מכתב גלוי

מכתב גלוי או מכתב פתוח הוא מכתב שמיועד להקרא על ידי קהל רחב, או מכתב שמיועד לאדם פרטי, אך מופץ בתפוצה רחבה בצורה מכוונת.

"אני מאשים...!" (J'accuse) - מכתב גלוי מאת אמיל זולא לנשיא צרפת, בעיתון ל'אורור מ-13 בינואר 1898

מכתב גלוי נכתב, בדרך כלל, כאילו הוא מופנה לאדם מסוים, אך מפורסם בציבור באמצעות אמצעי התקשורת, כגון העיתונות או האינטרנט. לעיתים קרובות מכתב גלוי עוסק בפנייה ביקורתית אל מנהיג פוליטי.

קיימות מספר סיבות לכך שאדם יבחר לכתוב מכתב כמכתב גלוי, ובהן:

• לפרסם את עמדת הכותב בנושא מסוים
• ניסיון להתחיל או לסיים דיון ציבורי סביב נושא מסוים
• רצון למתוח ביקורת על פעולותיה של דמות ציבורית כלשהי
• ניסיון למקד את תשומת הלב הציבורית באדם אליו המכתב מיועד, וכך לאלץ אותו להגיב למכתב
• מטעמים הומוריסטיים

מכתבים גלויים נודעים

• רבות מהאיגרות בברית החדשה נכתבו כמכתבים גלויים, כמו למשל איגרות פאולוס.
• המאמר "אני מאשים...!" של אמיל זולא נכתב כמכתב גלוי הממוען אל נשיא צרפת פליקס פור.^[1]
• אלברט איינשטיין כתב מכתב גלוי שנקרא "מכתב לערבי" בשנת 1930.‏^[2]
• פיליפ רות כתב מכתב גלוי לוויקיפדיה כדי שישמש כמקור משני מכיוון שעדותו לגבי ספרו לא התקבלה בתואנה של מחקר ראשוני.^[3]
• אנטואן דה סנט-אכזופרי כתב את ספרו (1943) Lettre à un Otage - מכתב לבן ערובה, כמכתב גלוי לידידו לאון ורת שהסתתר בצרפת מאימת הכובש הגרמני. במכתב-מסה זה העלה סנט-אכזופרי על הכתב את רשמיו ממלחמת העולם השנייה ואת מחשבותיו על אודותיה. בין השאר כתב סנט-אכזופרי לידידו היהודי ורת: "אם אלחם עוד, אלחם מעט למענך [...] אני חש צורך לעזור לך לחיות. אני רואה אותך כה חלש, כה מאוים, מושך את חמישים שנותיך, במשך שעות, כדי להתקיים עוד יום אחד [...] בהיותך צרפתי, אני חש שאתה בסכנה כפולה: גם כצרפתי וגם כיהודי". ספר-מכתב זה הגיע לידי ורת רק בתום המלחמה.^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מכתב גלוי בוויקישיתוף