קתדרלת נוטרדאם (פריז)
קתדרלה גותית בפריז, צרפת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתדרלת נוטרדאם דה פארי (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Paris) היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה (Île de la Cité) שבלב נהר הסן, במקום שמשמש לפולחן מזה כ־2,000 שנה. בניית המבנה הגותי הנוכחי החלה ב־1163, תחת שלטון לואי השביעי, והסתיימה ב־1345.
.JPG) | |
| קתדרלת נוטרדאם דה פארי: חזית מערבית (ראשית) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קתדרלה |
| על שם |
הערצתה של מרים בכנסייה הקתולית  |
| כתובת | איל דה לה סיטה |
| מיקום |
 פריז |
| מדינה |
 צרפת |
| בעלים |
המדינה הצרפתית |
| מייסדים |
מוריס דה סילי |
| מבקרים בשנה | 12,000,000 (נכון ל־2017) |
| זרם | נצרות קתולית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1163–1345 (כ־182 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1163 |
| חומרי בנייה |
סלע מסותת |
| אדריכל |
פייר דה מונטריי, ז'אן דה של, Jean Ravy, Pierre de Chelles, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות גותית |
| מידות | |
| אורך |
127 מ' |
| רוחב |
48 מ' |
| גובה | 93 מטר |
| גובה פנימי | 35 מטר |
| שטח | 5,500 מטר רבוע |
| מידע טכני | |
| קיבולת | 9,000 איש |
| קואורדינטות | 48°51′11″N 2°20′59″E |
| http://www.notredamedeparis.fr/ | |
|
(למפת פריז רגילה)   נוטרה דאם | |
  | |
משמעות שמה של הקתדרלה בצרפתית היא "גבירתנו", על שם מרים, אם ישו. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית אחרות קרויות בשם "נוטרדאם", ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי", כלומר: "של (העיר) פריז". הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר ולאחד מסמליה המפורסמים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום.
הקתדרלה נבנתה תחילה בסגנון גותי מוקדם (Early Gothic) בעקבות בזיליקת סן-דני והקתדרלות בסנס, בנואיון ובלאן באמצע המאה ה-12, במטרה להתעלות עליהן, אך בעקבות הדוגמה של קתדרלת שארטר, עברה שיפוצים בסגנון גותי בשל (High Gothic). ב־1240 הייתה קתדרלת נוטרדאם אחת הראשונות ששילבו באדריכלותן את הסגנון הגותי הקורן (Rayonnant Gothic), דבר שהתבטא בעיקר בשני חלונות רוזטה בקצות בית הרוחב הנחשבים לטובים מסוגם. בניית הקתדרלה הושלמה רק ב־1345 ומאז היא מהמבנים הידועים בפריז. בזכות מעמדה הרם שרדה הקתדרלה גם בתקופות קשות כמו המהפכה הצרפתית שבה נהרסו עשרות מבני דת וכנסיות גותיות. במאה ה-19, בעקבות התחזקות התנועה הרומנטית והתחייה הגותית ומאמציו של ויקטור הוגו, החלו עבודות לתיקון ושיפוץ הקתדרלה, עליהן הופקד אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק, אדריכל נאו-גותי, משמר והיסטוריון ידוע, מחשובי האדריכלים של התקופה. לה-דוק הוסיף צריח מחודד מעל מקום המצלב במקום מגדל פעמונים שנהרס במאה ה-18 וכן פסלי גרוטסק, חימרות וגרגוילים. מלבד אדריכלותה הקנונית, הקתדרלה ידועה באוצרות האמנות שלה הכוללים פסלים, ציורים, חלונות ויטראז' ושרידי קדושים.
הקתדרלה היא אתר סיפורו של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם. הוגו היה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ולשחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי.
ב־15 באפריל 2019 בערב פרצה בקתדרלה שרפה גדולה אשר כילתה את גג הקתדרלה והובילה לנפילת הצריח ולנזק רב. הליך השיפוצים והשחזור צפויים להימשך כ-5 שנים. צפי לפתיחה לקהל הרחב הוא ה-8 בדצמבר 2024.
רקע
לקראת סוף המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. מסעי הצלב הפכו את הבנייה בלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים חדשות לבקרים. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה חזק, והעושר הרב שלה התבסס על נחלות ורכוש שתוגברו בתרומות של אצילים ושל פשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה, ולעיתים אף ניהלו רבעים שלמים. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות שהוקמו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בעיני פשוטי העם, וכן כדי להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה נבנו מבנים אלה בסגנון הרומנסקי הכבד, אך במרכז צרפת החל להתפתח הסגנון הגותי (1136,[דרושה הבהרה] 1140–1144) שהעמיד מבנים מפוארים, גדולים ויפים הרבה יותר.
העיר פריז במיוחד זכתה לפריחה ולשגשוג כלכלי, אוכלוסייתה גדלה באופן ניכר והיא הייתה למרכז של סוחרים, מלומדים ובעלי מלאכה. בנוסף, היוותה העיר את המרכז הפוליטי של ממלכת צרפת, הודות למלכי צרפת לואי השישי (1108–1137) ולואי השביעי (1137–1180) שקבעו בה את בירתם ואת מקום מושבם.
המקום
איל דה לה סיטה, האתר של קתדרלת נוטרדאם, משמש כמקום פולחן זה כאלפיים שנה. תחילה היה בו מקדש גאלו-רומאי לכבוד האל יופיטר, ובהמשך נבנתה במקום הכנסייה הנוצרית הראשונה של פריז – בזיליקת סנט אטיין, שהוקדשה לסטפנוס הקדוש. בשנת 528 הקים כילדבר הראשון, מלך הפרנקים, על חורבות המבנים הקודמים כנסייה גדולה יותר, אשר הפכה לקתדרלה הראשונה של העיר כבר במאה ה-10. בהמשך נבנתה קתדרלה רומנסקית, ולבסוף הקתדרלה הגותית.
בניית הקתדרלה
בניית הקתדרלה הנוכחית החלה ב־1163, תחת שלטונו של לואי השביעי, ונסתיימה ב־1345.
במאה ה-12, לאחר שהבזיליקה במקום הפכה ל"כנסייה הקהילתית של מלכי אירופה", החליט הבישוף מוריס דה סילי (Maurice de Sully) שהבזיליקה הרומנסקית אינה ראויה דיה לתפקידה הרם. הוא הורה על הריסתה עם כניסתו לתפקיד הבישוף של פריז, ב־12 באוקטובר 1160. דה סילי הושפע מהכנסיות הגותיות הראשונות – בזיליקת סן-דני בפריז (1140-1144), קתדרלת סנס (1142) והחזית של קתדרלת שארטר (1145) שהציגו מבנים מפוארים ותמירים, מרובים בקישוטים, פיסול גותי ואור לעומת האדריכלות הרומנסקית הפסאודו-מבצרית שהתבטאה בכנסיות חשוכות ופשוטות יחסית. לפי האגדה, דה סילי שרטט את חזונו למבנה בחול שמחוץ לכנסייה המקורית.
כדי להתחיל את הבנייה הרס הבישוף מספר בתים באי וסלל דרך חדשה (Rue Neuve-Notre-Dame") ברוחב של שישה מטרים להובלת חומרי בנייה לכנסייה החדשה. שאיפתו הייתה גם לבנות קתדרלה שתהיה גבוהה יותר מכל קודמותיה, והרף שהוצב היה אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הגבוה ביותר שהיה בצרפת עד אז.
הבנייה החלה ב־1163 תחת שלטון לואי השביעי, והדעות חלוקות אם היה זה הבישוף מוריס דה סילי או האפיפיור אלכסנדר השלישי שהניח את אבן הפינה של הקתדרלה, אך מוסכם ששניהם נכחו בטקס זה. הבישוף דה סילי הקדיש את מרבית חייו ועושרו לבניית הקתדרלה. ב־1175 החלו העבודות על הספינה הראשית, וב־1182 הושלמו בניית האפסיס ובניית בית המקהלה (Choir). ב־1196, שנת מותו של הבישוף דה סילי, הושלמה הספינה הראשית.
הקמת החזית המערבית ושני מגדליה החלה בסביבות שנת 1200, לפני שהספינה הראשית הושלמה. הקתדרלה הייתה אחד מן המבנים הראשונים שנעשה בהם שימוש בתמיכות דואות, תמיכות חיצוניות דמויות צלעות בצורת חצי קשת, שתמכו בעומס הרב של המבנה הגבוה. למעשה, פיתוח טכנולוגיית התמיכות הדואות נולד מהרצון ליצור אולם תווך (nave) גבוה כל כך בנוטרדאם. לאחר כמה ניסיונות ומודלים מבניים של סוג התמיכות החדש החלה בנייתן, ובעקבות כך החלו להיבנות תמיכות דואות גם בקתדרלות נוספות ברחבי צרפת.
בעת הבנייה עבדו על הקתדרלה מספר אדריכלים, כפי שעולה מן הסגנונות השונים בקומות השונות של המגדלים. בין השנים 1210–1220 השגיח האדריכל הרביעי על בניית הקומה עם חלון הרוזטה וההיכלים הגדולים מתחת למגדלים, וב־1220 הותקנה הרוזטה בחזית המערבית, בקוטר 9.6 מטר. ב־1225 נשלמה העבודה על החזית המערבית, והמגדלים הושלמו ב־1250. חזיתות בית הרוחב נבנו בסגנון גותי קורן (שאך נולד בפריז): ב־1250 הותקן חלון הרוזטה הצפוני מאת ז'אן דה של (Jean de Chelles), בקוטר 12.9 מטר, וכעבור עשור נוסף תואמו הדרומי שקוטרו זהה, מאת פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil). הקתדרלה כולה הושלמה בסביבות 1345.
במאות ה-13 וה-14 בוצעו השלמות ושינויים בקתדרלה, הוספת תמיכות דואות באפסיס, השלמתן של קפלות מתחת לתמיכות הדואות והקמת סורג אבן המפריד בין הספינה הראשית לבית המקהלה. הקתדרלה עצמה בנויה בשילוב סגנונות גותי מוקדם (Early Gothic) וגותי בשל (High Gothic).
הרס ושחזור
ב־1548 פגעו בקתדרלה ההוגנוטים, שהתפרעו בעקבות ועידת טרנטו.
בזמן שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15 בסוף המאה ה-17, נערכו שינויים משמעותיים בקתדרלה כחלק מגל חידוש קתדרלות ברחבי אירופה. בתהליך זה נהרסו קברים וחלונות ויטראז', אך חלונות הרוזטה ניצלו מגורל זה. חלון הרוזטה הדרומי שוחזר. האדריכל שביצע את השינויים ב־1771 היה ז'רמן סופלו (Germain Soufflot).
מגדל הפעמונים שמעל מקום המצלב נהרס במהלך המהפכה הצרפתית, ב־1792. ב־1793 הפכה הקתדרלה ל"מקדש התבונה", ורבים מאוצרותיה הושמדו או נגנבו. מספר פסלים נותצו ונהרסו, בעיקר בגלריית מלכי יהודה וישראל, ובמשך תקופה החליפה "הגברת חירות" את המדונה על מספר מזבחים. בזמן המהפכה הצרפתית הותכו כל הפעמונים פרט לגדול שבהם לתעשיית הנשק, והמבנה שימש מחסן מזון.
בעקבות מאמציהם של אנשי רוח שהפיחו את רוח התחייה הגותית ובראשם ויקטור הוגו, יזמה הממשלה תוכנית שחזור שהחלה ב־1845. על השחזור הופקדו ז'אן-בטיסט-אנטואן לאסיס (Jean-Baptiste-Antoine Lassus) ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק (Eugène Viollet-le-Duc). השחזור נמשך 23 שנה וכלל תיקונים ותוספות רבים: בנייה של צריח מצלב מחודד מסוג פלש (flèche), התקנת חלונות ויטראז' חדשים מתוצרת גדולי אמני הזכוכית בצרפת, הוספת פסלי כימרה בגלריית הכימרות, שחזור הפסלים שנהרסו בעזרתו של אדולף ז'ופרואה-דשום (Adolphe Geoffroy-Dechaume), בניית חדר תשמישי קדושה חדש, שחזור השער המרכזי למצבו לפני השינויים מהמאה ה-17, בנייה מחדש של חלקים מחדר האוצר של הכנסייה ושחזור רהיטים שנהרסו, הוספת ציורי קיר ותיקון העוגב הגדול. ב־31 במאי 1864 נחנכה מחדש הקתדרלה המשופצת.
ב־1871 הובילה התקוממות אזרחית להקמתה של הקומונה הפריזאית, שכמעט והעלתה את הקתדרלה באש. על פי כמה תעודות, מספר ספסלים בקתדרלה הוצתו.
ב־1939 היה חשש שמפציצים גרמניים יהרסו את החלונות ויפזרו רסיסי זכוכית בשטח הכנסייה וסביבה, על כן ב־13 בספטמבר 1939 הוסרו החלונות. הם הוחזרו למקומם בתום המלחמה.
ב־1991 יזמה ממשלת צרפת תוכנית מקיפה של אחזקה ושימור, שכללה ניקוי ושחזור של פסלים ישנים. התכנית יועדה להימשך כ־10 שנים, אך נמשכה מעבר לכך. ב־2007 הוסרו הפיגומים מהחזית המערבית, אך השיפוצים נמשכו.[דרושה הבהרה]
השרפה בקתדרלה – 2019
ערך מורחב – השרפה בקתדרלת נוטרדאם
ב־15 באפריל 2019 סמוך לשעה 19:00 פרצה שריפת ענק בקתדרלה, שנגרמה ככל הנראה עקב עבודות שיפוצים במבנה, אשר בוצעו עקב סדקים שהתגלו בגג המבנה ושהצריך שיפוץ דחוף[1][2]. כתוצאה מן השרפה נגרם לקתדרלה נזק כבד: צריח המצלב קרס[3], כל הגג נשרף, נגרם נזק נוסף לחלקים במבנה, ורוב חלונות הויטראז'ים נהרסו. עם זאת, חלון הרוזטה הצפוני שרד. שלד המבנה, קמרונות האבן והחזית המערבית שרדו, והקתדרלה ניצלה מהרס מוחלט. הקתדרלה נסגרת מדי יום בשעה 18:45 והאש החלה כחמש דקות לאחר מכן. יצירות האומנות הרבות שבמקום חולצו כולן מן השרפה[4].
למחרת האסון, רשויות צרפת הבטיחו לשקם את הקתדרלה ולשחזר את החלקים שנהרסו בשרפה ותוך פחות מיממה גייסו תרומות של למעלה מ־800 מיליון אירו. הצפי היה שהשיקום והשחזור עשויים להימשך כ־10 שנים. נשיא צרפת הבטיח ש"הקתדרלה תיבנה מחדש תוך 5 שנים", ובאוגוסט 2023 נמסר כי תפתח לקהל ב-8 בדצמבר 2024. הנשיא מינה את הגנרל הצרפתי (הרמטכ"ל הצרפתי לשעבר) ז'אן-לואי ז'ורז'לן, כאחראי על עבודות השיקום של הקתדרלה, ובאוגוסט 2023 נהרג הגנרל בטיול בפירנאים[5].
הכתרות, טקסים ואירועים חשובים
במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, הייתה קתדרלת נוטרדאם אתר למספר טקסים ואירועים חשובים בתולדות צרפת, בהם:
- 1185: קריאתו של הרקליוס מקיסריה למסע הצלב השלישי מהקתדרלה, עוד בטרם הושלמה בנייתה.
- 1229: ביום חמישי הקדוש, רמו השביעי רוזן טולוז ביקש את סליחת האל, לואי התשיעי וממלכת צרפת בדרך של "קנס מכובד" (אנ'), על שלא נלחם בכת הקתרית בתחומי ממלכתו
- 1239: הבאת כתר הקוצים של ישו, לקתדרלה בידי לואי הקדוש במהלך בנייתה של סנט שאפל.
- 1302: פתיחת ישיבת המדינה הכללית הראשונה בידי פיליפ הרביעי "הנאה".
- 21 בפברואר 1431: תחילת משפט הכפירה של ז'אן ד'ארק
- 16 בדצמבר 1431: הכתרתו של הנרי השישי, מלך אנגליה, כמלך צרפת, במהלך מלחמת מאה השנים. ההכתרה נעשתה כתגובה להכתרתו של שארל השביעי – מלך צרפת, בשנת 1429, בקתדרלת ריימס
- 1447: שארל השביעי חוגג בטה דאום את שחרור פריז
- 7 בנובמבר 1455: בקשת איזבל רומי, אמה של ז'אן ד'ארק, שיוצא צו אפיפיורי שיבטל את הרשעתה ככופרת.
- 24 באפריל 1558: נישואי הדופן פרנסואה, בנו של אנרי השני, למרי, מלכת הסקוטים.
- 22 ביוני 1559: נישואי אליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת (על ידי מיופה־כח) עם פליפה השני, מלך ספרד
- 1563: הלווייתו הממלכתית של פרנסואה, דוכס גיז שנרצח במצור על אורליאן
- 18 באוגוסט 1572 (שישה ימים בטרם טבח ליל ברתולומאוס הקדוש): נישואי מרגריט דה ולואה, בתו של אנרי השני, לאנרי השלישי, מלך נווארה (לימים אנרי הרביעי, מלך צרפת).
- 22 במרץ 1594: אנרי הרביעי, מלך צרפת חוגג את כניסתו לפריז הבירה בטה דאום, בו ציין גם חמש שנים לניצחונו על הליגה הקתולית בקרב ארק
- 1660: טה דאום לרגל נישואי לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. בטקס השתתף פרנסואה אנרי דה־מונמורוסי "לוקסמבורג" המכונה גם "הרפד של נוטרדאם", לימים מרשל צרפת, שהביא את דגלי אויבי המלך במלחמת צרפת–ספרד שהסתיימה מעט קודם לכן.
- 1668: אנרי דה־לה־טור ד'אוברני "טורן" מעונה על אמונותיו הפרוטסטנטיות
- 2 במרץ 1687: ז'אק-בנין בוסואה נושא את "תפילת האבל על הנסיך הגבוה והעוצמתי מאוד לואי דה בורבון, נסיך דה קונדה.
- 1768: החלטת הגאוגרפים למדוד את כל המרחקים מפריז מהקתדרלה.
- 4 במאי 1789: חגיגת אספת המעמדות של 1789 בהמנון בוא, רוח בורא
- 2 בנובמבר 1789: על פי "צו על רכוש הכמורה שהועמד לרשות האומה", הקתדרלה עוברת לבעלות המדינה
- 10 בנובמבר 1793: הקומונה של פריז הופכת את הקתדרלה ל"מקדש התבונה", ובהמשך ל"מקדש הישות העליונה"
- 2 בדצמבר 1804: הכתרת נפוליאון בונפרטה ואשתו ז'וזפין דה בוארנה בידי האפיפיור פיוס השביעי. נפוליאון נטל את הכתר מידי האפיפיור, והכתיר את עצמו ואת אשתו במו ידיו.
- 9 ביוני 1811: טבילתו של נפוליאון השני, יורשו של נפוליאון בונפרטה
- מהפכת יולי 1830: ארמון הארכיבישוף הסמוך לקתדרלה נבזז. בשנה הבאה נבזזו חדר הכמורה והאוצר בקתדרלה.
- מרץ 1835: לבקשת הבישוף ייסנט לואי דו-קיילן, התקיימה באולם הכנסים של נוטרדאם ועידה לחניכת הנוער לנצרות, בראשות ז'אן-בטיסט אנרי לקורדר. הוועידה התקיימה שוב בשנה הבאה, ומ-1841 עד היום מדי שנה.
- 30 בינואר 1853: נישואי נפוליאון השלישי, קיסר צרפת
- 14 ביוני 1856: טבילת הנסיך האימפריאלי נפוליאון אז'ן לואי
- 1894: הלווייתו הממלכתית של נשיא צרפת מארי פרנסואה סדי קארנו
- 19 ביולי 1896: הלווית המרקיז אנטואן אמדי מרי ונסון מונקה אמט דה-ולומברוזה שנהרג בידי מורדים בתוניסיה
- 1900: בחירתו של לואי ויירן כנגן העוגב של הקתדרלה, לאחר שגבר בתחרות קשה על 500 מתחרים, מנגני העוגב המוכשרים ביותר באותה תקופה.
- 1909: טיהור ז'אן ד'ארק מאשמה בידי הכנסייה.
- ינואר 1910: שיטפון 1910 בפריז הגיע לחזית הקתדרלה
- 17 בנובמבר 1918: עצרת לחגיגת ניצחון במלחמת העולם הראשונה, עם טה דאום. ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו, שהיה אנטי-דתי ולפיכך תמך בהפרדת הדת מהמדינה, לא השתתף בעצרת, והרשויות האזרחיות ארגנו טקס נפרד למחרת בכיכר הקונקורד בו סירב הקרדינל להשתתף.
- 16 במאי 1920: ההכרזה על ז'אן ד'ארק כקדושה.
- 1923: הלווייתו הממלכתית של מחבר הרומאנים והעיתונאי מוריס בארס
- 1929: הלווייתו הממלכתית של מרשל צרפת פרדיננד פוש
- 1931: הלווייתו הממלכתית של מרשל צרפת ז'וזף ז'ופר
- 11 בפברואר 1931: אנטוניטה ולריה ריווס מרקדו קסטייאנוס התאבדה ביריות אל ליבה, על ספסל אל מול פסלו של ישו הצלוב.
- 1932: הלווייתו הממלכתית של נשיא צרפת פול דומר
- 1934: הלווייתו הממלכתית של נשיא צרפת רמון פואנקרה
- 1936: הלווייתו הממלכתית של חוקר הקטבים ז'אן-באטיסט שארקו
- אפריל 1944: הקרדינל אימנואל סואה, הארכיבישוף של פריז, ערך קבלת פנים חגיגית למרשל צרפת אנרי פיליפ פטן.
- יוני 1944: אותו הארכיבישוף ערך את הלווייתו של פיליפ אוריו
- אוגוסט 1944: הגנרל דיטריך פון קולטיץ סירב לציית להוראת אדולף היטלר, שתבע את הרס פריז בכלל ונוטרדאם בפרט.
- 26 באוגוסט 1944: שירת מגניפיקט לחגיגת שחרור פריז מידי גרמניה הנאצית, במעמד הגנרלים שארל דה גול ופיליפ לקלרק, לאחר מצעד צבאי בשאנז אליזה. יריות ממקור לא ידוע נורו במהלך הטקס וגרמו להפסקה לזמן-מה.
- 9 במאי 1945: הקרדינל אימנואל סואה בירך את הגנרל דה-גול, את חברי ממשלת צרפת ואת שגרירי ארצות הברית, ברית המועצות והממלכה המאוחדת. לאחר מכן הושרו טה דאום והמנון צרפת להודיה על ניצחון בעלות הברית בזירה האירופית במלחמת העולם השנייה.
- 1947: הלווייתו הממלכתית של מרשל צרפת פיליפ לקלרק
- 1952: הלווייתו הממלכתית של מרשל צרפת ז'אן דה לאטר דה טסיני
- 1955: הלווייתו הממלכתית של המחזאי, המשורר והדיפלומט פול קלודל
- 1967: הלווייתו הממלכתית של מרשל צרפת אלפונס ז'ואן
- 12 בנובמבר 1970: עריכת תפילת האשכבה וטקס מחווה לאומי לגנרל שארל דה גול.
- 1974: טקס מחווה לאומי לנשיא צרפת ז'ורז' פומפידו
- 31 במאי 1980: ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שערך מיסה בקדמת הקתדרלה.
- 1996: טקס מחווה לאומי לנשיא צרפת פרנסואה מיטראן
- 1997: ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני
- 26 בינואר 2007: הלווייתו של האב פייר
- ספטמבר 2008: ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר
- 22 באוקטובר 2008: מיסת רקוויאם לזכר האחות אימנואל
- 3 ביוני 2009: טקס אזכרה לקורבנות טיסה 447 של אייר פראנס שטסה מריו דה ז'ניירו לפריז[6].
- דצמבר 2012 עד נובמבר 2013: חגיגות 850 שנה לקתדרלה, במסגרתם הותקנו פעמונים חדשים.
- 15 בנובמבר 2015: אירוע לזכר המוני ההרוגים בימים הקודמים בפיגועי נובמבר 2015 בפריז, שנפתח בצלצול פעמון של רבע שעה.
- 15 באפריל 2019 - השרפה בקתדרלת נוטרדאם: שרפה כילתה את הצריח המחודד ואת הגג המכסה את הספינה, את בית המקהלה ואת בית הרוחב.
2 בדצמבר 1804 – "הכתרת נפוליאון" בבית המקהלה של הקתדרלה: לאחר שהכתיר עצמו לקיסר האימפריה הצרפתית, מעטר נפוליאון בונפרטה את אשתו – ז'וזפין דה בוארנה, בכתר הקיסרית. ניתן לראות את העמודים שניצבו שם באותה העת, ועוצבו בידי רובר דה־קוט בשנת 1698.
ציור רשמי מאת ז'אק-לואי דויד, שמן על בד על סמך רישום מוקדם, 1805–1808. 6.1 על 9.3 מטרים, מוזיאון הלובר.
ההכתרה נעשתה בהסכמת האפיפיור פיוס השביעי, היושב לימין נפוליאון. ההסכמה נצרכה לפיוס תומכי הכנסייה, אך הקיסר הכתיר עצמו להדגשת עליונות סמכות המדינה. במרכז יושבת אם־הקיסר לטיציה, ששהתה באיטליה אך הצייר נצטווה לציירה. בפינה הימנית התחתונה מחזיק הקונסול השני קמבאסרס את "יד־הצדק", מסמלי צרפת. שני מימינו (באדרת אדומה) סגן הבוחר טליראן.
2–25 בפברואר 2013 – חגיגות 850 שנה לקתדרלה: תשעה פעמונים חדשים שנוצקו עבור הקתדרלה במהלך 2012 מוצגים לציבור בספינה. בחזית: הפעמון הגדול "מרי". מאחוריו (מימין לשמאל) הפעמונים: גבריאל, אן-ז'נובייה, דני, מרסל, אטיין, בנואה-ז'וזף, מוריס וז'אן-מרי.
15 באפריל 2019 – השרפה בקתדרלת נוטרדאם: תמונת תקריב של צריח המצלב עולה בלהבות בדקות שקדמו לקריסתו. התמונה צולמה מגשר סן לואי המוביל לאי איל דה לה סיטה שברובע הרביעי של פריז, בו שוכנת הקתדרלה.
החזית
בחזית הקתדרלה שני מגדלי פעמונים ושלושה שערים. החזית נחשבת ליצירת מופת של אדריכלות גותית בזכות הפרופורציות ההרמוניות שלה ותכנונה הגאומטרי, שהתבסס על עיגול ועל ריבוע, שתי צורות גאומטריות שהיו בעלות משמעות סמלית בתאולוגיה הנוצרית. מרסל אובר תיאר את החזית המערבית כאחת החזיתות "המפורסמת ביותר של ימי הביניים, יצירת מופת של קומפוזיציה וביצוע".
בשלושת שערי הכניסה משולבים פסלים גותיים בעיצוב עשיר ומגוון. בטימפנון של השער המרכזי מופיע תיאור יום הדין האחרון: ישו שופט את האנושות, מימינו – הצדיקים בגן עדן, ומשמאלו הרשעים שבגיהנום. בחלקה התחתון של הקשת מוצגת הביאה השנייה של ישו. מימין לשער – דמות הנצרות, כשפניה גלויות, ומשמאל לו – דמות היהדות, כשפניה מכוסות (הצגת ה"אקלזיה", הכנסייה השולטת, מול ה"סינגוגה", היהדות המושפלת. מוטיב האקלזיה וסינגוגה הוא מוטיב בולט באמנות הנוצרית בימי הביניים). השער הדרום־מערבי מוקדש לאנה הקדושה, אמה של מריה הקדושה, שלה מוקדש השער הצפון-מערבי. מעל השער הצפוני, המוקדש למריה, ישנו גמלון שאינו בולט.
מעל השערים מוצבת גלריית המלכים: 28 פסלים המציגים את מלכי ישראל ויהודה. מלכי יהודה הם צאצאי בית ישי, אביו של דוד המלך, ונחשבים על פי הנצרות לשושלת שממנה נולד ישו. פסלים אלה הפכו לדמויות המייצגות את מלכי צרפת, וכך נתפשו החל מ־1248. כתוצאה מכך, ניזוקו הפסלים קשות במהפכה הצרפתית. בעת המהפכה הצרפתית נותצו הפסלים על ידי ההמון שחשב אותם למלכי צרפת (ראשי הפסלים המנותצים מוצגים במוזיאון קלוני ברובע הלטיני שבעיר). הפסלים שוחזרו והוצבו במקומם המקורי.
הרוזטה – קוטרה 9.6 מטר, היא נבנתה בצורה כה טובה, כך שאין בה עיוותים גם לאחר 700 שנים.
בחזית, לפני חלון הרוזטה, מוצגים המדונה והילד ישו, עם שני מלאכים לצידם; משני צידי הרוזטה מוצגים פסליהם של אדם (מימין) ושל חוה (משמאל). הם מוצבים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם. מימין ומשמאל לפסלי אדם וחוה מוצגים פסלים המזכירים את החטא הקדמון. פסלים אלו נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19. גובה החזית הוא 69 מטר ורוחבה 41 מטר.
החזיתות של בית הרוחב (טרנספט) של הנוטרדאם, שנבנו כחצי מאה לאחר החזית המערבית, הן דוגמה בולטת לסגנון גותי קורן (Rayonnant): קווים אנכיים, חלונות רוזטה דמויי פרח/השמש, גמלוני Wimperg חדים, פיסול גותי רב ושני צריחים מחודדים המאגפים כל חזית.
חוץ המבנה בולט גם בשל התמיכות הדואות המרשימות. התמיכות הדואות לא תוכננו במקור, אך נוספו כדי לחזק ולתמוך בעומס היתר שנוצר בהגבהת הקיר הדק. התמיכות הדואות של בית המקהלה והאפסיס שונות בצורתם מאלה של הספינה הראשית: בעוד התמיכות הדואות הספינה הראשית הן בנות 2 קומות שוות מפתח, התמיכות הדואות של בית המקהלה כוללת קשת קצרה התומכת בחלק הנמוך של הקיר ומעליה קשת ארוכה (המגיעה עד לאורך של 15 מטר) התומכת בחלק הגבוה של הקיר והקמרונות.
המגדלים
שני מגדלי הקתדרלה לא הושלמו מעולם. גובה כל מגדל 69 מטרים (226 רגל) מהקרקע. עמנואל – הפעמון הגדול במגדל הדרומי (ימני) – שוקל 13 טון וענבלו 500 ק"ג (אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער בסיפורו של ויקטור הוגו, שאהב את אסמרלדה היפה). מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד.
בראש המגדלים נתן הארכיטקט דרור לדמיונו, ועיצב מיני דמונים (יצורים מפלצתיים בעלי כוח על אנושי) וכימרות, בעלי הבעה משונה, גופות בעלי צורה מוזרה ודמויות גרוטסקיות של מפלצות העולות מתוך פינות המגדלים. אוסף פסלי הגרוטסקים והכימרות ידוע כ"גלריית הכימרות". לצד הגרוטסקים נבנו גם גרגוילים – מרזבים המעוצבים כשדים, דרקונים או דמויות מעוותות. מטרתם, מלבד ניקוז המים, היה להפחיד רוחות רעות ולמנוע מהם להיכנס לקתדרלה.
מעל מקום המצלב (crossing) נבנה ב־1250 מגדל פעמונים ובמאה ה-17 הכיל 5 פעמונים. המגדל נהרס בשנים 1786–1792. במאה ה-19 החליף אותו האדריכל ויולה-לה-דוק בצריח מחודד מסוג flèche המתנשא לגובה של 93 מטרים (305 רגל). בצריח אין פעמונים, אך בפסל התרנגול הגאלי שבראשו נמצאים שלושה רליקים – חלק מכתר הקוצים של ישו, שריד קודש של סן דני ושריד קודש של ז'נביב הקדושה[7]. צריח זה נהרס בשרפה הגדולה ב־2019, אך פסל התרנגול שרד ונמצא בהריסות.
פנים
.jpg)
פנים הקתדרלה עצום בממדיו – 9,000 איש יכולים להתכנס באולם שאורכו 134 מטר, רוחבו 48 מטר וגבהו 35 מטר. למבנה צורת צלב לטיני מנוון (כאשר רוחב הטרנספט לא חורג מרוחב הספינה הראשית ובית המקהלה), והוא פונה מזרחה, לעבר השמש העולה. העמודים שמול שערי הכניסה תומכים את המגדלים וקוטרם – חמישה מטרים.
במקור הקיר היה מחולק לארבעה אזורים (קומת קשתות, גלריה, חלון אוקולוס/רוזטה (חלון עגול) קטן וקומת תאורה הכוללת חלון יחיד בקיר), אך שיפוצים שנעשו במאה ה-13 בעקבות הדוגמה של קתדרלת שארטר הגדילו את קומת התאורה על חשבון החלון העגול הקטן והפכו את החלון הבודד לחלון כפול המאוחד תחת חלון עגול קטן, בסגנון האופייני לגותיקה בשיאה. בשיפוצים של ויולה-לה-דוק הוחזר המראה המקורי למפרצים הקרובים לבית הרוחב אך שאר המפרצים נותרו עם שלושה אזורי קיר[8]. השימוש בקמרונות בני שש צלעות מעיד גם הוא על כך שהקתדרלה נבנתה במקור בסגנון גותי מוקדם ורק אחר כך שופצה בסגנון גותי בשל (High Gothic). באוצר הכנסייה – חלקים מן הצלב האמיתי, כתר הקוצים של ישו, ומסמר קדוש מן הצלב. בפנים נמצאת הקריפטה ובה קברים של האפיפיורים של פריז ובקשת הפנימית – ציורי תבליט מחיי ישו.
קיר בית המקהלה (Choir): ניתן לראות מעבר מקיר בן 4 אזורים לקיר בן 3 אזורים עם קומת תאורה מוגדלת
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
חלונות הרוזטה
בקתדרלת נוטרדאם יש שלושה חלונות רוזטה (חלונות עגולים ובהם תחרת חלונות המזכירה עלי כותרת של פרח): בחזית המערבית (בקוטר 9.6 מטר), בחזית הצפונית ובחזית הדרומית (שניהם בקוטר 12.9 מטר). שלושת החלונות נחשבים ליצירת מופת של הגותיקה.
חלונות הרוזטה בשני קצוות בית הרוחב (טרנספט) נבנו בשנים 1250–1260 ותוכננו בסגנון גותי בשל (High Gothic) קורן (Rayonnant), בעוד שהרוזטה בחזית המערבית תוכננה בסגנון גותי מוקדם (זאת ניתן לראות מהאופן השטוח בו יושבים חלונות אלה על הקירות לעומת החלון המערבי).
חלון הרוזטה הדרומי, מאת פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil), מתאר את "ניצחונו של ישו" וסצינות מהברית החדשה ושולט בו גוון צבע של סגול. בחלון הצפוני (שמאלית מהכניסה), מאת ז'אן דה של (Jean de Chelles) מתוארות סצינות מהתנ"ך סביב מריה, אם ישו ושולט בו גוון צבע של כחול[9]. ברוזטה המערבית (מעל העוגב מהמאה ה-18) ובה סמלי גלגל המזלות, חודשי השנה והתכונות הטובות והרעות. מחוץ לרוזטה, בחזית המערבית, נמצאים פסלים של מריה, אם ישו וישו התינוק המוקפים בשני מלאכים. הם ממוקמים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם.
חלונות הרוזטה הצפונית והמערבית שמרו על רוב הזכוכית המקורית, בעוד שהחלון הדרומי הוא רפליקה של החלון המקורי. שלושת חלונות הרוזטה שרדו את השרפה בקתדרלת נוטרדאם ב־2019.
חלון הרוזטה המערבי, בסגנון גותי מוקדם (מוסתר קמעה על ידי עוגב)
חלון הרוזטה הצפוני, בסגנון גותי קורן
חלון הרוזטה הדרומי, בסגנון גותי קורן
פיסול
הקתדרלה עטורה בפסלים רבים בסגנון הפיסול הגותי. הפסלים הידועים ביותר של הקתדרלה הם פסלי הגרגוילים (מרזבים בצורת מפלצות, חיות ויצורים מעוותים) ופסלי כימרה, שחלקם נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19.
כמו בקתדרלת שארטר, שלושת השערים המערביים מעוטרים בפיסול רב ומפותח בנושאים דתיים:
- בשער הצפוני מוקדשת התוכנית הפיסולית למרים, אם ישו (מריה, המדונה) ומתארת את מותה, עלייתה לגן עדן והכתרתה כמלכת השמיים (נושא "הכתרת המדונה" רווח באמנות הנוצרית של ימי הביניים). במשקוף שמעל השער שלושה נביאים ושלושה מלכים מהתנ"ך נושאים תפילין. מעל המשקוף, בטימפנון, מתואר מותה של מריה, כאשר ישו ושנים עשר השליחים מקיפים אותה. מעל סצנה זו מתוארת הכתרת המדונה, כאשר מריה יושבת על כס מלכות לצד ישו, הוא מעניק לה שרביט והיא מוכתרת בידי מלאך. מעל הטרימו מופיעה חופה המסמלת את ירושלים השמיימית ומתחתיה תיבת נוח. במסורת הנוצרית מריה מתוארת כ"תיבת נוח" חדשה, שכן היא מקיימת את הבטחתו של אלוהים להציל את האנושות. בטרימו פסל מריה ובנה ישו התינוק בידיה. מצידי השער פסלי עמוד ששוחזרו על ידי ויולה-לה-דוק וסדנתו, ובהם: מצד שמאל – הקיסר קונסטנטינוס, מלאך, סן דני ערוף הראש ומלאך נוסף; מצד ימין – יוחנן המטביל, סטפנוס הקדוש, סן ז'נביב והאפיפיור סילבסטר. בבסיסי פסלי העמוד ישנם גילופים המתארים את חיי האדם, חלוף העונות ואת מזלות גלגל המזלות (זודיאק)[10].
- בשער המרכזי התוכנית הפיסולית מוקדשת ליום הדין האחרון כפי שמתואר בבשורה של מתי. השערים והפסלים נוצרו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-13. במשקוף מתוארים המתים הקמים מקברם ואת המלאך מיכאל שוקל את נשמתם וקובע האם פניהם שמאלה – לגן עדן, או ימינה – לגיהנום. בטימפנון יושב ישו על כס שמיימי ומציג את פצעיו לראווה. משני צדדיו, מלאכים הנושאים את סמלי הפסיון: השמאלי נושא הרומח הקדוש (הרומח אמיתי ועשוי ברזל) ואת מסמרי הצליבה, והימני את הצלב עצמו. בארכיוולטים מתוארים פמליית גן העדן: שלושת האבות, נביאים, מורי הכנסייה, קדושים מעונים ובתולות. בצד השמאלי מתוארות בתולות עם מנורת שמן בוערת ומצד ימין בתולות טיפשות שבמנורתן אזל השמן והיא כבתה. זהו משל שמטרתו לשכנע את בני האדם החיים למעשים טובים ולדבקות באמונה. השער שונה ב־1771 בידי ז'רמן סופלו (Soufflot) לבקשת הארכיבישוף: הטרימו הוסר ובמקומו נוספה חופה המכסה את הסקרמנט, ארקדה מעץ מעוטרת במונוגרמה של מריה וכתר המוחזק בידי שני מלאכים, דלתות העץ מהמאה ה-13 הוחלפו בדלתות עץ בהם מתואר ישו נושא את הצלב ובתולה עצובה. המשקוף ניזוק במהפכה הצרפתית. במאה ה-19 שחזר ויולה-לה-דוק את השער כפי שהיה במאה ה-13, כולל שחזור המשקוף, הבתולות בארכיוולטים, פסלי העמוד של שנים עשר השליחים והחזרת הטרימו[11].
- השער הדרומי נקרא שער אנה הקדושה ומוקדש לאמה של מריה. זהו השער הקדום ביותר מבין השלושה, והוא נוצר בסביבות 1200. הפיסול בטימפנון הוא פיסול רומנסקי ישן שיועד במקור לכנסיית סן אטיין שנהרסה. בטימפנון מתוארת מריה יושבת על כס מלכות, ועל ברכיה ישו אוחז בספר חוקים. היא מברכת את בנה ואת המביטים בה. מצדם, שני מלאכים ומשמאל – בישוף פריז, וימין – מלך צרפת. על הארכיוולטים מתוארת הפמלייה השמיימית בפיסול גותי הרמוני ומתוחכם. באפריז מתוארים גם נישואיהם של אנה ויואכים, וכן של מריה ויוסף. בלינטלים שמתחת לטימפנון מתוארת הגעתו של ישו לארץ, מהבשורה (על לידתו) ועד להתגלות. פסלי העמוד, שנהרסו ב־1793, שוחזרו במאה ה-19 בידי ויולה-לה-דוק וכוללים משמאל את מלכת שבא, שלמה המלך ופטרוס, ומימין את פאולוס, דוד המלך, בת שבע ומלך נוסף. בטרימו מתואר מרסל הקדוש, בישוף פריזאי מהמאה ה-5 שלפי המסורת הסיר קללת מזל רע ופורענויות שהייתה על הדיוקסיה[12].
שער בית הרוחב הדרומי מוקדש לסטפנוס הקדוש (סנט אטיין) שנהפך למרטיר (קדוש מעונה) אחרי שנסקל באבנים כאשר קרא את הבשורה. השער מתאר את חייו ומותו של סטפנוס, את עלייתו השמיימה לגן עדן ואת ישו מקבל אותו. בשער ישנם גם מדליונים המתארים חיי פרופסורים וסטודנטים באוניברסיטת פריז.
שער בית הרוחב הצפוני מוקדש למרים, אם ישו (מריה) ומתאר כיצד השפיעה על ילדותו של ישו. בנוסף מספר הפיסול את האגדה על תאופיל (Théophile) שמכר את נשמתו לשטן כדי להפוך לבישוף, מתחרט על מעשיו ונגאל על ידי מריה.
גם בתוך הקתדרלה עצמה יש פסלים רבים. המפורסם שבהם הוא פסל של המדונה וישו התינוק, המוקדש ל"נוטרדאם דה פארי". הפסל פוסל במאה ה-14 עבור הקפלה של Saint Aignan והועבר לקתדרלה רק במאה ה-18. בהתחלה הוא החליף את פסל הטרימו שנותץ במהפכה הצרפתית בשער המוקדש למריה אך בשיפוצים של ויולה-לה-דוק הועבר ליד העמוד הדרום־מזרחי, שם הוא שוכן[13].
ציורים
בנוסף לפיסול העשיר, הקתדרלה מכילה גם ציורים. סדרת ציורים ידועה ששכנה בקתדרלה היא Les Grands Mays, שנתרמה על ידי גילדת הצורפים הפריזאית בשנים 1630–1707. הציורים צוירו על מצע גדול, וגובהם הממוצע הוא כ־3 מטרים. הם מתארים את מעשיהם של שנים עשר השליחים ותלמידיו של ישו להפצת תורתו. כ־76 ציורים כאלה נעשו בידי מיטב אמני פריז, והם ניתלו בספינות המשניות ובקפלות של הקתדרלה.
בעת המהפכה הצרפתית הועברו הציורים למוזיאונים, ורק מאוחר יותר הוחזר חלקם לקתדרלה. הם הוסרו בשנית במאה ה-19 מאחר שנחשבו ללא מתאימים לסגנון הקישוטי של הקתדרלה. נותרו רק 50 מהציורים, ורק 13 מהם נמצאים בתצוגה בקתדרלה[14].
בפינה המזרחית של בית הרוחב הדרומי נמצא ציור של תומאס אקווינס שצויר ב־1648.
קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מבט ממזרח
חלון ויטראז' בקתדרלה
- גובה המגדלים המערביים: 69 מטר.
- גובה צריח המצלב של ויולה לה-דוק: 93 מטר.
- גובה קמרונות הספינה הראשית/אולם התווך: 35 מטר.
- אורך הספינה הראשית: 134 מטר.
- רוחב אולם התווך: 41 מטר.
- שטח: 5,500 מטר רבוע.
- אורך מרבי של התמיכות הדואות: 15 מטר.
- קוטר הרוזטה המערבית: 9.6 מטר.
- קוטר הרוזטות בבית הרוחב: 12.9 מטר.
- מספר מדרגות במגדל הפעמון: 442.
- משקל הפעמון "עמנואל": 13 טון.
- העוגב: 7800 צינורות.
- קיבולת: 9,000 איש (בעמידה).
אוצר הקתדרלה עשיר וכולל שרידי קודש לצד תשמישי קדושה יקרים ויצירות אמנות יקרות. בית האוצר ממוקם דרום־מזרחית לבית הרוחב הדרומי. במהלך השנים סבל האוצר מאבדות רבות, כאשר חפצים יקרים, ובעיקר כאלה העשויים מזהב או מכסף הותכו ונמכרו כדי לממן צרכים כלכליים של הכנסייה והמלוכה. בתקופת המהפכה הצרפתית הולאם אוצר הקתדרלה וכל האוצרות הותכו או נמכרו. ב־3 במרץ 1791 הוצא צו שכל חפץ שלא משמש לפולחן יוחרם ויותך, וב־10 בספטמבר 1792 הורחב הצו גם לגבי חפצים ששימשו לפולחן פעיל. אחרי הקונקורדט הוקם האוצר מחדש, וחפצי ערך רבים נתרמו הודות לנפוליאון בונפרטה, הכמורה ומאוחר יותר המלוכה. ברם, במהומות של 1830 ו-1831 שוב נפגע האוצר ואבדו חפצים רבים. ב־1905 נחקק חוק הפרדת הדת מהמדינה בצרפת, והמדינה הלאימה אוצרות שהיו בקתדרלה קודם לחוק זה. מאז לא קרו אסונות רבים לאוצר, למעט מספר גנבות[15].
בית האוצר גם הוא סבל מנזקים במהלך השנים. מאז הקמת הקתדרלה היה ממוקם האוצר דרומית דרום־מזרחית לבית הרוחב הדרומי. במאה ה-18 עמד בית האוצר כמעט חרב והאדריכל ז'רמן סופלו תכנן בית אוצר חדש בשילוב סגנונות גותי ויווני. אבן הפינה הונחה ב־12 באוגוסט 1755. ברם, בית האוצר ניזוק באופן בלתי-הפיך במהומות של 1830 ו-1831 ולא ניתן היה לשחזרו. ויולה-לה-דוק ולאזוס בנו בית אוצר חדש בשנים 1845–1850 והקימו אותו סביב קלויסטר ובו חלונות ויטראז' יפים. חלונות בית האוצר נעשו על ידי Maréchal de Metz. ומתארים את הבישופים והארכיבישופים של פריז[16]. ויולה-לה-דוק לא בנה רק את בית האוצר אלא תכנן גם חלק מהריהוט שבתוכו, כולל הארונות ומספר חפצים. בכניסה לבית האוצר תלויים שניים מציוריו: ביזת ארמון הבישוף ב־14 בפברואר 1831, וטיוטה של צריח המצלב[17].
האוצר היקר ביותר בקתדרלה הוא קופסה עגולה מזהב דמוית גביע המעוטרת בכתר המכילה לפי המסורת שרידים מכתר הקוצים של ישו. קופסה זו תוכננה על ידי ויולה לה-דוק ויוצרה על ידי הצורף פלסיד פוסיילג-ריסאן (Placide Poussielgue-Rusand). ויולה-לה-דוק תכנן את הקופסה בהשראת קופסה דומה מימי הביניים. הקופסה מעוטרת בכתר ועליו שושני פלר דה ליס, סמל לבית קאפה – המלוכה של צרפת. את המגש הראשון תומכות תשע כימרות. המגש מקושט ברקמת חוטי זהב ואבני חן. בין הכימרות פסלים של הלנה הקדושה המחזיקה את הצלב, המלך בולדווין השני, קיסר קונסטנטינופול שכשרביטו וכדור המלכות שלו בידו, ולואי הקדוש המחזיק את כתר הקוצים בידיו כאשר הוא יושב על כס מלכות שראשי אריות מהווים את מסעדי הזרועות שלו. מעל למגש הראשון עמוד מרכזי מעוטר בעלווה ועליו המגש השני, עליו נמצא קופסה המכילה את שריד הקודש. המגש השני מעוטר בנישות ובהן פסלי השליחים מתחת לחופות. מעל המגש השני נמצא כתר ועליו שושני פלר-דה-ליס משובצים באבני חן יקרות. הקופסה שתכנן ויולה-לה-דוק בסגנון נאו-גותי החליפה קופסה בסגנון קלאסי שנוצרה תחת שלטון נפוליאון בונפרטה עבור כתר הקוצים. הקופסה של ויולה-לה-דוק נבחרה כדי לכבד את "האדריכלות הלאומית" של צרפת, הלא היא האדריכלות הגותית[18].
העוגב
אף כי מספר עוגבים הותקנו בקתדרלה לאורך השנים, הראשונים שבהם לא היו מתאימים למבנה. בקתדרלה היה עוגב מאז בנייתה, ויש תיעוד של עוגב בקתדרלה מהמאה ה-13. עוגב מתקדם ראשון הותקן בתחילת המאה ה-18 בידי קליקו (Cliquot). חלק מהצינורות המקוריים של קליקו בחטיבת הדוושות ממשיכים להישמע בעוגב גם היום, למעלה מ־270 שנה אחרי שהותקנו. העוגב שופץ ונבנה מחדש כמעט לחלוטין במאה ה-19 בידי אריסטיד קאוואייה-קול (Aristide Cavaillé-Coll). בתחילת 1989 נעשה שחזור נוסף בעוגב, שהסתיים ב־1992.
לעוגב הגדול של קתדרלת נוטרדאם יש 7,800 צינורות, 900 מהם מסווגים כהיסטוריים. העוגב בעל 109 משלבים, חמש מקלדות בנות 56 קלידים כל אחת ומקלדת דוושות בת 32 קלידים. בדצמבר 1992 הושלמה עבודת מחשוב העוגב, שכללה את חיבורו לרשת LAN מקומית.
משרת נגן העוגב של קתדרלת נוטרדאם נחשבת לאחת המשרות הנחשקות ביותר בתחום זה בצרפת, ביחד עם המשרה המקבילה בכנסיית סן-סולפיס בגדה השמאלית שבה נמצא העוגב הגדול ביותר של קאבאייה-קול. בין נגני העוגב הידועים ביותר של נוטרדאם נמנה לואי ויירן (Louis Vierne), שהחזיק בה בשנים 1900–1937. בתקופת כהונתו, שונה צבע האורגן של קאבאייה-קול, בייחוד בשנים 1902 ו-1932. פייר קושרו (Pierre Cochereau) הוביל שינויים נוספים (רבים מהם תוכננו בידי ויירן), כולל הפיכת הפעולה לחשמלית (בין השנים 1959-1963). הקונסולה המקורית של קאבאייה-קול הועברה למוזיאון הקתדרלה והוחלפה בקונסולה חדשה בסגנון אנגלו-אמריקני. שינויים נוספים כללו הוספת משלבים בין השנים 1965–1972, בייחוד בחטיבת הדוושות (פדלים); חיבור מחדש של תערובת המשלבים; וההוספה של 3 מעצורי קנים "en chamade". אחרי מותו הפתאומי של קושרו ב־1984 מונו 4 נגני עוגב לנוטרדאם ב־1985: ז'אן-פייר לגה (Jean-Pierre Leguay), אוליבייה לטרי (Olivier Latry), איב דברנה ( Yves Devernay) שמת ב־1990 ופיליפ לפבר (Lefévre). זה היה זכר למנהג מהמאה ה-18 שבו לקתדרלה היו 4 נגני עוגב רשמיים, כל אחד מנגן 3 חודשים בשנה.
בקתדרלה יש שלושה עוגבים: העוגב הגדול – העתיק שבעוגבי הקתדרלה המותקן מתחת לחלון הרוזטה המערבי, עוגב המקהלה – עוגב בן 30 משלבים שהותקן במאה ה-19 בבית המקהלה, ועוגב נייד, שתפקידו ללוות את המקהלה והזמרים[19].
פעמונים
בקתדרלה הותקנו פעמונים למן הקמתה. הם שימשו לצרכים ליטורגיים, לציון השעה וכן לקריאה למאמינים לבוא ולהתפלל. בעת השלמתה היו בקתדרלה שמונה פעמונים במגדל הצפוני, שני פעמונים גדולים במגדל הדרומי ושלושה פעמונים במגדל המצלב. בעת המהפכה הצרפתית נהרסו חלק מפעמוני הקתדרלה, שהורדו והותכו. הפעמון הגדול "עמנואל" ניצל מגורל זה.
הפעמון "עמנואל"[20] הותקן במגדל הדרומי של קתדרלת נוטרדאם דה פארי ב־1685 ונחשב לאחד הפעמונים הגדולים והאיכותיים באירופה. הוא שוקל 13 טון, וענבלו שוקל 500 ק"ג. לפי ספרו הבדיוני של ויקטור הוגו אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער ששימש כמצלצל פעמונים בקתדרלה ואהב את אסמרלדה היפה. מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד. הפעמון צלצל מאות בשנים לציון מאורעות היסטוריים בחיי האומה הצרפתית.
במגדל הצפוני ארבעה פעמונים, שהחליפו את אלה שנהרסו והותקנו ב־1856 והם משמשים לקרוא לתפילות, ופעמון אנגלוס (Angelus – אנז'לי) המציין את השעה. ב־1867 הותקן קריון (פעמונה) המחובר לשעון מונומנטלי שנמצא בצריח. הפעמונה נמצאת במבנה הקתדרלה כדי שתישמע בפנים. הקריון לא פועל ומומחים לומדים את הנושא על מנת לשחזרו ולתקנו[21].
הפעמון הגדול "עמנואל"
הפעמונים החדשים של הנוטרדאם מוצגים לראווה בספינה הראשית, לפני התקנתם במגדלים (2013)- צלצול הפעמון מארי
קתדרלת נוטרדאם נמצאת בלב ליבה של העיר פריז, על האי איל דה לה סיטה שבמרכז נהר הסן. אף שהקתדרלה נבנתה על אי, היא מקושרת היטב למרקם העירוני של פריז באמצעות מספר גשרים ולכן התאימה לשמש כמרכזה ההיסטורי של העיר. סביב הקתדרלה היו בנויים בעבר בנייני מגורים, אשר נהרסו עם השנים. חלקה הדרומי וחלקה המזרחי של הקתדרלה פתוחים לכיוון הנהר וניתן אף לראות אותה מהגדה השמאלית (הדרומית) של הנהר, אך עד המאה ה-19 הוסתר חלקה התחתון של הקתדרלה על ידי בניינים אלו ורק חלקה העליון בלט על פני קו הרקיע. התבלטות צריחיה של הקתדרלה מעבר לקו הבניינים השכנים היה קיצוני יותר בימי הביניים, עוד טרם נבנו מבנים גבוהים נוספים בפריז. על כן שימשה הקתדרלה כנקודת ציון עירונית ברורה מאוד שנראתה מרחוק, וסימנה את מרכז העיר. סביב הקתדרלה היו רחובות צרים ובהם מסחר ובנייני מגורים (נשאר רחוב רק בצידה הצפוני), אשר לא איפשרו לראות את כל הקתדרלה במבט מהרחוב. מסיבה זו נתפשה הנוטרדאם, בייחוד עם פסלי הגרוטסק והגרגוילים המקיפים אותה, כמבנה מפחיד ואפוף מסתורין. הכיכר שבחזיתה המערבית של הקתדרלה הייתה מרחב פתוח עוד מימי הביניים, וממנה נראתה החזית הראשית במלוא הדרה. בכיכר זו היה מתקיים שוק, והיא היוותה את החלל הציבורי החשוב ביותר של פריז באותה עת. עד היום מצויה בכיכר נקודה מובלטת בריצוף המכונה "נקודת האפס" ("Point zéro"), והיא נחשבת לקילומטר אפס, ממנו נמדדים המרחקים לכל רחבי צרפת. נקודה זו שהייתה אבן המילין ההיסטורית מופיעה עד היום כנקודת ציון רשמית של מרכז העיר בכל המפות. על פי אמונה עממית, כל מי שעומד מעל נקודת האפס בהכרח עוד יחזור לפריז.
קתדרלת נוטרדאם נחשבת לפנינה אדריכלית וכאב־טיפוס של האדריכלות הגותית. היותה אחת מהמבנים הגותים הראשונים באירופה ששילב את רוב המאפיינים הגותיים, ועוד בדרגה גבוהה של גימור, הפכו אותה לסמל. עד להקמת מגדל אייפל הייתה הקתדרלה המבנה הגבוה בפריז, ומגגה נשקף נופה של העיר.
בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון החל בצרפת, ובייחוד בפריז, גל של הריסת ארמונות וכנסיות, כנקמה ב"שלטון הישן" של האצולה והכמורה. הנוטרדאם, בשל מעמדה הרם, הצליחה לשרוד גל זה.
הנוטרדאם כיכבה בספרו הנודע של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם", ספר שהקנה לה פופולריות רבה בקרב הציבור הרחב ואף ביטל תכנונים של מהנדסי פריז להרסה. ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד המאה ה-18 זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך. הקתדרלה הייתה זירת ההתרחשות העיקרית בעיבוד האנימציה לסיפור "הגיבן מנוטרדאם" של חברת וולט דיסני, ואף לקחה חלק פעיל בעלילה. הקתדרלה בסרט סימלה קדושה, מוסר וחמלה.
מאז הופיעה הנוטרדאם במספר רב מאוד של סרטי קולנוע, ביניהם סרט האנימציה "הגיבן מנוטרדאם" של חברת וולט דיסני, במחזמר "נוטרדאם דה פארי" ואף במספר משחקי וידאו וכן במשחק לוח בשם "נוטרדאם". בסרט "ואן הלסינג" הגיבור הורג בפנים את מר הייד. בעיירה ספרינגפילד בסדרה "משפחת סימפסון" ישנה קתדרלה שהיא העתק מצויר של נוטרדאם.
הקתדרלה הופיעה במשחק המחשב Assassin's Creed Unity ודגם תלת-ממדי מפורט שלה נוצר לאחר מחקר ממושך של שנתיים. אחרי השריפה ב-2019 הודיע מפתחת המשחק, חברת יוביסופט שהיא תעמיד לרשות המשחזרים את התוכניות והמודלים של הקתדרלה שיצרה בשביל המשחק וכן תרמה כסף לשחזור.
קתדרלת נוטרדאם בלילה
ירכתי הקתדרלה
בית המקהלה של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
מבט מנהר הסיין על החזית הדרומית, הבנויה בסגנון גותי קורן
החזית הדרומית
מבט על החזית הדרומית מהפנתאון של פריז
שער הכניסה הראשי
פרטי פיסול בטימפנון, מעל השער
ציור ריאלסיטי מאת אונורה דומייה של רחוב בפריז על רקע הקתדרלה
הספינה הראשית של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
גרגוילים בחזית המבנה
צריח המצלב המחודד במבט מזרחה ממגדל הפעמון המערבי
דגם הקתדרלה מלגו
חלון הרוזטה הצפוני
האפסיס של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
חלונות ויטראז' בקתדרלת נוטרדאם דה פארי
הפלש שבנה ויולה-לה-דוק בקתדרלת נוטרדאם דה פארי
קמרונות הסקספרטיט של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
גני קתדרלת נוטרדאם דה פארי
קתדרלת נוטרדאם דה פארי
.JPG)
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל פריז | ||
| פורטל האדריכלות | ||
| פורטל הנצרות | ||
|
עיינו גם בפורטל
פורטל האדריכלות הוא שער לכל הנושאים ולכל תחומי המשנה של האדריכלות. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות האדריכלות, מבנים ואדריכלים בעלי חשיבות, מושגים ומונחים, ומסגרות עם קישורים לתחומים קרובים או חופפים, כגון הנדסה אזרחית, ותכנון עירוני. |
אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת נוטרדאם
- מידע על הקתדרלה ותמונות, באתר Structurae.de
- אתר קתדרלת נוטרדאם לילדים – מתוך האתר הרשמי
- מידע ותמונות על הקתדרלה
- תיאור פואטי של הקתדרלה, באתר Gothic Earthlore
- תמונות ומידע על הקתדרלה
- Notre Dame de Paris – מצגת תמונות מלווה בקריינות, ביוטיוב
Notre-Dame de Paris – The Gothic Cathedral, גלריית תמונות בפליקר- תמונות ב־PBase
- דגם תלת-ממדי, ב־Google SketchUp
- מבט אווירי: גוגל, ויקימפיה
- מפת רחובות: מולטי-מפה
- מידע לתייר
- Historian Uses Lasers to Unlock Mysteries of Gothic Cathedrals, נשיונל ג'יאוגרפיק, 22 ביוני 2015
טקס נישואין בנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1930 - טקס תפילה בנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1940
- פאולוס השני במיסה בנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1997
- העוגב של נוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 2013
- פעמונים חדשים בנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 2013
- טקס לציון 800 שנה לנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 31 בדצמבר 1964
- טקס לציון 850 שנה לנוטרדאם, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 12 בדצמבר 2012
נעמה ריבה, סמל גותי למוד הרס: קתדרלת נוטרדאם בפריז, קווים לדמותה, באתר הארץ, 16 באפריל 2019- אסף פינקוס, החטא, הוורד והגאווה: סיפורה של כנסיית נוטרדאם, באתר ynet, 17 באפריל 2019
- תמר שבק, נוטרדאם, יזע ודמעות, באתר "ידיעות אחרונות", 31 ביולי 2019
- Notre Dame rises again, נשיונל גאוגרפיק, 2022
- מאמר מאויר כיצד תשוחזר קתדרלת נוטרדאם דה פארי, נשיונל גאוגרפיק, 18 בינואר 2022
- הניו יורק טיימס, אחרי שהקתדרלה נשרפה, לגו מציעה דרכים לבנות אותה, באתר הארץ, 15 ביוני 2024
- קתדרלת נוטרדאם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קתדרלת נוטרדאם, ברשת החברתית פייסבוק
קתדרלת נוטרדאם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קתדרלת נוטרדאם, ברשת החברתית אינסטגרם
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
