בריפוי בבתי החולים עמד על כעשרים אחוז לכל היותר. בהמשך השתפר מעט הטיפול בחולים, אך אפילו בשנת 1830 הטיפול בחולים חדשים עדיין כלל גילוח שיער הראש, הלבשה בכתונת כפייה, מיעוט מזון, החדרת סמים משלשלים בכפייה, וכבילה בתאים חשוכים, לעיתים תוך הרעבה ובידוד.[4]
אשפוז פסיכיאטרי כענישה פוליטית
אשפוז פסיכיאטרי משמש לעיתים כחלק מהענישה הפוליטית במשטרים טוטאליטרים.[5]
הרפורמה בבתי החולים הפסיכיאטריים
בסוף המאה ה-18 נדרשה רפורמה במרבית בתי החולים לחולי נפש באירופה ובאמריקה. הטיפול בחולים הפך להומינטרי ואנושי יותר, בין השאר הודות לעבודתו של פיליפ פינל בצרפת. הוא מונה לניהול בית החולים ביסטר בפריז בשנת 1772, זמן קצר אחרי השלב הראשון במהפכה הצרפתית. הוא החליט לערוך ניסוי לבדיקת השקפתו, שלפיה יש לטפל בחולי נפש בעדינות והתחשבות, וכך קיבל רשות מסויגת מאנשי המהפכה להסיר את השלשלאות מגופם של כמה מהחולים, שחלקם היו כבולים בתאים חשוכים עשרות שנים. החולים שוכנו בחדרים מוארים, הורשו להתעמל בחצר, וקיבלו מהצוות יחס נעים משהיה נהוג בעבר. הרעש, הזוהמה והפגיעה ההדדית פינו את מקומם לסדר ולשלווה, וההשפעה החיובית על החולים הייתה עצומה. לדברי פינל: "המשטר הכללי הצטיין בסדירות ובנועם הליכות, שהשפיעו השפעה חיובית ביותר על הבלתי שפויים עצמם, והפכו גם את הפרועים ביותר לחולים שאפשר לשלוט בהם".[6] חלק מהחולים אף הוכרזו לאחר מספר שנים כבריאים, ושוחררו מבית החולים.
פינל מונה ב-1795 למנהל בית החולים פיטייה סלפטרייר (La Salpetriere), וגם בו ביצע רפורמה דומה שהביאה לתוצאות חיוביות. בתי החולים ביסטר וסלפטרייר היו בתי החולים המודרניים הראשונים לטיפול הומני יחסית בחולי נפש, ו"ציינו את קץ הערבוב חסר ההבחנה בין אביונים לבין עבריינים, בין חולים בגופם לחולים בנפשם".[7]
Remove ads
במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש הועברה האחריות על הטיפול הפסיכיאטרי ממשרד הבריאות לקופות החולים. הרפורמה נכנסה לתוקף ביולי 2015.[8]
במאי 2018 פורסם דו"ח מבקר המדינה על בתי החולים הפסיכיאטרים.[9]
במרץ 2019 התגלו פערים בגובה של מיליארד שקל בתקציבים שהיו אמורים לעבור אל המערך הפסיכיאטרי.[10][11]
באוקטובר 2019 משרד הבריאות פרסם הודעה על הקמת תאגיד פסיכיאטרי-גריאטרי ממשלתי לבתי החולים הפסיכיאטרים והגריאטרים.[12]
בתי חולים פסיכיאטריים בישראל
האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות הוא האחראי להפעלת בתי החולים הפסיכיאטריים במדינת ישראל.
בתי החולים הפסיכיאטריים במדינת ישראל הם:
- המרכז לבריאות הנפש באר שבע – במרכז מחלקות אשפוז בכל טווח הגילאים למעט ילדים וכן מרפאות חוץ.
- המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב - נס ציונה – המרכז פועל בשלושה אתרי אשפוז נפרדים: "קמפוס באר יעקב" ובו שמונה מחלקות אשפוז פתוחות וסגורות בהן מחלקת שיקום ומחלקה פסיכוגריאטרית, "קמפוס נס ציונה" ובו ארבע מחלקות אשפוז בהן גם מחלקות ילדים ונוער, "החטיבה הפסיכיאטרית ליד שירות בתי הסוהר" ובה שתי מחלקות אשפוז (פתוחה וסגורה) פועלת בכלא מג"ן ונועדה לטיפול באסירים ובעצירים. בבית החולים פועלות אף כשמונה מרפאות חוץ.
- מרכז לבריאות הנפש ירושלים – פועל בשני אתרים: בית חולים לחולי נפש כפר שאול ובית החולים הפסיכיאטרי איתנים.
- בית חולים הרצוג – פועל בירושלים
- מרכז לבריאות הנפש גהה – פועל בפתח תקווה, בניהול שירותי בריאות כללית. במוסד שתי חטיבות אשפוז: חטיבת מבוגרים וחטיבת ילדים. בכל אחת מהן מחלקות אשפוז פתוחות וסגורות.
- מרכז לבריאות הנפש שלוותה – פועל בהוד השרון בניהול שירותי בריאות כללית. במרכז מחלקות למבוגרים וכן מחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר.
- המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל – פועל בבת ים
- המרכז לבריאות הנפש מעלה כרמל – פועל בטירת כרמל
- המרכז לבריאות הנפש שער מנשה – פועל בקרבת פרדס חנה-כרכור
- המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזור – פועל בעכו
- המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון – פועל בפרדסיה.
מחלקות אשפוז פסיכיאטרי בבתי חולים כלליים
Remove ads
- פסיכיאטריה
- אנטי פסיכיאטריה
- הפרעה נפשית
- מחלקה סגורה
- אשפוז כפוי
- דורותיאה דיקס – פעילה חברתית שפעלה למען הקמת בתי חולים פסיכיאטריים בארצות הברית
- רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר וסוזן מינקה (1998), "פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים", כרך א', עמודים 62–75. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- מגדר ובריאות הנפש בחברה היישובית והעשור הראשון של המדינה, רקפת זלשיק, נדב דוידוביץ', מתוך מגדר בישראל, (עיונים בתקומת ישראל), כרך א', עמודים 306–335, אוניברסיטת בן-גוריון, 2014
עודד היילברונר, "בתי המשוגעים" של ישראל בשנות ה-50: גיהנום עלי אדמות, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2016
בתי חולים פסיכיאטריים, דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads