Loading AI tools
תקופה בתולדות יוון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תולדות יוון העצמאית בעת העתיקה נמשכו כאלף שנים במהלך העת העתיקה, מתקופת המעבר בין התרבות המיקנית ועד לכיבוש יוון על ידי רומא. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו. התרבות היוונית לא הייתה מוגבלת לחלקו הדרומי של חבל הבלקן, אזור גאוגרפי שבו שוכנת יוון המודרנית. תנועת קולוניזציה גדולה שיזמו היוונים הביאה יוונים רבים לחלקים גדולים של הים התיכון. מלבד איי הים האיגאי, ריכוזים יווניים גדולים היו באסיה הקטנה ואילו במערב ידועה יוון הגדולה – אזור התיישבות יווני שכלל את דרום חצי האי האפניני והחלק המזרחי של סיציליה. מלבד הריכוזים האלה היו מושבות יווניות רבות מפוזרות בחלקים נרחבים של הים התיכון ומעט גם בחופי הים השחור, במיוחד באזורים שבהם השלטון המרכזי היה חלש ולא היה מסוגל להתנגד להתיישבות היוונית.
בעת העתיקה יוון לא הייתה מדינה אחת. מדינות רבות, חלקן גדולות כמו אתונה וספרטה שמספר תושביהן עלה לכמה מאות אלפים וחלקן קטנות שמספר תושביהן לא עלה על אלפים ספורים, היו המאפיין של החיים היוונים. חלק מהמדינות היו בעלות חברה עירונית מפותחת והתבססו על עיר-מדינה, הידועה בשם הפוליס. הפוליס שלטה על הסביבה הגאוגרפית המידית שלה ובדרך כלל הייתה קטנה בשטחה. חלק מהיוונים לא יצרו פולייס[1] אלא התגוררו במסגרות שבטיות או אגרריות בלי שלטון מרכזי מסודר. כתוצאה מכך לא הייתה צורת משטר אחידה או תרבות אחידה. כל אזור היה בעל מאפיינים המיוחדים לו, אם כי היו ליוונים העתיקים גם מאפיינים משותפים רבים.
היוונים סיווגו את עצמם לכמה קבוצות אתניות: איונים, דורים, איולים ואכאים. כל קבוצה דיברה ניב משלה של השפה היוונית, מלבד האכאים שהשתמשו בניב הדורי.
ערך מורחב – חבל הבלקןהתרבות היוונית פרחה בדרומו של חבל הבלקן. אזור זה מתאפיין באקלים ים תיכוני: קיץ חם ולח וחורף גשום וקריר. חבל הבלקן שופע במים, אך הקרקע הראויה לעיבוד חקלאי היא מעטה בגלל רכסי הרים רבים. רכסים אלה לא רק דחפו את היוונים להוציא את פרנסתם מן הים, אלא גם הגדירו הלכה למעשה את העולם היווני.[2] בעמקים הפוריים התפתחו הפולייס שגבולותיהן היו מופרדות על ידי רכסי ההרים. הרכסים מנעו מעבר נח מעמק אחד למשנהו ותרמו בכך לפירוד הפוליטי שאפיין את יוון. יתר על כן, הקרבה לים ושפע המפרצים והנמלים הטבעיים אפשרה את פיתוח התעבורה הימית ביוון, במיוחד בתקופה שבה אמצעי התעבורה היבשתיים היו פרימיטיביים מאוד.[3]
הגאוגרפיה השפיעה גם על הכלכלה המקומית. העמקים הקטנים לא אפשרו עדרי בקר או סוסים גדולים. לכן, מרבית המשק החקלאי היווני התרכז בצאן כמו כבשים, עזים וכו'. הייתה לכך השפעה גם על תרבות הלחימה היוונית – מיעוט הסוסים הזמינים למלחמה הקטין מאוד את חילות הפרשים היוונים ואלה הסתמכו בעיקר על חיל הרגלים.
המרכז הגאוגרפי של יוון היה בחלקו הדרומי של חבל הבלקן. הגאוגרפיה היוונית התחלקה באופן גס לדרום מערב יוון בחצי האי פלופונסוס עם ספרטה כפוליס הדומיננטית באזור במשך רוב התקופה, אטיקה בדרום מזרח עם אתונה כפוליס הדומיננטית. בויוטיה עם תבאי כפוליס העיקרית, פוקיס ולוקריס (אנ') היו במרכז יוון ואילו תסליה בצפון. מלבד שטחים אלה בעלי הקשר ההדוק לתרבות היוונית, מספר ישויות מדיניות נוספות חלקו את התרבות היוונית. אפירוס ומוקדון הן מייצגות בולטות לכך.
הקולוניזציה היוונית שהחלה במאה ה-8 לפנה"ס הפיצה את התרבות היוונית ברחבי המזרח התיכון. תושבות (ἀποικία) חשובות רבות הוקמו באסיה הקטנה ובאזור איטליה – בחצי האי האפניני וסיציליה עם הפוליס החשובה סירקוסאי. התיישבות נוספת, אם כי פחות חשובה מבחינת ההשפעה הפוליטית הייתה לאורך חופי הים השחור ובלוב. התושבות היווניות היו עצמאיות מפוליס האם, אם כי קשרים "משפחתיים" התקיימו בין פוליס האם לבתה בניכר. חלק מהתושבות הפיצו את הקולוניזציה הלאה עם הקמת תושבות משלהן. התושבות היווניות עזרו להפיץ את התרבות היוונית באזור.
![Thumb](#/media/קובץ:"Ältestes_Orkaelheiligtum"_in_Griechenland_ist_die_Eiche_von_Dodona._10.jpg)
ההיסטוריה של יוון העתיקה נמשכת לאורך תקופה של למעלה מאלף שנים במהלך העת העתיקה עד לעליית הנצרות ביוון. אין הסכמה בין ההיסטוריונים לגבי תחילתה המדויקת של התקופה כמו גם סופה אך מקובל לחלק תקופה זו לכמה תקופות משנה ברורות ומוסכמות. הדעות חלוקות באשר להכללתה של התקופה המינואית והתקופה המיקנית כחלק מהרצף ההיסטורי הממשיך גם ליוון הקלאסית כמו גם סוף התקופה שלגביו אין הסכמה – יש המציינים את סוף תקופת יוון העתיקה עם מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס, יש הרואים אותו עם כניעתה הסופית של יוון בפני העצמה הצבאית של הרפובליקה הרומית בשנת 146 לפנה"ס ויש הטוענים כי התקופה ממשיכה עד המאה השלישית לספירה עם עליית הנצרות מכיוון שהתרבות הקלאסית לא השתנתה באופן מהותי עד אותה העת[דרוש מקור: כל הרבה דעות בלי מקור אחד?].
ערך מורחב – תקופת המעבר ביווןאין שם אחיד לתקופה שבין 1200 או 1100 לפנה"ס ל-800 לפנה"ס. המקורות האנגליים נוטים להשתמש בביטוי "ימי החשיכה של יוון" (Greek Dark Ages) מקורות אחרים מדברים על "התקופה ההומרית", "התקופה הגאומטרית" ו"ימי הביניים של יוון". הסיבות לחורבן התרבות המיקנית אינן ידועות במלואן, אך ידוע שבערך שבין 1200 ל-1100 לפנה"ס היו גלי פלישה של שבטים שונים ליוון. על פי עדויות ארכאולוגיות רבות, הידרדרות כלכלית ותרבותית התרחשה בעקבות נדידות עמים גם באימפריה החתית ובארצות נוספות סביב מזרח הים התיכון בתקופה זו. גלי פלישה אלו שטפו את יוון מהצפון עד חצי האי פלופונסוס. רק שני מוקדים עיקריים נותרו מחוץ לשליטת הפולשים: אטיקה וארקאדיה.
הדורים התיישבו בעיקר בפלופונסוס והאכאים בשאר יוון (לא להתבלבל עם חבל הארץ אכאיה, שאכן נמצא בפלופונסוס, אך זהו מקרה יוצא דופן של אכאים שהתיישבו בפלופונסוס). רוב הקולוניות שנבנו מחוץ ליוון הן אכאיות. עניין השבטים השונים היה חשוב מאוד ביוון הקלאסית, היות שבני אותו עם בדרך כלל כרתו ברית בינם לבין עצמם. פרט לשבטים אלו ישבו ביוון האטים (תושבי אטיקה) והתסלים. שבטים אלו נמנים עם האוכלוסייה המקורית של יוון.
בתקופה זו, צורת השלטון היוונית עברה בהדרגה ממונרכיה לשלטון האריסטוקרטיה, למעט מקומות בודדים, שבהם המלכים שמרו על כוחם. גם הלוחמה עברה שינוי ניכר – מלוחמת מרכבות ללחימת רגלים.
בתקופה זו נזנחו האמנויות, נשכח הכתב ויוון התדרדרה למצב שהייתה בו בתקופה שקדמה לתרבות המיקנית. עם זאת, בתקופה זו התגבשה השירה בעל-פה, שהולידה מתוכה את פאר היצירה של הומרוס, ובה התהוו גם הניצנים הראשונים של הדגם היווני של עיר-מדינה, הלא הוא הפוליס – צורת ההתארגנות הפוליטית המרכזית ביוון באלף השנים לאחר מכן.
לקראת סוף תקופת המעבר היוונים קיבלו את האלפבית הפיניקי, שהיה פשוט יותר ויעיל יותר מהכתב המיקני, והחלו לשכלל אותו בהתאם לצרכיהם.
ערך מורחב – יוון הארכאיתבמאה ה-8 לפנה"ס החלה ביוון מגמה של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית אשר בישרה על תחילתה של התקופה הארכאית. תקופה זו מתאפיינת בגיבוש המשטר ביוון העתיקה, בכינון הפוליס – עיר המדינה היוונית, בקולוניזציה יוונית של אגן הים התיכון, ובגיבושה ושכלולה של שיטת הלחימה ההופליטית.
המבנה המדיני בתקופת המעבר היה פשוט ולא נדרשו מנגנוני שלטון מורכבים כדי לשלוט על קהילה קטנה. עם גידול באוכלוסייה נוצר לחץ שדרש פתרונות פוליטיים לבעיות חברתיות. כתוצאה מכך, עלתה האריסטוקרטיה לשלטון בחלקים רבים ביוון. שלטון האריסטוקרטיה החזיק מעמד ללא ערעור משמעותי עד המאה ה-7 לפנה"ס. במאה ה-7 לפנה"ס עלו כוחות חדשים שהתהוו כתוצאה מהקולוניזציה ותהליכים חברתיים שונים. כוחות אלה דרשו חלק בשלטון ובמקומות רבים הגיעו מחוקקים וטיראנים שניסו לגבש כללים פוליטיים חדשים לניהול ענייני הפנים בפוליטיקה היוונית. בסופו של דבר, בחלק מהמקומות נותר השלטון האריסטוקרטי על כנו, בחלק עלו הטיראנים ובחלק התהוו משטרים דמוקרטיים שעלו לקראת סוף התקופה הארכאית.
הפוליס החלה להתגבש במאה ה-8 לפנה"ס, עת הופיעו המרכזים האורבניים הראשונים, אך עיור משמעותי החל במאה ה-6 לפנה"ס. הפוליס התגבשה באחד משתי צורות: מספר כפרים התאגדו ביחד ליצירת קהילה משותפת אחת כדי לחלוק במקומות פולחן ונטל ההגנה. האפשרות השנייה היא פיתוח של יישוב קדום שהתרחב על בסיס האזור שמסביבו. הפוליס לא הופיעה בבת אחת במהפכה חברתית, אלא התגבשה לאורך תקופה ארוכה. הפוליס לא מאפיינת את כל הקהילות היווניות. היו קהילות שהמשיכו במבנה השבטי שאפיין אותן בתקופה מוקדמת יותר.
אחד המנועים החשובים ביותר לתהליכים חברתיים מורכבים ביוון הייתה הקולוניזציה היוונית. הסיבות לתופעה זו רבות. הסיבה החשובה ביותר היא גאוגרפית: יוון היא ארץ הררית בעלת מעט קרקע פורייה. לכן, עם גידול האוכלוסייה, ביקשו חלק מהיוונים לעבור ממולדתם למקומות אחרים בחיפוש אחר פרנסה. סיבה אחרת הייתה כלכלית: אף שחקלאות תפסה את הנתח העיקרי בכלכלת יוון בתקופה זו, המסחר עלה בהתמדה ואף נוסדו בתי מלאכה גדולים שייצרו תוצרת ליצוא. יצירה יש מאין של יחידות פוליטיות חדשות הביאה לשכלול של הדגם הפוליטי, שהשפיע חזרה על ערי האם.
בתקופה זו החלו גם להתפתח תחומי התרבות של תיאטרון, שירה, אמנות ואדריכלות לצד התפתחות הפילוסופיה והמדע. נהוג לתארך את סוף התקופה לתחילת המאה ה-5 לפנה"ס, בשנה שבה החלה מלחמת פרס–יוון בה נלחמו מספר ערי מדינה יווניות מול האימפריה הפרסית בשנת 480 לפנה"ס.
ערך מורחב – יוון הקלאסיתנהוג למנות את התקופה הקלאסית בתולדות יוון החל מהניצחון הגדול של הברית היוונית במלחמה נגד הפרסים, בראשית המאה ה-5 לפנה"ס, ועד להשתלטות המקדונית על יוון והכיבושים של אלכסנדר הגדול בדרום ובמזרח (334 לפנ' ואילך). בתקופה זו הגיע לשיא התפתחותו של הפוליס, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, נכתבו מחזות רבים, הוחל בכתיבת היסטוריהֿ, והוקמו מבנים מרהיבים ברחבי יוון.
בראשית התקופה הקלאסית יוון ניצבה מול האיום הפרסי. פרס כבשה את איוניה שהייתה מאוכלסת ביוונים ולאחר מכן ערכה שני מסעי כיבוש נגד יוון. הראשון והקטן יותר שנועד להעניש את אתונה על השתתפותה במרד האיוני הסתיים במפלת הפרסים בקרב מרתון (490 לפנה"ס). המסע השני (הידוע בשם מלחמת פרס–יוון) ארך שנתיים (480–479 לפנה"ס) ולקחו בו חלק כל הכוחות של האימפריה הפרסית. הפרסים הצליחו להגיע עד אטיקה ושרפו את אתונה, אך הפסידו במספר קרבות ונאלצו לוותר על כיבושה של יוון.
אחרי מלחמת פרס–יוון עלה כוח חדש ביוון העתיקה – אתונה. גם לפני המלחמה, הייתה אתונה פוליס חזק ורב השפעה, אך הבכורה הייתה נתונה לספרטה. אתונה הקימה לעצמה אימפריה באיי הים האיגאי והצליחה להדוף את הפרסים לתוך אסיה הקטנה. בסופו של דבר, הספרטנים החלו לחשוש מכוחה של אתונה ושתי המדינות התנגשו בשתי מלחמות. במלחמה השנייה הידועה בשם המלחמה הפלופונסית השנייה (431–404 לפנה"ס) נשבר כוחה של אתונה והיא נאלצה לוותר על שאיפותיה להגמוניה ביוון.
ספרטה שהייתה רגילה לבדלנות נאלצה לצאת את גבולות פלופונסוס, אבל מבנה החברה הספרטנית לא התאים למצב החדש, והמלחמות הבלתי-פוסקות דיללו את חבר האזרחים, ובעקבות כך את מאגר הגיוס. משלא השׂכילו הספרטנים להתמודד עם הנסיבות החדשות, אבדה ספרטה את הבכורה כ-30 שנה לאחר הניצחון במלחמה הפלופונסית, אחרי שהפסידה לתבאי בקרב לאוקטרה (371 לפנה"ס). סדרת פלישות תבאיות לפלופונסוס שברו סופית את הגב הספרטני והם לא חזרו לעולם למעמד הרם שהיה להם במהלך המאה ה-5.
גם תבאי לא הצליחה לשמור על ההגמוניה. מדינות נוספות עלו וירדו, גם אתונה הצליחה להשתקם ממפלתה, בעיקר בזכות המסחר המפותח שלה, אך לא חזרה למעמד שהיה לה בעת העימות עם ספרטה. סדרת מלחמות חדשה ליוותה את התפוררות הסדר הישן. מלחמת הקודש השלישית (356–346 לפנה"ס), מלחמת בעלות הברית של אתונה (357–355 לפנה"ס) (אנ') החלישו מאוד את הכוחות הדומיננטיים בפוליטיקה היוונית.
החלשות הפולייס הוותיקים נתנה אפשרות לפיליפוס השני, מלך מוקדון להביא את מדינתו, שלפני כן נחשבה ספק ברברית, ספק הלנית למעמד בכורה ביוון. בסדרת מלחמות, כשבאחרונה הוא הביס את הצבא המשותף של אתונה ותבאי בקרב כירונאה (338 לפנה"ס) הוא הצליח להטיל את מרותו על יוון. פיליפוס נרצח שנתיים לאחר מכן, בעת ההכנות לקראת הפלישה לפרס. בנו, אלכסנדר, עלה לשלטון תחתיו.
ערכים מורחבים – התקופה ההלניסטית, יוון ההלניסטיתראשית התקופה ההלניסטית במסע הכיבושים של אלכסנדר, או, לפי חלק מהחוקרים, לאחר מותו ועם תחילת מלחמות הדיאדוכים. עם זאת, לאורך החופים של אסיה הקטנה זכתה תרבות יוון למידה לא-מבוטלת של הצלחה גם קודם לכן. סופה של התקופה ההלניסטית נקבע, בדרך כלל, להשתלטות הסופית של רומא על הים התיכון בימי אוגוסטוס. עם זאת, יש הרואים את המשך התקופה ההלניסטית גם במאות הארוכות עד לעליית האסלאם ולניצחונה של הערבית על היוונית באגן המזרחי של הים התיכון.
התקופה ההלניסטית מתאפיינת בהרחבתו של העולם היווני הרחק מזרחה, עד למרכז אסיה בואכה הודו. ראשית התקופה בשני דורות של מלחמת ירושה רבת-משתתפים. כעבור בשנות ה-70 של המאה ה-3 לפנ' התקבעה חלוקת כח שהציבה במרכז שלושה כוחות: מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית באסיה, וממלכת מקדון של השושלת האנטיגונידית. אתונה וספרטה המשיכו להיות שׂחקניות מסדר-גודל שני. במערב אסיה הקטנה עלה כוחה של ממלכת פרגמון. במזרח נוסדה עם הזמן מלכות יוונית עצמאית בבקטריה.
צורת השלטון הבולטת בעולם ההלניסטי הייתה מלוכה, שהתבססה על שילוב בין עצמה צבאית לפולחן אישיות והאלהה של המלכים ובני-משפחותיהם. בארץ האם היוונית נותרו עדיין פולייס משמעותיות, ובמקביל עלה כוחן של "שיתופי-ערים" או "ליגות" (κοινόν), ובמיוחד הליגה האכאית, שמרכזה בצפון ומרכז פלופונסוס, והליגה האיטולית, בצפון-מערב יוון. לצד הליגות גם ספרטה שמרה על עצמאותה, אך חדלה מלהיות כח משמעותי ביוון, למעט תקופות קצרות שבהן מלכים רפורמיסטים ניסו להחזירה לימי הזוהר.
העולם ההלניסטי היה נתון במלחמה מתמדת בין הכוחות המרכזיים לבין עצמם, בין הכוחות המרכזיים למדינות בינוניות וקטנות, ובין הכוחות המשניים לבין עצמם. בארץ האם היוונית היה מאבק מתמיד בין מקדון לבין הליגות והערים העצמאיות (שנתמכו לעיתים קרובות על ידי מצרים התלמית). הלבנט היה מושׂא לריב מתמיד בין מצרים התלמית לבין הממלכה הסלאוקית. תקופת העליונות הצבאית ההלניסטית הסתיימה עם עליית כוחה של רומא, שהכניעה קודם את מקדון, אחריה את הסלאוקים, ולבסוף את מצרים התלמית.
ערך מורחב – החברה ביוון העתיקהבדרך כלל החברה היוונית הבדילה בין כמה שכבות אוכלוסייה: אזרחים בעלי זכויות פוליטיות מלאות, מטויקוי – תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות ועבדים. באזורים שונים היו אמות מידה שונות לכניסה לאחת הקטגוריות הללו. לעיתים, המדד היה רכוש ודי היה ברכוש מעל רף מסוים כדי להיות אזרח בעל זכויות פוליטיות מלאות ולעיתים היה די בלידה להורים ממוצא מסוים, בלי קשר לרכושם, כדי לקבל זכויות פוליטיות – בדומה למצב בדמוקרטיות המודרניות. נשים היו חסרות זכויות פוליטיות, בלי קשר לרכוש משפחתן.
החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי אפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.
ערך מורחב – פוליספוליס (ביוונית πολις, פולייס ברבים) היא קהילה פוליטית אוטונומית כפי שהתקיימה ביוון העתיקה. לרוב הייתה הפוליס גם קשורה למיקום גאוגרפי. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינויה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה – הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון).
ארכון (מיוונית: αρχων) הוא נושא משרה בכירה בכמה פולייס ובמיוחד באתונה העתיקה. משמעות המילה היא "שליט". תפקיד הארכונטים נוצר כתוצאה מהפלת המלוכה באתונה והצורך להחליף את המלך בתפקידיו השונים. במקורן היו משרות הארכונטים מאוישות על ידי בני האצולה האתונאית למשך עשר שנים, אולם בשנת 683 לפנה"ס קוצרה תקופת כהונתם של הארכונטים לשנה.
היות שיוון לא הייתה מדינה מאוחדת אחת, כל אחת מהפולייס הרבות שאכלסו את יוון התאפיינה בשלטון משלה. יתרה מכך, צורת השלטון ביוון העתיקה לא הייתה קבועה לאורך הדורות. השלטון המלוכני שאפיין את תחילת התקופה התפתח לשלטון אוליגרכי עם מרכיבים שונים של סמכות מלוכנית, בהתאם לפולייס. בחלק מהפולייס התפתחה האוליגרכיה לטיראניה וזאת בתורה התפתחה לדמוקרטיה. לא בכל הפולייס הייתה ההתפחות השלטונית הזאת. בחלקן נותר השלטון האוליגרכי או הטיראני עד סוף העצמאות של הפוליס המדוברת כאשר נכבשה על ידי כוח גדול יותר. לעיתים הייתה חזרה לצורת השלטון הישנה. כך למשל יכול היה שלטון דמוקרטי לחזור בפוליס מסוימת לטיראניה וההפך.
טעות רווחת היא החלוקה השרירותית לדמוקרטיות ולאוליגרכיות. אפילו בספרטה, שהיא המודל האוליגרכי, לא היה שלטון רודני – להפך, היו בה המון בלמים ואיזונים. למשל, היו להם שני מלכים שעמדו למשפט כל שנה. פרט למלכים היו להם חמישה אפורים שנבחרו בבחירות רגילות והיו מופקדים על הרשות המבצעת. תפקיד המלכים היה סמלי וכלל את הנהגת הצבא בקרב. גם אתונה חוותה תקופות אוליגרכיות כמו לאחר התבוסה במלחמה הפלופונסית (השלטון ה-30 בשנת 404 לפנה"ס).
ערך מורחב – מעגל המשטריםצורות המשטר העיקריות שנוצרו בתקופה הארכאית: טיראניה, אוליגרכיה ודמוקרטיה התקיימו אלה לצד אלה תוך שהם מחליפים האחד את השני. היוונים קראו לתופעה זו קיקלוס (κύκλος Kyklos – גלגל לפי אפלטון שטבע את המונח והשתמש במונח בחיבורו "המדינה") או אנאקיקלוס (ἀνακύκλωσις), לפי פוליביוס.[4] מספר צורות המשטר שהיוונים ראו נגד עיניהם משתנה על פי המחבר. אפלטון ראה נגד עיניו 5 צורות משטר. לפי פוליביוס הקיקלוס כלל שלוש צורות משטר תקינות התדרדרו מדי פעם לשלוש צורות פגומות. כך הדמוקרטיה התדרדרה לאוכלוקרטיה, המלוכה לטיראניה ואריסטוקרטיה לאוליגרכיה.
המשטרים התחלפו לא רק באורח טבעי בהתפחות פוליטית של הפוליס, אלא גם על ידי שימוש בכוח צבאי. כך למשל תמכו בדרך כלל האתונאים במשטרים דמוקרטיים ואילו הספרטנים העדיפו משטרים אוליגרכיים. הטיראניה שרדה בעיקר בפריפריה של העולם היווני. צורת משטר זו הייתה מקובלת בעיקר ביוון הגדולה ובמזרח, שם היוונים היו תחת שלטון פרסי.
טיראניה היא סוג של משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של פולייס במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, על כל העיר שלט שליט אחד, אשר נקרא "טיראן" – "שליט יחיד" ביוונית. כך, למשל, במקור היווני השם של הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס הוא "אדיפוס טיראנוס" (שליט יחיד).
דמוקרטיה צורת הדמוקרטיה שהייתה מקובלת ביוון העתיקה היא דמוקרטיה ישירה, כלומר כל אזרח השתתף בהחלטות שלטוניות ולא היה גוף ממשלתי נבחר או גוף מחוקק נבחר. כל האזרחים הם אלה שחוקקו את החוקים בהצבעה אישית באספה. כדי לנהל את המשטר נבחרו בדרך כלל קבוצות נבחרות של אזרחים לתפקידים שוטפים. פעמים רבות הבחירה הייתה בהטלת גורל.
אוליגרכיה צורת שלטון שבה רק לבעלי הממון יש אפשרות להשפיע על ההחלטות המתקבלות. צורה זו הייתה נפוצה מאוד ביוון ופעמים רבות היו מאבקים עיקשים בתוך הפוליס עצמה בין מצדדי הדמוקרטיה לבין מצדדי האוליגרכיה. מאבקים אלה לוו פעמים רבות במהפכות כוחניות שגרמו לשפיכות דמים וכליאה של מתנגדים פוליטיים.
המשטר הספרטני היה יוצא דופן ביוון העתיקה. היה זה משטר אוליגרכי, אך בניגוד למשטרים אוליגרכים רבים, בראש המדינה עמדו שני מלכים. הם הנהיגו את הפולשים בגל ההגירה הגדול שהתרחש בסוף התקופה המיקנית וראשית התקופה האפלה. עם הזמן הצטמצמו תפקידיהם לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים בלבד, ונוספו בעלי תפקידים נוספים: 5 אפורים וגרוסיה שהיו בעלי חשיבות פוליטית רבה והמלכים לא היו יכולים לפעול בלעדיהם. הגוף הבוחר הורכב מגברים ספרטנים בני 30 ומעלה.
ערך מורחב – לוחמה יוונית בעת העתיקההלוחמה ביוון העתיקה התאפיינה בצבאות בגודל שלא עלה בדרך כלל על 10,000 לוחמים מכל צד. לעיתים נדירות, בקרבות גדולים במיוחד, צירפו כמה פולייס את כוחותיהם ליצירת צבא גדול יותר.
הטקטיקה המקובלת הייתה פלנקס – מערך צפוף של רגלים המשלבים את מגיניהם ליצירת גוש מונוליטי חזק. בפלנקס שירתו ההופליטים – חיל רגלים כבד שהורכב מבעלי רכוש מספיק לרכוש את כלי נשקם. מלבד הפלנקס היו מעט פרשים, בעיקר באתונה ובתבאי. קרקעות מרעה טובות בצפון יוון, בתסליה ובמוקדון אפשרו להן להקים חילות פרשים גדולים יחסית. שינויים טקטיים במהלך המאה ה-4 לפנה"ס הביאו לשיתוף פעולה גובר בין הפלנקס לחיל הפרשים. גם חיל רגלים קל, הפלטסטים התחיל לתפוס את מקומו במערך הקרבי.
הלחימה הימית התאפיינה בטקטיקת ניגוח של ספינות משוטים. הספינות המקובלות והנפוצות היו אוניית חמישים (פנטקונטורוס) (אנ') שהתפתחה לאחר מכן במאה ה-6 או ה-7 לפנה"ס לבירמה – אונייה בעלת שתי שורות משוטים ואלה בתורן התפתחו לתלת-חתריות בתקופה הקלאסית, שבהן המשוטים היו מסודרות בשלוש שורות. בתקופה ההלניסטית הופיעו אוניות גדולות יותר כגון החמש-חתריות.
ערך מורחב – דת יוון העתיקהביוון העתיקה, הדת הייתה פוליתאיסטית. היוונים סגדו לפנתאון עשיר של אלים, גיבורים, נימפות וכיוצא באלה. האלים נחלקו בינם לבין עצמם לפי דרגת בכורה. החשובים שבהם היו שנים עשר האלים האולימפיים ובראשם זאוס.
מלבד האלים הכלליים, שבהם האמינו כל היוונים, פעמים רבות הייתה אלוהות מסוימת שתושבי אזור מסוים סגדו לה באופן מיוחד. הם האמינו שאלוהות זו היא המגנה העיקרית של עירם ולכן הקריבו לה קרבנות נוספים, מעבר למה שמקובל בעבודת הקודש הרגילה.
סגידה לבני אדם בתור אלים לא הייתה מקובלת ביוון העתיקה, אך מייסדי ערים זכו להכרה מיוחדת ולעיתים הוקרבו קרבנות לזכרם. הדבר השתנה עם עלייתו של אלכסנדר הגדול שדרש שיסגדו לו בתור אל. חלק מהמלכים ההלניסטים שבאו בעקבותיו יישמו את העיקרון הזה גם לגביהם.
מלבד אלים רבים, התאפיינה הדת היוונית גם במאגיה. מקדשים רבים היו אורקלים שאיתם התייעצו בכל דבר החל מענייני יום יום עד לגורל הפוליס עצמה כגון יציאה למלחמה. אסטרולוגיה ופירוש סממנים שמימיים כמו מעוף ציפורים וכיוצא באלה היו מקובלים אף הם.
הדת היוונית עברה תהפוכות רבות. בשיא הפריחה של התרבות היוונית היו פילוסופים שהטילו ספק בתפיסה היוונית הקלאסית של האלים. המייצג הבולט ביותר של קבוצה זו הוא אפיקורוס שעל שמו נוצר המובן העברי של כופר. הדת היוונית מיזגה לתוכה את הדת הרומית, שנתנו שמות רומאיים לאלים יווניים, ובעזרת הכיבושים הרומים הפיצה את עצמה בכל האימפריה הרומית. סופה להתחלף על ידי הנצרות בשלהי העת העתיקה ותחילת ימי הביניים.
ערך מורחב – פילוסופיה יוונית
הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההיגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.
הנחות היסוד של הפילוסופיה היוונית הן שהעולם, האדם והחברה אינם כפי שהוא נראים. הנחת יסוד נוספת הייתה כי ניתן להבין את העולם בצורה מוחלטת, הנחה הקיימת מראשית הפילוסופיה היוונית. ביכולתנו להכיר את המציאות, ההכרה מובנת ומובטחת, והטעות היא שטעונה הסבר. הכלי המאפשר להבין את העולם הוא המחשבה הרציונלית, כלומר המחשבה האוניברסלית הפתוחה לוויכוח ודורשת הנמקה ביחס לכל דבר. כך מתחילה המסורת הפילוסופית המלאה במחלוקות. הבנת העולם שעליה מדובר כאן היא ידיעה מדעית, כלומר ידיעת ההסבר (הלמה) ולא רק ידיעה מקצועית – ידיעת העובדות (המה).
הנושאים העיקריים בתולדות הפילוסופיה היוונית כוללים את הפילוסופיה הקדם-סוקרטית, את הפילוסופיה הסוקרטית ואת משנתם של אפלטון ואריסטו.
ערך מורחב – התיאטרון ביוון העתיקההתיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית) התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס ומרכזו היה באתונה.
שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את היסודות של הספרות הדרמטית עד ימינו. התיאטרון התפתח בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס ובעיקר בתחרויות הדרמה השנתיות בדיוניסיה העירונית של אתונה. השירה הדרמטית כללה שלושה סוגי מחזות: טרגדיה, מחזה סאטירים וקומדיה.
הדרמה הייתה מחוברת חיבור עמוק לחיי היוונים. הטרגדיות התבססו על סיפורי המיתוסים העתיקים שכל יווני הכיר היטב, הקומדיות תארו את חיי היומיום ועסקו בביקורת פוליטית עכשווית נוקבת, והפוליס ניהלה ומימנה את התחרויות שכל אזרחי העיר צפו בהן.
הגדולים במחזאים היוונים מתקופה זו הם הטרגיקונים איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וכותב הקומדיות אריסטופאנס. מחזותיהם מועלים עד היום על בימות העולם.
ערך מורחב – אמנות יוון העתיקהאמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול והאדריכלות. האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1,000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות. היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעיתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים. נוהגים לחלק את תולדות האמנות היוונית לחמש תקופות:
ערך מורחב – קדרות יוון העתיקהביוון העתיקה פיסלו פסלים מרהיבים המציגים את היופי של גוף האדם. השלמות שבפסלים אלו היא כה גדולה, שתקופה שלמה בהיסטוריה מתייחסת לחזרה לערכים אלו, הלא זוהי תקופת הרנסאנס. היוונים לא ראו בעירום משהו פסול או שלילי; לכן, הפסלים מציגים את הגוף האנושי ללא בגדים. פרט לפסלי אנשים ואלים (שגם הם בצורת אדם) הם פיסלו פסלים של חיות ושל יצורים דמיוניים.
הקדרות הייתה מפותחת מאוד, וכדים רבים מעוטרים בציורים מרהיבים עם נושאים הלקוחים בדרך כלל מהמיתולוגיה היוונית. צבע החימר הוא אדום, ולכן הציור, שהוא אדום, לא צויר כפי שאנו רואים אותו. הם פשוט כיסו בצבע שחור את כל המקומות בכד שלא הופיעו בתמונה.
ערך מורחב – אדריכלות יוון העתיקההאדריכלות היוונית התרכזה בבניית מקדשי שיש והמקדש היווני התקיים לאורך כל התרבות היוונית. סביב המאה ה־5 לפנה"ס הגיע סגנון הבנייה לשלמותו בסגנון הדורי ובסגנון האיוני. בתקופה ההלניסטית התפתח הסגנון הקורינתי.
באדריכלות היוונית המוקדמת הצורות בהן נעשה שימוש היו בעיקר תוכניות אורתוגונליות (מבוססות על זוויות ישרות) וגמלונים משולשים פשוטים בחזיתות מבנים. כאשר הבשיל סגנון הבנייה לקראת המאה ה-6 לפנה"ס, התאפיינו המבנים בקווים נקיים ומדויקים ובעלי פרופורציות מתוכננות היטב. מתכנני המבנים הקפידו על סימטריה כמעט מושלמת. עם זאת, בתכנון המרחב לא הייתה סימטריה כלל – על אף שכל מבנה כשלעצמו הקפיד על סימטריה, הבניינים היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ואלמנטים נופיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בתכנון האקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזה הפרתנון, נבנתה על הר והמבנים השונים מפוזרים עליה כאשר הם משתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרתנון ומבנים אחרים שנבנו באקרופוליס תוכננו להיתפס בפרספקטיבה מכל הכיוונים תוך כדי עלייה להר ולא במבט חזיתי מסודר בו נראית החזית בסימטריה מושלמת. הרומאים, שאימצו את הסגנון היווני, בחרו להבליט את הסימטריה ונתנו לצופה בבניין לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד וגם לרוב בנו מבנים נוספים מצידי המקדש שחיזקו את הסימטריה הכוחנית.
ביוון העתיקה היו גם הרבה מאוד בתי מרחץ.
ערך מורחב – ספרות יוון העתיקהספרות יוון העתיקה הוא מונח המתייחס לספרות שנכתבה ביוונית עד המאה הרביעית לספירה. אלפרד נורת' וייטהד אמר פעם כי כל הפילוסופיה כולה אינה אלא הערת שוליים לאפלטון. תהיה זו הגזמה לטעון כי כל הספרות המערבית אינה אלא הערת שוליים לספרות יוון העתיקה, אך בה במידה נכון הוא שעולמם המחשבתי של היוונים היה כה מקיף ורב השפעה עד כי קשה למצוא היום רעיון שלא התחבטו בו כבר סופרים יוונים.[דרוש מקור]
ערך מורחב – ספורט ביוון העתיקה ערך מורחב – המטבח ביוון העתיקההמטבח ביוון העתיקה התאפיין בעיקר בסגפנותו שהתפתחה על רקע הקשיים בהפקת המזון. קשיים אלה נבעו ממבנה השטח ומשיטות החקלאות של יוון העתיקה. המטבח התבסס על מה שמכונה "השלישייה המזרח תיכונית": חיטה, שמן זית ויין.
מאפייני המוזיקה:
קהל היעד:
אריסטו אמר שמוזיקה שלא מנוגנת נכון יכולה לפגוע באופיו של האדם. הוא קבע שיש באדם שני צדדים שונים, שחייב להיות איזון ביניהן כדי לקבל את האדם המושלם: אטוס – הצד השכלי, המאוזן, ההגיוני, "שימוש בחושים בריאים", צד זה אופיין לאפולו; פאטוס – הצד הרגשי, ללא מחשבה, צד זה אופיין לדיוניסוס. לגישתו של אריסטו, במוזיקה יש חשיבות רבה לבחירה של הצדדים ולהבעתם.
פיתגורס קבע כללים רבים במוזיקה, כמו דיסוננס, קונסוננס, טטרקורדים ומהטטאקורדים הוא הרכיב מודוסים. קבע שלכל סוג של מוזיקה יש צורך במודוס אחר שמתאים לסוג המוזיקה, כמו מוזיקת פולחן, תיאטרון, אבל ועוד.
ערך מורחב – יוון תחת שלטון רומאהתרבות היוונית, המדע היווני ותחומים נוספים של יוון העתיקה השפיעו מאוד על רומא העתיקה. הרפובליקה הרומית השתלטה על יוון באמצע המאה ה-2 לפנה"ס ויוון הייתה לפרובינקיה רומית. נהוג לתארך תקופה זו עד עליית הנצרות ביוון, שיקומה של העיר ביזנטיון והסבת שמה על ידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס ל"קונסטנטינופול" (כיום היא נקראת איסטנבול).
בתקופת הקיסרות הרומית יוון נחשבה לשער המזרחי של האימפריה וחלק בלתי נפרד מהתרבות היוונית-רומית. השפה היוונית הייתה לינגואה פרנקה עבור תושבים רבים במזרח האימפריה והתקיימו יחסי מסחר טובים בין יוון לרומא. חיי היום-יום בערים היווניות המשיכו למעשה כסדרן, כמו בתקופה בה היו תחת הכיבוש המקדוני.
הרומאים העריכו מאוד את התרבות היוונית והיא היוותה את שורשיהם של רוב תחומי התרבות הרומיים – אמנות, פילוסופיה, אדריכלות וכו'. אינטלקטואלים רומיים רבים, כגון ורגיליוס, הורטיוס, ויטרוביוס ואחרים, למדו את הספרות, האמנות והמדע שהתפתחו ביוון העתיקה וראו עצמם כממשיכי דרכם של היוונים בתחומים אלו. קיסרים רומיים שונים השקיעו רבות בפיתוחה של יוון ובמיוחד בתרומה של מבנים מפוארים שנבנו באתונה ובערים יווניות נוספות.
|
עיינו גם בפורטל
פורטל יוון העתיקה הוא שער להכרת הציוויליזציה היוונית הקדומה מראשית תולדותיה בתקופת הברונזה ועד קץ השלטון הרומי ב-330 לספירה. הפורטל כולל קישורים לערכים העוסקים בהיסטוריה המדינית ובהיסטוריה הצבאית, באמנות, בספרות, באדריכלות, בדת, בחברה, בתרבות ובגאוגרפיה של יוון העתיקה. |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
