חנה אזולאי-הספרי

חנה אזולאי-הספרי
	חנה אזולאי-הספרי, 2019
לידה	29 ביוני 1960 (בת 64); באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1978
עיסוק	שחקנית; מחזאית; תסריטאית; במאית
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
בן זוג	שמואל הספרי
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אופיר (1995); פרס "תא המבקרים" לקולנוע; פרס תור הזהב (2018);
	פרופיל ב-IMDb

חנה אזולאי-הספרי (נולדה ב-29 ביוני 1960) היא שחקנית, תסריטאית, מחזאית ובמאית קולנוע ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר ופרס תור הזהב לשנת 2018.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

סגירה

אזולאי-הספרי נולדה בשכונה ד' בבאר שבע בשם חנה אזולאי להורים עולים ממרוקו. בנעוריה עברה לגור בפנימייה ולמדה בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים. לאחר שהפכה לשחקנית תועדה (יחד עם אחרות) בסרט "מחוננות" ובו חזרה לאותה תקופה בחייה בביקורת. בצבא שירתה בתיאטרון צה"ל. לאחר שירותה הצבאי למדה משחק לתואר ראשון בחוג לתיאטרון ובחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב^[1].

בתיאטרון

אזולאי-הספרי הייתה ממקימי "קבוצת התיאטרון הפשוט", שבה הופיעה בהצגות רבות ובהן בהצגה "תשמ"ד", שזכתה במקום ראשון בפסטיבל עכו, ועל משחקה קיבלה אף את פרס "השחקנית הטובה ביותר" 1983^[2].

שיחקה בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון חיפה, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון בית ליסין וגילמה תפקידים רבים ומרכזיים. עלמה ב"תשמ"ד" (שמואל הספרי), ג'ולי ב"שקרים" (יו וויטמור), אמליה ב"בית ברנרדה אלבה" (לורקה)^[3], מרי והודא ב"חצוצרה בוואדי" (עיבוד של שמואל הספרי לספרו של סמי מיכאל)^[4], תפקידים שונים ב"הזמן הצהוב" (עיבוד לספרו של דויד גרוסמן), תפקידים שונים ב"המלך" (שמואל הספרי), פוק ב"חלום ליל קיץ" (שייקספיר)^[5], מירנדה ב"הסערה" (שיקספיר), שולמית ב"נתניה" (מאת שמואל הספרי), רחל ב"ולנטינו" (רמי דנון ואמנון לוי)^[6].

כתבה את המחזות: "בטולות שידוך" שהוצג בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון "The Red Lion" בלונדון; את "סליחות" שהוצג בבית ליסין ב-2001 ושוב ב-2015^[7], בתיאטרון העברי ובתיאטרון "נוטארה" (NOTTARAׂ) בבוקרשט, רומניה, ובתיאטרון סאטו מארה ברומניה. ואת "מימונה" שהוצג אף הוא בתיאטרון בית ליסין^[8]. אזולאי-הספרי כתבה ושיחקה במחזה "דינה"^[9] לראשונה בתיאטרון הישראלי The Israeli Theater בבוסטון ועלה בתיאטרון דימונה ב-2019.

בקולנוע

שיחקה בסרטים ישראלים רבים, בהם: "זעם ותהילה" (דפנה)^[10], "נאדיה" (בתפקיד נאדיה)^[11], "כביש ללא מוצא" (בתפקיד אילנה), "המחצבה" (בתפקיד אסתר)^[12], "בנות" (בתפקיד שולי חזן)^[13], "שחור" (בתפקיד חלי), "חולה אהבה בשיכון ג'" (בתפקיד לבנה), "שושלת שוורץ" (בתפקיד רונית), "שבעה" (בתפקיד סימונה), "כל הכבוד", "לאהוב אותך אני לא חייבת" ובסרטים האמריקאים "מחץ הדלתא-3"^[14], "מגן אנושי"^[15], ו"אהבה אסורה"^[16].

כתבה את התסריט האוטוביוגרפי לסרט "שחור" גילמה את חלי. כתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בסרט "אנשים כתומים" שעלה לאקרנים ב-2014^[17].

בטלוויזיה

שיחקה בסדרות טלוויזיה רבות ובהן "אסתי המכוערת" (בתפקיד מיכל קצב), "אהבה מדרגה ראשונה" (בתפקיד נאוה עבאדי), "צמות" ו"הבורר" (בתפקיד גילה אסולין), "פולישוק" (בתפקיד סולי ברזל הרל"שית) וכן במספר סדרות טלוויזיה גרמניות. כמו כן, שיחקה בתפקיד מרכזי בעונה השנייה של הסדרה "כפולים".

יצרה והנחתה את הסדרות הדוקומנטריות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי", על העצמת נשים באמצעות יזמות עסקית. כמו כן, כתבה את התסריט של מספר פרקים בסדרת הטלוויזיה "מעורב ירושלמי".

אזולאי-הספרי היא יוצרת פמיניסטית מזרחית. הדמויות אותן היא משחקת, יוצרת ומציגה בסרטיה הקולנועיים והתיעודיים, מעלות סוגיות הנוגעות במגדר, זהות ומעמד בחברה הישראלית. סרטיה "שחור" ו"אנשים כתומים", וסרטי תעודה אותם היא מנחה ומובילה, כגון הסדרות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי" בה מככבות נשים מהפריפריה, מעלים לסדר היום הציבורי סוגיות של צדק חברתי. בחודש מרץ 2015 הציגה קטעים מסרטה "אנשים כתומים" בוועידה הבינלאומית למעמד האישה באו"ם ונשאה נאום בגנות התופעה של נישואי ילדות בעולם.

מכהנת כיו"ר המועצה הציבורית "בית רות" לנערות בסיכון.

נמנית בין מייסדי מפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס^[18].

אזולאי-הספרי מתגוררת כיום ביפו, נשואה לבמאי והמחזאי שמואל הספרי ולהם שלושה ילדים^[1]. בנה הבכור אריה הוא שחקן ומוזיקאי^[19]^[20]^[21], בנה הצעיר, אבשלום גם הוא מוזיקאי וחבר יחד עם אריה בצמד המוזיקלי WC^[22], לימד את ג׳וני גרינווד לנגן על ויולה.

פרס השחקנית הראשית של האקדמיה לקולנוע (פרס אופיר) בשנת 1987 (עבור תפקידה בסרט "נאדיה").
פרס השחקנית הראשית של האקדמיה לקולנוע (פרס אופיר) בשנת 1995 (עבור חולה אהבה בשיכון ג').
סרטה "שחוּר" זכה בפרס האקדמיה הישראלית כסרט השנה לשנת 1994.
צל"ש בפסטיבל ברלין 1995 לסרט "שחוּר".
פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל "טרויה" שנערך בפורטוגל בשנת 1995 לסרט "שחור".
פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2008 על תפקידה בסרט "שבעה" בבימוי שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ.
פרס תא המבקרים לשנת 2008 על תפקידה בסרט שבעה.
פרס "חבר השופטות" בפסטיבל הנשים ברחובות 2013 על סרטה "אנשים כתומים"
פרס "תור הזהב" בקטגוריית קולנוע וטלוויזיה באשדוד 2018^[23].
תואר של כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה, 10 במאי 2018.

מדיה וקבצים בנושא חנה אזולאי-הספרי בוויקישיתוף

חנה אזולאי-הספרי, ברשת החברתית פייסבוק
חנה אזולאי-הספרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
חנה אזולאי-הספרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חנה אזולאי-הספרי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
חנה אזולאי-הספרי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
חנה אזולאי-הספרי, באתר AllMovie (באנגלית)
חנה אזולאי-הספרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
חנה אזולאי-הספרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
חנה אזולאי-הספרי, דף שער בספרייה הלאומית
חנה אזולאי-הספרי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
חנה אזולאי-הספרי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
אדמית פרא, הפנתרה, אתר "אדמה", 13 בספטמבר 2007
גבי בר-חיים, מחליפה תחנה, ריאיון עם חנה אזולאי-הספרי, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2010
יעל ולצר, ‏חנה אזולאי-הספרי: "דפני ליף שבתה אותי. אני שונאת כסף", באתר גלובס, 8 באוקטובר 2011
מרב יודילוביץ', חנה אזולאי-הספרי: "קולנוע - הבית הטבעי שלי", באתר ynet, 6 במאי 2012
נשים חריפות: הצצה לסרט "אנשים כתומים", באתר ynet, 5 במרץ 2014
בן שני, ‏"אנשים בלילה" עם חנה אזולאי-הספרי, באתר iCast‏, 11 במאי 2014
חנה אזולאי הספרי, בנאום למען זכויות האישה באו"ם, 11 במרץ 2015
אורטל בן דיין, כשחנה מחליפה את ביבי, באתר את, 3 במאי 2015
הדס בשן, ‏"יש לינצ'ים נגד גברים, והם אכזריים ונוגדים את החמלה שנשים יכולות להציע לעולם", באתר ‏מאקו‏, 13 ביולי 2017
ינאי יחיאל ושי פוגלמן, חנה אזולאי הספרי, באתר הארץ, 26 ביוני 2024

[1]
המחזאי ואשת הבמאי, מעריב, 28 בדצמבר 1988
[2]
מירי פז, שמות מוכרים בפסטיבל לתיאטרון אחר, דבר, 21 בספטמבר 1982
התיאטרון הפשוט מציג בשבוע פסח במוזיאון ישראל, דבר, 30 במרץ 1983
[3]
רחלה זנדבנק, יצרים - בית ברנרדה אלבה, כותרת ראשית, 15 ביוני 1988
[4]
אורי שמיר,אהבה בוואדי ניסנס הצגה ראשונה, חדשות, 4 בדצמבר 1988
[5]
רפי אילן, מתי בינינו אין שום חיץ? בחלום. חלום ליל קיץ, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001
[6]
יעל געתון, עכבר העיר, ולנטינו: זאב רווח חוזר לתיאטרון, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
טל פרי, ‏משפחה חורגת, באתר גלובס, 31 בינואר 2010
[7]
ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, זה טוב? זה רע? זה אותנטי, באתר הארץ, 5 באפריל 2001
רון שוורץ, ‏רבע אחיות, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2015
רוויטל מדר, לצפות בהצגה "סליחות" דרך השיח המזרחי החדש, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2015
מיכאל הנדלזלץ, "סליחות": ארבע אחיות מחפשות אמא, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
[8]
מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: עצבים במופלטה, "מימונה" בבית לסין, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2011
[9]
ננו שבתאי, "דינה": חבל שהתיאטראות הגדולים לא רצו את ההצגה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2019
[10]
רחל נאמן, משורה ישחרר רק המוות, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984
[11]
עירית שמגר, שני קווים מקבלים יפגשו, מעריב, 9 במאי 1986
[12]
יגאל משיח, קולנוע - חבל על כל טיפה - ״המחצבה״ (1990), במאי: רוני ניניו, שחקנים: אורי גבריאל, ששון גבאי, חנה אזולאי״הספרי, אהובה כץ, סלים דאו, אברהם מור, כל העיר, 6 ביולי 1990
מאיר שניצר, סרט / מסכת לחג הביכורים - 'הםחצבה' / בימוי: רוני ניניו / תסריט: עירא דביר (על פי ספר של אהוד בן־עזר) / צילום: נסים (ניצ'ו) ליאון / מוזיקה: שמואל נויפלד, חדשות, 2 ביולי 1990
[13]
מאיר שניצר, מסביב למקלחת הבנות, חדשות, 13 ביוני 1985
[14]
רון פודכלניק, מחץ הדלתא. גם הבנים רוצים, מעריב, 18 ביולי 1990
[15]
ג. עיטור, אזולאי תהיה העיראקית, חדשות, 27 בנובמבר 1990
[16]
ג. עיטור, אהבה אסורה בניו יורק, חדשות, 19 באפריל 1990
[17]
ביקורות:
סמי שלום שטרית, אנשים כתומים עם חלומות קטומים, באתר "העוקץ", 27 במאי 2014
אורי קליין, "אנשים כתומים" של חנה אזולאי הספרי: "שחור" זה לא, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2013
מאיר בוזגלו, כאב פנטום מרוקאי, באתר "העוקץ", 10 במאי 2014
ורד רמון ריבלין, ‏במקום לחכות לתפקיד הבא, חנה אזולאי הספרי יצרה סרט, באתר גלובס, 2 ביולי 2014
[18]
רוית הכט, מדיניות העמימות: כך הפכה אורלי לוי אבקסיס לטרנד הלוהט של מצביעי המרכז־שמאל, באתר הארץ, 4 במאי 2018
[19]
מאת עמית הרשקוביץ, אריה הספרי יוכיח לכולם שאפשר להיות פוליטי ועדיין לכבוש את המסכים והבמות, באתר טיים אאוט, ‏2018-09-06
[20]
ההרכב הכי מעניין בארץ הופיע בפסטיבל הפסנתר, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
[21]
נעמה רק, ‏קשרי דם, באתר ‏מאקו‏, 18 ביולי 2017
[22]
בר פלג, אריה ואבשלום הספרי: המוזיקאים שלא חוששים שיתייגו אותם כשמאלנים, באתר הארץ, 27 ביוני 2018
[23]
איתי שטרן, חנה אזולאי הספרי בין הזוכים ב"פרס ישראל המזרחי", באתר הארץ, 8 במרץ 2018

[מעריב-1] [1]
המחזאי ואשת הבמאי, מעריב, 28 בדצמבר 1988

[2] [2]
מירי פז, שמות מוכרים בפסטיבל לתיאטרון אחר, דבר, 21 בספטמבר 1982
התיאטרון הפשוט מציג בשבוע פסח במוזיאון ישראל, דבר, 30 במרץ 1983

[3] [3]
רחלה זנדבנק, יצרים - בית ברנרדה אלבה, כותרת ראשית, 15 ביוני 1988

[4] [4]
אורי שמיר,אהבה בוואדי ניסנס הצגה ראשונה, חדשות, 4 בדצמבר 1988

[5] [5]
רפי אילן, מתי בינינו אין שום חיץ? בחלום. חלום ליל קיץ, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001

[6] [6]
יעל געתון, עכבר העיר, ולנטינו: זאב רווח חוזר לתיאטרון, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
טל פרי, ‏משפחה חורגת, באתר גלובס, 31 בינואר 2010

[7] [7]
ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, זה טוב? זה רע? זה אותנטי, באתר הארץ, 5 באפריל 2001
רון שוורץ, ‏רבע אחיות, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2015
רוויטל מדר, לצפות בהצגה "סליחות" דרך השיח המזרחי החדש, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2015
מיכאל הנדלזלץ, "סליחות": ארבע אחיות מחפשות אמא, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015

[8] [8]
מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: עצבים במופלטה, "מימונה" בבית לסין, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2011

[9] [9]
ננו שבתאי, "דינה": חבל שהתיאטראות הגדולים לא רצו את ההצגה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2019

[10] [10]
רחל נאמן, משורה ישחרר רק המוות, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984

[11] [11]
עירית שמגר, שני קווים מקבלים יפגשו, מעריב, 9 במאי 1986

[12] [12]
יגאל משיח, קולנוע - חבל על כל טיפה - ״המחצבה״ (1990), במאי: רוני ניניו, שחקנים: אורי גבריאל, ששון גבאי, חנה אזולאי״הספרי, אהובה כץ, סלים דאו, אברהם מור, כל העיר, 6 ביולי 1990
מאיר שניצר, סרט / מסכת לחג הביכורים - 'הםחצבה' / בימוי: רוני ניניו / תסריט: עירא דביר (על פי ספר של אהוד בן־עזר) / צילום: נסים (ניצ'ו) ליאון / מוזיקה: שמואל נויפלד, חדשות, 2 ביולי 1990

[13] [13]
מאיר שניצר, מסביב למקלחת הבנות, חדשות, 13 ביוני 1985

[14] [14]
רון פודכלניק, מחץ הדלתא. גם הבנים רוצים, מעריב, 18 ביולי 1990

[15] [15]
ג. עיטור, אזולאי תהיה העיראקית, חדשות, 27 בנובמבר 1990

[16] [16]
ג. עיטור, אהבה אסורה בניו יורק, חדשות, 19 באפריל 1990

[17] [17]
ביקורות:
סמי שלום שטרית, אנשים כתומים עם חלומות קטומים, באתר "העוקץ", 27 במאי 2014
אורי קליין, "אנשים כתומים" של חנה אזולאי הספרי: "שחור" זה לא, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2013
מאיר בוזגלו, כאב פנטום מרוקאי, באתר "העוקץ", 10 במאי 2014
ורד רמון ריבלין, ‏במקום לחכות לתפקיד הבא, חנה אזולאי הספרי יצרה סרט, באתר גלובס, 2 ביולי 2014

[18] [18]
רוית הכט, מדיניות העמימות: כך הפכה אורלי לוי אבקסיס לטרנד הלוהט של מצביעי המרכז־שמאל, באתר הארץ, 4 במאי 2018

[19] [19]
מאת עמית הרשקוביץ, אריה הספרי יוכיח לכולם שאפשר להיות פוליטי ועדיין לכבוש את המסכים והבמות, באתר טיים אאוט, ‏2018-09-06

[20] [20]
ההרכב הכי מעניין בארץ הופיע בפסטיבל הפסנתר, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018

[21] [21]
נעמה רק, ‏קשרי דם, באתר ‏מאקו‏, 18 ביולי 2017

[22] [22]
בר פלג, אריה ואבשלום הספרי: המוזיקאים שלא חוששים שיתייגו אותם כשמאלנים, באתר הארץ, 27 ביוני 2018

[23] [23]
איתי שטרן, חנה אזולאי הספרי בין הזוכים ב"פרס ישראל המזרחי", באתר הארץ, 8 במרץ 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]