דמוקרטיה ישירה

דמוקרטיה ישירה היא שיטת ממשל שבה כל האזרחים באופן אישי (הם עצמם, בלי מתווכים או נציגים) מקבלים את ההחלטה ומנהלים את ענייני המדינה (למשל מצביעים בעד או נגד). בעידן המודרני, המונח דמוקרטיה ישירה מתייחס בעיקר לשימוש במנגנונים באמצעותם האזרחים יכולים להשתתף, במסגרת הדמוקרטיה הייצוגית, בהצבעה על החלטות ציבוריות באופן ישיר, למשל באמצעות משאלי עם.

דמוקרטיה ישירה מבוססת על שוויון מהותי בין האזרחים ועל עקרון הרוב בתהליך קבלת ההחלטות. שיטת ממשל זו מניחה כי חוכמת ההמונים תוביל לבחירת דרכי הפעולה הנכונות והיעילות ביותר, אשר נאמנות במידה המרבית לאינטרס הציבורי.

דמוקרטיה ישירה בעבר

הדמוקרטיה הישירה המפורסמת ביותר היא הדמוקרטיה האתונאית. בדמוקרטיה האתונאית האזרחים היו הריבון המלא של הפוליס. היא התקיימה כדמוקרטיה ישירה עצמאית משנת 450 לפנה"ס לערך ועד הכיבוש המוקדוני ב-332 לפנה"ס. בניגוד לנהוג בימינו, נשים לא נחשבו אז כאזרחיות הזכאיות להצביע. אזרח אתונאי היה מי שמלאו לו 21 שנים, והוא בן להורים שהם אזרחי אתונה. האזרחים שימשו גם ברשות המבצעת ("המועצה", Boule), גם ברשות המחוקקת ("אספת העם", Ecclesia) וגם ברשות השופטת (בתי המשפט).

כמעט מדי שבוע התאספו אזרחי אתונה בפניקס, וקיבלו החלטות בנושאי חוקים והצעות זמניות. הקוורום הנדרש לצורך קבלת החלטות היה 6,000 אזרחים. כדי להגיע למכסת המינימום, המפגשים נערכו ליד השוק, והקהל נאסף מהשוק באמצעות חבל אדום הצבוע בצבע טרי. בפועל ישבו בישיבות בין 6,000 ל-12 אלף אזרחים (מתוך 30 אלף אזרחים, לערך). כל אזרח קיבל בין אובול אחד לשלושה אובולים (שווה ערך לשישית עד חצי משכר יומו של פועל) עבור ההשתתפות באספת העם.

את החוקים וההצעות שעלו לפני האספה ערכו חברי המועצה, שהם עצמם היו אזרחים בני 30 שנים ומעלה. בכל שנה נבחרו למועצה 500 אזרחים בהגרלה, והם תפקדו כחברי מועצה במשך שנה אחת. אזרח לא יכול היה להיבחר ליותר משתי קדנציות ולא יכול היה להיבחר לשתי קדנציות רצופות. חברי המועצה שימשו כממשלה. הם התחלקו לוועדות שמנו עשרה חברים כל אחת, כאשר בכל יום התחלף ראש הוועדה. חברי המועצה קיבלו הצעות חוק מאזרחים והצעות מערי-מדינה אחרות והגישו אותן לאספת העם.

מערכת המשפט האתונאית הייתה מבוססת על מספר גדול של אזרחים שהוגרלו לתפקיד שופטים. בכל שנה הוגרלו 6,000 איש לתפקיד שופטים ובכל משפט השתתפו מ-201 שופטים ועד 1,501 שופטים, בהתאם לחשיבות ואופי הדיון. כל האזרחים היו שווים בפני החוק (איזונומיה).

דמוקרטיה ישירה בהווה

דמוקרטיה ישירה בשווייץ (2006)

דמוקרטיה ישירה מלאה מתקיימת בשניים מהקנטונים של שווייץ: גלרוס ואפנצל אינר-רודן.

צורות שונות של דמוקרטיה ישירה קיימות בשווייץ מאז 1848, בקובה מאז 1842, ובחלק ממדינות ארצות הברית. מדינות אלה מקיימות משטר המשלב דמוקרטיה נציגותית ודמוקרטיה ישירה. השיטה בכל המדינות דומה למדי: אזרחים יכולים להעלות הצעות על ידי איסוף חתימות. כאשר נאספת מכסה כלשהי של חתימות, ההצעה מובאת להצבעה כללית. אם הציבור מצביע בעד ההצעה, היא מתקבלת כחוק במדינה. ההבדלים בין השיטות הם בכמה פרמטרים:

1. סמכויות הציבור יכולות לכלול חקיקת חוקים, שינויים בתקציב, ביטול חוקים של הפרלמנט, שינוי החוקה והדחה של נציג ציבור. בשווייץ, לדוגמה, ברמת הפדרציה לא ניתן לבצע שינויים בתקציב על ידי הצבעה כללית. בחלק מהקנטונים, לעומת זאת, כן ניתן לבצע שינויים בתקציב. במדינת מרילנד בארצות הברית קיימת רק הזכות לבטל חוק של הפרלמנט. בקליפורניה קיימות כל האפשרויות הללו.
2. מכסת חתימות הנדרשת כדי להביא הצעה להצבעה כללית. בשווייץ המכסה עומדת כיום על 100,000 חתימות. במדינות ארצות הברית, המכסה מוגדרת בדרך כלל כאחוז מכלל האזרחים שהצביעו בבחירות האחרונות למושל המדינה.
3. פיזור החתימות במדינה: בחלק ממדינות ארצות הברית נדרש כי החתימות שנאספו להצעה יהיו מפוזרות בין המחוזות השונים של המדינה. באלסקה, לדוגמה, נדרשת לפחות חתימה אחת מ-2/3 ממחוזות הבחירה. במדינת נבדה נדרש כי חתימות בשיעור של לפחות 10% מהקולות שהצביעו בבחירות האחרונות לנשיאות יגיעו מ-13 מתוך 17 המחוזות במדינה.
4. תקופת איסוף החתימות: בחלק מהשיטות נדרש כי החתימות ייאספו תוך תקופה מסוימת (150 יום לדוגמה, במדינת קליפורניה). בחלק מהשיטות אין הגבלת זמן על איסוף החתימות.
5. מועדי ההצבעה הכללית

דמוקרטיה ישירה בארצות הברית לפי מדינות

אלמנטים מסוימים של דמוקרטיה ישירה קיימים במשאל עם, שנהוג בחלק מהדמוקרטיות הייצוגיות.

יש חברות עסקיות המנהיגות כיום דמוקרטיה ישירה בקרב העובדים שלהם בקבלת החלטות מקצועיות (אך לא עסקיות). כל העובדים הרלוונטיים לקבלת החלטה מקצועית מסוימת יכולים לבוא לישיבה ולהביע בה את דעתם. שיטה זו דוגלת בקבלת החלטות בקונצנזוס.

דוגמה לדמוקרטיה ישירה – קליפורניה

בבחירות מיוחדות שנערכו ב-10 באוקטובר 1911 הפכה קליפורניה למדינה העשירית בארצות הברית שמעניקה לציבור סמכויות של דמוקרטיה ישירה (המדינה הראשונה הייתה דקוטה הדרומית). ההצבעה הייתה על מספר שינויים בחוקה שיעניקו לציבור סמכויות חקיקה, הדחה של נבחר ציבור וביטול חוקים. על פי השינויים שעברו, לחקיקה על ידי האזרחים יש מספר שלבים:

1. כתיבה וניסוח החוק: מציע החוק מנסח את החוק ומחתים עליו 25 בעלי זכות בחירה.
2. הגשת טיוטה: החוק מוגש למשרד המשפטים, שם הוא מקבל כותרת ונכתב לו סיכום.
3. ניתוח כספי: משרד האוצר מוציא ניתוח כספי של היבטי החוק תוך פרק זמן של עד 25 ימי עבודה, החל מיום קבלת גרסת החוק הסופית.
4. הרצה: למציע יש 150 ימים כדי לאסוף את מכסת החתימות הדרושה, וההצעה הסופית עם החתימות צריכה להיות מוגשת 131 ימים לפני ההצבעה הכללית הבאה במדינה. אם ההצעה מוגשת תוך פחות מ-131 ימים לפני ההצבעה הכללית הבאה, ההצעה תועלה בהצבעה שלאחר מכן.
5. מכסת חתימות נדרשת: לחוק רגיל, נדרשות חתימות בשיעור של 5% מהבוחרים שהצביעו בבחירות הכלליות הקודמות (נכון ל-2007: 433,971 חתימות). תיקון לחוקה דורש 8% (נכון ל-2007: 694,354 חתימות).
6. ספירת חתימות: מדגם ראשוני מתבצע תוך 8 ימים מיום הגשת ההצעה. לאחר מכן, בהתאם לתוצאות המדגם, מחליטים האם לספור ולאמת את כל החתימות, או רק את חלקן.

היישום הרחב ביותר של דמוקרטיה ישירה בימינו

שווייץ מקיימת שיטה פוליטית ייחודית, המשלבת בין דמוקרטיה ייצוגית ודמוקרטיה ישירה. ניתן לומר כי הרכיב הישיר במודל השווייצרי הוא הכלי החשוב בקבלת החלטות, והרכיב הייצוגי הוא הכלי החשוב בחקיקה ובהכנת ההצעות לדיון. גם מדינות רבות בארצות הברית משלבות בין דמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה ישירה. עד היום נערכו במדינות ארצות הברית מעל 8,000 משאלים, כאשר רק במדינת קליפורניה נערכו מעל 1,200 משאלים ישירים.^[1]

ניהול החברה כולה בדמוקרטיה ישירה

הוגים אנרכיסטים טענו בעבר כי קהילות אמורות לנהל את חייהן בעצמן על ידי דמוקרטיה ישירה. ניהול החברה כולה בשיטה זו הוא אידיאל אנרכיסטי ישן. התפתחות טכנולוגיות התקשרות והמחשוב בעשורים האחרונים של המאה ה-20 איפשרה מבחינה טכנית את התהליך של קבלת החלטות על ידי המוני אנשים. בנוסף, רשת האינטרנט מאפשרת כיום מבחינה טכנית להעביר מידע ורעיונות בין אנשים בצורה מבוזרת, דבר שמהווה חיזוק נוסף לרעיון הדמוקרטיה הישירה.

במקביל להתקדמות הטכנית, התפתחה בעולם המערבי אכזבה ממשטרי הנציגים (או ממשטרי הדמוקרטיה הייצוגית). סקרים שונים שנערכו על פני עשרות שנים מראים כי במשך השנים חלה ירידה באמון של אזרחים במוסדות שאמורים לייצג אותם – ממשלה, פרלמנט, בתי משפט, ובמוסדות ציבוריים בכלל – כמו פירמות ציבוריות או העיתונות. במקביל, ניתן לראות על פני שנים מגמה ארוכת טווח של ירידה באחוז האזרחים המצביעים בבחירות.

הפיתוחים הטכנולוגיים יחד עם האכזבה משלטון הנציגים נתנו חיזוק לרעיון כי ניתן וצריך להחיל את כללי הדמוקרטיה הישירה על החברה כולה.

דמוקרטיה ישירה מול דמוקרטיה ייצוגית

תומכי הדמוקרטיה הישירה^{[דרוש מקור: מי?]} טוענים כי כיום משמש המונח "דמוקרטיה", בטעות, לתיאור משטר של נציגים, שבו קומץ נציגים נבחרים מחליטים את כל ההחלטות הפוליטיות (החלטות המחייבות את כל החברה). במשטר כזה, נטען, האזרחים בוחרים מי ישלוט בהם ויקבל במקומם את ההחלטות הפוליטיות, במקום לקבל את ההחלטות הפוליטיות בעצמם.

לטענת תומכי רעיון זה, עצם השימוש בנציגים יוצר רמה מסוימת של דיכוי, ומביא לכך שרעיון הדמוקרטיה ממומש במידה מוגבלת. הנתק בין נבחרי הציבור לאזרחים מוביל למשבר אמון, לערעור הלגיטימיות של המשטר ולמצב בו האינטרס הציבורי אינו מקודם על ידי השלטון הנבחר.

מודל שמשלב בין דמוקרטיה ישירה לדמוקרטיה ייצוגית הוא דמוקרטיה דינמית, ובה האזרחים ממנים נציגים אך יכולים גם לבחור להשתתף ישירות ולבטל את מינוי נציגיהם בכל רגע. יש המכנים את השילוב בין השיטות "דמוקרטיה היברידית".^[2]

טיעונים בעד דמוקרטיה ישירה

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים. (2 בינואר 2022)

• כיסוי מלא – אין באפשרות נציגים להקדיש זמן, מחשבה ואכפתיות לכל אלפי ההיבטים בחיי החברה שעשויים להיות מוסדרים בחקיקה, ולהשלכות שלהם על חיי כל אחד מאלפי הבוחרים אותם הם מייצגים, כפי שיקדישו האזרחים עצמם אם תינתן להם האפשרות להשפיע על חייהם ישירות.
• ניעות פוליטית – ההצבעה הישירה תהווה פלטפורמה לתפוצה מהירה של תנועות ורעיונות חדשניים, ולתרגומם לחקיקה.
• ייצוג – פרטים הנבחרים לכהונה בדמוקרטיה נציגותית נוטים שלא לייצג מבחינה דמוגרפית את קהל הבוחרים שלהם. רובם נוטים להיות עשירים יותר, יש ייצוג יתר לזכרים, ולפעמים יש ייצוג יתר לקבוצה שמהווה רוב בהיבטים כמו בגזע, קבוצה אתנית, או דת (בהשוואה למדגם אקראי באוכלוסייה). בחברה המורכבת משכבות, בחירות על פי מחוזות עשויות להקטין הטיות כאלה. דמוקרטיה ישירה תייצג את האנשים באופן מובנה, בהנחה שכולם יכולים להצביע.
• התנגשות אינטרסים – האינטרסים של נציגים נבחרים אינם בהכרח חופפים לאינטרסים של בוחריהם. דוגמה לכך היא שלעיתים קרובות נוצר מצב בו הנציגים קובעים את משכורתם שלהם. האינטרס שלהם הוא שהשכר שלהם יהיה גבוה, בעוד שניתן לטעון כי האינטרס של הציבור הוא לשכר "מייצג", כלומר, שכר ממוצע של האוכלוסייה שאותו הם מייצגים. דמוקרטיה ייצוגית עלולה להוביל לשכר נציגים גבוה בהרבה מממוצע זה.
• נטייה לשחיתות – ריכוז הכוח הוא חלק מובנה בממשלה ייצוגית. בחלק מהמדינות בהן יש דמוקרטיה כזאת יש נטייה ליצירת שחיתות. בדמוקרטיה ישירה, האפשרות לשחיתות קטנה יותר.
• מפלגות פוליטיות – בדמוקרטיה ייצוגית הנבחרים לרוב מתאגדים במפלגות, מפני שהם זקוקים למשאבים משותפים כדי להצליח להיבחר. יש הטוענים^{[דרוש מקור]} כי ההתגבשות הזאת של הנציגים למפלגות פוליטיות היא חיסרון. עם זאת, מפלגות כאלה פירושן שהנציגים צריכים לבצע פשרות בין הערכים שלהם לבין אלו של קהל הבוחרים, כדי להתאים את עצמם למצע המפלגה. לפעמים, יש צורך בפשרות קטנות, בזמנים אחרים, הצורך בפשרות גדולות יגרום לכך שהנציגים יפרשו או יחליפו מפלגה.
• מעברי ממשלות – העברת השלטון ממפלגה או ממשלה אחת לאחרת, ובמידה פחותה יותר מנציג אחד למשנהו, יכולה לגרום לאי-סדר משמעותי בממשלה ולשינויים בחוקים. לדוגמה, מזכירת המדינה של ארצות הברית (שהייתה בזמנו היועצת לביטחון לאומי), קונדוליזה רייס, טענה כי תקופת המעבר מממשל קלינטון לממשל בוש הייתה הגורם העיקרי לכך שארצות הברית לא הייתה מסוגלת למנוע את הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001.
• עלות הבחירות – בדמוקרטיה ייצוגית יש הוצאה של משאבים רבים על מסע הבחירות וקיום הבחירות. בנוסף לכך, יש הרגשה כי הצורך לגייס תרומות לבחירות פוגע באופן חמור בנייטרליות של הנציגים, שמחויבים לתורמים הגדולים – אלמנט נוסף שעלול להוביל לשחיתות. מצד שני, בדמוקרטיה ישירה יש קשיים לוגיסטיים ועלויות הביצוע של בחירות והצבעות בדמוקרטיה ישירה הן גדולות.

טיעונים נגד דמוקרטיה ישירה

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים. (2 בינואר 2022)

• עריצות הרוב – דמוקרטיה ישירה מוגבלת ביכולתה להגן על קבוצות מיעוט בחברה שיש להן אינטרסים ייחודיים. ההמון – יותר מקבוצת נבחרים – עלול לקבל הכרעות לא צודקות, משתי סיבות: (1) המצביעים חשים פחות אחריות כלפי תוצאות ההצבעה, מפני שלכל אחד מהם יש השפעה מזערית על ההכרעה הסופית, ומפני שהם מצביעים כבדרך אגב ולא כעיסוק מרכזי; (2) מצביע אלמוני פחות חושש מדעת הקהל על אופן ההצבעה שלו. עם זאת, המודל השווייצרי מראה שבמדינה שיש בה איזון בין דמוקרטיה ישירה לבין שיטה פרלמנטרית משוכללת – אין מספר גדול יותר של הכרעות לא צודקות מאשר בדמוקרטיות פרלמנטריות.
• פופוליזם – ההמון – יותר מקבוצת נבחרים – עלול לקבל החלטות לא נבונות, בהיעדר חשיבה והיכרות לעומק, או מתוך העדפה של נוחות בטווח הקרוב על תועלת ארוכת טווח, בגלל מיעוט תחושת האחריות, כפי שהוסבר קודם, ומפני שמטבע הדברים מידת האינטליגנציה, חוכמת החיים, ניסיון החיים וכובד הראש של האזרח הממוצע פחותים מאלו של נבחר ציבור. כך, למשל, רוב הציבור יכול לתמוך בביטול מס ההכנסה, אולם הדבר יחסל את יכולתה של המדינה להשקיע בתשתיות ובשירותים חברתיים. בדמוקרטיה ישירה דינמית יכול, אומנם, כל אזרח לבחור לגבי כל הכרעה ספציפית להשאירה לשיקול הדעת של נציג, אבל החשש הוא שלא בכל מקרה שבו זה נדרש האזרח יבין זאת. עם זאת, המודל השווייצרי מראה שבמדינה שיש בה איזון בין דמוקרטיה ישירה לבין שיטה פרלמנטרית משוכללת – אין מספר גדול יותר של הכרעות פופוליסטיות מאשר בדמוקרטיות פרלמנטריות.
• יעילות ויישומיות – החלטה באמצעות משאל עם על כל או רוב הנושאים שיש להם חשיבות ציבורית היא איטית ויקרה (במיוחד בקהילות גדולות), ויכולה להביא לאפתיה ציבורית ולעייפות מהצבעות. תומכים מודרניים של דמוקרטיה ישירה מציעים לרוב דמוקרטיה ישירה אלקטרונית כדי להתמודד עם בעיות אלה. הטיעון נגד הצבעה אלקטרונית, במיוחד אינטרנטית, נובע מכך שיש צורך בפיקוח מקיף ובהתמודדות עם בעיות אבטחה. כלומר, התוצאות שיאוחסנו על גבי שרתים אינטרנטיים יהיו פרוצות יותר להטיה ושינוי.
• גורם מנהל – גם בדמוקרטיה ישירה, הלכה למעשה יש צורך בגורם שמנהל ומפקח על ההצבעות וקבלת ההחלטות ויש סיכון רב שביכולתו של זה להטות את התוצאות לצד הרצוי לו. תומכי הדמוקרטיה הישירה מעלים את ההצעה של מנגנון אוטומטי המטפל בהצעות. אך גם בהקמתו, כמו כן בתחזוקתו השוטפת מעורבות בהכרח ידיים אנושיות.
• זמן וכסף – כדי לשמוע דעות שונות של אנשי מקצוע בתחום הנתון ושל אחרים, כדי לבדוק את ההחלטה על כל צדדיה ועוד צריך להשקיע זמן וכסף רב. ללא תהליך כזה, עלולים להיחקק חוקים חפוזים ולא ראויים, שלא תואמים את ערכי הדמוקרטיה. לרוב הציבור אין את הזמן הנדרש כדי להשתתף בתהליך, ברמת כל העם.
• מדיניות – התנגדות נוספת היא כי נושאי מדיניות הם כה מסובכים עד כי רוב מוחלט של הבוחרים אינו מבין אותם, כפי שהנציגים מבינים. טיעון זה נסתר בכך שלעיתים לתפקידי שרים, ראשי ועדות וכדומה נבחרים נציגים שאינם בקיאים בתחום ושהרקע שלהם אינו חופף את תחום העיסוק אליו נבחרו.
• ביטחון וסיווג – קיימת טענה כי אין אפשרות לדון בנושאים רגישים או מסווגים מבחינה ביטחונית בפני כל הציבור, כי ייתכן ואלמנטים מסוימים בציבור ייעזרו במידע לצורך הפלת המשטר או לסיוע לאויבי המדינה מבחוץ. על כן עדיף כי רק קומץ נבחר יעסוק בנושאים רגישים אלו כי ניתן לפקח עליהם ביתר קלות. פתרון אפשרי בדמוקרטיה הישירה לקבלת ההחלטות בנושאים רגישים כאלו הוא בחירת חֶבר מומחים (בתנאי שמומחים אלו כפופים למנגנון הדמוקרטיה הישירה), אך זהו למעשה מעבר חלקי לדמוקרטיה ייצוגית.
• אי-סדר – המתנגדים לשיטת הדמוקרטיה הישירה טוענים כי אי קיומו של מנגנון שולט יוביל בהכרח לכאוס במדינה, שכן אין גוף שיוכל לכפות את החלטותיו על הציבור. מנגד, דמוקרטיה ישירה אינה פוסלת בהכרח קיומם של בתי משפט, משטרה, ובתי כלא, או שיטות אחרות של ארגון החברה בסדר מסוים כמו הנדסה חברתית, לחץ חברתי, תרבות, וקהילות.

ראו גם

• אנרכיזם
• דמוקרטיה
• דמוקרטיה ייצוגית
• דמוקרטיה אלקטרונית
• דמוקרטיה דינמית
• דמוקרטיה דיונית
• דמוקרטיה שורשית

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דמוקרטיה ישירה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דמוקרטיה ישירה

מישראל

• דמוקרטיה ישירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אזרחים - התנועה למען דמוקרטיה ישירה בישראל (ע"ר) - תנועה א-מפלגתית המציעה לשלב כלי דמוקרטיה ישירה בשיטת הממשל הישראלית
• דמוקרטיה ישירה, באתר "כולנו-נחליט" - ביסוס תאורטי והרחבת הדמוקרטיה הישירה
• מימוש דמוקרטיה ישירה, באתר המפלגה הישירה
• דמוקרטיה Offline, מתוך ניוזגיק
• הגדרת דמוקרטיה ישירה, על פי הספר "שלטון ההמון"
• שאול שארף, פרשנות החוקה בהתאם לעמדת הציבור, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ב
• טענות בעד ונגד דמוקרטיה ישירה, כנס איתם תשע"ז, פורום קהלת
• שאול שארף, דמוקרטיה ישירה - המחלוקת הנורמטיבית והביקורת השיפוטית, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ח

מהעולם

• ויקי לדמוקרטיה ישירה בארצות הברית
• דמוקרטיה ישירה בארצות הברית
• דמוקרטיה ישירה בקליפורניה

הערות שוליים

1. אתר הממשל האמריקאי
2. שאול שארף, "דמוקרטיה היברידית: טכנולוגיה אינטרנטית בשירות הדמוקרטיה", מעשי משפט יב, 307 ‏(2021)