Remove ads
ספר מאת ויקטור הוגו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגיבן מנוטרדאם (בצרפתית: Notre-Dame de Paris; "נוטרדאם מפריז"[1]). הוא הרומן הגדול הראשון של הסופר הצרפתי ויקטור הוגו שנכתב בשנת 1831. הספר תורגם לשפות רבות, זכה להצלחה כבירה בעולם ועובד למספר מחזות וסרטים.
אזמרלדה משקה את קווזימודו הגיבן במים | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ויקטור הוגו |
איורים | לוק-אוליבייה מרסון |
שפת המקור | צרפתית |
סוגה | רומן |
נושא | מורשת תרבותית, מנהג, אדריכלות גותית |
מקום התרחשות | פריז, Cour des miracles, כיכר העירייה של פריז, נוטרדאם, Palais de Justice, Paris |
תקופת התרחשות | 1482 |
הוצאה | |
הוצאה | Azernashr |
תאריך הוצאה | 1831 |
מספר עמודים | 940,512 |
במרכז הספר המקורי עומדת הקתדרלה עצמה, והוגו מקדיש עמודים רבים כדי לתאר אותה, ולפרוש את השקפת עולמו האומנותית. לכן הוגו לא אהב את התרגום לאנגלית, שמעמיד בכותרת הספר את הגיבן עצמו, ולא את המבנה.[2]
הספר מחולק לאחד עשר ספרים, שכל אחד מהם כולל שניים עד שמונה פרקים, ומספר את סיפורם של קווזימודו, הגיבן המעוות והחירש המצלצל בפעמונים של קתדרלת נוטרדאם, אזמרלדה הצוענייה היפהפייה, פבוס – קצין ומושא אהבתה, פייר גרינגואר – צעיר המאוהב באזמרלדה, והארכידיאקון קלוד פרולו, אפוטרופוסו של קווזימודו, הכרוך גם הוא אחר אזמרלדה, באהבה אסורה ומעוותת. דמות נוספת המניעה את העלילה היא האחות גודול, סגפנית ערירית, אשר בתה נחטפה שנים רבות לפני ההתרחשויות בספר על ידי צוענים ובעקבות כך היא מתעבת צוענים ואת אזמרלדה בפרט.
בנוסף ישנם בספר מספר פרקים ארוכים בהם מתאר הוגו את קתדרלת הנוטרדאם ואת פריז של ימי הביניים, ושוטח את תפיסתו האומנותית והאדריכלית. פרקים אלו הושמטו במהדורות הראשונות, ולאחר שהספר זכה להצלחה כבירה הם נוספו במהדורות המאוחרות.
הסיפור מתרחש בפריז של 1482 תחת שלטונו של לואי האחד עשר. במרכז העלילה קתדרלת נוטרדאם המצויה בשכונת עוני של פריז (בניגוד למציאות). בכנסייה עובד כומר קתולי, קלוד פרולו, אשר מאמץ תינוק אשר ננטש בשל כיעורו ומכנהו קווזימודו. שמו של קווזימודו הוא מעין "לשון נופל על לשון" – מחד, שמו ניתן לו כיוון שהוא התגלה על ידי פרולו על מפתן הכנסייה בבוקרו של שמיני של פסחא, הנקרא גם "יום ראשון קווזימודו" (על שם תפילה הנאמרת ביום זה, ונפתחת במילים "כתינוקות בני יומם" – "Quasi modo geniti infantes"); ומאידך, פירוש המילה Quasimodo בלטינית הוא "כמעט מוכן" או "עשוי למחצה", ביטוי הרומז על מומו של קווזימודו. התינוק גדל ומשמש כמצלצל הפעמונים של הקתדרלה, ובמקביל הוא הופך לשנוא על כל הבריות בשל מראהו המעוות (גיבן, מעוות ובעל עין אחת), ולחירש בגלל קולות הפעמונים, כשהאדם היחיד שהוא אוהב ומבין הוא הכומר פרולו.
הספר נפתח במחזה מוסר שמעלה המחזאי פייר גרינגואר (המבוסס על דמות היסטורית אמיתית) בפני האצולה. המחזה נכשל ובמקומו מתחוללת מהומה, במהלכה מכתירים את קווזימודו ל"אפיפיור השוטים" בגלל כיעורו. בלילה גרינגואר תועה והולך בעקבות אזמרלדה – צוענייה יפהפייה שרוקדת עם עז ברחבת הקתדרלה, אך היא מותקפת בידי שני אנשים – שהמחזאי מזהה ככומר וכגיבן. גרינגואר אינו מצליח להציל אותה, אך משמר העיר מתערב, מציל את הצוענייה ועוצר את הגיבן. גרינגואר ממשיך לתעות ומגיע אל חצר הקבצנים, מועמד למשפט ונידון למוות בידי מלך החצר. הדרך היחידה שבה הוא יכול להינצל הוא אם אחת הנשים תינשא לו. אזמרלדה בת ה-16 מסכימה להצעה כדי להציל את חייו, אך מבהירה שהנישואין הם רק לצורך הצלת חייו. למעשה היא מתאהבת בקצין המשמר שהציל אותה מידי החוטפים – סרן פבוס דה שאטופר, צעיר הולל שמאורס לבת דודו.
קווזימודו החירש מואשם בניסיון חטיפתה של אזמרלדה, ונגזרים עליו עינויים לעיני העוברים ושבים. לאחר שנסתיימו העינויים הוא מתחנן לעזרה. אזמרלדה חשה לעזרתו והוא מתאהב בה. במקביל אנו מתוודעים לסיפורה של האחות גודול, "השקית" – סגפנית היושבת בקביעות באחד מתאי הכפרה העירוניים – מסתבר שמוצאה מאחד הכפרים הסמוכים לפריז, ובתה נחטפה בידי הצוענים חמש עשרה שנים קודם, ובמקומה השאירו לה ילד מעוות וגיבן – שאותו היא נטשה בכנסייה. מאז היא מתעבת צוענים, ובפרט את אזמרלדה.
הכומר פרולו לומד מגרינגואר (שמכנה את עצמו כעת פילוסוף ועובד כלהטוטן רחוב) על אהבתה של אזמרלדה לסרן פבוס, עוקב אחריו, וכאשר הוא מוצא את אזמרלדה בחיקו של פבוס הוא מתנפל עליו מן המסתור ודוקר אותו. הוא חומק מהמקום, וכשמגיעים אנשי המשמר הם עוצרים את אזמרלדה והעז שלה, ומענים אותה עד שהיא מודה שהיא מכשפה ושניסתה להרוג את הקצין. אזמרלדה נידונת למוות יחד עם העז, המסמלת את השטן, ונכלאת במרתפי הכלא. הכומר פרולו מגיע ומתוודה על אהבתו אליה, ומציע לה שיציל אותה ובתמורה היא תסכים לחיות איתו, אך היא מסרבת ומבהירה שהיא תעדיף למות ולא להיענות לאהבתו. בדרך אל הגרדום מגיע קווזימודו, חוטף את הצוענייה מידי המוציאים להורג ומכניס אותה אל הקתדרלה, המוגנת מפניהם ומשמשת כמקום מקלט המעוגן בחוק עתיק. הגיבן המאוהב באזמרלדה דואג לה לאוכל ובגדים, אך היא נחרדת ממראהו המעוות ולכן הוא שומר ממנה מרחק ומקפיד להשגיח עליה.
כשהכומר מגלה שאזמרלדה מצאה מחסה בקתדרלה, הוא פונה לגרינגואר ומשקר לו שצו ממשלתי עומד להפקיע את זכותה של אזמרלדה למחסה בנוטרדאם, ולהוציא אותה להורג. גרינגואר רותם את כל הקבצנים (וביניהם גם ז'אן פרולו, אחיו הלא יוצלח והנהנתן של הכומר) ליצור מהומה, ובמהלכה להציל את אזמרלדה אחותם. קווזימודו החירש רואה את התהלוכה מתקרבת אל הקתדרלה, אך הוא טועה ומניח שהצועדים רוצים להרוג את אזמרלדה, ולכן הוא מגן על הנוטרדאם באמצעות אבנים ועופרת מותכת, ומביא למותם של רבים מהפושטים. רגע לפני שהקבצנים מצליחים להשתלט סופית על המבנה, מגיעים חיילי העיר בפקודת המלך לואי האחד עשר ומפזרים אותם לכל עבר. קווזימודו ממהר אל תאה של הצוענייה ומוצא אותו ריק.
במקביל למהומה, נכנסים פרולו וגרינגואר בסתר דרך דלת סודית ומוציאים את אזמרלדה. גרינגואר נמלט עם העז, ופרולו חושף את עצמו, מתוודה שוב על ייסורי אהבתו לצוענייה היפה, ואומר שהוא מסכים לסבול את כל ייסורי הגיהנום בשביל לחיות איתה. אזמרלדה מסרבת, ופרולו מסגיר אותה לידי האחות גודול שתשמור עליה, בזמן שהוא הולך לקרוא למשמר שיעלה אותה לגרדום. בזמן ש"השקית" מחזיקה את אזמרלדה, היא מזהה שהיא בתה האבודה, אך רגע אחרי שהן מתאחדות מגיעים חיילי המשמר. הסגפנית מסתירה את בתה, אבל למשמע קולו של אהובהּ קפטן פבוס הצוענייה מסגירה את עצמה – אך הוא מתעלם ממנה והיא מועלה לגרדום. אימה מתה משברון לב למרגלות עמוד התלייה.
על גג הנוטרדאם צופה פרולו במותה תוך כדי צחקוק, וקווזימודו מגיח מאחוריו ודוחף אותו אל מותו. לבסוף, הולך קווזימודו לחדר המתים לחבק את גופתה של אזמרלדה, ומת מרעב כשהוא לצדה. בחתימת הספר מסופר כי בפריז, במקום בו מאוחסנות גופותיהם של המוצאים להורג – נמצא שלד של אישה מחובקת על-ידי שלד של גיבן. בניסיונות שנעשו להפריד בין השלדים, שלד הגיבן מתפורר.
הספר תורגם מספר פעמים לשפה העברית:
תרגום ראשון לעברית יצא תחת השם "המכשפה מפריס" – בתרגומו של יעקב שטיינברג, הוצאת אמנות 1931. תרגום זה הודפס לאחרונה בשנת 1965.
כמו כן, יצא הספר לאור בתרגומים הבאים:
בישראל אף נכתב על ידי רחל שפירא השיר "אסמרלדה" בביצוע גלי עטרי, על אותו מקרה בו אסמרלדה נתנה לגיבן מים צוננים לאחר שכל אנשי העיר לעגו לו.
בנוסף, תורגם לעברית השיר "Belle" (יָפה) מתוך המחזמר הצרפתי "Notre Dame de Paris" על ידי מקס שפקס לבקובסקי. בעברית נקרא "החטא של אזמרלדה" שבוצע על ידי: אלון שר, לירון רמתי ומאור תיתן – מתוך האלבום "אהבה עולמית"[3].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.