Loading AI tools
חצר חסידית, אחת מחמש החסידויות הגדולות בעולם, בראשה עומד כיום הרב ישכר דב רוקח (השני) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסידות בעלז (בכתיב מסורתי, המשמש גם בחסידות: בעלזא; הכתיב העברי התקני: בֶּלז) היא חצר חסידית שנוסדה בתחילת המאה ה-19 בעיירה בֶּלז, ובראשה עומד כיום הרב ישכר דב רוקח (השני). החסידות היא החסידות החמישית בגודלה בעולם, ונכון לשנת 2018 מנתה כ-7,500 משפחות[1].
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| מקום ייסוד |
בלז  |
| תאריך ייסוד |
המאה ה־19 |
| מייסד | רבי שלום רוקח |
| מנהיג | הרב ישכר דב רוקח |
| ארגונים ופעילות | |
| מרכז | קריית בעלז, ירושלים |
  | |
חסידות בעלז הוקמה בתחילת המאה ה-19 בעיירה בלז שבגליציה המזרחית (כיום: אוקראינה). אדמו"רי החסידות כיהנו ברבנות העיירה בלז ולכן תוארם היה "רָב" בשונה מהכינוי המצוי "רֶבֶּה".
האדמו"ר הראשון, רבי שלום רוקח המכונה "שר שלום", היה תלמידם של החוזה מלובלין, רבי אורי מסטרליסק והמגיד מלוצק. רבי שלום אף בנה בית כנסת גדול במרכז העיירה. לאחר פטירתו בשנת 1855, ירש אותו צעיר בניו, רבי יהושע. חצרו גדלה והגיעה לסדר גודל של אלפי חסידים. לאחר פטירתו בשנת 1894, ירש אותו בנו, רבי ישכר דב רוקח. הוא התנגד בחריפות לציונות ולתנועת המזרחי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא עזב את העיר. לאחר המלחמה חזר אליה ושיקם את בית הכנסת. לאחר פטירתו של רבי ישכר דב בשנת 1926 מונה בנו רבי אהרן לממלא מקומו.
עד למלחמת העולם השנייה הייתה בעלז אחת החסידויות החזקות והמשפיעות בגליציה המזרחית. בשואה נספו רוב חסידי בעלז שבגליציה, בהם כל משפחתו של רבי אהרן. רבי אהרן נמלט מאירופה, עם אחיו רבי מרדכי רוקח מבילגוריי והגיע לתל אביב, שם פתח בית כנסת ברחוב אחד העם. בקיץ ובימים הנוראים שהה בקטמון בירושלים.
ריבוי הניצולים מהונגריה, שבה היו חסידי ואוהדי בעלז רבים, תרם להתבססות החסידות לאחר השואה. החסידים אשר עלו לארץ ישראל התיישבו בעיקר בירושלים, שבה היה ריכוז של חסידי בעלז עוד לפני השואה, בתל אביב, ובבני ברק. רבי אהרן שלח את הבחורים הגליציאנים ללמוד בישיבת שפת אמת של חסידות גור ואת ההונגרים לישיבת דושינסקיא, עד לשנת ה'תש"י שבה הוקמה ישיבה של החסידות. חסידי בעלז אחרים ששרדו את השואה היגרו לריכוזי היהדות החרדית בעולם, בפרט לניו יורק, לונדון, אנטוורפן ומונטריאול, ופתחו שם קהילות ובתי כנסת עצמאיים. בניו יורק השתקעו החסידים באיסט סייד (בעיקר יוצאי גליציה) ובויליאמסבורג (בעיקר יוצאי הונגריה). לימים העביר האדמו"ר הנוכחי את מרכז החסידות לבורו פארק. בסוף ימיו של רבי אהרן נבנו הישיבה ובית המדרש ברחוב אגריפס. רבי אהרן הלך לעולמו בכ"א באב ה'תשי"ז ולא השאיר צאצאים.
זקני החסידים החליטו להכתיר את בן אחיו, ישכר דב, שהיה אז ילד בן 9, כאשר יגדל. כשנה וחצי לאחר חתונתו, בחודש אב תשכ"ו, הכתירוהו לאדמו"ר.
קבוצה מהחסידים שהתנגדה להכתרה לא הסכימה לקבל את מרותו, פרשה והקימה בית מדרש בבני ברק ברחוב מהרש"ל. אל ה"מתנגדים" הצטרף מאוחר יותר הרב שלום ברנדר, ראש ישיבת בעלז. גם באנטוורפן הוקם בית כנסת של "המתנגדים". בלונדון שלטו ה"מתנגדים" על בית המדרש של בעלז וחסידי רבי ישכר דוב הקימו בתי מדרש ומוסדות חינוך חדשים. לאחר שרבי יהושע רוקח, נינו של האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח (הראשון). הוכתר לאדמו"ר ממחנובקה רובם של ה"מתנגדים" הצטרפו אליו ומאז נקראה החצר "בעלז-מחנובקה", מה שגרם למתח בין החצרות, המחלוקת בין החצרות הסתיימה בהסכם שנחתם בכסלו ה'תשע"ו לפיו תיקרא החסידות "מחנובקא-בעלז"[2]. מיעוטם של ה"מתנגדים" לא קיבל על עצמו את מרותו של רבי יהושע וממשיכים להתפלל בבית הרב ברנדר בבני ברק.
מרכז החסידות נמצא בקריית בעלז שבירושלים, שם נבנה המרכז העולמי במבנה ענק ומפואר, המזכיר בצורתו את בית הכנסת בעיירה בעלז. בצמוד אליו ביתו של הרבי המכונה "די גרויסע שטוב" כפי שהיה נקרא בגליציה בפי החסידים, אשר בקומתו התחתונה נמצא אולם הטישים. סביב בית המדרש בנויה קריית בעלז שבה כאלף משפחות חסידים.
קהילות נוספות קיימות בבני ברק, אשדוד, בית שמש, תל אביב, חיפה, קריית גת, גבעת זאב והר יונה; וכן מחוץ לישראל: בבורו פארק, מונסי, ויליאמסבורג, לייקווד, סטטן איילנד, מונטריאול, אנטוורפן, לונדון, מנצ'סטר, ווסטקליף (אנ'), ציריך, וינה, מלבורן וסאו פאולו.
לחסידות מערכת קהילתית רחבה, הכוללת:
ישיבות קטנות של בעלז קיימות בירושלים, בית חלקיה, טלז סטון, קוממיות, בני ברק, בית שמש, חיפה, ו-2 ישיבות באשדוד. מחוץ לישראל ישנן ישיבות קטנות בלונדון, מנצ'סטר, אנטוורפן, מונטריאול, מונסי ו-3 ישיבות בבורו פארק.
בתחילת שנות ה-80 הורה האדמו"ר, רבי ישכר דב רוקח, לפעול להחזרה בתשובה. תחילה נפתח ארגון בשם "אחדות הנוער", במסגרתו יצאו פעמיים בשבוע אברכי כולל מהחסידות לפעילות עם בני נוער בגילאי 13–14 במושבים אורה ועמינדב ליד ירושלים ובמושבים על יד העיר בני ברק. האברכים למדו עם בני הנוער משניות. כשהתגייסו הנערים לצה"ל, נותק עמם הקשר, מה שהוביל את הפעילים להבנה שיש צורך בהקמת ישיבה ייעודית לנערים הללו[9].
בהמשך הוקמה ישיבה לחוזרים בתשובה בשם "ישיבת תורה ואמונה" בשכונת גבעת משה בירושלים, כשבמקביל ממשיכים החסידים לערוך חוגי בית והרצאות[10].
בשנות ה-90 הוקם הארגון צהר - עם אחד בלב אחד. הארגון ריכז תחתיו את פעילויות ההחזרה בתשובה של החסידות: חוגי בית, כנסים, סמינרים וימי עיון לבעלי תשובה. בוגרי הפעילות השתלבו בישיבת "תורה ואמונה". נשיא הארגון הוא האדמו"ר מבעלז[11] ומנכ"ל העמותה הוא הרב מנחם קליין.
בסמוך לישיבה הוקם כולל אברכים לבוגרי הישיבה הנשואים, בכולל גם מסלול ללימוד גמרא בעיון כדרך הלימוד בישיבות הליטאיות[12].
חלק מצוות הארגון הם חוזרים בתשובה בעצמם, בהם המנהל הרוחני הרב יצחק אלכמייסטר[13]. חלק מהחוזרים בתשובה דרך הארגון הפכו לחסידי בעלז. בין המרצים ומוסרי השיעורים: הרב אריה שכטר, הרב יהודה יוספי, הרב מרדכי נויגרשל והרב עמנואל תהילה[14].
ב-2014 ניתן לעמותה צו פירוק על ידי בית משפט.
בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" פעל הארגון רבות במלונות המפונים, בהפצת יהדות וקירוב לבבות[15]
בעבר לא הודפסו דברי תורה מאדמו"רי בעלז ובחסידות נהגו ללמוד ספרי חסידות בולטים כמו נועם אלימלך, קדושת לוי ותולדות יעקב יוסף. החסידות מאופיינת בשמירה קפדנית על מנהגים בכלל והמיוחדים לה בפרט, כמו אמירת סליחות בימי בה"ב, חגירת גרטל כל היום. על פי גישת החסידות עיקר עבודת החסיד היא להיות ירא שמיים ולהיות שקוע בלימוד התורה, וכן עליו להיות "מחובר לקרקע" ולא להתנהג בתנועות חיצוניות של התלהבות בתפילה וכדומה, או לנסות לעלות לדרגות גבוהות ממדרגתו. בחסידות בעלז בדרך כלל הייתה התפילה במהירות רבה. ברוב התחומים אין לחסידות בעלז שיטה חסידית-רעיונית מיוחדת, ועיקר החסידות בבעלז היא לימוד התורה והתקשרות לצדיק.
אדמו"רי וחסידי בעלז היו ידועים כשמרנים וקיצוניים, בהשקפת עולמם ובלבושם. כך למשל, בפתיחת ישיבת בעלז בישראל, הורה האדמו"ר רבי אהרן לא לקרוא לישיבה "ישיבת בעלזא" אלא "ישיבה דחסידי בעלזא", משום שבאירופה לא הייתה לחסידות ישיבה. החסידות לחמה בהשכלה, בציונות ובאגודת ישראל. רבי יהושע הקים את "תנועת מחזיקי הדת" כנגד תנועת ההשכלה, והיה מגדולי הלוחמים בה. רבי ישכר דב מבעלז התנגד לאגודת ישראל וללימוד הדף היומי שנוסד על ידה, וכן התנגד לפתיחת בתי ספר לבנות (בית יעקב) בגליציה[דרוש מקור], אם כי לדברי שרה שנירר, הוא תמך ביוזמה בפולין. הוא התנגד גם לרבנים שנחשדו בקרבה רעיונית להשכלה או לציונות[17]. בגליציה הקפידו חסידי בעלז על לבוש מסורתי בסגנון מיושן.
החסידות הייתה שמרנית גם בהשקפתה החסידית. הקפידו בה ללמוד רק ספרי חסידות מן הזרם המרכזי ולא כאלה המבוססים על שיטות מיוחדות, כמו ספרי חב"ד, ברסלב ופשיסחא[18]. כיום הקפדה זו נחלשה, ואף החסידות עצמה מדפיסה את ספרי התניא ושפת אמת. אמנם האיסור על לימוד ספרי ברסלב עדיין נשמר.
החסידות מאופיינת עד היום בשמירת המסגרת הפנימית ומנהגי הקהילה. עם זאת, בישראל חלו בה שינויים משמעותיים והיא הפכה לפתוחה יחסית לשינויים כמו תמיכה בהכשרה מקצועית ולימודי תואר לאברכים. אברכי החסידות מתכנסים מדי שבוע ל"חבורות" ("חברה'ס"), קבוצות שבהן משוחחים בעבודת ה'. בחסידות ישנן "חברה'ס" גם לנשים, בהנהלת הרבנית שרה רוקח וכלתה שרה לאה רוקח.
כמו בחסידויות אחרות, היו בחסידות בעלז באירופה "יושבים", חסידים שלמדו תורה בבית המדרש בחצר האדמו"ר והחצר פרנסה אותם. הם היוו דוגמה לחסידים, היו בולטים בשמרנותם והשפיעו על הלך הרוח בחצר. בתקופת האדמו"רים הראשונים מבעלז, היושבים חבשו ספודיק, כובע אדמו"רי. בין היושבים שניצלו מהשואה היה רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, האדמו"ר מנארול.
באמצע השבוע לובשים חסידי בעלז כובע סמט וחליפה ארוכה חסידית, ובשבת שטריימל וקפוטה פרחונית שמעליה גרטל, וכן מכנסיים קצרים וגרביים שחורים ארוכים (בגליציה הלכו בשבת עם גרביים לבנות אך כשהאדמור רבי אהרון עלה ארצה שינה כמנהג ירושלים). חלק מהחסידים לובשים גם במהלך השבוע מכנסיים קצרים. בחגים ובשמחות בחצר החסידות לובשים החסידים גרביים לבנים. לאחרונה הנהיג האדמו"ר ללבוש גרביים לבנים גם בחול המועד. בישיבות הגדולות של החסידות ישנה חובה כי מסגרת המשקפיים תהיה עשויה מפלסטיק שקוף, כדי להימנע מסגנון הלבוש המודרני. באופן כללי פאותיהם של החסידים ארוכות יחסית, או מגולגלות סביב האוזן כמנהג הונגריה. הבחורים הצעירים עד שיעור ב' הולכים עם כובע קסקט בימי חול.
האדמו"ר חובש במהלך השבוע בעת התפילות ובאירועים מיוחדים ספודיק. הוא גורב גרביים לבנים גם במהלך השבוע. נכדיו הרווקים חובשים קולפיק בשבתות מיוחדות, בחגים ובשמחות[19].
בחסידות בגליציה הייתה הקפדה על כיסוי ראש הנשים במטפחות ולא בפאות. לאחר השואה, התרופפה הקפדה זו והאדמו"ר רבי אהרן רוקח סבר שאין לפעול בנושא. כיום מרבית הנשים החסידות חובשות פאה ומעליה כובע, כפי שתיקן האדמו"ר. בנות משפחת האדמו"ר מכסות את ראשן במטפחת.
מכון "מעשה רוקח" הוציא את סידור התפילה "עבודת השם", ובו נוסח התפילה של החסידות. הנוסח חורג מנוסח ספרד המקובל בכמה עניינים. בין היתר, רובה של תפילת שמונה עשרה וברכת החודש נאמרים כנוסח אשכנז, על פי קביעת רבי שלום, האדמו"ר הראשון. האדמו"ר הנוכחי ערך מספר שינויים בנוסח, בעיקר בניקוד או שינוי קל של מילים, למשל בקדושה במקום "על יד נביאך", "על ידי נביאך".
בחסידות בעלז נהוג שבמוצאי שמחת תורה אומר האדמו"ר דרשה בעמידה המכונה "שטייעדיגע תורה", בדרשה זו מוסר האדמו"ר הוראות והדרכות עקרוניות. בתחילת זמן חורף וזמן קיץ נערך מעמד "קביעת שיעור" שבו האדמו"ר לומד את המשנה הראשונה של המסכת שאותה מתחילים אז ללמוד, ונושא דרשת מוסר לפני הבחורים והאברכים. נוהג זה נקבע על ידי האדמו"ר הקודם, רבי אהרן. בעבר היה נהוג לקבוע את תחילת הזמן ביום שלישי הראשון שאחרי ראש חודש, אך האדמו"ר הנוכחי ביטל מנהג זה.
טיש מיוחד נערך בכ"א באב, יום פטירת רבי אהרן. בטיש זה משתתפים רבנים ואדמו"רים רבים. הטיש נערך לאחר העלייה ההמונית לקברו של רבי אהרן, בהר המנוחות.
טישים בולטים נוספים הם: "לדוד מזמור טיש" בלילה השני של ראש השנה, שבו אומרים את פרק כ"ד בתהילים הפותח במילים אלו ונחשב "מסוגל לפרנסה"; "המבדיל טיש" במוצאי יום כיפור שבו שרים בניגון עתיק את הפיוט "המבדיל" למוצאי יום כיפור; "יוסף טיש" ביום השישי של חול המועד סוכות[20], שבו האדמו"ר מחלק לחם שחור כסגולה לפרנסה בזכות האושפיזין של יוסף הצדיק שפרנס את כל העולם; "אסתר טיש" ביום הראשון של חול המועד פסח שבו נערכה סעודת אסתר עם אחשורוש; "ובאו כולם טיש" בחג השבועות, שבו האדמו"ר אומר שלושה קטעים מתוך הפיוט יום שבתון העוסקים בקבלת התורה.
יום בולט בחסידות הוא היום הראשון של אמירת סליחות לפני ראש השנה. ביום זה נוהגים כל החסידים הגרים בישראל להגיע לאמירת סליחות עם האדמו"ר, לפנות בוקר. לאחר תפילת שחרית אומרים את כל ספר תהילים בציבור[21].
חסידי בעלז מציינים מדי שנה את יום ט' בשבט, שבו הגיעו בשנת תש"ד האדמו"ר רבי אהרן רוקח ואחיו הרב מרדכי רוקח מבילגורייא (אביו של האדמו"ר הנוכחי) לארץ ישראל, לאחר מספר שנים שבהן נמלטו ברחבי אירופה מאימת הנאצים. החסידים מציינים תאריך זה בסעודות חגיגיות.
עד לכהונתו של רבי אהרון רוקח כאדמו"ר התאפיינה החסידות בסגנון קנאי כנגד תנועת ההשכלה היהודית, התנועה הציונית, המזרחי ואגודת ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה ועלייתו של האדמו"ר לארץ ישראל, תמכה החסידות בתנועת אגודת ישראל ובהמשך גם במפלגת אגודת ישראל בבחירות לכנסת.
בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה שמרה החסידות על זיקה לעדה החרדית בתחום הכשרות ועוד. ב-1980 פסקה זיקה זו. בשנת 1988 כאשר פרשו הליטאים בראשות הרב שך מאגודת ישראל והקימו את מפלגת דגל התורה, הצטרפה החסידות לדגל התורה, מה שעורר את חמתן של רוב החסידויות שהשתייכו ל"אגודת ישראל". בהמשך השתלבה החסידות שוב באגודת ישראל. חבר כנסת מטעמה, ישראל אייכלר, כיהן בין השנים 2005-2003 ושוב החל מפברואר 2011 במסגרת הסכם רוטציה ומ-2013 בבחירה לקדנציה שלימה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-24 שובץ לראשונה נציג בעלז, ישראל אייכלר, במקום השלישי במפלגת אגודת ישראל (והשישי ברשימה המאוחדת יהדות התורה), לפני נציג חסידות ויזניץ. בבוררות בין הצדדים נקבע כי בעלז וויזניץ יחלקו ביניהן את המקומות השלישי והרביעי ברוטציה.
ברשויות המקומיות קיים ייצוג לבעלז, בירושלים, בני ברק, בית שמש, אשדוד, קריית גת ונוף הגליל.
ערך מורחב – ניגוני בעלזבעבר לא נהגו בחסידות בעלז לשיר כמעט, והטיש היה בעיקר מיועד לסעודת האדמו"ר ואמירת דברי תורה. גם התאספויות החסידים כללו בעיקר דברי תורה בעניין עבודת ה' וסיפורי צדיקים. לחסידות היו כ-35 ניגונים, בעיקר ניגוני ימים נוראים ושמחת תורה, חלקם ניגונים עתיקים מזמן המגיד ממזריטש ותלמידיו.
האדמו"ר הנוכחי, רבי ישכר דב, החל לאחר הכתרתו לעודד שירה בסעודות שבת בישיבת בעלז. בשנת תשל"ב הורה לראשונה לשיר ניגון עם מילים בטיש ובאותה שנה הוקמה לראשונה מקהלה בחסידות. המקהלה שרה ניגונים של חסידויות אחרות, כמו חסידות מודז'יץ, חסידות ויז'ניץ וחסידות רופשיץ. באותן השנים החל רבי ישכר דב לעודד חסידים בעלי חוש מוזיקלי להלחין ניגונים חדשים. בשנת תשל"ח יצא האלבום הראשון של החסידות. מאז יצאו כ-60 אלבומים. מדי שנה מולחנים עשרות ניגונים לימים נוראים ולכבוד שמחות, ניגונים הכוללים בדרך כלל גם מילים. גם האדמו"ר עצמו הלחין מספר ניגונים, בהם הניגון המפורסם לר"ח "יהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה". סגנון הניגונים רחב ומאגר הניגונים כולל ניגוני שמחה, ניגוני מרש ובעיקר ניגונים רגועים ושקטים. ניגונים רבים, בעיקר ניגוני השמחה, התפרסמו מחוץ לחסידות ומושרים באופן קבוע בחסידויות אחרות ובחתונות חרדיות.
מלחיני החצר המרכזיים הם הרב יוסף צבי ברייער, הרב ירמיה דמן, והרב שלמה קאליש[22].מצטרפים אליהם הרב אהרן לוינגר, אליעזר קאליש, משה קאליש שלמה יעקב פריד ועוד. [23]מפיק החצר הוא יוסף משה כהנא. רוב אלבומי החסידות עובדו על ידי מונה רוזנבלום.
בעבר:
כיום:
חסידות בעלז, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
