Loading AI tools
תנועת ימין ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אם תרצו" היא תנועת ימין[1] ישראלית, המאוגדת כעמותה בשם אם תרצו – ציונות להיות או לחדול, שנוסדה זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה. מטרת התנועה, לפי פרסומיה, היא לפעול "לחיזוק ערכי הציונות בישראל"[2].
 | |
| התאגדות | עמותה |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מקום פעילות | ישראל |
| מייסדים |
רונן שובל ארז תדמור |
| יושב ראש | שי רוזנגרטן |
| מנכ"ל | מתן ג'רפי |
| תקופת הפעילות | 2006–הווה (כ־18 שנים) |
| imti.org.il | |
  | |
עם פעולותיה הבולטות של התנועה נמנים פרסומי דו"חות על מה שהיא רואה בתור הטיה אנטי-ציונית באוניברסיטאות בישראל; קמפיין נגד הקרן החדשה לישראל, כולל ייחוס חלק ניכר מהדיווחים הביקורתיים בדו"ח גולדסטון כלפי ישראל לגופים הנתמכים על ידי הקרן, וקמפיין "השתולים" נגד פעילות ארגונים ישראליים הממומנים בידי מדינות זרות ולטענתה מכפישים את מדינת ישראל ואת צה"ל.
התנועה הוקמה בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה, ובינואר 2007 נרשמה כעמותה בשם "אם תרצו - ציונות להיות או לחדול". בין מקימי התנועה היו רונן שובל, יושב ראש התנועה עד 2013, וארז תדמור, שהיה "ראש אגף מדיניות" עד 2011. השניים הקימו את התנועה בעת שהיו סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שובל היה קודם לכן דובר "תא כתום"[3][4], ותדמור היה פעיל בתנועת הליכוד והגדיר את עצמו "ימני מאוד"[5]. שניהם השתתפו ב"תוכנית למנהיגות צעירה" של המכון לאסטרטגיה ציונית[6].
לאחר פרישתו של שובל מונה מתן פלג למנכ"ל התנועה[7]. פלג הקים את תא "אם תרצו" בחיפה[8] והיה מנהל המשימות הארצי[9]. אלון שוורצר מונה לעמוד בראש אגף המדיניות של התנועה[10].
שמה של התנועה נגזר מדבריו המפורסמים של בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילנד": "אם תרצו – אין זו אגדה". היא מגדירה עצמה כתנועת מרכז חוץ־פרלמנטרית[11] שמטרתה לפעול "לחיזוק ערכי הציונות בישראל" ו"לפעול להתחדשות השיח, ההגות והאידאולוגיה הציונית, להבטחת עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל ולקידום החברה הישראלית אל מול האתגרים שבפניה"[2].
פעילות התנועה מתמקדת בהסברה, בהעמקת התודעה הציונית ובמאבק במגמות פוסט־ציוניות גלויות וסמויות הקיימות, על פי התנועה, בשיח החברתי, הפוליטי, התרבותי והתקשורתי בישראל. פעילות זו מתבססת על הרעיון שהרצון הלאומי והאמונה בצדקת הרעיון הציוני הם הנכסים החשובים ביותר של מדינת ישראל, והיחלשותם היא סכנה לעתיד הרעיון הציוני.
בשנת 2018 הקימה התנועה אגף משפטי, שבין השאר פעל לייצוג משפטי של "בוחרים בחיים - פורום משפחות שכולות"[12], קידום תקנה המקנה הנחה בתשלום ארנונה למשרתי מילואים[13] ועוד.
בשנת 2020 צירפה האוניברסיטה העברית בירושלים את "אם תרצו" לרשימה של כ-140 ארגונים שהפעילות בהם מזכה את הסטודנט בשתי נקודות זכות אקדמיות, לפי חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, תשע”ח–2018[14]. כך פעלה גם אוניברסיטת אריאל בשומרון, בעוד אוניברסיטת תל אביב החליטה שלא להעניק נקודות זכות על התנדבות ב"אם תרצו", בנימוק שלארגון יש צביון פוליטי[15].
העמותה מקיימת ועידות שנתיות. הוועידה הראשונה התקיימה ב-2008 והנואם המרכזי בה היה משה יעלון. בוועידה השנייה ב-2010, נאם השר גדעון סער[16] בוועידה השלישית (2011) נאם השר יולי אדלשטיין[17]. בוועידה הרביעית נאמו השרים גלעד ארדן ועוזי לנדאו. בוועידות נטלו חלק פוליטיקאים נוספים, ובהם דני אילון, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', עתניאל שנלר[18], פאינה קירשנבאום, ציפי חוטובלי, איוב קרא, זאב אלקין[19] ודני דיין. אנשי אקדמיה, ובהם חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן פרופ' אליאב שוחטמן, פרופ' משה שרון, ד"ר מרדכי קידר ואישי ציבור דוגמת צ'רלי ביטון ונחמיה רפל.
בשנת 2017 התקיים כנס העשור של התנועה במעמד יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, בהשתתפות ד"ר דרור אידר וד"ר מרדכי קידר ובנוכחות מייסדי התנועה. בכנס הוענקו עשרה אותות ליקירי התנועה לאורך השנים, בהם: דבורה גונן (אמו של דני גונן שנרצח במעיין דני), לירן ברוך (לוחם צנחנים שאיבד את עינו וקיבל את הפרס בשם חיילי ופצועי צה"ל), נוער ההתנחלות עתניאל שזכה בפרס עקב עמידתו האיתנה בעקבות אירועי הטרור שהיו ביישוב, עמיחי שיקלי מהמכינה הקדם צבאית "תבור", כרמלין אשקר (יו"ר פורום השתלבות הנוצרים במדינת ישראל) וכן מייסדי התנועה, ד"ר רונן שובל, ארז תדמור ועמית ברק[20].
"אם תרצו" מפעילה 20 תאי סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל, מתוך תפיסה שעל ציבור זה להיות השדרה המרכזית של המהפכה הציונית שהתנועה מבקשת להוביל[2]. ב-2009 היו רשומים בתנועה כאלף משלמי דמי חבר, לצד כ-5,000 נוספים שנטלו חלק בפעילות התנועה שכללה ערבי עיון, הפגנות ופעילות חברתית[21].
העמותה ממומנת באמצעות תרומות המגיעות מארגונים ואישים פרטיים בישראל ובעיקר מחוצה לה. בשנת 2007 היה היקף גיוס התרומות כ-250 אלף ש"ח, והתורם הבולט ביותר היה הארגון האמריקאי "הקרן המרכזית לישראל", שתרם 34 אלף דולר[22]. בשנת 2008 הייתה התורמת הגדולה "קרן ישראל סגל", שתרמה כ-190,000 ש"ח.
בשנת 2009 גייסה התנועה תרומות בסך של 456 אלף שקל, ש-375 אלף ש"ח מתוכם באו, דרך הסוכנות היהודית[23], מהארגון הנוצרי-אמריקאי[24] "נוצרים מאוחדים למען ישראל" בראשות ג'ון הייגי, ארגון התורם כעשרה מיליון דולרים מדי שנה לארגונים בישראל. בסך הכל העביר ארגון זה ל"אם תרצו" סכום של 761 אלף ש"ח בשנים 2008–2009. באוגוסט 2010 הודיע הארגון על הפסקת התרומות וטען כי "אם תרצו הוליכו אותנו שולל לגבי הפעילות שלהם. האמנו להם כשהם סיפרו לנו שהמשימה שלהם היא חינוך יהודי גרידא... אנחנו לא מעוניינים להתערב בדיונים הפוליטיים הפנימיים בישראל"[25].
ב-2010 גדל היקף התרומות לסכום של כ-1.66 מיליון ש"ח. בשנת 2011 התקבלה התרומה הגדולה ביותר לתנועה (312,500 ש"ח) מהקרן המרכזית לישראל[26]. בשנת 2014 היה היקף התרומות 1.73 מיליון ש"ח, מהם תרומה של כ-780 אלף ש"ח מטעם הקרן המרכזית לישראל[27]. בשנת 2015 קפץ היקף התרומות ל-7.04 מיליון ש"ח[28], ובשנת 2016 הוא ירד ל-2.62 מיליון[29].
בשנת 2019 עמדו הכנסות התנועה על כ-3.8 מיליון ש"ח, רובן המכריע מתרומות מישראל[30].
תנועת "אם תרצו" מפעילה אתרים המפרסמים מידע על אנשי ציבור ואנשים פרטיים שפעלו, לטענתה, נגד מדינת ישראל: "הכר את המרצה" מתמקד באנשי אקדמיה, "הכר את השופט" בשופטי ביהמ"ש העליון ו"הכר את העוכר" בפעילי שמאל. האתרים מכילים גם מנגנון לדיווח על אנשים נוספים.
עמדותיה של התנועה ביחס לאקדמיה פורסמו בדו"ח שהפיצה במאי 2008. בדו"ח נטען שקיים פער משמעותי בין עמדות הציבור בישראל בנושאי לאומיות וציונות לבין השיח האינטלקטואלי המקודם במחלקות מדעי המדינה באוניברסיטאות בישראל. מחברי הדו"ח בחנו סילבוסים של קורסים במספר אוניברסיטאות, ולדבריהם, חוקרים הרואים את הלאומיות כהמצאה מודרנית, חוקרים התומכים בדגם של ישראל כמדינת כל אזרחיה וחוקרים שתפישתם, לשיטת "אם תרצו", היא אנטי-ציונית, זוכים לאזכורים רבים יותר באופן ניכר ברשימות הקריאה מחוקרים המייצגים דעות אחרות[31]. בדו"ח נאמר כי הוא נכתב בסיוע "מועצה אקדמית מלווה" של ד"ר אודי לבל וד"ר רן ברץ. ברץ אישר כי ליווה את הדו"ח, אך לבל ציין כי מעורבותו המייעצת הייתה זניחה[32]. העיתונאי קלמן ליבסקינד כתב כי אנשי אקדמיה הפעילו לחצים על לבל להסיר את תמיכתו בדו"ח[33]. פרופ' ערן ויגודה-גדות, ראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ערער על תקפותו המדעית של הדו"ח ותיאר את הכתוב בו כ"דברים חסרי שחר, שכל קשר ביניהם לבין העובדות מקרי בהחלט, שלא לומר מגמתי ומטעה"[34][35]. מנגד פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה אמר בעקבות הפרסומים נגד הדו"ח כי הוא עייף "מהצביעות הרבה... המגינה על השמאל הרדיקלי... בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, עוינת את ישראל היהודית-ציונית וחותרת ללא לאות להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה'... לא 'אם תרצו' או ה'מכון לאסטרטגיה ציונית' פשעו, ההתעלמות ממוקד סרטני זה וגרורותיו בתוככי האקדמיה הוא הפשע..."[36].
פרופ' אברהם דיסקין, לשעבר ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, אמר כי "אכן יש בעיה להגיד על מישהו דיכוטומית שהוא ציוני או פוסט-ציוני". עם זאת, "המגמה שהם מראים היא סופר מדויקת... אז אתה שואל אם הדו"ח של 'אם תרצו' נכון? האמת שהוא מתון"[37]. מנגד, פרופ' אורי הדר הגדיר את הדו"ח כ"חלק ממאמץ מקארתיסטי לפסול אנשים. המגמה זהה - להוציא מהשיח הישראלי אוסף מסוים של דעות. להופכן ללא לגיטימיות במובהק"[37].
ביולי 2010 פנו אנשי "אם תרצו" לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, רבקה כרמי, בדרישה להפסיק את מה שהגדירו "הטיה אנטי-ציונית במחלקה לפוליטיקה וממשל". פנייה זאת נעשתה על בסיס בדיקה שביצעו אנשי הארגון שהראתה, לדבריהם, כי רוב סגל המחלקה מורכב ממרצים המעורבים בפעילות פוליטית המציגה עמדות של השמאל הקיצוני בישראל וכן הטיה של הסילבוסים. אנשי התנועה איימו כי אם בקשתם לא תיענה, הם ימליצו לסטודנטים לא ללמוד במחלקה ולתורמי האוניברסיטה מחוץ לישראל להתנות את תרומותיהם בכך שתתוקן ההטיה האמורה[38]. ראשי האוניברסיטה הגיבו כי אינם נוהגים לבדוק את דעותיהם של אנשי הסגל וכי הדרישה "נודפת ריח חזק של מקרתיזם ועומדת בניגוד חריף לעקרונות הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מדינת ישראל"[39]. ועד ראשי האוניברסיטאות פרסם תגובה בה נכתב כי "אף אוניברסיטה בישראל אינה צריכה להוכיח את אהבת המולדת של הסגל שלה לשום גוף, ובוודאי שלא לגוף פוליטי, שמנסה להציג מסמך מגמתי ומניפולטיבי כ'מחקר'"[40].
בנובמבר 2011 פרסמה "אם תרצו" דו"ח אודות הפוליטיזציה במחלקה האמורה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב[41]. בעקבות דו"ח זה, ודו"ח דומה של המכון לאסטרטגיה ציונית, נערכו שני דיונים בוועדת החינוך של הכנסת[42][43], ובעקבותיהם ערכה המועצה להשכלה גבוהה ארבעה דיונים ופרסמה גילוי דעת בנושא החופש האקדמי, שכלל קריאה לחופש אקדמי, שלילת פוליטיזציה מכל סוג באקדמיה, דרישה להביא ללימוד מגוון כל הדעות והמידע בנושאים הנלמדים, מניעת הדרה, אפליה או השתקה של סטודנטים או מרצים בשל דעותיהם הפוליטיות וגינוי קריאות חברי אקדמיה לחרם אקדמי על ישראל[44]. בנובמבר 2011 אישרה המל"ג דו"ח של ועדה בינלאומית שמינתה כדי לבדוק את איכות המחלקות למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטאות[45]. לגבי המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון קבע הדו"ח בין היתר שבקורסים של המחלקה ניכרת הטיה פוליטית[46]. בהקשר זה המליצה הוועדה שהמרצים במחלקה יוודאו שדעותיהם האישיות יוצגו ככאלה, שיוצגו בפני הסטודנטים מגוון דעות ושהמחלקה תדאג שתוכנית הלימודים תיתפס כמאוזנת[47]. בהמשך הוחלט לסגור את המחלקה, אולם בעקבות ערעור הושעתה החלטה זו. בכלי התקשורת פורש הדבר כאישוש של טענות "אם תרצו"[48].
ביוני 2013 השיקה התנועה את תחרות המקרים המבישים באקדמיה לשנת תשע"ג[49].
במרץ 2015 הפריעו אנשי "אם תרצו" לשיעור של פרופ' עמירם גולדבלום באוניברסיטה העברית, במחאה על התבטאויות פומביות שבהן תיאר את התנועה "התנועה הפשיסטית והמציירת פוסטרים בסגנון נאצי" והשווה את פעילותה לזו של נערי היטלר ושל הגסטאפו[50]. בעקבות כך השעתה האוניברסיטה את פעילות תא הסטודנטים של "אם תרצו" למשך חודש[51]. בשנת 2019 פרסם גולדבלום טוקבקים שבהם כתב כי לא ירשה לסטודנטים לשבת בכיתה שבה הוא מלמד אם יישאו את סמליה של "אם תרצו", ושהוא יפעל במטרה למנוע מהם להתקבל לתארים מתקדמים. התנועה עתרה לבג"ץ בדרישה שיורה לאוניברסיטה העברית להעמיד את גולדבלום לדין משמעתי ושיורה לשר החינוך ולמועצה להשכלה גבוהה להטיל עיצומים על האוניברסיטה העברית כל עוד איננה נוקטת בהליך משמעתי זה. בנובמבר 2020 נדחתה העתירה על הסף בשל היעדר עילה להתערבות בית המשפט. נפסק שלאוניברסיטה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להתנהלות הסגל האקדמי, ולא נמצאו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות של בית המשפט, משום שהאוניברסיטה גינתה את דבריו של גולדבלום, נזפה בו והבהירה כי אם יפעל גולדבלום לממש את התבטאויותיו לא יוכל להמשיך ללמד בה, ואף הוא התנצל על דבריו והודיע כי מעולם לא התכון לפעול כך[52].
בפברואר 2010 פרסמה התנועה דו"ח, לפיו ארגונים הנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל, השפיעו באופן ניכר על דו"ח גולדסטון, שקבע שישראל ביצעה פשעי מלחמה במבצע עופרת יצוקה. לפי דו"ח התנועה חלק ניכר מהמובאות ואסמכתאות בדו"ח גולדסטון מקורן בפרסומי 16 גופים, המקבלים תמיכה כלכלית ואחרת מהקרן החדשה לישראל, ושפרסומים אלו היו הבסיס להאשמות בדבר פשעי מלחמה בדו"ח גולדסטון. הדו"ח היה חלק מקמפיין אותו ניהל משה קלוגהפט ושכלל מודעות שבהן הוצגה נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לישראל, כשלה קרן במצחה, והפגנה מול ביתה בלבוש ערבי ושלטים שבהם נכתב "אוהבים את נעמי, שונאים את צה"ל"[53][54]. הדו"ח זכה לסיקור נרחב בתקשורת, ובייחוד ב"מעריב" בו פרסם בן כספית כתבת שער, אחרי שהועברו אליו מראש באופן בלעדי ממצאים מהדו"ח[55].
עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל פרסמה תגובה לפיה כשל הדו"ח של "אם תרצו" בהתעלמו מכך שמסקנות דו"ח גולדסטון התבססו לא רק ואף לא בעיקר על דיווחי הארגונים הקשורים בקרן החדשה לישראל, והגדירה את דו"ח 'אם תרצו' "מגמתי, מוטה ורצוף כשלים"[56]. הקרן החדשה לישראל הגיבה ואמרה כי הדו"ח עסק ב"ספירת הערות שוליים" והתעלם מטיבן, ושהארגונים שהדו"ח הזכיר לא עסקו ישירות בפעילות ברצועת עזה ובמבצע עופרת יצוקה, ושאמינות הדו"ח מוטלת בספק[57]. אם תרצו מסרה בתגובה, כי אם מסירים את הטענות הלא רלוונטיות, כביכול, עדיין נותר שיעור זהה של "הפניות למידע שלילי נגד צה"ל" מטעם ארגונים נתמכי הקרן החדשה לישראל בדו"ח גולדסטון[58].
בחודש אפריל 2010 פרסמה התנועה דו"ח על תביעות מחוץ לישראל כנגד קציני צה"ל ובכירי ממשל ישראלי. לפי הדו"ח, חלק מהארגונים הקשורים בקרן החדשה[59] מעורבים במערכה משפטית של "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" (PCHR)[60] בבתי משפט מחוץ לישראל להאשים אנשי צבא ובכירים ישראלים בפשעי מלחמה. המעורבות כוללת קריאה להעמדה לדין והוצאת צווי מעצר כנגד ישראלים על ידי בתי משפט מחוץ לישראל, מעורבות בהליכי משפט אלו והעברת דוחות מידע וחומרי עזר לתביעה. עוד נאמר בדו"ח כי הקרן עומדת ב"שיתוף פעולה אסטרטגי וממושך" עם ארגון "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם", העומד מאחורי רוב התביעות[61].
בחודש דצמבר 2012 פרסמה התנועה מכתב גלוי לנשיא הקרן החדשה לישראל-שתיל בריאן לורי. המכתב פורסם באנגלית ב-25 עיתונים יהודיים בארצות הברית על רקע מבצע "עמוד ענן" והאשמות של ארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל כלפי צה"ל ומדינת ישראל[62].
בסוף חודש אפריל 2013 פרסמה התנועה דו"ח תחת הכותרת: "פעילות ארגונים חוץ ממשלתיים נגד חיילי צה"ל, נגד עקרון השוויון בנטל ובעד בדלנות המיעוט הערבי בחברה הישראלית". הדו"ח סוקר את פעילותם של ארגונים הממומנים על ידי "הקרן החדשה לישראל" ומדינות זרות, שסיכלו ניסיונות לעודד את כלל אזרחי המדינה לשירות צבאי או אזרחי, פגעו ביוזמות להעניק זכויות לחיילי המילואים, סיכלו ניסיונות השתלבות של ערביי ישראל או סייעו לגורמים באוכלוסייה הערבית המבקשים להנציח את הבדלנות במגזר[63].
במאי 2011, הוציאה התנועה לאור את "נכבה - חרטא"[64], ספרון בן כ-70 עמודים, שנכתב על ידי ארז תדמור והעיתונאי אראל סג"ל[65]. בחמשת שערי הספרון נאמר כי עיקר האחריות לבעיית הפליטים מוטלת לפתחו של התוקפן - הערבים, שפעלו להנצחת מצב הפליטים בארצות ערב במקום לשקמם; כי רבים מיושבי ארץ ישראל הערבים נטשו את יישוביהם ולא גורשו, וכי מספר הפליטים קטן מהמספר המצוין בדרך כלל; כי רבים מהערבים שישבו בארץ ישראל בשנת 1948 היו מהגרים שזה מקרוב באו; כי יש להשוות בין גורלם של הפלסטינים בישראל לגורל היהודים שישבו במדינות ערב; וכי קיים קשר משמעותי בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין הנאצים, ובראשם פגישה של המופתי אמין אל-חוסייני עם היטלר בשנת 1941[66].
במרץ 2013 פרסמה התנועה את ספרה "שקר הפליטים הפלסטינים". על פי הספר, "בעיית הפליטים" היא הונאה שמוביל האו"ם, אשר לוקח חלק בהנצחת הבעיה ככלי לחיסול מדינת ישראל. עוד נטען בו שהגדרת הפליטים הפלסטינים שונה מהגדרה של כל פליט אחר באו"ם וכן מועלות טענות כלפי אונר"א[67].
"אם תרצו" פעלה בדרכים אחדות לתמיכה בחיילי צה"ל:
התנועה מבצעת פעילות לתמיכה בחיילי המילואים[71], הן בסיוע פרטני[72] והן בקריאה להענקת העדפה מתקנת עבורם[73]. התנועה מקיימת אירועי תמיכה בסטודנטים המשרתים במילואים בקמפוסים השונים. בין היתר התקיים ערב תמיכה במכללת אורט בראודה בכרמיאל בהשתתפות ח"כ איתן כבל, ראש העיר עדי אלדר והסטנדאפיסט רועי לוי. במכללת עמק יזרעאל יזמה התנועה יריד למען סטודנטים המשרתים במילואים בהשתתפות קצין מילואים ראשי. התנועה פועלת בדרכים נוספות למען חיילי המילואים[74].
התנועה קיימה הפגנה בתמיכה בחיילים החרדים ונגד מסע ההסתה כנגדם בתוך המגזר החרדי[78]. "אם תרצו" מקיימת פעילויות משותפות עם מגזרי מיעוטים אשר בניהם משרתים בצה"ל. בין השאר קיימה התנועה חלוקת בגדים וצעצועים לגני ילדים בדואים[79]. פורום גיוס העדה הנוצרית הוקם באוגוסט 2012 על ידי אנשי קבע וכוחות הביטחון לטובת עידוד צעירי העדה הנוצרית דוברי הערבית להתגייס לצה"ל ולשירות לאומי ולהשתלב בחברה הישראלית. "אם תרצו" קיימה הרצאות עם אנט חאסכייה, ערביה מוסלמית ציונית שילדיה שירתו בצה"ל ושפועלת לשוויון בנטל ולשילוב הערבים בחברה[80].
בדצמבר 2015 פרסמה התנועה את "דוח השתולים" שבו מתוארת פעילות של 20 ארגונים ישראליים הממומנים על ידי מדינות זרות ופועלים נגד מדינת ישראל וחייליה, בין היתר בייצוג משפטי של מחבלים ופרסום האשמות נגד צה"ל וחייליו בפשעי מלחמה[81]. לפי הדו"ח, העבירו ישויות מדיניות זרות לארגונים כ-120 מיליון ש"ח מאז 2012, והקרן הפלסטינית "מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי" העבירה להם כ-14 מיליון ש"ח משנת 2014. בנוסף, הארגונים קיבלו מאז 2008 כ-80 מיליון ש"ח מהקרן החדשה לישראל, שמספקת להם מעטפת תדמיתית ותקציבית[82].
כחלק מהקמפיין, פרסמה התנועה סרטון שבו הניף צעיר בעל חזות ערבית סכין מול המצלמה ולאחר מכן הוצגו ארבעה פעילים, מעמותות "בצלם" (חגי אלעד), "שוברים שתיקה" (אבנר גבריהו), "המוקד להגנת הפרט" (סיגי בן-ארי) ו"הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" (ישי מנוחין), כשברקע אומרת הקריינית: "לפני שהמחבל הבא דוקר אותך, הוא יודע שיש מי שיגן עליו" ומוצגת הכתובית "כשאנחנו נלחמים בטרור - הם נלחמים בנו"[83][84]. 27 אלף אנשים חתמו על עצומה נגד "השתולים" במסגרת הקמפיין שכלל שלטי חוצות, חברי כנסת חתמו על הצעת חוק הנושאת את שם הקמפיין[85]. בתגובה לקמפיין זה יצאה הקרן החדשה לישראל בינואר 2016 בקמפיין שכותרתו "בשתול הזה הם כבר טיפלו" לצד תמונתו של יצחק רבין[86].
בעקבות גינויים של אמנים להצעת חוק של שרת התרבות מירי רגב, לפיה משרד התרבות יוסמך לשלול תקציבים ממוסדות תרבות שיבזו את סמלי המדינה, ב-27 בינואר פרסם הארגון פוסט תחת הכותרת "שתולים בתרבות", שבו נטען שהעולם התרבותי של ישראל "נשלט על ידי שתולים רבים של הקרן לישראל החדשה וארגוניה", אשר מכפישים את נבחרי הציבור בכל פעם שהם מנסים לממש את המשימה שהוטלה עליהם על ידי העם[87]. במקביל הוצגה רשימה של עשרות אמנים ואנשי תרבות החברים במועצות הציבוריות של ארגונים אלו, ושל אחרים שלקחו חלק באירועי תמיכה של שוברים שתיקה[88][89]. הפרסום ספג גינויים רבים, משמאל ומימין[90]. לאחר יומיים התנצלה "אם תרצו" על פרסום הפוסט[91], ומנכ"ל העמותה, מתן פלג, השעה עצמו מהתפקיד לשלושה חודשים[92].
בינואר 2016 הקמפיין הביא להרחבת הדרישה של חוק חובת הגילוי[93].
התנועה מקיימת מבצע שנתי של חלוקת מנות פלאפל בקמפוסים ברחבי הארץ, בהשראת סיפורו האישי של שורד השואה דוד "דוגו" לייטנר, ששרד את צעדות המוות, עלה לישראל, ומציין מדי שנה את ניצחונו האישי ואת ניצחון העם על ידי אכילה מרובה של פלאפל. אנשי התנועה הגדירו את הפעילות כ"נקמה טעימה ויצירתית" והסבירו כי "אמנם זה לא חג דתי אבל הוא בעל משמעות רבה ולעם ולארץ ישראל"[115].
להפצת עמדותיה משתמשת התנועה בכלים אחדים:
אם תרצו הצטרפה לארגונים שונים כתנועת נגד למחאה נגד הרפורמה המשפטית[126]. כחלק מהפעילות אורגנו צעדות והפגנות בעד הרפורמה בתל אביב, נתניה, כפר סבא, חיפה, ירושלים, באר שבע ועוד, כולל ההפגנה בירושלים ב-27 באפריל 2023[127]. כמו כן התקיימו פעילויות חיזוק למובילי הרפורמה, שמחה רוטמן ויריב לוין[128]. במקביל אורגנו מחאות נגד משפטנים ואנשי ציבור לשעבר שיצאו נגד, או פועלים נגד הרפורמה, בהם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, אהרון ברק ורוני אלשיך[דרוש מקור].
אף על פי שהתנועה מגדירה את עצמה כתנועת מרכז[11], היא מתוארת בכתבות רבות כתנועת ימין[129][130][131][132][133]. בעיתון "הארץ" היא תוארה אף בתור תנועת ימין רדיקלי[134][135]. לפי "וואלה", התנועה "מוגדרת על ידי רבים כתנועת ימין קיצוני"[136]. באתר הרשמי של "אם תרצו", מצוין כי בתנועה "דוחים את החלוקה הדיכוטומית ההיסטורית לימין ולשמאל"[137]. תנועת "אם תרצו" עצמה מחתה נגד הגדרתה כתנועת ימין באתר ויקיפדיה, ואף הודיעה כי המשך תיוגה כימנית יאלץ אותה לבחון הליכים משפטיים[138]. על פי הצהרתה, התנועה אינה מעורבת בפעילות מפלגתית[21]. בוועידותיה התארחו בעיקר פוליטיקאים ממפלגות הליכוד וישראל ביתנו.
המתנגדים לתנועה מתארים אותה לעיתים כ"פשיסטית"[139][140]. לדברי זאב שטרנהל, מומחה בחקר הפשיזם, "תנועת אם תרצו היא לא יותר גרועה מהפשיזם, היא רק זה, פחות או יותר"[141]. תומר פרסיקו טען כי רונן שובל, בזמנו יושב ראש התנועה, הודה בפניו כי הושפע מאנשי הרומנטיקה הגרמנית, הנחשבים למבשרי הפשיזם האירופי[142]. בשנת 2016, בני בגין, בזמנו חבר הכנסת מטעם הליכוד, מתח ביקורת על קמפיין של התנועה, וטען כי יש בו "סממן פשיסטי"[143]. בעיתון "סידני מורנינג הראלד", נכתב כי התנועה היא "אולטרה-לאומית" ו"ציונית רדיקלית"[144].
בשנת 2011 נמנתה "אם תרצו" עם העמותות שהשתתפו במבצע "שני מיליון סיבות טובות", במסגרתו הבטיח "בנק לאומי" להעניק שני מיליון ש"ח לעמותות שיזכו ללייקים הרבים ביותר. בעקבות מחאה של פעילי שמאל על הכללת "אם תרצו" במבצע, אף על פי שהתקנון אסר על השתתפות עמותות פוליטיות, ביטל הבנק את המבצע[145].
באוגוסט 2020 פרסמה "אם תרצו" פוסט בפייסבוק הקורא להקמת "ממשלת ימין של המחנה הלאומי"[146].
בעקבות הקמתה של קבוצת פייסבוק בשם "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)" דרשה תנועת "אם תרצו" את סגירת הקבוצה, ומשלא נענתה בחיוב הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון ש"ח נגד מייסדי הקבוצה, בטענה ששם הקבוצה מהווה לשון הרע[147]. בתצהיר שהגיש לבית המשפט כתב רונן שובל: "אנו נאלצים פעם אחר פעם להתמודד מול מתקפות אלימות וחסרות רסן של סטודנטים, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת ואליטה מוסתים. לא פעם סטודנטים באוניברסיטאות מצדיעים לעבר פעילינו במועל יד ואף יורקים לעברם."[148]
"אם תרצו" הוסיפה לתביעה שני פרסומים נוספים שנערכו בקבוצה, כך שהתביעה נסבה על שלושה פרסומים:
ב־2 בספטמבר 2013 נתן השופט רפאל יעקובי פסק דין חלקי בתביעה. הוא דחה את התביעה לגבי הפרסומים הראשון והשלישי, אך קיבל את התביעה לגבי הפרסום השני (כלפי הנתבע שפרסם אותו). בית המשפט קבע שהפרסום הראשון והפרסום השלישי חוסים תחת ההגנות של הבעת דעה וביקורת בתום לב, וכן תחת ההגנה של "אמת בפרסום", שכן יש לראות אותם רק כמצביעים על קווי דמיון מסוימים לפשיזם[149]. עם זאת, נקבע בפסק הדין שהפרסום השני מייחס לאם תרצו דגילה בתורת הגזע הנאצית, וכן שאינו בתום לב והוא שקרי, ולכן אינו חוסה תחת ההגנות האלה[150].
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. בהמלצת בית המשפט הגיעו שני הצדדים להסכמה כי "בית המשפט אינו הזירה המתאימה להתגוששות אידאולוגית-פוליטית", ופסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל. כמו כן, "אם תרצו" תתרום 30 אלף ש"ח לאגודת "תנו לחיות לחיות". ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין ביולי 2015. בית המשפט העיר כי ראוי שתביעת "אם תרצו" לא הייתה מוגשת מלכתחילה[151][152][153].
ב-2017 הגישה "אם תרצו" תביעת דיבה נגד העיתון "ידיעות אחרונות" והעיתונאית סימה קדמון, לאחר שבידיעה בעיתון ובטור של קדמון נכתב כי "אם תרצו" ודוברה, אהוד טנא, המציאו מכתב שנכתב כביכול בשם משפחות שכולות. ביוני 2020 חויבו "ידיעות אחרונות" וקדמון לפצות את "אם תרצו" ב-30 אלף ש"ח ואת טנא ב-70 אלף ש"ח, וכן לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 20 אלף ש"ח[154]. ערעור של "ידיעות אחרונות" וקדמון לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה והמערערים חויבו בהוצאות משפט בסך בסך 10,000 ש"ח[155].
ב-2021 הגישה "אם תרצו" תביעת דיבה נגד ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, על שזו ייחסה ל"אם תרצו" הפצת "פייק ניוז". בתביעה נדרש פיצוי בסך בסך 432 אלף ש"ח, אך במאי 2023 הסתיימה התביעה בפשרה לפיה ועדת הבחירות המרכזית תפרסם הבהרה לפיה היא "מצרה על חוסר הדיוק בפרסומים והאמור בהם"[156].
קמפיין "השתולים" של "אם תרצו", בדצמבר 2015, הוביל גורמים שונים, בהם "שלום עכשיו"[157], והליגה נגד השמצה[158], לטענה שקמפיין זה הוא בגדר הסתה. דוברי "אם תרצו" שללו טענות אלה[157][159]. פרקליטות המדינה, שנדרשה לעניין, הודיעה כי "אכן מדובר בסרטון בוטה ובעייתי מאד, וטוב היה לולא פורסם. עם זאת אנו סבורים כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית בגין פרסום הסרטון האמור"[160].
טענות דומות נטענו כלפי קמפיין נוסף של "אם תרצו" נגד "הקרן החדשה לישראל", באפריל 2018[161] בין היתר בידי מנכ"ל "הקרן החדשה לישראל", מיקי גיצין[162]. בהמשך אותה שנה טען אהוד ברק כי "אם תרצו" הוא "זרוע הסתה של משפחת נתניהו במימון ארגוני קש של שלדון אדלסון"[163].
אתר האינטרנט הרשמי של אם תרצו (בעברית ובאנגלית)
אם תרצו, ברשת החברתית פייסבוק
אם תרצו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אם תרצו, ביישום טלגרם
אם תרצו, ברשת החברתית אינסטגרם
אם תרצו, ברשת החברתית טיקטוק.svg){kind=icon}
אם תרצו, סרטונים בערוץ היוטיוב
אם תרצו (תנועה), דף שער בספרייה הלאומית
הפודקאסט אם תרצו, בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
