קוקה-קולה

קוקה-קולה הוא משקה קולה פופולרי המיוצר ונמכר על ידי חברת קוקה-קולה האמריקאית, ועל ידי זכייניות שלה ברחבי העולם. משקאות קולה דומים מיוצרים ונמכרים על ידי חברות מתחרות, אך משקה הקוקה-קולה הוא הפופולרי ביותר. המטה הבינלאומי של החברה, אשר התאגדה בשנת 1892, נמצא באטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית.

ערך זה עוסק במשקה. אם התכוונתם לחברה המייצרת אותו, ראו חברת קוקה-קולה.

קוקה קולה
Coca-Cola / Coke

סמליל קוקה-קולה
סוג	קולה
אחוז אלכוהול	0 אחוז
יצרן	The Coca-Cola Company (חברת קוקה-קולה)
מוצא	ארצות הברית ארצות הברית
מועד הכנה ראשוני	1886
צבע	שחור

סמליל קוקה קולה בעברית, עוצב על ידי אליעזר ויסהוף

בקבוק זכוכית של קוקה-קולה

תולדות המשקה

פרסומת של המשקה משנות ה-90 של המאה ה-19

פחית קוקה קולה בטעם דובדבן - טעם שהופץ לראשונה בגרסה מוגבלת בשנת 1985

משקה הקוקה-קולה הומצא באטלנטה שבארצות הברית על ידי רוקח בשם ג'ון.ס. פמברטון בשנת 1886.^[1] המשקה פורסם לראשונה כ"המעורר המושלם לעצבים ולמרץ" (Temperance drink), בניגוד לתפיסה הרווחת בדבר יעילותו כתרופה לכאב ראש, כאבי בטן, דיכאון או אימפוטנציה וכאבי גרון. במתכון המקורי, הרכיבים הפעילים היו תמצית עלי קוקה ואגוז קולה שנתנו למשקה את סגולותיו המעוררות. המשקה פותח על ידי פמברטון לאחר שנאסר עליו פיתוח של "יין קוקה של פמברטון". ג'ון קיבל את ההשראה לאחר שטעם יין צרפתי בעל סגולות דומות. בעקבות איסור על שימוש באלכוהול, החליט לפתח משקה בעל אפקט דומה אך לא אלכוהולי. נוסחת המשקה נמכרה לשני אנשים שהפכו את קוקה-קולה למשקה הנמכר ביותר בארצות הברית. מכירת המשקה החדש החלה ב-8 במאי 1886.

השם קוקה-קולה נטבע בשל חומריו של המשקה המקורי, שהכיל עלים מצמח הקוקה ותובל באגוז הקולה. אך עם ההבנה של בעיית ההתמכרות לקוקאין, החלו להעביר את העלים תהליך של מיצוי הקוקאין לפני הוספתם למשקה. כמו כן כיום הוא אינו מתובל באגוז הקולה, אלא בקרמל. במקור נכתב הצמח באנגלית באות K, אולם הוחלט לשנות את האות בשם המשקה ל-C, בשל שיקולי אסתטיקה וגרפיקה.

בגיל 56 החל פמברטון למכור חלקים מהחברה לשותפים, ולפני מותו מכר את חלקו שלו לסוחר בשם אסא גריגס קנדלר במחיר של 1200 דולר. ב-22 בינואר 1892 ייסד קנדלר את חברת קוקה-קולה, יחד עם אחיו ושני שותפים נוספים. לוגו החברה נרשם כסימן רשום שנה לאחר מכן.

ב-23 באפריל 1985 ניסתה החברה לשנות את המתכון ל-New Coke אבל לאור התנגדות ציבור הלקוחות חזרה בה ב-1 ביולי 1985 למתכון הקודם בשם Coca-Cola Classic.^[2] באותה שנה החל שיווק של קוקה קולה דובדבן.

ב-1982 השיקה החברה את המשקה דיאט קוקה-קולה, וב-21 במרץ 2005 הוציאה החברה משקה חדש - קוקה-קולה זירו. שני המשקאות דלי קלוריות (בערך קלוריה אחת בפחית משקה, בהשוואה ל-142 קלוריות בפחית קוקה-קולה רגילה).

בינואר 2019 הודיעה החברה על השקת משקה חדש בארצות הברית - קולה בטעם וניל-תפוזים,^[3] שיצטרף לסדרת הטעמים של המותג Coca-Cola לצד קולה בטעם דובדבן וקולה בטעם וניל.

המתכון

המתכון המדויק המשמש להכנת תרכיז הקוקה-קולה הוא סוד מסחרי של החברה, והוא נשמר בכספת המרכזית של בנק SunTrust שבאטלנטה, ג'ורג'יה. המתכון מכיל מי סודה, סוכר, צבע מאכל, קרמל (E150), קפאין, חומצה זרחנית, שמנים צמחיים (בהם שמן תפוחים), וחומרי טעם וריח. הנוסחה הסודית כוללת שבע תמציות שונות המופקות מפרחים, פירות, עלים ושורשים. פחית קוקה קולה (330 מ"ל) מכילה 35 גרם סוכר וערכה הקלורי כ-140 קלוריות.^[4]

חומרי הטעם והריח הנמצאים בשימוש בקולה הם ייחודיים ומיוצרים במפעל המרכזי של החברה, ששולח את המרכיבים לכל מפעלי קוקה-קולה בעולם. ייתכנו שינויים קלים בטעם הסופי של המוצר בין ארצות בגלל השוני בטעמם של המים המקומיים, שמהווים את רובו של המשקה. המתכון הראשון והמקורי של הקולה כלל תמצית טעם שכללה עשרה תבלינים ו-5 מיצים מפירות שונים מעורבבים עם אלכוהול. לתמצית הטעם הוספו סוכר, עלי קוקה, אגוז הקולה וסודה.

התפשטות גאוגרפית

מאז שהחברה הודיעה על כוונתה להתחיל בהפצת המשקה במיאנמר ביוני 2012, קוקה קולה זמינה רשמית בכל מדינה בעולם מלבד קובה וצפון קוריאה. עם זאת, מדווחים שהוא זמין בשתי המדינות מייבוא מקביל. קוקה קולה הייתה נקודה לדיון משפטי במזרח התיכון. בתחילת המאה ה-20 נוצרה במצרים פתווה שנועדה לדון בשאלה "האם מותר למוסלמים לשתות קוקה קולה ופפסי קולה" הפתווה קבעה כי: "הכלל בחוק האסלאמי של איסור או התרת מאכלים ומשקאות מבוסס על ההנחה שדברים כאלה מותרים אלא אם כן ניתן להוכיח שהם אסורים על בסיס הקוראן." בעצם, המשפטנים המוסלמים קבעו כי, אלא אם כן הקוראן אוסר במפורש על צריכת מוצר מסוים, מותר לצרוך אותו.

בישראל

לאחר שנים בהן נכנעה חברת קוקה-קולה לחרם הערבי הגיע המשקה לישראל בשנת 1966 ונמכר בבקבוקי זכוכית. ב-1980 החלה מכירת המשקה גם בפחיות, ומ-1982 הוא נמכר גם בבקבוקי פלסטיק. החל משנת 2015 משקאות קוקה-קולה לסוגיהם נמכרים בישראל בבקבוקי פלסטיק בגדלים של 250 מ"ל (קוקה-קולה מיני), 1 ליטר, ו-2 ליטר וזאת בנוסף ל-500 מ"ל ו-1.5 ליטר אשר נמכרו במשך שנים. בנוסף לבקבוקי הפלסטיק, נמכר גם בקבוק זכוכית בגודל 350 מ"ל ופחיות 330 מ"ל (פחית רגילה ופחית "סליק" צרה).

כמות משקה	סוג מכל
250 מ"ל	בקבוק פלסטיק (קוקה קולה מיני)
330 מ"ל	פחית
330 מ"ל	פחית צרה (סליק)
350 מ"ל	בקבוק זכוכית
500 מ"ל	בקבוק פלסטיק
1 ליטר	בקבוק פלסטיק
1.5 ליטר	בקבוק פלסטיק
2 ליטר	בקבוק פלסטיק

חלק מן המוצרים נמכרים גם באריזות מאגדת, כגון שישיות או שלישיות.

בקבוקי המשקה אשר נמכרים בישראל מיוצרים במפעלי החברה בישראל, ובנוסף משווקים בישראל מוצרי קוקה-קולה נוספים (כגון קוקה קולה שרי, קוקה קולה וניל) אשר מובאים לישראל בייבוא מקביל. בשנת 1965 פנתה החברה, באמצעות איש העסקים הישראלי-אמריקאי אברהם פיינברג לממשלת ישראל, בבקשה לאישור הקמת מפעל ישראלי כזכיין של חברת קוקה-קולה העולמית. ממשלת ישראל אישרה את בקשתה של החברה ובשנת 1968 הוקמה החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, ומפעל הייצור הראשון נבנה בבני ברק.

בחודש אוגוסט 2019 הושק בישראל Coca-Cola Plus Coffee, משקה קולה בתוספת קפה נמס, בגרסה קלאסית ובגרסה ללא סוכר (זירו).^[5]

כשרות

פרסומת ביידיש לקוקה-קולה כשר, עיתון "הפרדס", 1948

הרב טוביה גפן, רבה של אטלנטה, הכשיר בפעם הראשונה את הקוקה-קולה, שבתחילה היה כלא כשר. כדי לאפשר לו להכשיר את המשקה, הרב גפן נחשף לנוסחה הסודית והחליף שני מרכיבים טרפים במרכיבים כשרים. על מנת שלא לפגוע בחשאיות הוא קרא לאחד המרכיבים "מורייס" ולשני "אניגרון", שמות רטבים מתקופת התלמוד.^[6] את ה"מורייס", שהיה גליצרול משומן חיה לא כשרה, ביקש להחליף בגליצרול מן הצומח, ואת ה"אניגרון", שהיה ממתיק ובו שאריות אלכוהול מדגן, החליפו בעצתו לממתיק עשוי קנה סוכר או סלק סוכר, על מנת שהמשקה יהיה כשר לפסח.^[7] בשנת 1948 פרסם הרב שמואל אהרן הלוי פרדס, בירחון "הפרדס", על דעת עורך העיתון הרב שמחה עלבערג, מודעה ובה נאמר כי ביקר במפעל קוקה-קולה באטלנטה ולאחר שגילו לו את כל סודות הייצור הוא מאשר שהמשקה כשר.^[8] כן קיבל המשקה בארצות הברית הכשר מטעם הרב אריה רלב"ג וה-OU - האיחוד האורתודוקסי.

בישראל זכה המשקה להכשר רגיל מטעם הרבנות הראשית תל אביב-יפו, ובשנת 1991 אף לכשרות למהדרין מאת הרב משה יהודא ליב לנדא מבני ברק. נציגים של שני נותני ההכשר קיבלו לידיהם את המידע על ההרכב המדויק של המשקה. וכיום נמצא תחת השגחת רבני העיר בני ברק הרב חיים יצחק אייזיק לנדא והרב שבח צבי רוזנבלאט.

משאית חג המולד של קוקה-קולה בגרמניה

לקריאה נוספת

• תומאס אוליבר, קוקה קולה - הסיפור האמיתי, תרגם עופר שלח, ספרית מעריב, 1987.
• קונסטנס ל. הייס, טעם החיים - סיפורה האמיתי של קוקה-קולה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוקה-קולה

• אתר האינטרנט הרשמי של קוקה-קולה (באנגלית)

• קוקה-קולה, ברשת החברתית פייסבוק
• קוקה-קולה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קוקה-קולה, ברשת החברתית אינסטגרם
• קוקה-קולה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• האתר הישראלי הרשמי
• בלדד השוחי, ממה עשויה קוקה-קולה?, באתר ערוץ עשר
• בלדד השוחי, האם בקוקה-קולה יש קוקאין?, באתר ערוץ עשר
• מידע על קוקה-קולה בקטלוג הספרייה הלאומית
• הרב טוביה גפן, שו"ת בעניין כשרות קוקה-קולה, אטלנטה 1935 (מתורגם לאנגלית), באתר היברובוקס
• שושנה חן ומריאנה אורבך, סקר משקאות קלים: מה הם מכילים ומה הכי בריא?, באתר ynet, 16 ביוני 2007
• קווין אשטון, לפצח את סוד מרכיבי הקוקה קולה, באתר הארץ, 13 במרץ 2013
• דניאל לוי, אנדרו יאנג, תעלומת המחיר הקבוע של קוקה־קולה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2013
• שרון קינן, מי הזיז את הקולה שלי?, באתר ישראל היום, 8 באפריל 2015
• מיכאל טוכפלד, ניו יורק, חיים בבועה: סודו של המשקה המפורסם בעולם, באתר nrg‏, 3 ביוני 2017
• אלי אשכנזי‏, קוקה קולה בישראל: מהקרב נגד התפוזים ועד לחיקוי של שופרסל, באתר וואלה, 2 בספטמבר 2017
• חן מלול, מבצע קוקה קולה: כך הבסנו את החרם הערבי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 08.05.2017
• יובל מלחי, החרם היהודי על קוקה-קולה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 בנובמבר 2018
• סוכנויות הידיעות, רוצים לדעת מה אתם שותים? המתכון הסודי לקוקה קולה נחשף, באתר TheMarker‏, 15 בפברואר 2011
• דרור פויר, ‏המתכון הסודי של קוקה-קולה, באתר גלובס, 19 בפברואר 2011