Loading AI tools
מחזה של לורקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית ברנרדה אלבה (בספרדית: La casa de Bernarda Alba) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה. פרשנים משייכים אותו ל"טרילוגיה הכפרית", עמה נמנים גם "חתונת הדמים" ו"ירמה". לורקה לא כלל אותו במסגרת המחזות שתכנן לכתוב כחלק מה"טרילוגיה של ארץ ספרד" (שנותרה בלתי גמורה בזמן רציחתו)[1].
כתיבה | פדריקו גארסיה לורקה |
---|---|
סוגה | דרמה |
הצגת בכורה | 8 במרץ 1940 |
שפה | ספרדית |
לורקה תיאר את המחזה בכותרת המשנה כ"דרמה של נשים בכפרי ספרד". בית ברנרדה אלבה היה מחזהו האחרון של לורקה, אותו סיים לכתוב ב-19 ביוני 1936, חודשיים לפני מותו במלחמת האזרחים בספרד. המחזה הועלה לראשונה על הבמה ב-1945. המחזה מתמקד באירועים המתרחשים בבית באנדלוסיה בתקופת אבל, שבמהלכם ברנרדה (בת 60) שולטת באופן מוחלט בחייהן של חמש בנותיה: אנגוסטיאס (בת 39), מגדלנה (בת 30), אמליה (בת 27), מרטיריו (בת 24) ואדלה (בת 20). בבית מתגוררות גם לה פונסיה, המשרתת בת ה-60 ומריה חוספה, אמה בת השמונים של ברנרדה.
לורקה לא כלל אף דמות גברית במחזה, מה שגורם למתח מיני רב, שנוכח לאורך כל המחזה. פפה "אל רומאנו", מושא אהבתן של בנותיה של ברנרדה ומחזרה של אנגוסטיאס, מעולם לא מופיע על הבמה. המחזה עוסק בנושאים של דיכוי, תשוקה, הליכה בתלם ובוחן את ההשפעה שיש לגברים על נשים.
המחזה מתרחש מיד אחרי לכתו לעולמו של בעלה השני של ברנרדה אלבה. ברנרדה אלבה, ראש המשפחה השתלטנית, כופה תקופת אבל של שמונה שנים על בני ביתה, בהתאם למסורת הנהוגה במשפחתה. לברנרדה יש חמש בנות, בגילאים שבין 20 ל-39, בהן היא שולטת בקשיחות ואוסרת עליהן להיכנס למערכת יחסים כלשהי. תקופת האבל מבודדת אותן והמתח בתוך הבית גואה.
בתום טקס האבל בבית המשפחה, נכנסת אנגוסטיאס הבת הבכורה, שנעדרה מן המקום בזמן שהאורחים ביקרו אותן. ברנרדה רותחת, מניחה שהיא האזינה לשיחת הגברים בחצר. אנגוסטיאס ירשה ממון רב מאביה, בעלה הראשון של ברנרדה, אולם בעלה השני של ברנרדה הותיר כסף מועט בלבד לארבע בנותיו. פפה אל רומאנו, מחזר צעיר ונאה מהכפר, נמשך אל אנגוסטיאס בשל עושרה. אחיותיה מקנאות, בהאמינן שאין זה הוגן שאנגוסטיאס, שהיא מכוערת וחולנית, תזכה גם ברוב הירושה וגם בחופש להינשא ולהימלט מביתן המדכא.
האחות הצעירה אדלה, נתקפת בחדווה פתאומית לאחר הלווייתו של אביה, מפרה את הוראותיה של אימה ועוטה שמלה ירוקה במקום להישאר בבגדי אבל שחורים. עליצותה מתנפצת לפתע כשהיא מגלה שאנגוסטיאס עומדת להינשא לפפה. פונסיה, משרתתה של ברנרדה, מייעצת לאדלה להתאזר בסבלנות, כי אנגוסטיאס בוודאי תמות בזמן לידת בנה הראשון. אדלה השרויה במצוקה מאיימת לרוץ ברחובות בשמלתה הירוקה, אולם אחיותיה מונעות זאת מבעדה. לפתע הן רואות את פפה צועד במורד הרחוב. היא נשארת מאחורה, בעוד אחיותיה נחפזות להתבונן בו – עד שהמשרתת רומזת שניתן לראות טוב יותר מחלון חדרה. פונסיה משוחחת עם ברנרדה על ירושתן של בנותיה. לפתע היא רואה את אנגוסטיאס מאופרת ולבושה בשמלה ירוקה, מבועתת מכך שאנגוסטיאס מפרה את הוראותיה לקיים את מנהגי האבל, ברנרדה מוחה בגסות את סימני האיפור מעל פניה. הבנות האחרות נכנסות, ובעקבותיהן פוסעת מריה חוספה, אמה המבוגרת של ברנרדה, שבדרך כלל נעולה בחדרה. מריה חוספה מכריזה שהיא מעוניינת להתחתן, היא גם מזהירה את ברנרדה שהיא תהפוך את ליבן של בנותיה לאפר אם לא תתן להן לנהוג בחופשיות. ברנרדה כולאת אותה שוב בחדרה.
מתברר שאדלה ופפה ניהלו רומן סודי. אדלה נתונה למצבי רוח קיצוניים יותר ויותר. היא ממרה את פיה של אמה ורבה עם אחיותיה, במיוחד עם מרטיריו, שחושפת את רגשותיה לפפה. אדלה מבועתת במיוחד כשמשפחתה שומעת את הרכילות האחרונה על האופן שבו נהגו אנשי העיר באישה צעירה שהרתה מחוץ לנישואים והרגה את התינוק הבלתי חוקי.
המתח גואה כשבנות המשפחה רבות זו עם זו וברנרדה רודפת אחרי פפה עם רובה. ירייה נשמעת מחוץ לבית, רומזת לכך שפפה נהרג. אדלה נסה לחדרה בעוד משפחתה מחכה לבאות. כשברנרדה ומרטיריו נכנסות, אומרת מרטיריו שפפה ברח, וברנרדה אומרת שבהיותה אישה לא ניתן להאשים אותה בכך שלא הצליחה לפגוע במטרה. היא נזעקת לקרוא לאדלה, שנעלה עצמה בחדרה. כשאדלה אינה משיבה, ברנרדה ופונסיה פותחות בכוח את הדלת. מיד נשמעת קול צווחה מפיה של פונסיה. היא יוצאת מהחדר בעוד ידיה לופתות את צוואה ומתריעה בפני המשפחה לבל ייכנסו לחדר. אדלה, שלא ידעה שפפה נותר בחיים, תלתה עצמה. שורות הסיום של המחזה מראות את האופן שבו ברנרדה מוטרדת משמה הטוב של משפחתה. היא מודיעה שיספרו בכל העיירה שאדלה מתה בתולה. (המחזה מרמז לכך שאדלה ופפה ניהלו רומן;הקוד המוסרי של ברנרדה וגאוותה מונעים מכך להיוודע). נאסר על בנות הבית לבכות.
אם המשפחה, בעלת הבית, בת 60. הייתה נשואה בעבר והתאלמנה. עכשיו התאלמנה מבעלה השני. אשה קשה מאוד, קשוחה, מאופקת, שאינה מבטאת רגשות ואינה חומלת על איש, כולל בנותיה או אמה. הדבר המרכזי בחייה הוא שמירה על כבוד המשפחה ושמירה על מעמדה הגבוה יחסית לעומת אנשי הכפר הפשוטים.
העיבודים לסרט כוללים:
ב-1967 הכוריאוגרף אליו פומאר (Eleo Pomare) עיבד את המחזה לבלט בשם Las Desenamoradas,[3] שלווה במוזיקה אותה הלחין ג'ון קולטריין.
ב-2006 עובד המחזה למחזמר בידי Michael John LaChiusa, בשם "ברנרדה אלבה", הוא הוצג לראשונה בתיאטרון מיצי ניוהאוז (Mitzi Newhouse) במרכז לינקולן ב-6 במרץ 2006, בכיכובה של פיליציה ראשאד בתפקיד הראשי של ברנרדה, במחזמר שיחקה גם דפנה רובין-וגה.[4]
יוצרים[5]
שחקניות
יוצרים
שחקניות: רוחמה רגב, עליזה רוזן, רות גלר אשכר, רות דורון, לוטי פרומור, נעמי בכר, מיכל בת-אדם, חיה הורוביץ, הלן קופילביץ'.
שחקניות
יוצרים[6]
שחקניות
יוצרים[7]
שחקניות
יוצרים
שחקניות
יוצרים
עיבוד מופתי של JAVIER LATORRE גדול הכוריאוגרפים הספרדיים בני זמנינו בביצוע להקת הפלמנקו הישראלית בניהולה האמנותי של מיכל נתן המתכבדת לארח בהפקה זו את סלביה דוראן – חלוצת המחול הספרדי בישראל.
המופע מלווה ביצירותיהם המוזיקליות של: מוצרט, באך, ויולדי, סן-סאנס, דה פאייה, פיאצולה, שופן, ארבו פארט ושירה גרגוריאנית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.