Loading AI tools
סופר צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפז לוי (Eliphas Lévi) הוא שם העט של תאורטיקן המאגיה והאוקולטיזם הצרפתי אלפונס לואי קונסטאן (Alphonse Louis Constant) (8 בפברואר 1810 - 31 במאי 1875). השם אליפז לוי הוא המקבילה העברית של השם Alphonse Louis.
עד 1848 פרסם מספר חיבורים דתיים נוצרים ושני חיבורים רדיקליים ולאחר מכן נידון פעמיים לעונשי כליאה קצרים[1]. ב-1854, בביקור שערך באנגליה, נפגש עם אדוארד בולוור-ליטון ויחד איתו החל בסדרה של כתבות, בנושא המאגיה.
אליפז לוי נולד בפריז שבצרפת[2], כבנו של סנדלר ולמד בסמינר הרומי-קתולי, אותו עזב לאחר תקופה קצרה.
לוי החל את לימודיו בסמינר והתכונן להתקבל לכמורה בכנסייה הקתולית. הוא כתב מספר יצירות דתיות, ובהן "המנהגים המוסריים והדוקטרינות של הרציונליזם בצרפת" (1839 Des Moeurs et des Doctrines du Rationalisme en France), חוברת ברוח זרם האנטי-נאורות וחוברת בשם "אמו של האלוהים" (1844 La Mère de Dieu). בזמן שהותו בסמינר התאהב ועזב מבלי שהוסמך לכמורה. לאחר שעזב את הסמינר, כתב מספר יצירות, בהן שתי חוברות קיצוניות: "בשורת העם" (L'Evangile du Peuple 1840) ו"עדותה של החרות" (Le Testament de la Liberté), שפורסמה בשנת המהפכות 1848, אשר הובילו פעמיים למאסרו לתקופות זמן קצרות. בשנת 1853 ביקר לוי באנגליה, שם פגש את הסופר אדוארד בולוור-ליטון (Edward Bulwer-Lytton), אשר התעניין ברוזקרויצניזם כנושא ספרותי והיה נשיא של מסדר רוזיקרוציאני קטן. חיבורו הספרותי הראשון של לוי בנושא הקסם הופיע ב-1854 בשם "הדוגמה והריטואל של המאגיה העליונה" (Dogme et Rituel de la Haute Magie) ותורגם לאנגלית על ידי ארתור אדוארד וייט (Arthur Edward Waite) בשם "קסם טרנסנדנטלי, הדוקטרינות והטקסים שלו" (Transcendental Magic (Levi), its Doctrine and Ritual). ספר זה נחשב ליצירה החשובה ביותר של לוי.
.jpg)
ספריו של לוי נחשבים בעלי דמיון מפותח, אך עם זאת בעלי דיוק נמוך. השורות הראשונות המפורסמות מתוכו מייצגות נושא אחד וחיוני של האוקולטיזם, את טעמו ואת האווירה שהוא נושא עמו:
מתחת צעיף ההירוגליפים והאלגוריות המיסטיות של הדוקטרינות הקדמוניות, מתחת לחשיכה והניסיונות הקשים של טקסי החניכה, מתחת לחותם של כל הכתבים הקדושים, בהריסות נינווה או תבאי, באבנים המתפוררות של המקדשים העתיקים, בפניהם המשחירים של הספינקסים האשוריים או המצריים, בציורים הנהדרים או המפלצתיים, המבארים למאמינים ההודים את דפי הוודות מעוררי ההשראה, בכתבים המוצפנים של ספרי האלכימיה העתיקים שלנו, בטקסים הנהוגים בקבלת מועמדים של כל החברות הסודיות, בכל אלו נמצא אינדיקציות לדוקטרינה אחת. הנמצאת בכל מקום שכזה והיא מוסתרת היטב.
ב-1861 הוא פרסם ספר המשך, "המפתח לתעלומות הגדולות" (La Clef des Grands Mystères). עבודות נוספות של לוי בנושא הקסם כוללות "סיפורים ותמונות" (1862 Fables et Symboles) ואת "המדע של הרוחות" (1865 La Science des Esprits). ב-1868 הוא כתב את "הארקנה הגבוהה, גילוי האוקולטיזם" (Le Grand Arcane, ou l'Occultisme Dévoilé), אשר פורסם רק לאחר מותו ב-1898.
הגרסה של לוי לקסם הייתה להצלחה גדולה במיוחד לאחר מותו. הספיריטואליזם, שהיה מאוד פופולרי משני צידי האוקיינוס האטלנטי בשנות ה-50 של המאה ה-19, תרם רבות להצלחתו. תורת הקסם שלו הייתה משוחררת מפנאטיות מופגנת, גם אם עדיין הייתה אפלה ועמומה. לא היה לו דבר למכור והוא לא העמיד פנים כי התקבל לאיזו אגודת סתרים מזויפת. לוי שילב את קלפי הטארוט בתאוריית הקסם שלו ובשל כך קלפי הטארוט הפכו חלק חשוב בערכת הציוד ההכרחי של קוסמי המערב. בספרו החשוב הוא מייחד 22 פרקים לקלפי הטארוט, בהם הוא מצמיד כל קלף לאות באל"ף בי"ת העברי ולאפיון אחר של האלוהים.
לוי היה הראשון להכריז כי הכוכב בעל 5 הקצוות שחודו האחר מופנה למטה ושניים כלפי מעלה מייצג את "הרע", ומחומש שחודו האחד מצביע למעלה ושניים מטה הוא "טוב".
יצירותיו של לוי מלאות בתיאורים שונים של "הקסם" וה"קוסם" (Magician, Magic).
"לבצע קסם פירושו להיות מתחזה, לדעת מהו קסם פירושו להיות חכם". "קסם הוא אלוהות האדם המושגת על ידי האיחוד של האמנה"[3].
"הוא מביט על הרשעים כנכים אשר יש לרחם עליהם ולרפא אותם, על העולם, עם שגיאותיו והמידות הרעות שבו, שהוא לדידו בית החולים של אלוהים שבו הוא רוצה לשרת."
"הם נטולי פחד ותשוקה, אינם נשלטים על ידי רמאות, אינם חולקים טעויות, אוהבים ללא אשליות, סובלים בסבלנות, מגיבים בשקט של המחשבה הנצחית...המכשף אינו יכול להיות בור, כי הקסם מרמז על עליונות, אומנות, התעלות, ההתעלות מציינת שחרור בעזרת ידע. המכשף מקדם בברכה את העונג, מקבל את העושר, זוכה לכבוד אך לעולם איננו עבד לאחד מהם, הוא יודע כיצד להיות אביון, להתנזר ולסבול, הוא סובל את הנשייה ברצון מפני שהוא אדון לאושרו שלו, אינו מצפה או מקבל דבר מגחמותיו של הגורל. הוא יכול לאהוב מבלי שיהא נאהב, הוא יכול ליצור אוצרות בלתי נדלים, להעלות עצמו מעל לרמת הכבוד והיקר של הגורל. הוא מחזיק במה שהוא מחפש, בעיקר שלווה עמוקה. הוא אינו מצטער על דבר שחייב להסתיים, אך נזכר בסיפוק שפגש אך טוב בכל הדברים. תקוותו היא ביטחון, כי הוא יודע שהטוב הוא נצחי והרע ארעי. הוא נהנה מהבדידות אך אינו בורח מחברת בני אדם, הוא ילד בין ילדים, שמח בחדוות נעורים, שקול עם המבוגרים, סבלני כלפי הטיפשים, שמח עם החכמים. הוא מחייך עם כל המחייכים, אבל עם כל הבוכים, מעודד את החזקים אך סבלני כלפי החלשים, אינו פוגע באף אחד, אין לו צורך לסלוח כי לעולם לא יחשיב עצמו נפגע. הוא מרחם על אלה המבינים אותו בצורה שגויה, ומחפש הזדמנות לשרתם, רק בכוח הטוב הוא נוקם את נקמתו בכפויי הטובה." "אל תשפוט, דבר כמה שפחות, אהוב ועשה".
לוי מזהה שלושה יסודות בסיסיים של הקסם:
לוי הצהיר כי הוא הושפע מאוקלטיסט וסופר מוקדם יותר, פרנסיס באריט. הוא נחשב כמייסד תנועת תחיית הקסם במאה ה-20. כאמור לעיל, השפיע לוי על הסופר אדוארד בולוור-ליטון (שכתב את ימיה האחרונים של פומפיי) וכן כמה יצירות שהפכו את הקסם לפופולרי בשלהי המאה ה-19. לוי וליטון השתייכו לקבוצה, שכנראה לייטון יסד, אשר עסקה בלימוד אספקטים שונים של אוקולטיזם. ללוי הייתה השפעה עמוקה על "המסדר ההרמטי של השחר המוזהב", שאימץ חלקים רבים מתורתו של לוי. לוי מתייחס בספריו לטמפלרים. הוא מיחס להם עבודת שטן אלילית. בספרו מופיע התחריט המפורסם של בפומט.
לפי מקור אחר, לוי הצטרף לבונים החופשיים ב-1861, ואלברט פייק, מי שהיה המפקד הריבוני הגדול של הנוסח הסקוטי בבניה החופשית בארצות הברית, הושפע מלוי. לפי המקור בספרו של פייק, "מוסר ודוגמה" (1871 Morals and dogma), הוא מצטט מכתביו של לוי ושואב ממנו את התאוריה שלו על היותו של לוציפר למעשה פן אלוהי המייצג את הרע או הכוח האפל בעולם.
אליסטר קראולי, שנולד באותה שנה בה נפטר לוי והיה חבר בשחר המוזהב, טען כי הוא גלגולו של לוי. קראולי זיהה את בפומט עם התגלמותו של הורוס ועל סמך זיהוי זה פיתח את ההגות שלו בדבר תלמה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
