זאוס
ראש האלים במיתולוגיה היוונית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש האלים במיתולוגיה היוונית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במיתולוגיה היוונית, זֶאוּס (ביוונית עתיקה: ⓘⒾ) הוא אל השמיים, מטיל הרעם והברק, בכיר אלי האולימפוס ומלכם. זאוס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה. הוא אחראי על המשפט, והוא אחת מדמויות המפתח במיתולוגיה היוונית בהיותו אביהם-מולידם של מרבית האלים החשובים וגיבורי המיתולוגיה. החיה המקודשת לזאוס היא עיט והעץ המקודש לו הוא אלון.
 | |
| תפקיד | אל השמיים, מטיל הברק והרעם, מלך האלים |
|---|---|
| כינוי | Αἰτναῖος (אאטנאוס), Ἀγαμέμνων (אגממנון), Ἀγήτωρ (אגטור), Ἀγώνιος (אגוניוס), Ἀγοραῖος (אגוראאוס), Ἀλάστωρ (אלאסטור), Ἀλεξίκακος (אלכסיקקוס), Ἀμβούλιος (אמבוליוס), Ἀγχέσμιος (אנצ'סמיוס), Ἀπήμιος (אפמיוס), Ἀπεσάντιος (אפנסנטיוס), Ἀπομυιος (אפומיוס), Ἄρβιος (ארביוס), Ἀρεῖος (אריוס), Κάριος (קאריוס), Χθόνιος (צ'ת'וניוס), Ἐπιδώτης (אפידוטס), Γεωργός (גאורגוס), Πατρῷος (פטרוס), Σωτήρ (סוטר), Τροφώνιος (טרופוניוס) |
| תרבות | מיתולוגיה יוונית |
| מקום מגורים | האולימפוס |
| אלים מקבילים | יופיטר, אודין, ת'ור, הורוס, סת, אינדרה, אמביסאגרוס, אנו, אנליל, אשור, בעל, ויראקוצ'ה, פרון, אדד, הדד, טאראניס, טלאלוק, סומאנוס, אידאוס, אל, מרדוך |
| אב | קרונוס |
| אם | ריאה |
| אחים | הסטיה, האדס, דמטר, פוסידון, הרה, כיירון |
| בן או בת זוג | מטיס, תמיס, אורינומה, דמטר, מנמוסינה, לטו, הרה, אירופה, לדה, אנטיופה, קליסטו, אלקמנה, דנאה, אייגינה, איו, סמלה, נמסיס, אונומיה, אורידומה, בואטיס, אגה, אפרודיטה, אסטריה, אסטרופה, קוריפה, דיונה, אירופה, גאיה, היבריס, פרספונה, סלנה, סטיקס, תאליה, בוריסתניס, כרמה, אלקטרה, אורימדוסה, הימליה, אידאה, אותריס, פלוטו, טאוגטה, תמיסטו, טורהביה, קליקה, דיה, אלרה, הסיאונה, יודמה, למיה, לאודמיה, מארה, ניובה, פנדורה, פתיה, פרוטוגניה, פירה, תבה, תיה |
| צאצאים | אייגסתיוס, איאקוס, יאסיון, מינוס, סרפדון, טנטלוס, פרסאוס, הלן, רדמנתיס, הרקלס, הבה, דרדאנוס, אמפיון, תבה, זתוס, הרמס, פרספונה, ארטמיס, הידרניס, הפייסטוס, הלנה, דיוניסוס, ארקס, מירטילוס, קארוס, פאן, הליטאות, הקטה, אוקסו, סקמנדר, אוסופוס, מגארוס, אלתיאה, בליוס, קסנתוס, מגנס, מקדון, טיינרוס, לקסיס, אטרופוס, קלותו, קריוס, קרינקוס, אנדימיון, אכאאוס, נמאה, טיכה, מלינואה, הרמוניה, אלגוניה, החאריטות, אגלה, ירדנוס, אלופס, אריס, אתליון, אטיון, דודון, דודונה, דמוקרטיה, קירנוס, אובולאוס, קסטור ופולוקס, בסיליה, אופוס, השני, גרגרבס, ספרטאוס, אתנה, אקמה, התמידות, קרוניוס, קוריבאנטס, אוגיגאס, ארקטוס, אטאה, אולנוס, דיסיס, גראסטוס, קוריתוס, אקרסילאוס, בורה, טרגיטאוס, קריסוס, ביתינוס, קרנוס, קלגניה, קר, תלו, מליטאוס, אסטראה, אדרסטיאה, פולוקס, אטה, איליתיה, מנמה, תלקסינואה, ארגוס, לוקרוס, איגיפאן, אנגלוס, לאקדיימון, אקראגס, מירמידון, אירנה, מלטה, הספרידות, ארקסיוס, תאליה, פוליהימניה, ההורות, אפרודיטה, אפולו, אאוידה, אראטו, אוטרפה, קליאו, טרפסיכורה, קאליופה, אוראניה, מלפומנה, קארפו, דיקי, אונומיה, הסיבילה, מלוב, ארקה, פלסגוס, אורכומנוס, אפפוס, קרואסה, קרס, לטינוס, זגראוס, הפליקוי, גראיקוס, פנדיה, אתליוס, ארסה, אופרוסינה, קולקסס, אמתיון, פסיתאה, אכילאוס, פיריתואוס, אניו, תאליה, אגלאיה, קיטוס, אורפוס, אטימניוס, קורינתוס, בריטומרטיס, טיטיוס, סולימוס, מנמוסינה, ארס, תאליה גרייס (מאומץ) |
מקדשים הוקמו לכבודו בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה שבאליס, שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.
ביוונית עתיקה נהגה שמו תחילה זְדֶאוּס, ולימים בשיכול אותיות "דזאוס", ולבסוף "זאוס" (בהברה אחת, עם דו-תנועה). הכתיב היווני היה תמיד Ζεύς. ביוונית מודרנית הוא נקרא דִיאַס (Δίας). זהו גלגול שמו של אל שמי-היום ההודו-אירופאי, דאוס (Dyēus ph2ter), שפירוש שמו "ברק" או "שמיים".[1] אל זה היה ראש הפנתאון, ושמו התגלגל לשפות רבות.
במיתולוגיה הרומית מכונה זאוס "יופיטר" (שגם שמו מקורו בדאוס), ועל שמו נקרא גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק ("יופיטר").
בעבר נהגו לתעתק את שמו לעברית גם באופנים הבאים: זיאוס, זֶוְס, זֶבְס, צאוס (על דרך הגרמנית), ציאוס.
זאוס היה השישי והאחרון מבניהם של קרונוס וריאה, הטיטאנים. אחיו היו: הסטיה, האדס, דמטר, פוסידון והרה, לפי הסדר. בנבואה אשר רבצה על קרונוס, ואשר סופרה על ידי גאיה ואורנוס, נאמר כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אולם ריאה סלדה מכך, וכאשר נולד זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.
ריאה ילדה את זאוס בכרתים, במערה מוסתרת, יחד עם נימפות וקורטים (רקדנים חמושים). הנימפות אדרסטיאה ואידיאה השקו אותו בחלב העז אמלתיאה. הנימפות והקורטים שרו, רקדו סביבו ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את בכיו. זאוס גדל בסתר עד שהגיע למלוא כוחו, ומשהגיע לבגרות יצא לשחרר את אחיו.
הוא הלך לארמונו של קרונוס על הר אותריס ושם הפך לשר המשקים של קרונוס. הוא הערים על קרונוס ואמר לו שאם ישתה משקה (כדי שיקיא את אחיו של זאוס, הוא נתן לו יין מעורב במי ורדים וחרדל) מסוים יהפוך לישות החזקה בעולם. קרונוס, שלא הכיר את בנו, שתה בשמחה את המשקה והקיא את ילדיו מיד. כשחברו האלים יחד, הם נלחמו בטיטאנים, שבראשם קרונוס.
הטיטאנים לא מיהרו לקבל את מרות האלים החדשים. במשך עשר שנים השתוללה מלחמה בין הדורות. לבסוף שחרר זאוס את אחיו של קרונוס, הקיקלופים, מכלאם שבטרטרוס עליו שמרה ישות נוספת שהרג. ואלה העניקו לו את כלי נשקו הקטלני: הברק. בנוסף, שחרר גם את הענקים בעלי מאה הזרועות (הקאטונכרים), ובתמורה ניצבו אף הם לצידו. יחד הכו האלים ובני בריתם בטיטאנים, עד שלבסוף הושלכו הטיטאנים לטרטרוס, אטלס – גנרל הטיטאנים שנאלץ לשאת את השמיים על גבו – הורשה להישאר מחוץ לכלא, אך הוא סבל מאוד. קרונוס נקצץ לאלף חתיכות בחרמשו שלו עצמו (על ידי זאוס) והושלך לטרטרוס.
לאחר הניצחון על הטיטאנים בחרו ששת האלים את הר אולימפוס כמקום מושבם הנצחי, שם נפלה ההחלטה כיצד יחלקו ביניהם את העולם. זאוס נבחר לשליט העליון, וכן לאל השמיים, הרעם והברק; יש הטוענים[דרוש מקור] כי הבחירה בו נעשתה בהגרלה, ואילו לפי גרסה אחרת נבחר בשל כך שהנהיג את המאבק בטיטאנים, היה החזק מבין האלים והכריזמטי מכולם. אחיו הזכרים של זאוס חילקו ביניהם את השליטה על כדור הארץ: זאוס – אל השמיים ומזג האוויר; פוסידון – אל הים ורעידות האדמה; האדס – אל השאול, המתים, האוצרות ומעמקי האדמה ובנוסף לכך; דמטר קבלה את התפקיד של אלת הצמיחה, הקיץ והתבואה.
זאוס נישא לאחותו הרה, הנזכרת כאלה קנאית ונקמנית – כיוון שזאוס לא שם את הנאמנות לה בראש מעייניו. הוא היה אביהן של מספר דמויות בולטות במיתולוגיה היוונית, לרבות:
זאוס הפך לאל כל כך מרכזי בחיי היוונים כי לפי אמונתם הוא שלט בגורל המלחמה. הומרוס מתאר באיליאדה פעמים רבות את הדבר. זאוס משפיע על גורל הקרב בשני אופנים. ראשית, הוא מטיל את ברקיו לצידי הקרבות כדי להודיע מי ינצח. שנית, במלחמות הרות גורל בשביל האלים זאוס משתמש במאזני הצדק שלו. על שתי כפות המאזניים הוא שם גורל מר עבור שני הצדדים והצד הכבד יותר יפסיד. לדוגמה, מתואר באיליאדה שזאוס הציב על המאזניים את גורלות אכילס והקטור.[2] זאוס גם שלט בגשמים, הוריד את המבול והחריב את אטלנטיס.
חרף גדולתו של זאוס, הוא לא היה חף מפגמים. על אף היותו החזק שבאלים, לא היה הפיקח שבהם (ב"איליאדה", לדוגמה, מערימים עליו הרה ופוסידון גם יחד). הוא מצטייר כישות יצרית מאוד: רודף נשים, חם מזג וחובב יין, מה שלעיתים גם סיבכו בצרות. תאוות הבשר שלו הביאה אותו ללבוש צורות שונות כדי לפתות אלות, נימפות ובנות תמותה, למורת רוחה של הרה אשתו. למרות זאת, זאוס לא היה אל נקמן, ולא נהג לנטור טינה; אולם היה ידוע בכעסו – כך, פעם אחת הוא תלה את הרה אשתו בין השמיים לארץ בשלשלאות כיוון שסיכנה את חיי בנו הרקולס.
לפי הומרוס, זאוס היה יחסית חסר רגישות לילדיו – הוא הניח לבנו, סרפדון שליט ליקיה, למות מידי פטרוקלוס כשהוא אומר משפט אחד להגנתו; עם זאת לאחר מכן הוא משתמש במאזני הדין כדי לנסות להציל את הקטור, כיוון שזה הקריב לו עדרים שלמים של כבשים.
הערות: זאוס נשוי רק להרה, עם שאר הנשים הוא רק שכב ויש הרבה שגם קרובי משפחה גנטית וגם נשואים. מטיס ואמפיטריטה הן אחיות, בנותיהם של אוקיינוס וטתיס הטיטאנים, שתיהן מהאוקיינידים
חלק מאלף צאצאיו היו:
הכנסת פסל זאוס לבית המקדש על ידי ההלניסטים בראשות אנטיוכוס הרביעי היו חלק מצעדי הדיכוי שנקט השליט היווני נגד היהדות כחלק מגזירות השמד, וכחלק מהן, היווה את אחת הסיבות לפרוץ מרד החשמונאים שבמסגרתו סולק הפסל וטוהר בית המקדש. מאורעות אלו מתוארים בהרחבה בספרי מקבים ואצל יוסף בן מתתיהו.
קיימת פרשנות לפיה הביטוי "שיקוץ משומם"[3] המוזכר בתנ"ך בסוף ספר דניאל מנבא את הצבת הפסל על ידי אנטיוכוס.
זאוס הוא אחד האלים המוזכרים בשיר "The Origin of Love" מתוך המחזמר "הדוויג והשארית העצבנית".
בחוברות הקומיקס של חברת מארוול קומיקס, ובמיוחד של גיבור-העל תור מופיעה דמותו הבדיונית של זאוס, המבוססת על האל מהמיתולוגיה.
מופיע כדמות במשחקי המחשב Smite ו־Age of Mythology.
יעל רנן, זאוס והרה – הזוג האפל בצמרת השררה (מסה).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
