שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
לווייתן (מיתולוגיה)
דרקון ימי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
לִוְיָתָן הוא שמה של מפלצת ים, המופיעה בשירה האוגריתית ובתנ"ך, ומתוארת כיצור עצום ואימתני. הלווייתן הוא המקבילה במיתולוגיה הכנענית והיהודית לדרקון. ביהדות נקשר הלוויתן במיתוסים הקשורים בבריאת העולם ובאחרית הימים. בנצרות הלווייתן הפך לסמל של רוע וכוח שטני, שיושמד על ידי אלוהים ביום הדין.
Remove ads
הלוויתן בתנ"ך
סכם
פרספקטיבה
המילה "לוויתן" מופיעה חמש פעמים בתנ"ך:
- ספר ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק א': ”בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם”.
- ספר תהלים, פרק ע"ד, פסוקים י"ג–י"ד: ”אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים”.
- ספר תהלים, פרק ק"ד, פסוקים כ"ה–כ"ו: ”זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ”.
- ספר איוב, פרק ג', פסוקים ז'–ח': ”הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד; אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ. יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי-יוֹם; הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן”.
- ספר איוב, פרק מ', פסוק כ"ה – פרק מ"א, כ"ו: ”תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ... דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ; סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה... עֲטִישֹׁתָיו, תָּהֶל אוֹר; וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ; כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן - כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא. בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז; וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה. מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ; יָצוּק עָלָיו בַּל-יִמּוֹט. לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ-אָבֶן; וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית. מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים; מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם; חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל; לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת; לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח; וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן. תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ; יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט. יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה; יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב; יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ; הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת. אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה; הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ”.
התנ"ך מתאר את הלווייתן כבעל חיים עצום השוכן במצולות הים. המהווה עדות לעוצמת האל, לגדולתו ולתפארתו. לצד הלוויתן נזכרים תנין ונחש. בתהילים ובספר ישעיהו אלוהים ניצח גם את התנין וגם את הלוויתן. בישעיהו הלוויתן נקרא גם נחש עקלתון וגם נחש בריח: אולי אלו שני כינויים שונים ללוויתן, המכונה על שם תכונותיו גם נחש בריח וגם נחש עקלתון. או שהכוונה לשני יצורים שונים הנקראים בשם לוויתן: אך האחד הוא "נחש בריח" והשני הוא "נחש עקלתון" .
בספר תהילים מתוארים הלוויתן והתנינים כמפלצות מרובות ראשים שאלוהים מרוצץ את כולם. ספר איוב מפליג בתיאור דמותו של הלווייתן, ומתארו כחיית ים עצומה, בעלת שיניים אדירות ומאיימות, מה שמצביע על היותה טורפת, שמנחיריה יוצא עשן, עיניה זוהרות, מפיה בוקעים ניצוצות אש וליבה יצוק כמו אבן ריחיים. עורו של הלוויתן יצוק כמו שריון הדוחה מעליו כל נשק ולכן אינו מנוצח. הוא מכתיר אותו בתואר "מלך על כל בני שחץ" כשהכוונה ככל הנראה, ליצורי הים הנלווים אל הלוויתן במלחמתו באל ונזכרים אף הם בתנ"ך: שחל. פתן, רהב ותהום[1] ובמיוחד התנין המופיע בתקבולות ללוויתן. החוקרים רואים בהתייחסות של טקסטים מקראיים למלחמת אלוהים במפלצות ים עדות מובהקת להשפעות של מיתוסים כנעניים ומסופוטמיים.
Remove ads
הלוויתן ומלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום
סכם
פרספקטיבה
חוקרי המקרא רואים בלווייתן שריד למוטיב מיתי כנעני קדום. במאמרו "שירת העלילה בישראל"[2],טען משה דוד קאסוטו כי בעם ישראל התקיימה אי פעם בעבר שירת עלילה. כהדגמה לטענתו, הראה קאסוטו שרידים הקיימים במקרא למיתוס הדומה לעלילות בעל וענת העוסק במלחמה של האל בים. בכתבי אוגרית, בסיפור עלילות בעל וענת, מתוארת מלחמתו של האל בעל בנחש ים מפלצתי המכונה "לתן בתֿן ברח" ו"בתֿן עקלתן" בעל שבעה ראשים.[3] כינויים אלה מקבילים במובהק לכינויים המופיעים בישעיהו כז א: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן". המילה האוגריתית בתֿן משמעותה "נחש", והיא קרובה כנראה[4] (אם כי לא מקבילה) למילה העברית פֶּתֶן. תנין ונחש עקלתון בעל שבעת הראשים נזכר כמה פעמים באפוס האוגריתי:
האלה ענת מתפארת:[5]
ותשא קולה ותקרא/ איך הגיעו גפן ואגר/ איזה אויב הופיע לבעל/ איזו צרה לרוכב ערבות/ הן הכיתי מידד אל ים/ כילתי נהרי אל רבים /חסמתי תנין, חסמתיו/ הכיתי נחש עקלתון/ עריץ בעל שבעה ראש (בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת" עמ' 68 - 67)
האל מות מזכיר לאל בעל את מלחמתו בלוויתן נחש בריח (ktu1.5 I 1 - 5)
כשמחצת לוויתן נחש בריח/ כילית נחש עקלתון/ שליט אשר שבעה ראשים לו[6]
אנומה אליש, סיפור הבריאה הבבלי, מתאר את המאבק בין תיאמת, הים הקדמון, אם כל חי, ובין מרדוך, אלוהי בבל, שבעקבותיו זכה למעמדו כאל העליון בפנתיאון המסופוטמי. תיאמת נעזרת בצבא מפלצות ים של תנינים ונחשים.[7]
האם חבר, יוצרת כל/ הוסיפה נשק ללא מתחרה, ילדה תנינים/ שיניהם חדות...אכזריים/ מילאה גופם חמה במקום דם/ הלבישה את הנחשים הנוראיים אימה
נחש ים אימתני מתואר בלוח שנמצא בספריית המלך אשורבניפל[8]
נחש נוצר בים... אורכו מגיע לשישים ברו, ראשו מתנשא לשלושים ברו, שמורות עיניו משתרעות על חצי ברו...עשרים ברו מתהלכות (רגליו). אכל דגים יצירי (הים), אכל ציפורים יצירי (השמים), אכל ערודים יצירי (הערבה)...
Remove ads
הלוויתן כדמות מיתולוגית במדרש ובאגדה
סכם
פרספקטיבה
בהגות וביצירה היהודית הרבו לעסוק בדמותו הכבירה והמוזרה של הלווייתן. באפוס המקראי הלוויתן הוא אחד מיצורי הים שעימם נלחם אלוהים לאחר בריאת העולם ובכך הוא מסמל רוע וכאוס. ניצחונו המוחלט של האל עליו מהווה הוכחה לכוחו של אלוהים ולשלטונו בעולם. הקשר שנוצר בתלמוד ובמדרש בין הלוויתן וסעודת הצדיקים באחרית הימים הוסיף לדמות הלוויתן משמעויות סימבוליות רבות.[9] מהותו ותכונותיו של הלוויתן עוררו עניין רב בקרב חז"ל ובדורות שאחריהם. הוא נזכר לא פחות מ-828 פעם בתלמוד, במדרשי אגדה, בפיוט, בספרות החיצונית, בפרשנות ובקבלה, בספר הזהר ובכתבי יסוד חסידיים.[10]
השירה המקראית, המציגה את הלוויתן כמפלצת הים האימתנית ביותר ומזכירה בצמידות אליו את התנין משקפת או מובילה את המיתוס הקושר את הלוויתן עם "התנינים הגדולים" שהם בעל החיים היחיד הנזכר בשמו בסיפור הבריאה המקראי. בספר בראשית, פרק א', פסוק כ"א מסופר כי ביום החמישי לבריאת העולם ברא אלוהים את העופות ואת מיני הדגים השורצים בים, לרבות "התנינים הגדולים": ”וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב”. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר כי "התנינים הגדולים" הם "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לוויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".
הסיפור על שני תנינים, שהאל היה צריך להכניע אותם לבל יהרסו את העולם שברא משקף, ככל הנראה, את המיתוס הישראלי הקדום על מלחמתו של אלוהים במפלצות הים. סיפור התנינים מופיע כבר בספר חנוך א', אשר נכתב בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה.
וביום ההוא יהיו שני תנינים נפרדים תנין נקבה הנקרא לוויתן לשכון בתהומות ים על מעיינות המים. והזכר שמו בהמות והוא ממלא בחזהו מדבר שממה ושמו דונדין אשר מקדם לגן ושם ישכנו הבחירים והצדיקים אשר משם לוקח אבי הזקן השביעי לאדם האדם הראשון אשר ברא אדון הרוחות. ואבקש מאת המלאך האחר להראותני את כוח התנינים ההם איך נפרדו ביום אחד והשלכו האחד אל תהומות ים והשני אל ארץ יבשת המדבר.[11]
הלוויתן בסעודת הצדיקים בגן העדן
בסיפור זה הנקבה נקראת לוויתן והזכר נקרא בהמות ובהמשכו נרמזת סעודת הצדיקים בגן העדן. מוטיבים אלה עברו גרסאות וגלגולים במהלך הדורות והם ממשיכים את מוטיב הקשר בין התנינים של סיפור הבריאה ובין הלוויתן. בתלמוד הבבלי מסופר שאלוהים ברא את הלוויתן בשני מינים, זכר ונקבה, כמו את שאר היצורים החיים. את הזכר שנקרא "נחש בריח" אלוהים סרס, ואת הנקבה המכונה "נחש עקלתון" הרג והמליח את בשרה כדי לשמר אותו לסעודת הצדיקים באחרית הימים.[12] הלוויתן משמש בסעודה זו לא רק בבשרו אלא גם בעורו, שממנו בונה האל סוכה שבה יערכו הצדיקים את סעודתם,(בבא בתרא עד ב') בעקבות כך יש הנוהגים להזכירה בברכת המזון של סוכות וביציאה מן הסוכה.[13] והמדרש אף מפליג בשימוש שיעשו באחרית הימים מן הלוויתן: את בשרו יחלקו בשוקי ירושלים ואת עורו יפרסו על חומות העיר ו"זיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו".
לעיתים מוזכרים בסמיכות ללווייתן שני בעלי חיים אגדתיים נוספים: "בהמות", החיה השליטה ביבשה, ו"זיז שׂדי", העוף השולט בשמים. שילוש זה של לווייתן, בהמות וזיז שדי מסמל את כוחו וגבורתו של אלוהים, שיצר את החיות הללו, והוא היחיד שמסוגל להכניען. הרמב"ם בדברו על ספר איוב מזכיר ”ורוב מה שהאריך בדיבור ההוא היה בתאר 'לויתן' אשר כלל סגולות גשמיות מפוזרות בבעל החיים ההולך והשוחה והמעופף” (מורה נבוכים, ג', כ"ג), ומובן מדבריו שהלווייתן עצמו כולל את התכונות של החיים ביבשה ובאוויר.
הגשת בשר לוויתן כמאכל בסעודת גן העדן של הצדיקים עורר קושי שחז"ל ופרשנים הרבו להתחבט בו: האם בשר הלוויתן כשר ? לפי תיאור הלוויתן בספר איוב הוא עטוי בעור קשיח שדוחה כל נשק שפוגע בו, ולא נזכרים בו סנפירים וקשקשת. היו מי שהתאמצו והכשירו את בשר הלוויתן[14] אך דמותו האגדתית של בהמות, הנקרא גם "שור הבר", איפשרה פתרון מעניין לקושי. לפיו יתנהל (או התנהל בימי הבראשית) קרב אדירים בין שתי המפלצות: הלוויתן ובהמות שבו כל אחת מהן תשסע את יריבתה ותהפוך אותה לבשר ציד ואז בשרן יהיה כשר על אף שלא עבר שחיטה כשרה !![15]
אמר רבי יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגון[16] של צדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא ראה קניגון של אומות העולם בעולם זה, זוכה לראותה לעולם הבא. כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפירין ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשרה היא[17].
חז"ל ופרשנים בכל הזמנים התקשו גם בשאלת הסעודה בכלל, ואף תהו האם ייתכן שבעולם הבא יש מקום וצורך במזון ובמשקה. היו שטענו שהמאכל והמשקה הם אמנם גופניים אך הם מחזקים את היכולות השכליות והרוחניות, ומאחר שנבראו בששת ימי הבריאה יש בהם קדושה מיוחדת.[18] כלומר, בשרו של הלוויתן לא רק שהוכשר כהלכה, אלא יש בו גם מעלת קדושה.
הלוויתן כיסוד עולם
הלוויתן מופיע לא רק בסיפור הבריאה או באחרית הימים. חז"ל מאמינים שהוא יצור חי וקיים אי שם במעמקי הים. במדרש ובין פרשני התורה בימי הביניים היו שנטו לראות בלוויתן דג גדול[19], ואף כינוהו מלך הדגים ואדונם של כל הדגים שיכול לבלוע כל דג, גם את התנין[20] וגם את הדג הגדול שבלע את יונה.[21] הייתה אמונה שהלוויתן הוא מפלצת שעדיין משוטטת בימים. התלמוד הבבלי מביא עדות של שני אמוראים ששטו בספינה[22]ופגשו מפלצת ים נוראה שהיא ללא כל ספק הלוויתן ומסופר שם כי כשהלוויתן רעב הוא מוציא הבל מפיו, ו"מרתיח כל מימות שבמצולה",[23].
בגרסה אחרת שראשיתה במדרשים קדומים ובספרים החיצוניים, הלוויתן הופך לכח חיובי בקיום העולם ובחזונות אסכטולוגיים. יש המוצאים רמזים לגישה תיאופנית כלפי הלוויתן .[24] הם מסתמכים על מקורות לפיהם הסוכה שבה ישבו הצדיקים בגן העדן תיעשה מעור הלוויתן, שאותו יפרשו גם על חומות ירושלים והוא יפיץ אור גדול[25]. מדרש תנחומא טוען שהטיט שבו רובץ הלוויתן בקרקעית הים הוא יפה מן הזהב ![26]
בחזון אחרית הימים של אברהם, אחד מן הספרים החיצוניים, שנכתב ככל הנראה בשנת 79 לספירה בשפה העברית, אך שרד רק בתרגום לשפה הסלבונית הלוויתן מוזכר בחזון שמציג המלאך יהואל בפני אברהם. בעולם שלאחר הבריאה הנגלה בפניו הוא רואה את הים ואת כל החיות והדגים שבו, ואת לוויתן ומקום מרבצו והמחילות שהוא חי בהם. כל העולם מונח עליו והלוויתן יכול בכל תנועה שיעשה לגרום לחורבנו.[27] בזכות כוחו העצום הוא מאפשר את קיום העולם. על פי פרקי דרבי אליעזר לויתן נחש בריח נברא עם שאר היצורים ביום החמישי והוא שוכן במעמקי הים "במים התחתונים, ובין שני סנפיריו עומד הבריח התיכון של הארץ"[28], אבן עזרא מגדיר את תפקיד הלוויתן בעולם כך: לוויתן הוא התלי המבריח מהקצה אל הקצה.[29] על פי גרסה אחרת "אלולי שהוא רבוץ על התהום וכובש עליו, היה עולה ומאבד את העולם ומציפו, וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה, והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום.[30] בתיאור זה סנפירו של הלוויתן מתפקד כשסתום המונע ממי התהום להציף את העולם וכך הלוויתן הוא חלק מהמיתוס הקוסמולוגי. הוא גם מבטיח את קיום העולם, אך גם מסכן אותו. הוא אבן הפינה של העולם, אך מהווה גם סכנה מתמדת לקיומו. כך גם בפיוט של אלעזר הקליר:
(סדרי דיברין לשבועות שורה 120 - 122:)
בחוקו אבן שתייה על פני תהום/ בחוקו לויתן על דלתות תהום/בחוקו אבן פינה שלא יציף לעולם תהום
ייתכן שהאמונה ביכולתו של הלוויתן לזעזע את העולם נרמזת גם בתלמוד, לפיו מדי שבעים שנה הלוויתן הרעב מרתיח את המצולה ומזעזע את הים[31]דימוי הלוויתן כיסוד העולם קשור לכינוי שלו : "נחש בריח". הבריח - הוא עצם חזק, נועל, ומחבר בין חלקים. אך הכינוי המקביל לו: "נחש עקלתון" מתקשר לדימוי אחר של הלוויתן: נחש ענק הסובב את היקום. כך רש"י מסביר שנחש עקלתון הוא: "לויתן נקבה, שמקיף את כל העולם". המדרש יצר קישור בין הלוויתן ובין הצדיק שהם עומדים ביסוד העולם: כך בילקוט ראובני:
העולם ת"ק על ת"ק, וים הגדול חוזר לעולם כמי כיפה, וים הגדול וכל העולם עומדים על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם, ואותו עמוד וכל העולם עומדים על נחירין של לויתן, ולויתן שוכן בתוך המים התחתונים כדג קטן בתוך הים... (בראשית)
בעקבות ספר הזהר המדמה את הצדיק ללוויתן שכמוהו הוא יסוד עולם:
. בתוך כך בא המאור הקדוש (רבי שמעון), פתח רעיא מהימנא ואמר, בעלי המשנה, מי הוא לויתן, אמר לו המאור הקדוש זה הוא שמדרגתו עמוד האמצעי וצדיק, שנאמר בו, גוף וברית, אנו חושבים אותם כאחד, והוא גדל בים הזה, שהיא ימא עלאה, שהיא ים... אמר רעיא מהימנא ודאי לויתן הוא העומד על שפת הים, והעולם עומד על סנפירו שלויתן, זהו צדיק יסוד עולם, שכל העולם עומד עליו... (תבא סו)
Remove ads
הלוויתן במסורת הנוצרית
סכם
פרספקטיבה
דימוי הלוויתן בתאולוגיה הנוצרית נסמך על דימוייו בתנ"ך ובספרים החיצוניים כמפלצת ימית מהימים שקדמו לבריאה, שאלוהים נלחם בה ומנצח אותה. דימוי משפיע אחר הוא של יצור המופיע בחזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה, הנודע גם כספר ההתגלות. היצור בצורת נחש אדום ענק, שלו שבעה ראשים ועליהם שבעה כתרים, עשר קרניים וזנב אדיר נקרא בלטינית draco magnus - דרקון גדול, וגם serpens antiquus נחש קדמון. הוא נלחם במלאך גבריאל ובעוזריו שמנצחים אותו ומשליכים אותו לארץ. dragon" (drakon) הוא המילה המקובלת בתרגום השבעים ללוויתן, וייתכן שהשפיע על הקישור בין הלוויתן ובין השטן - כח הרוע האולטימטי.
מתיאור הלוויתן כנחש בישעיהו כ"ז: "לויתן נחש בריח - לויתן נחש עקלתון" נוצר קישור של לוויתן עם הנחש הקדמוני, שפיתה את חווה והביא לחטא הקדמון. הירונימוס בפירושו לתהילים קד 26 טוען כי הלוויתן הוא הנחש, שהוא מכנה שם דראגון, שפיתה את חווה וגורש מגן העדן.[32] הקישור בין הלוויתן לשטן התגלגל לאמונה שהלוויתן נכשל בניסיונו למרוד באל כמו שהצליבה הכשילה את נסיונו של השטן לפתות את ישו. במסעי הצלב הושר בפי צלבנים שיר הלל "לצלב המבורך שצד את הלוויתן החמדן"[33]
פרשנות מקובלת נוספת, לפיה הלוויתן הוא דג גדול, שהוא טורף על, קישרה אותו עם דימוי "פי השאול." hellmouth, שהיה נפוץ מאוד באיקונוגרפיה הנוצרית בימי הביניים. הפתח לשאול מתואר בצורת פה פעור של מפלצת ענקית הבולעת את החוטאים. המפלצת היא דג ענק (whale) המפתה את כל הדגים באמצעות הפצת ריח טוב. היא בולעת אותם ונועלת את לסתותיה כך שלא יוכלו לצאת כמו השטן שמפתה את החוטאים במנעמי החטא ונועל אותם בגיהנום.[34]
לוויתן וגם בהמות מופיעים ברשימה של שדים מ-1509[35] הקישור של לוויתן עם החוטאים ועונשם שודרג כאשר ב-1589 פרסם פיטר בינספילד, תאולוג גרמני קתולי, רשימה מעודכנת לשבעת החטאים שעונשם מיתה ושמות השדים האחראים להם. הוא כלל בה את הלוויתן כשד האחראי לחטא הקינאה וכך נכלל לוויתן ברשימה נבחרת של שדים. המכונים נסיכי הגיהנום: לוציפר, מאמון, אסמודאוס (אשמדאי), לוויתן, בעל זבוב, שטן ובלפיגור. הדימוי השטני של הלוויתן נעלם במהלך המאה ה-16 והוחלף בדימוי של כח אדיר.[36]
Remove ads
הלוויתן כמטפורה
סכם
פרספקטיבה
בעקבות תיאור הלוויתן בספר איוב מ"א 26 " אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ; הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת. אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה; הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ” היה הלוויתן למטפורה למשהו שהוא הגדול ביותר מסוגו. כך בספר הזהר נאמר על שמעון בר יוחאי " ואתה תניא דמסייע לך יותר מכולם,ו משום שאתה הלויתן של ימה של תורה, כי אדונם של כל הדגים נקרא לויתן, שהוא על שם התורה....",[37]. .
במאה ה-17 הלוויתן היה כינוי לאדם עם עושר או כח מדהים. תומאס הובס בחר להכתיר את ספרו על מקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית בשם לוויתן. הובס קרא ללוויתן deus mortalis - האל בן התמותה בזכות הפחד שהוא מעורר. הובס משתמש במילה האנגלית Commonwealth (קהילייה או מדינה) לתיאור הגוף שנוצר כתוצאה מברית בין כל הפרטים. הברית יוצרת את המדינה והריבון, שאותם הוא מדמה ללווייתן: "זוהי הולדתו של אותו לווייתן אדיר, אותו אל בן תמותה אשר לו אנו חבים – [כאשר אנו] תחת האל האלמותי – את שלומנו ואת הגנתנו". הלוויתן - הריבון על פי הובס - הוא אחדות של אינדיבידואלים שאין אפשרות להפריד ביניהם וזהו מקור כוחו.[38]. באיור שבחר הובס לעמוד השער ולכריכת ספרו נראית דמות אדם, מוקף בסמלי שלטון, המורכבת ממספר רב מאוד של דמויות אנוש. בסרטו של אנדריי זוויאגינצב מ 2014 "לוויתן", הלוויתן מהווה הקבלה למדינה, שכמוה מאיים על האיש הקטן.הסופרים ז'וליאן גרין ופול אוסטר בחרו בשם לוויתן ככותרת לספריהם שעסקו בכח המיתי של הגורל ושליטתו על חיי האדם.
במאי 2011, עבודתו של אניש קאפור "לוויתן", הייתה המיצב השנתי באירוע האמנות "מונומנטה" שנערך בגראנד פאלה בפריז. קאפור תיאר את היצירה כ: "אובייקט יחיד, צורה אחת, צבע יחיד...השאיפה שלי היא ליצור חלל עם מרחב המגיב לגובה ולבהירות של הגן בגראנד פאלה. המבקרים יהיו מוזמנים ללכת בתוך היצירה, לטבול את עצמם בצבע, וזו, אני מקווה, תהיה חוויה מהורהרת ופואטית".
Remove ads
בתרבות
- בעברית החדשה השם לווייתן מתייחס ליונק ימי דמוי דג השייך לסדרת הלווייתנאים. הלווייתנים נודעים בגודלם הרב, ולמעשה בעל החיים הגדול ביותר שחי אי פעם הוא הלווייתן הכחול.
- באנגלית משמש המושג "לווייתן" (Leviathan) לציון כל בעל חיים עצום בגודלו, וכן לתיאורה של תופעה חובקת כל המכלה את כל העומד בדרכה.
- "לווייתן" הוא שם ספרו החשוב והמשפיע של תומאס הובס, אשר דן בענייני פילוסופיה מדינית, סמכות ושלטון. בספר מתחקה הובס אחרי תולדות צבירת הכוח על ידי המדינה, שאותה הוא מכנה "לויתן", כיוון שבדומה ליצור התנ"כי, גם היא רבת כוח והשפעה ואין דבר העומד בדרכה.
- "לווייתן" הוא גם שם הרומן של הסופר האמריקני ז'וליאן גרין שכתב בעיקר בצרפתית, הדן במצב בו הגורל רודה באדם כמו הייצור המיתולוגי.
- "לווייתן" הוא ספרו הבלשי של הסופר הרוסי בוריס אקונין.
- "לווייתן" הוא שם הרומן של הסופר האמריקני פול אוסטר שמרבה לעסוק ביצירותיו ביחס בין מקריות וגורל, והאופן שבו אירועים כביכול מקריים בחייו של אדם יכולים להביא לכדי הרס וחורבן.
- לוויתן הוא סרט קולנוע רוסי, משנת 2014, בבימויו של אנדריי זוויאגינצב. הסרט מגולל את קורותיו של אזרח הנופל קורבן לגחמות המדינה ונציגיה. שם הסרט שואב השראה מהלווייתן שבספר איוב כשהלוויתן מהווה הקבלה למדינה, שכמוה מאיים על האיש הקטן.
- "לווייתן" הוא השם שניתן לספינת מלחמה ענקית וקטלנית בסרט משנת 2001 "אטלנטיס: האימפריה האבודה".
- במשחקי הדור השלישי של סדרת פוקימון: פוקימון רובי וספיר וברקת וברימייק שלהם פוקימון אומגה רובי ואלפא ספיר הפוקימון האגדי 'קאיוגר' מבוסס על הלווייתן.
- בעונה הרביעית של סדרת האנימה יו-גי-הו! דו-קרב מפלצות מופיע "לווייתן הגדול" בתור האל הקדום המפלצתי של אטלנטיס, אותו משרת הנבל הראשי של העונה.
- במשחק המחשב סטארקראפט 2 הלווייתן הוא יחידה מעופפת ענקית של הזרג.
- בספר האינטרנטי worm לווייתן הוא אחד מהendbringers, מפלצות חזקות שמאיימות על המין האנושי.
- בטריולוגיה "הלווייתן מבבל" המשלבת בין מקורות יהודים למיתולוגיות מסופוטומיות וכנעניות הלוויתן הוא יצור השוכן במים אך השפעתו מעוררת כאוס ודיכאון גם מעל הקרקע, בנוסף להתגלמותו כאדם.
- באחת העונות של הסדרה על-טבעי דין וסם נלחמים באנשים שהגיעו ממימד אחר ונקראים "לויתן" , שטורפים בני אדם וחותרים להשתלט על כדוה"א.
Remove ads
ראו גם
לקריאה נוספת
- Uehlinger, Christoph. "Leviathan." Pages 511-515 in Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. ISBN 90-04-11119-0
- Gurevitch, Danielle. "Symbolism and Fantasy of the Biblical Leviathan: From Monster of the Abyss to Redeemer of the Prophets", JISMOR (10), March 2015 in: https://www.academia.edu/12384545/Symbolism_and_Fantasy_of_the_Biblical_Leviathan
- מאמרה של הבלוגרית ענת פרי תנין, לויתן, נחש, דרקון.
- .Andrei A. Orlov . Supernal serpent : mysteries of Leviathan in Judaism and Christianity. New York, NY : Oxford University Press 2023
Remove ads
קישורים חיצוניים
- לווייתן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Michael V. Fox, "Behemoth and Leviathan", Biblica 93.2 (2012), 261-267
לווייתן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads