דיוניסיה

הדיוניסיה (ביוונית: Διονυσία) הייתה פסטיבל דתי גדול באתונה העתיקה לכבוד האל דיוניסוס, אשר החלק המרכזי בו היה הצגת מחזות תיאטרון מסוגים שונים. זה הפסטיבל השני בחשיבותו אחרי הפאנאתנאיה. הדיוניסיה מורכבת משני פסטיבלים קשורים: הדיוניסיה הכפרית והדיוניסיה העירונית, אשר נחגגו במועדים שונים בשנה. שניהם היוו מרכיב משמעותי במיסטריות של דיוניסוס.

מסכת דיוניסיוס בלובר

הדיוניסיה הכפרית

הדיוניסיה הייתה במקור פסטיבל כפרי באלאותראי, אטיקה, כנראה לכבוד חגיגות היין הראשון, ללא קשר עם דיוניסוס. ה"דיוניסיה הכפרית" נחגגה בחורף, בחודש פוסידאון (מקביל בערך לחודש דצמבר). האירוע המרכזי היה ה"פומפה", תהלוכה שבה צעדו המתחרים בליווי נערות נושאות סלים, ככרות לחם ארוכים, מנחות אחרות, כדי מים וכדי יין.

אחרי ה"פומפה", היו תחרויות של שירה וריקוד, ומקהלות שהונהגו על ידי הכורֶגוֹי - חלק מעשירי העיר שנבחרו לממן את המקהלות וזכו לכן להובילן - ביצעו את הדיתיראמבוס - שירי הלל לדיוניסוס. בחלק מהפסטיבלים הציגו מופעי דרמה, כנראה את הטרגדיות והקומדיות שהוצגו בדיוניסיה העירונית בשנה הקודמת. זה היה נפוץ יותר בערים גדולות כמו פיראוס ואלואסיס.

ערים שונות באטיקה חגגו את הפסטיבלים שלהם בימים שונים, ולכן יכלו הצופים לבקר ביותר מפסטיבל אחד בתקופת הפסטיבלים, וקבוצות שחקנים נודדות יכלו להופיע ביותר מעיר אחת במהלך העונה.

כותב הקומדיות אריסטופאנס יצר פרודיה על הדיוניסיה הכפרית במחזהו האכארנים.

הדיוניסיה העירונית

מוצא הדיוניסיה

הדיוניסיה העירונית הידועה גם בשם הדיוניסיה הגדולה, הייתה חלקו העירוני של הפסטיבל, שנוסד כנראה בתקופת טירנותו של פייסיסטראטוס במאה ה-6 לפנה"ס. פסטיבל זה התקיים כשלושה חודשים אחרי הדיוניסיה הכפרית, במהלך חודש אֶלאפבוליון (מקביל לסוף מרץ תחילת אפריל), כנראה כדי לחגוג את סוף החורף ואיסוף יבולי השנה.

לפי המסורת, הפסטיבל נוסד אחרי שאלאותראי, עיר בין אטיקה לבויאוטיה, בחרה להיות חלק מאטיקה. בני אלאותראי הביאו מתנה לאתונה - פסל של דיוניסוס, אשר נדחה על ידי האתונאים. דיוניסוס העניש את האתונאים בדֶבֶר, אשר נרפא רק לאחר שאזרחי העיר יצאו בתהלוכה כשהם נושאים פאלוי - פסלים של אברי זכרות כסמל לפריון.

הפסטיבל העירוני היה המצאה חדשה יחסית, ונפל בתחומי אחריותו של הארכון אפונימוס ולא של הבסיליאוס, שלאחריותו הועברו הפסטיבלים הדתיים כשמשרת הארכון נוצרה במאה ה-7 לפנה"ס.

סדרי הפסטיבל

שרידי תיאטרון דיוניסוס באתונה

הארכון התכונן לדיוניסיה העירונית מיד לאחר בחירתו, על ידי מינוי מועצה מנהלת שתסייע בידו בארגון הפסטיבל. ביום הראשון של הפסטיבל נערך טקס העברתו של דיוניסוס ממקדשו באלאותראי אל התיאטרון באתונה. הטקס נקרא איסאגוגה (eisagoge). בהמשכו התקיימה ה"פומפֶה"(Pompe) - התהלוכה - אשר בה האזרחים, המטויקים ונציגי המושבות האתונאיות ליוו את משתתפי התחרויות הדרמטיות והמקהלתיות וצעדו לעבר תיאטרון דיוניסוס על המדרון הדרומי של האקרופוליס. במהלך התהלוכה טוהר התיאטרון על ידי הקרבת חזיר והיה מוכן להתחיל למלא את תפקידו.
מאוחר יותר ביום, נערכה תהלוכת ההוללים ההמונית שנקראה "קומוס" (komos), תהלוכה עממית של שיכורים עליזים נושאי פאלוי - אברי זכרות עשויים מעץ או נחושת - ששרו, רקדו והציגו בדרכם אלתורים סאטיריים וולגריים, לעיתים בתחפושות לבעלי חיים. יש הרואים ב"קומוס" את מקור הקומדיה.

בשיאה של האימפריה האתונאית, באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, נישאו בתהלוכות גם מתנות ותצוגות נשק להפגנת עוצמתה של אתונה. עוד הובלו בתהלוכה פרים שהוקרבו בתיאטרון. החברים הבולטים ביותר בתהלוכה היו הכורֶגוֹי שהיו לבושים בססגוניות ובעושר והובילו את מקהלותיהם, אחרי ה"פומפה", בתחרויות הדיתיראמבוס- שירי הלל מקהלתיים לדיוניסוס. בתחרויות השתתפו מיטב נגני החליל ומיטב המשוררים כמו סימונידס ופינדר. אחרי התחרויות הוקרבו השוורים ונערך משתה לתושבי אתונה.

בחירת המחזות המתמודדים והמשוררים התבצעה על ידי הארכון אפונימוס שהיה האחראי הראשי מטעם הפוליס לדיוניסיה. למחרת היום, המשוררים המתמודדים הכריזו על שמות המחזות שיוצגו, ושופטים נבחרו באמצעות הגרלה (proagon) - מספר נציגים מכל שבט (phyle) נבחרו על ידי המועצה המנהלת ושמותיהם נרשמו על גבי חרסים שנחתמו בכדים במעמד הכורגוס. הכדים נפתחו לפני ההצגה, מכל כד הוצא חרס אחד, והשופטים ששמם עלה בגורל נשבעו לשפוט ללא משוא פנים.
לא ידוע היכן התקיים טקס ההגרלה במקור, אבל אחרי אמצע המאה ה-5 לפנה"ס, הוא התקיים באודיאון של פריקלס על האקרופוליס. הטקס והזמנות להשתתף בו, שימשו גם כאמצעי לכיבוד אזרחים חשובים או נוכרים ששרתו את אתונה באיזה שהוא אופן במהלך המלחמה. במלחמה הפלופונסית צעדו יתומי חללי הקרבות בטקס באודיאון. במהלך הטקס נהגו להודיע הודעות חשובות; ב-406 לפנה"ס הודיעו בטקס על מותו של אוריפידס.

הפוליס שילמה את שכר המשוררים והשחקנים והעניקה פרסים כספיים למנצחים. מימון המקהלות הוטל על ידי הארכון אפונימוס, על חלק מעשירי העיר, שבתמורה זכו לתפקיד כורגוי - מובילי המקהלות בתהלוכה ובתחרות.

השיפוט בתחרויות הדרמה נעשה אף הוא באמצעות הגרלה, באופן דומה לבחירת השופטים. כל שופט רשם את שמות מועמדיו על חרסים שהוכנסו לכד. הארכון בסיליאוס הוא שהעלה את חמשת החרסים עם שמות הזוכים.

הופעות הדרמה

בחירת המחזות המתמודדים והמשוררים התבצעה על ידי הארכון אפונימוס שהיה האחראי הראשי מטעם הפוליס לדיוניסיה. ביום השני הוצגו הקומדיות - חמש במספר. קומדיות נחשבו כבעלות חשיבות משנית בדיוניסיה, אבל היו בעלות חשיבות מרכזית בפסטיבל הלנאיה שהתקיים מוקדם יותר בשנה, למרות זאת, זכייה בדיוניסיה בפרס הקומדיה הייתה היוקרתית ביותר.

שלושת הימים הבאים הוקדשו לטרגדיות. לפי המסורת, הצגת הטרגדיה הראשונה בדיוניסיה הייתה על ידי מחזאי ושחקן בשם תספיס ב-534 לפנה"ס, והפרס שהוא קיבל היה תַיש, סמל פריון נפוץ לדיוניסוס, וייתכן שזה גם מקור המילה "טרגדיה", שמובנה כנראה "שיר תישים".

שלושה משוררים התחרו על הפרס והציגו, כל אחד מהם, שלוש טרגדיות ומחזה סאטירים אחד, סדרת מחזות ליום. סדרה כזו נקראה טטראלוגיה וחייבה בהתחלה קשר נושאי בין המחזות. מאוחר יותר במאה ה-5 לפנה"ס קשר זה נותק, לפי העדפת המשוררים, והמחזות שהוצגו היו עצמאיים ללא קשר ביניהם. רוב המחזות היוונים ששרדו, כולל אלה של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס הוצגו בתיאטרון דיוניסוס. הארכון, עוזריו והשופטים, צפו מהשורה הראשונה.
אחרי התקופה הקלאסית במאה ה-5 לפנה"ס, ניתן היה להציג שנית מחזות ישנים שכבר הוצגו. נראה שהקהל העדיף זאת על הפקות חדשות של מחזות נחותים. מספר המחזות שהוצגו עבר שינוי גם הוא; במלחמה הפלפונסית הוצגו שלוש קומדיות בלבד, והחל מהמאה ה-2 לפנה"ס - אף אחת. החל מהמאה ה-2 לספירה, הפסיקו להציג טרגדיות חדשות בכלל והוצגו רק מחזות ישנים.

ביום האחרון, בחרו השופטים בזוכים מבין כותבי הטרגדיות והקומדיות, ונערכו תהלוכה וחגיגה לכבודם, כשהזוכים מעוטרים בזרי קיסוס. כאשר הזוכה היה מחזה ישן, קיבל את הפרס מפיק ההצגה.

הקהל האתונאי

ההצגות הוצגו במשך ארבעה ימים מעלות השחר ועד רדת הערב, ובמהלכם הוצגו 17 מחזות. הקהל היה מורכב מאזרחי אתונה, מטויקים ואורחים מרחבי יוון כולה. נשים ועבדים כנראה לא הורשו להשתתף. מספר הצופים היה גדול מאוד בכל קנה מידה, כארבע עשר אלף, והיו לכך השלכות על תכנון מבנה התיאטרון כדי שיאפשר שמיעה וראיה במרחב גדול.

כרטיסים ליום הצגות היו זולים - שני אובולים הכרטיס. לאזרחי אתונה העניים שילמה הפוליס, החל מתקופת שלטון פריקלס ואילך, את מחיר הכרטיסים במזומן, אקט שממחיש את החשיבות הרבה שראתה העיר בהשתתפות האזרחים בהצגות. הקהל היה עירני ופעיל והגיב בקולניות לנעשה על הבמה, לחיוב ולשלילה, אך אלימות הייתה אסורה והעונשים עליה היו חריפים עד כדי מוות במקרים קיצוניים.

הצופה האתונאי היה צופה מיומן שראה הרבה תיאטרון בימי חייו, הכיר היטב את המיתוסים שהוו בסיס לטרגדיות, וחווה את הדיוניסיה וצפה במחזותיה כל שנה מחייו הבוגרים.

חשיבות

דיוניסוס נחשב כאל של כל מה שאינו תרבותי, של הפראות האנושית שהאתונאים ניסו למסגר ולהכניס תחת פיקוח ושליטה. הדיוניסיה הייתה פסק זמן מהחיים היומיומיים ושמשה לאתונאים אמצעי שחרור לחצים מטרדות היומיום, אם באמצעות הקתרזיס של הטרגדיה או באמצעות הבידור החריף הוולגרי והעסיסי של הקומדיה.

המחזות נתנו במה לביטוי רגשות גבוהים ונשגבים שאינם חלק מחיי היומיום מחד, ולביטוי עמדות פוליטיות שלא היו עוברות במסגרת אחרת, מאידך; למשל תמיכתו של אייסכילוס בפרסים במחזהו "הפרסים", וביקורתו החריפה של אריסטופאנס על השלטון (ברוב מחזותיו) ועל המלחמה במחזהו הפציפיסטי ליסיסטרטה, שנכתב בעיצומה של המלחמה הפלופונסית.

לקריאה נוספת

• זאב רובינזון; נטע זגגי, יוון הקלאסית: האימפריה האתונאית; הדרמה האתונאית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה, הוצאת מוסד ביאליק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיוניסיה בוויקישיתוף

• דיוניסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)