Loading AI tools
שחקנית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים זוהר (נולדה ב-16 באוקטובר 1931) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית. כלת פרס ישראל לאמנות הבמה (1987) וכלת פרס התיאטרון הישראלי (2002).
.jpg) | |
| מרים זוהר במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו "קיסר וקלאופטרה", בתיאטרון הבימה, 1953 | |
| לידה |
16 באוקטובר 1931 (בת 93) ה' בחשוון ה'תרצ"ב צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1947 |
| עיסוק | שחקנית |
| בן או בת זוג |
אריה גלבלום (1961–1993)  |
| פרסים והוקרה | ראו פסקה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מרים זוהר נולדה בשנת 1931 בשם מרצ'לה כ"ץ בעיר צ'רנוביץ, בירת חבל בוקובינה שברומניה (כיום בשטח אוקראינה), בת להורים יהודים מסורתיים יוצאי פולין, שברחו לרומניה בשל סירובו של אביה הסוחר לשרת בצבא הפולני. את לימודיה סיימה בגיל שמונה, כשהחלה המלחמה גורשה לגטו שהוקם בעיר. ב-1941 גורשה עם הוריה ואחיה הגדול לטולצ'ין שבטרנסניסטריה, למחנה עבודה; היא שרדה את השואה יחד עם הוריה ואחיה. עם תום המלחמה שבה המשפחה לצ'רנוביץ, שם אביה נעצר על ידי השלטונות הסובייטים ומת במאסר בשנת 1945. כעבור זמן קצר שאר בני המשפחה עברו למחנה מעבר בטימישוארה בדרום-מערב רומניה, שם מרים עבדה כגננת בגן ילדים יהודי, ובמהלך עבודתה ארגנה מסיבות והופיעה בהן בדקלום וזמרה. ב-1948 הפליגה זוהר עם אמה ואחיה לארץ ישראל בספינת המעפילים "פָּאן יוֹרְק" ("קיבוץ גלויות"); אך הספינה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. במחנה שמע אותה יצחק פָּאנֶר, מנהלו של תיאטרון החובבים היידי "איגוד אמנים יהודים בקפריסין" שהתארגן באי, והציע לה להצטרף לתיאטרון. היא שימשה סטטיסטית באחת ההצגות שהועלו, ומאז "נדבק לה חיידק הבמה". במחנה נישאה, אך הנישואים כשלו, בין היתר מפני שבעלה לא רצה שהיא תהיה שחקנית.
בפברואר 1949, לאחר קום המדינה, עלתה המשפחה ארצה והתגוררו במחנה עולים בבנימינה. לאחר שישה חודשים קיבלו מקרוב משפחה הלוואה של 100 לירות, וקנו דירה זעירה בשכונת גבעת עלייה (ג'בּאלייה) שעל גבול יפו–בת ים. את הדירה, שבה התגוררה זוהר שבע שנים, חלקו, כמקובל אז, עם האדם שממנו קנו את הדירה. זוהר למדה עברית, הכירה את הבמאי יעקב מנסדורף, ובהמלצת פאנר קיבלה תפקיד קטן במחזה רוסי שהעלה תע"ז (תיאטרון עממי זעיר) מיסודו של מנסדורף, שהוקם מקרב העולים החדשים. בקיץ 1950 זכתה לגלם תפקיד ראשי במחזה "הפונדקאית" ("מירַנדולינה", "שונא הנשים") (אנ') לקרלו גולדוני.[1] היא זכתה לביקורות טובות, ושמעון פינקל, שראה אותה בהצגה, הזמין אותה להיבחן לתיאטרון "הבימה". בבחינה, באוקטובר 1950, קראה בפני צבי פרידלנד קטעים מ"שונא הנשים" בעברית, קטע של י"ל פרץ ביידיש ומונולוג מתוך "שלומית" (אנ') לאוסקר ויילד. בינואר 1951 התקבלה ל"הבימה", וב-1954 הצטרפה לקולקטיב התיאטרון. בהתאם למדיניות התיאטרון, עִברתה את שמה ל"מרים זוהר". היא התקרבה במיוחד לחנה רובינא, שאותה העריצה (השתיים שיחקו ביחד רק בהצגה אחת: "חנה סנש" לאהרן מגד[2]), לאהרן מסקין, שהיווה עבורה דמות אב, ולפינקל. קולקטיב "הבימה", בצעד לא מקובל, רכש עבורה בהלוואה דירה ברחוב אבן גבירול פינת ז'בוטינסקי בתל אביב.
ב-1961 נישאה לעיתונאי ואיש יחסי הציבור אריה גֶלבּלוּם, גם הוא גרוש, ועברה לגור בנווה אביבים (רמת אביב).[3] לבני הזוג נולדו שתי בנות: תמי ונילי. ב-1965, בעת הריונה השני, גילמה את תפקידה של מרתה בהצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" של אדוארד אלבי, שהיה לאחד התפקידים המזוהים איתה ביותר.
במשך ארבעים וחמש שנותיה ב"הבימה" שיחקה תפקידים ראשיים בכ-60 מחזות, הן בהצגות קלאסיות והן בהצגות מודרניות, שהפכו אותה לאחת מבכירות שחקניות התיאטרון בישראל. ב-1996 עברה לתיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בכיכובה: "סולוואג", "ארקדינה", "מדיאה", "מירל'ה אפרת", "ציד המכשפות", "כולם היו בניי", "הרומן הראשון שלי", "השושנה המקועקעת", "חמץ", "קידוש", "ריקוד ב-6 שיעורים"[4] ו"אחרון ימיה". בתיאטרון הקאמרי גילמה ב-2017 את רבקה נרס במחזה "ציד המכשפות", ב-2018 את מרג'ורי במחזה "מרג'ורי פריים", ב-2019 את הסבתא קלרה במחזה "הנכד" וב-2022 את מרינה במחזה "וניה" ואת אמו (המאמצת) של אדיפוס ב"אדיפוס המלך".
ב-1980 העלתה את הצגת היחיד "הטיול", לפי סיפור אוטוביוגרפי מאת מריה פלדש (פולדש), ניצולת השואה.[5]
זוהר שיחקה גם בסדרות הטלוויזיה "20 פלוס", "מיי פירסט סוני", "משמורת", "בלאדי מורי", "מי שמע על חווה ונאווה", "צומת מילר" ו"קופה ראשית".
זוהר שיחקה גם במספר סרטי קולנוע: בשנת 1979 שיחקה בסרטו של אבי נשר "דיזנגוף 99". בשנת 2005 שיחקה בסרט "שושלת שוורץ" בבימויו של שמואל הספרי לצדם של יהודה לוי, אניה בוקשטיין, טל פרידמן ואחרים. ב-2014 שיחקה בסרט "פריז על המים" עם אילן דר. ב-2015 שיחקה בסרט "ציפורי חול" לצידו של עודד תאומי וב-2018 שיחקה בסרט "ג'סטה 2". בנוסף, זוהר השתתפה בסרטי קולנוע חרדיים, כמו "עדים דוממים" ו"חשיפה גורלית" שהפיקה דינה פרלשטיין.
לאורך השנים זכתה בפרסים רבים. ב-1987 זכתה בפרס ישראל לאמנות המשחק על הבמה. כשנשאלה באחד הראיונות עמה האם התרגשה לקבל את הפרס, ענתה: "תאר לעצמך שכילדה שחלמה רק על פרוסת לחם ליום הבא, איזו התרגשות הייתה בשבילי לקבל את פרס ישראל".
עיריית חולון קראה רחוב על שמה.[6]
בשנת 2022, שיחקה בסדרה "מי שמע על חווה ונאווה" בתור צילה והתארחה בסדרה "בלאדי מורי" בתור סבתא.
בשנת 2024, החלה לככב לצד מיה לנדסמן במחזה "צ'ילבות" בתיאטרון הקאמרי מאת עומר קרן ובבימויו של גלעד קמחי.
זוהר אם לשתיים: נילי גילֹה ותמי בן גל, וסבתא לנכדים. בתה נילי היא אשתו של פרופ' דייוויד גילֹה, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר.[7]
מרים זוהר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הבימה מערכה שנייה – מרים זוהר, סרטון באתר יוטיוב, הטלוויזיה החינוכית הישראלית (הפרק באתר הטלוויזיה החינוכית) – פרק 6 בסדרה הדוקומנטרית "הבימה מערכה שנייה", שבו חוזר השחקן יפתח קליין עם מרים זוהר למחוזות ילדותה מימיה בתקופת השואה, דרך עלייתה ארצה, הקמת משפחתה והקריירה שלה בתיאטרון כל העולם במה: השחקנית מרים זוהר, תוכנית ברוקדייל באוניברסיטת בר-אילן, סרטון באתר יוטיוב[17]
איה חיות, "סיפרו לי שיש רחוב על שמי בחולון. התקשרתי ואמרתי: אני עוד חיה", באתר הארץ, 15 באוגוסט 2020Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
