כת השטן או שטניזם הם מושגים המתייחסים בדרך ככל לקבוצות או יחידים הסוגדים לדמות השטן או לדומיו ולקבוצות בעלות אמונות, אידאולוגיות ופילוסופיות חילוניות המשתמשות בדמות השטן כדימוי. מספר קבוצות, המכונות באופן קולקטיבי "שטניזם אתאיסטי", אינן מאמינות בדמות השטן כבעלת קיום ממשי, אלא מאמינות בסל ערכים שהן מזהות כאנטי-נוצריים, או כמזוהים עם דמות האחר, המורד והנרדף.
המושגים כת השטן, שטניזם, ועבודת השטן שימשו, מימי הביניים ועד היום, לרדיפת מיעוטים דתיים, אתניים, פוליטיים ומגדריים בחברה הנוצרית ללא קשר לאמונותיהם ולהזדהותם כעובדי שטן. בין הקבוצות האלה ישנם יהודים, קתולים, צוענים, להט"ב, גנוסטיקנים, פגנים, נשים עצמאיות ואף שחקני משחקי תפקידים. אירוע הרדיפה הידוע ביותר הוא ציד המכשפות בסיילם, בו 19 אנשים הוצאו להורג בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס בתקופה של מספר חודשים בעוון כישוף (שנחשב לעבודת השטן בנצרות). אך דוגמאות מאוחרות יותר כוללות את הבהלה השטניסטית ששררה בשנות השמונים בארצות הברית ובקנה מידה מצומצם יותר גם בממלכה המאוחדת. במהלך תקופה זו פרצו אל המיינסטרים הטלוויזיוני תאוריות קשר בדבר קיומה של כת שטן בקנה מידה ארצי ורב-דורי שעוסקת בהתעללות פולחנית, אונס של קטינים, סחר בילדים ואף קניבליזם פולחני, תאוריות שמאז הופרכו ונחשבות כיום ציד מכשפות מודרני.
תיאור המונח
כת השטן הוא מונח המתאר מגוון רחב של קבוצות המתאפיינות בפולחן השטן, האנטיכריסט, לוציפר ודמויות נוספות. הישות המרכזית בפולחן השטניסטי אינה תמיד השטן הנוצרי, אלא דמות המזוהה על ידי מאמיניה כיריב של האל הנוצרי. לעיתים עובדי שטן עובדים ישויות אנטגוניסטיות אחרות, כגון "בעל זבוב" מהמיתולוגיה הכנענית, לוקי, האל הערמומי מהמיתולוגיה הנורדית, או סת, אל הכאוס, האלימות והמדבר במיתולוגיה המצרית.
קבוצות המזהות את השטן כסמל, ולא כאלוהות ממשית, התקיימו עוד מתקופת המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית, בשתיהן ארגוני שמאל עשו שימוש בדמות השטן כסמל למאבק בעריצות ולמען חופש. ניתן למצוא סנטימנטים אלו בשיריהם של המשוררים הרומנטיים של התקופה, לדוגמה בשירו של פרסי ביש שלי "מרד האסלאם", שבו הוא מהלל את הדמות של הנחש הקדמוני המזוהה בנצרות עם השטן.
הסבר מפורט
לאורך ההיסטוריה, מספר קבוצות בחרו לזהות את עצמן עם פולחן השטן או שמזדהים כעובדי שטן. נהוג לחלק את הקבוצות הללו לשתי קטגוריות – קבוצות העוסקות בפולחן דתי, וקבוצות אתאיסטיות או חילוניות המשתמשות בדמות השטן כסמל אנטי נוצרי.
- שטניזם אתאיסטי – זהו כינוי למספר ארגונים ותנועות חברתיות המשתמשות בדמות השטן באופן אלגורי, בעיקר כמייצג ערכים ועקרונות המנוגדים לסדר העולם הנוצרי, ולדתות אברהמיות בכלל. המפורסמת בהן היא תנועת כנסיית השטן שיוסדה בידי אנטון זנדור לה-ווי, המשתמשת בדמות השטן כסמל לעקרונות נהנתנות ולהתנגדות למוסר הנוצרי הסגפני שהיא תופסת כשמרני ודכאני. תנועתו של לה-ווי נקראת לעיתים "שטניזם לה-וייאני", ופולחנה המרכזי אינו מופנה לדמות מיתולוגית כגון השטן אלא למושג האגו, ומתכתבת עם כתביו של פרידריך ניטשה ובמיוחד עם המושגים "על-אדם" ו"מוסר אדונים". מתוך תנועה זו קמה תנועה נוספת שנקראת "המקדש השטני", ומעניקה פירוש שונה למושג שטניזם. במקום לשים דגש על התפתחות אישית, תנועה זו שמה דגש על צדק חברתי ותמיכה במיעוטים שנפגעו מסדר העולם הנוצרי המסורתי (לדוגמה נשים, להט"ב ומיעוטים דתיים) בתור הערך האנטי-נוצרי המרכזי. שני זרמים אלו מבססים את טקסיהם על הטקסים הנוצריים כפרודיה, ולכן הם מחזיקים ב"תנ"ך שטני" ועורכים מיסה שטניסטית המכונה לרוב "מיסה שחורה" או "מיסה ורודה" (מכיוון שהצבע הוורוד נחשב מזוהה עם הקהילה הגאה).[1][2]
- שטניזם תאיסטי – השטניזם התאיסטי הוא שמן של מגוון קבוצות ותנועות המאמינות בקיום ממשי של דמות השטן כאלוהות או ככוח אמיתי, ומכוונות את פולחנן או את הערצתן אליו. לא מדובר בדת מאורגנת אחת, אלא בכתות וארגונים שאין להן דבר אחת עם השנייה פרט למרכזיות דמות השטן או דמות "יריב" אחרת בפולחנם. קבוצות מסוימות עוסקות בתורת הנסתר ובכישוף המתבצע באמצעות טקסים שטניסטיים.
שטניזם אתאיסטי
כנסיית השטן
ערך מורחב – כנסיית השטן
כנסיית השטן (באנגלית: Church of Satan) היא התנועה השטניסטית המפורסמת ביותר. מדובר בארגון שמטרתו לקדם את הדת השטנית שנהגתה על ידי אנטון זאנדור לה-ויי ותוארה על ידיו בספרו התנ"ך השטני. להווי ייסד את כנסיית השטן בסן פרנסיסקו שבקליפורניה ב-30 באפריל 1966 ותפקד בה ככוהן הגדול עד מותו בשנת 1997. כנסיית השטן מתוארת על ידי הכוהן הגדול העכשווי שלה, פיטר ה. גילמור, כארגון דתי של אנשים שלמעשה אינם מאמינים באלוהים, בשטן או בעולם הבא ולכן דוגלים בכך שיש לחיות בצורה המלאה והמספקת ביותר שניתן בעולם הזה.
המקדש השטני
המקדש השטני (באנגלית: The Satanic Temple) הוא ארגון דתי ופוליטי אמריקאי שבסיסו בסיילם, בה גם התחולל ציד המכשפות בסיילם, במהלכו נתלו כ-19 אנשים בעוון כישוף ופולחן השטן. הארגון משתתף באופן פעיל בעניינים ציבוריים שבאים לידי ביטוי במספר פעולות פוליטיות ציבוריות,[3] תוך התמקדות בהפרדת כנסייה ומדינה ושימוש בסאטירה נגד קבוצות נוצריות. הפעילות המפורסמת ביותר שלהם היה לערוך מיסה ורודה, שהיא טקס המהווה פרודיה להט"בית על טקס המיסה הנוצרי הקלאסי, מעל קברו של פרד פלפס (אנ'), כומר אמריקאי ומייסד הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, ארגון שנאה נוצרי המאופיין בהומופוביה וגזענות.
בדומה לכלל הקבוצות האתאיסטיות, חברי המקדש השטני אינם מאמינים בשטן כדמות ממשית, מכיוון שהם מאמינים שזה מעודד אמונה טפלה שתמנע מהם "להתעצב בידי ההבנות המדעיות העדכניות ביותר של העולם החומרי". המקדש השטני משתמש בדמות השטן כמטאפורה לבניית נרטיב תרבותי המקדם ספקנות, הדדיות רציונלית, אוטונומיה אישית וסקרנות.[4] השטן משמש אפוא כסמל המייצג את "המורד הנצחי" נגד סמכות שרירותית ונורמות חברתיות.[5]
שטניזם תאיסטי
שטניזם תאיסטי הוא שמן של מגוון קבוצות ותנועות המאמינות בקיום ממשי של דמות השטן כאלוהות או ככוח אמיתי, ומכוונות את פולחנן או את הערצתן אליו.[6][7] קבוצות מסוימות עוסקות גם בתורת הנסתר, אמונה בכישוף המתופעל באמצעות טקס או פולחן שטני. חלק מהקבוצות השטניסטיות אינן מאמינות בדמות השטן הנוצרי, ורבות מהן אינן תלויות בדתות האברהמיות. לעיתים הן תלויות בדמותו של אל אחר שהן מזהות אותו כיריב במיתולוגיה שהוא משתייך אליה, לדוגמה סת או לוקי.
הקבוצות המכנות עצמן או מכונות "שטניזם תאיסטי" אינן בהכרח קשורות זו לזו, וחלקן שונות באופן מהותי אחת מהשנייה.[8] מיעוט מהשטניסטים התאיסטים מחזיקים בדעות פוליטיות המזוהות עם ימין קיצוני, אנטישמיות או גזענות.[9] שטניסטים אלו מזוהים בעיקר עם מסדר תשע הזוויות ועם שמחת השטן, שני ארגונים המשלבים שטניזם תאיסטי עם האידאולוגיה הנאצית.
לוציפריאניזם
לוציפריאניזם (באנגלית: Luciferianism) היא מערכת אמונות המכבדת את המאפיינים שמיוחסים ללוציפר. לוציפריאנים בדרך כלל מכבדים את לוציפר לא כשטן, אלא כהורס, שומר, משחרר,[10] מביא אור או מנחה רוח לחושך, או אפילו כאל האמיתי, בניגוד ליהוה.[10] הארגון המזוהה ביותר עם לוציפריאניזם הוא הכנסייה הנאו-לוציפריאנית.(אנ')
מסדר תשע הזוויות
- ערך מורחב – מסדר תשע הזוויות
מסדר תשע הזוויות (באנגלית: (O9A או ONA) Order of Nine Angles) הוא ארגון אוקולטיסטי שטניסטי ונאו-נאצי.
על פי טענות הקבוצה, מסדר תשע הזוויות הוקם בשרופשייר, אנגליה, במהלך שנות ה-60 המאוחרות, כאשר אדונית גדולה איחדה מספר קבוצות נאו-פגניות עתיקות שפעלו באזור. תיאור זה מציין שכאשר האדונית הגדולה של המסדר היגרה לאוסטרליה, אדם המכונה "אנטון לונג" השתלט כמאסטר הגדול החדש. "אנטון לונג" הוא למעשה השם הבדוי של דייוויד מיאט.
ה-ONA מתאר את האוקולטיזם שלהם כ"שטניזם מסורתי". כתבי ה-ONA מעודדים מעשים קיצוניים, אלימים ובלתי חוקיים בעליל, כמו קורבנות אנושיים. ה-ONA קשור לרציחות מרובות, אונס נשים לבנות כדי להגדיל את מספר הלידות הלבנות, מקרים של התעללות בילדים, טרור ימני קיצוני ועוד.[11]
מקדש סת
מקדש סת (באנגלית: Temple of Set) הוקם בשנת 1975 על ידי מייקל אקינו וחברים נוספים מקרב הכמורה של כנסיית השטן,[12] שעזבו את כנסיית השטן בגלל חילוקי דעות מנהליים ופילוסופיים. מקדש סת נבדל מכנסיית השטן באופן מכוון בכמה דרכים, בעיקר בתאולוגיה ובסוציולוגיה.[13] ניתן לסכם את הפילוסופיה של מקדש סת כ"אינדיבידואליזם נאור" – שיפור של עצמך על ידי חינוך אישי, ניסוי וחניכה. תהליך זה הוא בהכרח שונה וייחודי עבור כל אדם. החברים במקדש אינם מסכימים אם "סת" הוא אמיתי או סמלי, ולא מצופה מהם לעשות זאת.[13]
לפי תורתו של אקינו השם "שטן" הוא במקורו עיוות של השם "סת".[14] מקדש סת מלמד שסת הוא ישות אמיתית, והאל האמיתי היחיד שקיים, כאשר כל שאר האלים נוצרו על ידי הדמיון האנושי. סת מתואר כמי שנתן לאנושות – באמצעות האמצעים של אבולוציה על-טבעית – את "הלהבה השחורה" או "מתנת סת", שהיא אינטלקט המבדיל את בני האדם מבעלי חיים אחרים. בעוד שסתיאנים צפויים להעריץ את סת, הם אינם סוגדים לו. הנושא המרכזי בפילוסופיה ובפולחן של מקדש סת הוא האינדיבידואל האנושי, כאשר אלוהות עצמית מוצגת כמטרה הסופית של החברים.
שמחת השטן
.gif)
שמחת השטן (באנגלית: (JoS) Joy of Satan) או מיניסטריוני שמחת השטן (Joy of Satan Ministries) הוא אתר אינטרנט וארגון אוקולטיסטי שטניסטי אנטישמי, שנוסד בשנת 2002 על ידי מקסין דיטריך, אשתו של מייסד התנועה הנאציונל-סוציאליסטית האמריקאית ומנהיגה לשעבר, קליפ הרינגטון.[15][16] הארגון מתאר את האידאולוגיה שלו בתור "שטניזם רוחני"; שילוב של שטניזם תאיסטי, נאציזם, פגניזם גנוסטי ותאוריות קונספריציה על עב"מים, חייזרים ויהודים.[15][16] לאתר קהילות הפורומים הרשמי של שמחת השטן יש מעל לכ-75,000 חברים.[17]
שטניזם אישי
בניגוד לקבוצות השטן המאורגנות, קיים גם שטניזם אישי של יחידים, המזדהים כשטניסטים בשל הזיקה שלהם לרעיון הכללי של השטן, לרבות מאפיינים כמו רוע.
דירנדל, לואיס ופיטרסן השתמשו במונח "שטניזם תגובתי" כדי לתאר תופעה מסוימת אותה זיהו כשטניזם מודרני. "שטניזם תגובתי" נוצר מרצון או צורך אצל היחיד (לרוב בגיל ההתבגרות) למרוד בחברה נוצרית, ולכן להזדהות עם דמות השטן, המייצגת בתרבות הנוצרית את הבן שסרח. הנוקטים בשיטה זו של מרד לרוב עוסקים בפריצת גבולות ובמעשים הנחשבים טאבו בחברה שהם חיים בה.[8] הם הציגו שתי נטיות בתוך השטניזם התגובתי: האחת, "תיירות שטניסטית", מאופיינת בפרק הזמן הקצר שבו הנער או הנערה היו מעורבים בפריצת גבולות זו, בעוד שהשנייה, "המסע השטניסטי" (מאנגלית: Satanic quest), אופיינה בפרק זמן ארוך ועמוק יותר של מעורבות בתכנים שטניסטיים.[8]
חלק מהשטניסטים האישיים הם בני נוער או מבוגרים עם הפרעות נפשיות שעוסקים בפעילות פלילית.[8] במהלך שנות ה-80 וה-90, נתפסו מספר קבוצות של בני נוער לאחר שהקריבו בעלי חיים והשחיתו כנסיות ובתי קברות עם שימוש בדימויים שטניים.[15] יש הקובעים כי תקריות אלו היו "יותר תוצר של סטייה חברתית של צעירים מאשר שטניזם".[15] במקרים בודדים, הפשעים של הנוקטים בשטניזם אישי כללו רצח. ב-1970, שתי קבוצות נפרדות של בני נוער הרגו בסך הכל שלושה אנשים, אכלו חלקים מגופותיהם, וטענו שהרציחות היו קורבנות שהוקדשו לשטן.[15] הרוצח הסדרתי האמריקאי ריצ'רד רמירז למשל טען שהוא שטניסט תאיסטי; במהלך מסע הרצח שלו בשנות השמונים הוא השאיר פנטגרם הפוך בזירת כל רצח ובמשפטו קרא "הריעו לשטן!"[8] ב-21 בנובמבר 1998, יארנו אלג, שטניסט פיני מוצהר, נידון למאסר עולם על רצח גבר בן 23 בפינלנד, קניבליזם, והסתה של אחרים להשתתף בטקס שכלל עינויים של הקורבן, תוך כדי האזנה לבלאק מטאל. חיות השטן (באיטלקית: Bestie di Satana) הוא שמה של כת שטניסטית איטלקית שחבריה הורשעו במספר רציחות שבוצעו בין השנים 1998 ל-2004.[18] בין היתר, נטען כי חברי "חיות השטן" הושפעו ממטאל קיצוני, בעיקר דת' מטאל ובלאק מטאל.[19] בשנת 2004, שטניסט ומעריץ בלאק מטאל מצ'ילה הרג ושיסף את גרונו של כומר קתולי איטלקי. לאחר מכן הוא ניסה להתאבד, כאשר דקר את עצמו מספר פעמים באותה הסכין, ומרח את עצמו בדמו של הכומר.[20] רודריגו סבל מסכיזופרניה פרנואידית; לבסוף, בית המשפט הכריז שלא ניתן להטיל עליו עונש, והפנה אותו לבית חולים פסיכיאטרי.[21] בשנת 2010, ניקולאי אוגולוביאק, שהיה חלק מכת שטנית שביתרה, טיגנה ואכלה ארבעה בני נוער ביער ברוסיה, נידון ל-20 שנות מאסר.[22] שאר חברי הכת היו מתחת לגיל 18 ונגזרו עליהם עונשים קצרים יותר.[23] ב-2018, שתי ילדות בנות 11 ו-12 מפלורידה נעצרו בחשד שתכננו להרוג לפחות 15 תלמידים בבית הספר שבו הן לומדות, לאכול חלקים מגופותיהם ולשתות את דמם. אחר כך הן התכוונו להתאבד, כדי "להגיע לגיהנום ולהיות עם השטן".[24]
פולחן השטן בתרבות
סמלים
הסמלים המזוהים ביותר עם פולחן השטן היום הם הפנטגרם ההפוך, הצלב ההפוך והמספר 666. סמלים אלו מזוהים כיום בעיקר עם כת השטן, ולכן נעשה בהם שימוש גם בתרבויות נגד, למשל בתרבות המטאל.
הפנטגרם שימש תחילה דתות פגניות שונות במערב אירופה ועדיין משמש את הוויקה, אך ברבות השנים, בדומה לסמלים ופולחנים פגנים רבים הוגדר כ"פולחן השטן" על ידי הכנסייה הנוצרית. בספר ‘הדוגמה והריטואל של המאגיה העליונה’ קובע אליפז לוי כי פנטגרם עם החוד למעלה מסמל את הטוב, ואילו פנטגרם עם החוד למטה מסמל את הרע.[25] ארבעת הפינות האחרות, על פי לוי, מסמלות את ארבעת היסודות: אדמה, אוויר, אש ומים. החוד הוא הרוח, הנשמה. כשהחוד למטה, אם כן, החומר מושל ברוח. על פי לוי, זהו מאפיין של עבודת השטן.[25] הוא ממשיך וקובע כי הפנטגרם עם החוד למטה הוא סמל הבפומט, שעבדו האבירים הטמפלרים כאל.[25] לוי היה הראשון שטען טענה מסוג זה, ולא מצדיק את התאוריה או נותן לה סימוכין.[25]
צלב הפוך משמש כסמל השטן בעיקר בהקשר של אנטי-נצרות. כיוון שהצלב הוא הסמל לנצרות, צלב הפוך מסמל את ההתנגדות לנצרות ואת השטן.[26]
מקורו של המספר 666 כסמל השטן נמצא בחזון יוחנן בברית החדשה, שמציג מספר זה כ"מספרה של החיה" או "מספרה של הבהמה". לפי הפרשנות המקובלת, "החיה" או "הבהמה" היא השטן. מספר זה שימש נושא מרכזי במספר רב של ספרים, סרטים, שירים ומסורות סיפוריות. התאוריה המקובלת להימצאות מספר זה בברית החדשה היא שהמספר מייצג את שמו של נירון קיסר בגימטריה. אלן איטקן, פרופסור קנדי לתולדות הנצרות הקדומה, העלה באחרונה טענה כי מספרה של הבהמה צריך להיות דווקא 616, אך הסימוכין לטענה נדחו על ידי חוקרים אחרים.[27]
מוזיקה
- ערך מורחב – פולחן השטן במטאל
במהלך שנות ה-60 וה-70, מספר להקות רוק - בעיקר Coven ו-Black Widow, התאפיינו בליריקה ואסתטיקה שעסקו במפורש בנושאים של השטן וכישוף. למעשה, Coven מוכרת על ידי חובבי הארד רוק והיסטוריונים שונים בתור הלהקה הראשונה שהציגה את ה"מאנו קורנוטה"[28] לתרבות הרוק, המטאל והפופ, כפי שניתן לראות באלבום הבכורה שלהם משנת 1969, Witchcraft Destroys Minds & Reaps Souls.
בשנת 1970 הוציאה הלהקה Black Sabbath את אלבום הבכורה שלה, Black Sabbath, אלבום שלעיתים קרובות נחשב לאלבום ההבי מטאל הראשון, ואף לאלבום פרוטו-דום.[29] האלבום אופיין בליריקה ואווירה אפלה ופסימית אשר לא הייתה נפוצה בתקופה זו, והכיל אזכורים ללוציפר[30] ולתורת הנסתר. בכך, הם קבעו את הסטנדרטים של ההבי מטאל. בשנות ה-80, נעשה שימוש רב וישיר יותר בדימויים שטניים פרובוקטיביים על ידי להקות מטאל רבות; הראשונה שאפשר להחשיב לשטנית של ממש היא Venom, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, Welcome to Hell, ב-1981.
בעוד שנושאי המוות, הרצח והאלימות הם נושאים שכיחים מאוד במטאל על כל סוגיו, להקות בלאק מטאל רבות מתיימרות לנגן מוזיקה "שטנית" ממש, מטיפות נגד הנצרות, ומרבות לדבר על קץ האנושות. רבים מיוצרי הסגנון לא רואים בבלאק מטאל מוזיקה בלבד, אלא אידאולוגיה ודרך חיים של ממש, אשר ביטויה הגיע לשיא בגל הצתות של כנסיות בנורווגיה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
סרטים
סרטים רבים נעשו על כתות השטן השונות, אחד הידועים שבהם הוא תינוקה של רוזמרי (באנגלית: Rosemary's Baby), סרט אימה מפורסם בבימויו של רומן פולנסקי משנת 1968, המבוסס על רב-המכר של איירה לוין, בכיכובה של השחקנית מיה פארו. כמו כן ניתן לראות התייחסות דומה לכת השטן בסרטו של פיטר היימס (Peter Hyams) סוף העולם (End of Days), בכיכובם של השחקנים ארנולד שוורצנגר, גבריאל ביירן, ורובין טאני.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כת השטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כת השטן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
